NEW!!! by Gal Levy
POLITICS AND RELIGION JOURNAL, 2024
In recent decades, two major approaches have emerged to explain the intersection of Mizrahi ethni... more In recent decades, two major approaches have emerged to explain the intersection of Mizrahi ethnicity and citizenship in Israel. Since the early 1990s, Yoav Peled's Multiple Citizenship paradigm has dominated in elucidating the differential, hierarchical, and fragmented incorporation regime. According to this paradigm, affiliation with the Jewish religion was part of an ethno-national discourse of citizenship that constrained Mizrahim (Jews originating from Muslim countries) between the hegemonic Ashkenazim (Jews of European descent) and Palestinian citizens. However, a recent counter explanation has been proposed, focusing on the interpretive repertoires shaping the political behavior of Ashkenazim and Mizrahim. In contrast to the liberal assumptions of the Multiple Citizenship paradigm, this explanation places greater emphasis on cultural rather than material factors shaping political behaviors and broader worldviews, identifying each ethnic group with opposing cultural repertoires. By introducing the concept of "ethnic thinking," this article delves into the entanglements of religiosity in Mizrahi politics through two case studies-the Mizrahi Democratic Rainbow (the Keshet) and New Mizrahim. Rejecting the inclination to label Mizrahim as predisposed to traditionalism, this article challenges both approaches, which arguably overlook the performative aspects of Mizrahi citizenship.
הכיוון מזרח, 2024
בימי נו, המו נח "פוליטיקת זהויות" הוא רעיון שחוק הנפוץ בעיקר בקרב אנשי
תקשורת ופוליטיקאים מהימין ... more בימי נו, המו נח "פוליטיקת זהויות" הוא רעיון שחוק הנפוץ בעיקר בקרב אנשי
תקשורת ופוליטיקאים מהימין הנוקטים אותו כדי לבטל טענות פוליטיות של
אותן קבוצות, שתיוגן כבעלות זהות יחידה שימשה לשלילת זכויותיהן. דבר
זה נכון לקבוצות אתניות וגזעיות כפי שהוא נכון לקבוצות מגדריות, כמו נשים
וקווירים.
הבחירות בישראל 2019-21, 2022
מזמן שהתפרסם מאמרם של מיכל שמיר ואשר אריאן (1982) "הצבעה עדתית בבחירות 1981", שאלת קיומה של הצבע... more מזמן שהתפרסם מאמרם של מיכל שמיר ואשר אריאן (1982) "הצבעה עדתית בבחירות 1981", שאלת קיומה של הצבעה אתנית בחברה היהודית בישראל היא חלק בלתי נפרד מסדר היום המחקרי.1 במאמר זה אנו שבים לסוגיה זו כדי
לברר עד כמה ההצבעה האתנית היא תופעה קוהרנטית,
על מנת למלא את החסר אציע לבחון את תהליכי החילון ואי-חילון כחלק מהתהוותה של האזרחות המודרנית. האזר... more על מנת למלא את החסר אציע לבחון את תהליכי החילון ואי-חילון כחלק מהתהוותה של האזרחות המודרנית. האזרחות אינה רק מקבץ של זכויות, אלא היא ביטוי למכלול דרכי ההשתייכות לקהילה פוליטית, ולכן תלויה בהקשרים המעמדיים והאתניים בהם היא מתפתחת, ובאופיו החמקמק של קו הגבול המבחין את המדינה מהחברה (Mitchell 1991). בהקשר זה, דפוס התגבשותו של המעמד הבינוני, שדרתו של הסדר האזרחי המודרני, הוא קריטי להבנת התפתחותו של תהליך החילון. מכאן, מעמדו הדומיננטי של הֶסדֵר הסטטוס-קוו כמגדיר את גבולותיו של הַקֶשר דת-מדינה, מחייב בחינה לא רק של הפוליטיקה של הדת. אלא, השאלה מה (ומי) בחברה הישראלית מחוּלָן ומה לא, קשורה באופנים בהם מנגנוני ותהליכי הקטגוריזציה האתנית והמעמדית כוננו את האזרחות וגבולותיה. במאמר זה אני מציע, אם כן, לבחון את העדרו של תהליך החילון לא רק כביטוי לחֶסר תיאורטי או רעיוני, ולא כנובע מחולשתו הפוליטית של המעמד הבינוני היהודי. ענייני כאן לעמוד על האופנים בהם היו הדת והדתיות למסמנים של השוליים המעמדיים והחברתיים, ובכך למגדירים את גבולות ועומק השותפות באזרחות. מנקודת מבט זו, מה שנתפס ככישלונו של המעמד הבינוני – העדר החילון – אינו אלא ביטוי לכוחו להבטיח את שעתוקם של יחסי עוצמה מעמדיים ואתניים בחברה בישראל.
World Political Science, 2017
What has remained of Israel's tent encampments protest; what mark has it left on Israeli society ... more What has remained of Israel's tent encampments protest; what mark has it left on Israeli society and politics? This paper seeks to answer these two questions and to reflect on the "post-protest" protest. In reviewing the different accounts of the 2011 protest I propose to identify two political actors-the "hegemonic" and the "subaltern"-taking part in an agonic game which destabilized the neoliberal order. Central to the analysis is an activist group-The Not Nice 1-studied in consideration of its relations to the mainstream of the protest movement. The group's activities and position challenge the conventional patterns of Israeli political discourse and its boundaries. It thus offers an opportunity to extend the discussion on citizenship and democracy beyond the liberal discourse and adopt the Radical Democracy theory as a conceptual framework to grasp present-day political reality.
קשה להפריז בתרומתה של הפרדיגמה של האזרחות המרובה לניתוח ההיסטורי-פוליטי של החברה והמדינה בישראל, ... more קשה להפריז בתרומתה של הפרדיגמה של האזרחות המרובה לניתוח ההיסטורי-פוליטי של החברה והמדינה בישראל, אותה הציע יואב פלד כתשובה לגישת "הלאומיות המתודולוגית", ששלטה בכיפה וראתה בתהליכי בינוי האומה כפריזמה הבלעדית להבנת התפתחותה ההיסטורית של החברה בישראל. הדיון באזרחות היה לכר פורה למחקרים על משטר האזרחות, על מעמד האזרחים, ובמיוחד על אופני הקצאתן של זכויות האזרחות בחברה. כיום נדמה מאמרו המקורי של פלד כאירוע השייך לזמן היסטורי אחר. מטרתו של מאמר זה היא לבחון את מידת הרלוונטיות של המודל כתיאוריה חברתית-ביקורתית בהקשר הישראלי, ומעבר לכך לשאול מהי תכליתה של התיאוריה של האזרחות כחלק מסדר יום פוליטי פרוגרסיבי עכשווי. לאחר שאציע ביקורת למודל האזרחות המרובה אדון בקצרה בפוליטיקה המזרחית ויחסה לסוגיית הדת בישראל על מנת להציע נקודת מבט חדשה על האזרחות כתופעה חברתית וכפריזמה תיאורטית.
Women in Poverty by Gal Levy
Radical Housing Journal, 2019
The public housing crisis became politically salient during and after the 2011 Tents Protest in I... more The public housing crisis became politically salient during and after the 2011 Tents Protest in Israel. Alongside demands from the young largely Jewish middle class to restore the economic order, many women in poverty took to the streets hoping to affect a change in the neoliberal course. This protest extended beyond the summer of 2011, and it was there where Gal the ‘researcher’ and Riki the ‘activist’ met. During our joint endeavour we wondered; how do women in poverty become activists and what incentivizes them to turn their personal struggle into a political collective act? This paper stems from our decision to bring together our respective knowledge and experience to the benefit of the struggle. Using life stories as our method we track the personal histories of women in poverty in order to better understand their journey away and towards home, and how the interpretation and conceptualization of their predicament has shaped their struggle. Theoretically, we employ the distinction offered by James Tully between civil/modern and civic/diverse modes of citizenship. By bringing the women’s voices to the fore and listening to what they say, we demonstrate first, how being disappointed by trailing the civil path to rights, they differ to the civic mode of citizenship; and, second, how by diversifying their forms of citizenship performance they re-constitute themselves as worthy, deserving citizens. We thus argue against common interpretations of people in poverty as irrational, apathetic and passive citizens, lacking the right(s) repertoire to fight against their social marginalization and being unworthy of their legal entitlements as citizens.
סוציולוגיה ישראלית, 2021
תקציר. הערת מחקר זו מציגה ממצאים ראשוניים ממחקר אורך על חייהן של נשים ומשפחות בעוני. בשנים האחרונ... more תקציר. הערת מחקר זו מציגה ממצאים ראשוניים ממחקר אורך על חייהן של נשים ומשפחות בעוני. בשנים האחרונות מתרחב המחקר המאמץ פרספקטיבה מודעת-עוני ומבקש להשמיע את קולם של מי שחווים עוני וללמוד מחוויות חייהם. מתוך פרספקטיבה זו ואגב הרחבתה, מחקרנו מתבסס על ניתוח שיח פמיניסטי ביומני תיעוד עצמי של שמונה נשים בתקופת הסגר הראשונה. בעזרת צוות מחקר המורכב מחוקרות ומנשים פעילות פוליטיות החוות בעצמן עוני, ביקשנו לתאר ולהבין את מציאות החיים היומיומית – החומרית והרגשית כאחד – של ילדים, נשים ומשפחות בעוני בימי הסגר בתקופת הקורונה ולאחריו. עבור משפחות אלו, שגם בימי שגרה נותרות מאחור, מרחב ההסתגלות למצב החירום החדש מוגבל מלכתחילה. כך, בניגוד בולט לסטרוקטורת הרגש שאפיינה את מעמד הביניים הפטפטני בימי הסגר הראשון, שנעה בין חדווה ובין זרוּת לנוכח האטת החיים וההתכנסות העצמית והמשפחתית הכפויה, מצאנו כי עבור משפחות בעוני תקופת המגפה היא המשכה של מציאות חיים נטולת כל שכבת הגנה. מציאות חשופה זו, המתאפיינת בהעצמת הרגילות המשברית של החיים בעוני, מתוארת ומנוסחת כאן על ידי הנשים עצמן.
Families, Relationships and Societies, 2022
What does ‘doing family while poor’ teach us about agency, resilience and care under COVID-19? Se... more What does ‘doing family while poor’ teach us about agency, resilience and care under COVID-19? Set against a dual backdrop of increasing economic hardships and expanding inequalities, and in light of a shifting perspective in poverty and family studies, we employ David Morgan’s family practices approach to study the lived realities of family life through the perspective of everyday relationships. Our research, led by a team comprised of academics and activists who themselves endure poverty, is set to allow people experiencing poverty to document their everyday lives. In their journals we identify a form of social awareness to the politics of poverty, which consist of negative emotions emanating from one’s daily struggles against the harsh reality of inequality, yet do not lead to paralysis and inaction. We dub this state agentic hopelessness.
Journal of Poverty and Social Justice, 2022
How is life in social isolation seen from the viewpoint of people who experience persistent pover... more How is life in social isolation seen from the viewpoint of people who experience persistent poverty? Given the systemic denial of self-representational agency from those living in poverty and the neoliberalisation of the welfare state, this article turns to those who remained invisible to either the media or the state during the pandemic. In line with current tendencies to prioritise the voice and lived knowledge of people in poverty, we provided our interlocutors with a specifically designed diary tool to allow them to share their mundane experiences and thoughts at their own discretion. Using these diaries of women and men in poverty, and complementary interviews, this article unpacks the ways our participants deal with and understand their everyday relationships with the absent state, mostly welfare and education. Based on the themes that emerged from our interlocutors’ journals, our findings reveal the Janus-faced abandoning/monitoring state that they routinely confront. We then demonstrate how they are constantly chasing the state, struggling to receive the support they lawfully deserve. At the same time, being subjected to practices of state monitoring and surveillance often results not only in mistrust but also in withdrawing almost altogether from the welfare services and social workers, and turning to alternative support networks. We conclude by offering two insights that accentuate, on the one hand, what we and our diarists already know, namely that they count for nothing. Still, on the other hand, the act of self-documentation itself reveals the representational agency of those brave diarists who refuse to forsake their worthiness as citizens.
Activism and Citizenship by Gal Levy
The aim of Protest and Generations is to problematize the relations between generations and prote... more The aim of Protest and Generations is to problematize the relations between generations and protests in the Middle East, North Africa and the Mediterranean. Most of the work on recent protests insists on the newness of their manifestation but leave unexplored the various links that exist between them and what preceded them. Mark Muhannad Ayyash and Rabita Hadj-Moussa (Eds.) argue that their articulation relies at once on historical ties and their rejection. It is precisely this tension that the chapters of the book address in specifically documenting several case studies that highlight the generating processes by which generations and protests are connected. What the production and use of generation brings to scholarly understanding of the protests and the ability to articulate them is one of the major questions this collection addresses.
Routledge Handbook of Global Citizenship Studies (Isin & Nyers eds.), Jun 27, 2014
How can we conceive of these times, after the Arab Spring and the protests that engulfed the worl... more How can we conceive of these times, after the Arab Spring and the protests that engulfed the world since 2011? The answer, I propose here, should be sought not in ‘the search for an essence hidden behind human activities’, but rather ‘the surface aspects that give them meaning and significance’ (Tully 1999: 163). In other words, the meaning of the Social Protest – encompassing the events of the ‘Arab Spring’, the encampments of 15M in Spain and the Tents Protest in Israel, and the Occupy Movements in democratic capitalistic regimes – needs to be construed not from explanatory frameworks that left us misinformed on the possibility of a protest of this magnitude until the very moment of its eruption. Instead, it is perhaps timely to focus on the actors themselves, to explore their vocabulary and to listen to the words they weave into their actions (Emmerich 2011).
Mathal, May 10, 2015
This study asks whether we are the same citizens as we were before the civil awakening that spill... more This study asks whether we are the same citizens as we were before the civil awakening that spilled over from tyrannical Arab states to core cities of the global economy and beyond. To address this question it offers an historical account of the role of New Social Movements, civil society, and deliberative and radical democracy as the three epistemic frameworks that have shaped the figure of the rights-bearing citizen, and which have conceived the neoliberal citizen as a choice driven individual. Taking the neoliberal shift in Israel of the 1980s as its point of departure, it then places the 2011 Tents’ Protest in the broader context of acts of resistance to the entrenchment of neoliberalism. This is followed by a thorough exploration of two post-2011 Israeli activist groups in Jewish and Arab-Palestinian societies respectively, allowing voices and new conceptions of citizenship that had arisen from the margins of the 2011 protest to come to the fore. In the final analysis, this exploration traces how the shift away from the conception of the citizen as a rights-bearing individual challenges neoliberal governmentality. It thus enables us to configure the image of a post-neoliberal citizen, one whose political subjectivity is grounded not in the discourse of rights, but rather in a new discourse of representation.
מה נותר ממחאת האהלים, ומהו חותמה על החברה והפוליטיקה בישראל? מאמר זה עונה לשאלות אלה תוך דיון במח... more מה נותר ממחאת האהלים, ומהו חותמה על החברה והפוליטיקה בישראל? מאמר זה עונה לשאלות אלה תוך דיון במחאה שלאחר המחאה. המאמר סוקר את ההסברים למחאת האהלים ב-2011, ומציע לזהות שני שחקנים פוליטיים - הגמונים וכפיפים - הלוקחים חלק במשחק האגוני שערער על הסדר הנאוליברלי. קבוצת הפעולה לא נחמדים-לא נחמדות עומדת במרכזו של הניתוח הבוחן אותה לאור יחסה לזרם המרכזי של המחאה. המאמר מציע לראות בפעולתה ובמיקומה קריאת תגר על דפוסי הפעולה ועל הגבולות המוכרים של השיח הפוליטי בישראל, והזדמנות להרחבת גבולות הדיון באזרחות ובדמוקרטיה אל מעבר לשיח הליברלי, ולאימוץ תיאוריית הדמוקרטיה הרדיקלית כמסגרת מושגית להבנת המציאות הפוליטית העכשווית.
What has remained of Israel's tent encampments protest; what mark has it left on Israeli society ... more What has remained of Israel's tent encampments protest; what mark has it left on Israeli society and politics? This paper seeks to answer these two questions and to reflect on the " post-protest " protest. In reviewing the different accounts of the 2011 protest I propose to identify two political actors – the " hegemonic " and the " subaltern " – taking part in an agonic game which destabilized the neoliberal order. Central to the analysis is an activist group – The Not Nice 1 – studied in consideration of its relations to the mainstream of the protest movement. The group's activities and position challenge the conventional patterns of Israeli political discourse and its boundaries. It thus offers an opportunity to extend the discussion on citizenship and democracy beyond the liberal discourse and adopt the Radical Democracy theory as a conceptual framework to grasp present-day political reality.
Papers by Gal Levy
The Elections in Israel, 2019–2021, Sep 7, 2022
Routledge eBooks, Sep 7, 2022
In recent years, Arab-Palestinian citizens in Israel are in search of ‘a new vocabulary of citize... more In recent years, Arab-Palestinian citizens in Israel are in search of ‘a new vocabulary of citizenship’, amongst other ways, by resorting to ‘alternative educational initiatives’. We investigate and compare three alternative schools, each challenges the contested conception of Israeli citizenship. Our findings reveal different educational strategies to become ‘claimants of rights’, yet all initiatives demonstrate the constraints Arab citizens face while trying to become ‘activist citizens’ (Isin 2009).
Uploads
NEW!!! by Gal Levy
תקשורת ופוליטיקאים מהימין הנוקטים אותו כדי לבטל טענות פוליטיות של
אותן קבוצות, שתיוגן כבעלות זהות יחידה שימשה לשלילת זכויותיהן. דבר
זה נכון לקבוצות אתניות וגזעיות כפי שהוא נכון לקבוצות מגדריות, כמו נשים
וקווירים.
לברר עד כמה ההצבעה האתנית היא תופעה קוהרנטית,
Women in Poverty by Gal Levy
Activism and Citizenship by Gal Levy
Papers by Gal Levy
תקשורת ופוליטיקאים מהימין הנוקטים אותו כדי לבטל טענות פוליטיות של
אותן קבוצות, שתיוגן כבעלות זהות יחידה שימשה לשלילת זכויותיהן. דבר
זה נכון לקבוצות אתניות וגזעיות כפי שהוא נכון לקבוצות מגדריות, כמו נשים
וקווירים.
לברר עד כמה ההצבעה האתנית היא תופעה קוהרנטית,
בעריכת חנן חבר, יהודה שנהב ופנינה מוצפי-האלר
בקופסאות הבטון: נשים מזרחיות בפריפריה הישראלית
פנינה מוצפי-האלר
Published in Israeli Sociology
http://www.jstor.org/stable/23441914
An isolated marginal event that was blown up for political reasons by later (post-something) scholars? Or
The first Mizrahi rebellion, a subversive uprising and a precursor of the Black Panthers and the Mizrahi struggle
מרד ואדי סאליב - האם זה היה ארוע נקודתי שהיה ונגמר וסימן את "סוף הבעיה העדתית" או שזה חלק ממאבק מזרחי מתמשך
התכלית – להבין את מקומו של המרחב העירוני ואת הפעולה היומיומית של אזרחיות ואזרחים בכינון המתמיד של הסדר החברתי
באופן ספציפי, נבקש לעמוד על התפתחותם של היחסים החברתיים בתל אביב-יפו על הדינמיקות המעמדיות, אתניות ולאומיות, דרך השתנותם של הגבולות החברתיים והמרחביים והאופנים בהם גבולות אלה נחצים
מרבים לדון בסיבות למחאת האהלים ב-2011, אך מעט בהשלכותיה.
המחאה הא-פוליטית לכאורה כמשחק אגוני, שבו התמודדו שני שחקנים פוליטיים - הגמונים וכפיפים – עם השלכות הסדר הנאוליברלי.
הניתוח והדיון מתמקד בקבוצת הפעולה לא נחמדים-לא נחמדות הפועלת כחלק מהמחאה שלאחר המחאה
מבלי לשלול את עמדת הביקורת הזו, ברצוני לבחון כיצד התגבשה "הדמוקרטיה היהודית" בישראל, ובמיוחד, לעמוד על האופנים בהם התרחבותה של הדמוקרטיה היא שתרמה לחיזוקה יהדותה של המדינה. ברצוני לטעון כי הדרתו של המיעוט הערבי-פלסטיני (באמצעות הממשל הצבאי) והגדרת "הבעיה הערבית" כחיצונית לחברה, לצד מדיניות של הבחנה אתנית בחברה היהודית, הם שאיפשרו את התבססותו של מבנה לגיטימציה שביסודו יחס חליפין בין הרחבת הזכויות הליברליות (ורק אחר כך הדמוקרטיות) של הרוב היהודי, לבין תמיכתו של הרוב באופיה היהודי של המדינה. כך, גיבושן של פרוצדורות דמוקרטיות תחת התנאים של ממשל צבאי ושל מדיניות תרבותית וכלכלית מפלה ביחס למזרחים, איפשרו למדינה לשמור על אופיה היהודי, ואף לחזק אותו, מבלי לשלם מחיר על מהותו הלא-דמוקרטית של המשטר. יחסי הגומלין הללו בין מדינה לחברה תרמו, בין היתר, להתהוותה של החברה בישראל כ"חברה אתנית", קרי כחברה בה בעיות כלכליות ופוליטיות מתורגמות לבעיות של יחסי כוח "בין תרבותיים", המונעים את כינונם של יחסים דמוקרטיים בין מרכיביה של החברה בישראל.
In this talk I want to make three points. First, I propose that in our assessment of what has changed or happened, we should listen more closely to the people at the expense of those pundits who seek to interpret them. One reason may be that the three epistemological frameworks of analysis of the post-WWII era seem to exhaust their explanatory power in the face of the new struggle. My second point is a call for a reconsideration of these frameworks – New Social Movements, civil society and radical democracy – that more than being mere analytical theories, were the vehicles that informed and shaped the range of potential political action (praxis). Their failure to account for the current events animates my third point, where Israel in the post 2011 social protest serves as an example to what I propose to see as a game-like activity. This activity, I argue, has not only broadened the struggles of and for democracy (Tully 1999), but, all the more, by essentially validating the point of view of those who inhabit the margins of society – be they Mizrahi Jews, Palestinians or women – it gave rise to novel ways of participation and representation, thereby offering citizenship new trajectories in the “post protest era”.
כדאי אולי לומר מיד בפתח הדברים שלשד העדתי, בניגוד למקובל לחשוב עליו, יש שני פנים. הפן האחד אותו תמיד מאירים ברבים הוא הפן המזרחי. כלומר, אלו כל אותן התבטאויות המיוחסות לפעילים פוליטים מזרחיים מכל עדה ומפלגה, המבקשים למחות על פי רוב על שאלת הייצוג החסר של המזרחים במוסדות המדינה. לרוב יהיה מדובר בייצוג במפלגות. אבל גם כאשר מישהו ידבר על הייצוג בתקשורת או באקדמיה ויצביע על העדרם המובהק של מזרחים או על מיקומם בשוליים, או אז ימצא עצמו אותו אדם מושא למתקפה על שעורר את השד מרבצו. יתבעו ממנו שיניח לזה, שכוחות השוק עושים את מלאכתם נאמנה, והכישורים יביאו בסופו של דבר את המזרחים אל הצמרת… כן, כבר 100 שנים הם בדרכם אל הצמרת.
אבל, השד הוא לא רק מזרחי. לעתים מזומנות מתגלה הפן האשכנזי למהדרין שלו. פן זה מופיע כאשר המזרחים מואשמים כקולקטיב בכל מה שקרה או לא היה צריך לקרות. למשל, פרשת הסרטון כוכבית גיור של ש"ס הוא אולי השיא האחרון. אין לי עניין בוויכוח האסתטי עצמו. מה שמעניין הוא שסוגיית הגיור אינה עניינה הפרטי של ש"ס או המצאה שלה או של המזרחים. למעשה, דווקא רבנים ספרדים היו לרוב בעלי נטיה לפתרונות יצירתיים, כולל הצהרתו של הרב הראשי הספרדי בקשי דורון בעד נישואים אזרחיים בישראל. העניין הוא אם כן שבוויכוח ובסערה נגד הסרטון ש"ס, המציגה כאן דווקא את הפן החרדי יותר מאשר זה המזרחי, מוצגת על ידי מי שמכונה הציבור הנאור כסמל לחשיכותה של המדינה והחברה. כך, כפי שהמזרחים נושאים באחריות, בעיני אותו ציבור נאור, לאי פתרון הסכסוך עם הפלסטינים ולהכשלת השלום, למרות תמיכתם הבלתי מסוייגת בבגין בעת הסכם השלום עם מצרים (לא בגלל זה הם נטשו אותו ב-1981) הם נתפסים גם כאחראים להסדר הסטטוס קוו שנחתם בין בן גוריון לרבנים אשכנזים למהדרין. בקצרה, כמו שאנחנו יודעים מהשיח האתני והתרבותי הרווח כאן ובמקומות אחרים, שדים באים בכל המינים והצבעים, לאף אחד אין מונופול עליהם.
וכעת לשלוש נקודות ציון בשלוש מערכות בחירות (1981, 1999, 2013) בתולדות השד.
The first part of the dissertation consists of a critical reading of existing analyses of ethnicity in Israel. Its aim is to bring the state into the analysis of ethnic relations and demonstrate that such an approach is vital to the understanding of ethnic relations and identities. In the following part, I trace back the processes of nation-building and state-formation demonstrating how governments and major political actors became involved in the formation and re-production of ethnic boundaries within Israeli society. In these two parts, I am arguing against both functionalist and critical accounts of ethnicity in Israel, which tend to ‘essentialise’ ethnic categories and thus deny the political nature of ethnicity and its power as an organising basis for political action.
In the third and major part of the dissertation, I seek to re-construct the history of the Israeli educational system within an understanding of ethnicity as a structural feature of state-society relations. This re-construction reveals how ‘ethnicity’ became an organising feature of this system since its inception as a Zionist national educational system in the early days of the Jewish colonisation of Palestine. Whereas the ‘national’ educational system was characteristically sectorial, non-European (mizrahi) Jews were denied the same autonomy that their European counterparts enjoyed. With the transition to statehood, and the massive influx of Jewish immigrants, the educational system was re-organised under the aegis of the state. Yet, it turned out, this new system retained the ‘old’ lines of division between Arabs and Jews, and between European and non-European Jews, thus imposing upon the latter the stigma of being ‘non-modern’ and ‘non-Zionist’. This re-emphasised ethnic boundaries, and entrenched ethnicity as a powerful basis for political action. In the 1960s, when the state engaged itself in reforming the educational system, making it compatible with the new needs of industrialisation and nationhood, ethnicity again played a critical role in legitimising state policies. ‘Integration’, that is, the de-segregation of the educational system, turned out to be nothing but a political token and, in fact, a means for entrenching ethnic boundaries and identities. The state, I argue, has thus been a crucial factor in perpetuating those ethnic images and realities, and hence a focus of ethnic discontent in the 1980s and 1990s.""
נוגע בשורשיה של ההוויה הציונית, ולכן יחסן של קבוצו ת
שונות אליו מהווה הזדמנות מעניינת לבחינת מעמדן למול
האתוס הציוני ומקומן בחברה הישראלית. ערב יום השואה
995 ו הוחלט בבית הספר "קדמה" 1 בשכונת התקוה בתל־
אביב לשנות את הטקס המסורתי ולהדגיש את היבט
הגזענות והסבל האנושי. לשם כך, הודלקה אבוקה שביעית,
שהוקדשה לציון רצח קבוצות ועמים אחרים, בנוסף לשש
האבוקות שמסמלות שישה מיליון יהודים שנספו בשואה .
אירוע זה עורר ביקורת נוקבת בקרב מגזרים שונים של
הציבור הישראלי שטענו שהטקס צריך להדגיש את
ייחודיותה של השואה, ובהדלקת אבוקה שביעית פגע בית־
הספר בייחודו של יום זה לעם היהודי.
צוות המחקר דר' גל לוי דר' דנה קפלן אביגייל ביטון חלי בוזחיש ששון וריקי כהן בנלולו.
המחקר משותף לאנשי אקדמיה ונשים בעוני אקטיביסטיות, המחקר הוא מחקר איכותני המשלב ראיון אישי ותיעוד עצמי לאורך תקופה של משפחות ויחידים נשים וגברים החיים בעוני במטרה להתחקות אחר המשמעות של החיים בעוני בישראל ולהבין את האתגרים וההתנסויות של חיי היום יום דרך נקודת המבט שלהם.
הכנס פתוח להרצאות אקדמיות, להרצאות מהשטח על מאבקים פוליטיים וחברתיים, ולקטעי תרבות ואמנות המשקפים את המאבק המזרחי בהיסטוריה, בהווה ובעתיד. אם יש לך רעיון אפשר פשוט לשלוח אותו כאן, אנחנו נקרא ונמצא לו את המקום המתאים בכנס.
מחשבות על חירות, אזרחות ומאבק
למאבק הפנתרים השחורים אשר ערער את דימויו של הסדר הציוני
כהומוגני, וחשף את עצביו המתוחים של המשטר העדתי והלאומי.
הכנס מציין גם 40 שנים לספרו של שלמה סבירסקי, "לא נחשלים אלא
מנוחשלים", שהיה לנקודת מפתח בסוציולוגיה של החברה בישראל.
ציוני דרך אלו מהווים הזדמנות לבחינה מחודשת של העבר, ההווה
והעתיד של המאבק המזרחי בהקשריו העכשויים
רציונל הכנס:
תכנית האינטגרציה, כחלק מהרפורמה בחינוך, נחשבה מאז השקתה בשנת 1968 לספינת הדגל של מדיניות החינוך הישראלית, ודומה שהיא אף הפכה לאחד הסמלים המובהקים של המדיניות הממשלתית בסוגיית היחסים האתניים והמעמדיים בישראל. למרות שהיא מעולם לא הקיפה יותר מכשני שלישים מבתי הספר הממלכתיים היהודיים, ולא כללה את החינוך הערבי או החרדי, משרד החינוך וחלק מן הציבור ראו בתכנית כלי מרכזי למימוש עקרון שוויון ההזדמנויות ולהגשמת צדק חברתי. גם כיום אינטגרציה חינוכית משמשת אמת מידה להערכת יוזמות חינוכיות, הנשפטות על בסיס השפעתן על שילוב תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות עם תלמידים מאוכלוסיות חזקות יותר.