לעיתים בעקבות טיפולי הפריה אשה נכנסת להיריון מרובה עוברים, אם מדובר בשני עוברים, אין בדבר סכנה, שכן גם באופן טבעי יש שיולדות תאומים. גם כאשר מדובר בשלושה עוברים אין בדרך כלל סכנה, ואף באופן טבעי לעיתים אשה יולדת שלישיה. אמנם כאשר מדובר בחמישה עוברים ומעלה, ישנו סיכון גדול שכולם ימותו או ייוולדו מוקדם ויסבלו מתחלואים חמורים.
מוסכם על רוב ככל הפוסקים, שמותר להמית מקצת מהעוברים כדי שהאחרים יוכלו לשרוד. יש שביארו זאת מפני שכל עובר הוא רודף לחברו, ויש שביארו מפני שהעוברים עדיין אינם נחשבים נפש, ולכן מותר להמית אחדים כדי להציל את השאר. לפיכך, בהיריון של שלושה עוברים, רק במקרים רחוקים שבהם מתעורר חשש מיוחד של סכנה – מותר להמית עובר אחד. בארבעה עוברים, יש לשקול את המצב לאשורו, וברוב המקרים יהיה מותר להמית עובר אחד ולעיתים בשעת הצורך שניים. בחמישה עוברים, מוסכם שאפשר להמית חלק מהעוברים כדי להבטיח את הישרדותם של השאר. למעשה, בכל מקרה ומקרה חייבים לקבל חוות דעת של רופא ירא שמיים ולשאול אחר כך רב.
לעיתים בהיריון של תאומים או שלישייה אחד העוברים מתפתח באיטיות, ולהערכת הרופאים אם לא ימיתוהו יש חשש שיגרום להפלת שאר העוברים. ואזי מותר להמיתו כדי להציל את העוברים האחרים, הן מצד שממילא הוא כנראה לא ישרוד, והן כדי להציל את שאר העוברים.[12]
[12]. בציץ אליעזר כ, ב, התיר למעוברת רביעייה שימיתו עובר אחד, כי עדיין העוברים אינם נחשבים נפש, וכל איסור הפלה הוא משום חבלה והשחתה, ולכן לצורך גדול מותר להמית עובר. והוסיף ששמע שגם חברו הרב אלישיב התיר בזה. וכן התיר הרב חיים דוד הלוי במים חיים א, סא. בנשמת אברהם חו"מ תכה, א, 30, מובא שרשז"א התיר ברביעייה להמית אחד או שניים, משום שכל עובר נחשב רודף לחברו. בשיח נחום קטז, התיר להמית אחד התאומים שלא התפתח כראוי, כדי להציל את חברו. אמנם על פי דעת אג"מ חו"מ ב, סט, נראה שרק כאשר הסכנה קרובה לוודאית, יהיה מותר להפיל עובר.
