S T U D I E S IN

RASHI
SHELACH • PINCHAS

M iriam a n d the Spies:

A Lesson in Speech
(Numbers 13:2)
•

Korach ’s So n s :
T he P ower of T eshuvah
(Numbers 26:11)

two essays by
The Lubavitcher Rebbe
Rabbi Menachem M . Schneerson
‫זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‬

translated by
R abbi Y. Eliezer D anzinger

‫חועוגק ו חו מ ס ל א ע ט רג ט‬
w w w .hebrew books.org
‫ע "י חיי ם ת ש ס "ו‬

Kehot P ublication Society

770 Eastern Parkway / Brooklyn, New York 11213
 STUDIES IN RASHI
SHELACH • KORACH

M ir ia m a n d t h e S pies
K o r a c h ’s S o n s

Published and Copyrighted © 2005

by
Kehot P ublication Society
770 Eastern Parkway / Brooklyn, New York 11213
(718) 774-4000 / Fax (718) 774-2718

Orders:
291 Kingston Avenue / Brooklyn, New York 11213
(718) 778-0226 / Fax (718) 778-4148
www.kehotonline.com

All rights reserved.

The Kehot logo is a trademark o f Merkos L’Inyonei Chinuch, Inc.

ISBN 0-8266-0702-0

Manufactured in the United States o f America

 CONTENTS

preface
7

portrait of the Lubavitcher Rebbe

9

introduction
13

Miriam and the Spies

16

Korach ’s Sons
48

hebrew notes
73
 ‫ב״ה‬
PREFACE

I
n response to the success of the first volume of Studies in
Rashi, we hereby present a second volume, featuring two
essays by the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem M.
Schneerson, of righteous memory, on Rashi’s commentary on
the Book of Numbers {Bamidbat).
In his many scholarly works on the Torah, the Rebbe
developed a unique approach to the study of Rashi, the
primary Torah commentator. The publication of this second
voliune of Studies in Rashi aims to further open this
dimension of the Rebbe’s scholarship to the ever-growing
numbers of English speaking students aspiring to serious
textual study.
The first essay featured in this volume, entided Miriam
and the Spies: A Lesson in Speech, examines Rashi’s
commentary at the beginning of the Torah portion of Shelach
(Numbers 13:2). There, Rashi draws a parallel between the
story of Miriam speaking about her brother Moshe and the
story of the spies speaking about the land of Israel. The essay
highlights the similarities— and differences— between the two
stories, and emphasizes the powerful role speech plays in our
lives.
This essay was originally delivered by the Rebbe in 1965,
and was formally published in Yiddish in Likkutei Sichot, vol.
18, pp. 141149‫ ־‬. In the present volume, the English
translation appears opposite a fully vocalized, Hebrew
translation of the original Yiddish version. The Hebrew
translation was prepared by Rabbi Dovid Olidort.
The second essay, entitled Korach's Sons: The Power o f
Teshuvah, analyzes Rashi’s comment on a verse in the Torah
portion of Pinchas (Numbers 26:11). Rashi there discusses the
unusual punishment meted out to Korach’s sons for their
involvement in the uprising against Moshe, which was led by
their father. The essay points out just how dramatic the
 STUDIES IN RASHI

effects of teshuvah (repentance) can be—^how it can transform

a person, lifting one up from the lowest depths.
This essay was first delivered by the Rebbe in 1977. A
formal, edited version was published in Hebrew in Likkutei
Sichot, vol. 33, pp. 170-175. The Hebrew text has been fully
vocalized for this edition.
The original Hebrew footnotes for both essays appear at
the end of the volume. Some of these footnotes have been
translated and appear underneath the main text, along with
additional references and annotation.
Rabbi Y. Eliezer Danzinger translated both essays. Special
thanks are due to Rabbis Dovid Olidort, Ari Sollish and
Avraham D. Vaisfiche for their editorial assistance, and to
Rabbi Yosef B. Friedman for supervising this project.
Kehot Publication Society
13 Sivan 5765
INTRODUCTION
 13

IN TRO D U CTIO N

he study of Chumash, the Torah’s Five Books, without

T the commentary of Rashi (Rabbi Shlomo ben Yitzchak
(10401105‫)־‬, is an exercise fraught with insurmountable
difficulty.
Biblical commentator par excellence, Rashi floods the
sacred text with brilliant illumination. The simple meaning of
the verse suddenly becomes crystal clear; pitfalls of
misinterpretation are avoided; new details and insights,
previously unnoticed, now spring into sharp relief
In late 1964, after the passing of his mother, Rebbetzin
Ghana Schneerson, the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem
M. Schneerson, of righteous memory, began to dedicate one
segment of his weekly Shaiohzx. farbrengens (public gatherings)
to the study of Rashi’s classic biblical commentary. What
soon emerged was an innovative method for both the study
and analysis of Rashi, and for the study of Torah as well.
Quoting Rashi’s own description of his commentary, “I
have come to explain only the simple meaning of Scripture,”
the Rebbe explained Rashi’s commentaries with surprising
simplicity that cleared the path to layers of meaning buried
deep within the text and between the lines.
Subsequently, in one farbrengen after another, a unique
system of hermeneutics in Rashi study slowly materialized.
The oral presentation of the Rebbe’s “Rashi Sichot” [lit. “talks
on Rashi”], as they are called, is also unique to the Rebbe’s
style of public speaking. Beginning with a series of often
microscopic questions on Rashi’s commentary, the Rebbe
embarked on an intellectual journey. W ith stunning attention
to Rashi’s linguistic precision, the Rebbe arrived at a
14 STUDIES IN RASHI

resolution that served as well to uncover myriad halachic,

philosophic and mystical insights.
These talks continued for more than twenty-five years.
Hundreds of these talks have been published in the Rebbe’s
voluminous Likkutei Sichot} In addition, Biurim L p’ irush
Rashi A l Hatorah^ presents these talks in a condensed format.

NOTE ON THE HEBREW TEXT: In vocalizing the Hebrew

words in this edition we have followed the grammatical rules
of the Holy Tongue, which occasionally differ from the
traditional or colloquial pronunciation. The original Hebrew
footnotes appear at the end of the text; selected translations,
however, appear under the text.

1. Kehot Publication Society. approach to Rashi study, appears at

the end o f volume five o f this work,
2. Kehot, 1973, 1978, 1993. A These are based on Rabbi Tuvia
lengthy table o f principles established Blau’s detailed Klalei Rashi (Kehot,
by the Rebbe, forming the basis o f his 1980; 1991).
MIRIAM AND THE SPIES:
A Lesson in Speech
(Numbers 13:2)
16 STUDIES IN RASHI

TH E VERSE
Sendforth fo r yourself men, and let them spy out the land
o f Canaan that I am giving to the Children o f Israel; one man
each from his father’s tribe shall you send, every one a leader
among them. (Numbers 13:2)

RASHES COMMENTARY
Send forth fo r yourself men: Why is the passage dealing
with the spies placed next to the passage dealing with Miriam?
Because she was punished for gossiping {dibbah), for speaking
against her brother, and these evildoers saw but did not take
the lesson {Tanchuma 8).
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪17‬‬

‫הפסוק‪:‬‬
‫שלח ל ך אנשים ויתרו את ארץ ?נען אשר ^ני‬
‫נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד ל מ ט ה אבתיו‬
‫ת שלחו כ ל נשיא בהם‪) .‬במדבר יג‪ ,‬ב(‬

‫רש״י‪:‬‬
‫שלח ל ך אנשים‪ :‬למה נקקזכה פ ^ ת סהליס לפףצת‬
‫מרים לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ו^עים‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫; ‪T‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫; ••‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫הללו ראו ולא לקחו מוסר )חנחומא ה(‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
18 STUDIES IN RASHI

A QU ESTIO N OF PLACEMENT
Quoting the words from the beginning of this week’s Torah
portion, Send forth fo r yourself men,'^ Rashi comments: “Why
is the passage dealing with the spies placed next to the passage
dealing with Miriam?^ Because she was punished for gossiping
{dibbah),^ for speaking against her brother, and these evildoers
saw but did not take the lesson/”
Rashi’s interpretation needs clarification. Rashi does not
ordinarily explain why Torah passages are juxtaposed, because
from the point of view of understanding the plain sense of
Scripture— the approach adopted by Rashi in his commentary
on Torah— the juxtaposition of passages poses no difficulty.‘*
This is certainly true when passages follow in chronological
order.
If so, why does Rashi question the placement of our
passage?‫ *׳‬After all, the episode about the spies occurred
immediately after the episode about Miriam (the morning
after she completed her seven days of banishment)'■

1. Numbers 13:1. 3. This term is clarified below, chap­

ter 6.
2. Numbers 12:1-16; M iriam and
Aharon spoke against Moshe regarding 4. Mussar, in the Hebrew. Translated
the Cushite woman he had married... here as “lesson,” the word has various
They said, “Was it only to Moshe that shades o f meaning depending on its
G -d spoke? D id He not speak to us, as context. Often it denotes moral re­
well?’... The wrath o f G -d flared up proof, sometimes verbal punishment,
against them... The cloud had departed and sometimes even physical pun­
from atop the tent, and behold, Miriam ishment that is intended to be moral­
was afflicted with tzara’a t... Miriam ly instructive.
was quarantined outside the camp for
seven days, and the people d id not jour­ 5. Rashi proclaims numerous times
ney until M iriam was brought in__ that his commentary is intended to
It is immediately following this ac­ explain the simple meaning o f the
count that the Torah tells the story o f verse. Therefore, the fact that he does
the spies sent by Moshe to scout the not usually comment on issues o f jux­
land o f Canaan. The exact sin o f the taposition indicates that, as far as the
spies is the subject o f this essay. simple understanding o f the verse is
SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES 19

.‫א‬

‫בהחלת הפרשה מהעכב ךש״י על המלים ״קזלח לף‬

‫ ״למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת‬:‫ רמפרעז‬,‫אנשים״‬
‫־‬ T T : • : ‫ ־‬: “ T T T : : • T T ‫־־‬T : • T ‫־‬Z

‫ וךשעים‬,‫ לפי שלקתה על עסקי לבה שדכךה האחיה‬,‫מתם‬

.‫הללו ראו ולא לקחו מוסר״‬ T ‫י‬: T : T T ‫•־‬

‫ אשר מזה שרק‬,‫ כבר נחבאר כמה פעמים‬:‫וצריך להבין‬

,‫במקומות ספורים מההיר רש״י את טעם סמיכות הפף?זיות‬
- ‫ דךך רש״י ?פירושו על התולה‬- ‫ שעל ו רו הפשט‬,‫מוכח‬
‫לא קשה מלוע לוקא פרשיות אלה סמוכות; ןכל שכן וקל‬
.‫וחמר כאשר הפרשיות כתובות על סדר הזמנים‬
. - ; - .... - ; . ‫ ן‬. ‫ך‬. _ V - V T

:(‫ואם כן לא מובן ?נדון לילן )??י שהקשו מפלשיםא‬

‫מכיון ששלוח המרגלים ארע מיד אחרי פרשת מרים‬
T : • ‫־־‬ T T - .‫ ■ן‬. - .. . . _ . _ - • V * ‫ך‬. .. .

‫ מהי אם כן‬- (‫)למחרת שבעת ימי ההסגר של מריםב‬

?‫דרך הפשט( ״למה נסמכה כר״‬
‫י‬ ‫השאלה >על‬ T : : • T T ‫־‬ : ‫־‬ V V “ T ‫־‬

concerned, juxtapositions raise no dif­ that the spies were dispatched on the
ficulty. seventh day o f Miriam’s banishment
(i.e., Miriam’s banishment ended on
6. Many commentators ask this ques­ 29 Sivan). But according to the simple
tion— see Mizrachi, Gur Aryeh, etc. understanding o f the chronology
Their answers, however, are not at all shi’s perspective), it is unreasonable to
evident (or even alluded to) in the think that the Jewish people dis­
words o f Rashi. Rashi’s wording assembled the Mishkan, traveled from
proves that his question arises solely Chatzerot to the Desert o f Paran, re­
from the passage. Send forth for your­ assembled the Mishkan, selected the
self men. Likewise, the answers sug­ spies, and were then commanded to
gested by other commentators on send them— and they were dis-
Rashi do not dovetail with the plain patched— all on the same day (the
meaning o f what Rashi writes. seventh day o f Miriam’s banishment).
It is more logical, then, according
7. The spies were dispatched on 29 to the simple understanding o f the
Sivan (Rashi on Deuteronomy 1:2), text, that Miriam’s banishment ended
and Miriam’s banishment ended a on 28 Sivan and the spies were dis­
day earlier, on 28 Sivan. patched on the following day (29 Si-
The Talmud {Taanit 29a) says van).
20 STUDIES IN RASHI

NUANCES IN RASHES W ORDING

In addition, several of Rashi’s phrases need clarification:
1. “Because she was punished for gossiping— Rashi
should have used the more common term, “slander”
ilashon hard). In fact, Rashi says elsewhere, “Just as
Miriam was stricken for slander.”^
The problem is compounded when we consider
Rashi’s own definition of the word “gossip” {dibbah)\
""Dibbah connotes directing one’s speech [toward
another]... It may be for either good or bad,”'’
Therefore, why does Rashi say here “she was punished
for gossiping," since “gossiping” does not necessarily
imply sinful talk? O n the contrary, gossip might be
something positivd.
2. Why does Rashi add the phrase “for speaking against
her brother”? The point is that she was punished for
gossiping. W hat difference does it make about whom
Miriam was gossiping?
3. Why does Rashi elaborate “and these evildoers saw ...”?
Since we already know that Rashi is speaking about
the spies, he should have just written succinctly— “and
they saw, but did not take the lesson.”'‫״‬
4. Why does Rashi write, “[and these evildoers] saw, but
did not take the lesson,” and not, “[and these evildoers]
saw the lesson, but were not mindful”— wording that is
used elsewhere in Torah?"
5. In his header, why does Rashi also quote the words, jfer
yourself meni Would it not have been sufficient just to
quote a single word. Send—^just as in the beginning of
the Torah portion of Beha’alotecha'^ where Rashi also
explains the side-by-side placement of two Torah

8. Exodus 4:6, a d loc. 10. See below, chapters 8 and 9, as to

why Rashi did not simply write, “they
9. Numbers 14:36. saw, but still sinned.”
 ‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪21‬‬

‫ב‪.‬‬
‫כמו כן יש ?יהבין כמה דיוקים בלשוז רש״י‪ ,‬ומהם‪:‬‬
‫א( ״לפי שלקתה על עסקי ךבה״ ‪ -‬הןה ל‪ 1‬לרש״י‬
‫לכתוב ״על לשון הרע״‪ ,‬כפי שכתב הוא עעמו‬
‫בפרשת שמות^ ״שלקתה מרים על ל׳שון הרע״?‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬י ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬ן ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫קושיא זו סזקה עוד יותר‪ :‬כפסוק להלןי קפרש רש״י‬

‫את המלה ״דבה״ ‪ -‬״)כל הוצאת דבה( לשון חנוך‬
‫ךברים ‪ ..‬וישנה לטובה וישנה לרעה״; לאם כן מדוע‬
‫כותב כאן רש״י ״שלקתה על עסקי דבה״ ‪ -‬כלבה אין‬
‫הכרח לחטא‪ ,‬לאלרבה ‪ -‬זה עלול לחיות דלקא טוב‪.‬‬
‫ם מלוע מוסיף לש״י ״שלכרה כאחיה״ ‪ -‬כאן נוגע זה‬
‫שלקתה על עטקי לבה‪ ,‬ולמאי נ?קא מינה )כל כל(‬
‫על מי היא לכרה^?‬
‫ג( מדוע מאריך רש״י כלשונו ״ורשעים הללו ראו כר״‬
‫‪ -‬הלה לו לרש״י לכתוב כקצור ״להם ראו ללא לקחו‬
‫מוסר״י‪ ,‬הרי יודעים שמדבר אודות המרגלים?‬
‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫; ־ ‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫ד( הליוק ״ראו ללא לקחו מוסר״ ללא ״ראו מוסר ללא‬
‫שמרו״‪? ,‬כקקום אחר בחמשי?‬
‫ה( מדוע הוא מעתיק כ״לבור המתחיל״ גם את המלים‬
‫״)שלח( לך אנשים״ ‪ -‬הלה מספיק להעתיק את המלה‬
‫״שלח״; על לרך שכראש פרשת כהעלוהך‪ ,‬שם‬
‫רש״י מפלש גם כן את סמיכות הפרשיות )״למה‬
‫נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים״(‪ ,‬והוא‬
‫• י '‬ ‫■י‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫■ ; ‪:‬‬

‫‪11. Deuteronomy 11 ;2. There, Scrip-‬‬ ‫‪passage dealing with the menorah iux-‬‬
‫‪m te speaks ot seeing the lesson {mussar).‬‬ ‫‪taposed to the passage dealing with‬‬
‫‪12. Numbers 8:1.‬‬ ‫‪[contributions o f the] tribal princ-‬‬
‫^ ?‪cs‬‬
‫‪13. There, Rashi asks: “Why is the‬‬
22 STUDIES IN RASHI

passages,‘^ and quotes in his header only a single word,

beha’alotecha (“when you light”)?‘^

TH E SPIES TOLD TH E TRU TH

To answer the abovementioned questions, we must first
address another difficulty.’’ Why was the transgression of the
spies considered so terrible? After all, their mission was to
discover the characteristics of the land, the characteristics of
the people populating the land, and the defensive strength of
the cities in which the people lived.”’ Why, then, were the
spies convicted and condemned for telling the trutW about
what they saw, by reporting: The people...are powerful, and
the cities are very greatly fortified^'^'i
We cannot answer that they sinned by also alleging that
the land consumes its inhabitants^’^ (or for volunteering their
own conclusions'^‫׳‬. We are unable to go up against the people, for
they are stronger than us^')— because (as Ramban points oufi^)
Calev had attempted to silence the spies even before they
made these particular statements.^’ Accordingly, we can infer
that even the first report of the spies— about the might of the
people and their huge fortified cities—^was improper.
Moreover, even what they added afterwards,^^ and also
their conclusion— We are unable to go up— can be rationalized
(and therefore, should not be considered sinful): The spies

14. I.e., Rashi cites in his header just the passage, if he is also merely ad­
the word beha’alotecha (“when you dressing an issue o f juxtaposition?
light”), and not beha’alotecha et bane-
rot (“when you light the lamps”). It 15. This question, which concerns
would seem that this should set a the plain meaning o f the text, is
precedence for Rashi’s commentary: posed by Ramban at the beginning o f
whenever he addresses issues o f jux­ this Torah portion. (Although Ram-
taposition, he cites just the first word ban’s commentary is not necessarily
o f the Torah passage in question, bound to explain the plain meaning
which indicates that the entire passage o f the verse.—as is Rashi’s— this ques­
will be addressed. W hy, then, does tion does concern the verse’s simple
Rashi here cite the first three words o f meaning).
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪23‬‬

‫מ^עכב ומעתיק רק את המלה ״?הזגלותף״ )לא‬

‫״?העלוהף את הנרות״(?‬

‫ג‪.‬‬
‫ויובן זה ?הקדים הקוקזיא >של הרקב״ף(‪ :‬מדוע גדול‬
‫כל כר חטא המרגלים ‪ -‬הרי שליחוחם היתה לברר ״את“‬
‫‪...‬‬ ‫‪ T‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫▼‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫; ־ ••‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬י‬ ‫‪T‬‬

‫הארץ מה היא ואת העם היועזב עליה החזק הוא הרפה גר‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫•־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫; ‪V‬‬ ‫׳‬ ‫“‬ ‫י‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ומה הערים גר״; ו״מה פשעם ומה חטאתם״’ שספרו את‬

‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T V‬‬ ‫‪T‬‬

‫האמתיא שהם ראו‪ ,‬עז״עז העם ‪ ..‬והערים בצורות גדולותיב״‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬

‫וכר?‬
‫ואין לתרץ שדו?זאם הןה ?א?ךם ״אךץ אוכלת‬
‫יועזביהיג״ )או הוספתם אל מה שראו‪ ,‬גם את המסקנה יי‬
‫ש״לא נוכל לעלות ‪ ..‬כי חזק הוא ממנו‪°‬י״( ‪ -‬שהרי)כד?רי‬
‫הרקןב״ן™( עוד לפני שאקרו ךברים אלה‪ ,‬התערב ?בר‬
‫כלב‪ ,‬״ויהסיי כלב את העם גר״; ומזה מובן‪ ,‬שדבריהם‬
‫הקוךמים ״אפס ?י עז העם גר והערים גר״ ?בר היו‬
‫שלא ?ךבעיי"‪.‬‬
‫ועוד ‪ -‬אפילו ד?ריהם הסאחרים והמסקנה ״לא נוכל‬
‫לעלות״ אפשר למצוא בהם למוד זכות )ולא ‪ -‬חסא(‪ :‬הם‬

‫­ ‪16. In the words o f Scripture (Num‬‬ ‫‪19. Ibid., V. 32.‬‬

‫‪bers 13:18-19): See the land—how is‬‬
‫‪it? A n d the people that dwell in it—are‬‬ ‫‪20. As Mizrachi answers (ibid., v. 2).‬‬
‫‪they strong or weak? ... A n d how are the‬‬
‫‪cities in which they dwell—are they‬‬ ‫‪21. Ibid., V. 31.‬‬
‫?‪open or fortified‬‬
‫‪22. Ibid. See also GurAryeh and Tze-‬‬
‫‪17. Ramban (ibid.) adds that Moshe‬‬ ‫‪dah Laderech, adloc. (ibid. 13:2).‬‬
‫‪seems to have magnified the military‬‬
‫‪strength o f the inhabitants and the‬‬ ‫‪23. Ibid., V. 30. Obviously, then, they‬‬
‫‪defensive strength o f the cities even‬‬ ‫‪had sinned prior to these statements.‬‬
‫‪more than the spies did.‬‬
‫­‪24. I.e., The land consumes its in‬‬
‫‪18. Numbers 13:28.‬‬ ‫__‪habitants‬‬
24 STUDIES IN RASHI

never opposed G-d’s will by saying we w ill not go up. They

had just said we are unable to go up. Based on their appraisal
of the military strength of land’s inhabitants, and knowing
the military power of the Jewish people, the Jewish people
could not possibly conquer (in a natural manner^'’) the land of
Israel.
[Even their remark, for they are stronger than us^' which
“they said in reference to the most High,”“ was not (in the
plain sense of the verse^O a denial of G-d. They only meant to
say that the indigenous nations were so much stronger (than
the Jewish people), that even with miracles, they could not
imagine vanquishing them.
That is why Calev’s answer was (not that the Jewish
people could in fact conquer the land of Israel in a natural
way, or that G-d would overcome the nations with miracles,
but) that “ We can surely go up—even to heaven, if He tells us
‘Make ladders and go up there,’ we will succeed in whatever
He says.”“ We must obey G-d without calculations, even
when it seems that conquering the land of Israel is like doing
the impossible (even with the help of a miracle)— We can
surely go up to heavenlf'
And given that the objective of the spies’ mission was to
determine the strength of the inhabitants so that the Jewish
people could prepare for a natural war, and given that the
assessment of the spies {We are unable to go up) was true
according to natural law—^what then was all the clamor over
their crime of reporting the results of their appraisal?^“
This is precisely the difficulty that Rashi resolves with his
commentary, “Why is the passage...placed next to...?
Because she was punished...”— the juxtaposition of the

25. Indeed, this determination was can mean both “than us” and “than
their mission; for if they were ex- him.” Commentators thus interpret
peering to conquer the land mi­ this verse to be referring to G-d; i.e.,
raculously, the military strength o f the spies were saying that the in­
the nations would be irrelevant. habitants o f the land are stronger
than Him, G-d forbid (see Rashi, ad
26. The Hebrew word mimenu (‫)ממנו‬ loc.).
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪25‬‬

‫לא א??רו ״לא נעלה״)הפך צווי השם(‪ ,‬אלא רק ״לא נוכל‬

‫לעלות״‪ :‬לפי הערכתם את גבורת יושבי הארץ והפחות‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ;־‬

‫של בני ישראל‪ ,‬אין ניכלת בני ישראל על פי טבעיט‬

‫לכבוש את ארץ ישראל‪.‬‬
‫]אפילו דבריהם ״כי חזק הוא ממנו״= ‪ -‬״כבןכול בלפי‬
‫מעלה אמרו״=א‪ ,‬משמעם )על דרך הפשטכב( לא כפירה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪V V‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬אלא שהאמות הן חזקות כל כך )מבני‬

‫ישראל(‪ ,‬שאי אפשר לתאר איך יוכלו להתמודד אתם אפילו‬
‫על ידי נסימכג;‬
‫ולכן טענתו )תשובתו( של כלב היתה )לא שאפשר‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪ T‬־־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ *• T‬י‬ ‫‪:‬‬

‫לכבוש את אךץ ישךאל על פי טבע‪ ,‬ולא רק שהקדועז ברוך‬

‫הוא יחגבר על האמות על ידי נסים קתם=י‪ ,‬אלא( ״עלה‬
‫נעלה ‪ -‬אפילו בשמים והוא אומר עשו סלמות ועלו שם‪,‬‬
‫ברוך הוא ללא‬
‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫נצליח ככל דבריו״כה‪ :‬יש לצית להקדועז‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪>T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫חשבון‪ ,‬אפילו כשההליכה לארץ יקזראל היא בך?מת דבר‬

‫שמעולם לא ארע)אפילו לא בנס(‪ ,‬״עלה נעלה ‪ . .‬בשמיס״כץ‪.‬‬
‫ומכיון שהכונה בשלוח הקרגלים היתה לברר את החזק‬
‫של יושבי הארץ‪ ,‬ועל ידי זה להיות יכולים להתכונן‬
‫למלחמה טבעית‪ ,‬ועל פי טבע הערכת החר^לים )״לא נוכל‬
‫לעלות״( היא אמתית ‪ -‬מהו אם כן הרעש של חבזאם בזה‬
‫שהביעו את המסקנה מהערכתם?‬
‫וקושןא זו מ‪.‬ישב רש״י בפירושו ״למה נסמכה כר לפי‬

‫‪27. For the Chasidic perspective, see‬‬ ‫‪theless, he felt that the Jewish people‬‬
‫‪Tanya, end o f chapter 29.‬‬ ‫­‪should follow G-d without any “cal‬‬
‫”‪culations.‬‬
‫‪28. Numbers 13:30, and Rashi ad‬‬
‫‪loc.‬‬ ‫‪30. It would seem that the spies did‬‬
‫‪nothing wrong; they were asked to go‬‬
‫‪29. Calev agreed that not only was‬‬ ‫­‪on a fact-finding mission to de‬‬
‫‪conquering the land not a natural‬‬ ‫‪termine the natural strength o f the‬‬
‫­‪possibility, but even something un‬‬ ‫‪land and o f the people— and this they‬‬
‫­‪imaginable through a miracle. N one‬‬ ‫‪did.‬‬
26 STUDIES IN RASHI

pass^es is what gives us insight into what constituted the sin

of the spies.

4.
MORAL EQUIVALENCE
The explanation is as follows:
Although the story of the spies occurred immediately after
the story concerning Miriam, Rashi asks about the
side-by-side placement of the passages because according to
the plain understanding of the verse, sometimes stories that
follow chronologically— and should seemingly be placed
together— are nonetheless separated. Rashi already introduced
us to this principle in his commentary on the passage
describing the movement of the Ark.^' He explains that the
passages were interposed “to make a break between one
punishment and the next.”
The same is true here. Learning the two passages— the
first about Miriam, the second about the spies— one after the
other, both speaking on the theme of slander, a person might
make a horrible mistake and think that Miriam and the spies
were all on the same spiritual rung, G-d forbid, or at least
similar and close to each other in character.
True, the radical difference in the consequences of their
respective sins is blatant: Miriam was temporarily banished,
and the nation did not continue traveling until she returned.^^
In contrast: (a) the spies were killed by a plague;” (b) the
whole generation was doomed to die in the desert;” (c)
moreover, the children of that generation would have to
wander in the desert for forty years.”
Nonetheless, we might think that the horrendous
outcome does not prove that the spies were inherently
wicked; just that since they spoke carelessly, all the Jews

31. Numbers 10:35. 12:15, “This honor was accorded her

by the Omnipresent.”
32. As Rashi explains on Numbers
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪27‬‬

‫שלקןתה כר״ ‪ -‬סמיכות הפרעזיות נו־תנת להבין במה הןה‬

‫חטא המרגלים‪.‬‬

‫ד‪.‬‬
‫הביאור בזה‪:‬‬
‫מה שרש״י מקשה ״למה נסמכה כר״ ‪ -‬אף ששלוח‬
‫המרגלים ארע מןד א‪ 0‬ךי פךשת מךןם ‪ -‬הוא משום שלפי‬
‫פשוטו של מקרא ןש צידד לפעמים להפסיק בין פרשיות‪,‬‬
‫אף שלפי סדר הזמנים היו בריכות להכתב בסמיכות זו לזו‪.‬‬
‫על ורך שכבר פרש ר׳ש״י לעיל בפרשת״ ״ויחי בגסוע‬
‫הארון״ ‪ -‬״ולמה נ?תב כאן‪? ,‬די להפסיק בין פךעניות‬
‫לפךעניות״כח‪.‬‬
‫ועל דךך זה ?ענןננו‪? :‬שלומדים את שתי הפרעזיות ‪-‬‬
‫אחתאחרי השניה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬
‫פרשת מרים ופרשת המרגלים ‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪ : • -‬־ ‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ובשתיהז מדבר על ענןן של לשון הרע‪ ,‬אפשר לטעות טעות‬

‫עצומה ולחשוב‪ ,‬שמרים והמרגלים היו באותה מדרגה=ט‪ ,‬חס‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ■ ‪• : * ■ :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪■*:‬‬

‫ושלום‪ ,‬או לפחות דומים וסמו?ים זה לזה בתו^ם‪.‬‬

‫והגם שרואים את החלוק מן הקצה אל הקצה בין‬
‫אצל מרים‪,‬הרי גם אחרי‬
‫•‬ ‫•‬
‫התוצאות של החטאים שלהם‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪V T V‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~‬

‫ש״ותסגר מתם״ חרי ״והעם לא נסע עד האסף מתם״ ‪-‬‬

‫״זה הכבוד חלק לה המקום״ל; מה שאין כן )א( הסרגלים‬
‫״וימתו במגפה״לא‪) ,‬ב( כל הדור ״יפלו במדבר״לב‪) ,‬ג( בגלל‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫_‬ ‫‪.. T -‬־‬

‫זה הךי ‪ -‬״ובניכם יהיו רועים במךבר אךבעים שנה״לג‬

‫‪ -‬עדיין נתן לומר‪ ,‬שאין זה משום שהמרגלים היו‬
‫רשעים וכר‪ ,‬אלא משום שעל ידי שהם לא היו ןהיריםלי‬
‫בדבורם‪ ,‬הרי פל ישלאל נכשלו ?)מרידה ?ה׳ וגם ?(מאון‬

‫‪33. Numbers 14:36.‬‬ ‫‪34. Ibid. V. 23, 29-30, 32.‬‬ ‫‪35. Ibid. V. 33.‬‬
28 STUDIES IN RASHI

stumbled to (rebel against G‫־‬d and to) be unwilling to enter

the land of Israel. Miriam’s slander, however, was only a
private matter.^'‫׳‬
[Therefore, in his heading, Rashi also quotes the words for
yourself men,^^ as these words increase the risk of mistakenly
thinking that the spies were the same as (or at least somewhat
like) Miriam:
Since it was at Moshe’s discretion^® that the spies were
sent on their critical mission, this indicates that the spies
possessed tremendous virtues (and not just generic ones, but
those specific virtues that would be needed to successfully
fulfill their mission). So much so, that the Torah refers to
them as ‘"men” {anashim), which connotes (as Rashi
interprets” ) men of high standing—men fit for the job.]
To preclude the possibility of making this mistake, and to
clarify that the spies were not G-d forbid on a similar spiritual
rung, the Torah should have separated these two passages by
interposing between them some other matter. Therefore,
Rashi asks, “Why is the passage dealing with the spies placed
next to the passage dealing with Miriam?”'‫’״‬

5.
TH E JUXTAPOSITION EXPLAINS THE SIN
Rashi answers that the Torah juxtaposed the two passages to
tell us (another reason) why the sin of the spies was so ter-
rible— “[Miriam] was punished for gossiping... and these
evildoers saw, but did not take the lesson. ” This explains in
simple terms why their punishment was so severe: They had a
recent opportunity to learn a lesson, yet they failed to do so.

36. In other words, it may seem that ponentially larger scale). Thus, their
Miriam and the spies did essentially respective punishments were meted
the same thing (G-d forbid); the only out according to the effect o f the sins,
difference being that Miriam spoke which differed greatly.
privately (to Aharon), while the spies
spoke to the entire nation (and thus 37. Question #5 posed above, chapter
the repercussions were o f an ex- 2.
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪29‬‬

‫ללכת לאךץ יקזראל; מה שאין כן המתס‪ ,‬שהלשון הךע‬

‫בלבד‪.‬‬
‫פרטי • ;‬
‫ענין ‪* :‬‬
‫שלה היה • ‪ :‬י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T V‬‬

‫]ולכן מעתיק רש״י ?דברר המתחיל גם את המלים ״לף‬

‫אנעזים״ ‪ -‬כי זה מחזק עוד יותר את הא?שרות לטעות‬
‫שהמרגלים היו שוים )או לפחות דומים( למרים‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬

‫היות שהמרגלים נ^לחו ״לד ‪ -‬לד^חך )של משה(״לה‪,‬‬

‫לשליחות אחראית כזאת‪ ,‬הרי זה מורה שהיו בהם מעלות‬
‫גדולות ביותר )ולא ?תם מעלות ‪ -‬אלא ?ע?‪.‬ין העזליחות‬
‫בפרט(‪ ,‬עד שהתורה קוראת להם ״אנעזים״‪ ,‬שמשמעו‬
‫)כפירוש רש״י( ״לשון חשיבות ‪? ..‬שרים היו״[‪.‬‬
‫‪ -‬כדי ל׳שלול טעות כזו ולהבהיר‪ ,‬שהמרגלים לא היו‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫“‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫חס ושלום במדרגה דומה‪ ,‬היה הכתוב צריך לכאורה‬

‫‪T‬‬ ‫■ ‪:‬‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫” ‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T ■ • : — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫~‬

‫להפסיק בין שתי הפרשיות ?עדן אהדלי‪ .‬ולכן שואל רש״י‬

‫״למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מריס״לח‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ • T T :‬־‬ ‫‪ :‬־ ‪■ :‬‬ ‫“‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪T : :‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ה‪.‬‬
‫על זה מתרץ ךש״י ״לפי קזלקתה על עסקי ובה ‪. .‬‬
‫ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר״‪ :‬הכתוב מסמיך את שתי‬
‫הפרשיות ללמדנו )עוד( ענין בגדל חטא המרגלים‪ ,‬שזה‬
‫‪V V‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•.‬‬ ‫• ‪ :‬ד י‬ ‫•‬ ‫־־ ‪T T‬‬

‫מ‪.‬ישב ‪ -‬על דרך הפשט ‪ -‬גדל עגשם ‪ -‬שהיתה ?ןדם‬

‫בסמיכות ההזדמנות לקחת מוסר )ממעשה מךןם( ו״לא לקחו‬
‫מוסר״‪.‬‬

‫‪38. As explained in Rashi’s comments‬‬ ‫­‪shi addresses the question at the out‬‬
‫‪on Numbers 13:1.‬‬ ‫‪set o f the passage— the place where‬‬
‫‪the juxtaposition is first noticed. This‬‬
‫‪39. Rashi on Numbers 13:3.‬‬
‫‪is Rashi’s usual practice.‬‬
‫‪40. Although this question arises only‬‬ ‫­‪The question posed in the be‬‬
‫‪after learning the whole passage in‬‬ ‫‪ginning o f this essay (chapter 1) has‬‬
‫‪which the spies’ sin is recounted, Ra-‬‬ ‫‪thus been answered.‬‬
30 STUDIES IN RASHI

To learn the lesson, they did not have to reflect deeply on

what they had seen transpire with Miriam— they simply had
to take and apply the moral (to themselves)/'
Now, from the fact that the spies should have taken the
lesson from what happened with Miriam, this proves that
their sins were of the same kind. That is why the lesson'*" and
negative nature of the spies’ sin could be been taken from the
negative nature of Miriam’s sin.
SAME SIN, DISSIMILAR SINNERS
Now we can appreciate why Rashi adds and emphasizes,
“These e v ild o e r s ....W ith these words, Rashi ensures that we
understand that the comparisons^ between these two events is
only in terms of their respective sins. The comparison does
not imply an equivalency between the perpetrators of the sins.
As far as the perpetrators are concerned, the spies were (not
just ordinary sinners, but) evildoers. They were the very op­
posite of Miriam, about whom we (just) learned, “This honor
was accorded her by the Omnipresent. ”S‘’

6.
MIRIAM’S M ISDEED
Yet we still need to understand—^what exactly was Miriam’s
sin? The gist of what she had said “about the Cushite wife
Moshe had married, and now divorced,”^‫ *׳‬was true. Moshe
had divorced her, and had caused her pain.
Moreover, Miriam did not intend to besmirch Moshe.'*‫'׳‬
Miriam simply erred in her evaluation of Moshe’s virtues
(which surpassed this that G-d spoke to him'*®), and thought
that Moshe had no grounds^*’ to separate from his wife.''" Did
she deserve such a punishment for not jully fathoming
Moshe’s greatness?

41. This answers question #4 posed 44. Implied by the juxtaposition,

above, chapter 2.
45. See Rashi on Numbers 12:15■
42. See above, footnote 4.
46. Numbers 12:1, and Rashi there.
43. Question #3 posed above, chapter
2. 47. Rashi, ad loc. See Shulchan Aruch
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪31‬‬

‫המוסר היה לא ?אפן שהיו עדיכים להסיקו על ידי‬

‫החבו^נות ?מה שראו ‪ -‬הם היו עריכים רק ״לקחת״ אותו‬
‫)לעצמם(‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪ -‬מדה שהם היו צריכים לקחת מוסר ממעשה מרים‪,‬‬

‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪P-‬‬ ‫»‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪" V‬‬ ‫־ ‪V‬‬

‫מוכח‪ ,‬שהחטאים היו באותו סוג; לפיכך נתן לקחת את‬

‫‪...‬‬ ‫‪ • .‬ךי ־ ך ‪ -‬י ‪-‬‬ ‫^‪1‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ך‬

‫המוסר והשלילה של חסא המתלים מהעולילה ש?חטא‬

‫מרים‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫לכן מובנת הוספת והדגשת רש״י ״ורשעים הללו כר״ ‪-‬‬

‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬

‫בזה מ?היר רש״י‪ ,‬שההשואה בין שני המאךעות של שתי‬

‫הפרשיות היא רק לענין החטא‪ ,‬אבל בנוגע לאישים הרי)לא‬
‫‪:‬־ ‪..‬‬ ‫•‬ ‫‪. T-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־ ■ן‬ ‫״ ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪I- . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬ך ‪.‬ן‬

‫סתם חוטאים וכר ‪ -‬אלא< ״רשעים הללו״‪ ,‬הפך בתכלית של‬

‫‪...‬‬ ‫‪. . -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I ... ..‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ...‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫מרים שלמדנו זה עתה)בסמיכות( ש״כבוד חלק לה המקום״‪.‬‬

‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ו‪.‬‬
‫לכאורה אינו מובן‪ :‬מה אכן הןה חסאה של מרןם? זה‬
‫שהיא דברה ?משה ״אדות האשה הכושית אשר לקח״ ‪-‬‬
‫״ועתה גרשה״‪ ,‬הרי היתה זו האמת‪ ,‬הרי הוא אכן גרש‬
‫‪. . ..‬‬ ‫‪• •• T‬‬ ‫‪:‬־ ״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪V v; T‬‬ ‫‪ :‬־ •־‬ ‫‪T‬‬ ‫־• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אותה וצער אותה וכר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫מתם גם לא החכתה לד?ר רעות ?משה ‪ -‬״לא נתכונה‬

‫לגנותו״״‪ .‬היא רק לא העריכה את מעלות משה ?כל‬
‫הדרוש )שהן גדולות יותר מהמעלה ש״?משה דבר ה׳״(‪,‬‬
‫מן האשה״ב‪ .‬וכי‬
‫‪ :‬־‬ ‫י‬ ‫לפרוש‬
‫היא חשבה שמשה לא היה צריך״א י‬
‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ V‬־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬

‫רק מחמת אי הבנת גדלותו של משה לתכליתה מגיע לה‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫_‬ ‫‪-.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪I‬‬ ‫_‬

‫ענש כזה?‬

‫‪H arm , Orach Chaim, 156:10; Chosh-‬‬ ‫‪simple meaning o f the verse in Ex-‬‬
‫‪en Mishpat, Hilchot Onaah, sec. 29.‬‬ ‫‪odus 21:10, which sets forth a wife’s‬‬
‫‪conjugal rights.‬‬
‫‪48. Numbers 12:22.‬‬
‫‪50. See Numbers 14:2, and Rashi’s‬‬
‫‪49. Especially, when considering the‬‬ ‫‪comments there.‬‬
32 STUDIES IN RASHI

PROTRACTED TALK
So Rashi explains that her sin was not that she had engaged in
malicious gossip, hut that she had engaged in gossip altogether,
in talking at length about Moshe, etc.’'
When Miriam noticed Moshe’s puzzling behavior, she
should not have spoken about it, and certainly not spoken
about it at length (even though she spoke the truth and
intended no harm). Protracted talk about Moshe would never
lead to favorable talk; it could only lead to disparaging
remarks.’^ (And if Miriam felt she needed to understand
Moshe’s behavior, she should have inquired from Moshe
directly, and in private.)
A similar offense was committed by the spies. The spies
had told no lies about the land of Israel. But they became
preoccupied with their talk.” They spoke excessively about the
strength of the land’s inhabitants, dwelling on it to the extent
that they scared the Jewish people out of wanting to enter the
land of Israel.
If the spies wondered how G-d could instruct them to
conquer the land given the military might of the inhabitants,
they should have spoken only briefly to the people— or
simply have asked Moshe. Their obsessive, relentless talk
about the power of the indigenous people, to the extent of
expressing their unabashed opinion that we cannot go, could
have but one result— to incite the Jewish people to rebel, to
declare that they want to appoint a leader with whom they
would return to Egypt.”

7.

WORLDS APART
How did Miriam come to gossip about Moshe?
We can understand this by examining her complaint:
Was it only to Moshe that G-d spoke? D id He not speak to

51. This answers question #1 posed 52. Cf. Alter Rehbe’s Shulchan Aruch,
above, chapter 2. Orach Chaim, sec. 12.
rO
m 6‫ס‬
c‫ס‬
p■ n X• 5Crr n n- 5c 1‫• ■־‬f - X --
5c o ‫ ״‬n P E 1‫־‬ x-r
n‫־‬ jc‫ ־‬n: ‫יה‬ 5 : ‫־‬C
o p' n r-it- a 3V
P ‫ ־״‬i n n- ‫;ש‬ p1. X--
o 1: Pi - 5 ^ ‫ ♦ל‬r- E ‫יין‬ r a n &
n!- n; n•‫־‬ Q
‫ ;ש‬P" ‫ש‬ & ?- : a f“' P
n 13 ‫ ^ ;ש‬Pi ‫־‬T P- ^ 15 I ‫ ׳ ־‬r ='■ ‫־‬0 r C I-'
f='
1‫־‬ X K PI• r ‫ ;ש‬fi n - ^ ‘‫^ ־‬J-i & n: n!- n•- ” o 1r> r-
r ‫ ׳‬2 ' ‫יש‬ a 1‫־‬ ~r n r‫ ^־‬n n pi! ^ M ‫ ־•“יו‬n ‫־‬
n n - p .- ! :er
*‫י־! י‬- x‫ ״‬n•‫ ־‬I“‫־‬
^
& r & f~- ‫״‬ Pi ‫ ׳‬n1‫ ־‬n : ^ n Jv n!
IV r> •• IT ‫ ־״‬a
■‫ י י ן ״ ש‬X n- ■^■‫ י‬n P i ‫&• ׳‬ c:
k I ‫יז‬ r Cl‫ ׳‬n p n 13‫ ׳‬c n
‫ ;ש‬- [ ; 5 c X r: 5£: »‫־‬- -I - f X• F •r o ‫ק‬ PIK ‫מ‬
‫״וה‬ n X n ‫ ׳‬5c ss Pi - " ^ rv f ‫ ־‬a O n!■
&" PI‫״‬
5c n ‫׳‬
X P ?S' ^ & S ‫ ר‬- 5£‫*׳‬
c IV f‫■־‬“ r'n »‫־‬ 1 ‫־‬0
n‫ ׳‬a •-•

PI‫ ״‬r n E
P -:£
o 2 ‫׳‬ ‫ ^י׳‬Pi‫׳‬ F n S ‫׳גג‬ PI‫׳‬ f * la s‫יה‬. ‫י‬-
F
‫ יש‬X 5c 9 " t i - n
1‫־‬ l : 1□ 1r‫ ־־‬K »-‫>י‬- —. VT\ ‫^־י‬
& n E 5c X* !:;h
1E-
-- *‫יי‬ & •r ■&■ ^ iz ^ a
o- n s ; 1‫־‬ r ic n n ‫מ‬ ‫״‬ n ‫ =ז‬f1. C
n ^ n £1 S 3 n
| —I #‫ד‬- j ; ^‫י‬ » ‫ ״‬. r
^
0
U
n ‫׳‬ f ‫״‬
S ' ‫וה‬ X
‫« ל‬- p ‫ ■׳‬-‫ ז‬J■‫׳‬-- ^ P" ‫־״‬ n n- & 1‫ ־‬j'• " n!■ r:.■• u.
X rt.. rSh ‫ ־י‬n *- P n
Xr 13 P‫ ׳‬ri-
‫״‬ *^‫׳‬
‫־״‬ & .?? £ jv., » ‫׳‬ ‫ '~ז‬P ‫’ש‬ ‘03
5c P n n ‫ יש‬n a X • ^ n- S‫״‬li' ^ ‫לת‬- -C
w
tu 1‫־‬ ‫־‬ P ' J‫^־‬
X n n- x^ n
n - r " n - n ‫׳‬ rw 5£ .c •z J^' Pi‫׳‬ b£)
H & n n‫ ׳‬- rr~ J - ,
X- r ‫־‬ .s
Q nX P i !‫ ב‬5c- S n n ‫ ;ש‬jr• C %, *ul §‫י‬
Z n- G t ‫׳‬p : ^ o S3 n ;‫ת־‬ _rt
< 5c X• n 5n■ X a £,: & ‫ מ מ‬.:. ‫ כר‬10
S X
‫־־לי‬
‫־״‬
E n*‫־‬- n' ‫? י‬C, 5c Cl‫״‬ SC ^ % X- 1--
Ir £ ' . r- h ‫־‬0 -1.^
< ‫ ■י ־ו‬n 5c ‫ יי‬n n ‫״‬- • 5c- »- ^ o n- ‫די‬ ‫ דו‬n V
U1 «
ai Pi - F 13 .. r X o ^ n. ki..
n * TZ X>
r &‫ ׳‬n ‫ ׳‬p PI‫׳‬ ^£
»•‫ד‬ n: ^ <u S
n 17‫ ־‬P" p n‫׳‬ n ‫י• ■״‬
n‫׳‬ n-
X r- n p• n P5-
X 5Cr H" & ‫;ש‬ & . E: ;‫ש‬ • J—
»— ‫ך‬-
X--
| —
r: r c
u
< - 5c- • s : 5 X- I o•• n- V
> c
-J jNi-
‫ «־‬r1
£ r~. ‫יש‬ I- ‫מ‬
IV- P i ‫ ^י‬n n %- *- r UJ .2
ua S ! ‫■י־‬ E & r o- n>
»T nf-"- ^ nr■
X ^ f“ 5c n 5c n *' l^= 6 x 5 -
a 5-“ X X- O *; r ‫ ״‬kr ‫^^ ׳‬ ■T'
‫ג‬2 ‫ ג‬:
‫ר<ז‬
iTn u
34 STUDIES IN RASHI

tis, as well?‘‘‘’ Knowing that G-d also spoke with her and
Aharon, Miriam did not realize that the difference be­
tween their stature and that of Moshe was so vast as to
justify Moshe distressing his Cushite^'’ wife, or to free him
from the Divine command not to diminish her conjugal
rights— to the point that he separated himself from his
wife altogether.‫״‬
The spies committed a similar mistake in logic:
They reasoned that since Moshe chose them by the word
o f G-d^^ for this mission, it was impossible that anyone else
could be superior to them in this respect, or that anyone else
could grasp the situation better. And since they, the emissaries
of G‫־‬d, saw themselves as ^asshopper/’’’ compared to the giant
inhabitants of the land, they were convinced that their opinion
was truly by the word o f G-d. As such, they felt that their
appraisal was valid for all the Jewish people. Consequendy,
they reached the conclusion (for themselves and for the entire
nation). We cannot go up.
Since in their minds conquering the land o f Israel was not
possible, they got involved in explicating their position,
“gossiping” about the land o f Israel.
In light of the above we can understand why Rashi adds
the clause, “for speaking against her brother.”“ It further
clarifies how the spies failed to learn a lesson from Miriam
about judging another person superior to oneself:
An aspect of Miriam’s sin was that she spoke against “her
brother.” Since a brother is a person’s own flesh and b l o o d , i t
is naturally difficult to perceive him as both one’s flesh and
blood and at the same time of incomparably higher stature
than oneself. Nevertheless, Miriam was duly punished for
this.“ Certainly, then, the spies should not have presumed

55. Numbers 12:2. 57. See Rashi on Numbers 12:2.

56. So called on account o f her “obvi- 58. Numbers 13:3; cf. Rashi on Deu-
ous, all-encompassing beauty”— Rashi teronomy 1:23.
on Numbers 12:1.
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪35‬‬

‫חח?ןבל א?לה שרו?מותו של מקזה ?!חם אליה היא גדולה‬

‫עד כדי כך‪ ,‬עד לצער את ״האעזה הכושית שנאה בכל׳‪/‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪T T V‬‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫_ ‪I‬‬ ‫‪...‬‬ ‫_‬

‫וקזחרורו מקיום צווי השם ״וענתה לא י‪;1‬ךע״ ‪ -‬עד ״ל?רוש‬

‫מן האשה״נ‪.‬‬
‫מעין זה הןה בקתלים‪:‬‬
‫היה נראה להם‪ ,‬שהיות שמשה בחר בהם ״על ‪9‬י‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ה׳״^‪ /‬חרי בשליחות זו ‪ -‬לא שןך שאחרים יחיו נעלים‬

‫מהם דבינו יותר טוב מהם? והיות שאצלם׳ שלוחי ה‪ /‬ה!ה‬
‫״ונהי בעינינו כחגביס״נב ‪ -‬הם ס?רו בודאות שכך הוא‬
‫״על פי השם״ ‪? -‬אמת׳ בנוגע לכל ישראל‪ ,‬ובמילא הם‬
‫הסיקו את הממקנה )מעצמם ‪ -‬על כל ישראל( ״לא נוכל‬
‫לעלות״‪.‬‬
‫היות שחחליכה לאךץ ישראל לא חחקבלה אעלם‪ ,‬לכן‬
‫הם ההעסקו ?הסברת הךברים לישראל בארוכה‪ ,‬ב״דבה״‪,‬‬
‫הם רכלו על ארץ ישראל‪.‬‬
‫לפי זה יובן גם מדוע מוסיף רש״י שמרים ״ד?ךה‬
‫באחיה״‪ .‬זה מבאר עוד יותר כיצד המרגלים ״לא לקחו‬
‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מוסר״ ממךןם ?ענ!ן הערכת הזולת שהוא יותר נעלה‬

‫מהם‪:‬‬
‫במרים היה פרט בחטא זה ש״דברה באחיה״‪ ,‬שהאח‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫;‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫הוא ״חצי ?שרו״נג‪ ,‬ו?טבע קשה להניח כלפי אח שהוא‬

‫״חצי ?שרה״ ויחד עם זה באין ערוך נעלה ממנה‪ .‬אף על‬
‫פי כן קבלה ?ירןם ענש על זה‪ .‬וכל שכן וקל וחמר‬

‫‪59. Numbers 13:33.‬‬ ‫‪(Numbers 12:12; ^^hiadloc.).‬‬

‫‪60. Question #2 posed above, chapter‬‬ ‫‪62. I.e., she was punished for her fail-‬‬
‫‪2.‬‬ ‫­‪ure to recognize Moshe’s in‬‬
‫‪comparably higher stature despite‬‬
‫‪61. In the language o f Scripture, H a lf‬‬ ‫‪him being part o f the same family.‬‬
36 STUDIES IN RASHI

more than this— that all the Jewish people, Moshe and Aha-
ton included, must follow them, acquiescing to their decision.

8.

SEEING IS BELIEVING
We can explain another precisely chosen word in Rashi’s
commentary. Rashi says: “These evildoers saw, but did not
take the lesson.” At first glance, the word seems super­
fluous. Could Rashi not have just written, “These evildoers
did not take the lesson”?
The answer to this question will be understood by first
resolving a perplexing problem in the general narrative of the
s p i e s . W h a t novel insight did the spies gain through their
reconnaissance of the land of Israel*^— an insight that
frightened them so much that they protested we cannot go upi
After all, everything they saw—e.g.. The people who in­
habit the land are mighty—they had already known about
beforehand.‘^’
[Because: (a) while in Egypt, the situation in Canaan was
already known; (b) during the singing after the miraculous
crossing of the Red Sea, the Jewish people sang. A ll the in­
habitants o f Canaan melted.^‘‘ Obviously, then, they knew
about all the inhabitants o f Canaan and their might (oth­
erwise, it would be no wonder that they melted.) And there
are other reasons.]
And nonetheless, the Jewish people were ready for their
advance into the land of Israel.‘^^
The explanation can be understood in light of the dictum
of our Sages that hearing about something is not the same as

63. For further discussion o f this referring to their journey after they
question, see Likutei Sichot, vol. 8, p. had already arrived in Israel and be­
290ff. gun to travel throughout the land.
This fits together nicely with what
64. W hen Rashi comments on N um ­ Rashi writes here (13:3)— that at the
bers 13:26 that even the journey o f beginning, the spies were upright.
the spies was with ill intent, Rashi is Thus there is no need to propose a
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪37‬‬

‫שה?ןתלים לא יכלו לחשוב יתךה מזו‪ ,‬שפל ישךאל‪ ,‬כ‪1‬לל‬

‫משה ואהרן וכר‪ ,‬חיבים ללכת אחריהם׳ אסרי החלטתם‪.‬‬

‫ח‪.‬‬
‫עוד דיוק ‪.‬יקזנו בפירוש רש״י זה‪ ,‬״וךשעים הללו ראו‬
‫ולא לקחו מוסר״‪ .‬לכאורה‪ ,‬המלה ״ראו״ מיתרת‪ .‬היה לו‬
‫‪T T‬‬ ‫‪V V ••• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לכתוב ״ורשעים הללו לא לקחו מוסר״?‬

‫ויובן זה בהקדים חמיהה בכללות ספור ה?ן‪.‬תליםני‪ :‬מה‬

‫התחדש אצל ה?ןר‪?1‬לים על ידי בקורם באךץ ישראלי״ ‪ -‬ועד‬
‫בדי כך שהם נחרדו‪ ,‬עד שטענו ״לא נוכל לעלות״?‬

‫כל הדברים הללו שהם ראו שם‪ ,‬״כייב עז העם היושב‬

‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪....‬‬ ‫_ ‪,‬ן‬ ‫‪.‬ן ‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪j‬‬

‫בארץ וגר״‪ ,‬הם ןלעי בבר לבני כףי‬

‫]שהרי‪) :‬א( עוד במערים ןךעו מהו המצב ומה קורה‬

‫בארץ כנען”‪) ,‬ב( כשירת הןם אמרו כל ישראל ״נמגו כל‬
‫ישבי כנען״^"‪ .‬הם ןדעו אדות ״כל י'שבי כנען״ וכחם )אחרת‬
‫‪ -‬אין פלא בכך ש״נמגו״(‪ .‬ועוד[‬

‫ואף על פי כן הם היו מוכנים ללכת לארץ ישראלנט‬

‫והבאור בזה‪ °‬הוא‪ ,‬על פי מאמר חז״ל‪°‬א ״אינה דומה‬

‫‪strained solution that they became‬‬ ‫‪and to determine the best military‬‬
‫‪wicked immediately after departing.‬‬ ‫‪strategy. See Deuteronomy 1:22, and‬‬
‫‪Rashi ad loc.‬‬
‫­‪65. Although Moshe sent them to de‬‬
‫‪termine whether the inhabitants were‬‬ ‫‪66. Exodus 15:15.‬‬
‫‪“strong or weak,” his objective was‬‬
‫‪(not to ascertain whether or not they‬‬ ‫‪67. I.e., despite their awareness o f the‬‬
‫‪were strong, but) where they were‬‬ ‫­‪strength o f the land and its in‬‬
‫‪strong, etc. Moshe wanted to know‬‬ ‫­‪habitants, they were prepared to ad‬‬
‫‪this in order to decide which way the‬‬ ‫‪vance into (and conquer) the land o f‬‬
‫‪Jewish people should enter the land.‬‬ ‫‪Israel.‬‬
38 STUDIES IN RASHI

seeing As long as the Jewish people only heard about the

military strength of the inhabitants, they were not
intimidated by the foreseeable difficulties, and were ready to
go forward into the land of Israel. But once they saw with
their own eyes the might of the inhabitants, etc., it affected a
change of heart, causing them to regret their earlier resolve.
[Therefore, the spies emphasized several times, we saw,
underscoring that they were reporting what they themselves
saw. That is also why the spies showed the people the fru it o f the
landf‘‘^}
Accordingly, Rashi emphasizes that “these evildoers saw”:
they also had seen the penalty paid by Miriam, and this visual
lesson should have made the same strong impact on them,
allowing them to overcome their test when they later saw the
situation in the land of Canaan.
Had they only heard about Miriam’s punishment, they
could not be reproached for not having “taken the lesson ”; be­
cause then the cause that brought them to sin would have been
a visible one and the counterbalancing impetus to resist sinning
would have been only something audible, something they had
heard. Rashi therefore emphasizes that th.ey“saw.” The
strength to resist sinning was also based on something visual, on
something they had seen. Even so, they failed to take the lesson.

9.
RASHI’S W O N D R O U S MATTERS
To understand the “wondrous matters” in the Halachic realm
of Torah that Rashi alludes to here^‫( ״‬at least to keep us
sharp^’), we must first present a question.
After everything is said and done, how can the Torah
place (the narrative of) Miriam next to (the narrative of) the
spies? Might this not create a suspicion that Miriam was

68. SteM echilta Yitro 19:9. 70. Aside from clarifying the simple
meaning o f Scripture, Rashi’s com ­
69. Numbers 13:26. I.e., so that the mentary also contains allusions to
people would see as well. “wondrous matters,” to matters per-
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪39‬‬

‫עזמיעה לראיה״‪ :‬כל זמן שהם רק שמעו על הכה עזל‬

‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ • V‬־‬ ‫־ י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫יוקזבי הארץ‪ ,‬הם לא ההפעלו מהקשיים והיו מוכנים‬

‫ללכת לארץ ישראל‪ .‬אבל כאשר הם ראו בעיניהם כיצד‬
‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪X‬‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫■•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬־‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V V T‬‬

‫״עז העם״ וגר‪ ,‬זה הקזפיע עליהם שהתחרטו מההסכם‬

‫]ולכן המרגלים הךגישו כמה פעמים ״ךאינו״סב‪ ,‬שמה‬

‫שהם מספרים הם ראו מעעמם׳ וגם ״ריראום את פרי‬
‫הארץ״סג[‪.‬‬

‫ולכן צריך רש״י להדגיש ״ירשעים הללו ראו כו׳״‪ ,‬גם‬

‫את המוסר ״ראו״ ‪ -‬כיון שהם עצמם ראו מה קרה למרים‪,‬‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T•T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪-‬ך ‪I‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬

‫הןה הדבר צריך לתת להם את אותו התקף‪ ,‬לעמוד בנסיון‬

‫של ״ראינו״ באךץ כנען‪.‬‬

‫אם הם רק היו שומעים על ענש ?!תם‪ ,‬לא הןה נתן‬

‫לתבוע מהם מדוע ״לא לקחו מוסר״‪ ,‬כי הסבה שהביא לחסא‬
‫היתה בראי׳‪ ,‬והנתינת כח להמנע מן החטא ‪ -‬רק בשמיעה‪.‬‬ ‫‪ . . . -‬ן ‪-‬‬ ‫‪ . . . .‬ן ׳ ‪- . . - ,‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫מדגיש רש״י ״ראו״ ‪ -‬גם ?תינת הכח שלא לחטוא היתה‬

‫בךאןה‪ ,‬ואף על פי כן לא לקחו מוסר‪.‬‬

‫ט‪.‬‬
‫מה״ענינים מפלאים״‪°‬י בחלק ההלכה שבתורה בפירוש‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ V‬־ ־‬ ‫־ ‪:‬־ ‪T T‬‬ ‫י‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪; ••.‬‬ ‫‪■T :‬‬ ‫■‬ ‫‪T‬‬ ‫■־‬

‫רש״י זה ‪) -‬לחדודי על כל פנים( ‪ -‬וכהקדים הקזאלה‪:‬‬

‫בכל זאת איך הסמיך הכתוב )פרשת( מךןם אל )פרשת(‬

‫המרגלים‪ ,‬הרי על ידי זה ןכול להתעורר חשד על מרום‬

‫‪taining to the other dimensions o f‬‬ ‫‪71. Lechidtidei, in the Hebrew. This‬‬
‫‪Torah. See Shelah, in his commentary‬‬ ‫‪common Talmudic expression de-‬‬
‫‪on Shevuot, p. 181a.‬‬ ‫­‪notes an interpretation that is not lit‬‬
‫‪eral.‬‬
40 STUDIES IN RASHI

somehow similar to the spies? Do we not learn from the verse.

A nd you shall be freed [ofyour obligation] from G-d and from
Israel[^ that we are to steer clear of the possibility of creating
such suspicion?

O N E SCROLL AT A TIME

Seemingly, we can answer this question based on Rashi’s

opinion (as expressed in his commentary on Scripture^^ that
the Torah was given one scroll at a time/'* (Moshe would
(immediately) commit to writing each section as it occurred.)
Accordingly, it makes sense to say that Moshe, who was zeal-
ous,^^ immediately wrote down everything that happened in
the beginning of the Torah portion of Shelach— everything
that happened on that same day (the 29th of Sivan), con-
eluding that scroll with G-d’s command to send the spies
(detailing their dispatch and Moshe’s involvement in their
mission). He would have recorded the events immediately so
as not to delay the augmentation of the W ritten Torah with
another section.
Now, it is obvious that throughout every day in the desert
(including that 28th and 29th of Sivan) a multitude of events
took place among the 600,000 men, and the many more
women, etc. Especially since there was the journeying of the
Jewish people, the disassembling and reassembling of the
Tabernacle, and so on and so forth. Thus, a tremendous num­
ber of events occurred between Miriam’s return to the camp,
on the 28th of Sivan, before the Tabernacle moved, and the
moment when G-d instructed Moshe to send forth the spies.
(This directive took place only after only all the tribes were
once again encamped, the tabernacle reassembled, and after
the people had approached Moshe asking for spies to be sent.)
So thousands upon thousands of events actually interposed be­
tween Miriam’s return to the camp and the actual sending of
the spies, including events entailed by the fulfillment of mitz-
vot, and the like— traveling and encamping by the word of
G-d, bringing sacrificial offerings in the Tabernacle, etc.
The juxtaposition, however, was a result of Moshe
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪41‬‬

‫והדי ?ןי!ם צווי ״והייתם®ה‬ ‫שהיא דומה ?משהו לכתלים‬

‫?קים מה׳ ומיקזראל״?‬

‫ל?אוךה א?שר לתךץ על פי שיטת רש״י)?פירושו על‬

‫התוךה‪°‬י( ?מאן ואמר״ שהתורה ״מגלה מגלה נתנה״‬
‫)מעזה כתב )מיד( כל פרשה®״(‪ .‬אעזר לפי זה מסתבר לומר‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬

‫עזהתחלת פרעזת עזלח ‪ -‬כל מה עזארע באותו יום )כ״ט‬

‫‪:‬‬ ‫‪~ ..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪X‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־■‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬

‫סיון‪ ,(®°‬ובזה הסתים ה״עזלח לך״ )השלוח‪ ,‬והקןשר של‬

‫משה עם השליחות( ‪ -‬הרי משה רבנו‪ ,‬שהיה זריז״ וכר‪,‬‬
‫‪■T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ -.‬״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬

‫כתבו מיד כדי שלא לעכב הוספת עוד פרשה בתורה‬

‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫“ •־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שבכתב״א‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬

‫והנה ‪ -‬מובן ופשוט עזכל יום ?מךבר )כולל גם ‪-‬‬

‫אותו כ״ח ןכ״ט בסיון( הןה דבוי גדול מאד של‬
‫מארעות אעל עזעזים רבוא הגברים וכהנה וכהנה של‬
‫נעזים וכר‪ ,‬ו?פךט שנוסף ס״נסעו גיהנו״‪ ,‬פרוק והל‪ 1‬מת‬
‫המעזכן וכר וכר‪ .‬ממארעות אלה הןה רבוי גדול ?ין‬
‫״האסף מתם״ ?כ״ח סיון קום סלוק המעזכן ואמירת‬
‫״עזלח לד״ )אסרי הקמת הךגלים והמעזכן׳ ואסרי‬
‫״ותקרבנה אלי כלכם וכר( ‪ -‬אלפי אלפי מארעות‬
‫הפסיקו ?ין ״האסף מרןם״ לעזלוס הסרגלים )כולל‬
‫מארעות של מצות וכיוצא בזה ‪ -‬על פי ה׳ יסעו ווסנו‪,‬‬
‫הקרבת קךבנות ?משכן וכר(‪.‬‬
‫אבל הסמיכות היתה בכתיבת משה רבנו של פרשת‬
‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫“‬ ‫■‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬

‫‪72. Numbers 32:22. See Jerusalem‬‬ ‫‪the opinion o f R. Yochanan, Moshe‬‬

‫‪Talmud, Shekalim 3:2.‬‬ ‫‪sewed all the scrolls together at the‬‬
‫‪73. On Exodus 24:4.‬‬
‫‪74. This follows the opinion o f R.‬‬ ‫‪75. See Rashi on Exodus 19:14. Note‬‬
‫‪Yochanan, as cited in Gittin 60a. Ra-‬‬ ‫‪also Rashi on Exodus 4:24 and‬‬
‫‪shi explains there that according to‬‬ ‫‪16:22.‬‬
42 STUDIES IN RASHI

recording the passage of the spies next to the passage of

Miriam. He did so in order to enable the spies to “take the
lesson.”^‘^
Therefore, Moshe “overlooked” any undue suspicion that
such juxtaposition might cast on Miriam, in order to
forewarn and protect the spies from sinning.
But one difficulty still remains. There is a Torah principle
that states, “We do not tell a person, ‘Sin for your friend’s
welfare.’”^ Rashi forestalls this question with his carefully
chosen wording: “[And these evildoers saw] but did not take
the lesson' (not, “And these evildoers sinned,” or something
similar), as will be explained below.

10.
PREVENTING A SIN
O n the abovementioned dictum, “We do not tell a person,
‘Sin for your friend’s welfare,’” Rashi comments: “So that
your friend does not become culpable and receive a severe
punishment.”^* Seemingly, Rashi should have said that “for
your friend’s welfare” means “that your friend not commit a
severe nw”? Why does Rashi say, “so that your friend does not
become culpable and receive a severe punishment"
To answer, we posit that Rashi agrees with the position of
Tosfotr which states that we only do not tell a person to sin
for his fellow’s benefit when the forbidden deed was already
committed.*‫ ״‬But in a situation where a person can at the out­
set prevent his fellow from committing a serious transgression,
we do tell the person to commit a (minor) sin in order to pre­
vent his friend from committing a serious one.
Therefore, Rashi chooses the wording, “[so that your
friend does] not become culpable and receive a severe pun-

76. To take the lesson from Miriam’s passages be juxtaposed if it might be

sin and punishment. detrimental to Miriam? Even though
this juxtaposition might be for the
77. Shahbat 4a. If so, how could these spiritual benefit o f the spies, it none-
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪43‬‬

‫הסרגלים לפרשת מךום‪ ,‬ורק מןה חוה וכול וצריך לחיות‬

‫ה״לקחו מוסר״‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬י‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫ולכו ״התעלמו״ מזה שמכניסים את הפרשה למקום‬

‫‪I‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫_ ‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫״‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫; ‪I •• T‬‬

‫שנותן מקום לחשד ‪ -‬כדי להחטיח‪ /‬לשמור את הסתלים‪.‬‬

‫אך זגדיין נשאר קשה ‪ -‬הרי קום ?לל״^ ״אין אוסרים‬

‫לאדם סטא בשביל שיזכה חברך״? שאלה זי סושב רש״י‬
‫בלשונו ״ולא לקחו מוסר״ )ולא ״ורשעים הללו חטאו״‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I : t‬‬ ‫;‬ ‫• ;‬

‫וכיוצא בזה(‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬

‫יו״ד‪.‬‬
‫בעדן ״אין כו׳ שיזכה חברך״ ק;‪ 3‬ךש רש״יעג ״שלא‬
‫יתחיב חברך ענש חמור״‪ .‬הדבר לא מובן‪ :‬לכאורה היה לו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ T‬י‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫לרש״י לפרש ש״שיזכה סבךך״ סשמעו ש״סבךך״ ינצל‬

‫סלעבור על חטא חמור ‪ -‬מדוע כותב רקז״י ״שלא יתחיג‬
‫‪ ..‬ע־נש חמור״?‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שכונת רש״י היא כדעה שבתוספותעי‪ ,‬שזה‬

‫ש״אין אוסרים כר״ הוא דוקא כאשר ״ס?נשה של האסור‬
‫כבר נעשה״‪ ,‬אבל כשסדבר על שסירת חברו שסלסחחלה‬
‫לא יבוא לידי חטא )חמור( אז ״אומרים לו חטא )חטא קל(״‬
‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪y‬‬

‫ככדי לשמור את חברו סחטא חמור‪.‬‬

‫ולכן סלגיש רש״י ״שלא יתחיב ‪ . .‬ע־נש חמור״ ‪-‬‬

‫‪theless runs contrary to the above-‬‬ ‫‪fered by Rashba and Meiri.‬‬

‫!‪mentioned principle‬‬
‫‪r^^<^ribid.‬״‪78. Rashion5/‬‬ ‫^‬ ‫‪eady‬־*^‬
‫‪committed a sm, one is not to com-‬‬
‫‪79. Specifically, the opinion o f Rivah‬‬ ‫‪mit the same sin with the intention o f‬‬
‫‪in Tosfot, Shabbat ibid., s.v. “Vechi‬‬ ‫‪thereby minimizing his friend’s pun-‬‬
‫‪omrim.” A similar explanation is of-‬‬ ‫‪ishment.‬‬
44 STUDIES IN RASHI

ishment,” to emphasize that the above principle applies only

after the sin was already committed, and we are concerned
only with eliminating his punishment.
O n this basis we can now understand why the Torah
juxtaposed the two passages, even though it might cast
suspicion on Miriam. It was so that the spies*' would learn
from her mistake, and thus not commit a terrible
transgression.*^
And Rashi alludes to this with his words, “(but did not
take) the lesson,” because the purpose of seeing rebuk^^ is so
that you shall observe— to shield a person from sin, and to
guide him to virtuous conduct.
(From a talk o f the Rebbe delivered on
Shabbat Parshat Shelach 5725 (1965))

81. According to the opinion o f R. placed next to each other to clarify for
Shimon ben Lakish (Gittin 60a), who the Torah student the sin o f the spies,
maintains that the Torah was given so that he should not come to com-
complete, we can say that the passages mit a similar sin.
about Miriam and the spies were
‫‪SHELACH / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪45‬‬

‫להךגיש‪ ,‬שזה ש״אין א‪1‬כ;ךים כר׳״ הוא רק כאשר ה״אסרר‬

‫כבר נעשה״ ורוצים למנוע ממנו רק את הע־נש‪.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועל פי זה מובן מדוע היתה התורה יכולה להכניס את‬

‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪; T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ V‬י‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫מרים במצב עזל חשד >על ידי סמיכות הפרשיות( ‪ -‬כיעה‬

‫■‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מפרשת מרים היו המרגלים״י צריכים ללמוד ולהשמר‬

‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪T T‬‬

‫שמלכתחלה לא יחטאו‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬

‫ודבר זה מרמז רש״י במלים ״)ולא לקחו( מוסר״ ‪ -‬כי‬

‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫התכלית של ״ךאו את מוסר״ היא כדי שיךז‪.‬יה ״וקזמךתם״״‬

‫‪ -‬ל׳שמור את האדם שלא יבוא לידי חטא‪ ,‬ולהביאו להנהגה‬
‫‪T T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫ד‬ ‫‪V‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫ישרה™‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫) מ שי ח ת ש ״ פ ש ל ח ת ש כ ״ ה (‬

‫‪82. And based on Rashi’s inter-‬‬ ‫‪83. See above, footnote 4.‬‬
‫‪pretation o f the aforementioned law,‬‬
‫‪it is permitted to cast this suspicion‬‬ ‫‪84. Deuteronomy 11:2, 8.‬‬
‫‪on Miriam in order to prevent the‬‬
‫‪spies from sinning.‬‬
 KORACH’S SONS:
T he Power o f T eshuvah
(Numbers 26 :11)
48 STUDIES IN RASHl

THE VERSE
Kovach’s sons, however, d id not die. (Numbers 26:11)

RASHES COMMENTARY
Kovach’s sons, however, did not die: They were involved in
the conspiracy at its inception, but during the dispute they
had thoughts of repentance in their hearts. Therefore, an
elevated area was secured for them in Gehinnom (Purgatory),
and they stayed there {Megillah 14a).
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪49‬‬

‫הפסוק‪:‬‬
‫ובני ק‪ 1‬ח ל’א מתו‪) .‬במדבר כו‪ ,‬יא(‬

‫רעז״י‪:‬‬
‫ובני מ׳רח ל’א מתו‪ :‬הם היו בעצה תחלה‪ ,‬ובשעת‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪-I‬‬ ‫;‬

‫המחלוקת הןהרו השובה בלבם לפיכןי נהבצר להם מקום‬

‫גבוה בגיהנם וישבו שם )מגלה יד‪.(.‬‬
‫'‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
50 STUDIES IN RASHl

1.
O n the verse, Kovach’s sons, however, did not die,' Rashi com­
ments: “They were involved in the conspiracy at its inception,
but during the dispute they had thoughts of repentance in
their hearts. Therefore, an elevated area was secured for them
in Gehinnom (Purgatory),^ and they stayed there.”
W H A T’S BOTHERING RASHI?
The commentaries^ explain that Rashi’s intent is to reconcile
a contradiction between two verses. O n the one hand, the
verse says here that Korach’s sons did not die. On the other
hand, an explicit verse in the Torah portion of Kovach states,'*
[The earth beneath them opened its mouth] and swallowed
them ... and all the men who were with Korach (including
Korach’s sons, presumably’)! Therefore, to reconcile these two
verses, Rashi interprets that although Korach’s sons were swal­
lowed by the earth, they nonetheless did not die, because “an
elevated area was secured for them in Gehinnom, and they
stayed there.” And why were they spared? Because “during the
dispute they had thoughts of repentance in their hearts.”
N O T H IN G EXTRANEOUS
Yet the apparent wordiness of Rashi’s commentary needs
clarification. Instead of writing, “They were involved in the
conspiracy at its inception, but during the dispute they had
thoughts of repentance in their hearts,” Rashi could have be­
gun more succinctly, “Since they repented, an elevated
area....” This would be similar to what Rashi writes earlier, in
the Torah portion of Korach (in explaining why Korach felt
safe to enter into an argument with Moshe: He saw pro­
phetically that among his offspring would be the prophet
Shmuel, who was in his time as great as Moshe and Aharon,

1. Numbers 26:11. 3. Sifiei Chachaminr, Maskil Le’d avid.

See also Chidushei Agadot Maharsha,
2. Megillah 14a; Sanhedrin 110a; ibid. Gur Aryeh says that Rashi is try­
Tanchuma, Korach, 11; Bamidbar ing to explain why the Torah writes
Rabbah 18:20. d id not die instead o f simply writing
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪51‬‬

‫א‪.‬‬

‫על הפסוקא ״ו?ני קרח לא מתו״ פרש רש״י ״הם היו‬

‫בעצה תחלה ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך‬
‫‪I t‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫■די‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נתבצרב להם מקום גבוה בגיהנם ויעזבו שם״‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪.‬‬

‫וכתבו המפדעזיםג‪ ,‬עזכוונת רקז״י היא ליישב סתירה‬

‫?פקזטות הסתובים‪ ,‬ךאיך א?שר לומר ש״בני קירח לא‬
‫מתו״‪ ,‬והדי מפורש לעיל ?פרעזת קרחי ״ותבלע גו׳ ואת כל‬
‫האדם אשר לק־רח״ )עזבפשטות נכללים והעיקר בזה בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪’ T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪“ I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T T T‬‬

‫קדחה(? ולכן ספרעז רעז״י‪ ,‬שאכן נ?לעו באדמה‪ ,‬אבל לא‬

‫מתו‪ ,‬כי ״נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם ו י ע ז ב ו שם״‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫_‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪..‬‬

‫והטעם ש״לא מתו״ ‪ -‬כי ״בעזעת המחלוקת הךחרו סעזובה‬

‫בלבם״‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אבל עדיין צריך ביאור אריכות לעזון רעז״י ‪ -‬״הם היו‬

‫בעצה תחלה ובקזעת המחלוקת הךחרו תעזובה סלבם״ ‪-‬‬
‫דלסאורה הןה מספיק לומר בקיצור‪ :‬״לפי שעשו חעזובה‬
‫לפיכך נתבצר כר״‪ ,‬ועל דרך לעזון דיעז״י לעיל ?פרעזת‬
‫קרחי)כשמפרעז טעמו עזל קרח עזהסנים עעמו לחלוק על‬
‫מעזה‪ ,‬מעזום עז״ראה שלעזלת גדולה יוצאה ממנו עזמואל‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬

‫עזעזקול סנגד מעזה ואהרן כר וכ״ד מקזמרות עומדות לסני‬

‫‪lived, which is shorter.‬‬ ‫­‪into his dispute.” But from Rashi’s si‬‬
‫‪lence on the verse, it is understood‬‬
‫‪4. Numbers 16:32.‬‬ ‫‪that in his opinion, the phrase all the‬‬
‫­‪men who were with Korach is to be un‬‬
‫‪5. Ramban on this verse maintains‬‬ ‫‪derstood in its simple sense; namely,‬‬
‫‪that the words all the men include‬‬ ‫‪it includes everyone who was in any‬‬
‫‪Korach’s servants, hut not his sons.‬‬ ‫—‪way connected with Korach‬‬
‫‪Sfomo explains that this phrase refers‬‬ ‫‪including, o f course, his sons.‬‬
‫‪to “all his followers that were drawn‬‬
52 STUDIES IN RASHI

and twenty-four groups of Levites who would prophesy with

the spirit of holiness; Rashi then concludes)— “And Korach
did not see the future clearly, because his sons repented.’'^'
The reason for Rashi’s apparently superfluous preamble
seems straightforward. If we posit that Korach’s sons
repented, then why were they punished at all (to be among
those swallowed in the earth)? To forestall this question,
Rashi first explains the enormity of their sin: Korach’s sons
had been participants in the hatching of the conspiracy.
Furthermore, their repentance was incomplete, as they only
had “thoughts of repentance in their hearts.” They were
therefore deserving of this punishment (of being swallowed in
the earth). However, since they had at least thoughts of
repentance, they were not killed, but rather “an elevated area
was secured for them in Gehinnom, and they stayed there.”
REMAINING QUESTIONS
Although the above explanation demonstrates why each part
of Rashi’s commentary is germane, we still need to resolve
certain details of his interpretation:
A) Rashi’s words, “They were involved in the conspiracy at
its inception” (and not “they participated in the dispute,”
or something similar) imply that they did not merely yow
the dispute once it erupted, but that they were among the
conspirers who advised others to rebel against Moshe.
This is problematic:
1. How does Rashi deduce from the verses that the son’s
of Korach were among the original conspirers,^ and not
just participants in the ensuing revolt?®
2. Even if there were some compelling reason to sub­
stantiate this conclusion,'' why emphasize the enormity

6. Numbers 16:7. The K itzur Mizrachi maintains

that according to Rashi there were
7. Incidentally, according to the Tar- grandsons o f Korach who were men
gum Yonatan and the Targum Yeru- o f high standing and did not join the
shalmi, Korach’s sons were never em­ revolt—^and it was from them that
broiled in any stage o f their father’s Shmuel descended. This approach,
conflict with Moshe. however, is difficult, since it contra-
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪53‬‬

‫בניו כר״‪ /‬שרש״י מסיים( ״ולא ראה יפה לפי שעניו עשו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T V‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T T‬‬

‫תשובה״‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ז‬

‫?פשטות יש לומר‪ ,‬שכוונתו בזה לבאר מדוע נענשו ?ני‬

‫קירח כל עי?!ר )לחיות ?ין ה?לועים ?אדמה( ‪ -‬וחדי עשו‬
‫תשובהי? ולכן כותב ש״הם היו בעצה תחלה״‪ ,‬ועוד זאת‪,‬‬
‫שתשובתם לא היתה תשובה גמורה"‪ ,‬כי רק ״הרהרו תשובה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬

‫בלבם״ ‪ -‬ולכן הגיע להם עונש זה )שנבלעו באדמה(‪ ,‬אלא‬

‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ V‬־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪ •• T‬י‬ ‫• ‪T *.‬‬ ‫‪*.‬‬

‫שכיון שעל כל פנים חךחרו ^שובה‪ ,‬לכן ״לא מתו״ אלא‬

‫״נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם״‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪r‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪... T‬‬ ‫‪.‬‬

‫אבל עדיין אין זה ?באר דיוק הלשונות ?פירוש רש״י‪:‬‬

‫א( ממה שכתוב ״הם היו בעצה תחלה״ )ולא ״הם היו‬
‫‪T‬‬ ‫•־‬ ‫‪:‬‬ ‫■ ‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫■י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•־‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬

‫?מחלוקת״ וכיוצא בזה(‪ ,‬מקזמע‪ ,‬שלא רק שחעטךפו‬

‫למחלוקת שפךצה‪ ,‬אלא חם היו מחיועצים שעל פי‬
‫עצתם החחילה‪ °‬מחלוקת קרח‪.‬‬
‫ואינו מובן‪:‬‬
‫)!( חח?רח על פי ?שט ש?תחילה היו ?ני קרח ?ין‬
‫החולקים על משה ‪ -‬ולהעיר אשר תךגום יונתן‬
‫ותרגום ירושלמי’ פירשו קזלא היו ?עצת קדח ‪-‬‬
‫מובן‪ ,‬כי הלא מפורש בכתוב‪ ,‬כנזכר לעיל‪ ,‬שכל‬
‫‪T V‬‬ ‫•־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪ T‬י ׳‬

‫האדם אשר לקרח נבלעו בהאדמה‪ ,‬ומסתבר שזהו‬

‫‪V V‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫?^?לל השתחפותם ?חמחלוקתיא; אבל מנא ליה‬

‫לרש״י ש״הם היו בעצה תחלה״?‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • V‬‬ ‫־‬ ‫‪“ :‬‬

‫)‪ (2‬גם אם נמצא ה?רח לזה ??שוטו של מקראיב ‪-‬‬

‫‪diets what Rashi says explicitly in the‬‬ ‫‪with him. Thus, if they were also‬‬
‫‪, namely,‬׳‪Torah portion o f Korach‬‬ ‫‪punished, it stands to reason that it‬‬
‫‪that Shmuel descended from Korach‬‬ ‫­‪was for the sin o f having at least par‬‬
‫‪because Korach’s sons had repented.‬‬ ‫‪ticipated in his revolt.‬‬

‫‪8. The Torah says that all who were‬‬ ‫‪9. Rashi, on the verse in Korach (cited‬‬
‫‪with Korach were swallowed along‬‬ ‫‪above), says that Korach felt vindicat-‬‬
54 STUDIES IN RASHI

of their sin here (that they were not just participants in

the revolt, but also original conspirers)? They deserved
to be punished regardless, since their repentance had
been incomplete.

B) “During the dispute they had thoughts of repentance in

their hearts.” Why does Rashi specify that Korach’s sons
had thoughts of repentance during the dispute itself, and
not later, after Moshe’s response?‘" In fact, it is more like­
ly that they began to repent after hearing Moshe’s grave
warning— With this you shall know that G-d sent me... I f
these [men] die like the death o f all m en..." — and it was for
this reason that their repentance was then ineffective in
completely canceling the punishment, and therefore they
were also swallowed up.

C) “They had thoughts of repentance in their hearts.” This

phrase doesn’t underscore that their repentance was in­
complete, only that they had not verbally confessed.

2.
PARADOXICAL PUN ISH M EN T
The abovementioned nuances in Rashi’s commentary can be
explained as follows; Rashi’s intent is to explain the reason for
this unusual turn of events. First, the sons of Korach are pun­
ished, but then they are miraculously saved, and saved in such
a manner that has no parallel in the entire Torah. First they
are swallowed, along with (Korach‘^ and) Datan and Aviram,
and their families, but immediately afterwards, “an elevated

ed in starting a dispute with Moshe 10. Maskil Le'david opines that ac­
because Korach foresaw eminent cording to Rashi, Korach’s sons
progeny descending from him. It repented while they were being swal­
stands to reason, then— according to lowed up (which is consistent with the
Rashi— that Korach’s sons would par­ view expressed in Midrash Tehillim,
ticipate in the conspiracy at its in­ 45:2). However, Rashi clearly says
ception for this same rationale. that they repented during the dispute.
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪55‬‬

‫למאי נ??ןא מינה פאן להךגיש גוךל חטאם‪,‬‬

‫ש)לא רק שנקזת^פו פמסלוקת קרח רזנךתו‪,‬‬
‫אלא( היו ״בעצה תחלה״ ]והרי גם בלי זה ראויים‬
‫לעונש כיון שלא עשו ^שובה גמורה[?‬

‫ב( ״פשעת המחלוקת הךחרו תשובה ‪5‬לבם״ ‪ -‬מהו‬

‫הדיוק שהרהרו תשובה ?עת המחלוקת עצמה‪ ,‬ולא‬
‫לאסריה כתוצאה מדברי משה? ולכאורה מק!תבר‬
‫יותר שתעזובתם היתה לאחר שאמר מעזהיג ״בזאת‬
‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪- T V‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫••‬

‫תדעון ?י ה׳ קזלחני גר אם ?מות כל האדם גו׳״יד‪,‬‬

‫ולכן לא הועילה אז תעזובתם לבטל עונשם לגמרי‪,‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪• -‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪ •• T‬י‬ ‫‪:‬‬

‫ולכן נבלעו‪.‬‬

‫ג( ״הךהרו חשובה בלבם״ ‪ -‬דלכאורה אין ?לשון זו‬

‫הדגשה שתעזובתם לא היתה תשובה גמורהטי‪ ,‬אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫שהיתה רק הרהור בלב‪ ,‬ולא וידוי בפה כר™‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שכוונת רש״י היא‪ ,‬לבאר הטעם קזנענשו‬

‫ולאחר ןה ני?לו ובאופן משונה )!נסי( שלא מצינו דונמתו‬
‫?כל התורה כולה ‪ -‬נבלעו ?!חד עם )קרחיז ן{ךתן ואבירם‬
‫ומקז?חותיהם‪ ,‬ולאידך‪ ,‬שם גופא ״נתבצר להם מקום גבוה‬
‫)בגיהנם( וישבו שם״ )ובפרט שיש מקום לומר שב״ויעזבו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•V‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪r t‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫שם״’" מתכוון רש״י לישיבה בשלוהי״‪ ,‬על דךך פירוש‬

‫‪11. Numbers 16:28-29.‬‬ ‫”‪completely righteous.‬‬

‫­‪12. Repentance, per se, can be com‬‬ ‫‪13. If Rashi is o f the opinion that Kor-‬‬
‫­‪plete even if it not articulated. As in‬‬ ‫‪ach himself was indeed swallowed.‬‬
‫‪dicated by the Talmud {Kiddushin‬‬ ‫‪(See the talk delivered on ShabbatPar-‬‬
‫­‪49b), “If he had thoughts o f re‬‬ ‫‪shat Korach 5733 (1973). It is beyond‬‬
‫‪pentance, then he is deemed to be‬‬ ‫)‪the scope o f this essay to elaborate.‬‬
56 STUDIES IN RASHI

area was secured for them in Gehinnom, and they stayed

there.”‘'*W hat type of paradoxical punishment is this? Sitting
securely (and comfortably) in a subterranean domicile, in an
“elevated area” (located in Gehinnom)?
MEASURE FOR MEASURE
To answer this question, Rashi specifies: “during the dispute
they had thoughts of repentance in their hearts; therefore, an el­
evated area was secured for them ...” In other words, their re­
pentance was deficient since it was only “thoughts... in their
hearts,” and was not expressed verbally. Thus, no one was
aware of their repentance. O n the contrary: since they re­
pented while the dispute was still going on, it appeared to oth­
ers as if they were still participants in the rebellion. At the same
time, however, they had thoughts of repentance in their hearts.
[In his commentary on Tehillim,'‘^ Rashi says, “During
the dispute, they separated themselves (from the revolt),”
which indicates a clear and visible break. But Rashi here does
not say that they separated themselves; he says only that they
had thoughts of repentance in their hearts. Understandably,
then, in the context of the scriptural account (in Torah) the
implication is that they only had thoughts of repentance in
their hearts, but did not actually leave the rebellion. (For if
they had indeed bolted from the rebellion, why would they
have been punished at all?“)]
Consequently, their punishment was bizarre, being that it
was “measure for measure.” Since their involvement in the re­
bellion was paradoxical— openly, it appeared as though they
were still a part of the revolt, but secretly, in their thoughts,
they separated themselves from Korach’s rebellious group—
their punishment was also paradoxical. To the Jewish people,
Korach’s sons appeared to be punished exactly like Korach and

14. Quite possibly, too, by saying Jacob dwelled (‫“ —)וישב יעקב‬Jacob
“they stayed there” (‫)וישבו שם‬, Rashi is sought to dwell comfortably” (Genesis
connoting that they enjoyed a meas­ 37:2, ad loc.). This would also explain
ure o f comfort there. Along the lines why Rashi chose to include these
o f his explanation on the words, A nd words; for otherwise, they are extrane-
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪57‬‬

‫רש״י= ״וישב ‪.‬יעקב ‪ -‬ביקש ‪.‬יעקב לישב ?שלוה״(‪ .‬ומהו‬

‫ענינו של עונש כזה‪ ,‬שהוא דבר והיפוכו ‪ -‬נמצאים באדמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬־ ‪T‬‬ ‫‪■ T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‘‬

‫)?גיהנם(׳ ושם גופא ‪? -‬מקום ״גבוה״‪ ,‬ובאופן של ״נמבצר״‬

‫)וישיבה בשלוה(?‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫וכדי לתרץ שאלה זו קד!יק רש״י ״ובקזעת המסלוקת‬

‫הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם כר״ ‪ -‬כלומר‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪... X‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪I T‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪■ :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪:‬‬

‫החסרון ?תשובתם של ?ני קרח הןה ?כך שהיתה רק‬

‫הרהור פלב ולא בדיבור בגלוי‪ ,‬באופן שלא נודעה לאיש‪.‬‬
‫‪■ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪ V‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪J‬‬ ‫־ ‪I‬‬

‫ואדרבה‪ ,‬תשובתם היתה בשעת המחלוקת‪ ,‬היינו‪ ,‬שלפי‬

‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪...‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ראות עינים עדיין המשיכו ?מסלוקת‪ ,‬ו?‪.‬יחד עם זה עלה‬

‫בלבם הרהור תשובה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫]?פירוש רש״י לתהלים^** אמנם כתב ״ו?שעת המתלוקת‬

‫פירשו״ ‪ -‬אבל מזה שבפירושו על התורה סתם ״ובשעת‬
‫המחלוקת הרהרו תשובה פלכם״ )ולא כתב ש״פירשו״(‬
‫מובן‪ ,‬שמפשטות ה?תו?ים )?חומש( משמע שלא פיךעזו מן‬
‫המחלוקת )ןהטעם ?פשטות‪ ,‬שאם פיךשו לא היו נבלעים‬
‫באדמה “(‪ ,‬ורק הרהרו תשובה בלבם=ג[‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬־ ‪T‬‬

‫ולכן היה עונשם משונה כנזכר לעיל‪ ,‬כי הרי זה מדה‬

‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪ •• T :‬י‬

‫כנגד מדה‪ :‬כמו שהנהגתם היתה באופן של דבר והיפוכו‪,‬‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪ V‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪V V :‬‬

‫שבפועל ובגלוי לא היה ניכר שפירשו מהמחלוקת אלא‬

‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‪•.‬י‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ן‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . .‬‬

‫שבסתר מחשבתם והךהורם נ?דלו מעזאר עדת קרח ‪ -‬כך‬

‫גם עונשם היה במדה זו‪ ,‬שראו כל ישראל שנענשו בדומה‬
‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: V V V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫לקרח ועדתו ש?מוהם נבלעו באדמה‪ ,‬אלא ששם ?או?ן‬

‫­‪ous to his self-declared objective o f ex‬‬ ‫­‪ben Pelet was spared from pun‬‬
‫‪plaining the simple meaning o f a verse.‬‬ ‫­‪ishment, because although he was in‬‬
‫­‪volved at the inception o f the con‬‬
‫‪15.42:1.‬‬ ‫‪spiracy, he left it soon thereafter, at‬‬
‫‪the urging o f his wife {Sanhedrin‬‬
‫‪16.‬‬ ‫‪Indeed, our Sages say that On‬‬ ‫‪109b).‬‬
58 STUDIES IN RASHI

his henchmen— swallowed up by the earth. But under the sur­

face, they were separated from the others— “an elevated area...
in Gehinnom, and they stayed there.”

3.
A PROBLEM OF SEQUENCE
W ith his explanation, one may posit, Rashi also answers in­
cidentally (as he is wont to do) a general contextual difficulty
presented by this verse. Namely, this entire verse— Kovach’s
sons, however, did not die—seems out of place. This detail,
that Korach’s sons, having repented, did not die, should have
been told earlier, in the Torah portion of Korach, when the
Torah relates the principal narrative.
One might answer that only here, in our Torah portion,
does the Torah need to inform us that they did not die, be­
cause otherwise we would wonder how the fam ily o f Kovach'"^
is counted among the descendents of Levi. Accordingly, the
verse first tells us that Korach’s children were not killed. And
since they were not killed when they were swallowed, but “an
elevated area was secured for them ... and they stayed there,”
it stands to reason that eventually they left this abode,'* and
that the prophet Shmuel and the twenty-four groups, etc., de­
scended from them (as Rashi explains earlier, in the Torah
portion of Korach, as mentioned above).
[Some commentaries” on Rashi maintain that when
Rashi says Korach son’s stayed there, Rashi means that they
remained there forever.
But this interpretation of Rashi is very problematic, for
Rashi states clearly that Shmuel and the twenty-four groups,
etc., descended from Korach’s sons who had repented. We are
therefore forced to conclude that according to Rashi, Korach’s
sons did ultimately leave their subterranean abode.^" More­
over, since thefam ily o f Korach is counted in our Torah por-

17. Numbers 26:58. was actually in Gehinnom (proper),

whereas Bachaya, and others, main­
18. Rashi says clearly that their abode tain that the cavity created hy the
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪59‬‬

‫מו?לע בארץ נבדלו מן הקזאר‪ ,‬״מקום גב‪1‬ה בגיהנם ויקזבו‬

‫שם״‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שבזה בתרץ רש״י בדרך אגב )כדרכו(‬

‫תמיהה כללית בפסוק זה ‪ -‬ךכל הכתוב ״ובני קרח לא‬
‫מתו״ מה בעי הכא? סיפור זה שבני קרח לא מתו כי עשו‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫י ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫■‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪■ T‬‬ ‫־•‬ ‫••‬

‫בשובה׳ בקומו לעיל בפרעזת קרח׳ בשהתורה קספרת גופא‬

‫ן־עובךא‪.‬‬

‫בפשטות יש לומר׳ בי כאן בפךשתנו הוצרך הכתוב‬

‫להודיענו שלא מתו‪ ,‬בדי שלא יקשה לן זה שמונה בין‬
‫מקזבחות בני לוי את ״מקזפחת הלןךחי״=י׳ ולכן מקדים‬
‫הכתוב ש״בני קרח לא מתו״=^׳ וכיון שלא מתו בהבלעם‬
‫ו״נתבצר להם מקום גבוה ‪ . .‬וישבו שם״‪ ,‬הרי מסתבר‬
‫־ •־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪ : • :‬־ ־ ■ •‬

‫שבמשך הן‪-‬מן ןצאו משםבי‪ ,‬ומהם ןצאו)כפירוש רש״י לעיל‬

‫בפרשת קרח‪ ,‬כנזכר לעיל( שמואל הנביא וכ״ד משמרות‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪■ T‬‬ ‫־•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫י־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫כר‪.‬‬

‫]כמה מפרשי רש״יכי כתבו דמה שכתב רש״י ״נתבצר‬

‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫כר וישבו שם״‪ ,‬כוונתו שבני קרח נשארו שם לעולם‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫אבל דבריהם ?ריבים עיון גדול‪ ,‬דמאחר שרש״י כתב‬

‫כפירוש שמבני קרח ןצאו קזמואל הנביא וכ״ד משמרות כר‬
‫לפי שעשו תשובה׳ הרי על כךחך צריך לומר שסוף סוף‬
‫יצאו חיים מן האדמה=ח‪ .‬ויתירה מזו ‪ -‬מזה שבפרשתנו ‪-‬‬
‫•־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫• ‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫■‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬־ ‪T‬‬ ‫• י‬ ‫־ ־‬ ‫‪: T‬‬

‫‪opening o f the earth, into which they‬‬‫‪20. See Nachalat Yaacov, Imrei Shefer,‬‬
‫”‪fell, is just called “Gehinnom.‬‬ ‫‪and others. Also, Rashi on Psalms‬‬
‫­‪42:1 says explicitly, “and they as‬‬
‫”‪19. See Mizrachi, Sefer Zikaron, Kit- cended from there.‬‬
‫‪zur Mizrachi, and others.‬‬
60 STUDIES IN RASHI

tion, this proves that they lived as a “family” even during

Moshe’s time.]
This explanation, however, does not actually answer the
above question: Why does the Torah not tell us earlier, in its
proper place—in the Torah portion of Korach— that Korach’s
sons did not die, that Korach’s family was spared?
AN AFFRONT T O MOSHE
Some commentaries answer:^'
The Torah delayed telling us that the sons of Korach re­
mained alive out of respect for Moshe. For Moshe had de-
dared. But i f G-d will create a phenomenon... They and all
that was theirs descended alive to the p it__Now had the
Torah revealed /‫׳‬erd’ that Korach’s sons did not die, this
would have disparaged Moshe, implying that his prayer
was ineffectual, since a remnant of the rebellious group
did remain alive.
But this answer is also problematic. Although they re­
mained alive, Korach’s sons were also swallowed by the earth,
as Moshe had prayed. It was just that later, “an elevated area
was secured for them in Gehinnom. ” So since Moshe’s
prayers were fulfilled in their entirety, it would not be an af­
front to Moshe to mention there that Korach’s sons did not
die. [On the contrary: Moshe had wanted and encouraged the
rebels to repent.^'* So for the Torah to tell us that he did sue-
cessfully influence at least Korach’s sons to repent would have
been to his credit.]

4.
LOST A N D F O U N D
Before presenting a proposed solution, it is necessary to preface
with an examination of the precise language used by Scripture
in the Torah portion of Korach, when describing how the
rebels were punished. The verse says. They ...descended alive
into the pit; the earth covered them over, and they were lostfrom
among the congregation.”^^ W hat is the point of the verse men­
tioning that they were lostfrom among the congregation} Why
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪61‬‬

‫בזמן משה נ?;נית ״מקזפחת הקןךחי״‪ ,‬מוכח שבזמן משה ?בר‬

‫חיו חיי משפחה[‪.‬‬

‫אבל עדיין אין בזה ישוב לעזאלה האמוךה ‪ -‬מדוע לא‬

‫הקדים וכתב הכתוב ש?ני קרח לא מתו במקומו ?פרשת‬
‫קרח‪ ,‬שנקזארה ״מקזפחת הקרחי״?‬

‫‪.‬יש מפךקזיםנט שזהו ״מ?ני כבודו של משה שאמר משהל‬

‫ואם בריאה יברא ה׳ וירדולא הם וכל אשר להם וגר‪ ,‬ואם‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫; ‪: T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪■ :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫היה נזכר פאן שבניו לא מתו היה גנאי למעזה שלא‬

‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫״‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪P‬‬ ‫״ ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬

‫הועילה תפלתו שהרי נשארה מהם שארית בארץ״‪.‬‬

‫י‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫’‬

‫אבל תירוץ זה צריף עיון‪ ,‬שהדי זה ש״בני קרח לא‬

‫מתו״ אינו בסתירה כלל לתפלת משה ״אם בריאה יברא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־•‬ ‫••‬

‫ה׳ וגר דךדו גר״‪ ,‬היות שלפועל נתמלאה תפילתו וגם הם‬
‫ןךדו חיים קזאולה‪ ,‬אלא שאחר ?ך ״נן‪1‬בצר להם מקום‬
‫גבוה ?גיהנם״‪ ,‬ואם כן אין ?אן ‪1‬ונאי למשה ]ואךרבה‪? ,‬יון‬
‫שמשה רצה והקזתדל ^!עשו תשובהל“=‪ ,‬הרי זה מעז?חו‬
‫של משה‪ ,‬שפעל על כל פנים על ?ני קרח שיעשו‬
‫תשובה[‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫ו‪.‬יש לומר בזה‪? ,‬הקדם דיוק לשון הכתוב ?פרשת‬

‫קרחלא ?עונש ה?ליעה ‪ -‬״וירדו הם גר חיים קזאולה וה?ס‬
‫עליהם האףץ ויאבדו מתוף ה?ןי׳ל״׳ ךל?אורה מהו הדיוק‬

‫‪21. Shach al H a ’Torah, in his com-‬‬ ‫‪Korach.‬‬

‫‪mentary on Numbers 16:32.‬‬
‫‪24. See Rashi on Numbers 16:8, 12,‬‬
‫‪22. Numbers 16:30, 33.‬‬ ‫‪25.‬‬

‫‪23. I.e., in the Torah portion o f‬‬ ‫‪25. Numbers 16:33.‬‬

62 STUDIES IN RASHI

not just say that they were lost, or lost from the land, or some­
thing similar?^‫^׳‬
In light of what was explained earlier about the sin and
the repentance of Korach’s sons, we can say that their pun­
ishment was limited to being lost from among that particular
congregation.^^ Meaning, lost from the congregation that had
witnessed their participation in the dispute, but had not wit­
nessed their repentance. Consequently, the sons had to be lost
from that specific congregation; however, there was no reason
for them to be lost from a different congregation (a congrega­
tion that had not witnessed their sin).
It is for this reason that the verse, Korach’s sons, however,
did not die, is not written earlier, in the Torah portion of
Korach. For only after the people in the congregation that had
lived through Korach’s revolt were no longer alive,^* could
Korach’s children leave their underground accommodations.
And only then was it revealed to the Jewish people that
Korach’s sons had not died.

MORE O N LOCATION
But the matter of the verse’s location is still not entirely
settled. Why does the verse appear (after the Torah concludes
its numeration of the families of Reuven) in continuation to
the narrative concerning Datan and Aviram, the children of
Eliav (the son of Palu, the son of Reuven)— the same Datan
and Aviram who were summoned by the assembly, who incited
[the people] against Moshe... when they incited [the people]
against G-d. Then the earth opened its mouth and swallowed
them__
Seemingly, the verse would have been better suited in the

26. In general, the whole clause seems were killed, and therefore lost com-
superfluous. See Ibn Ezra and Ram- pletely— from that particular con­
ban, ad loc. gregation and from later ones as well.
But on account o f Korach’s sons
27. The others who were swallowed whose punishment was temporary,
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪63‬‬

‫״ויאסדו מתוך הלןהל״‪ /‬ולא סתם ״ויא‪5‬דר״‪ ,‬או ״ויאבדו מן‬

‫האלץ״ וכיוצא בזהלג‪.‬‬

‫ועל פי מה שנתבאר לעיל ?חטאם ותשובתם של סני‬

‫קרח ‪.‬יעז לומר‪ ,‬כי עונש ?ני קרח הןה רק שנא?דו ״מתוך‬
‫הקהל״ ההואלז■‪ ,‬היינו הקהל קראו ?עיניהם את הקזתתפותם‬
‫?המחלוקת ואילו את תשובתם לא ראו‪ ,‬שלכן מן ההכרח‬
‫שיא?דו מתוך קהל זה; מה שאין כן קהל אחר )שלא היו‬
‫עדים בדבר( הרי אין סיבה שיאבדו מתוכו‪.‬‬

‫וזהו הטעם עזלא נאמר לעיל ?פרשת קלח ש״?ני קרח‬

‫לא מתו״ ‪ -‬כי רק לאחרי ש?בר לא וזןה הקהל עזהןה ?ןמן‬
‫מחלוקת קרח‪ ,‬כפירוש לש״י לעיל )?פרעזת חוקתליז (‬
‫שבעדה זו ״לא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם‬
‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬נ ‪T‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫“ ‪ T‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫שכבר כלו מתי מדבר״ ‪ -‬היו יכולים לצאת ממקומם כר‪,‬‬

‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬

‫ורק אז נ^לה ל?ני ישראל עז״?ני קרח לא מתו״‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫אבל עדיין אין הענןן תיושב כל צךכו‪ ,‬כי פסוק ןה ״ו?ני‬

‫ראובן ‪(-‬‬ ‫קרח לא מתו״ בא )?סיום מ^!ן מקז?חות‬
‫?התשך להסיפור על ך?ר דתן וא?יךם ?ני אליאב )בן פלוא‬
‫?ן ראובן( ‪ -‬״הואלי דתן וא?ירם קריאי העדה אשר הצו על‬
‫משה גו׳ ?הצותם על ה‪ /‬ות?תח הארץ את פיה ותבלע‬
‫אותם וגר״‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫ולכאורה‪ ,‬היה יותר מתאים לכתוב ענין זה במקום‬

‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪ T :‬״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪■ :‬‬

‫‪the verse qualifies the extent of the‬‬ ‫‪says that by that time, all those who‬‬
‫‪verb “were lost,” with the phrase “to‬‬ ‫‪had been decreed to die in the desert‬‬
‫”‪the congregation.‬‬ ‫‪had already died.‬‬

‫‪28. Rashi, earlier, on Numbers 20:22, 29. Numbers 26:9-10.‬‬

64 STUDIES IN RASHI

section where the Torah enumerates the Levite families,

where the family of Korach is also mentioned?
The simple answer is that having already told us how Da-
tan and Aviram were swallowed, the Torah is thus able to
conclude this subject briefly, telling us that Korach’s sons, how­
ever, did not die. (In contrast, had the Torah written this verse
in the section dealing with the Levite families, the Torah
would then have to repeat the story again for context, telling
us again about the rebellion and about the ensuing pun­
ishment.)
But this solution is somewhat strained, considering the
point of the verse. Since the verse alludes to the repentance of
Korach’s sons— that being the reason why they had not
died— it does not seem appropriate to bring up Korach’s sons
in continuation to the story of the wicked Datan and Aviram,
who lost their lives, and all of their belongings.

MORAL EQUIVALENCE
To answer this last problem, Rashi prefaces with the words,
“They were involved in the conspiracy at its inception.'' The
reason why the Torah connects Korach’s son, however, did not
die to the narrative about Datan and Aviram is to imply an
equivalence and similarity to their involvement in the revolt.
Datan and Aviram incited [the people] against Moshe—as Rashi
explains, “they incited the Jewish people to fight against
Moshe.” In other words, they not only joined the rebels, but
through intrigue and guile, they incited others to rebel against
Moshe and the Almighty.
[This is why their sin was so grave, why it cost them their
lives and the loss of all their property; for nowhere else do we
find (stated explicitly in the Torah) such a punishment,
throughout the entire forty years that the Jewish people were
in the desert (even the 250 cohorts of Korach did not suffer
such severe punishment.’")]
In this respect, the involvement of Korach’s sons in the
rebellion was comparable to Datan’s and Aviram’s. Korach’s
sons, too, were involved in the conspiracy at its inception.”
‫‪PINCHAS / KORACH’S SONS‬‬ ‫‪65‬‬

‫שהכתוב מונה את מקז?חות ?ני לוילי‪ ,‬וביניהן את ״מקזפחת‬

‫ךןקןךךןי״לח‬
‫בפעזטות ‪.‬יש לומר‪ :‬כיון שהכתוב ?ספר כאן על דבר‬
‫?ליעת דתן ואבירם‪ ,‬לכן מסיים הכתוב ?עןלן ה?ליעה‬
‫?קצרה ש״?ני קרח לא מתו״ >מה שאין כן ?אם הןה נ?תב‬
‫בפרשת משפחות בני לוי‪ ,‬היה צריך הכתוב לחזור עוד‬
‫־ ‪5‬־‬ ‫‪T -‬‬ ‫*‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T T .......................... T T -‬‬ ‫‪::‬‬

‫הפעם על ך?ר המחלוקת ןה?ליעה(‪.‬‬

‫אבל זהו דוחק קצת מצד תוכן הענןנים ‪? -‬י מאחר שבא‬
‫הכתוב לרמז תשובתם של ?ני קרח‪ ,‬שמשום כך לא מתו ‪-‬‬
‫הרי אינו מחאים להזכיר את בני קרח ?ה?שך אחד עם‬
‫הסיפור על דבר הרשעים הללו‪ ,‬דתן ואבירם‪ ,‬שנאבדו הם‬
‫‪:‬‬ ‫‪V V V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ -‬נ־ •‬ ‫‪ T‬י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־■‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫וכל אשר להם‪.‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־־■‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכדי לתרץ שאלה זו‪ ,‬מקדים רש״י ״הם היו בעצה‬

‫תחלה״‪ :‬זה שהכתוב מצרף את העוןן ש״בני קרח לא מתו״‬
‫להסיפור על דבר דתן ואבירם‪ ,‬בא ללמדנו על ההשוואה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬

‫והדסיון ביניהם ?חומר המחלוקת ‪? -‬שם שדתן וא?יךם היו‬

‫אלה ״אשר הצו על משה״‪ ,‬וכפירוש ריש״י ״השיאו את‬
‫ישראל לריב על משה״‪ ,‬היינו לא רק שהכניסו עצמם בעדת‬
‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫_‬ ‫‪. J‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫החולקים‪ ,‬אלא שהם ״הצו״ ו״השיאו״ לריב ?תחבולות‬

‫ועצות לחלוק על משה ועל הקדוש ברוך הוא‬
‫]וזה היה חומר החטא של דתן ואבירם שבגללו נאבדו‬
‫‪. .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫־‪» 7‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫“‬ ‫*■ ‪V :‬‬

‫הם וכל אשר להם‪ ,‬שלא מצינו )מפורש בחומשל״( עונש‬

‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬

‫כזה במשך כל מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר )וגם לא אצל‬

‫״‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ V‬י‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V T‬‬

‫הר״ן איש מעדת קרח"([‬

‫‪ -‬כמו כן הוא בבני קרח‪ ,‬שגם הם ״היו בעצה תחלה״‪.‬‬

‫‪30. The 250 men o f Korach were (at‬‬ ‫‪strife,‬‬

‫‪least) motivated by their ambition to‬‬
‫‪become Kohanim, whereas Datan‬‬ ‫‪31. This is why the Torah mentions‬‬
‫‪and Aviram were motivated purely‬‬ ‫‪Korach’s sons in connection with Da-‬‬
‫‪by their desire for controversy and‬‬ ‫‪tan and Aviram.‬‬
66 STUDIES IN RASHI

CONTRASTING ENDS
By highlighting the severity of their sin, the Torah emphasizes
a wondrous virtue of Korach’s sons: Although they had been
involved in the conspiracy at its inception, just like Datan and
Aviram, nevertheless, since “they had thoughts of repentance
in their hearts,” they were saved from falling into the depths
of Sheol, and merited to be the forebears of the prophet
Shmuel and the twenty-four groups, etc.
Furthermore, this contrast between Korach’s sons and Da-
tan and Aviram is consistent with the underlying theme of the
enumeration of the Jewish people after the p la g u e .As Rashi
explains, the purpose of the enumeration was to determine the
number of people who survived the plague. So continuing on
this same theme, the Torah tells us that among Korach’s band
of rebels, upon whom death was decreed (who were destroyed
along with all of their possessions, without leaving a trace),
there were also survivors— Korach’s sons, however, did not die.

6.
THE POWER OF TESHUVAH
From all the above there is a lesson about the phenomenal
power of teshuvalf^— that it is able to change a person and to
bring him from one extreme to another.
At first, Korach’s sons were at the lowest extreme, as
explained earlier, participating in hatching the conspiracy.
That is, not only did they stumble and sin by joining the
rebellion, but they caused others to sin, to revolt against
Moshe and G-d.
And even when they did repent, their repentance was
never openly expressed. O n the contrary, they only had
thoughts of repentance in their hearts. As far as others could
discern, Korach’s sons were still involved in the dispute; their
thoughts of repentance were too weak to impel them to
publicly distance themselves from the rebellion.
Nonetheless, not only did their thoughts of repentance
give them sufficient merit to be spared from the punishment
visited upon Korach’s band, but even while they endured their
‫‪PINCHAS / KORACH'S SONS‬‬ ‫‪67‬‬

‫חהר גוךל הפלא ‪5‬הע?ין ד?ני קרח‪ ,‬שאף על פי שהיו‬

‫בעצה החלה ?מו דתן ואבירם‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כיון ש״הךהרו‬
‫השובה ?לבם״ נמלטו מהשאול‪ ,‬ועד שןעאו מהם קזמואל‬
‫הנביא וכ״ד משמרוה כר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T -‬‬

‫‪1‬ןש לומר‪ ,‬שענןן זה ‪ -‬החילוק בין דתן ואבירם ו?ני‬

‫קרח ‪ -‬הוא ?ההאם לתוכן ה?ללי של מנןן זה של ?ני‬
‫ישראל‪ ,‬שהיה ״אחר המגפה״״א‪ ,‬וכפירוש רש״י שהמנין היה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪ T :‬י‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ן••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן ‪-‬ן‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫כדי ״לידע מנ!ן הנותרות״; ו?המשך לזה מספר הכתוב על‬

‫ך?ר עדת קרח‪ ,‬שמבין אלה שנגזרה עליהם ?ליה )שנאבדו‬
‫הם וכל אשר להם מבלי שנשאר מהם שריד( היו ״נותרים״‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫־־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫;־‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬

‫‪ -‬״ו?ני קרח לא מתו״‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫מכל הנאמר לעיל יש הוראה בגודל כחה של תשובה ‪-‬‬

‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬

‫שביכלתה לשנות ולהפוך את האדם מן הקצה אל הקצה‪:‬‬

‫?ני קרח נקז^אי ?החילה בקצה הכי ההתון‪ ,‬וכנץכר‬

‫לעיל שהם היו ?עצה החלה׳ היינו שלא רק שנבקזלו בהסא‬
‫המחלוקת‪ ,‬אלא היו ?גךר מחטיאים את הרבים׳ לחלוק על‬
‫משה ועל הקדוש ברוך הוא;‬
‫וגם תשובתם לא היתה תעזובה גלויה‪ ,‬ואדרבא היה רק‬
‫י‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫; ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־־‬

‫הרהור תשובה בלב‪ ,‬ובגלוי הייתה ‪ -‬״?שעת המחלוקת״‪,‬‬

‫• '‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫• ‪t‬‬

‫שהרהור התשובה שלהם לא היה חזק דיו לפעול עליהם‬

‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪V‬‬

‫שיפרעזו בריש ‪ %‬מן המחלוקת‪.‬‬

‫ואף על פי כן׳ הנה לא זו ?לבד‪ ,‬ש?ןכות הךהור השובה‬
‫זה נמלטו מן העונש שבא על עדת קרח‪ ,‬אלא עוד זאת‪,‬‬

‫‪32. Numbers 26:1.‬‬ ‫”‪33. “Repentance” or “return.‬‬

68 STUDIES IN RASHI

modified punishment of living underground in Gehinnom,

they did so in relative comfort, in an elevated and a secure
place.
And eventually, they reached the greatest heights, mer­
iting to sing songs of praise to G-d,’'* and to have their lyrics
and words of praise included in the Book of Psalms, including
a psalm whosefoundation is on the holy mountains^
T H O U G H T S OF REPENTANCE CAN BRING REDEM PTION
From the profound effects of their limited teshuvah we can in­
fer that the same holds true, with more reason, regarding the
future redemption. In his codification, Rambam states, “Ul­
timately, Israel will repent... and then will be immediately re­
deemed. After all the Torah and mitzvot the Jewish people
have performed with self-sacrifice throughout the long course
of exile, feelings and thoughts of repentance alone should
now suffice to bring the immediate redemption of the Jewish
people. And the verse. A nd to Zion it will be said, ‘M an after
man was bom in her, ’ and He will establish it on highZ will be
fulfilled, with the true and complete redemption through our
righteous Moshiach!
(From a talk o f the Rehbe delivered on
Shabbat Parshat Pinehas 5737 (1977))

34. Sanhedrin 100a. 35. Psalms 87:1.

 5‫■ ־‬A‘•piqi suipsj Yf ‘cfvnncfsax ‘cfVMX Cf3ucfs1f^ •qf

(C(A<.UU G
<.C
U QUA1:,4)

I.U xldCf
EU i^t‫ א‬fccUcu /t4<.U‫״‬QL‫;וא^וש ׳‬41‫ ג‬uSK<.UfcU i.uii!,fc6u a^^
c!«^ ‫ !ע^אלא^ו‬M ‫« ־‬t4s*U *‫‘ ה א‬- ‫^■“אי^ ^‘ א‬
kKdEt.(:! 4^41.‫ ^<א‬uuuku i^^tEU ti^ 41‫<שו‬.‫ א‬ir^cU ka«L
CU1.L. tiQiUU CG^ LCi./ c:a4ili Si-tCtu ic‫׳‬L u ^tu ‫ ׳‬u
lir^tcu ' • tci^L ul tt:S4<.l44 - ‫״‬xij<-‘■ u uut.uu iCiUu
uitUau 44 ‫ש‬.‫^׳א‬sQd uud(E‫״‬nau i,iS^t.Lr
tai-u atcl liC(:! M i Id(:, tu1.c!u 1.0‫ ״‬lcl eeU^ ^ ^ 4 ;‫^וא‬
(i,u^<.LQ1. 4i‫«״‬QttLr1. euU6 d u a ‫״‬/
1‫ עא‬- ilti-(. d1<.u1J□ tUu^iJn ti(i,(:,t ioGU 1irLj(i,ta«t‫ ׳‬U l
CdL mu1:(.fft ijdsu ticw «(i,<.1.L - d1(.uu«ac' U ll

fcditcu ciuLli «di(i,tt‫״׳‬/ fic!(dt□ ^c1.1i tdictsu‫׳‬

M q tKU uffUdi ‫ ׳א^^ו‬E1i141ia 1i:(:,W(.a 1i'c<.u1i.a‫ ׳‬oiiu im

SNOS S<HDV>IO)f / SVHDNH

69
HEBREW NOTES
 ‫‪73‬‬

‫‪HEBREW NOTES‬‬
‫‪MIRIAM AND THE SPIES‬‬

‫א( ר א ה ב א רו כ ה רא״ם‪ ,‬גו״ א ו כו׳ רי ש פ ר ש תנו‪ .‬ו תי רו צ ם ) שהי׳ לו ל כ תו ב פ׳‬

‫קרח ת ח ל ה ‪ -‬רא״ם‪ :‬מגו ף ה ק ר א )דם״פ ב ה עלו ת ך( אנו לו מ דין ש ה תו ר ה ס מ כ ה‬
‫ה פ ר שיו ת כו׳ ‪ -‬גו״ א ורע״ב( ל א ב א )אפילו ל א ברמז( בפ ר ש״י‪ :‬ו מ פ ש טו ת ל שון‬
‫רש״י מו כ ח ש קו שיי תו הי א רק מ צ ד פ ר ש ה זו ד״ של ח ל ך אנ שי ם״ ע צ מ ה‪ .‬וכן שאר‬
‫ה תי׳ ש ב מ פ ר שי ם אינ ם ע״ פ פ שו טו של ר ש״י‪ .‬ו אכ״ מ‪.‬‬
‫ב( שילוח ה מ רג לי ם הי׳ בכ״ ט סיון )ר ש״י ד ב רי ם א‪ ,‬ב( ו סו ף ה סג ר מ רי ם הי׳‬
‫ביום שלפנ״ז* ‪ -‬כ״ח ס יו ן ) ר א ה ב פ ר טיו ת לקו״ ש חי״ט ע׳ ‪ 1‬ה ע ר ה ‪ .6‬ו ר א ה‬
‫מ פ ר שי ר ש״י ד ב רי ם שם‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬
‫*( ומכש״ב לד ע ת ה ש״ס ) ת עני ת כט‪ ,‬א‪ .‬וכ״ה ברא״ם דברים ש ם) אבל ראה שם‬
‫ד׳׳ה צא« ששילוח המרגלים הי׳ ביום הד ד הסגר מריס‪ .‬אבל ע״ד ה פ ש ט‪ ,‬לא‬
‫מסתבר לומר שבאותו יום מ׳ ד הסגר מרי ש פרקו המשכן ונסעו מחצרות ויחנו‬
‫במדבר פארן והקימו המשכן ונבחרו המרגלים ונצטוו ונשלחו בו ביום‪ .‬ובפרט‬
‫עפמש״נ דלדבור ״שלח לך״ קדמו ״ותקרבון אלי כולכם ותאמרו גו'״ ושקו״ט‬
‫דמשה ובנ״י)דברים א‪ ,‬כב‪ ,‬ובפרש״י שם(‪.‬‬
‫ג( ד‪ ,‬ו‪ .‬ו ר א ה ב מד ב״ ר )פט״ז‪ ,‬ו( ו תנ חו מ א פ ר ש ת נו ) ה ( ‪ -‬״ כ די שי ד עו ה כ ל‬
‫עונ שו של לשון הרע״‪.‬‬
‫ד( פ ר ש תנו יד‪ ,‬לו )ו ר א ה פר ש״י וי שב לז‪ ,‬ב) ב סופו(( ‪ -‬ד ל א כ בר א ב״ ע ו ר מ ב״ן‬
‫פ ר ש תנו)יג‪ ,‬לב( ו עו ד‪.‬‬
‫ה( ל שון ז ה אי ת א ג ם ב ב מד ב״ ר שם‪ .‬א בל ב ר ש ״י ) ש כו ת ב לפנ״ז ״ על ע ס קי‬
‫דיבה״( הו א כ פ ל ל שון‪ ,‬מ ש א״כ ב ב מד ב״ ר שם של א נ א מ ר ״ ע ס קי די ב ה״‪.‬‬
‫ו( ר א ה ל ק מן ס עיף ח־ ט בי אור דיו ק ל שון ר ש״י ״ראו ול א ל ק חו מו ס ר ״ )ו ל א‬
‫‪ -‬ראו ״וחטאו״(‪.‬‬
‫ז( ד ב רי ם יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ח( ) רי ש פר ש תנו( ‪ -‬ש הי א קו שי א ע״ד ה פ ש ט‪.‬‬
‫ט( פ ר ש תנו יג‪ ,‬י ח ו אי לך‪.‬‬
‫י( ל שון ה ר מב״ז שם‪.‬‬
‫יא( ר א ה ר מב״ן שם דג ם מ ש ה רבינו ״ ה פ ליג ל ה ם ב חוז ק ה ע ם ו ב מ ב צ ר ע רי ה ם‬
‫וכח ה ענ קי ם י ת ר מ א ד מ מ ה ש א מ רו ה מ רג לי ם״‪ ,‬ע״ ש‪.‬‬
‫וצ״ע ב פ ר ש ״י)יג‪ ,‬כז( ״כל ד ב ר שקר כו ״׳ )ו ב פ ר ט שמשנה בז ה מל שון ה ש״ס‬
‫)סוטה ל ה‪ ,‬א( ו ה מ ד ר ש ) תנ חו מ א פ ר ש תנו ט‪ .‬ב מד ב״ ר שם‪ ,‬יז((‪ .‬ו ל ה עי ר שר ש״י‬
‫)שם‪ ,‬לג( מ פ ר ש ״וכן היינו ב עיני ה ם ‪ -‬ש מ ענו או מ רי ם כו״׳‪ ,‬ול א כ ה מ״ ד ) סוטה‬
‫שם( ד״ ש ק רי הוו״‪ .‬א בל ר א ה ר ש״י ש ם ) ד ״ ה ה״ג( ״ול א היו ש ק רני ם בזאת״‪ .‬ו ר א ה‬
‫חד א״ג מ הר ש״ א שם‪.‬‬
‫בר מב״ן ל ק מן )י ג‪ ,‬לב( ש אח״ כ הו צי או ד ב ה ב שקר‪ ,‬ע״ ש ‪ -‬א בל לרש״י ד ב ה‬
‫הוא ר ק ״ חינו ך ד ב רי ם כו״׳‪ ,‬כנ״ל ס״ב ו ה ע ר ה ד‪ .‬ו ר א ה א בי עז ר ע ל ה ר א ב״ ע שם‪.‬‬
‫יב( שם‪ ,‬כ ח‪.‬‬
‫יג( שם‪ ,‬לב‪.‬‬
‫‪74‬‬ ‫‪STUDIES IN RASHI‬‬

‫יד( כ תי׳ הרא״ם ש ם)י ג‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫טו( שם‪ ,‬לא‪.‬‬
‫טז( שם‪ .‬ו ר א ה ג ם גו״ א ו צי ד ה ל ד ר ך ש ם)יג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יז( שם‪ ,‬ל‪.‬‬
‫יח( ו ב פ ר ט ש ב מ שנ ה תו ר ה )דברים א‪ ,‬כה( נ א מ ר רק ״ א חינו ה מ סו ‪ . .‬ל א מ ר‬
‫עם ג דו ל גו׳ ערי ם ג דו לו ת גו׳ וג ם בני ה ענ קי ם גו׳״‪ ,‬ו ל א נז כ ר כלל א מי ר ת ם ״ל א‬
‫נו כ ל ל ע לו ת״ או ״ארץ או כ ל ת יו שבי״׳ וכיו״ב‪ .‬ומ״ ש ברא״ם הנ״ל ״ הכ תו ב קצר‬
‫בעניו״‬
‫‪ -‬דו ח ק ג דו ל לו מ ר ש הכ תו ב קיצ ר ו ה ש מי ט העיקר ‪ -‬מ ה ש הי׳ חטאם‪ ,‬ו ה בי א‬
‫רק ״ע ם ג דו ל גו״׳ שבז ה מי ל או ש לי חו ת ם) כי הגי דו מ ה שראו( ו ל א ח ט או‪.‬‬
‫ו ל ה עי ר מ מ טו ת )לב‪ ,‬ח־ט( כ ה ע שו א בו תי כ ם ‪ . .‬ויני או א ת לב בני י ש ר אל‬
‫ל ב ל תי ב א אל ה אר ץ‪.‬‬
‫יט( דזו הי ת ה שלי חו ת ם ל ב ר ר ‪ -‬כי ע״ פ נם ״ סו ס ו ר כב ‪ -‬כו ל ם כ סו ס א חד״‬
‫)פר ש״י שו פ טי ם כ‪ ,‬א(‪ .‬ו מ אי נ פ ק״ מ ה חז ק הו א ה ר פ ה וגו׳‪ .‬ו ר א ה גו״ א פ ר ש תנו‬
‫שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫כ( ו כ מו ש הי׳ א ח ״ כ) פ ר ש תנו יד‪ ,‬מד־ מ ה( ‪ -‬אף שי״ל שז ה הי׳ ב תו ר עונ ש‪.‬‬
‫כא( ר ש״י שם‪.‬‬
‫כב( א בל ראה תני א ס פכ״ ט‪.‬‬
‫כג( ל ה עי ר מפ ר ש״י ע ה״פ )לך טו‪ ,‬ו( וי ח שב ה לו צדקה אף שנ א מ ר ל א ב ר ה ם‬
‫ל פני זה ״צ א מ אי צ טגנינו ת ש ל ך״) פ ר ש״י שם טו‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫כד( כ פ ר ש ״י) ש ם‪ ,‬ל( ש א מ ר ״ ק ר ע לנו א ת הים ו כו ״׳ ) ר א ה ב א רו כ ה לקו״ ש‬
‫ח״ח ע׳ ‪ 87‬ואילך(‪.‬‬
‫כה( יג‪ ,‬ל ובר ש״י‪.‬‬
‫כו( ר א ה) ב או״ א קצת( לקו״ ש שם ע׳ ‪ 89‬ו ה ע ר ה ‪ 30‬שם‪.‬‬
‫כז( ב ה ע לו ת ך י‪ ,‬ל ה‪.‬‬
‫כח( א בל אין ל ת ר ץ עפ״ז קו שיי ת ר ש״י בנ דו״ ד )כברע״ב כאן( ‪ -‬ר אה רא״ם‪,‬‬
‫גו״ א ו עו ד כ אן‪.‬‬
‫כט( ע ד מ ש״ כ בפדש״י וי ש ב) ל ט‪ ,‬א(‪ :‬ל ס מו ך כו׳ לו מ ר ל ך מ ה זו כו׳ אף זו‪.‬‬
‫ל( ב ה ע לו ת ך יב‪ ,‬טו ובר ש״י‪.‬‬
‫לא( פ ר ש תנו יד‪ ,‬לז‪.‬‬
‫לב( שם‪ ,‬כג‪ .‬כ ט־ל‪ .‬לב‪.‬‬
‫לג( שם‪ ,‬לג‪.‬‬
‫לד( ל ה עי ר מ א בו ת )מיל ת א דחסידות א ‪ -‬ב״ק ל‪ ,‬א( פ״א מי״א; חכמים הז ה רו‬
‫בד ב רי כ ם ש מ א כו׳ ו שייך ל ד ב רי אנטיגנוס איש סוכו ) פ י ׳ ה ר מ ב״ ם ורע״ב שם(‪.‬‬
‫לה( פדש״י ע ה״פ‪.‬‬
‫לו( ב פ סו ק ג ) ״ כו ל ם אנ שים״( ‪ -‬א בל מ דיי ק ״כל אנ שים ש ב מ ק ר א כו״׳‪ ,‬ש כו לל‬
‫ג ם פ סו ק די לן ש ל ח ל ך אנ שי ם *)ו כ״ ה ב ב מד ב״ ר פט״ז‪ ,‬ה(‪ ,‬ד ל א כבר א״ם כאן‬
‫)ובדברים א‪ ,‬יג(‪ .‬ו קו שיי ת הר א״ ם מ מ ש״נ בכ״ מ אנ שי ם ג בי ר שעים ‪ -‬כבר תי׳‬
‫בגו״ א פ ר ש תנו שם‪.‬‬
‫ו מ ה של א פר ש״י ז ה ע ל ״ של ח ל ך אנשים״** ‪ -‬כי ה לי מו ד הו א מז ה ש תי ב ת‬
‫אנ שי ם כאן מיו ת ר ת לג מ רי‪ ,‬ו מז ה בנין אב ל כ״ מ כו׳‪.‬‬
‫*( והרי גם בפ סו ק זה מדובר ב״אותה שעה)ד(כ שדים היו״‪.‬‬
‫‪HEBREW NOTES / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪75‬‬

‫•*( בב שלח )יז‪ ,‬ט( פרש״י‪ :‬בחר לנו אנשים גבורים ויראי חטא שתהא זכותן‬
‫מסייעתן ד״א כ ר שיודעים לבטל כשפים‪ ,‬ופשיטא שזה יותר מאנשים לשון חשיבות‬
‫— כשרים )וראה ג ד א שם‪ ,‬ובפ' דברים שם(‪ .‬אבל משם אין לל מוד לכל מקום‪ ,‬כי‬
‫שם נ א מ ר)ו כ פי שמדגיש רש״י בהד״ה(‪ :‬ב ח ר לנו אנשים‪ .‬וראה משכיל ל דו ד שם‪.‬‬
‫לז( ל ה עי ר מ צי ד ה ל ד ר ך כאן‪ ,‬ד״ כ ש ה פ ר שיו ת ה ס מו כו ת אין ל ה ם שום ע ר ך‬
‫ו ד מיון זל״ז ג ם זה קרוב ל פ שו טו של מ ק ר א ‪ . .‬ה״נ י״ל וכו׳״‪ ,‬ע״ ש‪.‬‬
‫לח( ואף ש ה קו שי א הי א ״ ל מ ה נ ס מ כ ה פר שת מרגלי ם״‪ ,‬שקו שי א זו מ ת עו ר ר ת‬
‫)לא מ ע צ ם שי לו ח ה מ רג לי ם‪ ,‬כ״א( דו ק א ל א ח רי לי מו ד כ ל ה פ ר ש ה בו מ דו ב ר ע״ ד‬
‫חט אם‪ ,‬כו ת בו ר ש״י ב ת חי ל ת ה פ ר ש ה ב מ קו ם ש״נ ס מכ ה״‪ ,‬כ ד ר כו ב כ״ מ‪.‬‬
‫לט( ב ה ע לו ת ך יב‪ ,‬א ובר ש״י‪.‬‬
‫מ( ר ש״י שם )וראה ג ם רמב״ ם סוף ה ל׳ טו מ א ת צרעת(‪ .‬ו ר א ה שו״ע אד ה״ז‬
‫או״ח ס קנ״ו ס״י‪ .‬חו״ מ ה ל׳ אונ א ה כו׳ סכ״ט‪.‬‬
‫מא( ו ב פ ר ט ע״ ד ה פ ש ט‪ ,‬וכ מ ש״נ ו ענ ת ה ל א יג ר ע *) מ ש פ טי ם כא‪ ,‬י(‪ .‬ו מ פ ר ש״י‬
‫)ב העלו ת ך שם( מ ש מ ע ש צ פו ר ה ה צ ט ע ר ה ) ה דיני ם בז ה ‪ -‬שו״ע א ה״ע סע״ו וש״נ(‪.‬‬
‫ורק ב פ׳ ו א ת חנן) ה‪ ,‬כח( נ א מ ר ו א ת ה פ ה ע מו ד ע מ די ) כ פי׳ ה ת״י שם‪ .‬שב ת פז‪ ,‬א‪.‬‬
‫הו ע ת ק בפרש״י ב ה ע לו ת ך שם‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫*( ואף שלשיטת ר ש״י עה״ת משה ג ר ש ה ) כנ ״ ל בפנים( — הרי מזה שנקט רש״י‬
‫כ מ״ פ הלשון ״פירש מן האשה״ וכיו״ב)יב‪ ,‬א ד״ה ותדבר מרים; שם‪ ,‬ב; שם‪ ,‬ד; שם‪,‬‬
‫ח(‪ ,‬שהכוונה בזה בפ שטות שפירש מד״א ולא שגרשה — מוכח‪ ,‬ש(לשיטת רש״י(‬
‫היו בזה ב' זמנים‪ :‬בתחילה רק פירש מן האשה‪ ,‬ואח״כ — בלשון רש״י — ״ו ע ת ה‬
‫)בזמן ד״ותדבר מרים גו״׳( גרשה״‪.‬‬
‫)וההכרח לזה )שועתה גרשה( הוא מלשון הכתוב ״על אודות האשה ‪ . .‬אשר‬
‫לקח״ — ולא ״על אודות אשתו גו״׳ — שמזה מוכח‪ ,‬שעתה כבר לא הייתה אשתו(‪.‬‬
‫מב( ר אה ב ה ע לו ת ך שם‪ ,‬ב ובר ש״י שם‪.‬‬
‫מג( ל ה עי ר מ שו״ ע אד ה״ז או״ח שם סי״ב‪ :‬מ תו ך ש מ ס פ ר כו׳‪.‬‬
‫מד( ר א ה ל עי ל ה ע ר ה יא‪.‬‬
‫מה( ג ם קוד ם ש א מ רו מסקנ ת ם ״לא נו כ ל ל ע לו ת״‪.‬‬
‫מו( ר א ה ר ש״י פ ר ש תנו יג‪ ,‬כט‪.‬‬
‫מז( ו כ ל שון מ ש ה ב פ׳ מ טו ת ) הנ ״ ל ה ע ר ה יח(‪ :‬ויני או א ת לב בנ״י‪.‬‬
‫מח( פ ר ש תנו יד‪ ,‬ד‪ .‬ו ר א ה ד ב רי ם א‪ ,‬כו־כ ח‪.‬‬
‫מט( ב ה ע לו ת ך שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫נ( ל שון ר ש״י שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫נא( פ ר ש תנו יג‪ ,‬ג‪ .‬ו היו ״ מן הברורים ‪ . .‬מן ה מ סו ל תי ם ״) פ ר ש״י ד ב רי ם א‪ ,‬כג(‪.‬‬
‫נב( פ ר ש תנו שם‪ ,‬לג‪.‬‬
‫נג( ב ה ע לו ת ך שם‪ ,‬יב ובר ש״י שם‪ - ,‬ו ע פ״ז מו בן ג״ כ מ ה ש מ שנ ה ר ש״י‬
‫מל שון הכ תוב )שם‪ ,‬א( ״ו תד ב ר ‪ . .‬במשה״‪ ,‬וכו ת ב ״באחי״׳‪ .‬ו ר א ה עו ד בי אור‬
‫בל שון ר ש״י ז ה ‪ -‬לקו״ ש חי״ג ע׳ ‪ 47‬ה ע ר ה ‪ 24‬ו שו ה״ג שם‪.‬‬
‫נד( ב ה ב א ל ק מן ‪ -‬ר א ה לקו״ ש ח״ח ס״ע ‪ 290‬ו אילך‪.‬‬
‫נה( מ״ ש ר ש ״י) פ ר ש תנו יג‪ ,‬כו( ״אף ה לי כ תן ב ע צ ה רעה״‪ ,‬ה כוונ ה בז ה ל א ח רי‬
‫שנג מ ר ה עלייתם לא״י ו ה ת חי ל ה ההליכה בא״י ע צ מ ה )כ ד מו כ ח מ פ ר ש ״י) ש ם‪ ,‬ג(‬
‫״ואו ת ה ש ע ה כ שרי ם היו״‪ .‬ו אין צ ריך ל ד חו ק )כמ״ ש ב מ פ ר שי ר ש״י שם( ש מי ד‬
‫אח״כ נ ע שו ר שעים(‪ .‬ו ר א ה לקו״ ש של ח ת ש מ״ח‪] .‬לקו״ש חל״ג ע׳ ‪.[78‬‬
‫‪76‬‬ ‫‪STUDIES IN RASHI‬‬

‫נו( ואף ש מ ש ה שלח או ת ם ל ר או ת ״ ה חז ק הו א ה ר פ ה גו׳ ״ ) פ ר ש תנו יג‪ ,‬יח( ‪-‬‬

‫ה כוונ ה בז ה )לא אם ה ם חזקי ם ב כ ל ל‪ ,‬כ״א( איפה הם חזקי ם כו׳ כ די לי ד ע ב איז ה‬
‫ד ר ך לי ל ך ו או פן הכי בו ש כר‪ ,‬כ מ פו ר ש ב מ שנ ה תו ר ה )דברים א‪ ,‬כב‪ .‬ו ר א ה ר ש״י‬
‫שם( ״נ ש ל ח ה אנ שי ם גו׳ וי שיבו או תנו גו׳ א ת הדרך א שר נ ע ל ה ב ה ו א ת ה ע רי ם‬
‫א שר נ בו א א לי הן ) ת ח ל ה לכ בו ש ‪ -‬רש״י(״‪ ,‬וכ מ״ ש ב ר מ ב״ן רי ש פ ר ש תנו‪.‬‬
‫נז( בל שון ה ר מ ב״ן שם ״אי אפשר ש ל א י ד עו ה ד רי ם ב מ צ רי ם ענין ארץ כנ ען״‪.‬‬
‫אף ש״היו י ש ר אל ב מ צ רי ם ע ב די ם ב ע בו ד ת פ ר ך ל א י ד עו ול א י בינו ״) ר מ ב ״ן שם(‪,‬‬
‫הרי פ שי ט א ש מ ע ת צ א ת ם מ מ צ רי ם ע ד שי לו ח ה מ רג לי ם‪ ,‬ש מ עו כבר ) מהולכי ם‬
‫ו שבים ו תג רי אוה״ע(‪ ,‬ו כ מו בן ג ם מ שי ר ת הים‪ ,‬כ ב פני ם‪.‬‬
‫נח( ב של ח טו‪ ,‬טו‪.‬‬
‫נט( כי כוונ ת שילוח ה מ רג לי ם הי ת ה רק בנו ג ע ל או פן ו ס ד ר הכי בו ש כנ״ל‬
‫ה ע ר ה נו‪ .‬ול שון ר ש״י )דברים א‪ ,‬כג( ״ שמ א ת חז רו בכם״ ‪ -‬היינו שג ם בז ה‬
‫)לבחור או פן הכי בו ש כו׳( ת ס מ כו עלי‪ .‬ו ר א ה ר מב״ן הנ״ל ב סו פו ״ו ע ל ד ע ת‬
‫רבו תינו״‪.‬‬
‫ס( ר א ה עד״ז ר מב״ן שם ‪ -‬ל ענין ט ע מו של מ ש ה ל ש לו ח מ רג לי ם‪.‬‬
‫סא( ר אה מ כי ל ת א י ת רו יט‪ ,‬ט‪.‬‬
‫סב( פ ר ש תנו יג‪ ,‬כ ח‪ .‬שם‪ ,‬ל ב־לג‪.‬‬
‫מג( שם‪ ,‬כו‪ .‬ו שם‪ ,‬כז‪ :‬וזה פ רי׳‪.‬‬
‫סד( ל שון ה של״ ה ב מ ס׳ ש בו עו ת ש לו) ק פ א‪ ,‬א(‪.‬‬
‫סה( מ טו ת לב‪ ,‬כב‪ .‬ו ר א ה י רו ש ל מי שקלים פ״ג סה״ב‪ .‬ו עו ד‪.‬‬
‫סו( מ ש פ טי ם כד‪ ,‬ד ‪ -‬ר אה תו ד״ ה תו ר ה גי טין ) ם‪ ,‬א(*‪ .‬רא״ם מ ש פ טי ם שם‬
‫)בתי׳ הא׳(‪ .‬א בל ר א ה גו״ א ו צי ד ה ל ד ר ך שם‪ .‬ו אכ״ מ‪ .‬ו ר א ה שי חו ת לי ל ב׳ חנו כ ה‬
‫ו ש״פ מ ש פ טי ם ת ש מ״ב‪.‬‬
‫*( ותי׳ התום׳ ש ם) הוב א ברא״ם שם( אינו לשיטת ר ש״י גיטין שם)ד״ה חתומה‬
‫ניתנה(‪.‬‬
‫סז( גי טין שם‪.‬‬
‫סח( רש״י גי טין שם ד״ ה מגי ל ה‪.‬‬
‫סט( ר א ה ל עי ל ה ע ר ה ב‪.‬‬
‫ע( ר א ה ר ש״י י ת רו יט‪ ,‬י ד‪ .‬ו ל ה עי ר מר ש״י ש מו ת ד‪ ,‬כ ד‪ .‬ב שלח טז‪ ,‬כב‪.‬‬
‫עא( ד דו ח ק לו מ ר ש חי כ ה ע ד ל סיו ם כל פ ר ש ת ה מ רג לי ם ‪ -‬כי ל מ ה י ע כ ב‬
‫הו ס פ ת ח ל ק תו שב״כ ארבעים ויותר יום‪.‬‬
‫ו ל ה עי ר מב״ב )טו‪ ,‬א( הקב״ ה או מ ר ו מ ש ה כו תב )ומסיים( כ מו מ פיו י ק ר א ‪. .‬‬
‫ו אני כו ת ב ‪ -‬ש הי׳ תי כ ף ב או ת ה ש ע ה‪.‬‬
‫עב( שב ת ד‪ ,‬א‪ .‬ו ש״נ‪.‬‬
‫עג( שב ת שם ד״ ה וכי או מ רי ם‪.‬‬
‫עד( שם ד״ ה ו כי או מ רי ם )תי׳ הריב״א(‪ .‬ו ע ד״ז הו א ב ר שב״ א ו מ אי רי ) ״וי ש‬
‫מתרצים״( שם‪.‬‬
‫עה( כן י״ל ע״פ מ״ ש ה תו ם׳) ש ם ב סו פו‪ ,‬ובכ״מ כנ ס מן שם‪ .‬ו ר א ה שו״ע אד ה״ז‬
‫או״ח סו״ס שו( ד ב ש ביל מ צו ה ד ר בי ם ) ל ה צי ל רבים מ ח ט א(‪ ,‬או מ רי ם לו ל א ד ם ח ט א‬
‫‪.‬‬ ‫כו׳‪.‬‬
‫‪HEBREW NOTES / MIRIAM AND THE SPIES‬‬ ‫‪77‬‬

‫עו( ו ל מ״ ד )גיטין שם( תו ר ה ח תו מ ה ני תנ ה ‪ -‬י״ל‪ ,‬א שר ע״י ש ס מ כ ה ה תו ר ה‬

‫ב׳ ה פ ר שיו ת יו ד עי ם אנו עניו ח ט א ה מ ר ג לי ם)ו ב מי ל א הז הי רו ת ש ל א לי כ של ב ח ט א‬
‫כזה(‪ ,‬ו ל כן מו ת ר ל ה ע מי ד מ רי ם ב מ צ ב של ח שד כ די ל ה צי ל א ת הלומד של א יבו א‬
‫ל ח ט א‪.‬‬
‫עז( ד ב רי ם יא‪ ,‬ב־ח‪.‬‬
‫עח( ל ה עי ר שראו א ת מו ס ר גו׳ הנ״ל סיום ענינו‪ :‬ל מ ען ת חז קו וב א ת ם וי ר ש ת ם‬
‫את ה אר ץ‪.‬‬
‫‪78‬‬ ‫‪STUDIES IN RASHI‬‬

‫‪HEBREW NOTES‬‬
‫‪KORACH’S SONS‬‬

‫א( פ ר ש תנו כו‪ ,‬יא‪.‬‬

‫ב( מגי ל ה יד‪ ,‬א‪ .‬סנ ה ד רין קי‪ ,‬סע״א‪ .‬תנ חו מ א ק ר ח יא‪ .‬ב מד ב״ ר ש ם) פי׳׳ ח‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫‪ -‬ו ר א ה ה ע ר ה י ח‪.‬‬
‫ג( שפ״ח‪ .‬מ שכיל ל דו ד‪ .‬ו ר א ה ג ם חד א׳׳ג מ ה ר ש״ א סנ ה ד רין שם‪ - .‬ו בגו״ א‬
‫)ועוד( שר ש״י מ ת ר ץ מ דו ע נ א מ ר ״ל א מ תו״ ול א נ א מ ר וב קיצו ר ״ חיו ״) ע ״ ד של ח‬
‫יד‪ ,‬לח(‪.‬‬
‫ד( טז‪ ,‬לב‪.‬‬
‫ה( ב ר מ ב״ן שם‪ ,‬ש״כל ה א ד ם״ היינו ע ב דיו ו ש פ חו תיו )ו ל א בניו(‪ .‬ו ב ס פו רנו‬
‫שם פי׳ ש הם ״ הנ מ שכי ם א חריו ב מ ח לו ק תו״‪ - .‬א בל מ ס תי מ ת ר ש״י שם מו בן‪,‬‬
‫ש ל ד ע תו ״כל ה א ד ם א שר ל ק ר ח״ פי רו שו כפשוטו‪ ,‬שכל ה שייכי ם אליו ב כ ל ל‪.‬‬
‫ו( טז‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ז( ו ר א ה מ ש מ ר ת ה קד ש‪ ,‬ב אר י צ ח ק ו עו ד כ אן‪ .‬וצע״ק‪ ,‬של כ או ר ה קו שי א זו‬
‫מ ת עו ר ר ת בבר ל עי ל ב פ׳ קרח‪ ,‬ביון שפרש״י שם שבני ק ר ח ע שו ת שובה‪ ,‬והו״ל‬
‫לר ש״י ל ת ר ץ שם מ דו ע נ ב ל עו‪.‬‬
‫ח( ר א ה ע ד״ז גו״ א כ אן‪.‬‬
‫ט( ע״ד ״ ב ע צ ה ת ח ל ה״ שבפרש״י ו א ר א)ז‪ ,‬כח(‪.‬‬
‫י( פ ר ש תנו כ אן‪.‬‬
‫בקיצו ר מ ז ר חי )ו ע ד ״ ז ב מ ל א כ ת ה קוד ש ע ל פרש״י( פי׳ ברש״י שהיו מ בני‬
‫בניו של ק רח ש היו ג דו לי ם ול א נ כנ סו ע מ ה ם ב מ ח לו ק ת כ ל עי ק ר )וזוהי מ ש פ ח ת‬
‫ה ק ר חי ש מ מנ ה י צ א ש מו א ל כו׳(‪ .‬ו צ״ע ש ה רי ז ה הי פ ך פר ש״י ק רח הנ״ל‪ ,‬דז ה‬
‫שיצא מ מנו ש מו א ל כו׳ הו א ל פי שבני ק ר ח ע שו חשובה‪.‬‬
‫]אלא ש ל ד ע תו ת לוי בב׳ ה ד עו ת אם בני ק רח יצ או מן ה א ד מ ה או ש שוב ל א‬
‫ע לו ) ר א ה ל ק מן ס״ג ו ב הנ ס מן שם(‪ ,‬ו ר א ה שם ש מ פ ר ש‪ ,‬שפ ר ש״י ב ת ה לי ם )מב‪ ,‬א(‬
‫הו א ל ה די ע ה שיצאו מ ש ם ופ ר ש״י פ ר ש תנו הו א ב ה די ע ה של א יצ או מ שם‪ ,‬וא״כ‬
‫אפ״ל שס״ל שפר ש״י ק רח הנ״ל הו א ל ה די ע ה שיצ או משם*[‪.‬‬
‫*( והוא כד ע ת הרא״ם בכ״מ‪ ,‬שלפעמים מפרש רש״י במקו ם א׳ לדיעה א׳‬
‫ובמקום שני לפי דיעה אחרת‪ .‬וכבר נת' כמ״פ שלכאורה אין זה פשוטו של פבש״י‪.‬‬
‫יא( ל ה עי ר שג ם טפם של ד תן ו א בי ר ם נ א ב דו) ר ש ״י ק ר ח טז‪ ,‬כז(‪.‬‬
‫יב( וי״ל ע״פ פר ש״י ק ר ח ) שהובא ל עי ל בפנים( ש סיב ת מ ח לו ק ת ק רח הי ת ה‬
‫ש״ראה ש ל של ת ג דו ל ה יו צ א ה מ מנו״‪ ,‬ו א״כ מ ס ת ב ר שג ם בניו היו ב ע צ ה זו‪.‬‬
‫יג( ק רח טז‪ ,‬כח ו אילך‪.‬‬
‫יד( ו צ״ע ב מ ש כיל ל דו ד כאן‪ ,‬שב׳ ״ שנ ב ל עו אל א דב אותה שעה ה ר ה רו כו״׳‬
‫)וכ״ה ב מ ד ר ש ת ה לי ם מ ה‪ ,‬ב( ‪ -‬ש ה רי בר ש״י מ פו ר ש ״בשעת ה מחלוקת כו׳״‪.‬‬
‫טו( ש ה רי ת ת כן ת שו ב ה ג מו ר ה בלב‪ .‬ו ל ה עי ר מ קי דו שין )מט‪ ,‬ב( הרהר‬
‫ת שוב ה כו׳ צדי ק גמור ) כ גי ר ס ת ה או ר ז רו ע סקי״ב‪ .‬וכ״ ה ב תני א פ״א(‪.‬‬
‫טז( ו ר א ה מ ד ר ש ת הלי ם ש ב ה ע ר ה יד‪.‬‬
‫יז( א ת״ל שר ש״י ס״ל ש הי׳ מן ה ב לו עי ם‪ .‬ו ר א ה שי ח ת ש״פ ק ר ח ת של״ג‪ .‬ו א כ״ מ‪.‬‬
 <;u) LUHU L‫א‬C///S' mdllTk' xm ‫״‬u L/JLi C8 l•
i,i) Cl.‫ ׳‬Ci LS<.(;L•
!:,0 Q u^uci a ,‫ ׳‬n...•
C,U) C‫ ׳‬CC‫ ־‬LCl C,(3r‫״‬i - c ' ‫■א‬
( ; t ) 1,14‫א‬ u‫^א‬fflk□ : ‫ ס א‬,!, (^icKUk‫^ ׳‬kcu u cm c « q:<, cc^ duu•
i,K) LCCdd LI^CLU 1; 1‫א‬. <:,C‫א‬l.tU Kkl.ULI.U• I.U‫ ^א‬U‫א‬C‫״‬/^‫ ׳‬USC‫״‬l CdU ^Q ‫־‬
dO U‫ ^א‬Ldl/A duu CU' U• dlQ‫ ׳‬kC‫ ־‬dlQ‫ ׳‬CU•
1^‫ )א‬dlQ' CS'
d) d m CU'd‫־‬
KCkl cc‫״‬k‫־‬
ca) 41//L /Su‫״‬u d m (a t' dO ' tcsudiun. c‫א‬l c;!c‫א‬u un/Ja d^^‫א‬ciu € ‫ א‬0 ‫^ ג‬
86 l.‫<א‬,dL LCU/JLI.U dia) - dlCU/SCO, a□ CiflL l« l &L ^1151‫א‬.•
ficcu (ccua/rt m u /J kC' r lu ‫א‬u Ld1‫״‬k d1c!1.u c ' q i‫־‬ Lu‫ ^א‬d A ‫״‬di u u s.,
Qua udt//k //1 ^ 1 ‫ םש‬aa,/ ‫א‬kC‫ו‬. «dd111 uukkdiau (idCk/Siu) ‫א‬d‫ א‬addiU
‫ו‬.‫א‬u‫״‬c kX‫א‬L zJd 5^ 1‫ואג‬.<1‫•)״‬
cuud'-n c‫׳‬c' ‫״ א‬L/JdL ‫•!( ״ם«מ‬ctcuk u u c‫א‬l izJa' ‫״‬dl‫א‬k^u 1c!1. UkL cuuct□
CU) CK//d1 ccudu kiJdc‫ו ־‬.u‫א‬u ta ‫גוא‬Lk diQU' Xktu d^-^L lc‫״‬c 1,d1‫״‬k
cO u‫א‬u m ‫״‬a‫ ׳‬a‫ ״‬ic u l‫ ׳‬dsn. cauuk'
ucdk^u rd/ iCkUci,□• uLd^c‫ א״‬cuauc d^‫ ‘״‬sckdu 41‫■ם‬
CO IdU/SkL dlUd»//k a u c CULL ‫״‬ECLUriQ‫א ■״‬Cd L‫א‬u CUkk l/Ja C‫א‬l' dlCidL□
ddR l Q/(kb U*
CU) LRU dlC‫א‬C^L lU C‫א‬l (CCfCkl SdlQULU CCk U‫א‬LCL)‫ ׳‬l.d‫ א‬CddLCfl. - U‫א‬U
C t) CL‫ ׳‬CU•
^ ‫א‬kCL RdLCIL)‫ ׳‬ICLLCUL QQ«a C‫א‬l dUUULL UALCU CdC*
ac) LdaLl Ld1//k CQ‫ ״‬duu ‫״‬ami udiLCU‫ ״‬- k‫״‬d adkXU di□ cddiLCL (CkLl
CttSU‫ ׳‬CkXd ^ ‫״‬k ‫ ^א‬1‫ ט‬1 (‫ א‬d‫ א‬audl‫״‬k d‫ א‬UCk‫א‬L• LU‫א‬U dlkUU a 5‫ ״‬duu Udld‫״‬C)■
CC) LdU/SkU CiC‫׳‬UL//d (QCULUkl dCl‫ ׳‬Q^‫״‬C L‫א‬kdL) ^»11‫ א‬Cl QdU‫ א ׳‬1‫ ו‬dlUk<
C‫ )א‬KC‫■ א ׳‬
C) LkdlC d i' c Q1.‫״‬U ‫א‬dU•
riE u ‫ •)״‬11‫ טא‬uamL dm iri cQ ru .‫ ״ סש‬uuda d,uQ udE‫״‬u u d ia r a u 1 ■‫״‬NE‫״‬a•
. ) 1 ^,‫ א‬EGL‫״ש‬. EacLdu ‫ בש‬u c u e s l ‫ ״‬u ih ..ddiU tCLU‫( ״‬EL‫ש‬,.. En11‫ ״‬. ‫^״‬,‫ש‬
UkUU kdikCua a a cd id iu (lUki kC1d>.a dUkiu dia ic i uO*
CCLU‫ ״‬lU 1£10‫ א‬Uk/ ‫א‬Xd^ CCiL ^kU UEfLL LUid‫ ׳‬dlCUU QLCl ^Ll, kLUL &k CGU
U lld . C/ CU1J//C tC‫א‬L GkQ UkkQ (d‫א‬Uk UKUU‫״‬d) c‫א‬l)‫ ׳‬LUkkCL‫ ׳‬dl‫״‬GdlQ
CQkULdlL UQdlLn‫ ׳‬G d^ll• ‫״‬QCSU‫ ״ ׳״‬iJUk□ CSLULU‫( ״‬LU‫א‬U Ldl‫״‬k OCULUkl dl□) d-
kCl) Lk‫״‬d aiLU‘. ‫ סז‬CLLCU Udl‫״‬k //OIESL ddQ KdLQ CCLU CL/‫ ״‬LUkkCL‫׳‬
dlQ) //LllGtL‫■״‬LL‫א‬U UlJUU CU‫־‬
Lll‫״‬G UGCL‫א‬U CGCkQ GLCl G iL^ CUL Ldl‫״‬k CUCkUQ‫ ״ א‬LkdlCL‫ ״‬Ld‫( א‬CCGCkdU
UllUkd G‫״‬dl CQCUiUkl dlQ /XLkdlCL dlG) LNULL ‫ש‬LLU‫ ״‬CkLl dl‫א‬kCL dlkkL dGdldl‫״‬G)•
Cdl‫א‬L UGdLGLU dlCU^UU C - ‫א‬kl lU QllG dlUdl‫״‬k k^UkdL CGkULdU (CGL dldH
kU) l.dC‫א‬LLU UkCLU ‫א‬dL GkLULLU Ul* LCCGLC//U (Qk‫״‬U‫ ׳‬C) d‘.U‫ *א‬1‫ א‬1‫ ג‬dlC‫״‬U

61 SNOS S,H^^fa0:^ / S3XON /)&.aya3H

‫‪80‬‬ ‫‪STUDIES IN RASHI‬‬

‫לט( ור ק בפ ר ש״י פ ר ש תנו )כו‪ ,‬י ג‪ .‬שס‪ ,‬כ ד ב סופי( נז כ ר ע״ ד מ ש פ חו ת‬

‫שנ א בדו‪ .‬ע״ ש‪ - .‬א בל ג״ז אינו דו מ ה כלל ל עונ ש ם של ד תן ואבירם‪ ,‬כפ שו ט‪.‬‬
‫מ( כי הם )עכ״פ( ב ק שו כ הונ ה‪ ,‬מ שא״ב ד תן ואבי ר ם ש כ ל כוונ ת ם הי ת ה רק‬
‫״הצו״‪ ,‬ריב ו מ ח לו ק ת ע צ מ ם‪.‬‬
‫מא( פ ר ש תנו כו‪ ,‬א‪.‬‬
‫מב( סנ ה ד רין קי‪ ,‬סע״א‪.‬‬
‫מג( ב״ב טו‪ ,‬רע״א‪.‬‬
‫מד( ת ה לי ם מז מו ר פז‪ ,‬א‪ - .‬ו ל ה עי ר ש מז מו ר ז ה מ ת חי ל ״לבני קרח מז מו ר‬
‫שי ר ״ ) ד ל א כ כ מ ה ה מז מו רי ם ש א מ רו בני קרח(‪ .‬וי״ל ש הו א ע״ד מ חז״ ל )פסחים‬
‫קיז‪ ,‬א( ״ ל דו ד מז מו ר מ ל מ ד ש ש ר ת ה ע ליו ש כינ ה ואח״ב א מ ר שירה״‪.‬‬
‫מה( ה ל׳ ת שו ב ה פ״ז ה״ה‪.‬‬
‫מו( ת הלי ם שם‪ ,‬ה‪.‬‬

‫לזכות‬
‫החייל ב״צבאות ה׳״‬
‫מ שה פינחש הכתן שיחי׳‬
‫ליום הולדתו יו״ד סיון‬
‫וליום הכנסו לבריתו של אאע״ה י״ז סיון ה׳תשס״ה‬
‫ולזכות‬
‫אחיו ואחיותיו חיילים ב״צבאות ה׳״‬
‫מנחם מענדל הכהן‪ ,‬לו* הכהן‪,‬‬
‫חי׳ מו שקא ואס תר מרים‬
‫שיחיו לאריכות ימים ושנים טובות ובריאות‬

‫נדפס ע״י ולזכות הוריהם‬

‫הרה״ת ר׳ יוסף יצחק הכהן וזוגתו מרת נחמה דינה שיחיו‬
‫כ״ץ‬

‫ולזכות זקניהם‬
‫הרה״ת ר׳ יוסף חיים הכהן וזוגתו מרת מלכה רייזל שיחיו ראזענפעלד‬
‫הרה״ת ר׳ זאב יחזקאל הכהן וזוגתו מרת רישא שיחיו כ״ץ‬