לעיתים יום ט"ו באדר, שהוא פורים של ערים המוקפות חומה, חל בשבת, אולם יום י"ד באדר לעולם אינו חל בשבת. כאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים – 'פורים המשולש', מפני שדיני הפורים שלו מתחלקים לשלושה ימים. ולמה אין עושים את הפורים ביום שבת? משום שגזרו חכמים שלא לקרוא מגילה בשבת, שמא יטלטל את המגילה ברשות הרבים. וגם את סעודת המשתה אין לקיים בשבת, מפני שנאמר (אסתר ט, כב): "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", היינו שהסעודה תיעשה מחמת פורים ולא מחמת שבת (פורים תלוי במעשה בית הדין שמקדש את החודש, ואילו שבת קבועה וקיימת מבריאת העולם).
לפיכך, ביום שישי קוראים את המגילה ונותנים מתנות לעניים, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, ואם לא יתנו להם באותו יום – יצטערו. ויש להשתדל לקרוא את המגילה במניין של עשרה, מפני שיש סוברים שקריאה זו נחשבת שלא בזמנה, ועל כן הכרח לקרותה בעשרה, גברים או נשים (מ"ב תרצ, סא). אמנם גם כאשר אין מניין, יקראו את המגילה ביום שישי בברכה (ציץ אליעזר יג, עג; יבי"א ו, מו).
ביום השבת, שהוא יום הפורים של כרכים, אומרים 'על הנסים' בתפילה ובברכת המזון, וכן קוראים בתורה את הקריאה של פורים. כלומר, מוציאים שני ספרים, בראשון קוראים את פרשת השבוע ובשני את פרשת הפורים – 'ויבוא עמלק'.
ביום ראשון מקיימים את סעודת הפורים, וכן שולחים מנות, מפני שמשלוח מנות קשור לסעודה.
ומדוע מקדימים לקרוא את המגילה לפני השבת ואילו את הסעודה מאחרים לאחר השבת? מפני שתחילה יש לקרוא את המגילה ולפרסם את הנס, ואין לאחר את קריאת המגילה אחר זמן הנס, שנאמר (אסתר ט, כז): "וְלֹא יַעֲבוֹר". מנגד, את הסעודה אפשר לקיים רק אחר שהגיע יום הנס, שהוא ט"ו שחל בשבת, וכיוון שאין לקיים את הסעודה בשבת, דוחים אותה לאחר השבת.
טוב להוסיף באכילת בשר ושתיית יין גם ביום השבת, מפני שיש סוברים שמצוות סעודת פורים בשבת. ואם אפשר טוב לשלוח מנות בצנעה ביום שבת, ובתנאי שיש שם עירוב.[7]
פרוז שבא לירושלים ביום שישי, לדעת רבים כבר יצא ידי פורים, ואינו צריך להשתתף במצוות פורים המשולש, ויש אומרים שטוב שיקיים מצוות פורים המשולש.
