אין שני לרושם ראשוני אבל יש אלבומים שלגמרי שווה לתת להם האזנה נוספת או בכלל להכיר אותם מלכתחילה כי איכשהו הם עברו לכם מתחת לרדאר. אז הנה רשימה של 20 אלבומים שהם לגמרי אנדרייטד ושאתם פשוט חייבים לתת להם צ'אנס שלא תפספסו עד כמה הם טובים.
Guns n' Roses- Chinese Democracy
חכו שניה, אל תהרגו אותי אבל אני נשבע לכם שהאלבום המושמץ של אקסל רוז לא כזה גרוע כמו שאתם חושבים. נכון הוא רחוק מאלבומי המופת של הלהקה, נכון היחידים מההרכב המקורי שעבדו עליו הם רוז ודיזי ריד ונכון שהוא לא זכה לשם הכי סקסי בעולם ולמרות כל אלה מדובר באלבום רוק עם סאונד קלאסי שכמעט ולא קיים היום.
האלבום הזה זכה לשם רע עוד טרם יצא בגלל הזמן שלקח לאקסל לשחרר אותו (למעלה מעשור) וכמובן העובדה שהוא נחשב אלבום סולו שלו יותר מאשר אלבום של להקה ובכל זאת מדובר ביצירה ראויה עם מוניטין גרוע הרבה בגלל התפיסה הרווחת כלפיו. תאמינו לי שכל אלבום ישמח להתהדר בשירים כמו Street of Dreams, Better, Madagascar, This I Love, Prostitute ועוד רבים וטובים אחרים.
Pet Shop Boys- Bilingual
אחרי ההצלחה האדירה של אלבומם החמישי Very שכבש את פסגות המצעדים בכל העולם וניפק שורת להיטים אדירה כמו Go West ו- Can You Forgive Her, הפט שופ בויז עשו את מה שהם הכי אוהבים לעשות, מה שבא להם.
הפעם בהשראת סיבוב ההופעות שלהם, Discovery, ברחבי אמריקה הלטינית, החליטו צמד הפופ המיתולוגי ליצור את "דו-לשוני", אלבום שיתיך את הדאנס הבריטי עם אלמנטים של מוזיקה דרום אמריקאית.
הרבה לפני שריקי מרטין, אנריקה איגלסיאס ושות' הביאו את הגל הלטיני למיינסטרים באמצע הניינטיז, הרגישו הבויז את הפוטנציאל בחושיהם המיוחדים ולמרות זאת, התוצאה הסופית לא הצליחה להחקק בדברי הימים לצד אלבומיהם הגדולים באמת.
אולי זה סדר השירים המעט מבולגן (טענה שהבויז בעצמם העלו), אולי זאת הציפייה האדירה אחרי Very, אולו זו החזרה לצורתם "האנושית" אחרי תקופת הקסדות והכובעים המחודדים אבל בשורה התחתונה, עם שירים כמו Discoteca, Single, To Step Aside, Up Against it ועוד אין ספק שהאלבום הזה זקוק לעוד קצת חסד.
Depeche Mode- Sounds of the Universe
עד היום אני זוכר את כותרת אחת הביקורת של Sounds of the Universe בעיתונות המקומית לקראת הופעת ההיסטורית של דפש מוד בארץ ב- 2009. זה כמובן לא הציטוט המדויק אבל רוח הדברים הייתה: חבל שדפש מוד מגיעים לארץ עם האלבום הכי חלש שלהם.
ובכן, אני לא הייתי פריק של דפש מוד ב- 2009 למרות שקניתי כרטיס להופעה אבל Sounds of the Universe לגמרי הכניס אותי לטירוף. הפתיח העצמתי של In Chains, ההמשך המופלא של Hole to Feed, ההמנון הסוחף שהוא Peace ומעל כולם Wrong האדיר, וואלה, לא ברור לי מה יש לא לאהוב. אלבום נפלא שגרם לי עוד יותר להכנס ולחקור את הרפרטואר העצום של דפש מוד.
Blink 182- Blink 182
כבר כתבתי בהרחבה על אלבומם החמישי והלא פחות ממדהים של בלינק 182 ואמשיך לכתוב זאת בכל הזדמנות, מדובר באחד מאלבומי הרוק הכי טובים של המילניום החדש. באלבום הזה בלינק 182 מתנערים מהומור הפיפי קקי שאפיין אותם ומציגים יצירה בוגרת עם סאונד קודר אך נגיש והתוצאה הסופית פשוט מדהימה.
קוראי מגזים ה- Rolling Stone הכתירו את האלבום הזה כאחד מ- 20 אלבומי הרוק הפחות מוערכים שלא בצדק של שנות האלפיים. זהו, לא צריך להוסיף יותר.
The Strokes- Room on Fire
"תסמונת האלבום השני" ידועה כבר שנים כסוג של חוסר יכולת של הרכב לשחזר את ההצלחה והאנרגיות של אלבום הבכורה שלו אבל לפעמים מי שסובל מהתסמונת הזאת הוא לא ההרכב אלא הקהל והמבקרים. כזה הוא Room on Fire.
ההצלחה הכבירה לה זכה אלבום הבכורה של הסטרוקס לא השאירה שום סיכוי לאלבום השני של הלהקה לעמוד בציפיות. לא משנה אם הם היו מוציאים את סרג'נט פפר, כל מה שהסטרוקס היו מוציאים אחרי Is This It היה נתון לביקורת לאו ארסית אבל מי שבאמת יאזין ליצירה הזאת ללא דעה קדומה יגלה ש- Room on Fire הוא אלבום נפלא שמצליח לשמר בהצלחה את האש של אלבום הבכורה.
Pixies- Indie Cindy
הפיקסיז היו מאבות המזון שבסופו של תהליך הביאו לפריצתו של הרוק האלטרנטיבי בשנות ה- 90 ולכן כשהם חזרו ב- 2014 עם Indie Cindy, אלבום חדש, 23 שנה מאז האחרון, ציפיתי שהעולם יקבל אותם בחיבוק, בטח לאור השירים הנפלאים שיש בו אבל להפתעתי הוא התקבל באדישות בואכה אכזבה.
אולי זה הסאונד היותר "פופי" שלו, אולי העדרותה (המשמעותית) של קים דיל אבל אם רק תתנו לו צ'אנס נוסף תגלו ש- Indie Cindy הוא אלבום רוק אדיר, לעיתים אופורי, מלא אנרגיות וכזה שפותח דף חדש בקריירה של ההרכב הנפלא הזה.
Oasis- Be Here Now
אחרי שהפכה ללהקה הכי גדולה על הגלובוס בזכות צמד אלבומי הבכורה המופתיים שלה, הציפייה מאלבומם השלישי של אואזיס הייתה מטורפת. נואל גאלאגר מצידו לא הוריד את סף ההתרגשות ושאף ליצור את האלבום הכי גדול, הכי אפי והכי יפה שלו עד היום.
אז אמנם Be Here Nowהוא לא האלבום הכי יפה של אואזיס אבל הוא בהחלט ענק ועצום הן מבחינת אורך השירים בו והן מבחינת אינספור הצלילים ושכבות הגיטרות שקיימות בו.
הסאונד הענק (לעיתים מדי) של האלבום הציב את אואזיס לראשונה בעמדה שהייתה חדשה לה חדשה: מותקפת. למעשה עד היום נחשב Be Here Now לאחד האלבומים המושמצים ולזה שהביא את סופו של עידן הבריטפופ אבל האמת היא שלכל מסיבה טובה יש סוף וזה גם המקרה של הבריטפופ, Be Here Now היה רק תירוץ.
באיזה עוד אלבום נינטיז תמצאו אסופת שירים כל כך טובה כמו D'You Know What I Mean? All Around the World, My Big Mouth ובעיקר Don't Go Away המושלם? אלבומם השלישי של אואזיס הוא לא הטוב ביותר שלהם אבל מפה ועד הביקורות חסרות הפרופורציות להן זכה, המרחק רב מאוד.
Monaco- Music For Pleasure
למרות שיצא ב- 1997, עד היום אלבום הבכורה של פרויקט הצד של פיטר הוק (ניו אורדר) נשמע פרש, רענן ולא פחות ממדהים. לא אגזים אם אומר ש- Music For Pleasure אפילו הקדים מעט את זמנו בזכות שילוב מושלם בין פופ לרוק. רק תקשיבו לשיר Junk ותבינו הכל.
אחרי ההצלחה העצומה של No Need to Argue, ניסו הקרנבריז במידה רבה לשחזר את אותו צליל אגרסיבי ואנטי מלחמתי גם באלבומם הבא, To the Faithful Departed.
בעוד שבשום צורה לא מדובר באלבום רע, To the Faithful Departed, הרגיש כאילו הקרנבריז מנסים לחקות את עצמם וזה פחות עבד. הקרירות בה התקבל האלבום, לצד הפסקה ארוכה מהקלטות ולידת בנה הבכור של הסולנית והכותבת הראשית, דולורס או'ריורדן, כנראה שגרם להרכב לגלות את הצד הרך והאופטימי יותר שלו וזה לגמרי עובד ב- Bury the Hatchet אלבומם הרביעי.
עם עיבודים רכים יותר ושירים על אמהות, ילדים, זכרונות ומשפחה, רבים חשבו שהקרנבריז איבדו את זה, אבל השינוי הזה דווקא עשה רק טוב ללהקה שנשמעת באלבום הזה משוחררת ואף מרגשת יותר מתמיד.
Red Hot Chili Peppers- Mother's Milk
עם צאתו זכה אלבומם הרביעי של רד הוט צ'ילי פפרס והראשון עם ג'ון פרושיאנטה וצ'אד סמית' לביקורות מעורבות. "לא מחדש כלום", "חסר כיוון" ועוד היו רק חלק מהביקורות שהופנו כלפי האלבום ובין אם היה בהם צדק מסוים, מדובר באלבום די אקלקטי שהכין את הקרקע עבור השלב הבא באבולוציה של הלהקה מקליפורניה.
זהו אלבום חובה, לא רק למעריצי הלהקה, אלא לכל חובב רוק ופאנק באשר הוא, מפני שהוא מציג את הזרעים מהם יצמחו הצ'ילי פפרס לתהילת עולם וגם מפני שהוא פשוט אלבום מעולה שמכיל את Knock Me Down וזה בפני עצמו מספיק.
David Bowie- Outside
החזרה לעבודה עם בריאן אינו לראשונה מאז טרילוגיית ברלין, ההשראה מטווין פיקס, הנארטיב הסיפורי, ספקטרום הז'אנרים הרחב שבו, כל אלה ועוד לא עזרו לאלבומו העשרים של דייויד בואי (אין עוד מלבד) להיחרט בתודעה הקולקטיבית כמו יצירותיו הגדולות אבל כל אלה הם בדיוק הסיבות שבגללם האלבום הזה הוא נפלא ודורש האזנה נוספת. כאילו בחיאת, כמה כבר רע יכול להיות אלבום של דייויד בוא?
וגם, כמה נפלאה גרסת הרמיקס של Hallo Spaceboy יחד עם הפט שופ בויז אה?
Smashing Pumpkins- Adore
קשה באמת לדעת עד כמה אלבומם הרביעי של סמשינג פאמפקינס הוא אנדרייטד כי מהרגע שיצא ועד היום הדעות לגביו מאוד חלוקות. מצד אחד פיצ'פורק כינו אותו "האלבום הטוב ביותר של סמשינג פאמפקינס מאז Siamese Dream" כשמהעבר בשני NME קראו לו "חסר אלגנטיות ואנרגיה".
התגובות הכל כך מנוגדות ליצירה הזאת נובעת משינוי הסאונד הקיצוני שעברה הלהקה בעקבות פיטורי המתופף הקבוע שלה, ג'ימי צ'מברלין. בהעדר מתופף קבוע אימצו הפאמפקינס לחיקם את הסינתיסייזרים ומכונות התופים ויצרו אלבום מינימליסטי, אקוסטי, אלקטרוני שלא היה קל לכולם לעכל אבל מי שהצליח, התענג על כל רגע.
מ- To Sheila הקסום, דרך Perfect הנפלא ועד For Martha היפיפה, Adore מציג את בילי קורגן בשיאו הלירי ומי שמפחד לקפוץ ראש אל תוך האלבום הזה פשוט מפספס בגדול.
The Cure- Bloodflowers
הפתיחה המהורהרת של Out of This World, האנרגיות של Watching Me Fall, הקסם של Maybe Someday, העצב המתוק של The Last Day of Summer, השלמות של There Is No If והסוף האפי של שיר הנושא.
באלבומם ה- 11 של הקיור יש את כל המרכיבים שהפכו אותם למה שהם כך שאין שום סיבה הגיונית שהאלבום הזה לא יתגלה מחדש ויזכה להערכה לה הוא ראוי.
Placebo- Meds
בגדול פלסיבו מעולם לא זכו להערכה לה הם ראויים. הם אמנם תמיד היו עוף מוזר אבל כזה שמבטא רחשי לב אמיתיים של מתבגרים וכל מי שאי פעם מצא את עצמו כאאוטסיידר.
באלבומם החמישי שיצא ב- 2006 ממשיכים פלסיבו את הקו הרוקיסטי-אלקטרוני עם טאצ' אינדוסטריאלי והתוצאה לא פחות מנפלאה. אני מסכים, זה לא אלבום שישנה את חייכם אבל הוא כן אלבום מעולה שהאימפקט שלו התנדף מהר מדי מהנוף. ברמה מסוימת זה משקף את כל הקריירה של ההרכב האנגלי הייחודי הזה.
Radiohead- Hail to the Thief
מה? אלבום לא מוערך של רדיוהד? אני יודע זה סוג של דיסוננס ובכל זאת, גם אם הוא מוערך בחוגי מבקרים ו"יודעי דבר", אין ספק ש- Hail to the Thief לא מקבל את הכבוד שמקבלים אחיו לקטלוג כמו The Bends, KidA, OKComputer ואחרים.
אלבומם השישי של רדיוהד יצא באקלים פוליטי תוסס של פוסט פיגועי ה- 11 בספטמבר וערב הפלישה השנייה של ארה"ב לעיראק. העיסוק בנושאים שללו באלבום הופך את Hail to the Thief לאלבום הפוליטי ביותר של ההרכב. אך גם ללא הטקסטים הנוקבים, ספקטרום הז'אנרים והשירים העל זמניים שנמצאים בו (אני מדבר עליף A Wolf at the Door), האלבום הזה ראוי ליותר כבוד, אפילו ממעריצי רדיוהד.
REM- Up
כמו סמשינג פאמפקינס, גם אר.אי.אם איבדו את המתופף שלהם באמצע שנות התשעים ובתגובה אינסטנקטיבית כמעט פנו למוזיקה האלקטרונית. התוצאה היתה UP, אלבומם האחד עשר.
בזמן אמת הרבה גבות הורמו למשמע Up אבל כמו הרבה יצירות גדולות לפניה, עם הזמן הגדולה שלה ובעיקר השפעתה על אמנים אחרוים הלכה והתגלתה. אולי לא מדובר כאן על Automatic for the People אבל כן מדובר על אלבום יפיפה שנוטים בקלות רבה מדי להתעלם ממנו. אה כן, והוא מכיל את אחד משירי הסיום הכי יפים אי פעם.
Savage Garden- Savage Garden
אולי זאת נטו נוסטלגיה מתוקה ואולי סתם כי גם לי מותר לאהוב טראש פופ מתוק, אבל אלבומם הראשון של סאבאג' גארדן האוסטרליים, לא רע בכלל.
בעידן של להקות בנים ובנות שהתחרו ביניהם מי הכי סליזי ומי הכי סוכרתי, Savage Garden הציג הפקת פופ מעט יותר מאתגרת ששילבה בהצלחה פופ עכשווי עם חספוס אלטרנטיבי.
ב- 1997, זכה האלבום במולדתו שבאוסטרליה בעשרה פרסים של התאחדות המוזיקה האוסטרלית (ARIA) יותר מכל אמן אחר בהיסטוריה. בנוסף לכך הוא נכלל בספר 100 האלבומים האוסטרליים הגדולים אי פעם כאשר ב- 2021 מגזין ה'רולינג סטון' האוסטרלי דירג אותו במקום התשיעי והמכובד ברשימת 100 האלבומים האוסטרליים הגדולים בכל הזמנים.
Talk Talk- Spirit of Eden
התלבטתי רבות אם לכלול את האלבום הזה ברשימה הזאת כי למרות שקיבל ביקורות מזעזעות בצאתו, היום הוא נחשב למאסטרפיס (יחד עם אלבומם הבא של הלהקה, Laughing Stock) ולמבשר סגנון הפוסט-רוק.
בכלל הקריירה של מארק הוליס ו- Talk Talk היא מהמרתקות בהיסטוריה של המוזיקה ולמרות שהיום אלבומם הרביעי נחשב לפורץ דרך, הוא עדיין נתפס בעיני כיהלום שטרם התגלה מעבר לחוגים יודעי דבר וככזה שראוי שיגיע ליותר אוזניים.
Pink Floyd- The Division Bell
למרות שהביא את פינק פלויד לדור חדש של מעריצים, The Division Bell מעולם לא קיבל את הכבוד הראוי לו. למעשה בצאתו הוא "זכה" לביקורות מזעזעות כמו זו של Entertainment Weekly בה נכתב כי "הסיבה היחידה שהוא קיים היא תאוות הבצע".
כמו A Momentary Lapse of Reason לפניו, גם The Division Bell חוטף בשל העדרותו של ווטרס מההרכב עת הוקלט האלבום. לטענת המבקרים היצירה חסרה את הרובד האינטלקטואלי שווטרס מוסיף ללהקה ובעוד זו ביקורת שאני יכול לקבל, עדיין אלבומם ה- 14 של הפלוידס מלא ברגעים מוזיקליים לא פחות ממופלאים.
מ- What Do You Want From Me האנרגטי, דרך Coming Back to Life המרגש ועד High Hopes, מהשירים הכי יפים שנכתבו אי פעם, יום יבוא וגם הספקנים ביותר יסירו את הכובע אל מול היופי הנשגב שאוצר בתוכו האלבום הכל כך ייחודי הזה.
A-Ha- Minor Earth Major Sky/Lifelines
ולסיום, שני אלבומים במחיר אחד! אחרי אלבומם החמישי, Memorial Beach, שנקטל על ידי המבקרים (אגב לא מוערך מספיק, תנו גם לו אוזן), יצאה השלישייה הנורווגית להפסקה ממנה היה ספק רב אם יחזרו.
רק בשנת 1998, כחמש שנים לאחר מכן, הוזמנה א-הא להופיע בטקס הענקת פרס נובל באוסלו ושם ביצעה לראשונה שיר חדש בשם Summer Moved On. הביקורות הנלהבות להופעה ולשיר החדש עודדו את ההרכב לחזור לאולפן ובשנת 2000 שיחררו החברים את Minor Earth Major Sky ושנתיים בלבד לאחר מכן את Lifelines.
שני האלבומים האלה (שאף יצאו מאוחר יותר גם כמארז מאוחד עם בונוסים וכו') מסמנים בעיני את אחד הקאמבקים המרגשים והיפים ביותר בתולדות הפופ. בזמן אמת אמנם הסינגלים המובילים מהאלבומיל אכן נוגנו לא מעט, בעיקר Summer Moved On ו- Forever Not Yours הנפלאים, אבל 2 האלבומים האלה אוצרים בתוכם כל כך הרבה יותר שירי פופ נפלאים שנשגב מבינתי כיצד הם פשוט התפיידו להם שלא בצדק אל ההיסטוריה.
התפוח הגדול, המקום אליו נשאו מיליוני מהגרים עיניים, המרכז המסחרי הגדול בעולם, המיתוס, קבלו 15 שירים נפלאים על אחת הערים המדהימות בעולם.
Billie Holiday- Autumn in New York
אי אפשר להאזין לסטנדרט הג'אז הנפלא הזה מבלי לחוש את רוחות הסתיו מתחילות לנשב. למרות שבוצע על ידי אינספור אמנים, הוא הפך להיות מזוהה במיוחד עם בילי הולידיי ולא קשה להבין מדוע.
"זה הסתיו בניו יורק הטומן בחובו הבטחה לאהבה חדשה" שרה הולידיי וכמה קסום ככה זה גם נכון.
REM- Leaving New York
"לעזוב את ניו יורק זה אף פעם לא קל" שר מייקל סטייפ בקולו הנפלא בבלדה היפיפיה והמעט נשכחת הזאת מתוך האלבום Around the Sun.
סטייפ תיאר את השיר הזה כמחווה לאחת הערים האהובות עליו ועל האופן המרשים בו היא התמודדה עם פיגועי התאומים, התמודדות שהפכה אותה לעיר טובה עוד יותר ממה שהייתה.
LCD Soundsystem- New York, I Love You, but You’re Bringing Me Down
לא היה יכול להיות שיר מושלם יותר שיסגור את אלבומו הנדיר של ג'יימס מרפי, Sound of Silver מ- 2007. השיר הזה, שתמיד היה שונה מרוב הרפרטואר של היוצר הגאון, תמיד הרגיש לי כמו האנגאובר אחרי לילה של שכרות (במובן המטאפורי כמובן). שיר של דאון והתפכחות מהעיר הטובה בעולם.
"מרגיש כמו חולדה במלכודת, מרוויח שכר מינימום, ניו יורק אני אוהב אותך אבל את מבאסת אותי". מרפי מוציא את כל הלכלוך מהזוהר של ניו יורק ולא מפחד להתאכזב ממנה אבל איכשהו זה גורם לעיר להשמע עוד יותר סקסית ממה שהיא כבר.
Pet Shop Boys- New York City Boy
בשיר הזה עושה צמד הפופ האלמותי מחווה נפלאה למוזיקת הדיסקו האמריקאית של שנות השבעים שהתפתחה בניו יורק.
עם רפרנסים לוילג' פיפל וקליפ שעושה כבוד למועדון 'קלאב 54' המיתולוגי, אין ספק שזה אחד השירים הכי כיפיים שנכתבו אי פעם על ניו יורק.
Leonard Cohen- First We Take Manhattan
השיר הזה שמקשר בין טרוריסטים למנהטן נכתב הרבה לפני המתקפה על מגדלי התאומים ועדיין מדהים לראות כמה אקטואלי הוא גם כיום.
ניו יורק לא נבחרה במקרה כיעד למתקפת הטרור הקטלנית בהיסטוריה, היא נבחרה משום שהיא אחת הערים הגדולות והחשובות בארה"ב ובעולם החופשי בכלל.
ניו יורק היא סמל, מותג, מקום אליו מדוכאים נשאו עיניהם לכל אורך ההיסטוריה בכדי לפתוח דף חדש, מה שאוטומטית הופך אותה ליעד מרכזי לכל מי שרוצה לתקוף את אורח החיים הליברלי.
Joni Mitchell- Chelsea Morning
בסופו של דבר כל מקום גדול מורכב ממקומות קטנים וקסומים כמו צ'לסי, השכונה בניו יורק בה גרה מיטשל ובהשפעתה כתבה את השיר הנפלא הזה.
כמו מיליוני אחרים, גם ביל והילארי קלינטון אהבו מאוד את השיר הזה, למעה הם אהבו אותו עד כדי כך שהם החליטו לקרוא לביתם על שמו, צ'לסי.
Vampire Weekend- Jerusalem, New York, Berlin
השיר הנפלא הזה מתוך אלבומה הרביעי של הלהקה, Father of the Bride, הוא בעיני לא פחות מאחד השירים הכי יפים בעשרים השנים האחרונות. כמו בהרבה מן השירים של ומפייר וויקנד, גם ב- Jerusalem, New York, Berlin יש המון סימבוליות ועוד יותר פרשנויות.
כיהודי, רבים מהשירים של עזרא קונינג נוגעים ביהדות בכלל ובישראל בפרט וגם כאן עם רפרנסים בין היתר גם להצהרת בלפור המצב לא שונה.
אז מה החוט המקשר בין שלושת הערים הנפלאות הללו? זה כמובן נתון לפרשנות. אולי ניו יורק היא בירת הכלכלה העולמית, ברלין התרבות וישראל היא הקודש ואולי זה פשוט כי שלושת הערים הללו מתקדמות, היסטוריות וליברליות (אני יודע, אפשר להתווכח על כך), תכלס זה לא משנה כל עו דמדובר בשיר מושלם.
Beastie Boys- An Open Letter to NYC
אחת הלהקות שהכי מזוהות עם ניו יורק היא ללא ספק הביסטי בויז שכתבו לא מעט שירי אהבה לעיר מולדתם (No Sleep Till Brooklyn מאלבומם הראשון, הוא אולי המוכר ביותר). ובכל זאת הסינגל השלישי מאלבומם השישי הוא כנראה המרגש והמיוחד ביותר.
הקטע הזה נכתב כתגובה למתקפת האחד עשר בספטמבר על עירם האהובה של חברי הלהקה ומתוארים בו נופיה המוכרים של העיר. בנוסף פונים חברי הלהקה בשיר לתושביה של ניו יורק ומבקשים עליהם להתאחד ולהתאגד כקהילה על אף השוני ביניהם.
St. Vincent- New York
"ניו יורק היא לא ניו יורק בלעדיך", שרה סנט וינסנט בבלדה הנפלאה הזאת שזכתה להמון אינטרפטציות החל משיר פרידה רומנטי, דרך ההתמודדות של הזמרת עם לכתם של גיבורי התרבות שלה (דייויד בואי, פרינס ולאונרד כהן) ועד הגעגוע והכמיהה לעיר ניו יורק עצמה.
לא בטוח שזה קריטי על מה בדיוק היא שרה, כל עוד ניו יורק ברקע כל התשובות נכונות.
Sharon Van Etten- Seventeen
בדיוק כמו בקליפ לשיר הזה בו מצולמת שרון ואן איטן בניו יורק ליד כל המקומות שעיצבו את אישיותה, גם הטקסט עצמו הוא חגיגה של אהבה לתפוח הגדול.
"זה מכתב אהבה לניו יורק" צוטטה ואן איטן והוסיפה כי היא כתבה את השיר על השינוי שניו יורק חוללה בה וגם על השינויים שעברו על העיר עצמה.
השיר New York City Cops נכתב כתגובה לאירוע המזעזע בו ירו שוטרים ממשטרת ניו יורק 41 כדורים באמאדו דיאלו, מהגר מגינאה ללא עבר פלילי כי חשבו שהארנק שהוא שולף זה אקדח.
"שוטרי ניו יורק הם לא כל כך חכמים" שר ג'וליאן קזבלנקס בשיר הזה שלא נכלל תחילה בגרסה האמריקאית של האלבום בשל אירועי האחד עשר בספטמבר אבל הפך בהמשך לחלק אינטגרלי מהיצירה הכי גדולה של שנות ה- 2000.
Interpol- NYC
"תמכת בי במשך כל כך הרבה זמן ועם זאת אני עדיין לא מתרשם, אבל לניו יורק אכפת…". ואכן ל"ניו יורק אכפת" טענה כרזה שעיטרה את רכבת התחתית בעיר והשפיעה על פול בנקס לכתוב את השיר הזה.
למרות ש"המדרכות שלה נראות זוועה" ו"הרכבת התחתית מרגישה כמו "פורנו", עדיין קשה להשתחרר מהתחושה שניו יורק היא הדבר הכי אמיתי שיש ושתמיד יהיה לה אכפת.
Frank Sinatra- New York, New York
אולי השיר הגדול והמפורסם ביותר על ניו יורק. למרות שהוקלט לראשונה על ידי לייזה מינלי עבור הסרט באותו השם של מרטין סקורסזה, פרנק סינטרה בהופעותיו הרבות הפך אותו לשלו.
"אם אצליח שם, אצליח בכל מקום" שר סינטרה וממצב (בצדק) את ניו יורק כאחד המקומות הכי חשובים בעולם למי שרוצה להצליח בעולם התרבות ובכלל.
Jay Z feat. Alicia Keys- Empire State of Mind
לא פחות משבעה כותבים קיבלו קרדיט על שיר האהבה הזה של ג'יי זי ואלישיה קיז לניו יורק. במקור נכתבו המילים על ידי אנג'לקה האנט ושותפתה ג'נט "ג'ניי" סוול-אולפיק כשהיו בחופשה בלונדון ונתקפו געגועים לעיר מולדתם, ניו יורק.
תחילה ג'יי זי סרב לשיר אך עם דחיפות קלות מחברים התאהב בו והפך אותו לאחד ההמנונים הכי גדולים שידעה ניו יורק אי פעם.
Billy Joel- New York State of Mind
ומההשראה, למקור. אחרי שגר 4 שנים בלוס אנג'לס, חזר בילי ג'ואל לניו יורק וכתב את השיר הזה על אהבתו הגדולה לעיר.
למרות שמעולם לא יצא רשמית כסינגל, השיר הזה הוא מהמוכרים ברפרטואר של ג'ואל ואחד המפורסמים שנכתבו על ניו יורק אי פעם.
אחד מזיכרונות הילדות הכי חזקים שלי הוא הרגע שבו Changes של טופאק יצא. אני נשבע לכם שיום אחרי זה חצי מהבנים הלבנבנים בשכבה שלי במקיף ג' באר שבע, לבשו מכנסי Xboy וסימנו "ווסטסיייייייד" עם הידיים כאחרוני הגנגסטרים בגטו של קומפטון. הראפ כבש סופית את המיינסטרים. המהפכה הושלמה.
89. Catatonia- Road Rage
סינגל הפריצה של ההרכב הוולשי המעט נשכח הזה, נקרא על שמם של 2 דמויות ניינטיז אייקוניות: מאלדר וסקאלי מ"תיקים באפלה". אבל עד כמה שהשיר הזה היה טוב (והוא שיר מעולה) Road Rage שיצא אחריו במאי 1998 הצליח להתעלות עליו.
השיר נכתב בעקבות הרצח של לי הארווי בידי חברתו, הדוגמנית, טרישיה אנדרוס, שדקרה אותו 42 פעמיים לאחר ויכוח במכונית. נורמלי סך הכל.
אבל בינינו, גם אם לא אהבתם את השיר, המבטא הוולשי הכבד של הסולנית, קאריס מת'יוס, לא הורס אתכם?
88. Len- Steal my Sunshine
קל לשכוח שלפעמים מוזיקה נועדה פשוט בשביל לגרום לנו להרגיש טוב יותר וזה בדיוק מה ש- Steal My Sunshine עושה. סינתזת ההיפ הופ/דיסקו/פופ הזאת זכתה להצלחה שקטה שכבשה אט אט את העולם עם וייב אופטימי של קיץ שטוף שמש בקליפורניה.
"ה- Don't You Want Me" של שנות התשעים כונה השיר הזה על ידי מבקר המוזיקה רוב ברונר מ- Entertainment Weekly בהתייחסו לקאלסיקת האייטיז האלמותית. אז Steal my Sunshine אולי לא פורץ דרך ומשפיע כמו Don't You Want Me, אבל הוא בהחלט הפך את הניינטיז לעשור קצת יותר כיף.
87. Dr. Dre- Nuthin' but a 'G' Thang
בשני העשורים האחרונים ההיפ הופ הוא המיינסטרים החדש והרבה מזה בזכות ד"ר דרה. האיש שעמד מאחורי N.W.A המיתולוגית ועשרות הפקות לאורך השנים, שחרר את אלבום הבכורה שלו, The Chronic, ב- 1992 כאשר Nuthin' but a 'G' Thang היה הסינגל המוביל מתוכו.
הקטע הוא שיאו של תהליך בו הפך הגנגסטראפ מתופעה שולית יחסית שהחלה באמצע שנות השמונים, לפסגות המיינסטרים. בשיר מתארח לראשונה סנופ דוג שיהפוך בעצמו לכוכב על ובכלל השיר הזה פרץ את הדרך לעשרות אמני ראפ והיפ הופ שיכבשו את ראשי המצעדים לכל אורכו של העשור.
86. Goo Goo Dolls- Iris
לא הרבה יודעים, אבל לפני שהפכה לממתק סוכרתי, גו גו דולז הייתה להקת פאנק בועטת. למעשה אם תאזינו לשני האלבומים הראשונים שלהם לא תאמינו שמדובר באותה להקה.
אבל לשלישייה מבאפלו ניו יורק, היו תוכניות גדולות הרבה יותר. וככה אט אט הם חתכו למיינסטרים עם שורת להיטי פופ-רוק מתקתקים אך אפקטיביים להחריד שנטחנו למכביר בחצי השני של העשור.
השיא היה עם Iris שקיבל דחיפה ענקית בזכות חלקו בסרט City of Angels והפך לאחד הלהיטים הגדולים של העשור. למרות שנחרש עד דק בכל מיקסטייפ של ילד בן 15, תאמינו או לא, הוא ממשיך להיות אפקטיבי גם היום.
85. Robert Miles- Children
באמצע שנות ה- 90, חדרו סוף סוף הרייבים ומסיבות הטראנס למיינסטרים אחרי שנים שחיו במחתרת. אבל החגיגה התחלפה מהר מאוד בביקורת אחרי במספר לא מבוטל של צעירים שנהרגו בתאונות דרכים אחרי המסיבות הללו.
הצעירים השתויים והעייפים נאלצו לנסוע מסטולים וגזורים מרחקים ארוכים עד למסיבות וחזרה ולעיתים תכופות מדי נרדמו על ההגה.
כתוצאה מזעקת הביקורת שהושמעה נגד תרבות הטראנס, החליט ה- DJ האיטלקי, רוברט מיילס, ליצור קטע עדין יותר ש"ירגיע" מעט את המבלים ויוריד את הדופק לפני שהמסיבה נגמרת.
התוצאה הייתה הקטע Children, שיר טראנס בבסיסו עם מלודיית פסנתר עדינה ומרגיעה. בגלל שהשיר לא היה שיר טראנס רגיל, הוא הפך ללהיט בינלאומי עצום שחרג הרבה מעבר לקהל חובבי הטראנס.
הקטע החלוצי הזה שינה את תרבות הטראנס ואף היה לסנונית ראשונה של תת ז'אנר שיקרא לימים "דרים טראנס" (Dream Trance)
84. Madonna- Frozen
אחרי Bedtime Stories, חיפשה מדונה כיוון מוזיקלי חדש ומצאה אותו במפיק וויליאם אורביט (פרינס, בריטני ספירס, פינק, יו2 ועוד). אורביט לקח את מדונה לכיוון הכי אלקטרוני בקריירה שלה והתוצאה היא Ray of Light, אלבומה הטוב בקריירה.
השינוי ניכר כבר בסינגל הראשון והנפלא, Frozen, שהציג את האימג' החדש של מדונה ואת הכיוון המוזיקלי האלקטרוני, טריפ-הופי שלה שמאז לא שוחזר בהצלחה.
83. Duran Duran- Ordinary World
בסוף שנות השמונים הפופולריות של דוראן דוראן פחתה משמעותית, אבל ב- 1993 הם חזרו בגדול עם אלבומם השביעי, Duran Duran הידוע יותר בכינויו The Wedding Album בגלל תמונות החתונה של הוריהם של חברי הלהקה שמעטרות את עטיפת האלבום- קונספט די מביך לכשעצמו.
הסינגל הראשון מהאלבום, Ordinary World, הוא חלק מסדרת שירים שכתב סיימון לה בון בעקבות מותו של חברו, דייויד מיילס, ב- 1986 ומצליח להתבלט כאחד מהשירים הבאמת איכותיים של שנות התשעים.
82. ?Monaco- What Do You Want From Me
לשיר הזה מגיע להיכנס לרשימה רק בגלל שהאלבום מתוכו הוא הגיע, Music For Pleasure, הוא מהפנינים החבויות והכי פחות מוערכות שלא בצדק בעשור הזה. בפרויקט הצד שלו, פיטר הוק (ג'וי דוויז'ן, ניו אורדר) יחד עם הזמר והגיטריסט, דייויד פוטס, הוכיח שהוא יכול לנפק להיטי פופ נפלאים גם ללא החברים מלהקת האם.
אם תשאלו אותי אז יש ב- Music For Pleasure לפחות 4-5 שירים יפים יותר מ- ?What Do You Want From Me ובכל זאת מדובר באחד מלהיטי הרוק-פופ היפים והממכרים של העשור.
81. Travis- Writing to Reach You
שניה וחצי לפני שהסתיים העשור, שיחררו טראוויס הסקוטיים את אלבומם השני והמפתיע מאוד לטובה תחת הפקתו של המפיק הגאון, נייג'ל גודריך.
אחרי הטירוף של האחים גאלאגר, הצבעוניות של ברט אנדרסון והאלקטרוניקה של תום יורק, האי הבריטי היה זקוק לקצת שקט ושלווה ו- The Man Who סיפק בדיוק את זה. סיכום מלנכולי, שקט ואישי לעשור חברתי, צעקני וצבעוני. אם תרצו The Man Who הוא כמו שביזות יום א' אחרי סופ"ש פרוע במיוחד.
בין כל השירים הבאמת נפלאים בו, כנראה היפה ביותר הוא Writing to Reach You ולא רק בשל השורה האלמותית בו ששואלת "מה זה בכלל וונדרוול"? כן, הניינטיז היו עשור מעולה לגדול בו.
"בעודי הולך בגיא צלמוות, אני מביט על חיי ומבין כי דבר לא נותר…". השיר הזה, מתוך הסרט "סיכון מחושב" עם מישל פייפר, הביא את תרבות הגנגסטרים, ובעיקר את ההשלכות שלה למיליוני מאזינים ברחבי העולם. פתאום להיות גנגסטר מיוסר היה הדבר הכי מגניב בעולם.
השיר הוא סוג של עיבוד מחדש לשיר Pastime Paradise של סטיבי וונדר מ- 1976. וונדר התנה את השימוש בשיר בכך שלא יהיו בו קללות ושפה לא נאותה. זו הסיבה שזהו אחד השירים הבודדים בהיסטוריה של הראפ שעוסק בגנגסטרים מבלי שתהיה בו ולו קללה אחת.
79. Natalie Imbruglia- Torn
כמו הרבה כוכבים אוסטרליים לפניה, גם נטלי אימברוגליה החלה את הקריירה שלה באופרת הסבון המפורסמת "שכנים". אך תהילת העולם שלה הגיעה בזכות סינגל הבכורה שלה, Torn, שיצא באוקטובר 1997.
השיר התפוצץ כמעט בבת אחת על העולם והפך לאחד השירים הכי מזוהים עם שנות התשעים. מדובר היה בלהיט בינלאומי מפלצתי שמרוב שהיה גדול מחק מהתודעה לגמרי את העובדה שמדובר בקאבר ללהקת Ednaswap האמריקנית (למעשה, לא רבים יודעים את זה גם היום).
הלהיט הזניק את אימברוגליה למעמד של כוכבת על ואלבום הבכורה שלה, Left of the Middle, מכר למעלה מ- 7 מיליון עותקים. לא רע בכלל.
מסתבר שלא סתם אומרים שלב שבור מעורר את המוזה. גוון סטפני כתבה את השיר הזה בעקבות הפרידה שלה מבסיסט הלהקה, טוני קאנל, והזניקה את הקריירה של No Doubt למחוזות השמורים לגדולים ביותר.
במקור Don't Speak היה אמור להישמע כמו עוד שיר פאנק-סקא מהסוג שמילא את שני האלבומים הראשונים של הלהקה, אבל גוון החליטה להוריד טמפו ולהפוך את השיר למעין בלדה.
ההחלטה כאמור השתלמה בענק. Don't Speak הפך לשיר המושמע ביותר באמריקה בשנת 1996, תפס את המקום הראשון במצעד האמריקאי במשך 16 שבועות רצופים (!) והפך לאחד הלהיטים הגדולים של העשור.
למרות שהיה בעיני די בלתי נסבל בזמן אמת, היום אני בהחלט מבין למה היה מדובר בלהיט כל כך גדול.
77. Michael Jackson- Black or White
ההיסטריה סביב מייקל ג'קסון לא נעצרה באייטיז. ב- 1991 הוציא מלך הפופ את אלבומו השמיני ושטף את העולם מחדש עם להיטי ענק כמו Remember the Time, Heal the World, In the Closet ואחרים.
אבל מעל כולם עמד הסינגל הראשון מהאלבום, Black or White, שעם ריף הגיטרה הממכר, הקליפ הקאנוני שכלל את מקולי קאלקין (ילד פלא בזמנו) ואת אפקט החלפת הפנים שזכה מאז לאינספור פארודיות, הפך לאחד מסימני ההיכר של העשור.
76. 2Pac feat. Dr.Dre- California Love
שני האייקונים הגדולים ביותר שמייצגים את ההיפ הופ של החוף המערבי בשיר אהבה למדינת מולדתם, קליפורניה. השיר הזה היה סוג של סינגל קאמבק עבור טופאק אחרי שחררו מהכלא והפך ללהיט ענק שהביא לו אפילו מועמדות לגראמי.
גם הקליפ העצום שצולם לשיר, בהשראת סרטי מקס הזועם, החצין את צמד התדמיות הגדולות מהחיים של טופאק ודרה והפך לאייקוני.
TLC- Waterfalls .75
ללא ספק אחד מהמנוני הניינטיז ומהשירים המזוהים ביותר עם העשור. על פי חברות הלהקה, "לרדוף אחרי מפל" זו אנלוגיה לרדיפה אחר דברים שלא יקרו, אך בנוסף זהו שיר העוסק במחלת האיידס.
ליסה "לפט איי" לופז הייתה דוברת מאוד קולנית בכל הקשור לסקס בטוח כאשר לעיתים קרובות היא אף הסתובבה עם קונדומים מחוברים לבגדיה.
כמו הרבה מהשירים ברשימה, גם Waterfalls, חייב חלק גדול מההצלחה שלו לקליפ שליווה אותו שעלה כמיליון דולר ובאופן טבעי נטחן ללא הפסקה ב- MTV.
74. Offspring- Self Esteem
השיר הזה מתאר סיטואציות שעל פי סולן הלהקה, דקסטר הולנד, מבוססות על קשרים אמיתיים שהיו לו ולחברים שלו עם בנות המין השני שדרכו עליהם כי לא היה להם מספיק ביטחון עצמי.
אי אפשר להגיד שהסיטואציות הללו נדירות (בלשון המעטה), בטח בגיל ההתבגרות, אולי זו הסיבה שהשיר הזה היה להיט ענק כשיצא בדצמבר 1994 ונשמע אקטואלי ומעולה גם היום.
73. The Connells- 74-75
למרות שהיו די אנונימיים במולדתם ארה"ב, ב- 1993 שיחררו "הקונלס" את ה- One Hit Wonder הבלתי צפוי הזה שהפך ללהיט ענק ברחבי אירופה.
אז נכון זה שיר מעט שמאלצי ולא באמת ייחודי, אבל הוא כן לוחץ חזק על כפתור הנוסטלגיה וזה תמיד עובד.
72. Moby- Why Does My Heart Feel So Bad?
את הלהיט האלקטרוני הנוגה הזה, כתב מובי כבר ב- 1992 אבל זנח אותו משום שהוא היה נשמע לו כמו "קטע טכנו ממש רע…". שנים מאוחר יותר חזר מובי לקטע הגנוז ועיבד אותו מחדש כשיר עדין יותר, איטי יותר ו"רומנטי יותר".
התוצאה היא אחד מקטעי הטכנו המפתיעים והמשפיעים ביותר ביותר של העשור וזה למרות שיצא חודשיים לפני סיומו.
71. The Cranberries- Ode to My Family
אז נכון היו שם Zombie, Linger ו- Dreams לפני כן, אבל השיר הכי יפה ובעיקר הכי מרגש של הקרנבריז הוא ביי פאר Ode to My Family.
השיר נכתב על ידי דולורס או'ריורדן כשיר כמיהה וגעגוע למשפחתה ובעיקר לילדותה ולזמנים הפשוטים יותר לפני שהפכה למפורסמת. כשאת אינך: פרידה מדולורס או'ריורדן>>
70. Dave Matthews Band- Crash into Me
דייב מת'יוס בנד אף פעם לא ממש הצליחו בגדול מחוץ למולדתם שבארה"ב, בטח שלא בישראל. אבל ההפסד כולו שלנו.
השיר שיצא כסינגל השלישי מתוך אלבומה השני של הלהקה, Crash, נכתב מנקודת מבטו של מציצן שעוקב אחר מושא אהבתו (תאבתו?) דרך חלון ביתה.
השיר לא היה להיט גדול במיוחד בזמן אמת, בטח לא ברמה הבינלאומית, אבל אט אט הפך לשירים האלה שאתה דופק את הראש על זה שלא הכרת אותם קודם.
69. Babybird- You're Gorgeous
אולי לא מדובר באחד מלהיטי הניינטיז הגדולים ביותר, אבל זה לגמרי אחד השירים הכי קסומים שיצאו בעשור הזה. הקסילופון והעיבוד העדין והנפלא עומד כמעט בסתירה לנושא בו הוא עוסק, צלם דוגמניות שמנצל את מושאי צילומיו, שני עשורים לפני תנועת ה- METOO#.
68. Nas- If I Ruled the World (Imagine That)
מחוזק בלורן היל, הראפר "נאס" הפציץ עם אחד משירי הראפ הגדולים בהיסטוריה. בשיר מתאר "נאס" את כל מה שהיה עושה אם היה עשיר והיה "שולט העולם".
השיר הוא חידוש של קלסיקת האולד סקול, If I Ruled the World של הראפר קרטיס בלואו ששר איך הוא יביא שלום כשיהיה מלך. בגרסה שלו, "נאס" משלב סימפול מהשיר Friends של "הודיני" והופך את השיר ליותר "חומרני" מצד אחד, אך באופן שמדגיש את החלמות הגדולים באמת של מי שבא מהגטו.
אגב, אפשר לשמוע את לורן היל עושה מחווה קטנטנה לשיר בלהיט הענק של ה"פוג'יז", Ready or Not.
67. Tom Petty- Learning to Fly
לפעמים לא צריך הרבה בשביל ליצור קלאסיקה, 4 אקורדים זה מספיק מסתבר. טום פטי כתב את השיר אחרי שראה ראיון בטלוויזיה עם טייס שטען שזה "לא קשה ללמוד לטוס, אם כבר החלק הקשה הוא הנחיתה".
השיר לקוח מאלבומו השמיני והמעולה של פטי, Into the Great Wide Open שגם לשיר הנושא שלו, עם הקליפ בכיכובו של ג'וני דפ, יש מקום ברשימה הזאת. כמה חבל שיש רק 90 שירים.
66. Everything But the Girl- Missing
עם כל הציניות וכל הפלצנות, באמת שקשה שלא להשבות בקסמו של שיר שהפזמון שלו מכיל את המשפט: "אני מתגעגעת אליך כמו שהמדבר מתגעגע לגשם". בנאלי, חרוש ועם זאת כל כך פשוט ונוגע.
מדהים שלקח ללהקה לא פחות משמונה אלבומים ו- 12 שנים לשחרר להיט. למעשה בגירסתו הרגילה השיר לא הצליח בכלל, רק אחרי שהמפיק וה- DJ, טוד טרי, מיקסס את אותו הוא הפך ללהיט בינלאומי ענק ולא פחות חשוב, מוערך מאוד.
65. U2- One
השיר הזה נבחר כשיר העשור בישראל ולמרות שעם השנים הפכו לבלתי נסבלים, אי אפשר לקחת מבונו דה אדג' ושות' את האלבומים הנפלאים והשירים החזקים של תחילת העשור.
כמו שכתבתי בעבר בפוסט על 10 שירים עם משמעות שונה ממה שחשבתם, ONE הוא לא שיר על אחדות אוניברסלית או משהו בסגנון, זהו למעשה שיר על חרדה של ילד לצאת מהארון אל מול אביו ובכל זאת קלאסיקה. 25 שנה ל- Achtung Baby של U2>>
64. Placebo- Pure Morning
Pure Morning היה השיר האחרון שהוקלט עבור אלבומה השני של הלהקה, Without You I'm Nothing והסינגל הראשון שיצא מתוכו. אחרי אלבום בכורה מצליח, השיר הזה הוכיח שפלסיבו הם יותר מתופעה חולפת.
בהרבה מובנים Pure Morning מציג את הסטנדרט של פלסיבו שמצד אחד משלב סאונד אלטרנטיבי אך מצד שני לא מוותר על הנגישות הפופולרית. יכול היה לצאת מהלהקה הזאת יותר אבל בלי קשר לאם אתם אוהבים אותם או לא, אין ספק שמדובר בבן זונה של שיר.
63. Weezer- Buddy Holly
ולחשוב שריברס קואמו, סולן הלהקה, לא רצה לכלול את השיר הזה באלבום.
קלאסיקת הניינטיז הזאת שעושה כבוד לאייקון הרוקנ'רול, באדי הולי, שוחררה כסינגל השני מאלבום הבכורה של וויזר וכבשה את העולם.
גם הקליפ עצמו הוא מחווה לסדרה האמריקאית המיתולוגית, Happy Days, מה שעזר לשיר להיטחן נון סטופ ב- MTV.
62. Depeche Mode- Home
מאיזשהי סיבה השיר הזה תמיד הולך לאיבוד ברפרטואר העצום של דפש מוד למרות שאין בכלל ספק שהבלדה הנוגעת בשלמות הזאת היא מהשירים היותר יפים בקריירה המדהימה של הלהקה.
נכון, יש מקום ברשימה הזאת גם ל- I Feel You, Walking in My Room, It's No Good ועוד קלאסיקות ניינטיז של דפש מוד, אבל הגיע הזמן לעשות גם ל- Home את הכבוד המגיע לו. יצירת מופת אמיתית. 20 שנה ל- Ultra של דפש מוד>>
61. Alanis Morissette- Ironic
לא הרבה יודעים את זה, אבל לפני שהפכה לנציגת הרוק הנשי של שנות ה- 90, לאלאניס מוריסט היו כבר שני אלבומי דאנס-פופ ששחררה בגיל 17 ו- 18 בקנדה ארץ מולדתה.
אך הנתיב המוזיקלי שלה השתנה ב- 180 מעלות כשעברה ללוס אנג'לס ופגשה את המפיק והמלחין גלן באלארד. באלארד דחף את מוריסט לכתוב טקסטים בעוד שהוא עצמו היה אחראי על ההפקה והלחנים. יחד הם כתבו את אלבומה השלישי הרשמי של אלאניס, Jagged Little Pill, שהיה אלבום רוק טהור, שונה מאוד משני האלבומים שהוציאה כנערה.
האלבום היה הצלחה מסחררת, נשאר במצעד המכירות האמריקאי שנתיים וחודשיים (!!) והפך לאחד מהאלבומים הנמכרים בהיסטוריה. הרבה מזה קרה בזכות להיט הענק והסינגל השלישי מתוך האלבום, Ironic שמתאר סיטואציות יום יומיות שמסתיימות בשאלה "האין זה אירוני"? השיר אף זכה בתואר שיר השנה בישראל ב- 1996 שזה הכבוד הכי גדול לא?
60. Beastie Boys- intergalactic
4 שנים אחרי Ill Communication חזרו הביסטי בויז לעניינים עם Hello Nasty שגם האנשים שהכי רחוקים מעולם ההיפ הופ (כמוני) יכלו ליהנות ממנו.
הסינגל הראשון, Intergalactic, התפוצץ ב- MTV בזכות קליפ אדיר ומצחיק במיוחד שעושה מחווה למפלצות הקייג'ו מהמיתולוגיה היפנית. השיר עצמו זכה בסוף השנה בפרס הגראמי לשיר ההיפ הופ הטוב ביותר.
אגב, זה לא של- Sabotage אין מקום ברשימה, זה פשוט שהרשימה קצרה מדי.
59. Massive Attack- Unfinished Sympathy
חלוצי הטריפ-הופ מבריסטול שחררו ב- 1991 את אחד השירים המהפכניים של הניינטיז. עם הפקה אלקטרונית חלוצית וחמושים בקולה המרטיט של הזמרת שרה נלסן, Unfinished Sympathy הפך לאחד ההמנונים של העשור ואחד הסינגלים הכי מוערכים ובצדק.
58. Portishead- Glory Box
אמנם אבותיהם הרוחניים, מאסיב אטאק, הקדימו אותם ביצירת צליל הטריפ-הופ שכל כך מזוהה עם בריסטול אנגליה, אבל פורטיסהד עזרו להביא את הז'אנר לקהלים חדשים בזכות השיר הזה.
קטע סקסי, רגיש וקסום במיוחד על אישה שמאבדת אמון באהבה ורק מחפשת סיבה להרגיש שוב אישה.
57. Faith No More- Epic
פיית' נו מור היו צריכים לשחרר 2 אלבומים מלאים לפני שמצאו את הקול של מייק פאטון, אבל ההמתנה הייתה שווה. המילים, האטיטוד ובעיקר הקול המטורף של פאטון הביאו את הלהקה עד לפסגת המיינסטרים.
הלהיט הגדול ביותר של פאטון ופיית' נו מור היה ללא ספק Epic האפי (תסלחו לי על משחק המילים המביך אך המתבקש) שמצליח עד היום להטריף חושים. בשיאה מכרה פיית' נו מור מיליוני עותקים מאלבומיה, הייתה מועמדת לגראמי ואפילו הואשמה על ידי אנתוני קידיס בניבת הסטייל שלו (אמיתי לגמרי).
56. Mazzy Star- Fade into You
פיסה אקוסטית אלטרנטיבית עם נגיעות דרים-פופ. אחד מהשירים המרגשים והיפים ביותר בניינטיז.
זה היה הלהיט היחיד של מזי סטאר האיכותית אבל כזה שהפך לפסקול של מיליוני בני נוער שבורי לב ברחבי העולם. קסם.
55. Daft Punk- Around the World
144 פעמים חוזר על עצמו המשפט Around the World בשיר. 144 פעמים שהפכו את דאפט פאנק למבשרי ההאוס המודרניים ולאחד ההרכבים האלקטרוניים החשובים ביותר. את הקליפ הגאוני לשיר אגב ביים מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול").
54. Queen- The Show Must Go On
אין צוואה יותר מכובדת שיכול היה להותיר לנו פרדי מרקורי מאשר את השיר האדיר הזה.
השיר נכתב דווקא על ידי בריאן מיי בימיו האחרונים של מרקורי, על האופן בו החיים ממשיכים ואנחנו כבני אדם צריכים לנצל כל רגע מהם.
מיי עצמו חשש שמרקורי לא יצליח לבצע את השיר כמו שצריך בעקבות ההתדרדרות המהירה במצבו הבריאותי אבל פרדי הגיע לאולפן ההקלטות, דפק צ'ייסר, אמר למיי: "I'll Fucking do it Darling" והשאר היסטוריה.
53. Air- All I Need
הסינגל השלישי של הצמד הצרפתי מאלבומם הסופר מצליח, Moon Safari הוא מהבלדות היפות הכי יפות של העשור.
נישאים על מסורות השאנסונים הצרפתיים ומחוזקים בזמרת האמריקאית, בת' הירש, All I Need הוא מהקטעים הקטנים והעדינים הללו שהגדירו עשור שלם של חיבורים מוזיקליים ושילוב של ישן וחדש.
52. Prodigy- No Good (Start the Dance)
השיר הטוב ביותר של חלוצי הטכנו מתוך האלבום האדיר שלהם Music for the Jilted Generation מ- 1994.
השלישייה הבריטית חשפו את עולם הטכנו למיליוני אוזניים חדשות ברחבי העולם והרבה בזכות הקטע הענק הזה שמצליח לשמור על טריות ואנרגיות שיא גם היום.
51. Nick Cave- Into My Arms
אחת מהבלדות היפות ביותר של נסיך האופל וזה לא דבר של מה בכך. בשיר מתאר קייב את חוסר האמונה שלו באלוהים או מלאכים אבל את האמונה החזקה שיש לו באהבה.
קייב סיפר כי זה אחד השירים שהוא הכי גאה ואם הוא אמר את זה, אז מי אנחנו?
50. Soundgarden- Black Hole Sun
ללא ספק ה- להיט של סאונדגארדן וכריס קורנל. אחד משירי הרוק המפורסמים והמשפיעים של הניינטיז, הרבה בזכות הקליפ הסוריאליסטי שלו שבוים על ידי האוורד גרינהל שביים את הקליפים הממוחשבים והמדהימים לסינגלים של הפט שופ בויז מהאלבום Very.
הטקסט האפל משהו של השיר עזר לקשר את התנועה הגראנג'ית סבב תמות של דיכאון ועצב, מה שעזר לסקס האפיל של הז'אנר ושל סאונדגארדן בפרט. בכל מקרה שיר נפלא.
49. Metallica- Enter Sandman
אין ספק שמבחינת הצלחה וחשיפת קהלים חדשים לז'אנר ל- Nothing Else Matters יש מקום ברשימה הזאת. אבל מה לעשות שהוא טחון, חרוש ואוברייטד לגמרי, בטח לעומת אחיו הבכור, Enter Sandman.
סינגל הבכורה מתוך "האלבום השחור" של מטאליקה, מכיל את אחד מריפי הגיטרה הממכרים ביותר ואת הפזמון הכי פופי של הלהקה עד כה, זאת מבלי לאבד את הסאונד הכבד והעמוק שכל כך מאפיין אותה.
השילוב המושלם בין המטאל של מטאליקה, תחיית הגראנג' של תחילת הניינטיז וטקסט שעוסק באחד הפחדים הכי בסיסיים שלנו כבני אנוש: סיוטים, הופך את השיר הזה לקלאסיקה אמיתית.
48. Blind Melon- No Rain
השיר הזה נכתב על ידי בסיסט הלהקה, בראד סמית', על חברה שלו שהייתה בדיכאון וסירבה לצאת מהמיטה אפילו כשאין גשם בחוץ.
הוא גם זכה לאחד הקליפים המפורסמים של שנות התשעים בזכות "ילדת הדבורה" שמככבת בו ושהמיסה מיליוני לבבות ברחבי העולם.
47. Joan Osborne- One of Us
זה אולי אחד השירים הכי חרושים מהניינטיז אבל המסר והשאלה שבבסיסו תמיד יהיו רלוונטיים. ה- One Hit Wonder הנפלא הזה של ג'ון אוסבורן יצא כסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלה, Relish, ששוחרר ב- 1995 ומאז היא נעלמה מהעין ומהאוזן למרות ששיחררה לא פחות משמונה אלבומים נוספים.
השיר אגב כלל לא נכתב על ידי אוסבורן אלא על ידי אריק בזיליאן מה- Hooters שהצליח בטקסט פשוט וקולע ולחן מינימליסטי לנפק את אחד משירי העשור.
46. Underworld- Born Slippy .NUXX
אחד מקטעי הטכנו הגדולים בהיסטוריה. פצצת אנרגיה אופורית חד פעמית שהביאה את הטכנו והמוזיקה האלקטרונית ה"כבדה" למיינסטרים.
הסינגל שיצא ביולי 1996 קיבל חשיפה אדירה בזכות העובדה שהופיע בסצנת הסיום של אחד מסרטי הקאלט של העשור, "טריינספוטינג". משם הדרך להצלחה הייתה קצרה.
45. Nick Cave feat. Kylie Minogue- Where the Wild Roses Grow
מי היה מאמין שמלך האופל ונסיכת הפופ יכולים להוציא ביחד כזה שיר מושלם. סיטואציה קלאסית של היפה והחיה שהולידה את אחת הבלדות הקסומות של הניינטיז.
השיר המצמרר הזה שנכתב בהשראת שיר עם בשם Down in the Willow Garden, הוא למעשה דיאלוג בין רוצח לקורבן שלו. שקייב א, ספר כי הוא כתב את החלק של הזמרת במיוחד עבור קיילי.
הבחירה התמוהה תחילה התבררה כבינגו שהביאה לקייב את הלהיט הגדול בקריירה ואחד היפים שלו בכלל.
44. Blur- Beetlebum
הסינגל הראשון מתוך אלבומם החמישי והמעולה של בלר מוקדש כולו להתנסויות הנרקוטיות שחווה דיימן אלברן, עם חברתו דאז, ג'סטין פרישמן, סולנית להקת "אלסטיקה".
שנים מאוחר יותר, יודה הנמסיס המושבע (שכבר הספיק להפוך לחבר), נואל גאלאגר, ש- Beetlebum זה השיר שהוא היה חולם לכתוב לאואזיס.
43. Beck- Loser
מדהים איך שבדיחה יכול להוביל לקריירה מוזיקלית מטורפת. בק כתב את השיר הזה כסוג של בדיחה ומחווה לכל החברים שלו שתמיד קראו לו לוזר. התוצאה היא להיט ענק שהביא לבק הכרה וחוזה בגפן רקורדס.
"לוזר" הוא כנראה להיט האינדי הגדול ביותר של העשור. הוא הוקלט בצורה סמי חובבנית וזכה לקליפ עצמאי דומה. אבל אט אט השילוב בין הניסיוניות המוזיקלית לפולקיות האקוסטית של השיר הפכה אותו לממכר ואת בק לאחת האושיות המוזיקליות החשובות של שנות ה- 90.
42. Rage Against the Machine- Killing in the Name
ללא ספק הלהקה והשיר הכי מחאתיים ברשימה הזאת. דה לה רוחה וחבריו חרטו על דגלם את המאבק בתאגידים, בקפיטלזם ובממשלות מושחתות ולתקופה מסוימת זה עבד, בעיקר בזכות Killing in the Name שהפך ללהיט גדול שמשום מה מנוגן עד היום בחתונות. לכו תבינו.
בכל מקרה עם ריף גיטרה עוצמתי, ביצוע ווקאלי סוחף בטירוף ו"אבטיח בשקל" אחד, השיר הזה כבר מזמן הפך לקלאסיקה.
41. Eric Clapton- Tears in Heaven
אריק קלפטון חווה את הנורא מכל כשבשנת 1991 איבד את בנו קונור בן ה- 4. בעקבות הטרגדיה כתב הגיטריסט המיתולוגי את אחד מהשירי האבדן והצער הכואבים ביותר, "דמעות בגן עדן".
בשיר תוהה קלפטון מה יקרה כאשר הוא יתאחד ביום מן הימים מחדש עם בנו בגן עדן. האם הוא יזהה אותו? האם הוא יזכור את שמו? והלב לא יכול שלא להצטמרר. 20 20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות>>
40. Aerosmith- Cryin
אחד השירים שגרמו לכל ילד ניינטיז להרים גיטרה ולהתאהב באלישיה סילברסטון. Cryin יצא כסינגל השלישי מאלבומה ה-11 של הלהקה, Get a Grip ועזר לו להפוך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה עם למעלה מ- 20 מיליון מכירות. אחחח התקופה בה אמנים היו מתעשרים מדיסקים.
39. David Bowie- Little Wonder
עוד עשור, עוד אלבום ודייויד בואי ממשיך להשתנות ולעשות בית ספר לכולם. למרות שהניינטיז לא נחשבת לתקופת הזוהר שלו, Little Wonder, מוכיח שבואי אף פעם לא מפספס.
מושפע מהגל האלקטרוני של הניינטיז, בשילוב מוזיקה תעשייתית, בואי מצליח להפציץ יציאה שמצד אחד הכי לא "בואית" שלו ועם זאת היא כל כך דייויד בואי בגלל שהיא משונה ומשתנה כל הזמן. מופלא.
38. Alice in Chains- Would
השיר העצמתי הזה נכתב לזכרו של אנדרו ווד, סולן להקת Mother Love Bone, שמת ממנת יתר של הירואין ב- 1990.
מדובר ללא ספר באחד השירים שהפכו את אליס אין צ'יינס לאגדה ואת הרוק של תחילת שנות התשעים לאחת התקופות המרתקות בהיסטוריה של המוזיקה.
37. Temple of the Dog- Hunger Strike
Temple of the Dog הייתה סופרגרופ חד פעמית שהוקמה בכדי להקליט אלבום לזכרו של אנדרו ווד, סולן להקת Mother Love Bone.
חברי הלהקה הגיעו מ- Soundgarden, Mother Love Bone ו- Green River המיתולוגית, כשעל כולם מנצחים כריס קורנל עם ביצועים ווקאליים מטורפים ואדי ודר שבא לעזרת חבר.
לדעתי מדובר באחד מאלבומי הגראנג' המשובחים ביותר כאשר Hunger Strike, הסינגל הראשון והמפורסם ביותר מהאלבום, הוא תצוגת תכלית מופתית של מהות הז'אנר. אדי ודר, כריס קורנל, דיסטורשן, מי צריך יותר?
36. Blur- Boys and Girls
"הפאנק העיף את ההיפים, אני באתי להעיף את הגראנג'" אמר דיימון אלברן, סולן להקת בלר המיתולוגית. אחרי שנים של דשדוש רצו בלר להחזיר את הצבע לחייה של המוזיקה הבריטית ובעזרת רוק צעיר, חצוף ורענן גם הצליחו לעשות את זה בגדול.
נישאים על כנפי הסטון רוזס ומהפכת האסיד של סוף הנות השמונים, אימצו בלר ב- Boys and Girls את הסאונד האלטרנטיבי החדש ושילבו אותו עם הרוח שנשבה מהמסיבות באיביזה.
התוצאה: שיר אלמותי שחוגג את הנעורים ואת פריצת הגבולות. על המיקס הסופי היו אחראיים לא פחות מניל טננט וכריס לאו, הלו הם הפט שופ בויז האלמותיים.
35. Bruce Springsteen- Streets of Philadelphia
כאשר הונח הבסיס לסרט "פילדלפיה" בתפר שבין שנות השמונים לתשעים, הומוסקסאליות עדיין לא הייתה במיינסטרים ומחלת ה"איידס" עוד נתפסה בחוגים מסוימים כ"מחלה של הומואים".
כשיצא לבסוף הסרט ב- 1993 הוא הציב לציבור הרחב מראה מול הפנים וניפץ מיתוסים רבים סביב הקהילה והמחלה עצמה.
את שיר הנושא התבקש לכתוב 'הבוס', ברוס ספרינגסטין, ועשה זאת בענק עם אחד הקטעים היפים והנוגים ביותר של העשור. ספרינגסטין ניגן לבדו על כל הכלים בשיר שבסופו של דבר זיכה אותו בפרס האוסקר לשיר הטוב ביותר ובלא פחות מארבעה פרסי גראמי! כבוד.
34. The Cure- A Letter to Elise
מכל השירים המופלאים והאלמותיים שכתב רוברט סמית', A Letter to Elise הוא האהוב עלי ביותר. זהו שיר על שינויים והשלמה שנכתב על ידי סמית' בתקופה קשה של דיכאון (מתי הוא לא היה בתקופה כזאת?).
זה אולי ישמע מוזר אבל אני מאמין ש- Basket Case הוא אחד השירים הכי משפיעים בתולדות הרוק. לא היה תלמיד אחד שלי (במשך כמעט עשור שלימדתי גיטרה) שלא רצה ללמוד לנגן את השיר הזה. לא היה ילד ניינטיז אחד שלא החזיק לפחות בעותק אחד של Dookie, אלבומם השלישי של גרין דיי שיצא ב- 1994. כמות הלהקות ששאבו ממנו השראה (ומגרין דיי בכלל) היא עצומה ואני לא מחובביה הגדולים.
מ- Sum 41 דרך Blink 182 ועד אבריל לאבין, הז'אנר וכל תרבות הפאנק-פופ חייבים את ההצלחה שלהם למפץ הגדול שהביא איתו Basket Case.
נאמן לשורשיו, Basket Case מכיל את כל המאפיינים של הז'אנר, החל מדיסטורשן אגריסיבי, קצב מהיר וטקסט חרדתי משהו שפונה למתבגרים בגובה העיניים. תסמכו על זה שגם בעוד 50 שנה יהיה מישהו שילמד לנגן את השיר הזה.
32. The Verve- Bitter Sweet Symphony
"אתה עבד לכסף ואז אתה מת" שר ריצ'ארד אשקרופט בסימפוניה המתוקה-מרירה שלו לחיי היום יום המודרניים.
כמו כל שירי הבריטפופ, גם Bitter Sweet Symphony נשען על מסורות מוזיקליות מקומיות חזקות כמו סצנת "Northern Soul ,"MADchester, הניו וייב ואחרים, אך הזיקה החזקה ביותר של השיר למוזיקה הבריטית המקומית היא העובדה כי כלי המיתר מבוססים על סימפול מתוך השיר The Last Time של ה'רולינג סטונס'.
העניין הזה גרר את אשקרופט והלהקה לחתום על חוזה דרקוני שמנע מהם כל הכנסה מלהיט הענק הזה. בסופו של דבר רק במרץ 2019 הודיע רשמית אשקרופט כי מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס ויתרו על הקרדיט שלהם בשיר ושעכשיו הוא יכול סוף סוף ליהנות ממנו.
31. Pearl Jam- Alive
לא רק שמדובר בסינגל הראשון של הלהקה אי פעם, אלא מדובר פחות או יותר בשיר שבזכותו פרל ג'אם הפכו להיות… ובכן, פרל ג'אם.
אדי ודר כתב את המילים בהשראת סיפור חייו (פלוס כמה טוויסטים מדמיונו) על הגילוי שאביו "הביולוגי" הוא למעשה אביו המאמץ. הזעקה "I'm Alive" נתפסה על ידי מעריצי הלהקה כחגיגה של החיים אך ודר כתב את זה בקונטקסט שונה לגמרי של הלקאה עצמית על העובדה שהדמות בשיר נשארה בחיים למרות הכל.
30. Radiohead- Street Spirit (Fade Out)
לא משנה באיזה מצב רוח אתם, תמיד תוכלו לסמוך על ת'ום יורק שיגרום לכם לרצות לחתוך את הורידים.
כמה שהשיר הזה, שסוגר את אלבום המופת The Bends, עצוב, ככה הוא גם יפה. פריטת הארפג'יו העדינה על הגיטרה ממיסה את הלב וקולו הנשבר של יורק הופכים את הקטע הזה למיוחד במינו ולאחד היפים ברפרטואר של הלהקה הענקית הזאת.
29. Sinéad O’Connor- Nothing compares 2 U
אפשר להגיד הרבה על הירידה מהפסים של שינייד אוקונר בשנים האחרונות, אבל שום דבר לא יקח ממנה את הביצוע המופתי לשיר הזה, שנכתב במקור על ידי פרינס עבור פרויקט הצד שלו, The Family.
לאורך רוב חייה סבלה אוקונור מהתעללות וקשה לחשוב על שיר שמתאים יותר בכדי לתאר את המצב הנפשי שלה, מצב של חרדה תהומית, פחד, עצב ולב שבור תמידית.
ההגשה האותנטית של השיר הזה היא בית ספר למוזיקה והדמעות האמיתיות שהיא מזילה בקליפ ברגע שהיא נזכרת בפרחים שאימה ז"ל נהגה לשתול בגינה, שוברות את הלב בכל פעם מחדש. 12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים
28. Suede- Animal Nitrate
ב- 1993 הוזמנה Suede, אז להקת רוק לא מוכרת בעליל, להופיע בטקס פרסי ה'בריטס' שנחשב לערב החשוב של תעשיית המוזיקה הבריטית.
הלהקה נתנה בראש עם דיסטורשן ואטיטוד שלא נראה בממלכה שנים והפכה בין לילה לדבר החם במדינה. זה היה רגע מיוחד שנחקק בדפי ההיסטוריה של המוזיקה הבריטית וזה גם הרגע המדויק בו נולד הבריט-פופ.
27. R.E.M- Losing My Religion
למרות שלשיר הזה אין שום קשר לדת, הוא בהחלט הזניק את הקריירה של אר.אי.אם למעמד אלוהי.
לא הרבה יודעים ש- Out of Time, האלבום האולטרה מצליח של REM שהכיל את Losing My Religion הוא אלבומם השביעי(!) של ההרכב, שהעביר את מרבית שנות השמונים באנונימיות יחסית.
רק אחרי שחתמו ב- Warner Brothers זכתה הלהקה ליחסי ציבור רציניים וחוו סוף סוף את המיינסטרים. במידה רבה הסיפור של אר.אי.אם הוא סיפורה של הסצנה האלטרנטיבית כולה שהתפוצצה בתחילת שנות התשעים.
Losing My Religion מציג גם את הטרנספורמציה שעברה הלהקה והסצנה כולה מהפקות צנועות ואותנטיות מקסימלית לסאונד מלוטש יותר, שירים חדים יותר וקליפים יקרים הרבה יותר.
26. Nirvana- Lithium
אחד השירים שמתארים יותר מכל את הירידה מהפסים של קוביין ואת ההתדרדרות הנפשית שלו אל תוך תהומות מהם לא יוכל לצאת.
"אני כל כך בודד אבל זה בסדר, גילחתי את ראשי…" שר קוביין ואי אפשר שלא להזדהות ולהצטער על כך שלא יצא לנו לשמוע יותר ממנו. 25 שנה ל- Nevermind>>
25. Jeff Buckley- Hallelujah
איזה עוד סופרלטיבים נשארו לכתוב על השיר הזה שעדיין לא נכתבו? אחד הקאברים הגדולים בכל הזמנים לשיר על זמני שכאילו נתפר בדיוק למידותיו של באקלי.
הגיטרה החשמלית המהפנטת וקולו הרגיש והמפעים של באקלי מתחברים ליצירה שכנראה ולא תפסיק לרגש אף פעם.
24. Pearl Jam- Jeremy
עם השנים פרל ג'אם נהיו בעיני קצת בלתי נסבלים. אולי זה הקמפיין המביך שקרא להביא אותם ארצה לפני כמה שנים והסתיים במפח נפש. בכל מקרה במחצית הראשונה של העשור פרל ג'אם שלטו במצעדים ושחררו אלבומי איכות נפלאים אחד אחרי השני. מעל כולם עמד כמובן אלבום הבכורה, עמוס הלהיטים, Ten.
כמו רוב המסרים בסצנת הגארנג' ובאלבום Ten בפרט, גם Jeremy מדבר על בני הנוער הדחויים בחברה ועל ההתמודדות שלהם עם החיים עצמם. השיר הושפע מסיפור אמיתי של ילד שוליים שירה בעצמו בפני בני כיתתו, סיפור שמובא כמעט בשלמותו בקליפ. ללא ספק אחד השירים שעיצבו את המוזיקה האלטרנטיבית של העשור.
23. New Order- Regret
4 שנים אחרי Technique המעולה שהושפע מהסאונד האלקטרוני של איביזה, חזרו ניו אורדר לאמץ את הגיטרות בסינגל הבכורה מאלבומם השמיני, Republic שיצא ב- 1993.
ללא ספק בכלל, Regret הוא אחד משירי הפופ-רוק הטובים של העשור. עם ריף גיטרה ממכר וקולו הרך והאלמותי ברנרד סאמנר מדובר בלהיט שנשמע מדהים גם כיום.
22. Neutral Milk Hotel- On the Aeroplane Over the Sea
כמו הרבה יצירות אחרות בעבר, גם On the Aeroplane Over the Sea לא זכתה להכרה גדולה בזמן אמת, אך עם השנים הפכה לאחת ההשפעות הגדולות על סצנת האינדי והאלטרנטיב.
"ארקייד פייר", "אר.אי.אם", "ברנד ניו" ועוד עשרות אמנים ולהקות הושפעו מהאלבום המדהים והכל כך ייחודי הזה של ג'ף מנגום שנכתב בהשראת סיפורה על אנא פרנק.
לא באמת היו להיטים או סינגלים מצליחים מהאלבום הזה, אבל שיר הנושא שלו הוא כנראה המפורסם ביותר. בכל מקרה מדובר באחת היצירות החשובות ביותר בעשורים האחרונים.
"המאניקס" הן מהלהקות האהובות והמעורכות ביותר בהיסטוריה הבריטית. היא שייכת לזן נדיר של הרכבים שמצליחים לשלב בצורה מושלמת טקסטים מאוד פוליטיים על מצע גיטרות מכסחת ועדיין לשמור על אפיל פופולארי ונגיש.
לא חסרים שירים של הלהקה שראויים לדירוג שכזה, אבל Motorcycle Emptiness, הסינגל החמישי מאלבום הבכורה שלהם, Generation Terrorists, מציג בצורה המושלמת את הדנ"א שלהם.
בשיר הלהקה תוקפת את אורח החיים הראוותני של כולנו ואת תרבות הצריכה שאנו חיים בה. מבחוץ הכל נוצץ כמו ניאון, אבל מפנים יש בור ששום מוצר צריכה לא ימלא.
20. Oasis- Don't Look Back in Anger
אחד השירים שבאופן אישי גרמו לי להתאהב באואזיס ובבריטפופ בכלל. בניגוד לרוב שירי הלהקה, את הקלאסיקה האדירה הזאת שר דווקא נואל גאלאגר ובכך מוסיף עוד צבע לרפרטואר המוזיקלי של אואזיס.
השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ועד היום נחשב לאחד הקטעים המזוהים ביותר עם שנות התשעים. ב- 2012 הוא אף נבחר למקום הרביעי ברשימת השירים הפופולאריים ביותר שאי פעם הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי. לא רע בכלל. 20 שנה ל- What's the Story Morning Glory>>
19. R.E.M- Man on the Moon
מלא רפרנסים לתרבות האמריקאית והתרבות המערבית בכלל יש בשיר הזה, אבל מעל כולם נחה רוחו של הקומקאי האגדי, אנדי קאופמן, שהיווה השראה גדולה למייקל סטייפ. מאוחר יותר, הסרט על חייו של קאופמן, בכיכובו של ג'ים קרי, אף יקרא Man on the Moon ואר.אי.אם יכתוב עבורו את הפסקול.
Man on the Moon יצא כסינגל השני מאלבומם הסופר מצליח, Automatic for the People, שאפשר היה למצוא בכל בית בישראל בשנות ה- 90, והרבה בזכותו הפכה הלהקה לאחת המשפיעות בשנות התשעים.
18. Bjork- All is Full of Love
עם מתח תמידי בין פופ לאוונגרד, ביורק היא ללא ספק מהיוצרות המרתקות של העשור. אלבומה השלישי, Homogenic מ- 1997 הוא מהאלבומים השלמים והמרתקים ביותר שזכינו לשמוע בשנות התשעים, הרבה בזכות השיר שסוגר אותו, All is Full of Love.
השיר יצא כסינגל האחרון מהאלבום ומציג את ביורק בשיאה האמוציונאלי והמוזיקלי. השיר גם ידוע בזכות הקליפ פורץ הדרך שלו, שזכה באינספור פרסים המציג צמד הרובוטים הולכים ונבנים עד לסוף רומנטי והמקסים.
17. Oasis- Wonderwall
אין הרבה שירים שמסמלים את הניינטיז יותר מ- Wonderwall של אואזיס, וזה למרות שאף אחד עד היום לא ממש יודע מה זה בכלל 'וונדרוול' ("מישהו שניתן לסמוך עליו ושיציל אותך מעצמך" לפי נואל). בכל מקרה, מהרגע שיצא באוקטובר 1995, אי אפשר היה לברוח מהלהיט המפלצתי והממכר הזה שהגדיר את הבריט פופ כתופעה הכי חזקה בעולם ואת אואזיס כלהקה הבריטית הכי גדולה בעולם מאז הביטלס.
בעיני הוא רחוק מלהיות השיר הכי טוב של החבורה ממנצ'סטר, אבל אי אפשר להתכחש לקסם שבו שמצליח לזרוח גם אחרי כל כל הרבה שנים. מהלך האקורדים הפשוט אך הכל כך יפה על הגיטרה האקוסטית לצד ביצוע קולי מרהיב של ליאם ידאגו שהשיר הזה לא יעלם לעולם.
העובדה ש- Mr. Jones הוא הלהיט הכי מפורסם ומצליח של קאונטינג קרוז היא לא פחות מאבסורד מעצבן. מדובר בשיר שהכי פחות מייצג אותם מכל הרפרטואר שלהם, ובטח השיר שהכי פחות מייצג את אלבום המופת ממנו הוא נלקח, August and Everything After שיצא ב- 1993.
מי שיותר מייצג את המלנכוליה של האלבום ואת הכתיבה יוצאת הדופן של אדם דוריץ, הוא השיר שפותח אותו, Round Here. לא אגזים אם אכתוב שמדובר באחד השירים היותר נוגים ונוגעים של העשור ובפנינה חבויה שמציגה טקסט קרוב לשלמות של כותב דיכאוני בצורה יוצאת דופן.
לקראת סוף שנות השמונים, הפלפלים החריפים היו במשבר. הגיטריסט המייסד, הילל סלובק הלך לעולמו והמתופף ג'ק איירונס עזב. אך מעז יצא מתוק כשללהקה הצטרפו צ'אד סמית' וג'ון פרושיאנטה שישנו לעד את הסאונד של ההרכב.
האלבום הראשון של הרביעייה החדשה, Mother's Milk מ- 1989, היה מוצלח יחסית, אבל זה לא הכין אותם ואת העולם ל- Blood Sugar Sex Magic המופתי שיצא שנתיים אחריו. כל שיר באלבום הזה היה מדויק כמו חץ במטרה והתלכיד החדש היה יציב ומפעים מאי פעם.
מעל כולם עומד להיט הענק Under the Bridge שמוצא את קידיס באחת הנקודות הרגישות בחייו. "מתחת לגשר" היה המקום בו נהג קידים לרכוש את הסמים שלו, ובשיר הוא מתאר את החוויה של להיות מכור להרואין ובודד בלוס אנג'לס. מעבר לעובדה שמדובר כבר בקלסיקה מודרנית, אני נשבע לכם שגם ברגעים אלו, מישהו אי שם מנסה לנגן את הריף הפותח של השיר.
14. Guns N' Roses- November Rain
כשהמתופף מאט סורום הצטרף לגאנז אנד רוזס בהקלטות של Use You Illusion, הוא סיפר שהוא ציפה "לתת בראש" עם שירים סטייל Appetite For Destruction. להפתעתו הוא קיבל אקסל מרוכך יותר שמעדיף לתזמר כלי מיתר מאשר להגביר את הדיסטורשן.
שינוי הסטייל הזה, שבא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר ב- November Rain המופתי, יביא את את גאנז לגבהים חדשים של הצלחה מסחרית ואמנותית.
אבל מעבר לשיר עצמו, אי אפשר שלא לדבר על הקליפ שלו שחרך את MTV והפך את גאנז אנד רוזס לשם הכי חם על הפלנטה ואת הרוק לז'אנר הכי מצליח.
כשסלאש עולה על הפסנתר של אקסל ודופק את אחד הסולואים המפורסמים בהיסטוריה בקליפ האפי לשיר הזה, הוא יצר את אחד הרגעים המכוננים של הניינטיז. רגע קטן שגרם למיליוני נערים ברחבי להרים את הגיטרה ולדמיין שהם כוכבי רוק.
13. Radiohead- Fake Plastic Trees
אחד השירים הכי עצובים של רדיוהד, וזה אומר המון. האגדה מספרת שתום יורק פרץ בבכי לאחר שסיים להקליט את השיר. בין אם זה נכון ובין אם לא, אי אפשר שלא לשמוע ולהרגיש עד כמה יורק מחובר למילים שלו ועד כמה הן נוגעות בו.
זהו אחד השירים הבודדים מהתקופה הראשונה שלהם שרדיוהד מקפידים לנגן בהופעות גם כיום ולא סתם זהו גם בדרך כלל מסמר הערב. עד כמה שהשיר הזה עצוב, כך הוא גם יפה.
12. Smashing Pumpkins- Disarm
מבין כל שירי הרוק המכסחים שאפיינו את תחילת הקריירה המטאורית של ה'פמפקינס', דווקא הבלדה הזאת היא המפורסמת ואולי גם היפה מכולן.
"אף פעם לא באמת היה לי את האומץ לרצוח את ההורים שלי, אז במקום כתבתי על זה שיר" סיפר קורגן על השיר הזה שנכתב בהשראת זיכרונות הילדות הטראומתיים שלו. כמה מדהים איך הטראומה של האחד היא הנחמה של האחר. להתפרק בחיוך: Disarm של סמשינג פאמפקינס>>
11. Guns N' Roses- Don't Cry
כמה לבבות שבורים השיר הזה ליווה במהלך שנות התשעים. כמה דמעות זלגו לצליליו. בצמד אלבומי המופת, Use You Illusion, אקסל רוז כבר לא הסתפק בדיסטורשן וסולואים אלא דחף את עצמו ואת הלהקה לקצה המנעד המוזיקלי והרגשי שלה. וכשאקסל אקסל מתחבר לצד הרגיש שלו יוצאות לו פנינים חסרות תקדים ביופיין כמו שמוכיח השיר הזה שכנראה ולעולם לא יפסיק לרגש.
10. Pet Shop Boys- Being Boring
המגזין TIME בחר בשיר הזה כאחד ממאה השירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם ולגמרי בצדק. השיר הנפלא הזה הוא סוג מסיבת פרידה מהנעורים, מהאהבות הגדולות שהיו לנו, מהחוויות, הזכרונות וגם מהחברים שנפלו בדרך.
"אף פעם לא השתעממנו" שר ניל טננט בקולו המלטף, ואכן הדבר האחרון שהפט שופ עשו בכל הקריירה הענפה שלהם הוא לשעמם אותנו.
אחרי שבשנות השמונים כבשו את העולם עם סדרת אלבומים ולהיטי ענק אלקטרוניים, הוכיחו הבויז גם ניינטיז שיש בהם הרבה יותר עומק, יכולת ונשמה. תשאלו אפילו את טרנט רוזנר ואקסל רוז שמעריצים את השיר הזה. 25 שנה ל- Behaviour של פט שופ בויז>>
9. Radiohead- Karma Police
לרדיוהד הייתה מן בדיחה פנימית כזאת על פיה כשאחד מחברי הלהקה עשה משהו לא במקום, השאר הזהירו אותו כי "משטרת הקארמה תתפוס אותו". מה שהחל כבדיחה התגלגל במוחו של יורק לאחד השירים היפים של הניינטיז העוסק בגורל ו… ובכן, קארמה.
"קארמה זה חשוב" סיפר לימים יורק. "עצם הרעיון שמשהו כמו קארמה קיים משמח אותי. השיר הזה מוקדש לכל מי שעובד בחברות גדולות. זה שיר נגד בוסים".
השיר גם ידוע כמובן בזכות הקליפ המדהים והאולטרה מפורסם שלו שבוים על ידי ג'ונתן גלזר שאף ביים את Just, עוד אחד מהקליפים אדירים שצולמו אי פעם.
8. Oasis- Live Forever
אלבום הבכורה של אואזיס היה כל מה שהקהל האנגלי היה זקוק לו באמצע שנות ה-90. חבורה של צעירים משולי מעמד הפועלים ששרים ללא רסן על הרצון לברוח מחיי היום יום האפורים לסיגריות, לאלכוהול ולחלומות על הצלחה ענקית ככוכבי רוק.
דווקא Live Forever מציג את הצד הרגיש יותר של הלהקה עם טקסט נוסטלגי משהו, שמזכיר אפילו את הגינה של בית משפחת גאלאגר. השיר הזה הוא גם הסיבה העיקרית שהלהקה הכבר מגובשת של ליאם הסכימה לצרף לשורותיה את נואל אחרי שהאחרון הציג בפניהם את השיר שכתב. ללא ספק ההחלטה הטובה ביותר בחייהם.
7. Pink Floyd- High Hopes
לא רק שמדובר באחד השירים הפחות מוערכים שלא בצדק ברפרטואר העצום של פינק פלויד, אלא באחד השירים הכי לא מוערכים Ever. פנינה חבויה שנועלת באופן מושלם קריירה חסרת תקדים של להקה גדולה מהחיים (ותסלחו לי שאני לא מחשיב את The Endless River).
המילים הנוסטלגיות מרפרפות לילדות של חברי הלהקה ויוצרות מסמך מרגש בטירוף לסופה של תקופה. סולו הסלייד המפורסם של גילמור בסוף השיר הוא מהמשובחים והיפים בקריירה שלו וזה לכשעצמו אומר המון. גם הקליפ היוצא מן הכלל הוא אחד היפים שאי פעם צולמו. שבע דקות של בגן עדן. 25 שנה ל- The Division Bell>> "נהר אינסופי"- High Hopes של פינק פלויד>>
6. Nirvana- Smells Like Teen Spirit
זה אולי לא השיר הכי יפה של העשור, אולי לא השיר הכי יפה של תנועת הגארנג', לעזאזל זה אפילו לא השיר הכי יפה ברפרטואר של נירוונה, אבל זה בהחלט השיר הכי משפיע של העשור.
"רוח הנעורים" של קורט קוביין ונירוונה גרמו למיליוני אאוטסיידרים ברחבי העולם להרגיש טוב עם עצמם. הוא גרם למיליוני בני נוער זועמים ומרדניים להחזיק גיטרה, להתהדר בחולצת פלנל מאובקת ולחבק את הזעם, הכעס והעצב שמקונן בתוכם. זה בסדר להיות בן נוער, זה בסדר להיות שונה, זה בסדר להיות פשוט אתה וזה מה שהפך את קורט קוביין לקולו של דור.
5. Smashing Pumpkins- Tonight Tonight
"החומה של דור האיקס" כינה בילי קורגן את יצירת המופת שלו מ- 1995, Mellon Collie and the Infinite Sadness, ואכן היא הייתה קולו של דור. דור הגראנג' דור הנוער הזועם, האאוטסיידר שמתקשה למצוא מקום בעולם.
המוזיקה של קורגן ו"הדלעות" תמיד הייתה יותר ניסיונית והטקסטים יותר פיוטיים, אולי בגלל זה תיאורי העצב האינסופי שלהם דיברו אל מיליוני בני נוער מתוסכלים בכל העולם.
אחרי שנים שלא שמעתי אותו, לפני כמה שבועות קפץ לי ברדיו Enjoy the Silence ואני חושב שרק אז, אחרי כל כך הרבה שנים, הצלחתי באמת לתפוס עד כמה הוא מדהים.
יש שירים שלא משנה כמה ינגנו אותם, כמה יחרשו עליהם, כמה יטחנו אותם וכמה חשבתם שאתם מכירים אותם. הם אף פעם לא ימאסו. שירים שהם פשוט מושלמים ו- Enjoy the Silence הוא אחד כזה.
מרטין גור מנסח בשיר הזה מסר גלובלי שכל אדם יכול להזדהות איתו: הצורך בשקט ובמרגוע בתוך העולם המטורף הזה. דווקא בעידן הדיגיטל חסר המעצורים והעכבות שאנו חיים בו, השיר הזה מקבל משנה תוקף והופך להיות רלוונטי אולי יותר מתמיד. עדיין נהנים מהשקט: דפש מוד- Enjoy the Silence>>
3. Pulp- Common People
הבריט פופ היה קולם של מעמד הפועלים. קולם של "פשוטי העם" ואנשי מעמד הצווארון הכחול שעבדו קשה במפעלים במהלך היום ואת מעט הזמן הפנוי שהיה להם בערב הקדישו לבירה, סיגריות, מוזיקה וכדורגל.
על הפער הזה בדיוק שר בפואטיות מעוררת השתאות ג'ארוויס קוקר ב- Common People. זהו סיפור אהבה בין נערה מהמעמד הגבוה לבין בחור פשוט ששר לה שהיא לעולם לא תבין איך לחיות כאחד העם.
"לעולם לא תחיי כמו פשוטי העם, לעולם לא תעשי מה שפשוטי העם עושים, לעולם לא תכשלי כמו פשוטי העם, אף פעם לא תראי את החיים שלך נעלמים אל האופק…". מושלם. 15 שירי הבריטפופ הגדולים ביותר>>
2. Bjork- Hyperballad
יש שירים שקשה לתאר במילים עד כמה הם יפים ו- Hyperballad הוא אחד כזה. שיר שנוגע בשלמות ומצליח לטלטל, לרגש ולהפעים בעת ובעונה אחת.
ביורק נכנסת בשיר לנעליה של אישה שקמה מוקדם מאוד בכל בוקר בכדי לפסוע לקצה צוק שלידו היא חיה ולהשליך ממנו שלל חפצים. בעודה צופה בהם מתרסקים היא מדמיינת איך זה יהיה כשהיא תקפוץ משם. הניגוד בין המעשה האלים והמחשבה האובדנית, עוזר לה לחזור הביתה למערכת היחסים האובר מגוננת שלה.
השיר הזה משלב בתוכו שלל סגנונות וז'אנרים כמו שביורק אוהבת לעשות ונחשב לאחת מפסגות היצירה שלה ושל הניינטיז בכלל. קטע שהשפיע על דורות של אמנים וזכה לאינספור גרסאות כיסוי. בקיצור, קלסיקה מודרנית.
1. Radiohead- Paranoid Android
לא רק השיר הכי יפה ברפרטואר של רדיוהד, אלא השיר הכי יפה וחשוב של העשור כולו. בהרבה מובנים, Paranoid Android מסכם את כל התמות שרדיוהד עוסקים בהן ב- OK Computer ובקריירה שלהם בכלל: בדידות קיומית, פחד מטכנולוגיה, פרנויה, כאוס והכל באריזה מוזיקלית אחת מפעימה במיוחד.
למרות אורכו (6:27) רדיוהד סרבו לקצץ את השיר עבור הרדיו וכך הצליחו שלא להרוס אפילו קמצוץ מהקסם שלו. זה מתחיל אקוסטי, ממשיך כאוטי, עובר מארבע רבעים לשבע שמיניות (סליחה על המונחים המוזיקולוגיים), מתפוצץ בסולו אדיר ונמוג באחת הסיומות הגדולות ביותר שנכתבו אי פעם.
כמובן אי אפשר גם בלי קליפ האנימציה המופלא וההזוי בעת ובעונה אחת שבוים על ידי השוודי, מנגוס קרלסון. קרלסון יצר בשנות התשעים סדרת אנימציה בשם "רובין" שחברי הלהקה מאוד אהבו ולכן הם גם פנו אליו שיפיק להם את הקליפ על בסיס הדמות של רובין. ל- MTV זה הספיק והקליפ שודר ללא הפסקה.
עד היום מדובר בשיר לא פחות ממהפכני בעולם המוזיקה הפופולרית שהשפיע על דורות של אמנים ומפיקים ושינה את הדרך בה חושבים מוזיקה ומרכיבים שיר.
האלבום הראשון של אר.אי.אם לאחר עזיבת המתופף המייסד, ביל בארי, לא ירד בקלות בגרון של המעריצים. הוא שונה, מוזר, ייחודי ועדיין אחד היפים ברפרטואר של הלהקה. המועדון עושה כבוד לאחת הפנינים הנחבאות של הניינטיז.
ציון המועדון: ★★★★☆
בעבר כתבתי כאן פוסט על האלבום המעולה והלא מוערך מספיק של בלינק 182, Blink 182 בו ציינתי בין היתר כי מבקרים וחובבי מוזיקה לא תמיד משתגעים על שינויים. הרבה פעמים הם ובעצם כולנו, נעדיף לשמוע את הלהקות האהובות שלנו ממחזרות שוב ושוב את אותם שירים וצלילים שאנחנו מכירים מבלי לזוז יותר מדי ימינה ושמאלה. אבל מה לעשות שאמנים אמיתיים רוצים להתפתח, לנסות, להתנסות ולגוון זאת למרות שהם יודעים שכל תזוזה מהמקום הבטוח שלהם עלולה לגרור ביקורות או כתף קרה.
אז את את הכתף הקרירה והגבה המורמת קיבלו אר.אי.אם מהמעריצים והמבקרים באוקטובר 1998 כאשר שחררו את האלבום האחד עשר שלהם- Up. הוא היה שונה מכל מה שהלהקה עשתה עד אז: איטי יותר, אישי יותר ואלקטרוני הרבה יותר. אבל יש מצב טוב שמי שמיהר לשפוט אותו אז ולא חזר אליו עד היום הפסיד פנינה חבויה כי גם 20 שנה אחרי שיצא, Up הוא עדיין אחד האלבומים הכי מעניינים ומרעננים של החבורה מאת'נס ג'ורג'יה.
"יש לי את העבודה הכי טובה בעולם אבל אני מוכן לקחת צעד אחורה ולהפסיק להיות כוכב פופ…" אמר באוקטובר 1997 ביל בארי, המתופף המייסד של אר.אי.אם, רגע לפני שפרש מעולם המוזיקה בשביל להיות חקלאי (אמיתי!). עבור להקה שחבריה לא התחלפו 15 שנה ושהמוזיקה שלה מבוססת בס, גיטרה ותופים, עזיבתו של בארי הייתה מכה רצינית.
אז מה עושים בהעדר מתופף? פונים למכונות התופים מסתבר. ואכן Up הוא האלבום הכי אלקטרוני של אר.אי.אם. צריך כמובן לקחת דברים בפרופורציות, לא מדובר על אלקטרוני סטייל Kid A של רדיוהד או דפש מוד, אלא יותר על "שטיחי" סינתיסייזרים ומכונות תופים קלות המקנות אווירה אלקטרונית, מסתורית ומן תחושה של "מכניות אינטימית".
5 שניות אל תוך Airportman שפותח את האלבום, אפשר להבין שאר.אי.אם נמצאים בטריטוריה חדשה. זהו בקטע אלקטרוני אינטימי ומסתורי על גבול הצי'לאאוט. את שידור הלילה הראשון שלי ברדיו 'קול הנגב' של מכללת ספיר פתחתי עם השיר הזה.
אחריו מגיע Lotus ה"שמרני" יותר אבל עדיין מעולה שמזכיר למי שהתבלבל שעדיין מדובר באותם 3 חברה שהביאו לנו את Out of Time ואת Automatic for the People. לאחר מכן נרגעים קצת עם Suspicion לפני ש- Hope האלקטרוני והנפלא מוכיח שלא משנה מה תעשה הלהקה הזאת, הוא יצא זהב.
מעבר לכיוון האלקטרוני אליו נטו סטייפ וחבריו, בהעדר מתופף, רבים משירי האלבום פשוט נטולים תופים בכלל. התוצאה היא מספר רב של שירים אקוסטיים או בעלי מינון מינימלי של כלי הקשה שהופכים את Up לאלבום מאוד אינטימי. שירים כמו The Apologist ו- Sad Professor, המבוססים ברובם על גיטרה אקוסטית הם מהיפים ברפרטואר של ההרכב. בלי הגזמה.
גם Daysleeper, הסינגל המוביל מהאלבום (ואחד היפים שלהם בכלל), הוא תצוגת תכלית יפיפייה של הפן האקוסטי והמרגש כל כך של Up. אך מעל כל השירים המרגשים ונטולי התופים, עומד At my Most Beautiful הבלתי נלאה. אחד משירי האהבה הכי פשוטים והכי יפים שנכתבו אי פעם. לא באמת, כמה גרוע יכול להיות אלבום שיש בו שיר כזה?!
את הפנינה הקסומה ביותר ב- Up שמרו אר.אי.אם לסוף עם Falls to Climb. יצירה קטנה, קסומה ומופתית שמצליחה להביא אותי לכדי דמעות בכל פעם מחדש. השיר הזה נכתב בהשראת הסיפור הקצר "ההגרלה" של סופרת האימה, שירלי ג'קסון, המספר על עיירה קטנה בה מדי שנה נערך לוטו בו (מסתבר) כי הזוכה נסקל למוות (סליחה מראש על הספוילר). שיר באמת מדהים שכללתי ברשימת 10 שירים סיום מדהימים לאלבומים קלאסיים.
Up סבל (ובמדיה רבה עדיין סובל) מחוסר סבלנות של מאזינים ומתפיסת מוטעות לגביו. כן זה (ואני כותב זה בזהירות גדולה) אלבום יחסית ניסיוני אבל הוא גם אחד האלבומים המופשטים ביותר של אר.אי.אם מבחינת סאונד, מה שמקנה לו נוכחית אניגמטית ואינטימית יותר מכל אלבום שהלהקה אי פעם הקליטה. אם להיות ציורי לרגע אז אר.אי.אם ניסו לעוף גבוה בעולם של צלילים חדשים והצליחו מבלי ליפול לרגע.
לעיתים הוא ארוך מדי, מפוזר משהו ולא מספיק מהודק. ועדיין אם תחליטו לצלול לתוכו, תגלו צד אחר של אר.אי.אם שאולי לא הכרתם וזה יהיה שווה את זה. תסמכו עלי טוב?
בדיוק היום לפני תחילתה של 2017, פינקתי ברשימה של 7 שירי פתיחה אדירים לאלבומים קלאסיים. עכשיו, שנייה לפני שהשנה מסתיימת ונכנסת לה שנה אזרחית חדשה קבלו 10 שירים אדירים שמסיימים אלבומים נפלאים עוד יותר! שתהיה לנו שנה נפלאה לפחות כמו השירים האלה.
לפני שנתחיל, הנה עוד קטעים ראויים לציון: The Doors- The End Led Zeppelin- When the Levee Breaks Nine Inch Nails- Hurt Animal Collective- Brother Sport Radiohead- Street Spirit The Who- Won't Get Fooled Again
Rolling Stones- You Can't Always Get What You Want
האלבום הקלאסי הזה מ- 1969 נפתח בצורה עוינת משהו עם Gimme Shelter אך מסתיים הכי רחוק משם, עם הרוך והרגש של You Can't Always Get What You Want.
קטע הסיום הזה הוא השיר הארוך ביותר ברפרטואר של האבנים ועם המקהלה הנפלאה והשירה המהפנטת של מיק ג'אגר, הוא שווה כל שנייה. שיר סיום מתוק מריר שנשאר איתך הרבה אחרי שסיימת להאזין לו.
REM- Falls to Climb
הבחירה בשיר הלא ממש מוכר הזה היא מוזרה אני יודע. תאמינו לי היה פה קרב איתנים עם Find The River אבל בסופו של דבר אני כנראה תמיד מעדיף את האנדרדוגים ו- Falls to Climb הוא לגמרי כזה.
השיר המופלא הזה סוגר את UP, האלבום הראשון של REM שהוקלט ללא המתופף ביל בארי שבהעדרו נאלצו שלושת חברי הלהקה הנותרים לפנות לכיוון ניסיוני יותר שכלל שלל צלילים אלקטרונים ומכונות תופים. התוצאה היא אלבום נהדר ולא מספיק מוערך בקרב המעריצים והמבקרים כאחד.
בעיני UP הוא אלבום אמיץ, מרגש ונפלא שנסגר בצורה האופטימלית ביותר: בלדה עדינה וקורעת לב עליה מנצח קולו הסדוק והעל זמני של סטייפ. כל פעם שאני שומע אותו, השיר הזה שובר אותי מחדש.
Prince- Purple Rain
אני מודה ומתוודה, אף פעם לא עפתי על פרינס. כאילו, אין לי ספק לגבי הגאונות המוזיקלית שלו זה פשוט שבאופן אישי מעולם לא התחברתי אליו. ולמרות זאת, Purple Rain הוא חתיכת יצירה מדהימה. לא יאמן שהוא יושב לו בסבלנות לאורך כל האלבום (הנהדר אגב) ופשוט מחכה לתת בראש בענק.
כל ההוויה של פרינס, הכישרון, העצמה והרגש מתנקזים לרגע אחד סגול במיוחד שתמיד ידאג להשאיר אתכם פעורי פה לא משנה כמה פעמים תאזינו לו.
Beatles- A Day in A Life
יש מצב שמתוך כל הרפרטואר המטורף של הביטלס, A Day in A Life שנועל את סרג'נט פפר הוא ההישג האמנותי הכי גדול של הלהקה.
הקטע מתחיל כמו שיר אקוסטי רך על גיטרה ופסנתר עם טקסט מלנכולי, ממשיך עם תזמורת שלמה שלנגניה נאמר לנגן מה שהם רוצים עד שיגיע לתו אחד ספציפי וממשיך בצורה פסיכדלית ומרתקת כמו שרק הביטלס יודעים. אההה והוא גם זה שעורר את תיאורית הקונספירציה המגוחכת על מותו של פול מקרטני בתאונת דרכים.
סרג'נט פפר היה ההוכחה הניצחת לעולם שמוזיקה פופ יכולה להיות אמנותית ו- A Day in A Life ממחיש זאת יותר מכל גם חמישים שנה אחרי.
Muse- Knights of Cydonia
אם כבר לסיים אלבום, אז ככה! יש מצב ש- Black Holes and Revelations היה האלבום החלש ביותר של מיוז שיצא עד לאותו הרגע אבל ברגע שמגיעים ל- Knights of Cydonia הכל מתגמד.
הסאונד הגדול מהחיים, המגלומניה (בקטע טוב) הריפים העצבניים והצרחות של בלאמי, כל הסיבות לאהוב את מיוז מתנקזות אל תוך שיר אחד אפי שיותיר אתכם לעד עם טעם של עוד. קלאסיקה!
Arctic Monkeys- I Wanna Be Yours
למרות שיצא "רק" לפני 4 שנים, AM, אלבומם החמישי של ארקטיק מאנקיז, כבר נחשב לקלסיקאת רוק מודרנית. אני באופן אישי לא בטוח שזה האלבום הכי טוב שלהם או ש- I Wanna Be Yours הוא השיר הכי יפה שסוגר איזשהו אלבום שלהם (הייתה התלבטות קשה עם A Certain Romance מ- Whatever People Say I Am, That's What I'm Not) אבל אין ספק שהוא הכי מיוחד.
זהו השיר הראשון בו השתמשו אי פעם הקופים במכונת תופים, מה שמקנה לו סאונד מינימליסטי מכני, שמתאים בצורה מושלמת לטקסט המבוסס על שירו של משורר הרוק, ג'ון קופר קלארק.
עם כל שנייה שעוברת השיר הזה חודר עמוק ועמוד יותר אל תוך הלב תוך שהוא שורט ומשאיר סימני מאבק וכאב. סיום הולם לאלבום נהדר.
Oasis- Champagne Supernova
אם ב- Definetly Maybe נואל גאלאגר הוכתר כקולם של מעמד הפועלים, ב- What's the Story הוא כבר לקח את התפקיד הזה ברצינות תהומית. השאיפה הזאת לקחת את המוזיקה של אואזיס צעד אחד קדימה, הביאה אותו לכתוב לאלבומה השני של הלהקה כמה מהמנוני הרוק הגדולים של זמננו כמו Wonderwall, Don't Look Back in Anger ו- Some Might Say.
אבל מעל כולם עומד Champagne Supernova, השיר המסיים את What's the Story שהוא לגמרי האפוס של אואזיס. עם פול וולר על הגיטרה, האחים גאלאגר וחבריהם עפים בפרץ יצירתיות מפעים של שבע וחצי דקות שלא נשמע כמו שום דבר שהם עשו לפני כן.
אז נכון, לא מדובר בטקסט הכי מבריק אי פעם ("הולך לי באיטיות במסדרון, מהר יותר מכדור של תותח…") אבל מוזיקלית מדובר בסיום אדיר שמזכיר גם אחרי כל השנים הללו למה הלהקה הזאת תחיה לנצח.
Counting Crows- A Long December
זו אולי לא קלסיקה על זמנית כמו חלק מהשירים שמככבים כאן אבל אין שיר מתאים יותר לפתיחתה שנה חדשה.
עם השנים Counting Crows הפכה להיות סוג של להקת קאלט מאוד אהובה בישראל ובכלל, ולמרות שהרוב זוכרים ממנה בעיקר אתאלבום הבכורה האדיר, August and Everything After, Recovering the Satellites שיצא 3 שנים מאוחר יותר אולי קצת פחות מהודק, אבל לא פחות טוב.
האלבום הזה, שנכתב בעיצומה של התמוטטות עצבים ודיכאון קשה של הסולן אדם דוריץ, מלא בשירי כאב וכמיהה לאהבה. בתוך כל החושך הזה, A Long December הוא נקודה אור של תקווה בסוף מנהרה חשוכה מלאת יגון. אולי "השנה הבאה תהיה טובה יותר מהקודמת" מקונן דוריץ. ברגע האופטימי הכמעט יחיד באלבום הזה.
נ.ב אני בטוח שתסלחו לי על ה- 01:12 של Walkaways.
David Bowie- Rock N' roll Suicide
לא היה לדייויד בואי שום סיכוי לכתוב שיר מושלם יותר לסיים איתו את Ziggy Stardust and the Spiders From Mars הקלאסי מ- 1972. Rock N' roll Suicide הוא תיאור נפילתו של זיגי
המוגש על מצע מוזיקלי אקלקטי של סגנונות כמו שנסונים צרפתיים, מוזיקת פיפטיז וכמובן רוקנ'רול בועט בואי סטייל. שיר שמוכיח בפעם השני מילוין וחצי למה לא היה ולא יהיה כמו בואי.
Pink Floyd- High Hopes
The Division Bell הוא ההוכחה הנצחית לכך שפינק פלויד הם הרבה יותר מרוג'ר ווטרס. עיבודי הפסנתר המהפנטים של ריצ'ארד רייט, הגיטרה האלמותית של גילמור והתיפוף המאופק של מייסון מצליחים להפוך את האלבום הזה לפנינה קסומה ומיוחדת ובאופן אישי לאחד האלבומים האהובים עלי ביותר.
11 שירים יש באלבום הזה ומעל כולם עומד High Hopes המהווה סיום מפואר לאלבום מושלם. כיאה לאלבום האחרון ברפרטואר של הלהקה (ותסלחו לי שאני לא מחשיב את השאריות המחוממות של The Endless River), שיר הסיום הזה הוא רטרוספקטיבי ונוסטלגי ונכתב מנקודת מבטו של איש המסתכל אחורה על עברו ואל חלומותיו הגדולים ביותר.
נקודת השיא: סולו גיטרת הסלייד של גילמור שגורמת לי לבכות כל פעם מחדש. וגם… יש לשיר הזה את הקליפ הכי יפה אי פעם. קלסיקה. שווה להזכיר גם את Eclipse שנועל את Dark Side of the Moon, שנתן פייט ל- High Hopes אבל בסוף חייב היה להיות רק מנצח אחד.
August and Everything After של קאונטינג קאורוז, הוא אחד האלבומים הכי אישיים וקסומים שנכתבו אי פעם. למעלה מ-20 שנה אחרי שיצא, האלבום הזה עדיין מצליח לרסק את הלב.
ציון המועדון: ★★★★★
"אתה חייב כבר לשמוע את הדיסק הזהֱ!" הפציר בי עשרות פעמים שי, החבר הכי טוב שלי עוד מהגן. אני והוא חולקים פחות או יותר את אותו טעם מוזיקלי ושום אלבום שהוא נתן לי לשמוע לא אכזב אותי. אבל הוא גם יודע שקשה לי להאזין סתם ככה למוזיקה חדשה.
אני צריך את ה'מוד' הנכון ואת הוייב המושלם בכדי להעניק את מלוא תשומת הלב ליצירה שאני שומע. "אני אאזין, אני מבטיח" אמרתי לו פעם אחר פעם ובאמת התכוונתי לזה, אבל פשוט לא יצא לי.
ואז יום אחד, התאהבתי. לא באלבום אלא בבחורה. הכרנו במהלך סוף שבוע כשהייתי בצבא. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הפרפרים, ההתרגשות ובעיקר החשש. האם זה יעבוד? האם זה זה אמיתי? האם תהיה לזה המשכיות?
בילינו סופ"ש מושלם ביחד, ממש כמו בסרטים הדביקים האלה של יו גרנט וג'וליה רוברטס. ואז הגיע יום ראשון ואיתו הפרידה בחזרה לבסיס. היא שירתה באילת בזמן שאני פיקדתי בחוסר רצון מופגן על טירונים בניצנים. אבל הרגע הכי קשה הגיע עם ההבנה שהשבת הזאת לא ניפגש. היא סוגרת. האם זה הסופ"ש היחיד המושלם שנבלה ביחד?
ראשון בבוקר. עליתי על האוטובוס לכיוון הבסיס. אכול ספקות, חששות ופחדים תהיתי לאן הולכים מכאן? הייתי חרד. מבולבל. צריך הכוונה. אז באופן אינסטנקטיבי שלחתי את היד לתיק ושלפתי את הדיסקמן (זוכרים?). אין מה שירגיע וינחם יותר ברגעים כאלה מאשר מוזיקה.
ואז בעודי מחטט בכל הדיסקים שלקחתי איתי לבסיס נתקלתי באותו אחד שהלווה לי שי לפני מי יודע כמה זמן ושהבטחתי להאזין לו.
"אוגוסט וכל מה שאחר כך" הפצירה בי העטיפה בתרגום חופשי מאוד ובכתב מחובר שכאילו שורבט כלאחר יד. אז הכנסתי את הדיסק לדיסקמן, לחצתי פליי וזו הייתה הפעם השניה שהתאהבתי בשלושת הימים האחרונים.
"אם זאת אהבה אז אני מניח שאאלץ לחיות בלעדיה…"
"אוגוסט" הוא אלבום מסע. מסע פיזי בנתיבי ארצות הברית על עריה ועיירותיה המופלאות והעצובות. אבל גם ובעיקר, מסע פנימי אל נפש האדם דרך עיניו וליבו של אדם דוריץ.
על אף מראהו העולץ משהו של דוריץ, האיש והראסטות, מדובר באחד היוצרים הכי העצובים שאי פעם עשו מוזיקה. לכל אורכו של האלבום, דוריץ מציג כנות יוצאת דופן וחושף בפנינו את כל השלדים שיש לו בארון. לרגעים מסוימים יהיה בא לכם פשוט לחבק אותו ולומר לו "אל תדאג, יהיה בסדר. אתה לא לבד".
המסע נפתח עם Round Here העוסק בעזיבה והתבגרות ואיך בחלוף השנים אנחנו משילים מעצמנו את כל החוויות שעברנו, את האנשים שהכרנו ולבסוף גם את עצמנו. הבטחות ילדות שקיבלנו מתנפצות להן מול עיננו על שובר הגלים של המציאות וזה לא יכול להיות כואב יותר.
אנחנו ממשכים ל-Omaha, המקום הזה שהוא "אי שם באמצע אמריקה" ומיד אחר כך עוצרים למשקה עם "מר ג'ונס" שעל אף המוזיקה הקופצנית שמלווה אותו עוסק בדידות נוראית תחת אור הזרקורים ועל המחשבה המעוותת שברגע ש"כולם יאהבו אותי, אני לא אהיה בודד לעולם".
מסיימים את הדרינק וחוזרים לדרך, אל מרחביה העצומים של ארה"ב, מטלטלים בין מלונות ומוטלים בעלי "מיטות בחדרים קטנים בתוך בניינים וחיים חסרימשמעות". הדיכאון מעולם לא נשמע טוב כל כך.
" אני מלך הגשם…"
דוריץ ממשיך לשפוך את ליבו גם ב- Anna Begins, משיריו האישיים ביותר בו הוא מספר לנו איך מצא את עצמו מתאהב עד מעל הראש באישה מיוחדת באחד ממסעותיו באירופה. הוא ידע שהקשר לא יחזיק מעמד ובאחד מהטקסטים הכי יפים שלו אי פעם, חושף בפנינו את כל החששות והפחדים הכמוסים ביותר שלו מפני הקשר המתהווה וסופו הבלתי נמנע. "בכל פעם שהיא מתעטשת אני מאמין שזו אהבה…" מתפייט דוריץ בשיר שמצליח יותר מכל כך הרבה אחרים לתאר מה זאת אהבה.
Time and Time Again שמגיע אחריו הוא שיר כואב בצורה בלתי אפשרית על פרידה. "רציתי לראות אותך אותך הולכת אחורה בשביל לקבל את התחושה שאת חוזרת אלי…" שר דוריץ בקול שבור שמפלח את הלב רגע לפני שהוא מקווה ש "אולי יום אחד לא אהיה כל כך בודד…".
Rain King השיר הבא, הוא מהמפורסמים שבאלבום. דוריץ כתב את השיר בהשראת הספר "הנדרסון מלך הגשם" של סול באלוי תוך שהוא מתאר את תהליך השחרור המתרחש עת אתה פורק את כל הרגשות והחוויות שלך אל תוך תהליך היצירה.
"חלמתי שראיתי אותך הולכת על צלע הר בשלג, מטילה צללים אל שמי החורף בזמן שעמדת לך שם וספרת עורבים…"
אלבום הבכורה של "העורבים" עוסק בכל הנושאים שמעסיקים אותנו בחיינו כמו אהבה, אכזבה, אבדן ובדידות. אבל ההבדל ביצירה הנוכחית היא הכריזמה הטקסטואלית של דוריץ שלא מונע ממאזיניו שום פרט מהסיפורים העצובים שלו ומצליח לעשות זאת עם אפס קלישאות.
כשהוא שר "אני צריך אהבה גדולה, אני צריך שיחת טלפון…" בבלדה קורעת הלב, Raining in Baltimore, פשוט אי אפשר שלא להאמין לו, שלא להתרגש, שלא להיות עצובים איתו ובשבילו.
אדם דוריץ הוא אחד הכותבים האמיצים ביותר שהאזנתי להם אי פעם ו- August and Everything After הוא אחד האלבומים הכי אישיים ששמעתי. זה מה שמבדל אותו והופך אותו לאלמותי בעיני כל כך הרבה אנשים.
רק לאחרונה ה- Rolling Stone מיקמו את האלבום במקום ה-67 ברשימת 100 האלבומים הגדולים של שנות התשעים, מקום אחד מעל Out of Time של REM, מהלהקות שהשפיעו באופן ישיר על ה"עורבים".
ולגבי? אני התבגרתי, המשכתי להתפתח מוזיקלית, ללמוד ולהכיר אמנים חדשים. אבל מדי פעם, כשמתחיל הסתיו מעט אחרי אוגוסט, אני מפעיל את August and Everything After עוצם עיניים ונזכר בהתחלה שהייתה לי עם אותה בחורה שהיום אגב, היא אשתי.
הניינטיז היו עידן הזהב של MTV והדיסקים. בהעדר יו-טיוב, iTunes, Spotify ואחרים, הליכה לחנות דיסקים ורכישת האלבום האהוב עלייך, הייתה חוויה שבשגרה. זה הזמן לעשות כבוד (גם אם מפוקפק) לחלק מהאלבומים שאפשר היה למצוא בכל בית בישראל בשנות ה-90. זהירות, פוסט נוסטלגיה לפניכם.
במחצית הראשונה של שנות ה-90, סלאש, דף ובעיקר אקסל רוז, היו הדבר הכי חם בעולם. עם שירים שהגדירו מחדש את גבולות הרוק, קליפים מטורפים שפומפמו ללא הרף ב-MTV וים של פוזה, כבשו "רובים ושושנים" (כפי שכונו בתקשורת הישראלית במשך שנים) את העולם וגם את הפרובינציה המקומית שלנו.
פוסטרים, ציורי קיר, קעקועים וכמובן אלבומי הלהקה, היו מראה מאוד נפוץ בארץ בשנות התשעים.
שיאה האמנותי של הלהקה הגיע עם צמד האלבומים Use Your Illusion 1+2 שניפקו להיטי ענק כגון Civil War, November Rain, Estranged, וכמובן Don't Cry האלמותי שמתנגן לפחות פעם בשבוע באיזושהי תחנת רדיו מקומית.
התוצאה? כל בית שמכבד את עצמו בישראל החזיק לפחות באחד משני העותקים של Use Your Illusion, והאמת? די בצדק.
Pet Shop Boys- Very
הניינטיז לגמרי היו תור הזהב של הדיסק ומעבר למוזיקה טובה, אחת הדרכים להתבלט היתה להשקיע בעטיפות הדיסקים בכדי לעניין ולהזמין את המאזין הפוטנציאלי.
הפט שופ בויז תמיד היו אשפים כל הקשור לצד הויזואלי המלווה את המוזיקה שלהם, ואלבומם החמישי, Very, לא היה שונה. האלבום הציג לראשונה עטיפת פלסטיק מיוחדת בצבע כתום עם עיגולים בולטים ממנו, בעיצוב ייחודי שלימים יכונה "עטיפת הלוגו".
העובדה שבתוך "עטיפת הלגו" הייתה גם אסופת שירי פופ מדהימה, סייעה כמובן לאלבום הזה להיות אחד הנמכרים בישראל של שנת 1993. למעשה, Very זכה בארץ בתואר אלבום השנה ו-Go West מתוכו לשיר השנה.
זכורה במיוחד גם הפרודיה על הבויז בפרסומות לקטשופ אסם. פרודיה שתזכה אותם לעד בכינוי הלא ממש מחמיא, "הקטשופ בויז".
Spice Girls- Spice
אם את בחורה וגדלת בניינטיז, תודי בזה, אין שום סיכוי בעולם שלא החזקת עותק של אלבום הבכורה של חמישיית הבנות הבריטית. מדובר באלבום הנשי הנמכר ביותר אי פעם ואחד האלבומים הנמכרים בהיסטוריה.
למעלה מ-30 מיליון עותקים (!) מכר האלבום הזה אני נשבע לכם שלפחות חצי מהם נמצאים איפשהו עדיין ברחבי ישראל.
Hitman 7
6 אלבומים. 6 אלבומי אוסף תחת המותג Hitman, הוציאה חברת התקליטים הישראלית, "הד ארצי" ואין לי מושג למה דווקא Hitman 7 הפך להיות סנסציה ענקית.
באמת שאין מצב שהאזנתם למוזיקה בשנות התשעים מבלי לפחות להיחשף לאלבום הלהיטים הזה שמכר בישראל בלבד למעלה מ-200,000 עותקים! מספר מטורף במונחים מקומיים.
החל מ- Tic, Tic Tac, דרך "מקרנה" ועד "קוקו ג'מבו", כל כך הרבה שירים גרועים יש באוסף הזה שההצלחה שלו באמת נשגבת מבינתי, אבל עם מספרים כאמור, אי אפשר להתווכח. לפחות פט שופ בויז ודייויד בואי היו שם…
Oasis- What's The Story Morning Glory
בשנות ה-90, אואזיס היו הלהקה הכי גדולה ביקום. ההשוואות לביטלס עפו לאוויר כל שני וחמישי והאחים גאלאגר מילאו אייטמים ב"ראש 1" ו"מעריב לנוער" בלי הפסקה.
אלבום הבכורה של הלהקה, Definitely Maybe, אמנם הפך אותם לכוכבים בבריטניה, אבל רק באלבומם השני, (What's the Story (Morning Glory, הם הפכו לסנסציה גלובלית, בעיקר בזכות Wonderwall- להיט הענק שלהם מתוך האלבום.
כמובן שגם בישראל ההצלחה של אואזיס ו- Wonderwall הייתה ענקית, ולכן מעטים האנשים שלא החזיקו בביתם עותק של האלבום. שהאמת? נשמע מעולה עד היום!
Nirvana- Nevermind
מהפכת הגראנג' לא פסחה על ישראל. לא משנה בני כמה הייתם כשקורט קוביין החזיר את הצבע ללחיים של כל חובב רוק ממוצע, אין מצב שלא החזקתם עותק של Nevermind בבית.
Smells Like Teen Spirit שהתנגן כל שנייה ב-MTV הפך להמנון הרוק הרשמי של העשור ואת האלבום השני של נירוונה לאחד המצליחים בעשור והנמכרים ביותר גם בישראל. למתעקשים, כן, גם Ten של פרל ג'אם כיכב יפה בישראל, אבל לא כמו Nevermind.
Cranberries- No Need to Argue
לא משנה כמה ניסית להתחמק מזה, צעקות ה"זומבי" של דלורס אובריין ז"ל בקעו מעשרות חדרים של נערים ונערות חובבי רוק בישראל. לרגע אחד בהיסטוריה היה נדמה שהקרנבריז עוד עשויים לדגדג את U2 בקרב על התואר הלהקה האירית הגדולה בעולם.
זה כאמור לא קרה, אבל עשרות ישראלים נותרו נאמנים לקרנבריז והותירו אותם די אהובים במחוזותינו גם כיום. בכל מקרה, אני זוכר בצורה מאוד ברורה, שאין הרבה בתים שביקרתי בהם בשנות התשעים שלא התהדרו באלבום הזה.
פסקולי הסרטים "שומר הראש" ו"אישה יפה"
מכירות האלבומים בניינטיז לא פסחו על תעשיית הקולנוע וכל סרט שכיבד את עצמו התהדר בפסקול עם מיטב אמני התקופה. זו הייתה שעתם המאוד יפה של הפסקולים ושניים מהם הפכו לבני בית כמעט בכל סלון בישראל.
מדובר כמובן בפסקולים ללהיטי הניינטיז "אישה יפה" עם המגה להיט של רוקסט It Must Have Been Love הצ'יזי אך האפקטיבי, וזה של "שומר הראש" עם הקאבר המעיק של ויטני יוסטון ז"ל לקלסיקה I Will Always You.
אגב, גם הפסקול ל"מלך האריות" של דיסני לא היה מחזה נדיר (בלשון המעטה) בשנות התשעים בישראל.
Fugees- The Score
הרבה לפני שוייקליף ז'אן ולורן היל איבדו את זה, הם חברו לראפר, פארז, (בן דודו של ז'אן) ויחד שחררו את אחד מאלבומי ההיפ הופ (אר נ' בי אם אתם ממש מתעקשים) המשפיעים בהיסטוריה ובניינטיז בפרט.
באופן מפתיע, דווקא בארה"ב הם לא היו הצלחה מיידית אבל בישראל ובאירופה זו הייתה אהבה ממבט ראשון. אני נשבע לכם ש- Ready or Not, הלהיט הענק של The Score התנגן לפחות פעם בשעה ב-MTV, מה שהכניס את ההיפ הופ מהדלת הראשית כמעט לכל בית בישראל.
REM- Automatic For the People
שנה בלבד אחרי ששחררו את Out of Time ואת המגה להיט ההיסטרי מתוכו, Losing My Religion, מייקל סטייפ וחבריו לא הורידו את הרגל מהגז ושחררו את אחד האלבומים שהגדירו את הניינטיז והגיעו לכל מתבגר ישראלי.
שורת להיטים חורכת מצעדים כמו Man on the Moon, Drive, The Sidewinder Sleeps Tonight, ומעל כולם, Everybody Hurts, הבטיחו לאר.אי.אם שהות נצחית בפנתאון הישראלי ושידור אינסופי בכל סוף שבוע רגוע של גלגל"צ.
יש לא מעט שירים שבאיזשהו שלב בחיים שלנו אהבנו בטירוף אבל עם הזמן הם נמאסו עלינו, או יותר נכון המאיסו את עצמם עלינו בגלל עשרות פעמים ששמענו אותם בכל חור. אז קבלו את 15 הכי חרושים וטחונים שכבר לגמרי נמאס לשמוע אותם.
15. Red Hot Chili Peppers- Californication
הפלפלים החריפים הם ללא ספק אחת הלהקות האהובות בארץ ואפשר להבין למה. המוזיקה הפאנקית והמעולה שלהם תמיד דיברה לכל מתבגר שאי פעם חלם להחזיק גיטרה ולנגן בפני מיליון אנשים ללא חולצה ועם גרב על הזין.
אבל בתחילת שנות ה-2000 אי אפשר היה לברוח מהם ומהאלבום הסופר מצליח שלהם, Californcation. שלא תבינו לא נכון, מדובר באלבום מעולה, אבל מאז שיצא, שיר הנושא שלו נטחן ללא היכר והפך להיות אחד השירים המאוסים ביותר שיצא לי לשמוע, בטח ובטח הכי מאוס של הלהקה.
העובדה שהוא נבחר בישראל כשיר העשור של שנות האלפיים, לא ממש עזרה לו להישאר כיף ובכל מקרה, יש להם בערך 100 שירים יותר טובים ממנו.
14. The Eagles- Hotel California
מכירים עוד שיר של האיגלס? קחו שניה… לא? OK אולי זו הסיבה שהשיר הזה כל כך מאוס. או אולי זה סולו הגיטרות (הבאמת נפלא) ששמעתם כבר 500,000 פעם בשנה האחרונה.
כבר 40 שנה שהשיר הזה נטחן בכל תחנת רדיו שמכבדת את עצמה ומנוגן על ידי כל תלמיד גיטרה מתחיל, מתכון בטוח להמאסה מהירה של קלאסיקה. חבל.
13.2Pac- Changes
הייתי בן 13 כשיצא Changes של טופאק שאקור ועד היום אני זוכר שתוך ימים מיציאתו, כל התלמידים בשכבה החלו ללבוש מכנסי X-BOY ענקיים, לצעוק "יו יו יו" ולהתנהג כאילו הם יצאו עכשיו מהגטו של קומפטון.
אין ספק שהתרומה של Changes והחשיפה שהוא העניק גם לטופאק וגם למוזיקה השחורה באופן כללי הייתה ענקית. הבעיה היא שעד היום הוא נשאר אחד השירים הכי חרושים בז'אנר וכזה שסחף את הגנגסטראפ למחוזות הפופ בצורה שרידדה את המסר שלו. למרות המעמד ההיסטורי המכובד שלו, עדיין מדובר בשיר שעם כל האזנה והאזנה רק הופך מעיק ומציק יותר.
12. Police- Roxanne
למרות ששחרר בקריירה שלו לא מעט שירי מופת, אני מודה שמעולם לא התחברתי יותר מדי לסטינג. הוא תמיד נתפס בעיני כטרחן יהיר ומתנשא, בדיוק כמו 'רוקסן'. עשרות הרפרנסים התרבותיים להם הוא זכה (כן, שיר על זונה איזה קטע), והעובדה שהוא תמיד מתנגן בכל פאב או מסיבה שתכנסו אליהם, הצליחו להמאיס אותו לעולמי עד.
תוסיפו לכך את העובדה שמדובר בשיר לגמרי בינוני ואת הצרחות המעיקות של סטינג בבתים, והרי לכם שיר שהוא גם מוקצה מחמת מיאוס וגם אוברייטד בצורה קיצונית.
11. Bon Jovi- Always
במחצית הראשונה של שנות התשעים, בון ג'ובי היה הגבר הכי לוהט בסביבה וכל להיט שלו ושל הלהקה מלאת האגו שלו, כבש את פסגות המצעדים בכל העולם. לא שונה מהם היה Always שהפך בישראל לשיר הסלואו הרשמי של תלמידי ותלמידות כיתות ו' במסיבות מקלט.
אחרי טירוף הגראנג' ומנת יתר של גברים מסוקסים בחולצות פלנל, לרגע קצר ב-1994 היה נחמד להאזין לשיר האהבה הקיטשי הזה, אבל היום, אין מצב לשמוע אותו מבלי להצטייד בשקית הקאה.
10. Pink Floyd- Money
גילוי נאות, אני מעריץ ענק של פינק פלויד. אני חושב שמדובר בחלוצים מוזיקליים אמיתיים ובאחת הלהקות הגדולות אי פעם. אבל גם לי יש גבול והוא עובר בכמות הפעמים הבלתי אפשרית שניתן לשמוע את Money.
אני מאשים את כל תוכניות הכלכלה בטלוויזיה וברדיו שבמהלך השנים טחנו את צליל הפתיח שכוללים כסף המרשרש, מטבעות וקופה רושמת. האמת היא שאני מדלג עליו כבר שנים ומתנחם בעובדה שאחריו ב- Dark Side of the Moon תמיד מגיע Us and Them.
9. Beatles- Help
על הגאוניות של הביטלס ואינספור הקלאסיקות שהם העניקו לעולם אין ממש צורך להרחיב. אבל גם להם יש כמה שירים שנטחנו קצת יותר מדי (מי אמר Here Comes the Sun?) אבל עוד אחד שנטחן בטירוף הוא כמובן Help.
מדובר בשיר של הביטלס שכולם מכירים, עילאיים ומתנשאים בינוניים וסבירים, קטנים וגדולים, ממש כולם. אולי זו הסיבה שאין מצב לעבור שבוע מבלי לשמוע את השיר בוקע מאיזה רמקול, סרטון פרסומת או סתם מפיו של הבחור השבוז לידך בעבודה ביום ראשון. בקיצור, מיצינו את השיר הזה ממזמן.
8. Bob Dylan- Knocking on Heaven's Door
אולי זו הגרסה של גאנז אנד רוזס, אולי גרסאת הרגאיי המזעזעת של קלפטון, אולי זאת של אבריל לאבין (נשבע לכם) או אולי בכלל זאת של מאיר אריאל שגרמו לכל מי שיש לו אזניים לתעב את השיר הזה.
על כל פנים, אין ספק שזה אחד מהשירים הכי מאוסים בתולדות המוזיקה בזכות אינספור גרסאות הכיסוי שנעשו לו. אני מציע שניתן לשיר הזה כמה שנים של מנוחה ואז נוציא אותו מהבוידעם ונחליט אם לתת לו עוד צ'אנס.
7. Aerosmith- I don't wanna miss a thing
הבלדה הזאת, מתוך שובר הקופות "ארמגדון" הייתה להיט היסטרי ב-1998. למעשה, מדובר בלהיט כל כך גדול שלא ברור אם הסרט קידם את השיר או שהשיר קידם את הסרט.בכל מקרה מדובר בקטע קיטשי להחריד שנחמד אולי לשמוע אותו כשאתה בן 15 וקונה לחברה שלך שרשרת חצי לב, אבל הוא לא שומר בשום צורה על הרלוונטיות שלו ככל שאתה מתבגר.
גם העובדה שבקליפ סטיבן טיילור, כאילו שר את השיר לביתו, שמשחקת בסרט, ליב טיילור, הופכת את הכל לעיסה הוליוודית מאוסה שנראית היום קרינג'ית מאי פעם.
למעלה משני עשורים לאחר שיצא לראשונה הוא ממשיך באופן קוסמי להתנגן כאילו הוא שוחרר ממש אתמול. נכון, זו כוחה של קלאסיקה אמיתית אבל בואו נעשה טובה וניתן לה לנוח איזה שנה שנתיים ומי יודע? אולי אפילו נתגעגע קצת.
5. Queen- Bohemian Rhapsody
בסדר בסדר תנשמו… אבל בואו נודה באמת והיא שלמרות שהשיר הזה באמת אדיר, מתי הייתה הפעם האחרונה שבאמת היה בא לכם לשמוע אותו מרצונכם החופשי? לא תפסתם אותו ברדיו והגברתם, אלא ממש לחצתם פליי בשביל לשמוע אותו.
לא משנה לאן תסתכלו השיר הזה נמצא בכל מקום! מסרטים סוג ג' דרך תוכניות טלוויזיה, רדיו, פרומואים וכו', הרפסודה של קווין שטה לכל מקום, וכן, זה מעצבן ומאוס! יש לקווין ולפרדי מרקורי מספיק שירים אחרים לחרוש עליהם. אפשר להתקדם.
4. R.E.M- Losing My Religion
מי שמכיר את אר.אי.אם יודע שיש להם עשרות שירים שעולים עשרות מונים על Losing My Religion. אבל עם השתלטות הלהקות האלטרנטיביות מהאייטיז על המיינסטרים בניינטיז, השיר הזה היה במקום הנכון ובזמן הנכון והחפירה החלה.
גם העובדה שהשיר הוא שיר אהבה די סטנרטי ואין לו שום הקשר דתי, לא מוסיפה לו הילת מיסתורין או איכות מסוימת ששווה להאזין לו בגללה במשך 30 שנה. סך הכל שיר די סטנדרטי. אגב אתם מוזמנים לקרוא על עוד שירים עם משמעות שונה לחלוטין מזו שחשבתם.
3. Led Zeppelin- Stairway to Heaven
אולי זה בגלל שכל ילד שתופס גיטרה בפעם הראשונה בחייו מנסה לנגן אותו ואולי זה בגלל שמשמיעים אותו ללא הפסקה לפחות פעם ביום באיזשהו מקום. בשורה התחתונה, עד כמה שהשיר הזה טוב, ושלא יהיה ספק הוא פאקינג טוב, כבר ממש קשה להאזין לו.
יש מצב שזה השיר הכי חרוש ברשימה ולמרות הסולו של ג'ימי והשירה השמיימית רוברט, יש דברים שצריך לתת להם לנוח ו- Stairway to Heaven הוא אחד מהם.
2. Deep Purple- Smoke on the Water
אז נכון, מדובר באחד הריפים הגדולים (אם לא הגדול) בתולדות הרוק, אבל ראבק, באמת שבלתי אפשרי לשמוע אותו יותר. אפילו חובבי הרוק האדוקים ביותר יודו שהיכולת שלהם להקשיב לשיר הזה הגיעה למיצוי בערך בגיל 12. שיר נחמד, ריף אדיר, אבל בואו, יש שירים טובים מזה.
1. Metallica- Nothing Else Matters
ללא ספק, הלהיט הכי מאוס בהיסטוריה. שוב, שיר טוב והכל, אבל כזה שמיצה את עצמו כבר לפני אלפי השמעות. הלהיט ההיסטרי הזה אמנם הביא את מטאליקה להמונים אבל הוא לא מייצג בשום צורה את הרוח של הלהקה. מדובר בקלישאת רוק לבני 14 פלוס שלא ברור איך הצליחה להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים ועדיין להתנגן ללא הפסקה בכל פעם בהקשרים של רוק, גיטרות, ניינטיז ועוד.
וגם, הקטע הזה שכל שמוק תופס גיטרה ומתחיל לפרוט את הפתיחה של השיר הוא ללא ספק מהרגעים הכי מייגעים שיצא לכל אדם, לא רק נגני גיטרה, לחוות.
שלפו את הפוך מהארון ותכינו את הצעיפים, החורף עוד רגע פה וזה הזמן להתפנק על עשרה שירי מעבר – שירים לסוף קיץ ותחילת החורף – שיעשו לכם קצת יותר חמים ונעים בלב.
The Doors- Summers Almost Gone .10 "איפה נהיה כשהקיץ יגמר…?"
הקטע הנהדר הזה הוא ללא ספק אחד השירים היותר נוגעים של מוריסון. העבודה שריי מנזרק עושה על הקלידים כאן פשוט שואבת אותך פנימה אל תוך עולמם הסהרורי של 'הדלתות', כשגם הסולואים העדינים והכל כך יפים של רובי קריגר מכים בבטן וגורמים לך להבין שמבלי ששמת לב החורף כבר כאן.
לכל אלו תוסיפו את קולו המהפנט של מוריסון והנה לכם שיר שיפתח לכם העונה הקרה של השנה עם קצת חום בלב.
Placebo- Summer's Gone .9 "תשיר לאהובך כמו דם מאבן, שיר לאהובך שמחכה בבית…"
'פלסיבו' תמיד היו עוף מוזר בנוף המוזיקלי, הרבה בזכות הסולן וכותב השירים המרכזי שלה, בריאן מולוקו ואישיותו הטווסית אך האניגמטית.
השיר הזה מגיע מתוך האלבום הכי טוב שמולוקו כתב בחייו, Without You I'm Nothing, המציג את הלהקה בשיא יצירתה.
Summer's Gone נפתח בפריטת גיטרה מהירה אך עדינה כשלאחריה מצטרפים התופים, קולו המתבכיין (בקטע טוב) של מולוקו ולצידו צלילים עמומים ומרוחקים המשרים תחושה של געגוע, כמיהה ונוסטלגיה לימים חמים יותר.
The Mamas And The Papas- California Dreaming .8 "כל העלים חומים, והשמיים אפורים…."
שיר אדיר שמתאר את הסתיו בסן פרנסיסקו. אתה הולך ברחוב, השמיים אפורים, העלים נושרים וקר בחוץ. אין מצב שתתבלבלו ותשכחו ללבוש סוודר. קלאסיקה חורפית שנשמעת נהדר גם אחרי כל השנים הללו.
Travis- Why Does It Always Rain On Me? .7 "ימי שמש, לאן נעלמתם…"
גם אם אתם חושבים ש'טראוויס' משעממים או שפראן הילי (הסולן) בכיין, אני מאמין שבכל זאת תסכימו שלשיר הזה מגיע להיכנס לרשימה רק משום שהוא נכתב ב….. אילת. כן כן קראתם נכון. אילת, עיר הערסים והללא מע"מ.
ע"פ הסיפור, הילי הגיע לישראל לחופשה הישר מגלזגו הגשומה ובצירוף מקרים נדיר עם הגעתו לאילת, נפתחו ארובות השמיים והמטירו עליו גשמי ברכה.
אחרי שהוא הבין עד כמה גשם באילת זה עניין נדיר, קיבל הילי מוזה והחליט לכתוב את השיר משום שהרגיש כי לכל מקום שהוא הולך הגשם רודף אחריו. תכלס, מי מאיתנו אף פעם לא הרגיש ככה?
Nat King Cole- Autumn Leaves. 6 "העלים הנושרים נסחפים ליד חלוני, עלים אדומים זהובים של סתיו…"
הקלאסיקה הזאת, שהפכה מזמן לסטנדרט ג'אז מפורסם, הוקלטה ע"י אינספור אמנים אבל הגרסה של נאט קינג קול היא המפורסמת ביותר.
באמת שאין צורך להכביר במילים אודות השיר הקסום הזה. פשוט לשים אותו ברקע ולהתכרבל מתחת לפוך.
Green day- Wake Me Up When September Ends .5 "הקיץ הגיע וחלף, התמימות לעולם לא תישאר…."
שיר מתגייסי ספטמבר האולטימטיבי. הקטע הזה הגיח לעולם מתוך האלבום זוכה הגראמי של 'גרין דיי', American Idiot, שהעמיד אותם לראשונה בפוזיציה זרה להם: להקה רצינית.
הקטע הזה מסמל את שיא התהליך שעברה הלהקה מנושאת דגל הפאנק-פופ הילדותי, לכזאת המסוגלת לשחרר גם שירים ואלבומים בעלי אופי רציני הרבה יותר.
אם לא ידעתם אגב אז תחילתו הרשמית של הסתיו היא ב-23 בספטמבר. רק בגלל זה מגיע לשיר להיכנס לרשימה.
R.E.M- Nightswimming .4 "ספטמבר מגיע בקרוב…."
אחד השירים הקסומים ביותר של REM. בלדה מופלאה שהמוטיב המוזיקלי הראשי בה הוא הפסנתר המלווה בשלל כלי מיתר מרגשים.
מייקל סטייפ כתב את השיר בהשראת חוויות הילדות שלו והוא מצליח להציף בו זיכרונות וגעגועים לימי התום. זה שיר שטובע בנוסטלגיה ומצליח להעביר את תחושת סוף הקיץ בצורה האותנטית ביותר שאפשר. קלאסיקה.
Counting crows- A Long December .3 "דצמבר ארוך ויש סיבות להאמין, שאולי השנה הזאת תהיה טובה יותר מקודמתה…"
אל תתנו לשורה האופטימית הזאת להטעות אתכם, מדובר כאן באחד השירים הכי עצובים של אחת הלהקות הכי עצבות שאי פעם עשתה מוזיקה. בכל זאת אנחנו מדברים כאן על הרכב שהסולן שלו כתב על עצמו שהוא "מלך הגשם".
יחד עם זאת ל"עורבים" תמיד היה את הקסם להפוך את החורף לחמים ולמשהו שמתגעגעים אליו בחודשי הקיץ.
חוץ מזה השיר הזה מקבל עוד נקודות על כך שקורטני קוקס (חברתו של דוריץ באותם ימים) מופיעה בקליפ שלו. שיר סתווי של להקה שהיא כולה חורף.
The Cure- The Last Day Of Summer .2 "ביום האחרון של הקיץ מעולם לא הרגשתי כל כך קר…."
הבלדה העצובה הזאת היא פרי עטו של האיש והדיכאון רוברט סמית' ותוכלו למצוא אותה באלבום (הלגמרי אנדרייטד) Bloodflowers מ- 2000.
מספיקה האזנה אחת לשיר הזה בשביל לצלול אל תוך העצב האינסופי של סמית' ולדמיין את עצמכם עומדים על צוק ומסתכלים על הנוף המעונן בזמן שרוח קרירה מלטפת לכם את הגוף ומזכירה לכם שהנה תם לו הקיץ והחורף ממש מעבר לפינה.
קולו המרטיט של סמית' נשבר כאן על מצע גיטרות אקוסטיות ומקצב תופים איטי וחודר המהדהד אל תוך החדרים הכי סמויים בנשמה. שיר חורף מושלם של הקיור ורוברט סמית', האיש שאם העצב היה לובש צורה הוא בטוח היה נראה כמוהו.
A-ha- Summer Moved On .1 "עונות לא יכולות להישאר לנצח…"
מה זה? שיר פופ? א-הא? הם עוד קיימים? אז כן, כן ו…. מסתבר שכן. איך שלא תסובבו את זה מדובר בשיר סוף הקיץ ותחילת החורף האולטימטיבי.
גיבורי האייטיז הנורבגיים שחררו את השיר הזה כחלק מהקאמבק המפואר שלהם בשנת 2000 עם האלבום Minor Earth Major Sky הנפלא שכבש את המצעדים בכל רחבי אירופה.
השיר מתחיל בנגיעות גיטרה קלאסית עם כלי מיתר ברקע ונמשך עם קולו המיוחד (והמדהים צריך לומר) של מורטון הרקט, סולן הלהקה שבשיר הזה אף מחזיק בשיא גינס על שירת תו יחיד לאורך הכי הרבה זמן בשיר פופ, 20.2 שניות.
היו קרובים להיכנס:
Guns n' roses- November rain Red hot chili peppers- The zephyr song Neil Young- Harvest Moon U2- October
מועדון תרבות 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.