Yeah Yeah Yeahs- ביקורת אלבום It's Blitz

לקראת אלבומם החדש של היה יה יה יהז והראשון מזה קרוב לעשור, החלטתי לחזור ליצירה היפה ביותר שלהם, It's Blitz, שהפכה אותם מ"עוד" להקת אלטרנטיב להרכב של ממש.

ציון המועדון: ★★★★☆

כשהייתי בהופעה ההיסטורית של דפש מוד בארץ ב- 2009, חיממה אותם להקה שבאותה העת פחות ריגשה אותי, קראו לה Yeah Yeah Yeahs. כאילו פאק דפש מוד האדירים עוד שנייה עולים לבמה, למי אכפת היה אז מי מחמם אותם!

בדיעבד הבנתי שמדובר היה "רק" באחד ההרכבים הכי חשובים של העשור הראשון של המילניום החדש. להקה שהשיר שלה, Maps, נבחר כשיר האהבה האלטרנטיבי הכי יפה בהיסטוריה על ידי מגזין ה- NME.

בזמן אמת תשומת הלב שלי הייתה מופנית בצפייה לדייב גהאן ופחות לקרן או, דבר שהתחרטתי עליו בטירוף לאורך השנים כשהתאהבתי בלהקה האדירה הזאת. אכלתי את עצמי עוד יותר כשגיליתי שהסיבוב עם דפש מוד בא לתמוך באלבום החדש שלהם, ולרבות השנים גם האהוב עלי ביותר, It's Blitz. כמה סתום אפשר להיות.

קיצור תולדות הזמן. בתחילת המילניום הנוכחי, עולם הרוק נכנס לאיזשהי תרדמת. להקות בנים ובנות, היפ הופ, פוסט-בריט-פופ והנו-מטאל המשוקץ, שלטו בכל אבל אז הגיעו פיגועי האחד עשר בספטמבר שטלטלו את העולם, את אמריקה ואת ניו יורק בפרט.

השילוב של הפיגוע במגדלי התאומים יחד עם זרמים תרבותיים תת קרקעיים שכבר החלו לזרום מתחת לפני השטח, הפנו את תשומת הלב המוזיקלית לתפוח הגדול ושם במקום אבל וקינה נמצאה דווקא חגיגת חיים הדוניסטית שפס הקול שליווה אותה היה רוקנ'רול צעיר ובועט. לימים יקרא הגל הזה "תחיית רוק הגראז'ים".

מבשרי הגל הזה היו בראש ובראשונה הסטרוקס עם ?Is This it הנצחי שלהם, אבל יחד איתם נשאו את הדגל גם הוייט סטרייפס, אינטרפול, LCD Soundsystem (אם קצת מותחים את ההגדרה) ועוד מאות להקות שהצטרפו אליהם מכל רחבי ארצות הברית. אחת הלהקות הניו יורקיות שנשאו גם כן את הסצנה החדשה על גבן הייתה היה יה יהז.

בניגוד להרכבים לעיל את היה יה יהז הובילה הזמרת קרן או שעם כריזמה בלתי נגמרת, סטייל ייחודי וקול ממוטט, בלתי ניתן היה להתעלם מנוכחותה.

באנר מועדון תרבות

אלבומם הראשון של ההרכב, Fever to Tell, כלל את כל המרכיבים של תחיית רוק הגראז'ים לרבות הסטייל, האטיטוד והדיסטורשן עם נגיעות ה- Lo-fi. המבקרים בצדק רב עפו עליו ובין היתר השוו אותו לאלבומים של אמנים גדולים אחריםכמו: סוזי אנד דה באנשיז, לד זפלין, פי ג'יי הארווי, וולווט אנדרגראונד ועוד.

האלבום השני של ההרכב, Show Your Bones, הגיע 3 שנים לאחר מכן ולמרות שזכה גם הוא לביקורות אוהדות, לא הצליח להותיר חותם אמיתי והתפייד מהר יותר מקודמו. במגזין "הניו יורק טיימס" הטיבו לתאר אותו כ"זוהי תמונה של להקה שלא כל כך בטוחה מה לעשות עכשיו".

עם דמדומי התפוצצות הרוק של תחילת העשור ועלייתם של ז'אנרים חדשים, מצאו עצמם היה יה יהז בצומת דרכים אז הם עשו את מה שכל להקת רוק עשתה בעבר – פנתה למוזיקה האלקטרונית וזה עבד פיצוץ.

מדייויד בואי ועד רדיוהד, כשלהקת רוק מחפשת השראה או להרחיב את הסאונד שלה היא תמיד פנתה לסינתיסייזים וכך עשו גם היה יה יהז בצורה לא פחות ממופתית עם It's Blitz המופלא שיצא בשישי במרץ 2009. "סינתיסייזרים תמיד היו חלק מעולם הרוק אבל עבורנו זה הרגיש כמו דבר חדש וזה משהו שהיה חשוב לכולנו" סיפר ניק זינר.

על רקע הצלחתם של הקילרס, The Postal Service, רדיוהד ועוד רבים אחרים ששילבו את עולם הרוק עם המוזיקה האלקטרונית, It's Blitz נשמע כמו התפתחות מתבקשת לסאונד המקורי של ההרכב.

רוח הדיסקו שמנשבת מהתופים של בריאן צ'ייס יחד עם הריפים האנרגטיים של ניק זימר ורוח הסינתוז האלקטרוני שמרחפת מעל הכל, הופכים את It's Blitz לחוויה לא פחות ממדהימה ולכזאת שנשמעת רעננה ואקטואלית כאילו יצאה אתמול. הישג מרשים לכל הפחות.

הרחבת המנעד המוזיקלי של הלהקה אל תוך טריטוריות חדשות, הזריקה לחבריה ים של קסם, חדות ואנרגיה מחודשת שעושה רושם שהייתה מעט חסרה לה. קטעים כמו Zero, Dull Life, Soft Rock וכמובן Heads Will Roll המושלם, הם לא פחות מחגיגה לאזניים ונשמע שלחברי הלהקה היה פשוט כיף להקליט אותם.

הצלילים החדשים פתחו משהו גם במנעד הרגשות של קרן או שלרגע צועקת, לרגע לוחשת, נשברת, אוהבת, מנחמת והכל ביצירה אחת. החל מ- Zero המרים דרך Skeletons האופורי ועד Hysteric הנוגע בשלמות, אין ספק שהסולנית הכל כך ייחודית הזאת נמצאת כאן בשיאה.

מעבר ליופיו ועוצמתו הבלתי ניתנים לערעור, כששוחרר בסוף העשור של המילניום החדש, סימן It's Blitz את המטמורפוזה של הסצנה האלטרנטיבית כולה מרוק מבוסס גיטרות לאלקטרוני יותר. זו תהיה שעתם היפה של MGMT, Passion Pit, Animal Collective, M83, Xx, Phoenix ועוד רבים אחרים.

בנוסף לכך, במובן הכי אינטימי של חבורת נגנים, It's Blitz גיבש את יה יה יהז לכדי להקה. הוא היווה חותמת איכות והוכחה לכך שהיא הרבה יותר מסממן היסטורי לתחייתו של רוק הגראז'ים. להקה שהשם שלה הולך לפניה ועומד בפני עצמו.

למרות ששחררו את אלבומם הרביעי והלא רע בכלל, Mosquito, ב- 2013, גם היה יה יהז סבלו מהתעניינות הולכת ופוחתת בזרם האלטרנטיבי של תחילת המילניום. קרן או אמנם נשארה דמות מוכרת ודומיננטית בסצנה האלטרנטיבית אבל להקת האם שלה נדחקה מעט הצידה עבור שחקנים חדשים.

בקרוב מאוד תשחרר הלהקה אלבום חדש אחרי כמעט עשור של שקט תעשייתי ויהיה מעניין לשמוע אם היא תוכל לשחזר משהו מתהילה העבר שלה, אבל האמת היא שגם אם היא לא, תמיד ישאר לנו It's Blitz ואני לגמרי סבבה עם זה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

מפת הדרכים: Maps של Yeah Yeah Yeahs

ברוכים הבאים למועדון השיר הקלאסי, מועדון מצומצם של שירים אלמותיים שגם היום עושים צחוק ממבחן הזמן. והפעם, אחד השירים המרגשים והיפים שנכתבו אי פעם על פרידה שהיא כל כולה אהבה. 

אהבה זה חרא הנה אמרתי את זה. הפרפרים בבטן זה נחמד והכל אבל העצב, החרדה, הדמעות קצת פחות ועדיין אין דבר שמניע את העולם הזה יותר מאהבה. טוב אולי כסף, אבל האהבה עדיין נמצאת שם במקום גבוה. יעידו על כך אינסוף השירים שנכתבו על אותו רגש חמקמק שנוצר כאילו מראש בכדי לסבך לנו את החיים.

בכלל איך מגדירים אהבה? איך נסביר לחייזר שזה עתה נחת כאן מהו אותו רגש שמתעתע בנו כל כך מהיום בו נולדנו ועד הרגע בו ננשום את נשימתנו האחרונה? האמת היא שאני באמת לא יודע.

שני התוצרים התרבותיים שמתארים מה זו אהבה בצורה הטובה ביותר בעיני הם קודם כל הסצנה המופתית מהסרט Up של פיקסר בה אנו עוקבים במשך ארבע וחצי דקות אחר זוג מאוהב מהיכרתם כילדים ועד הסוף הטראגי. השני הוא שירו של קרמיט הצפרדע (אני לא צוחק) If I Were a Poet.

Maps נבחר על ידי מגזין המוזיקה, NME, כ"שיר האהבה האלטרנטיבי הגדול בכל הזמנים". אני לרגע לא חולק על התואר הזה, רק שאני לא ממש בטוח שמדובר בשיר אהבה, בטח לא במובן הקלאסי שאנו מכירים. זהו שיר על הזדקקות. שיר על יחסים, דחף, צורך, בדידות וכן גם על אהבה לא אבל לא במובן המילולי שלה.

את השיר כתבה קרן או על חברה דאז, המוזיקאי והסולן של להקת Liars, אנגוס אנדרו. אנגוס התכוון לצאת לסיבוב הופעות עם להקתו בזמן שכל מה שקרן רצתה זה שהוא פשוט ישאר איתה ולצידה. "הם לא אוהבים אותך כמו שאני אוהבת אותך" היא שרה את אחד המשפטים היפים בתולדות המוזיקה בעודה מתייחסת למעריצים ולכל מי שמחכה אי שם לאנגוס מלבדה.

גרסה אחרת טוענת כי אנגוס פשט עזב לעבודה חדשה אבל עניין המעריצים וסיבוב ההופעות יכול להסביר את שם השיר המיסתורי, Maps (מפות), על שם כל המקומות אליהם אנגוס אמור להגיע במסגרת סיבוב ההופעות שלו. גרסה נוספת גורסת כי שם השיר הוא My Angus Please Stay”.

בכל מקרה, סיבת העזיבה של אנגוס לא באמת רלוונטית אלא ההשפעה שלה על קרן. מי מאיתנו לא רצה שאהוב ליבנו פשוט ישאר איתנו ורצוי תמיד. כולנו מחפשים ביטחון באהבה שלנו, רוצים לדעת שהיא יציבה, חזקה ותהיה שם עבורינו תמיד מתי שנזדקק לה, לכן התחינה של קרן מרגישה כל כך כנה והלב לא יכול להשבר.

לפני שהלהקה יצאה לצלם את הקליפ לשיר, אנגוס הבטיח לקרן שהוא יגיע לתמוך בה במהלך הצילומים, אך כשהמצלמות החלו לפעול אנגוס לא הגיע. קרן הסתכלה לעיתים תכופות אל עבר דלת הסט בכדי לראות את אנגוס אך לשווא. רק לאחר כשלוש שעות של צילומים הוא הופיע.

השמחה המהולה בכעס למראהו של אהובה המאחר גרמו לקרן פשוט להתחיל לבכות. קרן לא עצרה את הצילומים והבכי שלה תועד בעודה שרה את מילות השיר. הרגע האותנטי הזה, שנכנס לקליתפ, מוסיף עוד מימד עצום של רגש לשיר הגם ככה מרגש הזה.

אגב, הדמעות האמיתיות של קרן או מצטרפות לאלה שהזילה שינייד אוקונר בצילומי הקליפ לקלאסיה שוברת הלב שלה, Nothing Comperes 2U.

 

איך יודעים ששיר הוא קלאסיקה? על פי מספר הקאברים שבוצעו לו ול- Maps יש לא פחות מ… בערך מיליון גרסאות כיסוי. אפילו קווין בי לא נשארה אדישה ללהיט כשהשתמשה במוטיב They Don't Love You Like I Love You בשירה Hold Up.

למרות אינספור שירים שנכתבו על אהבה, רק מעטים מהם מצליחים באמת לפצח את הרגש הזה ולחטט בתוכו גם כשלא נעים. הכנות של קרן או ב- Maps, כמו גם הפשטות שלו, הצליחה להפוך אותו לאחד השירים שהכי מרגשים אותי באופן אישי. "הם לא יאהבו אותך כמו שאני אוהב אותך", כמה פשוט, כמה נוגע, כמה יפה, כמה אמיתי, בדיוק כמו האהבה עצמה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות

10 שירי אהבה אלטרנטיביים

עזבו אתכם מאדל, ג'ורג' מייקל או וויטני יוסטון וקחו מתנה ממני 10 שירי אהבה אלטרנטיביים מדהימים ומרגשים במיוחד.

Daniel Johnston- True Love Will Find You in the End

אין יותר זר, מוזר, אלטרנטיבי, אינדי שוליים מדניאל ג'ונסטון. מתוך מאות הקטעים שהקליט היוצר המתוסבך אך המופלא בחייו זה כנראה המוכר מכולם וכשאני "מוכר" אני משתולל.

בין עצב לאופטימיות ועם טקסט תמים אך מלא קסם, השיר הזה יצליח לרגש גם את האנשים הקשוחים ביותר. "אהבת אמת תמצא אותך בסוף" שר ג'ונסטון ואי אפשר שלא להתאהב.

Counting Crows- Anna Begins

יש מקרים ספורים מאוד בהם הרגש החמקמק הזה שנקרא אהבה מצליח לקבל ביטוי כמעט מושלם. זה קרה בעיני בסיקוונס המופתי בפתיחת הסרט Up של פיקסאר וזה קורה גם כאן.

מעטים הטקסטים שמצליחים ללכוד את הבלבול, החשש, הלב הפועם, החרדה והיופי העצום שטומנת בתוכה ההתאהבות והאהבה שבאה בעקבותיה.

אדם דוריץ (מהכותבים הכי אנדרייטד שיש) מתאר את סיפור התאהבותו באישה במהלך חופשה ביוון, סיפור על אהבה שנידונה לאכזבה.

"בכל פעם שהיא מתעטשת אני מאמין שזאת אהבה" שר דוריץ על הדברים הקטנים שהופכים את האהבה לסם הממכר שהיא ופשוט בלתי אפשרי שלא להתאהב בו.
כל מה שלמדתי על אהבה: August and Everything After של Counting Crows>>

Nick Cave- Into My Arms

השירים של נסיך האופל תמיד נעו על ספקטרום רגשות רחב במיוחד הנע בין רצון עז לחתוך את הורידים לבין התעלות רגשית שנוגעת בחוויה דתית. לעיתים קורה ששיר אחד מצליח לזקק את כל ספקטרום התחושות האלה גם יחד וזה בדיוק המקרה ב- Into My Arms.

בשיר מספר קייב כי הוא אינו מאמין במלאכים ובעוד מוטיבים דתיים אבל הוא כן מאמין באהבה. הוא כתב אותו בתקופה בה נגמל מסמים והרגיש זוועה, מה שהחדיר בו את תחושהת ההזדקקות לקרבה ואהבה. ללא ספק אחד השירים הכי יפים אם לא היפה ביותר ברפרטואר של קייב ושלמרות האופטימיות בו בטוח יגרום לכם לבכות.

Radiohead- True Love Waits

אי אפשר להגיד אלטרנטיבי מבלי להזכיר את רדיוהד. תאמינו או לא אבל בין כל השירים על טכנולוגיה, פוליטיקה, דקדנטיות והרהור קיומי, רדיוהד היא די רומנטית עם לא מעט שירי אהבה מרגשים כשמעל כולם עומד True Love Waits.

השורשים של השיר הזה מגיעים עד לאמצע הניינטיז. הוא נוגן לייב במשך שנים ואף יצא במיני אלבום, I Might Be Wrong אבל ת'ום יורק מעולם לא הצליח להקליט אותו לשביעות רצונו עד 2016 כשהוקלט ושוחרר במסגרת אלבומם התשיעי, A Moon Shaped Pool.

"אני לא באמת חי, אני רק מעביר את הזמן, אל תעזבי"שר יורק באחד הטקסטים הכי ישירים ונוגעים שהוא כתב אי פעם.

Mazzy Star– Fade Into You

מיליוני מתבגרים בכל רחבי העולם התרגשו, נשברו והתאהבו על רקע קלאסיקת האינדי ניינטיז הזאת. סולנית הלהקה, הופ סנדובל, כתבה את המילים כשעל הלחן אחראי שותפה ללהקה וליצירה, דייויד רובק, שסיפר לימים כי השיר נכתב והולחן ביום אחד.

סנדובל שמעולם לא אהבה את החשיפה התקשורתית שהתהילה מגיעה איתה, אף פעם לא חשפה את משמעות השיר אבל המילים לא ממש מותירות סיכוי שלא להתרגש.

עם רצון עז להתאחד עם אהובך ברמת הנשמה בכדי לחוש אהבת אמת בלתי מתפשרת, Fade into You ימשיך כנראה לרגש עוד דורות של אוהבים.

The National- I Need My Girl

"שום מטאפורה גדולה לא מסתתרת מאחורי השיר הזה. זה פשוט שיר על געגועים לאישתך או לחברה שלך" סיפר על הקטע הנפלא הזה מאט ברנינגר, הסולן וכותב המילים של הנשיונל.

השיר שוחרר כסינגל החמישי מהאלבום המופלא של הלהקה, Trouble Will Find שיצא ב- 2013 ומתוך כל השירים המרגשים בו I Need My Girl הוא כנראה המרגש ביותר ותאמינו לי זה אומר הרבה.

עם כל הכוח שיש בנו כבני אדם לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה את האחד או האחת שלנו לידנו בכדי להיות באמת שלמים.

Yeah Yeah Yeahs- Maps

השיר המושלם הזה נבחר ב- 2009 על ידי מגזין המוזיקה, NME, כשיר האהבה האלטרנטיבי הגדול בכל הזמנים. כמו שירי אהבה גדולים לפניו, גם Maps הגיע מתוך שברון לב אחרי שבן זוגה של קרן או, סולנית הלהקה ומי שכתבה את השיר, נפרד ממנה.

"הם לא אוהבים אותך כמו שאני אוהבת אותך" שרה קרן ומצליחה להמיס את הלב ולשבור אותו בו זמנית במשפט אחד. שלמות.

Arctic Monkeys- I Wanna Be Yours

הפנינה הזאת של המאנקיז מתחבאת אי שם בסופו של AM המופתי, עובדה שהופכת אותו לאחד משירי הסיום הכי יפים אי פעם לאלבום קלאסי.

מבוסס על פואמה של המשורר, ג'ון קופר קלארק, הטקסט הפוסט מודרני של השיר הזה הוא מהמיוחדים ששמעתי בחיי. "אני רוצה להיות שואב האבק שלך ולנשום את האבק שלך…" (באנגלית זה נשמע יותר טוב) הוא רק חלק מהמטאפורות הפשוטות לכאורה אך הכל כך אלגנטיות של טרנר שהופכות את השיר הזה לאחד המיוחדים שיצאו בעשורים האחרונים.

The Beach Boys- God Only Knows

"אלטרנטיבי" הוא כמובן מונח יחסי שתלוי בזמן ובתקופה אליה מתייחסים. בשיאם היו הביץ' בויז מהלהקות המצליחות והאהובות בארה"ב ובכל זאת גם אז God Only Knows נתפס כחריג ברפרטואר שלהם.

תאמינו או לא אבל השיר היפיפה הזה, מתוך אלבום המופת Pet Sounds, הוא שיר הפופ הראשון (לפחות המצליח והמפורסם ביותר) שהכיל בתוכו את המילה "אלוהים".

העיבוד הנפלא, ההרמוניות השמימיות, ההפקה האולטרה מתקדמת לזמנה, כולם יחד הופכים את השיר הזה לאחד הגדולים בתרבות הפופולרית ואחד היפים אי פעם.

The Cure- Lovesong

שיר האהבה האלטרנטיבי האולטימטיבי! הקלאסיקה הזאת שנכתבה על ידי רוברט סמית' הפכה עם השנים לאחד משירי האהבה הגדולים בדורנו וזה עוד מבלי להזכיר את מאות גרסאות הכיסוי שנעשו לה.

את השיר כתב סמית' כמתנת חתונה לאישתו, מארי, אותה פגש לראשונה בגיל 14. לימים הוא יטען כי מארי, אשר נשואה לו עד היום, "משתה אותו מהמצלות שהיו חייו".

עם טקסט פשוט אך נוגע, עיבוד מינימליסטי יחסית אך אפקטיבי להחריד, אם אתם רוצים שיר שלעולם לא יפסיק לרגש, זה השיר.

20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות>>
12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים>>
7 שירי פתיחה אדירים לאלבומים קלאסיים>>
10 שירים לסוף העולם>>
1
0 שירים עם משמעות שונה לגמרי ממה שחשבתם>>


הפוסט הבא אצלך לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות

תסמונת האלבום השני? עשור ל- Sam's Town של הקילרז

הקילרז חוגגים 10 לאלבומם השני והמושמץ, Sam's Town, בהוצאת וניל מחודשת. עשור אחרי, האם עדיין מדובר באלבום שקבר את הקריירה שלהם עוד לפני שהחלה?

ציון המועדון: ★★★★☆

לרגע קצרצר בהיסטוריה, הקילרז היו הדבר הכי לוהט שיש לרוק האמריקני להציע. אלבום הבכורה שלהם, Hot Fuss, מ-2004, שילב באלגנטיות בין רוק האיצטדיונים האמריקאי לצלילי הסינתסייזרים של הניאו-רומנטיים משנות ה-80 (בכל זאת מדובר בלהקה שקיבלה את ההשראה לשם שלה  מקליפ של New Order).

יחד עם להקות כמו The Strokes, Yeah Yeah Yeahs, The White Stripes ואחרות שהביאו להתפוצצות מחודשת של הרוק האמריקאי בתחילת שנות ה-2000, גם הקילרז כבשו את ראשי המצעדים, מכרו לא מעט אלבומים וזכו לשבחי המבקרים. אבל אז יצא Sam's Town…

אם Hot Fuss סימן את הקילרז כדבר הכי נכון בסביבה, אז Sam's Town, אלבומם השני של הרביעייה מנבדה הושמץ כמי שלא עמד בציפיות. ההנחה הגורפת לגביו הייתה שהלהקה התפזרה לכל מני כיוונים ואיבדה את הדרך. אז לכבוד חגיגת העשור של Sam's Town וההוצאה המחודשת על גבי תקליט לה הוא זכה, החלטתי לתת צ'אנס נוסף לאלבום והאמת? שהוא לא כזה רע. ממש לא.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

ב- Sam's Town הסאונד פומפוזי של הקילרז מקבל משנה תוקף. הגיטרות רועשות יותר, הסינתיסייזרים נוכחים יותר והטקסטים (מעט) קודרים יותר. אבל האמת היא שלמרות כל אלו אין כזה הבדל בין Sam's Town לקודמו- Hot Fuss. אותה גברת רק קצת יותר נותנת בראש. אם אהבתם את הקילרז בסיבוב הראשון שלהם, לא כל כך ברור לי מדוע לשנוא אותם בסיבוב השני?

בנוסף לזה, אם ניקח אחד אחד את השירים ב- Sam's Town, נגלה שיש שם כמה פנינים שלא נופלות מרוב שירי הפופ והרוק שיצאו בעשר השנים האחרונים.

הפתיח העצמתי עם שיר הנושא, When You Were Young ההימנוני, For Reasons Unknown הגילטי פלז'רי ו- Read My Mind האייטיזי, כולם שירי פופ מעולים כאשר ביניהם מתחבאים שירים שהם רחוקים מלשמש כפילרים כמו My List או Why Do I Keep Counting שסוגר את האלבום.

אם כבר, הדבר היחיד שמתגלה ביתר שאת באלבום השני של הקילרז היא העובדה שמדובר בלהקת פופ המושתתת על יסודות פופיים של להקות כמו Pet Shop Boys (שמיקססו את Read My Mind ושפלאוורס שיתף איתם פעולה לא מעט) ו- New Order הרבה, יותר מאשר על כל אמן רוק אחר.

למבקרי המוזיקה, הנוטים בדרך כלל לכיוון הרוק (בעיקר מבקרים אמריקאיים), היה כנראה קשה עם העניין הזה ולכן לא מפתיע שהביקורות באירופה היו הרבה יותר מפרגנות מאלה בארה"ב. באופן מסורתי אירופה מחבקת יותר סאונד "פופי" מאשר בארה"ב.

גם כששמעתי אותו בזמן אמת, מהר מאוד הבנתי שלא מדובר ביצירה מפעימה, עמוקה מדי ובטח שלא מאתגרת. אבל מפה ועד שק החבטות שנהיה ממנו, המרחק הוא רחוק. מדובר באלבום פופ-רוק שמתאים לזמנים אופטימיים, בדרך למסיבה למשל או סתם בשביל לנקות את הראש. רוצים לקרוע את הקילרז? אל תלכו רחוק  מדי. פשוט תשמעו את האלבום השלישי שלהם, Day & Age.

בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים, נבחר Sams' Town כאלבום הכי פחות מוערך שלא בצדק על ידי קוראי הרולינג סטון והאמת? יש בזה משהו. מדובר באלבום פופ מהנה, עשוי טוב ולגמרי שווה האזנה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

the-killers-sams-town-album-cover-620x413.jpg

באנר מועדון תרבות

"לפעמים הפיתרון גרוע מהבעיה"- פיגועי ה-11 בספטמבר: מהזדהות למחאה

עם פיגועי ה- 11.9 עמד העולם החופשי לצידה של ארה"ב בהגנה על ערכי הדמוקרטיה והחופש. אבל מהר מאוד הסולידריות הפכה למחאה קולנית כלפי מה שנתפס כדורסנות האמריקאית ו"איום על שלום העולם". 20 שנים לפיגועים ששינו את העולם. זמן טוב לשאול היכן אתם הייתם כשהעולם עמד מלכת?

סוף שנות התשעים. מהפכת הגראנג' מאחורינו, הבריט-פופ נושם את נשימותיו האחרונות ולהקות כמו טראוויס, קולדפליי ולינקין פארק הופכות לתופעות הכי גדולות בעולם.

ואז זה קורה, פיצוץ של רוקנ'רול אולד-פשן שמגיע מכיוונה של ניו-וירק בהנהגתם של הסטרוקס ואלבום הבכורה המופתי שלהם Is This It?.

להקות כמו The White Stripes, Yeah Yeah Yeahs, LCD Soundsystem, TV On the Radio, Interpol, The Rapture ואחרים החזירו את הפוקוס המוזיקלי לארה"ב ולתפוח הגדול בפרט. אבל כל זה התגמד לעומת האירוע שיטלטל את ארה"ב ואת העולם כולו לאורך העשור.

"היכן היית כשהעולם עמד מלכת…?"

בבוקר ה-11 בספטמבר, 19 טרוריסטים חטפו 4 מטוסים אזרחיים על אדמת אמריקה ושינו את העולם לנצח. מטוס אחד רוסק אל תוך בניין הפנטגון, 2 נוספים אל תוך בנייני התאומים וטיסה נוספת (טיסה 93) רוסקה על ידי נוסעי המטוס לאחר מאבק עם החוטפים בשטח פתוח בפנסילבניה.

סך הכל נהרגו בהתקפה חסרת התקדים על אדמת ארה"ב, 2996 אזרחים במה שיהפוך להיות הפיגוע הגדול בהיסטוריה.

מעבר לטראומה האישית שנגעה כמעט בכל אדם אשר לב פועם בחזהו, לאסון הייתה השפעה מיידית על כל תחומי החיים ובתוכם גם על עולם המוזיקה.

מיד לאחר הפיגועים הזמן כאילו עמד מלכת ומוזיקה כמעט ולא נשמעה כלל. לאנשים לא הייתה פניות רגשית להאזין למוזיקה והאווירה הכללית הייתה של ריקנות ששום תוצר תרבות לא יצליח למלא.

moadon-tarbut-24

רק לאחר תקופת עיכול קצרה, החלו תחנות הרדיו והטלוויזיה לשדר שירים עדינים ונוגים שלא יכעיסו בטעות אף אחד. למעשה הונהגה באותה תקופה מעין צנזורה שכללה 156 אלבומים ידועים שנאסרו לשידור ביותר מ- 1170 תחנות רדיו בארה"ב. בין השירים והלהקות שנאסרו להשמעה אפשר למצוא את Rage Against the Machine ואת Imagine של ג'ון לנון. יחי ההבדל.

זמן לא רב לאחר מכן המוזיקה חזרה להתנגן ביתר שאת אך בעיקר כאקט של סולידריות מאחדת ובצורה של מופעי הצדעה ואלבומי הצדקה לזכר הנופלים ובני משפחותיהם.

אמנים רבים התייצבו לדגל ושרו ממיטב שיריהם, לעיתים בביצועים חדשים, על מנת להקל ולו במעט על הסבל והפאניקה שאחזו בכולם.

"האמריקאי הזועם…"

במרחק הזמן ולאחר התגובות המיידיות לפיגועים, החלו לצוף על פני השטח עשרות שירים שהמכנה המשותף שלהם היה הפטריוטיות הכוחנית. הכאב התחלף בזעם ולאומנות חסרת פשרות שדרשה נקמה.

מקום לדיון פתוח או פלורליסטי ממש לא היו מנת חלקם של שירים הללו שדרשו צדק עבור העם האמריקאי. את הדוגמה המובהקת ביותר לגישה הפטריוטית השמרנית הזאת כפי שבאה לידי ביטוי במוזיקה אפשר לראות בשירו של טובי קית', Courtesy Of The Red, White And Blue (The Angry American) שמתהדר בליריקה הקסומה סטייל: "אתם עוד תצטערו על זה שהתעסקתם עם ארה"ב, כי אנחנו נדחוף לכם מגף לתחת". 

אירוע זכור נוסף בגל הפטריוטיות ששטף את המדינה הוא המקרה של הדיקסי צ'יקס, להקת הקאנטרי הנשית מטקסס, שהעזה לבקר בפומבי את נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, ולומר בהופעה באנגליה כי הן מתביישות שהן והנשיא הגיעו מאותו מקום.

מיותר לציין שהציבור האמריקאי השמרני ממש לא אהב לשמוע את ההתבטאות הזאת וכתוצאה מכך מיליונים החרימו את הלהקה, שרפו בפומבי מרצ'נדייס וקיימו השלכות פומביות של האלבומים שלהן לפחי זבל ענקיים. הסיפור הזה שזכה לתהודה ציבורית רחבה תועד בסרט דוקמנטרי בשם Dixie Chicks: Shut Up and Sing.

"שמיים של כמיהה…"

רק לאחר תקופת צינון מסוימת הזעם הלך והתחלף בגישת "פטריוטיזם ליברלי". המוזיקה שאפיינה את הזרם הזה, הייתה הרבה יותר רגועה ומכילה.

היא לא קראה לנקמה אלא להתכנסות, חשבון נפש, השלמה עם זכר הנופלים ותחייה מחודשת של האומה האמריקאית. סוג של עצב מהול בתקווה וקריאה לשימור הערכים הליברליים של ארצות הברית של אמריקה.

דוגמאות לגישה זו ניתן למצוא בין היתר בשירו של פול מקרטני, Freedom, אצל אלן ג'קסון, Where Have You Been When The World Stop Turning, אבל יותר מכל באלבומו של ברוס ספרינגסטין, The Rising ,מ-2002.

האלבום ה- 12 במספר של "הבוס" נחשב לאחד האהובים שלו בעיקר בזכות הדרך העדינה ומלאת החלמה בה הוא מתמודד עם האירוע הטראומתי.

מצד אחד מבכה ספרינגסטין את זכר הקרבנות אך מצד שני הוא גם מתפלל לעתיד אופטימי יותר עבור האומה האמריקאית וגיבוריה.

הוא מחזק את אזרחיה ומתפייט באופן מעורר השתאות על האופן בו הם תמיד קמים מהקרשים חזקים יותר ומאוחדים יותר: "שמיים של אהבה, שמיים של דמעות. שמיים של תהילה, שמיים של עצב. שמיים של חמלה, שמיים של פחד. שמיים של זיכרון, שמיים של צל כבד… שמיים של כמיהה, שמיים של ריקנות. שמיים מלאים, שמיים של חיים מבורכים" (The Rising).

"לפעמים הפיתרון גרוע מהבעיה…"

מבחינה פוליטית, בתקופה שאחרי האסון, ארה"ב הייתה בשיא תהילתה. העולם המערבי כולו התאחד מאחורי דגל ארה"ב ומה שהוא מייצג.

תנחומים, והצעות לעזרה התקבלו מכל עבר, ולכן כשנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, הכריז על "המלחמה בטרור" לחיסולה של אל-קאעידה ושות', העולם כולו הביע הזדהות ומדינות רבות, מבריטניה וצרפת ועד ספרד ואיטליה, לקחו חלק פעיל בלחימה.

אך בעוד שהמלחמה באל-קאעידה נתפסה כלגיטימית, הפלישה האמריקאית לעיראק ב-20 במרץ 2003, הפכה את דעת הציבור מאהדה כלפי ארה"ב להתנגדות וזעם על המלחמה המיותרת.

למרות שג'ורג' בוש ראה ברודן העיראקי, סדאם חוסיין, כחלק מ"ציר הרשע" שמעודד טרור עולמי, שאר מדינות העולם לא השתכנעו והפלישה נתפסה ככזאת המתבצעת מתוך מניעים כלכליים (נפט), אישיים (מלחמת המפרץ) ואסטרטגיים, שהקשר בינם לבין מלחמה אמיתית בטרור רופף, וזה עוד בלשון המעטה.

באנר מועדון תרבות

גם עולם המוזיקה הגיב לשינוי האקלים הפוליטי והחברתי כלפי ארה"ב ובניגוד לגישות הפטריוטיות והליברליות שחיבקו את האומה האמריקאית, יותר ויותר שירים ואמנים החלו למחות נגד המדיניות הכוחנית של ארה"ב וג'ורג' בוש בפרט.

המחאה הגיעה מכל ז'אנר ומכל מקום בעולם. בין היצירות המרכזיות שביטאו את רוח התקופה ניתן לציין את American Idiot של גרין דיי שנכתב בהשפעה ישירה של פיגועי התאומים והמלחמה בטרור.

האלבום הסופר מצליח מתאר את ארה"ב כמקום שטוף מוח, גזעני המוכן למלחמה חסרת תכלית באויבים הן מבפנים והן מבחוץ.

אל גרין דיי הצטרפו עוד עשרות להקות ואמנים כאשר יצירה נוספת ששווה להזכיר בהקשר המחאתי שלה היא Hail to the Thief של רדיוהד.

אך מחאות ארסיות ניתן היה למצוא גם מחוץ לעולם הרוק. כך למשל אלבומם המעולה של הפט שופ בויז, Fundamental מ- 2006, מתאר את העולם כמקום מפחיד ופרנואידי ותוקף בצורה חסרת תקדים את ג'ורג' בוש וטוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה, שהיה שותף מלא למלחמה בטרור של בוש.

"התקומה"

פיגועי ה- 11.9 הם מהמאורעות הטראומתיים ביותר בתולדות ארה"ב והעולם החופשי. זו הייתה התקפה ישירה על ערכי הליברליות, החופש וכל מה שהם מייצגים מבחינה כלכלית, פוליטית ותרבותית.

התגובות המוזיקליות לאירועים מלמדות עד כמה המוזיקה מושפעת מהלכי הציבור ועד כמה היא משחקת תפקיד חשוב בעיצוב דעת קהל. 

מדהים לראות (ולשמוע) איך ניתן ללמוד ולהבין היסטוריה פוליטית דרך האזנה למוזיקה ועד כמה הקשר בינה לבין החברה והתרבות בה היא נוצרת הוא הדוק. השירים והמוזיקה שליוו את התקופה, יבטיחו בוודאות שהאירועים הנוראיים האלה ישארו חקוקים בהיסטוריה לעד.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

*הפוסט מבוסס על הרצאה שאני מעביר בנושא מוזיקה ופיגועי ה- 11.9 ועל מאמרו של מרטין קלונן, "התגובות המוזיקליות לפיגועי האחד עשר בספטמבר" משנת 2004.

לקריאה מורחבת:

Cloonan, M. (2004). Musical responses to September 11th: From conservative patriotism to radicalism. In: Helms D & Phleps T. (Ed.), 9/11 – The world's all out of tune Populäre Musik nach dem 11

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני