התביעה האתית של אב יהושע מיצירת הספרות

مجلة كلية اللغات, 2017

The current research addresses the epistolary style in Hebrew literature in the Enlightenment Era. The researcher addressed this style of writing in Abraham's novel (the hypocrite) that has become as mailbox of all the novel's characters. The novelist utilized these letters to present the secrets and thoughts of the characters as well as their feelings. Generally, this novel was composed entirely of letters that aimed at preparing the readers, who were living outside Israel, to comprehend the implicit meaning of the novel. The writer in his novel depicted the Jewish people in a particular time who characterized as a conservative community. He found out that letters werean appropriate means to uncover the thoughts of characters. Those letters revolved around (criticism, piece of advice, guidance, cheating, and conspiracy). Abraham Mapu put forward in-depth information through this type of writing. It was clearly observed that the main plot of the novel concentrated on letters...

2020

2012

חיבור זה עוסק ביחסי הגומלין שבין היהדות, ובאופן קונקרטי – ההלכה, לבין שיח זכויות האדם. למושג זכויות האדם כמה משמעויות. הספר מבקש לאמץ כאן דרך ביניים המכירה בכך שזכויות האדם הן גורם מתווך בין ערכים לבין חובות, או, מנקודת מבט תרבותית, דרך ביטוי פרטיקולרית למערכת ערכים העומדת בבסיס זכויות אלו. ליהדות פנים רבות. החיבור מתמקד בהופעתה הנורמטיבית – בהלכה. טענתי היא שהשיח ההלכתי מתאפיין במערכת ערכים המשפיעה על ההכרעות הניתנות במסגרתו, כמו גם על אופיו ועיצובו. השפעה זו מתבטאת לעתים בגלוי, אך לרוב באופן סמוי, כגורם בעל השפעה בתהליך הפרשני. ברובד הסמוי, העקיף לעתים, יש מכנה משותף רחב מאוד בין היהדות לבין זכויות האדם, והוא מתבטא בשורשים המניעים את המערכות הללו, כל אחת בדרכה. הפרק המצורף לדוגמא - המפגש הסמוי: שיקולים מוסריים כשיקולים פרשניים מנחים.

יוסף טובי נגינה וכלי נגינה בשירת החול העברית בספרד: שיר השבח של יוסף אבן צדיק לכבוד יצחק אבן ברון, דפים למחקר בספרות 16-17 (תשסט) 101-137

Medieval Arabic sources attest that Arabic poetry, especially the muwaššaḥāt, were performed in the courts of the kings with music, usually by the qaynah (pl. qiyān), the captive female slave, specifically educated and raised to be a singer, music player and dancer at the courtly banquets. No wonder, then, that this character of the qaynah frequently appears in medieval Arabic poetry, in particular that of Andalusia. The regular musical instrument used at these banquets was the lute (Ar. al-'ūd; Heb. kinnor or nevel). This object was highly esteemed in Arabic literature and was considered the foremost musical instrument. From the mid-tenth century Hebrew secular verse in Andalusia adopted the theme of music, and in fact reflected all its details as they appear in Arabic poetry. The present paper surveys in detail the occurrences of music in all its aspects in Andalusian Hebrew poetry, from Dunaš ben Labrạt at the court of Ḥisday ben Šaprūt in Cordova in the third quarter of the ...

Social Science Research Network, 2017

מבוא בשנים האחרונות פורח השימוש בפרקטיקה משפטית המכונה בלטינית "אמיקוס קורייה" (amicus curiae, ובקיצור – אמיקוס), שפירושו "ידיד בית המשפט" (amicus – חבר, ידיד או רע; curiae – של בית המשפט). זוהי פרקטיקה שבאמצעותה צד שלישי שאינו מעורב פורמלית בהליך משפטי, אך הוא בעל עניין בו, מציג את עמדתו לבית המשפט באמצעות הגשת תזכיר כתוב. בדרך כלל נעשה שימוש באמיקוס כדי להוסיף טענות שהמתדיינים הפורמליים לא הציגו לבית המשפט או כדי לספק לבית המשפט מידע נוסף (למשל חברתי, כלכלי, היסטורי או סביבתי) מנקודת מבט רחבה יותר. לדוגמה, בתיק שבחן את רפורמת הבריאות שהוביל נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה הוגשו 136 תזכירים מטעמם של מאות אמיקוס שונים – ארגוני זכויות אדם, חברות ביטוח, פוליטיקאים ואנשים פרטיים. בהחלטתו ציטט בית המשפט העליון של ארצות הברית מידע מתוך תזכיר שהגישו כמה אמיקוס (amici), שהציג את ההיסטוריה של הרפורמה בארצות הברית והראה שכ-45,000 אמריקנים מתים מדי שנה משום שאין להם ביטוח בריאות. בתיק אחר, משנת 2012, שעסק בשוויון זכויות בנישואים לזוגות להט"ב, הוגשו לבית המשפט העליון של ארצות הברית 156 תזכירים מטעמם של מאות אמיקוס שונים. גם כאן ציטט בית המשפט בהחלטתו מידע רב מתוך התזכירים שהוגשו לו. כיום נעשה שימוש באמיקוס בשיטות משפט אחדות הנבדלות זו מזו באופן ניהול ההליך המשפטי ובכללי הדיון הנוהגים בהן: שיטת המשפט המקובל (במדינות כארצות הברית, קנדה, אנגליה ואוסטרליה), השיטה הקונטיננטלית (הנהוגה למשל בצרפת, בגרמניה ובספרד) והמשפט הבינלאומי (למשל בבית המשפט האירופי לזכויות אדם). נוסף על כך, בשנים האחרונות הפכה הפרקטיקה של האמיקוס לפופולרית לא רק בקרב ארגוני זכויות אלא גם בקרב אזרחים מן השורה, גילדות מקצועיות ואף פוליטיקאים. אך מהן שורשיה ההיסטוריים של פרקטיקה זו, היכן הופיעה והחלה להתפתח, ומהם הגורמים ההיסטוריים לכך ששבה והופיעה בשנים האחרונות? מאמר זה מתאר בקווים כלליים ובמשיחות מכחול גסות את גלגוליו ההיסטוריים והאינטלקטואליים של האמיקוס, דרך עיון בכמה תחנות היסטוריות הקשורות אליו – החל בתקופה הרומאית (משנת 27 לפני הספירה לערך), דרך אנגליה והקולוניות שלה (בעיקר בין המאה השלוש-עשרה והשמונה-עשרה), וכלה בארצות הברית המודרנית (מתחילת המאה השמונה-עשרה ועד אמצע המאה העשרים). במוקד המאמר ניצבת בחינת התפתחותו של האמיקוס במשפט המקובל, הוא המשפט הנהוג במדינות האנגלו-אמריקניות, לרבות ישראל. מבחינה מתודולוגית, לגבי חלק קטן מפסקי הדין המאוזכרים במאמר לא ידועים בבירור כל הפרטים הנסיבתיים. עד מחצית המאה התשע-עשרה התנהל ההליך המשפטי בחלק גדול מבתי המשפט בעל-פה, ולא היה גוף רשמי האמון על פרסום מסודר של פסקי הדין כנהוג היום. מטרתו של המאמר היא אפוא צנועה ביותר: לתאר את תרומת הנסיבות ההיסטוריות לקיומה ולהתפתחותה של פרקטיקה משפטית אשר נעשה בה שימוש במשך מאות שנים, ואשר התעוררה לתחייה וקיבלה תאוצה בשנים האחרונות.

2016

Zenodo (CERN European Organization for Nuclear Research), 2016

Gender-oriented dialogue in Education: Between theory and praxis (Hebrew). דיאלוג מגדרי בחינוך: בין תיאוריה ומעשה , 2010

הבת המוכשרת נמצאת בסיכון להימצא בקונפליקט בין רצונותיה לבין רצונות החברה אליה היא שייכת, בין שאיפותיה לקידום מקצועי ואינטלקטואלי לבין מסרים מבולבלים, דו-משמעיים ואף סותרים הקשורים לקידומה המקצועי, מסרים שלא אחת מגיעים אף ממוריה ( ;Kerr, 1997 .)Noble et al., 1999בת כזאת תחוש סיפוק כל אימת שהיא מעפילה לגבהים של הישגים לימודיים, מקצועיים ויצירתיים. אולם, המסרים שהיא שומעת הם פעמים רבות בנוסח: "הלימודים זה לא הכול", "אולי כדאי ש'תתפזרי' יותר, שתעסקי גם בנושאים חברתיים", או "לא יפה להרגיש שאת יותר טובה מאחרים". על הצוות החינוכי "להיות שם בשבילה", לחוות אִ תה את הצלחותיה, לעזור לה לחוש גאווה בהם ולדרבן אותה להשקיע ביכולותיה הקוגניטיביות בכל עת שתפנה אליו לתמיכה בתחום זה (.(Reis, 2002, 2005 בעבודה זו נשתמש לסירוגין במונח 'מחוננת', שהוא תגית שניתנת לבנות בגילאי 9-8שנבחרו על פי יכולותיהן הקוגניטיביות להשתתף בתכניות ההעשרה למחוננים או בכיתות המחוננים מטעם משרד החינוך, ו"מוכשרת", תואר שאנו משתמשים בו עבור בנות ונערות שיכולותיהן יוצאות הדופן אינן מתבטאות דווקא באחד משני תת-התחומים הקוגניטיביים: המילוליים או המתמטיים-לוגיים. שלוש סתירות עיקריות קיימות בין שאיפותיה של הבת המחוננת למימוש יכולותיה לבין הקודים החברתיים המקובלים: סתירה בין ציפיות החברה לבין ציפיות עצמיות; סתירה בין ההתנהגות הנדרשת מבנות, כמו קונפורמיות, קבלת סמכות, דיוק, יושר, רגישות ואמפתיה לבין ההתנהגות המביאה להצלחה בעולם המקצועי; התשלום החברתי על הרצון להצטיין, תשלום שעלול להביא לירידה בפופולריות, ולבעייתיות במציאת בן זוג. במאמר זה נדון בבעיות אלה ו באחרות, ונביא שורה של המלצות כיצד יש לתמוך בבת המוכשרת והיצירתית בכל טווח הגילאים של בית הספר של בית הספר, ובייחוד מתחילת תקופת קדם ההתבגרות, כדי שתממש את הפוטנציאל הטמון בה.

Social Science Research Network, 2016

SSRN Electronic Journal