ברוכים הבאים למקום שרק מעטים מעזים להיכנס אליו: דו"ח המבקר- טור ביקורת סינגלים חדשים של מועדון תרבות! זה המקום של היצירה שלכם לקבל במה ושלי לומר בלב שלם מה אני חושב עליה. אז שנתחיל?
יקיר אהרון- אל תאהב
כבר עם צלילי הפסנתר הראשונים של "אל תאהב", הסינגל החדש של הזמר והיוצר, יקיר אהרון, השחזתי את העט והתכוונתי לנורא מכל, אבל אז קרה משהו מעניין, ככל שהשיר התקדם מצאתי את עצמי מתמסר לו יותר ויותר. זה לא קורה לי הרבה אך אט אט המילים נפרסו בפני ומלודיית הפסנתר הקלאסית הנפלאה של נעם שמש עטפה אותי בחמימות אין קץ.
זהו שיר אהבה אך לא מהזן המאוס והחרוש, אלא שיר על אהבה שלא נועדה להתממש, אהבה חד צדדית וזה מצליח לרגש, לנגוע וכמובן ליצור הזדהות. מוזיקלית, ההחלטה להשאיר את השיר "סטטי" (פחות או יותר) ולא לנסוק ולהשתולל לגבהים אחרים, משאירה אותו קטן ואינטימי אך מלא עצמה וכנות. החלטה אינטיליגנטית במיוחד.
אני לא בטוח שיקיר זמר במובן הקלאסי של המילה, לוקח לקול שלו זמן להיכנס אל תוך השיר והוא לא תמיד סוחב אותו. מן הצד השני אולי הבוסריות הזאת היא דווקא הקסם שלו, קשה עדיין לדעת אבל לגמרי שווה לעקוב.
תלמה (TALMA) – סקסטינג
שלא תתבלבלו, אני הכי בעד פופ, אפילו הטראשי ביותר, אבל שלוש האזנות אל תוך "סקסטינג" של היוצרת התל-אביבית, תלמה, ועדיין לא הצלחתי להבין אם מדובר בשיר אמיתי או פארודיה. בכל מקרה מדובר בכישלון בשתי החזיתות.
אם זו חתרנות או איזושהי אמירה על תרבות הפופ ה"ריקנית" אז היכן בדיוק היא מסתתרת? אם זה שיר שסתם בא לעשות כיף ובכן הוא לא, וכששיר לא יודע מה הוא רוצה להיות התוצאה היא בדרך כלל מביכה.
ההפקה נשמעת מיושנת והמילים, ובכן זה לא שציפיתי לאלתרמן אבל לפחות לחריזה נורמלית ולא: "היי בוא נהיה אקסים אתה נראה כמו מרגי ונתחיל ברוורס כי כל הפאן הוא בברייק אפ". איפה נונו כשצריך אותה?
נערות ריינס- קשה לאהוב
איזה כיף שנערות ריינס חזרו. אחרי "חולץ פקקים" ו- "24/7", מגיע "קשה לאהוב", הסינגל השלישי והטוב ביותר מאלבומם החדש והמצופה שיצא בקרוב.
הסינגל החדש של הלהקה הוותיקה נע על הציר שבין השמח לעצוב, בין הכואב לנוגע כשעל הדרך הוא מצליח לפרוט על כל בלוטות הרגש הנכונות. איכשהו השיר הזה מצליח להישמע גם רטרו וגם אקטואולי בעת ובעונה אחת וזה פשוט קסם.
תנו עין גם לקליפ ה- Ai הנפלא שביים אוהד אלימלך (junkyard7) שיקל עליכם עוד יותר לאהוב את "קשה לאהוב" (אני יודע זה סחי אבל הייתי חייב).
עמית דנון- אור ראשון
באמת שכבר הרבה זמן לא שמעתי שיר ישראלי אקוסטי שיש בו את המילה "אור" (מקווה שהצלחתי להעביר את הציניות).
בהודעה לעיתונות הארוכה כאורך הגלות, מעיד על עצמו דנון כי הוא "לא רק זמר אלא מספר סיפורים" ובכן, סבבה לגמרי אבל כשהסיפור מורכב ממילים פורצות דרך ומעוררות מחשבה כמו: "איך אתה אחי, הכל טוב, השמש תעלה ותבוא", איך נגיד את זה, לא כל כך בא לי לארוז תיק. למעשה הילד בן החמש שלי יכול לחשוב על מילים יותר מעניינות.
עמית ביג'או- לקום לבד
איך שקראתי שהזמרת והיוצרת, עמית ביג'או, היא בוגרת 'רימון' חששתי מעוד שיר בנאלי ומשעמם להחריד שכולל גיטרה אקוסטית, נגיעות אתניות ומילים משעממות על אהבה ונחשו מה? צדקתי!
"לקום לבד" הוא התגלמות הבינוניות. למעשה הוא כל מה שרע במוזיקה הישראלית העכשווית בשלוש דקות ועשרים ושש שניות. ההפקה כל כך צפויה, בנאלית ומשעממת שאין סיכוי לשרוד את השיר כולו. ואם זה לא מספיק אז גם הטקסט, איך נאמר זאת בעדינות, לא בדיוק נוסק לגבהים מרעישים ("איזה קור שמישהו ידליק את האור" רק לא ברור איך האור יחמם אותך בדיוק?!).
אני בטוח שעמית היא אחלה בן אדם והיא גם זמרת לא רעה, אבל לפני שיוצאים לעולם צריך שנייה לעצור ולחשוב אם זה באמת מה שאנחנו רוצים שיזכרו מאיתנו? האם השיר שנוציא באמת מייצג אותנו או שכדאי לקחת עוד טיפה את הזמן ולשייף את כל הפינות.
אמיצים מספיק בשביל לשלוח את השירים שלכם לדו"ח? שלחו הודעה בפייסבוק>>
לדו"ח המבקר #44
לדו"ח המבקר #43
לדו"ח המבקר #42
לדו"ח המבקר #41
לדו"ח המבקר #40
לכל הדו"חות
מועדון תרבות 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.