Papers by Aïm Deüelle Lüski
Philosophy of Photography, 2013
ביסודה של תורת הברית המקראית, עומד היחס שבין ההכרח והמקריות. האל שהוא אבי ההכרח, פונה תחילה אל ה... more ביסודה של תורת הברית המקראית, עומד היחס שבין ההכרח והמקריות. האל שהוא אבי ההכרח, פונה תחילה אל האדם, ואחר כך אל העם, כנציג ייצוגו של המקרי, ומציע (דרך שליחים שונים) לכרות עימו.ם ברית. יהוה ממציא את תנאי האפשרות לצרף בין שני מקרים: המקרה האחד מגולם באופן בו הוא תופס את עצמו, ישות הצוברת -גנאלוגית והיסטורית כאחד - את הסמכות להיות ה"אל האחד", ועד למהפך של דיקרט הוא מתהווה כה"סובייקט", כהדבר, הלוגוס. והמקרה השני הוא המקרה של השרירותי, המוכל בפניה המפתיעה של האל לעבר הארעי, החולף והזמני, פנייה הבאה על מנת ליצור יחד עימו את הדיספוזיטיב, ההופך למכונה חיות של משאים ומתנים המכירים באובייקט שנולד מתוך הסובייקט, בפעולת ההכפלה הצלמית, וזוכה לחיים משל עצמו הראויים להכרה אלוהית מתחדשת. , ברית זו נכרתת בעולמה הסגור של הבריאה הראשונה, והיא מנוסחת באופן הבא, כברית בלתי מותנית וחד צדדית, בה כלול גם המושג הלא ברור של "ברכה" (מנקודת המבט של הדיון בברית). יהוה האל מברך את אדם וחווה בזכות גדולה שהיא בראש ובראשונה, חובה אמיתית: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ".
את הבסיס למבנה השיבוש הכפול שיעמוד כאן לבחינה, אני מוצא בחיבור של עמוס הנביא שנכתב באמצע המאה השמ... more את הבסיס למבנה השיבוש הכפול שיעמוד כאן לבחינה, אני מוצא בחיבור של עמוס הנביא שנכתב באמצע המאה השמינית לפני הספירה. מדובר במבע ייחודי של גולה פוליטי, של נווד שחי בתוך עם, מקום ושפה שאינם שלו, המעמיד את הרגרסיה האינסופית והכפולה במרכז ההגות השיטתית אותה הוא מנסח בזמן פעילותו הקצר. תנועה רגרסיבית זו אינה בנויה בתוך מרחב אנושי בלעדי (כמוכר לנו מהמחשבה המערבית הצומחת בעקבות אפלטון), אלא במרחב הנע בין האימננטי לטרנסצנדנטי, מרחב הבנה הנמנע מלהגדיר גבול ברור בין האנושי לבין האלוהי לבין הטבע החומרי. להיפך. רוב פסוקי הספר (שברובם לא אוכל לעסוק כאן) עוסקים בהנהרת העובדה שלא חטא האמונה עומד במרכז הבעיה המוסרית של האדם בכלל, ושל ישראל, בפרט, באותה העת. במחשבה של עמוס מנוסחת הבעיה המוסרית כנושא שרירותי שאינו מסגיר את החוקים ואו/את הבריתות העומדים מאחוריו.
כיצד הופך הכלי, המכשיר, מאובייקט ליצירה? כיצד הוא מבטל את עצמו (כאובייקט מתועש) ורוכש זהות ומשמעו... more כיצד הופך הכלי, המכשיר, מאובייקט ליצירה? כיצד הוא מבטל את עצמו (כאובייקט מתועש) ורוכש זהות ומשמעות חדשה? חיים דעואל לוסקי על רעיון האדמָּכשיר ועל הדיגי-דימוי בעקבות תערוכתו של מתן מיטווך בגלריה דביר
מאמר על מצב האובייקט (1993), דרך ביקורת הגותו של מרטין בובר
מכאן אני פונה למקרא שם מתפרק הדיפרנד בתוכו ליחס משולש בין האל, האדם והנביא, המעניק תובנה נוספת למ... more מכאן אני פונה למקרא שם מתפרק הדיפרנד בתוכו ליחס משולש בין האל, האדם והנביא, המעניק תובנה נוספת למושג. באופן פשוט ניתן היה לשייך את הדיפרנד למצבו של האל המונותיאיסטי-רמב"מיסטי, אך לעומתו אני רוצה להציג את הדיפרנד של הפילוסוף העברי הקדום, הטרום יהודאי-נוצרי-יהודי, לעשות דקונסטרוקציה ללשון הנבואה הקלאסית ודרך כך לנסח מחדש לא את הדיפרנד עצמו, אלא את מה שאני מבקש להגדיר כאן לראשונה כ"אַל-דיפרנד". האל-דיפרנד, על משקל ה"אל-ביתי" של פרויד, מפר את המוכרות יתר של הדיפרנד, את ההתרגלות שלנו למושג ולשימוש יתר שלו, ומבטא אינטנסיה בתוך היחסים והמצבים הנוצרים בטקסט המשחק בין מערכת של דמויות טראנסצנדנטיות –יהווה, אלוהים, אדני – לבין מבנה לא פחות הטרונומי של מחבר-נביא היוצרים יחד את מסכת משאים ומתנים אקסטאטיים. באמצעות האל-דיפרנד איני מבקש לברר אודות הקצוות הדיכוטומיים של המקרבן והקורבן, אלא לטפל באמצע הלא מטופל של ליוטאר, במרחב האל-אל-ביתי שנותר סתום בין שני העברים של הנמענוּת הלשונית, האחת פתוחה והאחרת סתומה, הוא המרחב של הפילוסוף העברי-קדום העומד במעֵבֶר של שפת הדיפרנד
Books by Aïm Deüelle Lüski
הספר חילמי שושא מגש הכסף אינו ספר רגיל, זהו ספר זיכרון. גם כספר זיכרון אין הוא רגיל: בחיו הכותבים... more הספר חילמי שושא מגש הכסף אינו ספר רגיל, זהו ספר זיכרון. גם כספר זיכרון אין הוא רגיל: בחיו הכותבים לא הכירו את המת והוא לא היה קרוב משפחתם, בן שבטם או גיבור תרבותם.
מתנחל הרג ילד פלסטיני, שלטענתו יידה אבנים. המתנחל הורשע בעבירת הריגה, שעונשה המקסימלי הוא עשרים שנות מאסר, ונידון בבית המשפט המחוזי לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. האם הכוונה למקרה של נחום קורמן שנידון בשבוע שעבר לעונש כזה בגין הריגת הילד חילמי שושא? לאו דווקא. בשנת 1988 הוטל העונש הזה על המתנחל אישגוייב שהורשע בהריגת ילד פלסטיני בנסיבות דומות. (אינדימדיה 31.01.01)
Uploads
Papers by Aïm Deüelle Lüski
Books by Aïm Deüelle Lüski
מתנחל הרג ילד פלסטיני, שלטענתו יידה אבנים. המתנחל הורשע בעבירת הריגה, שעונשה המקסימלי הוא עשרים שנות מאסר, ונידון בבית המשפט המחוזי לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. האם הכוונה למקרה של נחום קורמן שנידון בשבוע שעבר לעונש כזה בגין הריגת הילד חילמי שושא? לאו דווקא. בשנת 1988 הוטל העונש הזה על המתנחל אישגוייב שהורשע בהריגת ילד פלסטיני בנסיבות דומות. (אינדימדיה 31.01.01)
מתנחל הרג ילד פלסטיני, שלטענתו יידה אבנים. המתנחל הורשע בעבירת הריגה, שעונשה המקסימלי הוא עשרים שנות מאסר, ונידון בבית המשפט המחוזי לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. האם הכוונה למקרה של נחום קורמן שנידון בשבוע שעבר לעונש כזה בגין הריגת הילד חילמי שושא? לאו דווקא. בשנת 1988 הוטל העונש הזה על המתנחל אישגוייב שהורשע בהריגת ילד פלסטיני בנסיבות דומות. (אינדימדיה 31.01.01)
לחשוב את המקום הזה באופן ספקולטיבי, דרך המחשבה של הצילום באופן שונה מהצורה שבה הוא נחשב במחשבה הפוליטית, בעיון המוסרי או במחשבה שעד היום נחשבה כאן דרך האמנות.
לאחרונה נפתחה הפילוסופיה הפוסטמודרנית גם לכיוון הבלתי צפוי של חקר המקרא, וחידושיה של מגמה זו מופיעים בספר כגילום מרענן וביקורתי של המחשבה העכשווית.