לצורך קיום מצווה שהזדמנה במועד, בין של יחיד ובין של רבים, מותר לעשות מלאכת הדיוט, שכן צורך המצווה הוא כשאר צורכי המועד, שמותר לעשות עבורם מלאכת הדיוט, אבל לא מלאכת אומן (רמ"א תקמד, א; מ"ב ח). כי רק לצורך הגוף במועד, כגון הכנת מאכלים ותיקון מערכת המים, הותרה מלאכת אומן (לעיל יא, ג-ה).
לפיכך, אסור לכתוב ספר תורה במועד, ואפילו אות אחת אסור לכתוב, הואיל וזו מלאכת אומן, שלא הותרה אלא לצורך הגוף במועד (שו"ע תקמה, א). אבל אם ספר התורה צריך תיקון במעשה הדיוט, מותר לתקנו בחול המועד אף שאין צריכים לקרוא בו במועד, שכן מותר לעשות מלאכת הדיוט לצורכי מצווה אף שלא לצורך המועד. לפיכך, ספר תורה שנמצאה בו אות מיותרת – מותר למוחקה. ואם נמצאו בו אותיות דבוקות – מותר להפרידן. וכן אם הדיו של כמה אותיות נשחק, מותר לעבור עליו שוב בדיו (שע"ת א, בשם פנים מאירות א, סו; מ"ב ב; ערוה"ש א).
הלומד תורה ויודע שעל ידי סיכום הדברים יתרכז יותר, כיוון שכתיבתו לצורך מצווה, מותר לו לסכם את לימודו בכתב הדיוט או בכתיבה במחשב (שו"ע תקמה, ט; לעיל יא, יג).
הרוצה לקיים מצוות הכנסת ספר תורה במועד, אסור לו להשאיר את כתיבת האותיות האחרונות לחול המועד, כיוון שכתיבתן היא מלאכת אומן. אבל מותר להשאיר אותיות שמסגרתן עשויה וכל שנותר הוא למלא אותן, שזו מלאכת הדיוט שמותרת לצורכי מצווה (ערוה"ש תקמה, ה; שדי חמד ח"ט מערכת חוה"מ סי' עב; כה"ח ו).
מי שצריך לקיים סעודת ברית באיסרו חג, ואין באפשרותו להכין אז את הסעודה, רשאי להכין את הסעודה בחול המועד. ואף שאין מכינים מאכלים מחול המועד לחול, כיוון שיש בזה צורך מצווה והיא מלאכת הדיוט – מותר (שש"כ סז, מד).
