If nothing we do matters, the only thing that matters is what we do.

באיחור, גם אני מצטרפת למם של האצה. לא היה לי מה לומר לגבי שיר שהוא שלי (יש כמה שהיו, בתקופות, אבל אין אחד שהוא באמת באמת ממש זה). לא ראיתי סיבה מיוחדת להדביק את העולם בDream on, גם אם ניל פטריק האריס שר אותו. אבל הפעם, הנושא הוא שיר שמסכימים איתו.

יכול להיות שאלו מכם שמכירים אותי טוב ירימו גבה לבחירת השיר. אני אפיקורוסית - לא לתאבון ולא להכעיס, אני פשוט לא מאמינה באלוהים או בכוח עליון. אבל אני גם לא ציניקנית שאין לה שום דבר מקודש. אני הומניסטית. לכל אדם יש ערך. כל אדם חשוב. לכל אדם מגיעה מידה של נדיבות לב ואדיבות. (אני יודעת, זו פשטנות איומה. יש דקויות, אבל מקומן לא במם מוזיקלי).
מה שמשנה לעניינו הוא, שאני יכולה להסכים בלב שלם עם משפטים כמו "In the end, only kindness matters".
וברמה מאד עמוקה, אני מסכימה עם הפזמון: הידיים שלי אולי קטנות, אבל הן שלי, לא של אף אדם אחר, ואני לא מוכנה להשבר (ואם הכוונה לוויתור על ניסיונות לשנות משהו, או לליבה הפנימית של הזהות שלי, זה נכון כך או כך).
יש שם גם הצהרות קטנות יותר של כוח רצון. "I won't be made useless, only idle with despair".