אלבומה החדש של רוקסט, סליחה, PG Roxette, הוא ניסיון ציני, אופורטוניסטי ומגלומני של פר גסלה להשאיר את המותג בחיים למרות מותה המצער של שותפתו ליצירה, מארי פרדריקסון. התוצאה לא רק מביכה אלא מקוממת ועושה עוול למורשת של רוקסט.
ציון המועדון: ★☆☆☆☆תאהבו את זה או לא, רוקסט היא הייצוא המוזיקלי הכי גדול של שוודיה אחרי אבבא. תרצו את זה או לא מספר 2, מדובר בהרכב פופ שלעיתים קרובות מנפנפים אותו בקלות רבה מדי ככזה הנוטה לשמאלץ ורגשנות יתר אבל האמת היא שאת מה שפר גסלה ומארי פרדריקסון עשו, הם עשו מצוין.
אז כן לאורך הקריירה שלהם רוקסט נטו למתיקות יתר אבל היי לא מוכרים 80 מיליון אלבומים סתם כך ואת מה שהם עשו אי אפשר לעולם יהיה לקחת מהם.
עם כישרונו החד פעמי של פר גסלה לכתוב המנוני פופ מושלמים בשילוב קולה המלאכי של מארי פרדריקסון, לא סתם רוקסט היו ממעצבי פס-הקול של שנות ה-80 וה-90 וכמו שהתוודתי בעבר, שמורה לי פינה חמה בלב לצמד שעשה מוזיקה בלתי מזיקה ומרגשת לעתים, בעיקר אם אתה בן 15 וגילית שהבחורה שאתה אוהב מאוהבת בחבר הכי טוב שלך (למי זה לא קרה?).
לא מעט עליות ומורדות ידעו רוקסט לאורך הקריירה שלהם שהחלה מאז שיחררו את אלבום הבכורה שלהם אי שם ב- 1986.
זה התחיל עם Look Sharp! ו- Joyride, האלבומים הבינלאומיים הראשונים שלהם שהן עד היום יצירות פופ נפלאות (נשבע לכם), המשיך עם Crash! Boom! Bang! ו- Have a Nice Day הלא מספיק מוערכים ומשם קצת דעך.
ב- 2002 התגלה גידול במוחה של פרדריקסון, מה שכפה על ההרכב הפסקה ארוכה שממנה אמנם חזר עשור לאחר מכן אבל לא אותו דבר. השירים כבר לא היו אותם שירים וגם פרדריקסון עצמה כבר לא הייתה בשיאה ולחלוטין ניתן להבין זאת.
ב- 2019 הלכה פרדריקסון לעולמה אחרי שנאבקה בצורה הירואית במחלה במשך לא פחות מ- 17 שנה. עם מותה של פרדריקסון היה נדמה שהמותג רוקסט סיים את דרכו בכבוד הראוי לו, אבל שותפה ליצירה פר גסלה חשב אחרת.
רק בשביל ליישר קו, אני אחזור ואומר שגסלה הוא בעיני כותב שירים מדהים ואחד מיוצרי הפופ הגדולים ביותר. מתוך כך בהחלט אפשר להבין את הדחף שלו להמשיך וליצור, זה מוכיח שהוא באמת אמן בנשמתו.
אבל בעוד הוא מתחזק קריירה כחבר בלהקה השוודית המצליחה, Gyllene Tider, לצד קריירת סולו ארוכה (אלבומו משנת 1997, The World According to Gessle, לא רע בכלל), תמוה בעיני שהוא בחר להמשיך דווקא את רוקסט שכאמור 50 אחוזים ממנה כבר לא קיימים.
גסלה טוען כי הוא לא רוצה בשום אופן להחליף את פרדריקסון אבל המציאות נראית אחרת, בטח אחרי שהוא שינה את שם ההרכב המיתולוגי מרוקסט ל- PG Roxette – "פר גסלה רוקסט".
מגלומניה? אופורטוניזם? תבחרו מה שתרצו, בעיני זו חוסר מודעות מקוממת שעושה עוול למורשת של פרדריקסון ורוקסט, מורשת שגסלה במו ידיו בנה.
יודעים מה, אפשר להתווכח אם המעשה של גסלה ראוי או לא, בכל זאת הוא ממייסדי הצמד ולעזאזל גם קווין מופיעים ללא פרדי מרקורי, הבעיה האמיתית היא שהאלבום החדש של PG Roxette שנקרא Pop-Up Dynamo, הוא לא פחות מעלבון למעריצי הלהקה הותיקים.
רובו ככולו של !Pop-Up Dynamo מרגיש לא אקטואלי, מיושן, משעמם ועם שירים שנשמעים כמו גרסאות דמו ולא כמו שירי אלבום גמורים. זה לא פחות ממדהים שגסלה נתן לדבר הזה לצאת תחת ידיו המיומנות.
בכדי לנסות ולחבר את האלבום למורשת של רוקסט השתמש גסלה בנגנים שליוו את הלהקה בהופעותיה ובהקלטות כאשר את תפקידי השירה לקח על עצמו יחד עם שתי זמרות הליווי של ההרכב, הלנה ג'וזפסון ודיה נורברג (מלבד השיר My Chosen One בו שרה הזמרת השוודית LEON).
כמעט מיותר לציין שכל אחת מהזמרות מחווירות לעומת קולה פרדריקסון ובכלל כל השותפים ליצירה לא מוסיפים בשום צורה לתוצאה הסופית שנשמעת פשוט עלובה.
גסלה ביקש שיצירתו החדשה תשמע כמו Look Sharp ו- Joyride, אלבומיה הראשונים והקלאסיים של הלהקה, רק עם טוויסט מודרני. ובכן אני לא יודע לאן נעלמה המודעות העצמית של גסלה אבל כל קשר בין האלבומים הללו לפיאסקו שנקרא Pop-Up Dynamo הוא מקרי בהחלט.
בעוד Look Sharp ו- Joyride התהדרו בסאונד אקטואלי ומרענן ששילב בצורה מופלאה בין הפופ של התקופה לבין ריפי גיטרה ממכרים, !Pop-Up Dynamo רובו ככולו מושתת על טהרת האלקטרוניקה וגם היא כאמור נשמעת לא מעודכנת ורעה במיוחד וזה חבל כי שירים כמו The Look, Joyride, Knockin' on Every Door (האהוב עלי במיוחד), Dressed for Success ואחרים התהדרו בעבודת גיטרה מעולה שחסרה פה כמו אוויר לנשימה.
הסיפור הזה של PG Roxette יושב על המתח והשאלה התמידית של "מה עושים כאשר חבר להקה מת?" האם ממשיכים הלאה? האם מפרקים את החבילה?
בעוד יש דוגמאות לכאן ולכאן, המקרה של PG Roxette שונה ראשית מכיוון שמדובר בצמד וכשאחד נעלם לא בטוח שלגיטימי להמשיך ללא האחר. תוסיפו לכך את שינוי השם ואת המוזיקה שבלשון המעטה לא עושה חסד עם ההרכב הקלאסי, ויש פה מקרה שמסריח מאופורטוניזם ואולי גרוע מכך, מגלומניה.
עם יציאת האלבום החדש סיפר גסלה שמבחינתו "בלתי אפשרי להחליף את מארי וזו מעולם לא היתה הכוונה שלי", חבל רק שזה לא באמת מרגיש ככה.
נסיכת הגשם: פרידה ממארי פרדריקסון ורוקסט>> הפוסט הבא אצלך לפני כולם?>> יאללה פנק אותי! רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!
מועדון תרבות 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.