2023 הייתה שנה הזויה ומוזרה, בעיקר לנו הישראלים. ניסיון להפיכה משפטית שקרע את העם לגזרים, פוסט-קורונה, אתגרים כלכליים ולקינוח מלחמה. מזל שהייתה לנו מוזיקה להיאחז בה. אלה היו עשרת האלבומים הכי טובים שיצאו ב- 2023.
10. Youth Lagoon: Heaven Is a Junkyard
אלבומו הראשון של טרבור פאוורס מזה 8 שנים הוא חזרה מבורכת הביתה. למעשה מדובר באחת ההפתעות היותר נעימות של השנה.
האלבום הזה כולו מרגיש כמו ריחוף שמיימי רוחני ותוצאה של שקט נפשי שנמצא לאחר שנים של חיפוש. זהו ללא ספק אחד האלבומים הכי מהפנטים וקסומים שיצאו השנה וכן, יש לו גם את השם הכי מעולה.
9. Sufjan Stevens- Javelin
למרות שביקרתי אותו לחומרה בביקורת שכתבתי עליו, עדיין כל אלבום של סופיאן סטיבנס הוא בערך 5 רמות מעל יתר האלבומים שבסביבה וחוץ מזה, יש לי מסופיאן סטיבנס את הציפיות הכי גבוהות שיש ומכאן גם נבעה הביקורת.
על אף שמצאתי אותו כניסיון לשחזר את Carrie&Lowell המופתי, אי אפשר שלא להעריך את היכולת המופלאה של סטיבנס לשיר אל תוך נימי הנפש העדינים ביותר של האדם. בעולם עפים על האלבום הזה, וגם אם אני קצת פחות, עדיין מגיע לו מקום בעשירייה הפותחת של 2023. רגש לבד זה לא מספיק: סופיאן סטיבנס Javelin ביקורת אלבום>>
8. Sigur Ros- Átta
עשר שנים לקח לסיגור רוס לשחרר את Átta את אלבומם השמיני שנקרא באיסלנדית פשוט "שמונה". אך למרות הזמן שעבר הרושם הוא שחברי הלהקה לא ישבו רגל על רגל אלא חשבו ותכננו בקפידה כל תו ותו שירכיבו את האלבום הנפלא הזה.
מדהים כל פעם מחדש לגלות עד כמה הלהקה הזאת משוחררת מכל אילוץ מסחרי ופשוט עושה מה שבראש שלה. את החופש הזה מנצלים סיגור רוס היטב בכדי ליצור אלבומים מלאי כנות ורגש שפורצים מתוכם כדור מלוע של תותח וזה משהו שאי אפשר לזייף. למרות שכבות המוזיקה הבלתי נגמרות, הגרעין הוא לב, לב ענק שמגולם בשיאו ב- Átta. יופי אינסופי: סיגור רוס Átta- ביקורת אלבום>>
7. The National- Laugh Track
אלבומם השני של הנשיונל בתוך כחצי שנה, מוכיח שלהרכב החד פעמי הזה יש כל כך הרבה מה לתת, אפילו אחרי קריירה של למעלה משני עשורים.
גם אם אלבומם העשירי של ההרכב הבאמת חד פעמי הזה, לא יחרט בהיסטוריה כאחד האלבומים הכי הגדולים שלהם, עדיין מדובר ביצירה אלגנטית, אינטליגנטית, עדינה, איכותית, עמוקה ואותנטית, שלא לוקחת את המאזינים שלה כמובן מאליו ומהווה ניצחון אמיתי לאמנות. לא צחוק:The National- Laugh Track ביקורת אלבום>>
6. Depeche Mode- Memento Mori
אלבומם ה- 15 של הרכב הסינת'פופ האגדי הוא הטוב ביותר שלהם מזה שנים. עם רוחו של חברם הטוב ומייסד הלהקה, אנדרו פלטשר, נחה עליהם, יצרו דפש מוד אלבום מלא עצב אך גם רווי חסד.
5. Caroline Polachek- Desire, I Want to Turn Into You
קרוליין פולצ'ק הנפלאה, בה התאהבתי עוד מימיה ב- Chairlift הלא מספיק מוערכת, סוף סוף מוצאת את קולה האמיתי באלבומה הרביעי, Desire, I Want to Turn Into You.
עם שילובים מופלאים בין פופ "ארטיסטי" לאלטרנטיבי ואפילו טריפ הופ וניו אייג', פולצ'ק נותנת למפלצת הצבעונית שבתוכה לצאת החוצה והתוצאה היא אלבום הפופ הטוב של השנה.
4. Boygenius- The Record
אחרי ששחררו EP די מדהים ב- 2018, הסופרגרופ של פיבי ברידג'רס, וג'וליאן בייקר ולוסי דאקוס התכנס סוף סוף לאלבום בכורה שנקרא בפשטות The Record.
אלבום הבכורה של השלישייה, שלהגיד עליה "מוכשרת" יהיה האנדרסטייטמנט של השנה, כבש את רוב דירוגי אלבומי השנה למיניהם ובהחלט אפשר להבין למה.
הגיטרות של בייקר, העדינות של דאקוס והכריזמה הבלתי נגמרת של ברידג'רס מתחברים כאן בצורה יוצאת דופן ויוצרים אלבום אינדי פולק-רוק משובח שיהדהד עוד הרבה זמן קדימה ובעיקר עושה חשק לעוד. גאוני: ביקורת אלבום של The Record ביקורת אלבום שלBoygenius>>
3. Fever Ray- Radical Romantics
אלבומה השלישי של קארין דרייר השבדית (לשעבר The Knife) היא תצוגת תכלית של איך צריך להישמע פופ אלקטרוני איכותי ב- 2023.
מחוזקת באחיה אולוף ובטרנט רוזנר מ- Nine Inch Nails, היצירה הזאת עונה בדיוק על השם שלה כאשר היא מצליחה להיות קסומה, מחרידה, רומנטית ורדיקלית בעת ובעונה אחת. מדובר באמת ובתמים במאסטרפיס ייחודי, שלא לומר חד פעמי.
וגם, כמה אמנים שחררו השנה קטע היסטרי כמו Kandy שהוא בקלות שיר השנה שלי. יודעים מה, אפילו יש מצב שהאלבום הזה היה צריך להיות גבוה יותר ברשימה.
2. Lana Del Rey- Did You Know That There's a Tunnel Under Ocean Blvd
אלבומה התשיעי של לנה דל ריי היה קרוב מאוד לכבוש את הפסגה אצלי אבל היי, גם מקום שני למי שעד לפני עשור הסתכלו עליה בזלזול, זה הישג לא מבוטל.
לנה דל ריי ממשיכה ב- Did You Know That There's a Tunnel Under Ocean Blvd להסיר את כל מי שעוד היה לו ספק לגביה ומספקת יצירה חשופה, כנה, מרגשת ואמוציונלית, כמעט חד פעמית.
כשמאט ברנינגר נתקל במחסום כתיבה מתסכל שמנע ממנו לכתוב והוריד אותו לתהומות דיכאוניים בהן לא ביקר שנים, הוא פנה למאגרי המילים הגדולים ביותר שקיימים: הספרים.
ברנינגר החל לעלעל בעמודים הראשונים של ספרים אקראיים שמשך מתוך הספרייה הפרטית שלו כאשר אט אט החלו המילים החלו לצוף החוצה ולכתוב כבמטה קסם את אלבומה התשיעי של הנשיונל. הטכניקה הזאת עזרה לברנינגר לשכלל עוד יותר את הכתיבה הגם ככה גאונית שלו והוסיפה לו מימד נוסף של סטוריטלינג מדהים דרכו טווה ברנינגר פסיפס שלם מרגעי חיים קטנים.
מוזיקלית זהו האלבום העדין ואולי המרגש ביותר בקריירה של הנשיונל (וזה חתיכת הישג) שעוסק בשלל נושאים כמו אהבה, זוגיות, פרידה, נוסטלגיה וכמובן, מהנושאים האהובים ביותר על ברנינגר, התבגרות.
אין שני לרושם ראשוני אבל יש אלבומים שלגמרי שווה לתת להם האזנה נוספת או בכלל להכיר אותם מלכתחילה כי איכשהו הם עברו לכם מתחת לרדאר. אז הנה רשימה של 20 אלבומים שהם לגמרי אנדרייטד ושאתם פשוט חייבים לתת להם צ'אנס שלא תפספסו עד כמה הם טובים.
Guns n' Roses- Chinese Democracy
חכו שניה, אל תהרגו אותי אבל אני נשבע לכם שהאלבום המושמץ של אקסל רוז לא כזה גרוע כמו שאתם חושבים. נכון הוא רחוק מאלבומי המופת של הלהקה, נכון היחידים מההרכב המקורי שעבדו עליו הם רוז ודיזי ריד ונכון שהוא לא זכה לשם הכי סקסי בעולם ולמרות כל אלה מדובר באלבום רוק עם סאונד קלאסי שכמעט ולא קיים היום.
האלבום הזה זכה לשם רע עוד טרם יצא בגלל הזמן שלקח לאקסל לשחרר אותו (למעלה מעשור) וכמובן העובדה שהוא נחשב אלבום סולו שלו יותר מאשר אלבום של להקה ובכל זאת מדובר ביצירה ראויה עם מוניטין גרוע הרבה בגלל התפיסה הרווחת כלפיו. תאמינו לי שכל אלבום ישמח להתהדר בשירים כמו Street of Dreams, Better, Madagascar, This I Love, Prostitute ועוד רבים וטובים אחרים.
Pet Shop Boys- Bilingual
אחרי ההצלחה האדירה של אלבומם החמישי Very שכבש את פסגות המצעדים בכל העולם וניפק שורת להיטים אדירה כמו Go West ו- Can You Forgive Her, הפט שופ בויז עשו את מה שהם הכי אוהבים לעשות, מה שבא להם.
הפעם בהשראת סיבוב ההופעות שלהם, Discovery, ברחבי אמריקה הלטינית, החליטו צמד הפופ המיתולוגי ליצור את "דו-לשוני", אלבום שיתיך את הדאנס הבריטי עם אלמנטים של מוזיקה דרום אמריקאית.
הרבה לפני שריקי מרטין, אנריקה איגלסיאס ושות' הביאו את הגל הלטיני למיינסטרים באמצע הניינטיז, הרגישו הבויז את הפוטנציאל בחושיהם המיוחדים ולמרות זאת, התוצאה הסופית לא הצליחה להחקק בדברי הימים לצד אלבומיהם הגדולים באמת.
אולי זה סדר השירים המעט מבולגן (טענה שהבויז בעצמם העלו), אולי זאת הציפייה האדירה אחרי Very, אולו זו החזרה לצורתם "האנושית" אחרי תקופת הקסדות והכובעים המחודדים אבל בשורה התחתונה, עם שירים כמו Discoteca, Single, To Step Aside, Up Against it ועוד אין ספק שהאלבום הזה זקוק לעוד קצת חסד.
Depeche Mode- Sounds of the Universe
עד היום אני זוכר את כותרת אחת הביקורת של Sounds of the Universe בעיתונות המקומית לקראת הופעת ההיסטורית של דפש מוד בארץ ב- 2009. זה כמובן לא הציטוט המדויק אבל רוח הדברים הייתה: חבל שדפש מוד מגיעים לארץ עם האלבום הכי חלש שלהם.
ובכן, אני לא הייתי פריק של דפש מוד ב- 2009 למרות שקניתי כרטיס להופעה אבל Sounds of the Universe לגמרי הכניס אותי לטירוף. הפתיח העצמתי של In Chains, ההמשך המופלא של Hole to Feed, ההמנון הסוחף שהוא Peace ומעל כולם Wrong האדיר, וואלה, לא ברור לי מה יש לא לאהוב. אלבום נפלא שגרם לי עוד יותר להכנס ולחקור את הרפרטואר העצום של דפש מוד.
Blink 182- Blink 182
כבר כתבתי בהרחבה על אלבומם החמישי והלא פחות ממדהים של בלינק 182 ואמשיך לכתוב זאת בכל הזדמנות, מדובר באחד מאלבומי הרוק הכי טובים של המילניום החדש. באלבום הזה בלינק 182 מתנערים מהומור הפיפי קקי שאפיין אותם ומציגים יצירה בוגרת עם סאונד קודר אך נגיש והתוצאה הסופית פשוט מדהימה.
קוראי מגזים ה- Rolling Stone הכתירו את האלבום הזה כאחד מ- 20 אלבומי הרוק הפחות מוערכים שלא בצדק של שנות האלפיים. זהו, לא צריך להוסיף יותר.
The Strokes- Room on Fire
"תסמונת האלבום השני" ידועה כבר שנים כסוג של חוסר יכולת של הרכב לשחזר את ההצלחה והאנרגיות של אלבום הבכורה שלו אבל לפעמים מי שסובל מהתסמונת הזאת הוא לא ההרכב אלא הקהל והמבקרים. כזה הוא Room on Fire.
ההצלחה הכבירה לה זכה אלבום הבכורה של הסטרוקס לא השאירה שום סיכוי לאלבום השני של הלהקה לעמוד בציפיות. לא משנה אם הם היו מוציאים את סרג'נט פפר, כל מה שהסטרוקס היו מוציאים אחרי Is This It היה נתון לביקורת לאו ארסית אבל מי שבאמת יאזין ליצירה הזאת ללא דעה קדומה יגלה ש- Room on Fire הוא אלבום נפלא שמצליח לשמר בהצלחה את האש של אלבום הבכורה.
Pixies- Indie Cindy
הפיקסיז היו מאבות המזון שבסופו של תהליך הביאו לפריצתו של הרוק האלטרנטיבי בשנות ה- 90 ולכן כשהם חזרו ב- 2014 עם Indie Cindy, אלבום חדש, 23 שנה מאז האחרון, ציפיתי שהעולם יקבל אותם בחיבוק, בטח לאור השירים הנפלאים שיש בו אבל להפתעתי הוא התקבל באדישות בואכה אכזבה.
אולי זה הסאונד היותר "פופי" שלו, אולי העדרותה (המשמעותית) של קים דיל אבל אם רק תתנו לו צ'אנס נוסף תגלו ש- Indie Cindy הוא אלבום רוק אדיר, לעיתים אופורי, מלא אנרגיות וכזה שפותח דף חדש בקריירה של ההרכב הנפלא הזה.
Oasis- Be Here Now
אחרי שהפכה ללהקה הכי גדולה על הגלובוס בזכות צמד אלבומי הבכורה המופתיים שלה, הציפייה מאלבומם השלישי של אואזיס הייתה מטורפת. נואל גאלאגר מצידו לא הוריד את סף ההתרגשות ושאף ליצור את האלבום הכי גדול, הכי אפי והכי יפה שלו עד היום.
אז אמנם Be Here Nowהוא לא האלבום הכי יפה של אואזיס אבל הוא בהחלט ענק ועצום הן מבחינת אורך השירים בו והן מבחינת אינספור הצלילים ושכבות הגיטרות שקיימות בו.
הסאונד הענק (לעיתים מדי) של האלבום הציב את אואזיס לראשונה בעמדה שהייתה חדשה לה חדשה: מותקפת. למעשה עד היום נחשב Be Here Now לאחד האלבומים המושמצים ולזה שהביא את סופו של עידן הבריטפופ אבל האמת היא שלכל מסיבה טובה יש סוף וזה גם המקרה של הבריטפופ, Be Here Now היה רק תירוץ.
באיזה עוד אלבום נינטיז תמצאו אסופת שירים כל כך טובה כמו D'You Know What I Mean? All Around the World, My Big Mouth ובעיקר Don't Go Away המושלם? אלבומם השלישי של אואזיס הוא לא הטוב ביותר שלהם אבל מפה ועד הביקורות חסרות הפרופורציות להן זכה, המרחק רב מאוד.
Monaco- Music For Pleasure
למרות שיצא ב- 1997, עד היום אלבום הבכורה של פרויקט הצד של פיטר הוק (ניו אורדר) נשמע פרש, רענן ולא פחות ממדהים. לא אגזים אם אומר ש- Music For Pleasure אפילו הקדים מעט את זמנו בזכות שילוב מושלם בין פופ לרוק. רק תקשיבו לשיר Junk ותבינו הכל.
אחרי ההצלחה העצומה של No Need to Argue, ניסו הקרנבריז במידה רבה לשחזר את אותו צליל אגרסיבי ואנטי מלחמתי גם באלבומם הבא, To the Faithful Departed.
בעוד שבשום צורה לא מדובר באלבום רע, To the Faithful Departed, הרגיש כאילו הקרנבריז מנסים לחקות את עצמם וזה פחות עבד. הקרירות בה התקבל האלבום, לצד הפסקה ארוכה מהקלטות ולידת בנה הבכור של הסולנית והכותבת הראשית, דולורס או'ריורדן, כנראה שגרם להרכב לגלות את הצד הרך והאופטימי יותר שלו וזה לגמרי עובד ב- Bury the Hatchet אלבומם הרביעי.
עם עיבודים רכים יותר ושירים על אמהות, ילדים, זכרונות ומשפחה, רבים חשבו שהקרנבריז איבדו את זה, אבל השינוי הזה דווקא עשה רק טוב ללהקה שנשמעת באלבום הזה משוחררת ואף מרגשת יותר מתמיד.
Red Hot Chili Peppers- Mother's Milk
עם צאתו זכה אלבומם הרביעי של רד הוט צ'ילי פפרס והראשון עם ג'ון פרושיאנטה וצ'אד סמית' לביקורות מעורבות. "לא מחדש כלום", "חסר כיוון" ועוד היו רק חלק מהביקורות שהופנו כלפי האלבום ובין אם היה בהם צדק מסוים, מדובר באלבום די אקלקטי שהכין את הקרקע עבור השלב הבא באבולוציה של הלהקה מקליפורניה.
זהו אלבום חובה, לא רק למעריצי הלהקה, אלא לכל חובב רוק ופאנק באשר הוא, מפני שהוא מציג את הזרעים מהם יצמחו הצ'ילי פפרס לתהילת עולם וגם מפני שהוא פשוט אלבום מעולה שמכיל את Knock Me Down וזה בפני עצמו מספיק.
David Bowie- Outside
החזרה לעבודה עם בריאן אינו לראשונה מאז טרילוגיית ברלין, ההשראה מטווין פיקס, הנארטיב הסיפורי, ספקטרום הז'אנרים הרחב שבו, כל אלה ועוד לא עזרו לאלבומו העשרים של דייויד בואי (אין עוד מלבד) להיחרט בתודעה הקולקטיבית כמו יצירותיו הגדולות אבל כל אלה הם בדיוק הסיבות שבגללם האלבום הזה הוא נפלא ודורש האזנה נוספת. כאילו בחיאת, כמה כבר רע יכול להיות אלבום של דייויד בוא?
וגם, כמה נפלאה גרסת הרמיקס של Hallo Spaceboy יחד עם הפט שופ בויז אה?
Smashing Pumpkins- Adore
קשה באמת לדעת עד כמה אלבומם הרביעי של סמשינג פאמפקינס הוא אנדרייטד כי מהרגע שיצא ועד היום הדעות לגביו מאוד חלוקות. מצד אחד פיצ'פורק כינו אותו "האלבום הטוב ביותר של סמשינג פאמפקינס מאז Siamese Dream" כשמהעבר בשני NME קראו לו "חסר אלגנטיות ואנרגיה".
התגובות הכל כך מנוגדות ליצירה הזאת נובעת משינוי הסאונד הקיצוני שעברה הלהקה בעקבות פיטורי המתופף הקבוע שלה, ג'ימי צ'מברלין. בהעדר מתופף קבוע אימצו הפאמפקינס לחיקם את הסינתיסייזרים ומכונות התופים ויצרו אלבום מינימליסטי, אקוסטי, אלקטרוני שלא היה קל לכולם לעכל אבל מי שהצליח, התענג על כל רגע.
מ- To Sheila הקסום, דרך Perfect הנפלא ועד For Martha היפיפה, Adore מציג את בילי קורגן בשיאו הלירי ומי שמפחד לקפוץ ראש אל תוך האלבום הזה פשוט מפספס בגדול.
The Cure- Bloodflowers
הפתיחה המהורהרת של Out of This World, האנרגיות של Watching Me Fall, הקסם של Maybe Someday, העצב המתוק של The Last Day of Summer, השלמות של There Is No If והסוף האפי של שיר הנושא.
באלבומם ה- 11 של הקיור יש את כל המרכיבים שהפכו אותם למה שהם כך שאין שום סיבה הגיונית שהאלבום הזה לא יתגלה מחדש ויזכה להערכה לה הוא ראוי.
Placebo- Meds
בגדול פלסיבו מעולם לא זכו להערכה לה הם ראויים. הם אמנם תמיד היו עוף מוזר אבל כזה שמבטא רחשי לב אמיתיים של מתבגרים וכל מי שאי פעם מצא את עצמו כאאוטסיידר.
באלבומם החמישי שיצא ב- 2006 ממשיכים פלסיבו את הקו הרוקיסטי-אלקטרוני עם טאצ' אינדוסטריאלי והתוצאה לא פחות מנפלאה. אני מסכים, זה לא אלבום שישנה את חייכם אבל הוא כן אלבום מעולה שהאימפקט שלו התנדף מהר מדי מהנוף. ברמה מסוימת זה משקף את כל הקריירה של ההרכב האנגלי הייחודי הזה.
Radiohead- Hail to the Thief
מה? אלבום לא מוערך של רדיוהד? אני יודע זה סוג של דיסוננס ובכל זאת, גם אם הוא מוערך בחוגי מבקרים ו"יודעי דבר", אין ספק ש- Hail to the Thief לא מקבל את הכבוד שמקבלים אחיו לקטלוג כמו The Bends, KidA, OKComputer ואחרים.
אלבומם השישי של רדיוהד יצא באקלים פוליטי תוסס של פוסט פיגועי ה- 11 בספטמבר וערב הפלישה השנייה של ארה"ב לעיראק. העיסוק בנושאים שללו באלבום הופך את Hail to the Thief לאלבום הפוליטי ביותר של ההרכב. אך גם ללא הטקסטים הנוקבים, ספקטרום הז'אנרים והשירים העל זמניים שנמצאים בו (אני מדבר עליף A Wolf at the Door), האלבום הזה ראוי ליותר כבוד, אפילו ממעריצי רדיוהד.
REM- Up
כמו סמשינג פאמפקינס, גם אר.אי.אם איבדו את המתופף שלהם באמצע שנות התשעים ובתגובה אינסטנקטיבית כמעט פנו למוזיקה האלקטרונית. התוצאה היתה UP, אלבומם האחד עשר.
בזמן אמת הרבה גבות הורמו למשמע Up אבל כמו הרבה יצירות גדולות לפניה, עם הזמן הגדולה שלה ובעיקר השפעתה על אמנים אחרוים הלכה והתגלתה. אולי לא מדובר כאן על Automatic for the People אבל כן מדובר על אלבום יפיפה שנוטים בקלות רבה מדי להתעלם ממנו. אה כן, והוא מכיל את אחד משירי הסיום הכי יפים אי פעם.
Savage Garden- Savage Garden
אולי זאת נטו נוסטלגיה מתוקה ואולי סתם כי גם לי מותר לאהוב טראש פופ מתוק, אבל אלבומם הראשון של סאבאג' גארדן האוסטרליים, לא רע בכלל.
בעידן של להקות בנים ובנות שהתחרו ביניהם מי הכי סליזי ומי הכי סוכרתי, Savage Garden הציג הפקת פופ מעט יותר מאתגרת ששילבה בהצלחה פופ עכשווי עם חספוס אלטרנטיבי.
ב- 1997, זכה האלבום במולדתו שבאוסטרליה בעשרה פרסים של התאחדות המוזיקה האוסטרלית (ARIA) יותר מכל אמן אחר בהיסטוריה. בנוסף לכך הוא נכלל בספר 100 האלבומים האוסטרליים הגדולים אי פעם כאשר ב- 2021 מגזין ה'רולינג סטון' האוסטרלי דירג אותו במקום התשיעי והמכובד ברשימת 100 האלבומים האוסטרליים הגדולים בכל הזמנים.
Talk Talk- Spirit of Eden
התלבטתי רבות אם לכלול את האלבום הזה ברשימה הזאת כי למרות שקיבל ביקורות מזעזעות בצאתו, היום הוא נחשב למאסטרפיס (יחד עם אלבומם הבא של הלהקה, Laughing Stock) ולמבשר סגנון הפוסט-רוק.
בכלל הקריירה של מארק הוליס ו- Talk Talk היא מהמרתקות בהיסטוריה של המוזיקה ולמרות שהיום אלבומם הרביעי נחשב לפורץ דרך, הוא עדיין נתפס בעיני כיהלום שטרם התגלה מעבר לחוגים יודעי דבר וככזה שראוי שיגיע ליותר אוזניים.
Pink Floyd- The Division Bell
למרות שהביא את פינק פלויד לדור חדש של מעריצים, The Division Bell מעולם לא קיבל את הכבוד הראוי לו. למעשה בצאתו הוא "זכה" לביקורות מזעזעות כמו זו של Entertainment Weekly בה נכתב כי "הסיבה היחידה שהוא קיים היא תאוות הבצע".
כמו A Momentary Lapse of Reason לפניו, גם The Division Bell חוטף בשל העדרותו של ווטרס מההרכב עת הוקלט האלבום. לטענת המבקרים היצירה חסרה את הרובד האינטלקטואלי שווטרס מוסיף ללהקה ובעוד זו ביקורת שאני יכול לקבל, עדיין אלבומם ה- 14 של הפלוידס מלא ברגעים מוזיקליים לא פחות ממופלאים.
מ- What Do You Want From Me האנרגטי, דרך Coming Back to Life המרגש ועד High Hopes, מהשירים הכי יפים שנכתבו אי פעם, יום יבוא וגם הספקנים ביותר יסירו את הכובע אל מול היופי הנשגב שאוצר בתוכו האלבום הכל כך ייחודי הזה.
A-Ha- Minor Earth Major Sky/Lifelines
ולסיום, שני אלבומים במחיר אחד! אחרי אלבומם החמישי, Memorial Beach, שנקטל על ידי המבקרים (אגב לא מוערך מספיק, תנו גם לו אוזן), יצאה השלישייה הנורווגית להפסקה ממנה היה ספק רב אם יחזרו.
רק בשנת 1998, כחמש שנים לאחר מכן, הוזמנה א-הא להופיע בטקס הענקת פרס נובל באוסלו ושם ביצעה לראשונה שיר חדש בשם Summer Moved On. הביקורות הנלהבות להופעה ולשיר החדש עודדו את ההרכב לחזור לאולפן ובשנת 2000 שיחררו החברים את Minor Earth Major Sky ושנתיים בלבד לאחר מכן את Lifelines.
שני האלבומים האלה (שאף יצאו מאוחר יותר גם כמארז מאוחד עם בונוסים וכו') מסמנים בעיני את אחד הקאמבקים המרגשים והיפים ביותר בתולדות הפופ. בזמן אמת אמנם הסינגלים המובילים מהאלבומיל אכן נוגנו לא מעט, בעיקר Summer Moved On ו- Forever Not Yours הנפלאים, אבל 2 האלבומים האלה אוצרים בתוכם כל כך הרבה יותר שירי פופ נפלאים שנשגב מבינתי כיצד הם פשוט התפיידו להם שלא בצדק אל ההיסטוריה.
המחווה הכי גדולה שמוזיקאי יכול לעשות למוזיקאי אחר זה כנראה לכתוב עליו שיר. למרות שיש הרבה (הרבה) יותר, הנה 30 דוגמאות לשירים שנכתבו בהשראת מוזיקאים אמיתיים.
1. Red Hot Chili Peppers- I Could Have Lie
אפילו מעריצי הצ'ילי פפרס הכבדים ביותר עלולים להתפלא כשהם יגלו שהבלדה הנפלאה הזאת מתוך Blood Sugar Sex Magik נכתבה על לא אחרת מאשר הזמרת שינייד אוקונור שהייתה חברתו של אנתוני קידיס בתחילת הניינטיז.
בביוגרפיה שלו, Scar Tissue, כתב קידיס כי הפרידה מאוקונר "שברה אותו". עוד הוא הוסיף כי "מערכת היחסים בין השניים הפכה בין לילה מ"אני לא יכולה לחכות עד שאראה אותך" ל"אל תתקשר אלי ואל תגיע אלי".
בלילה בו ליבו נשבר, התקשר קידיס לג'ון פרושיאנטה שמצידו הציע לקידיס להוציא את הכאב דרך המילים וכך נוצר I Could Have Lie.
בראיון שנתנה שינייד אוקונור למגזין Q בשנת 2009, הכחישה הזמרת את העובדה שניהלה קשר רומנטי עם קידיס ואף הוסיפה כי לא אכפת לה בשום צורה מהשיר. "אני לא מעריצה של רד הוט צ'ילי פפרס, אני לא יכולה לסבול אותם". אאוץ'.
2. Elton John – Candle in the Wind
עם מותה של הנסיכה דיאנה מיהר אלטון ג'ון לשחרר גרסה חדשה לשיר ישן שלו מ- 1973 בשם Candle in the Wind. המילים הנוגות והקליפ האקטואלי, הפכו את השיר לאחת המחוות המרגשות עבור הנסיכה שהלכה כאשר הוא מחזיק עד היום בתואר הסינגל הנמכר ביותר בכל הזמנים.
למעשה השיר הפך כל כך מזוהה עם דיאנה עד שאנשים לא יודעים שבמקור הוא נכתב על מישהי אחרת בכלל, השחקנית, הדוגמנית והזמרת (כן אני יודע מתחתי את זה טיפה) המיתולוגית, מרלין מונרו.
כל מה שהיה צריך ג'ון לעשות בשביל להפוך את השיר לרלוונטי יותר עבור הנסיכה דיאנה, זה להחליף את המשפט Goodbye Norma Jean ל- Goodbye England’s rose והשאר היסטוריה.
אגב במידה רבה מזכיר לי הסיפור של Candle in the Wind את זה של "לבכות לך" של אביב גפן שנכתב במקור עבור חברו של אביב שנהרג בתאונת דרכים אך מזוהה היום יותר מכל עם מותו של יצחק רבין.
3. John Lennon – How Do You Sleep
טוב, זה לא ממש פריט טריוויה מפתיע על מי כתב את השיר הזה ג'ון לנון, אבל העוקצנות שלו בהחלט מפתיעה כל פעם מחדש.
למרות שלנון ומקרטני הם מצמד הכותבים הגדולים בהיסטוריה, לקראת סופה של הביטלס היחסים הין השניים לא היו מי יודע מה וזה לגמרי משתקף ב- How Do You Sleep שיצא שנה אחת בלבד לאחר פירוקה של הלהקה המיתולוגית.
"הדבר היחיד שעשית זה את Yesterday שר לנון למקרטני והאמת, צריך להתאמץ בכדי לא להיעלב עבור פול.
4. Pink Floyd- Shine on You Crazy Diamond
הסיפור מוכר וידוע ובכל זאת, שום רשימה שכזאת לא תהיה מלאה ללא הקלאסיקה האלמותית של פינק פלויד שנכתבה על החבר המייסד שירד מהפסים, סיד בארט.
בזמן שהקליטו את האלבום בעל אותו השם ב- 1975, הופיע באחד הימים באולפן ההקלטות בארט כשהוא קירח, ללא גבות ובמשקל עודף עד כדי כך שחבריו לא זיהו אותו. זו ללא ספק הייתה עלייתו ונפילתו של יהלום משוגע אבל כל כך מוכשר.
5. Pet Shop Boys- Miserablism
לא מעט משיריהם של אשפי הפופ הבריטים נכתבו בהשראת סיפורים ואנשים אמיתיים, אבל ה"בי-סייד" הזה לסינגל Was It Worth It? מ- 1990 הוא אולי המפתיע מכולם.
השיר הזה נכתב בהשראתו של לא אחר מאשר סולן הסמית'ס, מוריסי. בשיר מבקר ניל טננט את הדיכאון והפסימיות התמידית של מוריסי ולא מבין את התכלית בלהיות האומלל הנצחי של המוזיקה הבריטית.
"מה הטעם בפילוסופיה הזו" שואל טננט בשירו ואף עוקץ את מוריסי כשהוא מציע לו לוודא לשמור תמיד על ארשת פנים זועפת משום ש"זה מראה לעולם שיש לך עומק ומשמעות".
6. Robbie Williams- She’s Madonna
גם בשיר הזה לקחו חלק הפט שופ בויז כשהפיקו אותו לויליאמס עבור אלבומו, Rudebox מ- 2007.
הרעיון לשיר הגיע לויליאמס בעקבות שיחה שניהל עם חברתו דאז, טניה סטרקר, בה היא סיפרה לו כיצד עזב אותה, גיא ריצ'י, עבור הזמרת מדונה.
"אני אוהב אותך אבל בואי נודה בזה, היא מדונה" שר ויליאמס ועוד מוסיף כי "אין גבר עלי אדמות שלא ירצה אותה". אין פרגון גדול מזה כנראה.
7. My Robot Friend- We're the Pet Shop Boys
ועוד קצת פט שופ בויז ודי. השיר הזה נכתב והוקלט לראשונה על ידי, האוורד רידברג הפועל תחת השם My Robot Friend.
ריברג סיפר עליו סיפר כי יום אחד כאשר הוא "שיחק" עם הסינתיסייזרים שלו, יצא לו מן סאונד רטרו שמאוד הזכיר לו את אחד ההרכבים שהכי השפיעו עליו, הפט שופ בויז. משם לקח רידברג את הצליל והפך אותו לשיר שלם המתאר מערכת יחסים על רקע צליליהם והשירים של הפט שופ בויז.
הצמד הבריטי אגב כל כך התרשם מהשיר עד שביצע לו גרסת כיסוי משלו ואף הפיקו גרסה נוספת עבור רובי ויליאמס גם כן עבור אלבומו Rudebox.
8. Oasis- Cast No Shadow
כשסבא שלי זיכרונו לברכה נפטר האזנתי לשיר הזה בלופים ועד היום הוא מזכיר לי אותו אבל בפועל, הוא נכתב על מישהו טיפה יותר מוכר, ריצ'ארד אשקרופט שמו, סולנה של The Verve המיתולוגית.
נואל גאלגאר סיפר על אשקרופט כי הוא תמיד נראה לו עצוב, כאילו הוא תמיד מנסה יותר מדי וכבול למילים שלו עצמו. "הוא כנראה נולד בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון" אמר עליו פעם.
עוד הוסיף גאלאגר כי בפעם הראשונה שהוא השמיע את השיר הזה לחברו הוא כמעט החל לבכות. אשקרופט מצידו הגיב שזה כבוד גדול עבורו ושזה אחד השירים הכי יפים שנואל כתב אי פעם. צודק.
9. Stevie Wonder- Sir Duke
השיר האייקוני הזה של סטיבי וונדר מתוך אלבום המופת שלו, Songs in the Key of Life מ- 1976 הוא מחווה מופלאה לאמן, המלחין, הפסנתרן והג'זיסט האלמותי, דיוק אלינגטון.
"רציתי להביע בפני אלינגטון את הערכתי אבל לא רק לו, אלא לעוד אמנים גדולים שהשפיעו עלי" ואכן וונדר מזכיר בשיר המופלא הזה בין היתר גם את אלה פיצג'רלד, לואי ארמסטרונג, קאונט בייסי ועוד. שיר על אהבה טהורה למוזיקה ותודה גדולה לאלה שיצרו אותה.
10. LCD Soundsystem- Daft Punk Is Playing at My House
יש לא מעט שירים ששם האמן עליהם הם נכתבו מופיעים בכותרת. בין יתר הדוגמאות שעלו ברשימה הזאת ממש אני יכול לחשוב גם על Van Halen של Nerf Herder ,Elvis Presley Blues של Gillian Welch ולאחרונה גם Eddie של רד הוט צ'ילי פפרס, אבל האהוב עלי הוא כנראה הקטע האדיר הזה של ג'יימס מרפי וה- LCD Soundsystem שלו.
אז למרות שדאפט פאנק לא באמת הופיעו בביתו של מרפי, זה לא הפריע לו לדמיין את אחד ההרכבים האהובים עליו מגיע למסיבת בית ומעיף את כולם באוויר ותכלס מי לא היה רוצה שדאפט פאנק יופיעו אצלו בבית? רק חבל שהם התפרקו.
11. Daft Punk- Giorgio by Moroder
השיר הזה הוא בעיני המחווה המושלמת ביותר שניתן לעשות לאמן שהיווה השראה עבורך. בקטע המושלם ומעורר ההשראה בפני עצמו הזה, עושים דאפט פאנק כבוד ענקי לחלוץ המוזיקה האלקטרונית המודרנית, ג'ורג'ו מורודר שאף מכונה "אבי הדיסקו".
מדובר בתשע דקות וארבע שניות שמתחילות במורודר שמספר מעט על עצמו כאשר אל תוך שטף הדיבור שלו אט אט נכנסת מוזיקה שהולכת ומתעצמת עד לכדי מערבולת מטורפת של שיכרון חושים שמושפעת ישירות מכל מה שעשה המפיק האיטלקי האגדי בחייו.
זה אחד הקטעים הכי אהובים עלי ואחד הכי מרשימים שהופקו אי פעם ואם אתם לא מכירים אותו אז פשוט רוצו לשמוע. תודו לי אחר כך.
לא מעט שירים, גם כאלה מוכרים יותר, נכתבו על הלהקה האגדית מקליפורניה ועל מנהיגה הבלתי מעורער, בריאן וילסון בפרט. אבל משהו באנרגיות הקלילות והכמעט תמימות של וויזר מצליחות להתאים כמו כפפה ליד לוייב של הביץ' בויז ולעשות להם את המחווה האולטימטיבית.
"תגביר, אלה הביץ' בויז שרים בקולם המתוק" שר ריברס קומו בקולו הנפלא לכשעצמו ועושה חסד עם אחת הלהקות הגדולות שאי פעם יצאו מקליפורניה.
13. Depeche Mode- Personal Jesus
כבר כתבתי על השיר הזה בפוסט על שירים עם משמעות שונה לגמרי ממה שחשבתם אבל מצאתי אותו מתאים גם לכאן. מרטין גור כתב את הקטע האדיר הזה אחרי שקרא את ספרה של פרסיליה פרסלי, "אלביס ואני", בו היא תיארה את יחסיה עם מלך הרוקנ'רול.
גור סיפר כי הוא ניסה להעביר את התחושה שהייתה לפרסליה כלפי אלביס ואיך הוא היה "הגבר שלה והמנטור שלה". זה שיר על איך מישהו יכול להיות "ישו" עבור מישהו אחר.
חשבתם שזה שיר ביקורתי על מסחורה של הדת, ישו או אלוהים? ובכן יש לדפש מוד לא מעט כאלה, אבל זה לא המקרה ב- Personal Jesus.
14. Neil Young & Crazy Horse- Sleeping With Angles
עוד אמן שהיווה השראה ללא מעט יצירות היה קורט קוביין שמותו תפס בהלם מוחלט מיליוני מעריצים ברחבי העולם, בינהם גם את ניל יאנג.
אחרי שגילה כי קוביין ציטט אותו במכתב ההתאבדות שלו ושהיה מעריץ גדול שלו, הרגיש יאנג כי הוא חייב לכבד את זיכרו של קוביין בדרך דומה ומכאן הדרך ל- Sleeping With Angels הייתה קצרה.
15. Leonard Cohen- Chelsea Hotel No. 2
לאונרד כהן מעולם לא התבייש לחשוף את המוזות שלו מול העולם וכך גם בשיר הזה שהוא כתב אחרי שבילה לילה עם ג'ניס ג'ופלין בחדר מספר 424 במלון צ'לסי.
ב- 1988 שפך הכהן הגדול אור על הרומן וסיפר כי כאשר ראה את ג'ופלין נכנס למעלית הוא שאל אותה את מי היא מחפשת. כאשר ענתה לו את "כריס כריסטופרסון" הוא השיב לה "זה יום המזל שלך, אני כריס כריסטופרסון".
לפעמים כל מה שצריך בשביל ליצור קלאסיקה על זמנית זה לילה אחד קסום כשם להיתקע במעלית עם כוכבת רוק לא יזיק.
16. MGMT- Brian Eno
כש- MGMT התפוצצו עם אלבום הבכורה שלהם, Oracular Spectacular, הם היו הדבר הכי מרענן בסביבה, הרבה בזכות השפעות הרטרו-אייטיזיות שכאילו נלקחו מאחד הפרויקטים של בריאן אינו הגדול.
"אנחנו תמיד צעד אחד מאחוריו" מרים הצמד מקונטיקט למושא הערצתו ולאחד האנשים המבריקים בתולדות המוזיקה. כמה כיף לקבל מחווה שכזאת.
17. David Bowie- Song For Bob Dylan
לא ממש קשה לנחש לאיזה אמן עושה דייויד בואי עושה מחווה בשיר הזה מתוך אלבום המופת שלו, Hunky Dory.
למרות שבשיר טוען בואי שהם "כנראה לעולם לא יפגשו", בואי דווקא כן נפגש עם דילן שלפי הסיפורים לא היה כל כך נחמד אליו ואף טרח לציין בפנין כי אלבומו, Young American גרוע. מי היה מאמין שזה באמת נכון שאסור לפגוש את הגיבורים שלך.
18. Bob Dylan- Song To Woody
במידה רבה, השיר הקודם הוא תוצאה ומחווה לשיר הזה שכתב דילן על האיש שהשפיע עליו יותר מכל, אגדת הפולק, וודי גאת'רי.
כשנשר דילן מלימודיו באוניברסיטה של מינסוטה, בראש רשימת ה- To do list שלו היה כתוב: "לפגוש את וודי גאת'רי". עד כדי כך הושפע ועוד יושפע דילן מאלילו הוותיק.
ב- 29 בינואר, 1961 פגש דילן את גאת'רי ומי העז להאמין אז שהתלמיד יתעלה על מורו.
19. Roberta Flack- Killing Me Softly With His Song
השיר הקלאסי הזה שבוצע לראשונה על ידי לורי ליברמן אך הפך להיות מזוהה בביצוע המופתי של רוברטה פלאק, נכתב על ידי צמד הכותבים צ'ארלס פוקס ונורמן גימבל על לא אחר מאשר הזמר דון מקלין.
ב- 1972 נכחה לורי ליברמן בהופעה של מקלין בלוס אנג'לס וכל כך הוקסמה ממנה עד שהיא שרבטה מיד לאחריה כמה מילים בהשראתה על מפית.
את המפית היא העבירה לפוקס וגימבל שהפכו את השרבוט לקלאסיקה. כמובן שלסיפור הבאמת יפה הזה יש כמה גרסאות שאף הובילו לסכסוך אבל שלא יבלבלו אותנו עם עובדות, תנו לנו ליהנות מהרומנטיקה.
פלאק אגב הגיעה לשיר במקרה דרך כתבה קטנה שפורסמה על לורי ושגרמה לה לחקור אודות הזמרת הצעירה. פלאק התאהבה בשיר אך הרגישה שמשהו חסר בו, אז היא נכנסה לאולפן ואחרי 3 חודשים(!) היא סיימה את הגרסה שלה לשיר שכאמור, הפך לקלאסיקה על זמנית.
20. Don McLean- American Pie
ואם כבר דון מקלין, אי אפשר לכתוב פוסט כזה מבלי להתייחס לקלאסיקה שלו, אמריקן פאי, שנכתבה כהתייחסות לא לאמן אחד אלא לשלושה.
מקלין כתב את השיר הזה כתגובה למותם הטראגי בתאונת מטוס של כמה מזמרי הרוקנ'רול עליהם גדל: ריצ'י ולאנס, "ביג בופר" ובעיקר באדי הולי בפברואר 1959.
האמת היא שמקלין פחות כתב את השיר ישירות עליהם, אלא על המוות שלהם שסימל עבורו את סופה של תקופת התמימות האמריקאית של שנות ה- 50 ומתוך כך הוא יצר מן שיר ערגה לדברים שהיו ולא ישובו עוד.
21. Sonic Youth- Tunic (Song for Karen)
זהו ללא ספק אחד השירים המרגשים ביותר ברשימה. קים גורדון כתבה אותו הזה לזכרה של קרן קרפנטר מ"הקרפנטרס" שמתה מאנורקסיה בגיל 32 בלבד. בשיר מדמיינת גורדון את קרפנטר שמחה ומאושרת בגן עדן ומסתכלת מטה אל אחיה ריצ'ארד.
"היה לה קול מדהים" סיפרה גורדון לימים. המוות שלה גרם לי לחזור ולקרוא את מילות השירים שהיא שרה ולמרות שהיא לא כתבה אותם היא הפכה אותם לשלה".
22. Flaming Lips- Thank You Jack White (For the Fiber-Optic Jesus That You Gave Me)
השיר הזה שסוגר את ה- EP של הפליימינג ליפס, Fight Test משנת 2003, הוא כנראה המילולי ביותר ברשימה. בשיר מתאר ויין קוין כיצד פגש את סולן ה"ווייט סטרייפס" ב-2002 שמצידו העניק לו פסל של ישו מואר בעזרת "סיבים אופטיים". באמת, על זה השיר תקראו את המילים.
אין ספק שבדיוק בגלל שירים כאלה הפכו הפליימינג ליפס לאגדה שהיא היום ואני לא כותב את זה בציניות. פשוט מושלם.
23. Kanye West- Big Brother
לפני שהשתגע, קניה ווסט עשה מוזיקה לא רעה בכלל כמו הקטע הזה מאלבומו Graduation שיצא ב- 2007. לא צריך להיות גאונים כדי להבין שווסט כתב את השיר הזה על חברו ואחד המנטורים שלו, ג'יי זי.
בשיר מתאר ווסט את מערכת היחסים בין השניים כסוג של "אח גדול" ו"אח קטן". 4 שנים אחרי שיצא השיר הזה ישתפו פעולה "האחים" ביצירה מלאה יחד, Watch the Throne, מ- 2011.
24. The Mountain Goats- Song for Dennis Brown
דניס בראון הוא אחד הקולות הבולטים שאי פעם יצאו מג'מייקה. למעשה, בוב מארלי בעצמו כינה אותן "נסיך הרגאיי" וזה לכשעצמו חתיכת כבוד.
בראון הלך לעולמו ממנת יתר של קוקאין, מה שגרם לג'ון דרניאל להרהר בחייו שלו ולהבין שגם הוא עצמו יכול למות מוקדם מן הצפוי מאותה סיבה בידיוק. "היה צריך את כל הקוק של העירייה בשביל להפיל את דניס בראון" שר דרניאל על סיפורו הטראגי של דניס בראון שמהדהד עד היום.
בין טראומה לתקווה: The Sunset Tree ביקורת אלבום>>
25. Alannah Myles- Black Velvet
מדייר סטרייטס ועד קייט בוש ואפילו קצת דפש כמו שכבר הוזכר לעיל, כל כך הרבה שירים נכתבו על אלביס פרסלי עד שבלתי אפשרי לכמת אותם, ובכל זאת בחרתי דווקא בזה שהכי פחות ידוע שנכתב עליו וזאת משום שלמרות עשרות הרפרנסים הברורים בו, השם "אלביס פרסלי" לא מופיע בשום מקום בשיר הזה.
הרעיון לשיר הגיע מטיול שערך כריסטופר וורד, חברה של אלנה מיילס בזמנו, לגרייסלנד בעקבות עשור למות של מלך הרוקנ'רול. שם הוא חזה בעשרות מדיוקניו של אלביס שנוצרו על גבי קטיפה שחורה. אגב, גם הג'ל שנהג למרוח בשערו כונה "קטיפה שחורה".
26. Tori Amos- Not David Bowie
לא כולם יכולים להיות דייויד בואי. בעצם אך אחד לא יכול להיות פאקינג דייויד בואי ועל זה בדיוק שרה טורי איימוס כשהיא מתייחסת למחזר שלה, על פי הדעה הרווחת, המוזיקה סטיב קאטון.
"אני לא הסיבה שאתה לא דייויד בואי" עוקצת איימוס וגורמת לי שוב ושוב להתגעגע לזיגי סטארדסט שמאז שעזב אותנו העולם הוא מקום קצת פחות מעניין לחיות בו.
27. Counting Crows- If I Could Give All My Love (Richard Manuel Is Dead)
לילה אחד נכנס אדם דוריץ, סולן להקת הקאונטינג קרואוז האהובה עלי במיוחד, למיטתו, לקח את העיתון שלצידו וגילה שריצ'ארד מנואל, הפסנתרן ואחד הזמרים של להקת The Band המיתולוגית, התאבד.
ההפתעה מהאובדן היכתה בתדהמה את דוריץ שהרגיש תחושת ארעיות נוראית סביב שבריריות החיים, תחושה שהביאה אותו לכתוב את הקטע הנוגה הזה.
אם יש משהו שאדם דוריץ מתמחה בו זה להפוך רגשות לטקסט וגם בשיר הזה הוא לא מאכזב.
28. Madness- The Prince
בשל ההיסטוריה הקולוניאלית שלה והמוני המהגרים שהגיעו לחופיה בשנות השבעים והשמונים, לא מפתיע שאמנים בריטים רבים אימצו לחיקם השפעות מוזיקליות "זרות" שאינן חלק מהקאנון הבריטי המסורתי.
להקות כמו 'פוליס', 'הקלאש', 'טוקינג הדס', UB40 ואחרות אימצו את הסקא, הרגאיי ודומיהם והחדירו אותם לדנ"א של המוזיקה הבריטית.
אחת מהלהקות הללו הייתה כמובן 'מדנס' שבין אינספור להיטיה הקדישה גם שיר מיוחד לנסיך הסקא הג'מייקני, פרינס באסטר, שהשפיע רבות על המוזיקה של הלהקה.
Sia- Alive .29
תחילה כתבה סיה את השיר הזה עבור אדל, אך כשזאת דחתה אותו (וגם ריהאנה דרך אגב), החליטה הזמרת האוסטרלית לבצע בו מספר שינויים ולשיר אותו על אדל. "השיר הזה הוא על חייה של אדל ונכתב מתוך נקודת מבטה" סיפרה סיה.
השיר הזה נכלל באלבומה של סיה, This is Acting, שזכה לשמו כיוון שחלק גדול מהשירים בו, ממש כמו Alive, נכתבו עבור אמנים אחרים ומנקודות מבט שונות.
30. Bon Iver- Naeem
אין דרך טובה יותר עבורי לסגור את הרשימה הזאת מאשר עם אחד השירים האהובים שלי של אחד ההרכבים האהובים עלי.
כמו פטמות על השריון של באטמן, עלי בייבי על סלט או הקריירה של קרן פלס, יש דברים שהם פשוט מיותרים, ממש כמו המוזיקאים האלה שהיו חברים בלהקות ענק.
מארק "בז" בארי (Happy Mondays)
בסוף שנות השמונים העיר מנצ'סטר הייתה מרכז העולם המוזיקלי החדש. סצנת "מדצ'סטר" התפוצצה וקיץ האהבה השני היה בשיאו הפסיכדלי.
על כל הטירוף הזה ניצחו ה'האפי מאנדייז' אחת הלהקות הצבעוניות, ההזויות, המסוממות והכיפיות בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. בשיאם כינה אותם פול מקרטני "הביטלס בשלב של Strawberry Fields Forever".
הלהקה ששילבה בשיריה רוק אלטרנטיבי, דאנס ופסיכדליה, ריתקה אלפים להופעותיה שהפכו לרייבים ענקיים של סקס, סמים ורוקנ'רול כמיטב המסורת.
בין המוזיקאים (אם כי לקרוא לאנשים מאחורי ה'האפי מאנדייז' מוזיקאים זו מחמאה גדולה) שעמדו על הבמה, היה אחד, שלא כל כך ברור מה הוא עושה. הבחור היה ידוע בסצנה כ"בז" (Bez) ולמרות שהתפקיד הרשמי שלו בהרכב היה נגן כלי הקשה, בפועל מה שהוא עשה היה לקפוץ על הבמה בצורה מאוד מוזרה עם מרקס. אמיתי אני לא צוחק.
הריקוד ההזוי והאישיות האקצנטרית של "בז" לא הועילה יותר מדי מוזיקלית, אבל תדמיתית היא הפכה את המאנדייז לאחד הסמלים של סצנת "מדצ'סטר" ושל התרבות האלטרנטיבת של שנות השמונים.
רינגו סטאר (Beatles)
לפי המיתוס, כשנשאל ג'ון לנון האם רינגו סטאר הוא המתופף הטוב בעולם, הוא ענה: "בעולם? הוא אפילו לא המתופף הכי טוב בביטלס". בין אם המשפט הזה באמת נאמר או לא, האווירה ברורה למדי, רינגו לא היה הכח המניע של היצירה של הביטלס, וזה עוד בלשן המעטה.
ואכן למרות כמה רגעי קסם כמו With a Little Help from My Friends או Octopus's Garden אי אפשר לומר שמתופף אחר היה בהכרח משנה את הסאונד של הביטלס מקצה לקצה. גם אם נסתכל על זה הפוך, קשה לומר שסטאר השפיע רבות על הסאונד של ארבעת המופלאים.
אין ספק שכבודו של המתופף המיתולוגי במקומו מונח אבל בואו רק נגיד שהוא צריך להגיד כל בוקר תודה ענקית לקארמה ובעיקר לפיט בסט.
ג'ו האן (לינקין פארק)
אמנם נתפסתי על ג'ו האן אבל העניין הזה רלוונטי לכל להקת נו מטאל שהתהדרה בעמדת Dj על הבמה. כי הרי מה אומר רוקנ'רול יותר מאשר די ג'יי שעושה סקרצ'ינג על הבמה. גם התירוץ הזה של לנסות ולשלב את עולמות ההיפ הופ בתוך הז'אנר הוא לא תירוץ.
כיאה למישהו שלא עשה יותר מכמה צלילי "ויקי ויקי" פה ושם בשירי הלהקה, התרומה של האן ללינקין פארק הייתה הרבה פחות מוזיקלית והרבה יותר חזותית כאשר בין היתר הוא ביים חלק מהקליפים של הלהקה ועיצב את עטיפות אלבומיה.
לינדה מקרטני (Wings)
"כנפיים" הייתה הלהקה הראשונה של פול מקרטני פוסט הביטלס והיא ללא ספק הייתה רשומה על שמו. מקרטני כתב את כל השירים, ניגן על כל הכלים וחוץ מלעשות ספונג'ה הוא עשה פחות או יותר את הכל.
העובדה שאשתו דאז, לינדה מקרטני, קיבלה קרדיט על השירים בדיוק כמוהו היא לכל הפחות תמוהה, בטח כאשר לא היה לה כל עבר מוזיקלי וכי פול היה זה שהתעקש שתהיה חלק מהמוזיקה שלו. הדברים שאתה עושה עבור האהבה.
אנדרו רידגלי (!Wham)
בכל צמד מוזיקלי תמיד יש את זה שעושה יותר ואת זה שעושה פחות, אבל במקרה של וואם יש את זה שלא עשה כלום וקוראים לו אנדרו רידגלי.
בשלב מאוד מוקדם בקריירה שלהם הבינו ג'ורג' מייקל ואנדרו רידגלי שמייקל הוא החצי המוכשר יותר בלהקה ונתנו לו להוביל גם בפרונט וגם בכל מה שקשור לכתיבה ולמוזיקה עצמה.
כך יצא שלרידגלי, שגם ככה כמעט ולא נוכח מוזיקלית בשירים של וואם, אין כמעט קרדיטים על היצירות של ההרכב. המצב היה אבסורדי עד שלעיתים שירים של הלהקה נתפסו כשירי סולו של מייקל בלבד. אחד מהם הוא דווקא קטע בו רידגלי כן היה שותף בכתיבתו, שיר קטנטן שהפך ללהיט ענק בשם Careless Whisper. יחי האירוניה.
אנדרו פלטשר (דפש מוד)
מרטין גור הוא הנשמה של דפש מיד, דייב גאהן הוא הפנים שלה ואנדרו פלטשר הוא… לא יודע, סוג של הדוד הנחמד שנקלע לסיטואציה אני מניח.
אני לא רוצה להמעיט בערכו של פלטשר שהיה כנראה באמת בן אדם נחמד אבל בואו, דפש מוד לא בדיוק חבה לו את חייה. לעזאזל אפילו אלן ויילדר השפיע יותר על הסאונד של ההרכב מפלטשר שבקושי קיבל קרדיטים על שירי ההרכב אם בכלל.
ויקטוריה בקהאם (ספייס גירלז)
אני יודע, לבחור איזה חברה בספייס גירלז הייתה הכי מיותרת זה כמו לבחור בין ברוקולי או תרד, שניהם חסרי טעם או משמעות. ובכל זאת, ויקטוריה בקהאם הייתה חסרת תועלת ממש כמו טופו במנגל של יום העצמאות.
היא לא ידעה לזוז, בטח שלא לשיר, והובאה לשם על תקן פנים יפות נטו (וגם על זה אפשר להתווכח). בין כל ה"תפקידים" שקיבלו הבנות (בייבי, ספורטי ומה שלא יהיה שם) היא קיבלה את הכי פחות ברור "פוש ספייס", שזה סוג של סנובית – תפקיד שהיא עושה בהצלחה עד היום.
אם מישהו בכל זאת תוהה לגבי היכולות המוזיקליות של גברת בקהאם הוא מוזמן להתרשם מאלבום הסולו היחיד שלה שיצא ב- 2001. השמועה אומרת שמי שהאזין לו לא נשאר אותו דבר. אהה והיא הכניסה שיר גם לרשימת 100 השירים הגרועים ביותר בהיסטוריה של מועדון תרבות.
כל החברים לאורך השנים חוץ מבילי קורגן (Smashing Pumpkins)
סמאשינג פאמפקינס היא מלהקות הרוק האהובות עלי ולא בגלל סאונד הגיטרה של ג'יימס איהא או הפנים היפות של דרסי ורצקי (ושלא יהיה ספק, הן מהממות) אלא בגלל השירים האלמותיים שכתב, הלחין וניגן בהם את כל הכלים, בילי קורגן.
עוד ב- 2018 בביקורת שלי על אלבומם העשירי והמיותר של הדלעות Shiny and Oh So Bright, כתבתי (וסליחה מראש שאני מצטט את עצמי) כי: "שנים שאני לא מצליח להבין מדוע מתעקש קורגן, בקנאות דתית כמעט, לשמר את המותג סמאשינג פאמפקינס בחיים. גם ככה הוא כותב לבדו את כל המילים, הלחנים ובהרבה מקרים אף מנגן בעצמו על כל הכלים, אז מה הקטע?".
בכל מקרה, קורגן כנראה לא קורא את מועדון תרבות (הפסד שלו) ואין ספק שההרכב שלו הוא אחד מאלה שהגדירו את הניינטיז אבל זה לא בגלל חבריה, אלא בגלל מי שעמד כל השנים בפרונט, לטוב ולרע.
תחת צילם הכבד של פיגועי ה- 11 בספטמבר, העשור הראשון של המאה ה-21 התאפיין בחדרה, בלבול, פחד אך גם בים של מוזיקה טובה. מה'נו מטאל', דרך התפרצות 'רוק הגראז'ים', מקניה ווסט ועד ארקייד פייר, אלו 100 השירים שעשו את שנות האלפיים.
אפשר להרים גבה או לגלגל עיניים, אבל לרגע קטן בשנות האלפיים מיקה היה התופעה הכי מעניינת בפופ העולמי. אלבומו הראשון, Life in Cartoon Motion שיצא ב- 2007, היה סוכרית פופ מלאת צבע שהנפיקה פס יצור של להיטים שהפכה אותו לשם מוכר כמעט בכל בית.
סינגל הבכורה מהאלבום, Grace Kelly, נכתב על ידי מיקה אחרי שמנהל בחברת תקליטים אמר לו שהוא צריך להיות יותר כמו הזמר קרייג דייויד.
בכל מקרה מעז יצא מתוך כשהשיר הפך ללהיט ענק בזכות פזמון ממכר שהציג לעולם את היכולות הווקליות יוצאות דופן של הזמר הבריטי ממוצא לבנוני.
99. Guns N' Roses- Street of Dreams
"אני יודע שקוראים לו רחוב החלומות אבל זה לא אבק כוכבים בנעליי…". אקסל רוז איבד הרבה דברים במהלך השנים: את הקול, הפיגורה, השפיות אבל את המוזיקה הוא מעולם לא איבד.
עם כל הררי הציפיות שהיו ל- Chinese Democracy במהלך השנים, לא היה שום סיכוי שהוא יעמוד בהם ובכל זאת האלבום השישי הרשמי תחת השם 'גאנז אנד רוזס' הוא יצירת רוק לא פחות ממעולה!
עם לא מעט שירים שהיו יכולים להתברג פה, Street of Dreams עם דיזי ריד על הפסנתר הוא הקטע המרגש והיפה ביותר באלבום הלא מספיק מוערך הזה.
98. Band of Horses- The Funeral
אין דרך אחרת לומר זאת, אבל העשור הראשון של המילניום החדש היה רווי מוות. החל מפיגועי ה- 11.9 והמלחמה בטרור, דרך "עמוק באדמה" שכיכבה על מסכי הטלוויזיה ועד לאלבום הבכורה המופתי של ארקייד פייר, ידיו של המוות היו מלאות. עם כל אלה היה זה טבעי ש- The Funeral של 'בנד אוף הורסס' יככב גם הוא.
אין ספק שיש בשיר הזה מין השמאלציות אבל אין מה לעשות הוא פשוט עובד. מסוג היצירות האלה שמזכירות לנו שהמוות הוא חלק אינטגרלי מהחיים.
97. The Walkman- The Rat
כמה אנרגיה מתפרצת מתוך השיר האדיר הזה. קטע אפי שעיטר ובצדק אינספור רשימות ודירוגים מהסוג הזה בזכות עבודת תופים מופלאה ומדויקת וכריזמה חד פעמית של הסולן המילטון לייטהאוזר.
"אחד מהשירים הכי גדולים של העשור" כינו אותו במגזין ה'רולינג סטון' ואם ב'רולינג סטון' כתבו את זה אז מי אני שאתווכח?
96. Snow Patrol- Chasing Cars
מעולם לא היה שום דבר רע בקצת קיטש, בטח כשהוא מגיע בצורה שנשמעת מעולה כמו השיר הזה.
גארי לייטבאדי, סולן סנואו פטרול ומי שכתב את השיר, סיפר כי זה "השיר הכי טהור ופתוח שאי פעם כתבתי" ואכן לפעמים כל מה שצריך בשביל להוציא שיר טוב זה להקשיב לעצמך ולכתוב את מה שיושב לך על הלב בדרך הכי ישירה שאפשר.
95. La Roux- In For the Kill
אחד ההרכבים שהחזירו את הכבוד לסינת'פופ הבריטי היו La Roux שהושפעו רבות מלהקות אייטיז כמו Human League, Heaven 17, Depeche Mode ועוד.
סינגל הפריצה של הצמד, In For the Kill, הוא על לספר למישהו שאתה אוהב אותו מבלי לחכות ולגלות אם הוא אוהב אותך בחזרה. על מצע מכונות תופים וסינתיסייזרים כמו בשיר אין ספק שהתשובה תהיה חיובית.
94. Kaiser Chiefs- Everyday I Love You Less and Less
אולי זה לא השיר הכי גדול של קייזר צי'פס (בכל זאת Ruby) אבל מדהים כמה שהשיר הזה הוא פאן ברמות! האנרגיות, הוייב, הטקסט המצחיק אך הכל כך כנה. לפעמים קל לכוח ששירים טובים יכולים להיות פשוט כיפיים.
93. Passion pit- Little secrets
יחד עם xx, אנימל קולקטיב, MGMT ואחרים, 'פשן פיט' נשאו את דגל האינדיטרוניקה או האינדי פופ שפרץ בענק במחצית השנייה של שנות האלפיים ובמידה רבה ממשיך להשפיע עד היום.
הסינגל השלישי של ההרכב הזה הוא פשוט קטע אדיר, עם הפקה מופלאה וחוץ מזה איך אפשר שלא להתאהב בשיר עם מקהלת ילדים על רקע סינתיסייזרים.
92. Blink 192- I Miss You
קל מדי לרדת על בלינק 182 ולפעמים אפילו קצת בצדק. אבל בהסתכלות אחורה הם השפיעו על אינספור אמני פופ-פאנק ועיצבו חלק גדול מסאונד הגיטרות של סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים.
I Miss You יצא כסינגל השני מאלבומם הנהדר, Blink 182, שהציג את הלהקה באור הרבה יותר בוגר ואפילו מעט קודר. עד היום מדובר בעיני בפנינת רוק נדירה שהשיר הזה הוא אחת הפסגות הכי מרגשות בה.
91. TV On the Radio- Wolf Like Me
עוד להקת רוק ניו יורקית שזכתה להכרה בזכות תחיית רוק הגראז'ים של תחילת העשור היא TV On the Radio.
Wolf Like Me שיצא כסינגל הראשון מתוך אלבומה השני של הלהקה מלא בריפים מעולים, 'פאזים,' ודיסטורשנים שמקנים להכל אפיל DIY סקסי שאפיין הרבה מלהקות הרוק של התקופה.
90. The Ting Tings- That's Not My Name
נו בסדר מותר גם להשתעשע לפעמים ו'הטינג טינגס' עשו את זה מעולה באלבום הבכורה שלהם, We Started Nothing, שניפק את להיט הענק הזה. באחת הביקורות נכתב על השיר הזה שהוא מרגיש כמו "פחית קולה מנוערת" ובאמת שהציטוט הזה אומר את הכל.
89. Depeche Mode- Precious
את השיר הנפלא הזה כתב מרטין גור לילדיו עת שהתגרש מאשתו. הוא הרגיש אשם על שילדיו צריכים לסבול מהתוצאות של הוריהם ותרגום זאת כהרגלו לטקסט נפלא ונוגע.
"מלאכים עם כנפיים כסופות אינם צריכים לדעת שום סבל" שר גור לילדיו ומוכיח שגם בעשור השלישי שלהם כלהקה, דפש מוד עדיין יודעת לרגש.
88. Myslovitz- Sound of Solitude
מי היה מאמין שאחד הקטעים הכי קסומים של העשור הזה יגיע דווקא מפולין.
השיר הזה נולד מתוך הגרסה האנגלית לאלבומם החמישי (בערך) של להקת הרוק הפולנית מיסלוביץ' והפך לאחד ללהיט מפתיע אבל האמת היא שלגמרי בצדק, כי ציניות בצד, זה פשוט שיר מעולה.
87. Arcade Fire- No Cars Go
השיר הזה הופיע לראשונה ב- EP של ההרכב משנת 2003 אבל בעיבוד אנמי משהו. לקראת הקלטת אלבומם השני החליטה הלהקה לרענן את השיר מחדש, הפעם בטמפו הרבה יותר מהיר ועיבוד הרבה יותר בומבסטי. התוצאה? אחד השירים היותר אנרגטיים ועצמתיים של הלהקה.
החיפוש אחר גן עדן גם במקומות החשוכים ביותר מעולם לא נשמע מלחיץ יותר.
86. Linkin Park- Breaking the Habbit
המוזיקה של לינקין פארק אולי לא הייתה פורצת דרך אבל היא כן הצליחה לנגוע במיליוני בני נוער אאוטסיידרים חובבי רוק ומלאי זעם שראו בלהקה שופר אותנטי למצוקות שלהם.
מתוך כל השירים שלהם שעיטרו את העשור בדיסטורשנים וזעקות, דווקא הסינגל האחרון מאלבומם השני, Meteora, הוא המיוחד ביותר.
השיר יושב על ביט אלקטרוני שמתהדר בביצוע ווקאלי מהפנט של צ'סטר בנינגטון ששר טקסט על הקושי שבהתמודדות עם נפש שסועה שמובילה לנטייה לפגיעה עצמית. בנינגטון עצמו התאבד בשנת 2017.
השיר הזה מציג את ההתפתחות של לינקין פארק כמו גם את השאיפה שלה למתוח את הגבולות שלה ולא להישאר סטטית. זה מה שייחד אותה משאר להקות הנו מטאל של התקופה וזה מה שסייע לה להשאר רלוונטית עד היום.
85. Modest Mouse- Float On
כשיצא ב- 2005, נשאל על השיר הזה אייזק ברוק וסיפר כי הוא ניסה לכתוב קטע שישמע הרבה יותר אופטימי משאר השירים שלו ומכל מה שקורה ביום יום. "פשוט נמאס לי מכל החרא שמתרחש מסביבנו, שהכל שחור ושהחדשות תמיד רעות".
מתוך הכאוס יצא לו אחד מהמנוני הרוק האלטרנטיביים הטובים של העשור.
84. Phoenix- 1901
על פי ההלקה השיר הזה הוא שיר על פריז, יותר נכון על פריז בשנת 1901 שהייתה "הרבה יותר טובה מפריז של היום".
כשיצא, השיר המצוין הזה של ההרכב הצרפתי היה סינגל האינדי הרביעי בהיסטוריה שכבש את המקום הראשון במצעד השירים האלטרנטיביים של בילבורד. כבוד.
83. Muse- Knights Of Cydonia
למיוז יש הרבה שירים אופוריים עם אנרגיה פסיכית, למעשה הם בנו על זה קריירה שלמה, אבל ב- Knights Of Cydonia שסוגר את אלבומם הרביעי זה כבר לא נורמלי. בואו רק נגיד שזה לא שיר שכדאי לנהוג לצליליו.
שם השיר הגיע מהאזור על מאדים הנקרא "סדוניה" בו נמצאים גם ההרים המכונים "הפנים של מאדים", בקיצור קלאסיק מיוז שתמיד שילבו במוזיקה שלהם אלמנטים שיעיפו את המאזינים שלהם לחלל.
82. The xx- Crystalised
ה- xx תמיד נשמעו לי כמו שילוב בין הרוק הגותי של הקיור לסינת'פופ של דפש מוד. Crystalised, סינגל הבכורה של ההרכב הלונדוני, הקפיץ אותם לתודעה בזכות הפקה מינימליסטית וטקסט אלגנטי וזו הייתה רק תחילת הנסיקה עבורם.
שם השיר הוא רפרנס לספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול, 1984, והוא מתייחס לתקופת הכאוס של אחרי פיגועי האחד עשר בספטמבר בהם הכל הפוך ושום דבר הוא לא כפי שהוא נראה.
80. The Killers- Somebody Told Me
סינגל הבכורה של הקילרז שהקפיץ אותם לתודעה הוא שיר שפשוט בלתי ניתן לעמוד בפניו. שילוב מדהים של גיטרות וסינתיסייזרים שיוצרים את אחד השירים הכי סוחפים של העשור.
ארקייד פייר מעולם לא חסכו בעיבודים גרנדיוניים או אפיים ועם מקהלת ילדים ועוגב כנסייתי Intervention לא שונה.
השיר הנפלא הזה יוצא בחריפות נגד פוליטיקאים מפזרי הבטחות שווא אך בעיקר נגד הכנסייה ועסקניה מה שהופך אותו, כמו את כל האלבום הנפלא ממנו הוא מגיע, Neon Bible, למסמך דוקומנטקי חשוב של התקופה בה הוא נוצר.
78. Bjork- Pegan Poetry
אין בכלל ספק ש- Vespertine הוא אחד האלבומים הכי יפים ברפרטואר המפעים של היוצרת החד פעמית הזאת.
Pegan Poetry יצא כסינגל השני מהאלבום ומייצג אותו נאמנה עם סאונד עדין יותר, מלטף, כמעט אירוטי שנוצר משכבות על גבי שכבות של סאונד עליהן מנצח קולה הייחודי של ביורק. פשוט קסם.
77. The National- Mr. November
הנשיונל הייתה עוד להקת פולק נחמדה עד שהגיע אלבומה השלישי, Alligator, שהציג סאונד הרבה יותר חשמלי ואפי שהכיר אותה להמונים.
השיר שסוגר את האלבום הנפלא הזה הוא Mr. November, קטע רוק עצמתי עם טקסט נפלא כרגיל של מאט ברנינגר על תחושת העליונות שיש לך בתיכון, בטח כשאתה עוסק בפוטבול ו"המעודדות מניפות אותך אל על".
אבל כמו תמיד אצל ברנינגר הנחיתה למציאות היא הדבר הכי קשה שיש.
76. Bloc Party- Banquet
כמו מיליארד שירים לפניו, גם השיר האנרגטי הזה של 'בלוק פארטי' מתוך אלבום הבכורה שלהם Silent Alarm, עוסק בתהליך ההפיכה מנער למתבגר אבל עם המון סטייל.
רגע לפני שארקטיק מאנקיז יתפוצצו על העולם ההרכב הזה היה אחלה של מנת פתיחה.
75. Elliott Smith- Son of Sam
כשנתיים לפני שדקר את עצמו פעמיים בחזה למוות, השאיר לנו אליוט סמית, את היצירה הנפלאה, Figure 8, וכמה עצוב שהיא האחרונה שלו.
Son of Sam שפתוח את האלבום הוא תמצית של כל מה שיפה באליוט סמית' ולמרות שיצא בתחילת העשור הוא בהחלט הצליח להדהד הלאה.
74. David Bowie- Everyone Says 'Hi
למרות שזו נחשבת התקופה הפחות טובה שלו, גם בעשור החמישי לחייו דייויד בואי לא זייף ו- Everyone Says 'Hi' הוא רק הוכחה אחת לכך.
השיר הנפלא והלא מספיק מוערך הזה מתאר איך זה לאבד מישהו קרוב, בדיוק כמו שהרגשתי ביום שבואי בעצמו הלך לעולמו. אין עוד מלבדו.
73. Conjure One ft. Sinéad O'Connor- Tears From the Moon
כל פעם שאני שומע את השיר הזה אני יותר מתגעגע לשינייד אוקונור האמנית ולא יצרנית הפרובוקציות שהפכה להיות.
ב- 2002 קרא הרכב המוזיקה האלקטרונית לאוקונר שתחזק אותו בעמדת המיקרופון בשיר חדש שלהם. התוצאה היא שילוב מופלא בין ההפקה האלקטרונית של ההרכב לבין קולה הנוגה של אוקונור.
72. The Knife- Heartbeats
הרבה לפני שזה נהיה טרנדי החזירו ב- 2002 הצמד השוודי את שנות השמונים למיינסטרים עם קטע סינת'פופ אלקטרוני היסטרי.
השיר הזה הפך לאחד הלהיטים הבלתי צפויים של העשור וקיבל ים מחמאות ודירוגים גבוהים בסיכומי העשור. עם ההפקה המושחזת כמו סכין (הבנתם?) בהחלט אפשר להבין מדוע.
71. Air- Playground Love
השיר שיצא הכי מוקדם ברשימה הזאת, ב- 17 בינואר 2000, הוא גם אחד הקסומים בה. הקטע הזה מגיע מתוך הפסקול שיצר ההרכב הצרפתי לסרט "חמש ילדות יפות" ומנשב רוח אניגמטית, נעורית, עדינה ומהרהרת בדיוק כמו הסרט.
70. Sia- Breath Me
השיר הזה של סיה נחרט לעד בזכות סצנת הסיום של סדרת המופת "עמוק באדמה". אבל האמת היא שהוא פשוט נפלא גם בזכות עצמו.
השיר הזה הראה את הפוטנציאל המטורף של סיה שהתפוצץ בענק כמעט עשור לאחר מכן.
69.New Order- Waiting for the Siren's Call
עם שירים מעולים כמו Krafty, Jetstream, Turn ועוד, לאלבומם האחרון של ניו אורדר בהרכבם המקורי לפני עזיבתו של פיטר הוק מגיע הרבה יותר כבוד ממה שבפועל הוא מקבל.
שיר הנושא שלו הוא לא רק מהפנינים החבויים של העשור הזה הוא גם בקלות אחד השירים הכי יפים ומרגשים בקריירה המפוארת של הלהקה הנדירה הזאת.
68. Hot Chip- Ready for the Floor
כנראה השיר הכי מרים במצעד הזה. אני רוצה לראות את האדם שלא ינענע בשנייה שהקטע הזה, שהיה מועמד לגראמי, מתחיל להתנגן.
לפעמים כל מה שאנחנו רוצים מהמוזיקה שלנו זה שתגרום לנו לזוז, להשתחרר, לשכוח מהכל וזה בדיוק מה שהקטע הזה של הוט צ'יפ עושה.
באלבום מתואר סיפור התאהבותו של עובד הוספיס באחת המטופלות שלו ואין בו שיר שלא ישבור לכם את הלב. בין שלל שירים על הפלות, מוות, דיכאון ומשפחה היפה ביותר הוא Two הנוגע בשלמות מצמררת.
"המקהלה תסיים לשיר והדבר הזה יהרוג אותך" שר המספר בשיר ומוכיח שגם כשהסוף ידוע מראש, הכאב לא פוחת.
66. Placebo- Special Needs
את מה שעשו קסטרו לרדיוהד בשנות התשעים, עשו פוקס לפלסיבו בשנות האלפיים. השיר הזה,
שיצא כסינגל השלישי מאלבומם הרביעי של ההרכב הבריטי האלטרנטיבי, הפך לאחד מלהיטי העשור בישראל בעקבות פרסומת לרשת פוקס בה לקח חלק.
אבל האמת היא שגם בלי זה מדובר בשיר נפלא שהצליח להביא למיינסטרים קצת אלטרנטיב איכותי.
65. The Mountain Goats- Up the Wolves
אביו של ג'ון דרניאל נהג לשתות ולהכות אותו כשהיה ילד ולא בהכרח בסדר הזה. השיר הזה שדרניאל כתב לימים, עוסק ברצון שלו לבריחה אבל גם בנקמה.
בשיר מתייחס דרניאל לסיפור המיתולוגי על התאומים רמוס ורומולוס אשר גודלו על ידי זאבים ובסופו של דבר הקימו את רומא. "אני הולך לשחד את הממונים, אני הולך להרוג את כל השופטים, יקח לכם שנים להתאושש מכל הנזק שאסב לכם" שר דרניאל בכאב עצום כלפי כל האנשים שיכלו לעזור לו אבל לא היו שם בזמן אמת. בין טראומה לתקווה. על The Sunset Tree של The Mountain Goats>>
64. Coldplay- The Scientist
אפשר להגיד הרבה דברים על קולדפליי אבל במשך 2 אלבומים וחצי הם באמת מימשו את ההבטחה הגלומה בהם.
"ידעתי שמשהו חסר באלבום" סיפר לימים מרטין על The Scientist ועל A Rush of Blood to the Head. לילה אחד, כשהיה בליברפול, מצא מרטין פסנתר ישן, לא מכוון, והתחיל לנגן עליו את Isn't It a Pity של ג'ורג' האריסון וזו הייתה ההתחלה של אחת הבלדות היפות של העשור ושל אחד משירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים.
63. Velvet Revolver- Slither
איך זה נשמע כשסלאש, מאט סורום ודף מקגן מ'גאנז אנד רוזס' מחליפים את אקסל בסקוט ויילנד מ'סטון טמפל פיילוטס"? לא רע בכלל מסתבר.
השיר הראשון שאי פעם הקליט ההרכב החדש הזה היה Slither והוא זה שסייע לו להשיג חוזה הקלטות ובצדק כי מדבור בשיר פשוט אדיר, פצצת אנרגיה מטורפת.
השיר הזה גרם לכך שאלבום הבכורה של הלהקה, Contraband, יהפוך לאלבום הרוק נמכר הכי מהר בהיסטוריה של ארה"ב עבור להקת רוק חדשה.
62. Vampire Weekend- A-Punk
עם האמריקנה של פול סיימון לצד השפעות זרות של מוזיקת עולם, 'ומפייר וויקנד' מהר מאוד הפכו להיות אחד ההרכבים המעניינים בעולם והכל התחיל (בערך) מהשיר הזה.
למרות שהיצירות הגדולות שלהם יגיעו מאוחר יותר, A-Punk, שנקרא כך בשל העובדה שהריף המרכזי שלו הזכיר לחברי הלהקה קטע פאנק, הזניק את הלהקה לתודעה והציג רק קמצוץ מהפוטנציאל הענק שלה שיתפרץ בהמשך.
61. Arcade Fire- Keep the Car Running
במשך שנים טענתי שהדבר הכי טוב ב'פו פייטרס' היה הקאבר שעשו לשיר הזה וגם עליו המקור מתעלה עשרות מונים.
השיר הזה העוסק ברנויוה, רדיפה ולחץ תמידי מפני העתיד, התאים כמו כפפה ליד בעידן פוסט פיגועי האחד עשר בספטמבר והמערכה הבינלאומית נגד הטרור בה הפחד הפך לגלובלי ואתה לא יודע מאיפה תגיע המכה הבאה.
60. Pet Shop Boys- Love Etc
2009 הייתה שנה נפלאה לצמד הפופ הבריטי האלמותי. אחרי כמעט 25 שנות קריירה הם זכו לפרס מיוחד על "תרומתם למוזיקה", יצאו לסיבוב הופעות בינלאומי ששיאו היה בפסטיבל גלסטונברי המפורסם ושחררו את אלבומם העשירי Yes שקצר מחמאות מכל עבר.
הסינגל המוביל מתוכו היה Love Etc שכיאה לצמד מזיז את הרגליים עם ביט מהפנט ופונה לשכל עם טקסט סרקסטי היוצא נגד תרבות הצריכה. קלאסיק פט שופ בויז.
59. A-Ha- Summer Moved On
אחד הקאמבקים המרשימים בתולדות הפופ התרחש במאי 2000 כשיצא השיר הנפלא הזה של א-הא וסימן את חזרתם אחרי 6 שנות שתיקה.
איזה אנרגיות יש בשיר הנפלא הזה של 'קווינס אוף דה סטון אדג'. הקצב המדבק שלו בחסות דייב גרוהל, מרגיש לעיתים כמו שיר דיסקו על טריפים ואז מגיע הפזמון ומעיף את כל הדבר הזה לשמיים. בקלות אחד משירי הרוק האדירים והאנרגטיים של העשור.
57. Gorillaz- Feel Good Inc
אם באלבום הראשון הפרויקט של דיימון אלברן וג'ימי הולט עוד נתפס כאנקדוטה חד פעמית, אלבומם השני, Demon Days מ- 2005, הציג את היומרות של ההרכב ואת העובדה שהוא כאן בכדי להשאר.
הסינגל הראשון שיצא מתוכו, Feel Good Inc מציג שילוב מופלא בין רוק גיטרות אקוסטי, מוזיקה אלטרנטיבית והיפ הופ בעזרתם האדיבה של הרכב הוותיק 'דה לה סול'.
השיר עוסק בכל הדברים שגורמים לנו כבני אדם להרגיש טוב עם עצמנו, גם אם הם פחות סבבה לפעמים.
56. U2- Stuck in a Moment You Can't Get Out Of
את השיר הזה כתב בונו לזכרו של חברו מייקל האצ'ינס, סולן 'אינקסס' המיתולוגית, שהתאבד בשנת 1997.
השיר הוא סוג של שיח דימיוני בין השניים בו בונו מבקש מהאצ'ינס "לאסוף את עצמו" ועל הדרך מפיץ את המסר שהכל בר חלוף ושאסור להתייאש.
55. Lady Gaga- Poker Face
לקראת סוף העשור הגיעה ליידי גאגא ונענעה את עולם הפופ מהישנוניות שלו. עם תלבושות שנעו על ספקטרום של בובות קרמיט, חתיכות בשר ושברי פורצלן, ליידי גאגא ידעה להשתמש בתרבות הפופ בדיוק לצרכיה.
כל הר הגעש הזה התפרץ עם Poker Face שיצא כסינגל השני מאלבום הבכורה של הזמרת שעסק במיניות, הימורים תרבות הפופ ומה לא. השיר הזה סימל את ההתחלה לאחת הקריירות הפופ הגדולות בעשורים האחרונים.
54. Jay Z- 99 Problems
אם ג'ק וייט כינה את השיר הזה: "סיפורה של אמריקה" אז מי אני שאסתור אותו?
הגרסה המקורית של השיר שייכת לראפר Ice-T ששר עוד ב- 1993 I got 99 problems, but a bitch ain't one. אך בעוד שהכוונה בשיר של Ice-T הייתה די מילולית כלפי נשים, Jay Z הופך את ה"בעיות" שלו בשיר לחברתיות ופוליטיות.
בפחות מארבע דקות מצליח ג'יי זי לתמצת את כל סוגיות הגזענות, המשטרה, הסחר בסמים, בתי הכלא ועוד למניפסט מחאתי יוצא דופן.
בעוד שאת השיר הפיק הגאון והמנטור, ריק רובין, הרעיון להפוך את הקטע של Ice-T משיר של נשים וסרסורים לשיר פוליטי היה של לא אחר מאשר כריס רוק.
53. Green Day- Boulevard of Broken Dreams
הימים הם ימי פוסט האחד עשר בספטמבר וארצות הברית עדיין מנסה להתמודד עם השלכות הפיגועים הגדולים בהיסטוריה.
אחרי גל פטריוטיות חסר תקדים ששטף אותה וחיבוקים מכל קצוות תבל, המלחמה בטרור שהנהיג ג'ורג' בוש נגד מדינות תומכות טרור הפכה ב- 180 מעלות את דעת הקהל העולמית נגד ארצות הברית.
ממדינה נתקפת נתפסה ארה"ב כתוקפת וכמי ש"מסכנת את שלום העולם", פוזיציה שתעמיד אותה מול גלי ביקורת אדירים מבחוץ, וכמו שגרין דיי ימחישו, גם מבפנים.
ב- 2004 שחררו גרין דיי את American Idiot, אלבום פוליטי, סופר מחאתי, שהוא למעשה כולו אופרת רוק היוצאת בצורה חסרת תקדים נגד ארה"ב בעידן בוש והמלחמה בטרור.
כמעט כל הסינגלים ששוחררו מהאלבום הפכו ללהיטי ענק שהגדירו את העשור אבל היפה מכולם הוא כנראה Boulevard of Broken Dreams שמציג לראווה את מותו של החלום האמריקני.
52. Fleet Foxes- White Winter Hymnal
היו בעשור הזה לא מעט להקות פולק רוק, אינדי פולק, "פולקטרוניקה", אבל היה גם פולק רגיל ולא רע בכלל, כזה כמו שה'פליט פוקסז' עשו. סינגל הבכורה של ההרכב, White Winter Hymnal, יצא ב- 2008 והפך לאחד המוערכים והאהובים ביותר של השנה.
עם הגיטרות האקוסטיות, הטקסט הנהדר וההרמוניות הנפלאות, המשיכו הפליט פוקסז את מסורות הפולק בכבוד גדול גם במילניום החדש.
51. The Libertines- Time for Heroes
קצת אחרי שאואזיס ירדו מגדולתם ומעט לפני שארקטיק מאנקיז עלו על המפה, היו אלה הליברטינס שהוסיפו לבריטפופ קצת חספוס, הרבה קוק והניחו את היסודות לסאונד של האינדי הבריטי לשנים הבאות.
אם אואזיס היו קולם של בעלי הצאוורון הכחול, הליברטינס היו קולם של מי שצאווריהם היו שקועים כבר עמוק בתוך החרא.
50. Chairlift- Bruises
צמד האינדי פופ מקולרדו עבר מתחת לרדאר בעשור הזה וחבל, אבל לפחות שיר האהבה המקסים הזה כן זכה להכרה מסוימת כאשר אפל השתמשו בו לקידום האייפוד נאנו שלהם.
אחד השירים שפתחו אותי לעולמם הנפלא של ההרכב הזה שמסר את נשמתו לבורא ב- 2016.
49. Gary Jules- Mad World
מדהים עד כמה ששיר טוב עדיין נשאר כזה גם כש"מפשיטים" ממנו את הכל. כשיר הסיום עבור סרט הקאלט (ואחד האהובים עלי באופן אישי) "דוני דרקו", הציע מלחין פס הקול, מייקל אנדרוז, את להיט הניו וייב של 'טירס פור פירז' בגרסת פסנתר עירומה כמעט לחלוטין מלבד קולו של הזמר, גארי ג'ולס.
התוצאה הייתה אחד מהרגעים הקולנועים היפים של העשור ואחד מלהיטי המקום הראשון של חג המולד הכי מפתיעים בהיסטוריה של בריטניה. ככה נשמע קאבר מושלם, שלא כולם יודעים שהוא בכלל קאבר.
48. Eminem- Stan
חצי מהילדות שלנו ניסינו להבין האם הסיפור מאחורי השיר הזה הוא אמיתי. ובכן, הוא לא, אבל זה לא מנע מסטן להפך למיתוס בפני עצמו.
אמינם הוא אחד האמנים שהכי הצליחו להחדיר את המוזיקה השחורה למיינסטרים ואת זה בזכות פלואו נפלא, צבע עורו וכמובן לסטן, השיר שהביא את הראפ לכל בית בעולם מהדלת הראשית. בזמנו השיר הזה היה כל כך גדול שאין מישהו שלא הקשיב לו, אין פארודיה שלא נכתבה עליו ואין מחווה שלא נעשתה לו.
את ביט ההיפ הופ שלו, שילב הפעם אמינם עם הפופ העדין של דיידו ויצר שיר שבלתי ניתן לעמוד בפניו.
הצעד הזה לא רק שינה את מסלול הקריירה של רדיוהד אלא טלטל את עולם המוזיקה בכלל כשהזריק למיינסטרים צלילים ואסתטיקות חדשות לחלוטין. מעבר לעובדה ש- Everything in Its Right Place, הוא קטע נדיר בפני עצמו הוא גם זה שלאחריו רדיוהד תשתנה לנצח.
46. Oasis- Stop Crying You Heart Out
עם כל אהבתי העזה לאחים גאלאגר, אואזיס של שנות האלפיים החווירה לעומת זאת של הניינטיז ובכל זאת הלהקה עדיין הצליחה לשחרר כמה שירים נפלאים. Sunday Morning Call הוא מהאהובים עלי בתקופה המאוחרת שלהם למשל אבל האימפקט של Stop Crying You Heart Out הרבה יותר גדול.
אולי בגלל שהוא התנגן בסצנה האחרונה של "אפקט הפרפר" שהיה סוג של סרט קאלט בזמנו, אולי זה הקאבר של לאונה לואיס, אולי העובדה שזכה להפוך ב- 2020 לשיר התרמה פופולרי בביצוע מיטב אמני הממלכה המאוחדת ואולי פשוט כי זה שיר מקסים על נושאים אוניברסליים כמו זיכרון ואובדן. בכל מקרה, מדובר באחד השירים יפים בקריירה הכל כך מפוארת של אואזיס.
45. Broken Social Scene- Anthems for a Seventeen Year-Old Girl
יש שירים שהם כל כך קסומים, כל כך נוגים, נוגעים, מיוחדים ומרגשים עד שקשה למצוא את המילים לכתוב עליהם, וזה בדיוק מסוג השירים הללו.
הקולקטיב הקנדי הנפלא הזה ריגש אותנו במשך כל העשור עם סדרת אלבומים מופלאה אבל השיר הזה והאלבום ממנו הוא מגיע, מהווים את פסגת היצירה שלהם.
44. Elbow- Grounds for Divorce
הסינגל הראשון מתוך האלבום החד פעמי, The Seldom Seen Kid, עוסק ברצון לברוח מהכל כשאתה מרגיש שהחיים שלך מאבדים כיוון. מגזין Uncut כתב בזמנו על השורה הפותחת של השיר: I've been working on a cocktail, called grounds for divorce, שזו "שורת הפתיחה הטובה באיזשהו שיר פופ מזה שנים". מסכים.
43. The Shins- New Slang
את שיר הבכורה הנפלא הזה של 'השינס' כתב ג'יימס מרסר על חוויות ההתבגרות שלו בעיר מולדתו אלבקורקי שבניו מקסיקו. בטקסט כותב מרסר על תסכול בלגדול במקום כמו שם את חוסר הוודאות שחש לגבי העתיד.
למרות שהשיר מעולם לא צעד בשום מצעד בינלאומי הוא קיבל בוסט כשהופיע בסרט 'גארדן סטייט' בו סאם, דמות המגולמת על ידי נטלי פורטמן, מתארת את השיר כ"שיר שישנה את חייך".
42. The Strokes- Reptilia
יותר מדי אנשים חושבים שהסטרוקס התאדו מוזיקלית אחרי אלבום הבכורה הפנומנלי שלהם, אבל מי שנתן הזדמנות ל- Room on Fire לא הצטער. האלבום מלא בשירים לא פחות ממעולים לפחות כמו Reptilia שעם עבודת הגיטרות האדירה שבו והזעקות של קזבלנקס, הוא קלאסיק סטרוקס במובן הטוב ביותר.
41. Kanye West- Love Lockdown
אין ספק בכלל שקניה ווסט הוא לא רק אחד האמנים המהפכניים של העשור אלא הוא אחד האמנים המהפכניים בתולדות ההיפ הופ. ווסט לא חשש להוציא את המוזיקה השחורה מהגטאות המוכרים לה ולשלב אותה עם מגוון ז'אנרים כמו פופ, מוזיקה אלקטרונית, פולק ועוד בשביל ליצור משהו חדש.
לא מעט שירים מעולים יש לקניה אבל Love Lockdown ממחיש את ההתקדמות המוזיקלית האישית שלו וגם את האופן בו הוא לקח את ההיפ הופ למחוזות בהם הוא טרם ביקר בעבר והצעיד אותו קדימה.
40. Coldplay- Viva La Vida
כנראה השיר הטוב האחרון של קולדפליי, אבל איזה שיר. גם המקטרגים הגדולים ביותר של ההרכב, ובראשם אני, יעידו שמדובר בקטע היסטרי, כמעט חד פעמי, עם אחת ההפקות המשובחות של העשור ותודה לבריאן אינו.
39. Daft Punk- One More Time
דאפט פאנק פתחו את העשור הראשון של המילניום בסערה! One More Time יצא כסינגל הראשון מאלבומם האולטרה מצליח Discovery ובזכות ביט האוס ממכר והפקה ברמה הכי גבוהה שיש (כמו תמיד אצל הצמד הצרפתי) הפך לאחד הלהיטים ההיסטריים שהגדירו את העשור כולו.
38. The Verve- Love is Noise
11 שנות הפסקה של 'הוורב' התפוצצו עם השיר הענק הזה שנולד מלופ שריצ'ארד אשקרופט תכנת עבור שיר אחר של הלהקה בשם "קולומבו". את המילים כתב אשקרופט על בסיס או כתגובה לשיר "ירושלים" של הסופר ויליאם בלייק. עד היום בכל פעם שהוא מתחיל להתנגן בלתי אפשרי שלא להצטמרר.
37. The Strokes- Last Nite
אחרי שנדחק לשוליים לטובת הנו-מטאל, הפוסט בריט-פופ וכמובן המוזיקה השחורה, הרוק חזר ובגדול, מונהג בידי 5 צעירים מלאי סטייל והורמונים מניו יורק שקראו לעצמם הסטרוקס.
אלבום הבכורה האדיר שלהם, ?Is This it שיבחר כאלבום העשור של ידי מגזין המוזיקה NME, ובמקום השני על ידי ה'רולינג סטון', הפך לאלבום הרוק המשפיע ביותר של העשור וכתב את שמה של הלהקה בדברי הימים.
Last Nite, המספר את סיפורו של גבר שזורק את חברתו ואז מפקפק בהחלטה שלו, הפך במהירות ללהיט ענק עם קליפ שזכה לאינספור רפרנסים שרק העצימו את התופעה הזאת שנקראת הסטרוקס.
36. Death Cab For Cutie- Transatlanticism
שיר הנושא מתוך אלבום המופת של 'דת' קאב פור קיוטי' אמנם לא שוחרר מעולם כסינגל אבל הוא המייצג הנאמן ביותר שלו. כמעט 8 דקות אורך הקטע הנפלא הזה, 8 דקות של יגון, געגועים וצורך עז בקרבה ואהבה, רגשות שיחיו בתוכנו לעד, כמו השיר הזה.
35. System of a Down- Chop Suey!
'סיסטם' היו בקלות אחת הלהקות הכי משפיעות של העשור. עם שילוב מדויק בין רוק כבד, מטאל ופופ (כן, אל תרימו גבה), הם גרמו למיליוני בני ובנות נוער ברחבי העולם להרים גיטרה ולצרוח בגרון ניכר את כל הזעם שלהם החוצה.
Chop Suey! שיצא כסינגל הראשון מאלבומם השני, הביא את הלהקה להמונים עם טקסט קליל וסטנדרטי בסך הכל על התאבדויות.
34. Red Hot Chili Peppers- Californication
השיר הזה הוא סך כל הקריירה המדהימה של הפלפלים החריפים. עבודת בס נפלאה, ריף גיטרה ממכר, תופים עצמתיים וטקסט שנשאר אקטואלי גם היום על תעשיית החלומות של קליפורניה, ככה יוצרים קלאסיקה.
השיר הזה נבחר בשעתו כשיר העשור על ידי מאזיני גלגל"צ מה שחיזק את הפופולאריות של הלהקה בארץ, אם בכלל היה צורך בעוד חיזוק שכזה לאחד ההרכבים הכי אהובים בישראל.
33. Grizzly Bear- Two Weeks
יחד עם ג'סטין ורנון, פליט פוקסז, סופיאן סטיבנס ואחרים, גריזלי בר היו ממבשרי הגל החדש של האינדי פולק שזכה לפריחה מבורכת במחצית השנייה של שנות האלפיים ו- Two Weeks, שיצא כסינגל הראשון מאלבומם השלישי של החבורה, מברוקלין הוא אחד השירים הכי מיוחדים שיש לעשור הזה להציע.
עם ליין פסנתר ממכר, הרמוניות קסומות וקולות רקע של לא אחרת מאשר ויקטוריה לגרנד מ'ביץ' האוס', על השיר הזה כתוב בענק קלאסיקה.
32. Muse- Plug in Baby
אין ספק ששנות האלפיים האירו פנים למיוז. בין הסטרוקס לארקטיק מאנקיז, נשארו מיוז נאמנים למסורות הגלאם רוק והרוק המתקדם ועשו זאת בהצלחה מעוררת כבוד.
אחרי אלבום ראשון אמיץ, מיוז התפוצצו בכל מקום עם אלבומם השני והנפלא, Origin of Symmetry שהפך אותם לאחת הגדולות בעולם. מתוך האלבום יצא Plug in Baby כסינגל הראשון ואילו היה לי שקל על כל פעם שתלמיד שלי לגיטרה ביקש לנגן את הריף הפותח שלו הייתי מיליונר. ככה נולדות קלאסיקות.
31. Outkast- Hey Ya
בזכות ההפקה הפנומנלית שלו המורכבת מבליל של גיטרות אקוסטיות, פופ, דיסקו, היפ הופ ועוד, השיר הזה לנצח יחרט כאחד המיוחדים והכיפיים שיש לעשור הזה להציע. למעשה בזכותו יש סיכוי טוב שהנכדים שלכם ישאלו אתכם מה זו תמונת פולורואיד.
30. Radiohead- Reckoner
השיר הזה מגיע, מתוך In Rainbows שאני אוהב לכנות "האלבום השמח של רדיוהד". עם ריף שנכתב בהשראת ג'ון פרושיאנטה מרד הוט צ'ילי פפרז, וקול הפלסטו הנפלא של יורק, השיר הזה הוא אחת הפסגות בקריירה המדהימה של ההרכב הנצחי הזה.
29. Bon Iver- Skinny Love
באמצע שנות העשרים הרגיש ג'סטין ורנון שהחיים חומקים לו מבין אצבעותיו. הוא לא מצא את דרכו המוזיקלית, עבד בעבודות מזדמנות וכאילו להוסיף מלח על הפצעים, חברתו נטשה אותו.
אז כמו קלישאה הוליוודית ורנון אסף את הגיטרה שלו וברח לבקתת אביו שבהריה המושלגים של ויסקונסין ושם הוא הקליט במינימום אמצעים את אחד For Emma, Forever Ago, אחד מהאלבומים הכי יפים של העשור ואחד מאלבומי הפרידה היפים אי פעם.
מבין כל הקטעים קורעי הלב ביצירה הזאת, Skinny Love הוא אולי הבולט והנגיש ביותר. ההגשה הכל כך אותנטית של ורנון בשיר הזה נכנסת מתחת לעור ויחד עם ההפקה הלא מלוטשת התחושה היא שורנון מנגן כאן לידינו וזה קסם אמיתי שלא קל לייצר.
28. LCD Soundsystem- All My Friends
אין הרבה אמנים שהשפיעו על העשור הזה כמו ג'יימס מרפי. עם אלבומי מופת ששחרר בזה אחר זה, מרפי השפיע על דורות של אמנים ועיצב את הסאונד של שנות האלפיים ומה שיגיע אחריהם.
עם שילוב נדיר של כל המאפיינים שלו, All My Friends הפך לסימן ההיכר של המוזיקה האינטיליגנטית של מרפי ולאחד מהשירים הכי חשובים של העשור.
עם פתיח ארפג'ו מהפנט, גיטרות בועטות ומעל הכל קולו המטורף של בלאמי, השיר הזה נועד להיות קלאסיקה.
26. Wilco- Jesus, Etc
מי היה מאמין ש"וורנר", חברת התקליטים של וילקו, תדחה את האלבום הזה מכיוון שהוא "לא מסחרי מספיק". מזל שיש אינטרנט שבזכותו מאות אלפי אנשים נחשפו אליו, מה שהביא לשחרורו מחדש תחת חברת תקליטים אחרת.
לא שאני צרכן גדול של הז'אנר, אבל זה כנראה שיר ההיפ הופ האהוב עלי אי פעם. אולי זה ההוק מ- Straight To Hell של הקלאש, אולי הפלואו הנדיר שפורץ ממיה ואולי הטקסט הנפלא הועסק בהגירה ובצורך בחיים טובים יותר, אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר באחד השירים שהגדירו את העשור הזה.
24. Amy Winehouse- Back to Black
שיר הפרידה האולטימטיבי הזה נכתב על ידי איימי ויינהאוס אחרי שבן זוגה (ובעלה לעתיד) בלייק פילדר-סיביל, נפרד ממנה. לימים תספר ויינהאוס ש- Back to black זו החזרה של כל צד להרגליו הישנים והמוכרים לאחר פרידה. לימים היא תספר כי "במקרה של בלייק הוא חזר לאקסית שלו ואני חזרתי לשתות".
23. Arcade Fire- Wake Up
כנראה ההמנון הגדול ביותר על העשור. השיר האדיר הזה לקוח מאלבום הבכורה המופתי של הלהקה והוא פנייה ישירה לילדים באשר הם "להתעורר".
זו לא הפעם הראשונה והאחרונה שארקייד פייר ישירו על ואל ילדים וידחקו בהם להשתחרר מכבלי ההורים, המסורות והשקרים. עם אינספור איזכורים באמצעי המדיה השונים, במגרשי הספורט ובטריילר הבלתי נשכח ל"ארץ יצורי הפרא", של ספייק ג'ונז, Wake Up הוא אחד השירים שהכי השפיעו על העשור.
22. MGMT- Kids
עם וייב אייטיזי והפקה פשוט מופלאה, השיר הזה של MGMT הוא אחת מהקלאסיקות הכי גדולות שהעשור הזה ניפק. אנדרו ואן וינגרדן שכתב את המוזיקה סיפר שהשיר החל כבדיחה.
"זה שיר סטריאוטיפי על מוזיקת פופ. המבנה שלו מזכיר גזיליון שירי פופ אחרים", אבל איכשהו עדיין עדיין הוא מצליח להשמע אחר, מתקדם ולא פחות ממדהים.
21. The Postal Service- Such Great Heights
הרבה לפני שהאינדי פופ היה באופנה היה זה פרויקט הצד של בן גיברד מ'דת' קאב פור קיוטי' יחד עם המפיק ג'ימי טמבורלו ובחיזוקה של הזמרת, ג'ני לואיס, שהפתיע את העולם עם יצירה אלקטרונית, נוגעת ומפעימה ביופיה.
האלבום הזה עזר להגדיר את ה"אינדיטרוניקה" (שילוב בין אינדי למוזיקה אלקטרונית) והוכיח שגם סינתיסייזרים יכולים לרגש לא פחות מגיטרה. "הכל נראה מושלם מרחוק" שר גיברד ב- Such Great Heights, אבל מסתבר שלפעמים דברים יכולים להיות מושלמים כפי שהם ומקרוב.
20. The National- Mistaken for Strangers
להתבגר זה חרא. לגלות שכל החלומות שלך נשטפו אל קרקע המציאות זה לא בדיוק כיף אבל בדיוק על זה שר מאט ברנינגר ב- Mistaken for Strangers המופלא.
כל מי שיש לו ילדים, משכנתא והתברגן לרמה שהוא כבר לא מזהה את עצמו במראה יזדהה עם השיר הזה שהוא כולו "נפילה אלגנטית אל תוך חיי הבגרות הלא נפלאים".
19. Sufjan Stevens- For the Widows in Paradise, for the Fatherless in Ypsilanti
אלבומו השלישי של סופיאן סטיבנס, Michigan, הפך אותו ליקיר חובבי האינדי ובצדק מוחלט. האלבום הוא הומאז' מלא רוך וקסם למולדתו של סטיבנס שמספק כאן את פס הקול המושלם לנופי ילדותו.
בין כל השירים הנפלאים באלבום בולט הקטע הקסום הזה עם הבנג'ו המוכר של סטיבנס ועם טקסט שנע, כמו במקרים רבים אצל האמן המיוסר, בין אהבה רומנטית לאמונה דתית.
18. Interpol- Obstacle 1
אלבום הבכורה המדהים של אינטרפול, Turn on the Bright Lights, תפס את העולם בתדהמה. מעבר לעובדה שהוא פנטסטי, הוא גם נשמע כמו ש'ג'וי דוויז'ן' היו נשמעים אם הם היו פועלת בשנות האלפיים וזה פשוט נפלא.
לא מעט שירים מתוכו ראויים למצעד שכזה ובכל זאת Obstacle 1 שיצא כסינגל השני מתוכו הוא כנראה המוכר מכולם. אגב לשם השיר או לספרה אחת אין כל משמעות ממשית.
17. The White Stripes- Seven Nation Army
מי היה מאמין שאחד הריפים הגדולים בתולדות הרוק יתחיל מג'ימג'ום סתמי בבדיקת סאונד לפני הופעה? ומי היה מאמין שחברת התקליטים של הלהקה בכלל לא רצתה לשחרר את השיר הזה כסינגל הראשון מהאלבום Elephant?!
ובכל זאת זה קרה והשיר הפך במהרה לאחד לאחד ההמנונים הגדולים של העשור ובכלל. הקטע העוצמתי והכל כך ממכר הזה לא רק שינה את מסלול הקריירה של האחים ג'ק ומג וייט, הוא תרם רבות לעליית רוק הגראז'ים של תחילת העשור והפך לאחד משירי הרוק, ליטרלי, הגדולים והמוכרים בהיסטוריה.
16. Bruce Springsteen- The Rising
מעל העשור הראשון של שנות ה- 2000 ריחף צילם הכבד של פיגועי האחד עשר בספטמבר ששינו את העולם לעד. מאות יצירות נכתבו על האסון הבלתי נתפס הזה אבל מעל כולם עמדה זו של הבוס, The Rising, ושיר הנושא מתוכה.
הקטע המופלא הזה אינו מלא בזעם, כעס, נקמה או לאומנות, הוא אלא ביראת כבוד לאומה האמריקאית, למתיה, לגיבוריה ולאופן בה התמודדה עם האסון. בשיר מביט ספרינגסטין באומץ קדימה, אל עבר הזריחה, תוך עשיית חשבון נפש ותקווה לעתיד טוב יותר.
האגדה מספרת שאחרי הפיגועים ספרינגסטין נסע במכוניתו כשלפתע אדם צעק לו "איפה אתה כשאנחנו זקוקים לך?", אז הוא שמע את האיש, אסף את האי סטריט בנד והשאר היסטוריה.
15. The Killers- Mr. Brightside
איזה דרך נהדרת להתחיל קריירה. סינגל הבכורה של הלהקה מלאס וגאס הוא אחד הרגעים הכי אופוריים שהיו לעשור הזה להציע והוא נשמע מעולה גם היום.
השיר נכתב על ידי ברנדון פלאוורס בזמן שהיה בפרנויות והיה בטוח שחברה שלו בוגדת בו, מה שהתברר לבסוף כנכון, אבל מה אכפת לנו, אנחנו זכינו בקלאסיקה.
14. Grandaddy- He's Simple, He's Dumb, He's the Pilot
זה ללא ספק אחד השירים הכי מיוחדים ברשימה. הקטע השמיימי הזה, המגיע לכמעט תשע דקות, פותח את אלבום המופת של הלהקה, The Sophtware Slump, משנת 2000.
כמו בהרבה שירים של רדיוהד או ארקייד פייר, גם השיר הזה עוסק בניכור האנושי הנוצר כתוצאה מעליית הטכנולוגיה ועידן הדיגיטל, ובעשור בו התפוצצו הרשתות החברתיות לחיינו, אפשר להגיד שהוא חזה את העתיד.
13. The Flaming Lips- Do You Realize
מה לא נכתב ונאמר על אלבום המופת החד פעמי של הפליימינג ליפס Yoshimi Battles the Pink Robots? מביקורות משתפכות ועד מיוזיקל בברודווי, יושימי היה בכל מקום עם שירים מדהימים שרקחו מעשייה מטורפת על רובוטים ורודים שבאים להשתלט על העולם.
בתוך בליל השירים והעלילה בולט לו מעל כולם Do You Realize הנפלא שעם המשפט "האם אתה מבין שכל מי שאתה מכיר ימות יום אחד?" פשוט אי אפשר שלא להתאהב בו.
12. Sigur Rós- Hoppípolla
כל כך קשה לכתוב במילים על המוזיקה של סיגור רוס כי היא פשוט מעבר לעולם הגשמי. כמו הרבה משירי ההרכב האיסלנדי, גם Hoppípolla יכנס לכם מתחת לעור ולתוך הנשמה עד שהדמעות יתחילו לזלוג מעצמן.
בתרגום חצי חופשי המשמעות של Hoppípolla היא לקפץ בין השלוליות, ממש כמו שעשינו כשהיינו ילדים ובדיוק על כך השיר. על זכרונות, ילדות, נוסטלגיה והתבגרות. אם למילה קסם היה פסקול, כך בדיוק הוא היה נשמע.
11. Arcade Fire- Neighborhood #1 (Tunnels)
שיר הבכורה מאלבום הבכורה הכל כך אמיץ של ארקייד פייר הוא חוויה כמעט רוחנית. עם צלילים נוגים, עיבוד שמיימי וטקסט על ילדים המחפשים את עצמם בעולם פוסט אפוקליפטי, הייחוד של ארקייד פייר צועק מכל כיוון.
שלוש השניות הראשונות של השיר גרמו לי להתאהב נואשות בארקייד פייר ונתנו לי להבין שיש כאן להקה שהולכת להשאר איתנו עוד הרבה מאוד זמן.
10. Johnny Cash- Hurt
החכמה בקאבר היא להפוך אותו לשלך וזה בדיוק מה שעושה ג'וני קאש (עם עזרתו האדיבה של המפיק האגדי, ריק רובין) לשיר הזה של ניין אינצ' ניילז. למעשה השיר הזה כל כך מזוהה עם קאש עד שרבים לא יודעים בכלל שמדובר בקאבר.
גם הקליפ לשיר שצולם כשנה לפני מותו ומתאר את חייו וביתו של קאש, הפך ברבות השנים למצבת הזיכרון הכי יפה שיכול היה "האיש בשחור" לקבל.
9. Beck- Lost Cause
מה גרוע יותר מלתפוס את חברה שלך בוגדת בך? לתפוס אותה בוגדת בך אחרי 9 שנים יחד כאשר אתם כבר מאורסים, אבל זה בדיוק מה שקרה לבק.
עם לב שבור לרסיסים, נכנס בק לאולפן מחוזק בנייג'ל גודריך ("הרדיוהד השישי") ויצא עם Sea Change, יצירת מופת נוגעת ומרגשת בצורה בלתי רגילה שהפנינה היפה והכואבת ביותר שלה היא Lost Cause. "מותק את מקרה אבוד" שר בק לאישה ששברה את ליבו ויצר את אחד משירי הפרידה היפים בהיסטוריה.
טריוויה קצרה: רק שני אלבומים קיבלו בשנת 2002 ציון 5 כוכבים ממגזין ה'רולינג סטון' האמריקאי: Sea Change והאלבום ממנו לקוח השיר שבמקום ה- 16.
8. Yeah Yeah Yeah's- Maps
"הם לא אוהבים אותך כמו שאני אוהבת אותך" שרה קרן או בשיר המדהים הזה ורוצחת את הלב בדקירות סכין שחודרות לנשמה. ב- 2009 זכה Maps על ידי מגזין NME לתואר שיר האהבה האלטרנטיבי הכי יפה אי פעם ואני בטח לא מתכוון לערער על ההחלטה הזאת. 10 שירי אהבה אלטרנטיביים>>
7. Arctic Monkeys- I Bet That You Look Good on the Dancefloor
עם כל הכבוד להתפרצות הרוק המחודשת בניו יורק של תחילת שנות האלפיים, רק כשאלכס טרנר הרים את הגיטרה שלו המהפכה הושלמה.
נישאים על גלי תחיית רוק הגראז'ים בשילוב מסורות הבריטפופ והאינדי הבריטי, ארקטיק מאנקיז הפכו לאחד מהרכבי הרוק החשובים של העשור כשהחזירו את הצבע ללחיים של כל חובב גיטרות בממלכה הבריטית.
מעל כל השירים הבאמת מדהימים שלהם עומד בגאון הסינגל הלא פחות מגאוני הזה, מתוך אלבום הבכורה האדיר שלהם, שהזניק אותם למעמד של מחיי הרוק הבריטי החדשים. ותודה לדוראן דוראן.
6. Radiohead- Idioteque
בעיני השיר הזה הוא לפחות בטופ 3 של רדיוהד וזה לבד אומר המון. קטע פופ, אלטרנטיבי אינדוסטריאלי, אלקטרוני מדהים שמצליח למלא באנרגיות ואיכשהו להלחיץ בעת ובעונה אחת.
הטרנספורמציה המוזיקלית האדירה שעשו רדיוהד ב- Kid A לא הייתה מושלמת כל כך ללא הקטע העל זמני הזה שהיציג לעולם את רדיוהד החדשה.
5. MGMT- Time to Pretend
השיר הנפלא הזה הוא לא פחות מסאטירה מבריקה על אורח החיים המגלומני של כוכבי הרוק. הטקסט המושחז יחד עם ההפקה המושלמת של MGMT מספקים הצהרה תרבותית בועטת ואלגנטית על מצע סינתיסייזרים מקפיצים ואופוריים.
לא משנה באיזה מצב צבירה אתם נמצאים, אין מצב שהשיר הזה לא יעשה לכם נעים בגוף ויעיף אתכם הכי גבוה לשמיים.
4. Arcade Fire- Rebellion (Lies)
השיר המופלא הזה הזה מכיל בתוכו כל כך הרבה אינטרפטציות ופרשנויות. "אני מרגיש קצת כמו החלילן מהמלין כשאני שר אותו" סיפר ויין באטלר ששואף להעיר את הילדים ממסך השקרים והשתיקה שהתרבות המודרנית והסוציאליזציה אופפת אותם בו.
אבל המרד לא צריך לבוא רק מכיוונם של הילדים, אליהם באטלר מפנה חלק נרחב מהטקסטים שלו, אלא גם מאיתנו. אנחנו צריכים למרוד בתרבות הצריכה, בדברים שאנו לוקחים כמובן מאליו ובאורח החיים המנוון שנכפה עלינו. אנחנו חייבים להיות ביקורתיים ולהוציא את הראש לעיתים קרובות יותר מהתחת של עצמנו.
ברמה המוזיקלית, הרוק המוכר של ארקייד פייר משתלב בצורה גאונית עם עיבודי כלי המיתר הצועניים שמאפיינים את אלבומם הראשון והמושלם, Funeral.
הרגע בו נכנס הכינור לקראת הדקה הרביעית של השיר הוא מהרגעים המוזיקליים היפים ביותר של העשור. רגע מכונן בהם מתחברים כל כך הרבה רבדים מוזיקליים אל תוך שיא רגשי חסר תקדים. ללא ספק מדובר מהמנוני האינדי הגדולים בהיסטוריה.
3. Animal Collective- My Girls
השיר האדיר הזה הוא לא רק אחד משירי הפופ האלטרנטיביים הגדולים של העשור, הוא אחד משירי הפופ הגדולים אי פעם! בואו אנסח את זה מחדש, זה שיר פופ מושלם.
הפער בין הטקסטורות המוזיקליות האינסופיות שעוטפות את השיר הזה לבין המילים הכל כך ארציות שלו כמעט בלתי נתפס. בשיר מבקש "פנדה בר" (נח לנוקס) לוותר על כל הדברים החומריים שברשותו בעבור ארבע קירות לאישתו ולילדה שלו, ואם ארבע קירות זה כל מה שלנוקס צריך בשביל ליצור מוזיקה על זמנית אז אני מוכן לשלם לו את המשכנתא.
2. The National- Fake Empire
השיר הזה מושלם בכל כך הרבה רמות. הטקסט הרומנטי שמתכתב עם עולמות הפוליטיקה, הפוליריתמיקה שמשחקת עם הראש וכמובן קולו הבריטוני והחד פעמי של מאט ברנינגר ששורף את הנשמה בכל פעם מחדש.
"אנחנו חצי ערים באימפריה מזויפת" שר ברנינגר אל דור שלם של אנשים אפתטיים ומבולבלים ולאן שלא תסתכלו סביבכם תגלו שהוא צדק.
1. The Strokes- Hard to Explain
"אני אומר את הדברים הנכונים אבל פועל בדרך הלא נכונה" שר ג'וליאן קזבלנקס ובמשפט אחד מתמצת את אלבום המופת של הסטרוקס, Is This It, ואת רוח הנעורים של תחיית רוק הגראז'ים של שנות ה- 2000.
עם אנרגיה בלתי ניתנת לעצירה וטקסט צעיר על חוסר היומרה בלנסות ולהבין כל דבר, השיר הכי יפה מתוך היצירה הכי חשובה של של שנות האלפיים הוא הבחירה המתבקשת למקום הראשון. שיר שנועד לחיות לנצח.
בכל יום רגיל אנחנו רק מחכים לחזור הביתה אבל דווקא בימים האלה קשה לנו להיות נעולים בתוך ארבע קירות. קשה לנו שלא לצאת לטייל, לעבוד, לעשות ספורט, לעזאזל אפילו קשה לנו עם הילדים. אבל הנה כמה שירים שיזכירו לנו עד כמה הבית (ולאו דווקא הפיזי) הוא דבר מדהים וחשוב.
Depeche Mode- Home
אומרים שבית זה היכן שהלב נמצא, ובאמצע הניינטיז הלב של מרטין גור היה ספוג כולו באלכוהול וחרדות. השיר הזה נכתב באותה תקופה חשוכה בה גור היה מכור לאלכוהול וניסה בעיקר להפנים את העובדה וגם למצוא דרך מילוט ממנה.
ה"בית" עליו שר גור הוא לא מקום פיזי, אלא מצב תודעתי של כמיהה לחום והשלמה. "אני מודה לך על כך שהראית לי בית" שר גור ומדהים לגלות שוב איך המצוקה של האחד היא הנחמה של האחר וכן, למרות הנושא הקודר השיר הזה מנחם ומחמם אותי בכל פעם מחדש.
למרות כל השנים שעברו עדיין מדובר באחד השירים האהובים עלי ומהיפים ביותר של אגדת הסינת'פופ הבריטית. כל כך אנדרייטד.
Simon & Garfunkel- Homeward Bound
הסינגל השני אי פעם של סיימון וגרפונקל הוא סיפור די מציאותי שהתרחש כשסיימון הופיע באנגליה ונתקע בתחנת רכבת בליברפול בגשם. לפתע הכמיהה לביתו האמיתי בארה"ב הייתה חזקה מכל דבר אחר והשיר פשוט התפרץ מתוכו.
לאחר שנים סיימון עצמו סיפר שזה לא מהשירים הכי אהובים עליו ברפרטואר שלו אבל שהתמימות שלו נוגעת בו עד היום. את האמת, שבכולנו.
Ozzy Osbourne- Mama I'm Coming Home
השיר הזה היה הראשון שאהבתי מכל הרשימה הזאת. הייתי בערך בן שש או שבע כשאחי הגדול הכיר לי אותו לראשונה ועד היום כשאני שומע אותו הוא מזכיר לו אותו. למרות ואולי דווקא בגלל שאחי חי בארצות הברית כבר למעלה מעשרים שנה, לשיר הזה תמיד תהיה עבורי תחושה של בית.
את המילים לשיר כתב למי קילמיסטר, סולן להקת מוטורהד, על שרון אוסבורן, אישתו של אוזי אותה הוא נהג לכנות "Mama". רגע לפני שהיה מסיים סיבובי ההופעות, היה אוזי אומר לשרון בטלפון, Mama I'm Coming Home ומשם הגיע הרעיון לשיר. את השיר אגב הלחין במיומנות אדירה זאק וויילד.
Madness- Our House
שירים על בית לא חייבים להיות תמיד מדכדכים או מרגשים. לפעמים הם יכולים להיות פשוט כיפיים כמו השיר הזה (וכמו כל הקריירה) של מדנס.
להיט הענק הזה נכתב על ידי חברי ההרכב, כריס פורמן קארל סמית' על זיכרונות הילדות שלהם מהבתים המלאים והמשוגעים בהם גדלו השניים. "תמיד משהו קורה בבית שלנו ובדרך כלל הוא מאוד קולני…". נשמע כמו תיאור של כל בית ישראלי.
Of Monsters and Men- Little Talks
השיר הנפלא הזה של להקת האינדי האיסלנדית מ- 2011, מתאר שיחה בין בני זוג בה הגבר מת והאישה נשארה בחיים בביתם המשותף.
האישה מתארת עד כמה הבית ריק עכשיו כשהוא איננו בעוד הוא מצידו מנסה להרגיע ולנחם את אהובתו בכך שיום אחד הם יתאחדו. עכשיו תקשיבו שוב לשיר ותופתעו מהדיכוטומיה שבין הלחן השמח יחסית לבין הטקסט הקודר. ממליץ גם על הגרסה האקוסטית שלו שמפתיעה לטובה.
Pet Shop Boys- Home and Dry
לא מהלהיטים הגדולים של הצמד הבריטי האייקוני, אבל ללא ספק אחד השירים המרגשים שלהם. הקטע הזה נכתב מנקודת מבטו של מישהו או מישהי הממתינים לאהובם שישוב הביתה מרחוק.
"הלוואי שיכולת להיות כאן איתי" שר ניל טננט בקולו המלטף ולא מצליח שלא לרגש. השיר נכלל באלבום Release מ- 2002 בו אימצו הבויז את הגיטרה האקוסטית על פני צלילי הדאנס האלקטרוניים המוכרים שלהם והתוצאה (למרות שנאת המעריצים האדוקים) לא פחות ממופלאה.
Crosby, Stills, Nash and Young- Our House
את הקטע הקלאסי הזה כתב גראהם נאש על התקופה בה הוא ואהובתו, ג'וני מיטשל (יחד עם שני החתולים שלה), חלקו דירה בלוס אנג'לס לקראת סוף שנות השישים.
כמו כל האווירה הבורגנית בשיר, אפילו השורה המפורסמת על האגרטל היא אמיתית. לפעמים הבית הוא סך כל הדברים המשעממים שאנחנו עושים בו ופאק איזה מלודיות מדהימות יש לשיר הזה.
Blind Faith- Can't Find My Way Home
השיר הנפלא הזה נכתב על ידי סטיב ווינווד ובוצע לראשונה על ידי הסופרגרופ שלו בליינד פיית' (יחד עם אריק קלפטון, ג'ינג'ר בייקר וריק גרץ').
בניגוד למנהגו, בשיר הזה מנגן קלפטון על גיטרה אקוסטית, מה שמקנה לו אווירה אינטימית ייחודית שעוטפת אותו בהרבה חום. וכן, השורה "אני מסטול, אני לא מצליח למצוא את דרכי חזרה הביתה" היא לא פחות מגאונות צרופה.
Death Cab for Cutie- Home is Fire
בשנים האחרונות אני מגלה יותר ויותר את Death Cab for Cutie ונהנה מכל רגע, בטח עם שירים כמו Home is Fire.
אלבומם המפורסם ביותר של ההרכב מוושינגטון הוא Transatlanticism המעולה שעוסק כולו בריחוק, והנה גם כשמגיעים סוף סוף הביתה ב- Home is Fire התחושה היא עדיין של ניכור. "בית הוא אש, תזכורת שורפת למקום אליו אנחנו שייכים…". אני מניח שלא לכולם בית הוא מקום מבטחים.
Leonard Cohen – Going Home
ואיך אפשר בלי הכהן הגדול? את השיר היפיפה הזה שפותח את אלבומו הנפלא מ- 2012, Old Ideas, כתב כהן (יחד עם פטריק לאונרד) מנקודת מבטה של המוזה שלו המתבוננת בו בעיניים חודרניות ולב פתוח.
לפני ששוחרר רשמית, פורסמו מילות השיר כפואמה בעיתון "הניו יורקר" וכשנשאל כהן היכן היה כשכתב אותו הוא ענה: "בצרות".
"אני חוזר הביתה בלי הצער שלי, אני חוזר הביתה להיכן שטוב יותר עכשיו…" שר כהן ואי אפשר שלא להתגעגע לאחד הכותבים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה.
אחד מזיכרונות הילדות הכי חזקים שלי הוא הרגע שבו Changes של טופאק יצא. אני נשבע לכם שיום אחרי זה חצי מהבנים הלבנבנים בשכבה שלי במקיף ג' באר שבע, לבשו מכנסי Xboy וסימנו "ווסטסיייייייד" עם הידיים כאחרוני הגנגסטרים בגטו של קומפטון. הראפ כבש סופית את המיינסטרים. המהפכה הושלמה.
89. Catatonia- Road Rage
סינגל הפריצה של ההרכב הוולשי המעט נשכח הזה, נקרא על שמם של 2 דמויות ניינטיז אייקוניות: מאלדר וסקאלי מ"תיקים באפלה". אבל עד כמה שהשיר הזה היה טוב (והוא שיר מעולה) Road Rage שיצא אחריו במאי 1998 הצליח להתעלות עליו.
השיר נכתב בעקבות הרצח של לי הארווי בידי חברתו, הדוגמנית, טרישיה אנדרוס, שדקרה אותו 42 פעמיים לאחר ויכוח במכונית. נורמלי סך הכל.
אבל בינינו, גם אם לא אהבתם את השיר, המבטא הוולשי הכבד של הסולנית, קאריס מת'יוס, לא הורס אתכם?
88. Len- Steal my Sunshine
קל לשכוח שלפעמים מוזיקה נועדה פשוט בשביל לגרום לנו להרגיש טוב יותר וזה בדיוק מה ש- Steal My Sunshine עושה. סינתזת ההיפ הופ/דיסקו/פופ הזאת זכתה להצלחה שקטה שכבשה אט אט את העולם עם וייב אופטימי של קיץ שטוף שמש בקליפורניה.
"ה- Don't You Want Me" של שנות התשעים כונה השיר הזה על ידי מבקר המוזיקה רוב ברונר מ- Entertainment Weekly בהתייחסו לקאלסיקת האייטיז האלמותית. אז Steal my Sunshine אולי לא פורץ דרך ומשפיע כמו Don't You Want Me, אבל הוא בהחלט הפך את הניינטיז לעשור קצת יותר כיף.
87. Dr. Dre- Nuthin' but a 'G' Thang
בשני העשורים האחרונים ההיפ הופ הוא המיינסטרים החדש והרבה מזה בזכות ד"ר דרה. האיש שעמד מאחורי N.W.A המיתולוגית ועשרות הפקות לאורך השנים, שחרר את אלבום הבכורה שלו, The Chronic, ב- 1992 כאשר Nuthin' but a 'G' Thang היה הסינגל המוביל מתוכו.
הקטע הוא שיאו של תהליך בו הפך הגנגסטראפ מתופעה שולית יחסית שהחלה באמצע שנות השמונים, לפסגות המיינסטרים. בשיר מתארח לראשונה סנופ דוג שיהפוך בעצמו לכוכב על ובכלל השיר הזה פרץ את הדרך לעשרות אמני ראפ והיפ הופ שיכבשו את ראשי המצעדים לכל אורכו של העשור.
86. Goo Goo Dolls- Iris
לא הרבה יודעים, אבל לפני שהפכה לממתק סוכרתי, גו גו דולז הייתה להקת פאנק בועטת. למעשה אם תאזינו לשני האלבומים הראשונים שלהם לא תאמינו שמדובר באותה להקה.
אבל לשלישייה מבאפלו ניו יורק, היו תוכניות גדולות הרבה יותר. וככה אט אט הם חתכו למיינסטרים עם שורת להיטי פופ-רוק מתקתקים אך אפקטיביים להחריד שנטחנו למכביר בחצי השני של העשור.
השיא היה עם Iris שקיבל דחיפה ענקית בזכות חלקו בסרט City of Angels והפך לאחד הלהיטים הגדולים של העשור. למרות שנחרש עד דק בכל מיקסטייפ של ילד בן 15, תאמינו או לא, הוא ממשיך להיות אפקטיבי גם היום.
85. Robert Miles- Children
באמצע שנות ה- 90, חדרו סוף סוף הרייבים ומסיבות הטראנס למיינסטרים אחרי שנים שחיו במחתרת. אבל החגיגה התחלפה מהר מאוד בביקורת אחרי במספר לא מבוטל של צעירים שנהרגו בתאונות דרכים אחרי המסיבות הללו.
הצעירים השתויים והעייפים נאלצו לנסוע מסטולים וגזורים מרחקים ארוכים עד למסיבות וחזרה ולעיתים תכופות מדי נרדמו על ההגה.
כתוצאה מזעקת הביקורת שהושמעה נגד תרבות הטראנס, החליט ה- DJ האיטלקי, רוברט מיילס, ליצור קטע עדין יותר ש"ירגיע" מעט את המבלים ויוריד את הדופק לפני שהמסיבה נגמרת.
התוצאה הייתה הקטע Children, שיר טראנס בבסיסו עם מלודיית פסנתר עדינה ומרגיעה. בגלל שהשיר לא היה שיר טראנס רגיל, הוא הפך ללהיט בינלאומי עצום שחרג הרבה מעבר לקהל חובבי הטראנס.
הקטע החלוצי הזה שינה את תרבות הטראנס ואף היה לסנונית ראשונה של תת ז'אנר שיקרא לימים "דרים טראנס" (Dream Trance)
84. Madonna- Frozen
אחרי Bedtime Stories, חיפשה מדונה כיוון מוזיקלי חדש ומצאה אותו במפיק וויליאם אורביט (פרינס, בריטני ספירס, פינק, יו2 ועוד). אורביט לקח את מדונה לכיוון הכי אלקטרוני בקריירה שלה והתוצאה היא Ray of Light, אלבומה הטוב בקריירה.
השינוי ניכר כבר בסינגל הראשון והנפלא, Frozen, שהציג את האימג' החדש של מדונה ואת הכיוון המוזיקלי האלקטרוני, טריפ-הופי שלה שמאז לא שוחזר בהצלחה.
83. Duran Duran- Ordinary World
בסוף שנות השמונים הפופולריות של דוראן דוראן פחתה משמעותית, אבל ב- 1993 הם חזרו בגדול עם אלבומם השביעי, Duran Duran הידוע יותר בכינויו The Wedding Album בגלל תמונות החתונה של הוריהם של חברי הלהקה שמעטרות את עטיפת האלבום- קונספט די מביך לכשעצמו.
הסינגל הראשון מהאלבום, Ordinary World, הוא חלק מסדרת שירים שכתב סיימון לה בון בעקבות מותו של חברו, דייויד מיילס, ב- 1986 ומצליח להתבלט כאחד מהשירים הבאמת איכותיים של שנות התשעים.
82. ?Monaco- What Do You Want From Me
לשיר הזה מגיע להיכנס לרשימה רק בגלל שהאלבום מתוכו הוא הגיע, Music For Pleasure, הוא מהפנינים החבויות והכי פחות מוערכות שלא בצדק בעשור הזה. בפרויקט הצד שלו, פיטר הוק (ג'וי דוויז'ן, ניו אורדר) יחד עם הזמר והגיטריסט, דייויד פוטס, הוכיח שהוא יכול לנפק להיטי פופ נפלאים גם ללא החברים מלהקת האם.
אם תשאלו אותי אז יש ב- Music For Pleasure לפחות 4-5 שירים יפים יותר מ- ?What Do You Want From Me ובכל זאת מדובר באחד מלהיטי הרוק-פופ היפים והממכרים של העשור.
81. Travis- Writing to Reach You
שניה וחצי לפני שהסתיים העשור, שיחררו טראוויס הסקוטיים את אלבומם השני והמפתיע מאוד לטובה תחת הפקתו של המפיק הגאון, נייג'ל גודריך.
אחרי הטירוף של האחים גאלאגר, הצבעוניות של ברט אנדרסון והאלקטרוניקה של תום יורק, האי הבריטי היה זקוק לקצת שקט ושלווה ו- The Man Who סיפק בדיוק את זה. סיכום מלנכולי, שקט ואישי לעשור חברתי, צעקני וצבעוני. אם תרצו The Man Who הוא כמו שביזות יום א' אחרי סופ"ש פרוע במיוחד.
בין כל השירים הבאמת נפלאים בו, כנראה היפה ביותר הוא Writing to Reach You ולא רק בשל השורה האלמותית בו ששואלת "מה זה בכלל וונדרוול"? כן, הניינטיז היו עשור מעולה לגדול בו.
"בעודי הולך בגיא צלמוות, אני מביט על חיי ומבין כי דבר לא נותר…". השיר הזה, מתוך הסרט "סיכון מחושב" עם מישל פייפר, הביא את תרבות הגנגסטרים, ובעיקר את ההשלכות שלה למיליוני מאזינים ברחבי העולם. פתאום להיות גנגסטר מיוסר היה הדבר הכי מגניב בעולם.
השיר הוא סוג של עיבוד מחדש לשיר Pastime Paradise של סטיבי וונדר מ- 1976. וונדר התנה את השימוש בשיר בכך שלא יהיו בו קללות ושפה לא נאותה. זו הסיבה שזהו אחד השירים הבודדים בהיסטוריה של הראפ שעוסק בגנגסטרים מבלי שתהיה בו ולו קללה אחת.
79. Natalie Imbruglia- Torn
כמו הרבה כוכבים אוסטרליים לפניה, גם נטלי אימברוגליה החלה את הקריירה שלה באופרת הסבון המפורסמת "שכנים". אך תהילת העולם שלה הגיעה בזכות סינגל הבכורה שלה, Torn, שיצא באוקטובר 1997.
השיר התפוצץ כמעט בבת אחת על העולם והפך לאחד השירים הכי מזוהים עם שנות התשעים. מדובר היה בלהיט בינלאומי מפלצתי שמרוב שהיה גדול מחק מהתודעה לגמרי את העובדה שמדובר בקאבר ללהקת Ednaswap האמריקנית (למעשה, לא רבים יודעים את זה גם היום).
הלהיט הזניק את אימברוגליה למעמד של כוכבת על ואלבום הבכורה שלה, Left of the Middle, מכר למעלה מ- 7 מיליון עותקים. לא רע בכלל.
מסתבר שלא סתם אומרים שלב שבור מעורר את המוזה. גוון סטפני כתבה את השיר הזה בעקבות הפרידה שלה מבסיסט הלהקה, טוני קאנל, והזניקה את הקריירה של No Doubt למחוזות השמורים לגדולים ביותר.
במקור Don't Speak היה אמור להישמע כמו עוד שיר פאנק-סקא מהסוג שמילא את שני האלבומים הראשונים של הלהקה, אבל גוון החליטה להוריד טמפו ולהפוך את השיר למעין בלדה.
ההחלטה כאמור השתלמה בענק. Don't Speak הפך לשיר המושמע ביותר באמריקה בשנת 1996, תפס את המקום הראשון במצעד האמריקאי במשך 16 שבועות רצופים (!) והפך לאחד הלהיטים הגדולים של העשור.
למרות שהיה בעיני די בלתי נסבל בזמן אמת, היום אני בהחלט מבין למה היה מדובר בלהיט כל כך גדול.
77. Michael Jackson- Black or White
ההיסטריה סביב מייקל ג'קסון לא נעצרה באייטיז. ב- 1991 הוציא מלך הפופ את אלבומו השמיני ושטף את העולם מחדש עם להיטי ענק כמו Remember the Time, Heal the World, In the Closet ואחרים.
אבל מעל כולם עמד הסינגל הראשון מהאלבום, Black or White, שעם ריף הגיטרה הממכר, הקליפ הקאנוני שכלל את מקולי קאלקין (ילד פלא בזמנו) ואת אפקט החלפת הפנים שזכה מאז לאינספור פארודיות, הפך לאחד מסימני ההיכר של העשור.
76. 2Pac feat. Dr.Dre- California Love
שני האייקונים הגדולים ביותר שמייצגים את ההיפ הופ של החוף המערבי בשיר אהבה למדינת מולדתם, קליפורניה. השיר הזה היה סוג של סינגל קאמבק עבור טופאק אחרי שחררו מהכלא והפך ללהיט ענק שהביא לו אפילו מועמדות לגראמי.
גם הקליפ העצום שצולם לשיר, בהשראת סרטי מקס הזועם, החצין את צמד התדמיות הגדולות מהחיים של טופאק ודרה והפך לאייקוני.
TLC- Waterfalls .75
ללא ספק אחד מהמנוני הניינטיז ומהשירים המזוהים ביותר עם העשור. על פי חברות הלהקה, "לרדוף אחרי מפל" זו אנלוגיה לרדיפה אחר דברים שלא יקרו, אך בנוסף זהו שיר העוסק במחלת האיידס.
ליסה "לפט איי" לופז הייתה דוברת מאוד קולנית בכל הקשור לסקס בטוח כאשר לעיתים קרובות היא אף הסתובבה עם קונדומים מחוברים לבגדיה.
כמו הרבה מהשירים ברשימה, גם Waterfalls, חייב חלק גדול מההצלחה שלו לקליפ שליווה אותו שעלה כמיליון דולר ובאופן טבעי נטחן ללא הפסקה ב- MTV.
74. Offspring- Self Esteem
השיר הזה מתאר סיטואציות שעל פי סולן הלהקה, דקסטר הולנד, מבוססות על קשרים אמיתיים שהיו לו ולחברים שלו עם בנות המין השני שדרכו עליהם כי לא היה להם מספיק ביטחון עצמי.
אי אפשר להגיד שהסיטואציות הללו נדירות (בלשון המעטה), בטח בגיל ההתבגרות, אולי זו הסיבה שהשיר הזה היה להיט ענק כשיצא בדצמבר 1994 ונשמע אקטואלי ומעולה גם היום.
73. The Connells- 74-75
למרות שהיו די אנונימיים במולדתם ארה"ב, ב- 1993 שיחררו "הקונלס" את ה- One Hit Wonder הבלתי צפוי הזה שהפך ללהיט ענק ברחבי אירופה.
אז נכון זה שיר מעט שמאלצי ולא באמת ייחודי, אבל הוא כן לוחץ חזק על כפתור הנוסטלגיה וזה תמיד עובד.
72. Moby- Why Does My Heart Feel So Bad?
את הלהיט האלקטרוני הנוגה הזה, כתב מובי כבר ב- 1992 אבל זנח אותו משום שהוא היה נשמע לו כמו "קטע טכנו ממש רע…". שנים מאוחר יותר חזר מובי לקטע הגנוז ועיבד אותו מחדש כשיר עדין יותר, איטי יותר ו"רומנטי יותר".
התוצאה היא אחד מקטעי הטכנו המפתיעים והמשפיעים ביותר ביותר של העשור וזה למרות שיצא חודשיים לפני סיומו.
71. The Cranberries- Ode to My Family
אז נכון היו שם Zombie, Linger ו- Dreams לפני כן, אבל השיר הכי יפה ובעיקר הכי מרגש של הקרנבריז הוא ביי פאר Ode to My Family.
השיר נכתב על ידי דולורס או'ריורדן כשיר כמיהה וגעגוע למשפחתה ובעיקר לילדותה ולזמנים הפשוטים יותר לפני שהפכה למפורסמת. כשאת אינך: פרידה מדולורס או'ריורדן>>
70. Dave Matthews Band- Crash into Me
דייב מת'יוס בנד אף פעם לא ממש הצליחו בגדול מחוץ למולדתם שבארה"ב, בטח שלא בישראל. אבל ההפסד כולו שלנו.
השיר שיצא כסינגל השלישי מתוך אלבומה השני של הלהקה, Crash, נכתב מנקודת מבטו של מציצן שעוקב אחר מושא אהבתו (תאבתו?) דרך חלון ביתה.
השיר לא היה להיט גדול במיוחד בזמן אמת, בטח לא ברמה הבינלאומית, אבל אט אט הפך לשירים האלה שאתה דופק את הראש על זה שלא הכרת אותם קודם.
69. Babybird- You're Gorgeous
אולי לא מדובר באחד מלהיטי הניינטיז הגדולים ביותר, אבל זה לגמרי אחד השירים הכי קסומים שיצאו בעשור הזה. הקסילופון והעיבוד העדין והנפלא עומד כמעט בסתירה לנושא בו הוא עוסק, צלם דוגמניות שמנצל את מושאי צילומיו, שני עשורים לפני תנועת ה- METOO#.
68. Nas- If I Ruled the World (Imagine That)
מחוזק בלורן היל, הראפר "נאס" הפציץ עם אחד משירי הראפ הגדולים בהיסטוריה. בשיר מתאר "נאס" את כל מה שהיה עושה אם היה עשיר והיה "שולט העולם".
השיר הוא חידוש של קלסיקת האולד סקול, If I Ruled the World של הראפר קרטיס בלואו ששר איך הוא יביא שלום כשיהיה מלך. בגרסה שלו, "נאס" משלב סימפול מהשיר Friends של "הודיני" והופך את השיר ליותר "חומרני" מצד אחד, אך באופן שמדגיש את החלמות הגדולים באמת של מי שבא מהגטו.
אגב, אפשר לשמוע את לורן היל עושה מחווה קטנטנה לשיר בלהיט הענק של ה"פוג'יז", Ready or Not.
67. Tom Petty- Learning to Fly
לפעמים לא צריך הרבה בשביל ליצור קלאסיקה, 4 אקורדים זה מספיק מסתבר. טום פטי כתב את השיר אחרי שראה ראיון בטלוויזיה עם טייס שטען שזה "לא קשה ללמוד לטוס, אם כבר החלק הקשה הוא הנחיתה".
השיר לקוח מאלבומו השמיני והמעולה של פטי, Into the Great Wide Open שגם לשיר הנושא שלו, עם הקליפ בכיכובו של ג'וני דפ, יש מקום ברשימה הזאת. כמה חבל שיש רק 90 שירים.
66. Everything But the Girl- Missing
עם כל הציניות וכל הפלצנות, באמת שקשה שלא להשבות בקסמו של שיר שהפזמון שלו מכיל את המשפט: "אני מתגעגעת אליך כמו שהמדבר מתגעגע לגשם". בנאלי, חרוש ועם זאת כל כך פשוט ונוגע.
מדהים שלקח ללהקה לא פחות משמונה אלבומים ו- 12 שנים לשחרר להיט. למעשה בגירסתו הרגילה השיר לא הצליח בכלל, רק אחרי שהמפיק וה- DJ, טוד טרי, מיקסס את אותו הוא הפך ללהיט בינלאומי ענק ולא פחות חשוב, מוערך מאוד.
65. U2- One
השיר הזה נבחר כשיר העשור בישראל ולמרות שעם השנים הפכו לבלתי נסבלים, אי אפשר לקחת מבונו דה אדג' ושות' את האלבומים הנפלאים והשירים החזקים של תחילת העשור.
כמו שכתבתי בעבר בפוסט על 10 שירים עם משמעות שונה ממה שחשבתם, ONE הוא לא שיר על אחדות אוניברסלית או משהו בסגנון, זהו למעשה שיר על חרדה של ילד לצאת מהארון אל מול אביו ובכל זאת קלאסיקה. 25 שנה ל- Achtung Baby של U2>>
64. Placebo- Pure Morning
Pure Morning היה השיר האחרון שהוקלט עבור אלבומה השני של הלהקה, Without You I'm Nothing והסינגל הראשון שיצא מתוכו. אחרי אלבום בכורה מצליח, השיר הזה הוכיח שפלסיבו הם יותר מתופעה חולפת.
בהרבה מובנים Pure Morning מציג את הסטנדרט של פלסיבו שמצד אחד משלב סאונד אלטרנטיבי אך מצד שני לא מוותר על הנגישות הפופולרית. יכול היה לצאת מהלהקה הזאת יותר אבל בלי קשר לאם אתם אוהבים אותם או לא, אין ספק שמדובר בבן זונה של שיר.
63. Weezer- Buddy Holly
ולחשוב שריברס קואמו, סולן הלהקה, לא רצה לכלול את השיר הזה באלבום.
קלאסיקת הניינטיז הזאת שעושה כבוד לאייקון הרוקנ'רול, באדי הולי, שוחררה כסינגל השני מאלבום הבכורה של וויזר וכבשה את העולם.
גם הקליפ עצמו הוא מחווה לסדרה האמריקאית המיתולוגית, Happy Days, מה שעזר לשיר להיטחן נון סטופ ב- MTV.
62. Depeche Mode- Home
מאיזשהי סיבה השיר הזה תמיד הולך לאיבוד ברפרטואר העצום של דפש מוד למרות שאין בכלל ספק שהבלדה הנוגעת בשלמות הזאת היא מהשירים היותר יפים בקריירה המדהימה של הלהקה.
נכון, יש מקום ברשימה הזאת גם ל- I Feel You, Walking in My Room, It's No Good ועוד קלאסיקות ניינטיז של דפש מוד, אבל הגיע הזמן לעשות גם ל- Home את הכבוד המגיע לו. יצירת מופת אמיתית. 20 שנה ל- Ultra של דפש מוד>>
61. Alanis Morissette- Ironic
לא הרבה יודעים את זה, אבל לפני שהפכה לנציגת הרוק הנשי של שנות ה- 90, לאלאניס מוריסט היו כבר שני אלבומי דאנס-פופ ששחררה בגיל 17 ו- 18 בקנדה ארץ מולדתה.
אך הנתיב המוזיקלי שלה השתנה ב- 180 מעלות כשעברה ללוס אנג'לס ופגשה את המפיק והמלחין גלן באלארד. באלארד דחף את מוריסט לכתוב טקסטים בעוד שהוא עצמו היה אחראי על ההפקה והלחנים. יחד הם כתבו את אלבומה השלישי הרשמי של אלאניס, Jagged Little Pill, שהיה אלבום רוק טהור, שונה מאוד משני האלבומים שהוציאה כנערה.
האלבום היה הצלחה מסחררת, נשאר במצעד המכירות האמריקאי שנתיים וחודשיים (!!) והפך לאחד מהאלבומים הנמכרים בהיסטוריה. הרבה מזה קרה בזכות להיט הענק והסינגל השלישי מתוך האלבום, Ironic שמתאר סיטואציות יום יומיות שמסתיימות בשאלה "האין זה אירוני"? השיר אף זכה בתואר שיר השנה בישראל ב- 1996 שזה הכבוד הכי גדול לא?
60. Beastie Boys- intergalactic
4 שנים אחרי Ill Communication חזרו הביסטי בויז לעניינים עם Hello Nasty שגם האנשים שהכי רחוקים מעולם ההיפ הופ (כמוני) יכלו ליהנות ממנו.
הסינגל הראשון, Intergalactic, התפוצץ ב- MTV בזכות קליפ אדיר ומצחיק במיוחד שעושה מחווה למפלצות הקייג'ו מהמיתולוגיה היפנית. השיר עצמו זכה בסוף השנה בפרס הגראמי לשיר ההיפ הופ הטוב ביותר.
אגב, זה לא של- Sabotage אין מקום ברשימה, זה פשוט שהרשימה קצרה מדי.
59. Massive Attack- Unfinished Sympathy
חלוצי הטריפ-הופ מבריסטול שחררו ב- 1991 את אחד השירים המהפכניים של הניינטיז. עם הפקה אלקטרונית חלוצית וחמושים בקולה המרטיט של הזמרת שרה נלסן, Unfinished Sympathy הפך לאחד ההמנונים של העשור ואחד הסינגלים הכי מוערכים ובצדק.
58. Portishead- Glory Box
אמנם אבותיהם הרוחניים, מאסיב אטאק, הקדימו אותם ביצירת צליל הטריפ-הופ שכל כך מזוהה עם בריסטול אנגליה, אבל פורטיסהד עזרו להביא את הז'אנר לקהלים חדשים בזכות השיר הזה.
קטע סקסי, רגיש וקסום במיוחד על אישה שמאבדת אמון באהבה ורק מחפשת סיבה להרגיש שוב אישה.
57. Faith No More- Epic
פיית' נו מור היו צריכים לשחרר 2 אלבומים מלאים לפני שמצאו את הקול של מייק פאטון, אבל ההמתנה הייתה שווה. המילים, האטיטוד ובעיקר הקול המטורף של פאטון הביאו את הלהקה עד לפסגת המיינסטרים.
הלהיט הגדול ביותר של פאטון ופיית' נו מור היה ללא ספק Epic האפי (תסלחו לי על משחק המילים המביך אך המתבקש) שמצליח עד היום להטריף חושים. בשיאה מכרה פיית' נו מור מיליוני עותקים מאלבומיה, הייתה מועמדת לגראמי ואפילו הואשמה על ידי אנתוני קידיס בניבת הסטייל שלו (אמיתי לגמרי).
56. Mazzy Star- Fade into You
פיסה אקוסטית אלטרנטיבית עם נגיעות דרים-פופ. אחד מהשירים המרגשים והיפים ביותר בניינטיז.
זה היה הלהיט היחיד של מזי סטאר האיכותית אבל כזה שהפך לפסקול של מיליוני בני נוער שבורי לב ברחבי העולם. קסם.
55. Daft Punk- Around the World
144 פעמים חוזר על עצמו המשפט Around the World בשיר. 144 פעמים שהפכו את דאפט פאנק למבשרי ההאוס המודרניים ולאחד ההרכבים האלקטרוניים החשובים ביותר. את הקליפ הגאוני לשיר אגב ביים מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול").
54. Queen- The Show Must Go On
אין צוואה יותר מכובדת שיכול היה להותיר לנו פרדי מרקורי מאשר את השיר האדיר הזה.
השיר נכתב דווקא על ידי בריאן מיי בימיו האחרונים של מרקורי, על האופן בו החיים ממשיכים ואנחנו כבני אדם צריכים לנצל כל רגע מהם.
מיי עצמו חשש שמרקורי לא יצליח לבצע את השיר כמו שצריך בעקבות ההתדרדרות המהירה במצבו הבריאותי אבל פרדי הגיע לאולפן ההקלטות, דפק צ'ייסר, אמר למיי: "I'll Fucking do it Darling" והשאר היסטוריה.
53. Air- All I Need
הסינגל השלישי של הצמד הצרפתי מאלבומם הסופר מצליח, Moon Safari הוא מהבלדות היפות הכי יפות של העשור.
נישאים על מסורות השאנסונים הצרפתיים ומחוזקים בזמרת האמריקאית, בת' הירש, All I Need הוא מהקטעים הקטנים והעדינים הללו שהגדירו עשור שלם של חיבורים מוזיקליים ושילוב של ישן וחדש.
52. Prodigy- No Good (Start the Dance)
השיר הטוב ביותר של חלוצי הטכנו מתוך האלבום האדיר שלהם Music for the Jilted Generation מ- 1994.
השלישייה הבריטית חשפו את עולם הטכנו למיליוני אוזניים חדשות ברחבי העולם והרבה בזכות הקטע הענק הזה שמצליח לשמור על טריות ואנרגיות שיא גם היום.
51. Nick Cave- Into My Arms
אחת מהבלדות היפות ביותר של נסיך האופל וזה לא דבר של מה בכך. בשיר מתאר קייב את חוסר האמונה שלו באלוהים או מלאכים אבל את האמונה החזקה שיש לו באהבה.
קייב סיפר כי זה אחד השירים שהוא הכי גאה ואם הוא אמר את זה, אז מי אנחנו?
50. Soundgarden- Black Hole Sun
ללא ספק ה- להיט של סאונדגארדן וכריס קורנל. אחד משירי הרוק המפורסמים והמשפיעים של הניינטיז, הרבה בזכות הקליפ הסוריאליסטי שלו שבוים על ידי האוורד גרינהל שביים את הקליפים הממוחשבים והמדהימים לסינגלים של הפט שופ בויז מהאלבום Very.
הטקסט האפל משהו של השיר עזר לקשר את התנועה הגראנג'ית סבב תמות של דיכאון ועצב, מה שעזר לסקס האפיל של הז'אנר ושל סאונדגארדן בפרט. בכל מקרה שיר נפלא.
49. Metallica- Enter Sandman
אין ספק שמבחינת הצלחה וחשיפת קהלים חדשים לז'אנר ל- Nothing Else Matters יש מקום ברשימה הזאת. אבל מה לעשות שהוא טחון, חרוש ואוברייטד לגמרי, בטח לעומת אחיו הבכור, Enter Sandman.
סינגל הבכורה מתוך "האלבום השחור" של מטאליקה, מכיל את אחד מריפי הגיטרה הממכרים ביותר ואת הפזמון הכי פופי של הלהקה עד כה, זאת מבלי לאבד את הסאונד הכבד והעמוק שכל כך מאפיין אותה.
השילוב המושלם בין המטאל של מטאליקה, תחיית הגראנג' של תחילת הניינטיז וטקסט שעוסק באחד הפחדים הכי בסיסיים שלנו כבני אנוש: סיוטים, הופך את השיר הזה לקלאסיקה אמיתית.
48. Blind Melon- No Rain
השיר הזה נכתב על ידי בסיסט הלהקה, בראד סמית', על חברה שלו שהייתה בדיכאון וסירבה לצאת מהמיטה אפילו כשאין גשם בחוץ.
הוא גם זכה לאחד הקליפים המפורסמים של שנות התשעים בזכות "ילדת הדבורה" שמככבת בו ושהמיסה מיליוני לבבות ברחבי העולם.
47. Joan Osborne- One of Us
זה אולי אחד השירים הכי חרושים מהניינטיז אבל המסר והשאלה שבבסיסו תמיד יהיו רלוונטיים. ה- One Hit Wonder הנפלא הזה של ג'ון אוסבורן יצא כסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלה, Relish, ששוחרר ב- 1995 ומאז היא נעלמה מהעין ומהאוזן למרות ששיחררה לא פחות משמונה אלבומים נוספים.
השיר אגב כלל לא נכתב על ידי אוסבורן אלא על ידי אריק בזיליאן מה- Hooters שהצליח בטקסט פשוט וקולע ולחן מינימליסטי לנפק את אחד משירי העשור.
46. Underworld- Born Slippy .NUXX
אחד מקטעי הטכנו הגדולים בהיסטוריה. פצצת אנרגיה אופורית חד פעמית שהביאה את הטכנו והמוזיקה האלקטרונית ה"כבדה" למיינסטרים.
הסינגל שיצא ביולי 1996 קיבל חשיפה אדירה בזכות העובדה שהופיע בסצנת הסיום של אחד מסרטי הקאלט של העשור, "טריינספוטינג". משם הדרך להצלחה הייתה קצרה.
45. Nick Cave feat. Kylie Minogue- Where the Wild Roses Grow
מי היה מאמין שמלך האופל ונסיכת הפופ יכולים להוציא ביחד כזה שיר מושלם. סיטואציה קלאסית של היפה והחיה שהולידה את אחת הבלדות הקסומות של הניינטיז.
השיר המצמרר הזה שנכתב בהשראת שיר עם בשם Down in the Willow Garden, הוא למעשה דיאלוג בין רוצח לקורבן שלו. שקייב א, ספר כי הוא כתב את החלק של הזמרת במיוחד עבור קיילי.
הבחירה התמוהה תחילה התבררה כבינגו שהביאה לקייב את הלהיט הגדול בקריירה ואחד היפים שלו בכלל.
44. Blur- Beetlebum
הסינגל הראשון מתוך אלבומם החמישי והמעולה של בלר מוקדש כולו להתנסויות הנרקוטיות שחווה דיימן אלברן, עם חברתו דאז, ג'סטין פרישמן, סולנית להקת "אלסטיקה".
שנים מאוחר יותר, יודה הנמסיס המושבע (שכבר הספיק להפוך לחבר), נואל גאלאגר, ש- Beetlebum זה השיר שהוא היה חולם לכתוב לאואזיס.
43. Beck- Loser
מדהים איך שבדיחה יכול להוביל לקריירה מוזיקלית מטורפת. בק כתב את השיר הזה כסוג של בדיחה ומחווה לכל החברים שלו שתמיד קראו לו לוזר. התוצאה היא להיט ענק שהביא לבק הכרה וחוזה בגפן רקורדס.
"לוזר" הוא כנראה להיט האינדי הגדול ביותר של העשור. הוא הוקלט בצורה סמי חובבנית וזכה לקליפ עצמאי דומה. אבל אט אט השילוב בין הניסיוניות המוזיקלית לפולקיות האקוסטית של השיר הפכה אותו לממכר ואת בק לאחת האושיות המוזיקליות החשובות של שנות ה- 90.
42. Rage Against the Machine- Killing in the Name
ללא ספק הלהקה והשיר הכי מחאתיים ברשימה הזאת. דה לה רוחה וחבריו חרטו על דגלם את המאבק בתאגידים, בקפיטלזם ובממשלות מושחתות ולתקופה מסוימת זה עבד, בעיקר בזכות Killing in the Name שהפך ללהיט גדול שמשום מה מנוגן עד היום בחתונות. לכו תבינו.
בכל מקרה עם ריף גיטרה עוצמתי, ביצוע ווקאלי סוחף בטירוף ו"אבטיח בשקל" אחד, השיר הזה כבר מזמן הפך לקלאסיקה.
41. Eric Clapton- Tears in Heaven
אריק קלפטון חווה את הנורא מכל כשבשנת 1991 איבד את בנו קונור בן ה- 4. בעקבות הטרגדיה כתב הגיטריסט המיתולוגי את אחד מהשירי האבדן והצער הכואבים ביותר, "דמעות בגן עדן".
בשיר תוהה קלפטון מה יקרה כאשר הוא יתאחד ביום מן הימים מחדש עם בנו בגן עדן. האם הוא יזהה אותו? האם הוא יזכור את שמו? והלב לא יכול שלא להצטמרר. 20 20 שירים עצובים שיגרמו לכם לבכות>>
40. Aerosmith- Cryin
אחד השירים שגרמו לכל ילד ניינטיז להרים גיטרה ולהתאהב באלישיה סילברסטון. Cryin יצא כסינגל השלישי מאלבומה ה-11 של הלהקה, Get a Grip ועזר לו להפוך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה עם למעלה מ- 20 מיליון מכירות. אחחח התקופה בה אמנים היו מתעשרים מדיסקים.
39. David Bowie- Little Wonder
עוד עשור, עוד אלבום ודייויד בואי ממשיך להשתנות ולעשות בית ספר לכולם. למרות שהניינטיז לא נחשבת לתקופת הזוהר שלו, Little Wonder, מוכיח שבואי אף פעם לא מפספס.
מושפע מהגל האלקטרוני של הניינטיז, בשילוב מוזיקה תעשייתית, בואי מצליח להפציץ יציאה שמצד אחד הכי לא "בואית" שלו ועם זאת היא כל כך דייויד בואי בגלל שהיא משונה ומשתנה כל הזמן. מופלא.
38. Alice in Chains- Would
השיר העצמתי הזה נכתב לזכרו של אנדרו ווד, סולן להקת Mother Love Bone, שמת ממנת יתר של הירואין ב- 1990.
מדובר ללא ספר באחד השירים שהפכו את אליס אין צ'יינס לאגדה ואת הרוק של תחילת שנות התשעים לאחת התקופות המרתקות בהיסטוריה של המוזיקה.
37. Temple of the Dog- Hunger Strike
Temple of the Dog הייתה סופרגרופ חד פעמית שהוקמה בכדי להקליט אלבום לזכרו של אנדרו ווד, סולן להקת Mother Love Bone.
חברי הלהקה הגיעו מ- Soundgarden, Mother Love Bone ו- Green River המיתולוגית, כשעל כולם מנצחים כריס קורנל עם ביצועים ווקאליים מטורפים ואדי ודר שבא לעזרת חבר.
לדעתי מדובר באחד מאלבומי הגראנג' המשובחים ביותר כאשר Hunger Strike, הסינגל הראשון והמפורסם ביותר מהאלבום, הוא תצוגת תכלית מופתית של מהות הז'אנר. אדי ודר, כריס קורנל, דיסטורשן, מי צריך יותר?
36. Blur- Boys and Girls
"הפאנק העיף את ההיפים, אני באתי להעיף את הגראנג'" אמר דיימון אלברן, סולן להקת בלר המיתולוגית. אחרי שנים של דשדוש רצו בלר להחזיר את הצבע לחייה של המוזיקה הבריטית ובעזרת רוק צעיר, חצוף ורענן גם הצליחו לעשות את זה בגדול.
נישאים על כנפי הסטון רוזס ומהפכת האסיד של סוף הנות השמונים, אימצו בלר ב- Boys and Girls את הסאונד האלטרנטיבי החדש ושילבו אותו עם הרוח שנשבה מהמסיבות באיביזה.
התוצאה: שיר אלמותי שחוגג את הנעורים ואת פריצת הגבולות. על המיקס הסופי היו אחראיים לא פחות מניל טננט וכריס לאו, הלו הם הפט שופ בויז האלמותיים.
35. Bruce Springsteen- Streets of Philadelphia
כאשר הונח הבסיס לסרט "פילדלפיה" בתפר שבין שנות השמונים לתשעים, הומוסקסאליות עדיין לא הייתה במיינסטרים ומחלת ה"איידס" עוד נתפסה בחוגים מסוימים כ"מחלה של הומואים".
כשיצא לבסוף הסרט ב- 1993 הוא הציב לציבור הרחב מראה מול הפנים וניפץ מיתוסים רבים סביב הקהילה והמחלה עצמה.
את שיר הנושא התבקש לכתוב 'הבוס', ברוס ספרינגסטין, ועשה זאת בענק עם אחד הקטעים היפים והנוגים ביותר של העשור. ספרינגסטין ניגן לבדו על כל הכלים בשיר שבסופו של דבר זיכה אותו בפרס האוסקר לשיר הטוב ביותר ובלא פחות מארבעה פרסי גראמי! כבוד.
34. The Cure- A Letter to Elise
מכל השירים המופלאים והאלמותיים שכתב רוברט סמית', A Letter to Elise הוא האהוב עלי ביותר. זהו שיר על שינויים והשלמה שנכתב על ידי סמית' בתקופה קשה של דיכאון (מתי הוא לא היה בתקופה כזאת?).
זה אולי ישמע מוזר אבל אני מאמין ש- Basket Case הוא אחד השירים הכי משפיעים בתולדות הרוק. לא היה תלמיד אחד שלי (במשך כמעט עשור שלימדתי גיטרה) שלא רצה ללמוד לנגן את השיר הזה. לא היה ילד ניינטיז אחד שלא החזיק לפחות בעותק אחד של Dookie, אלבומם השלישי של גרין דיי שיצא ב- 1994. כמות הלהקות ששאבו ממנו השראה (ומגרין דיי בכלל) היא עצומה ואני לא מחובביה הגדולים.
מ- Sum 41 דרך Blink 182 ועד אבריל לאבין, הז'אנר וכל תרבות הפאנק-פופ חייבים את ההצלחה שלהם למפץ הגדול שהביא איתו Basket Case.
נאמן לשורשיו, Basket Case מכיל את כל המאפיינים של הז'אנר, החל מדיסטורשן אגריסיבי, קצב מהיר וטקסט חרדתי משהו שפונה למתבגרים בגובה העיניים. תסמכו על זה שגם בעוד 50 שנה יהיה מישהו שילמד לנגן את השיר הזה.
32. The Verve- Bitter Sweet Symphony
"אתה עבד לכסף ואז אתה מת" שר ריצ'ארד אשקרופט בסימפוניה המתוקה-מרירה שלו לחיי היום יום המודרניים.
כמו כל שירי הבריטפופ, גם Bitter Sweet Symphony נשען על מסורות מוזיקליות מקומיות חזקות כמו סצנת "Northern Soul ,"MADchester, הניו וייב ואחרים, אך הזיקה החזקה ביותר של השיר למוזיקה הבריטית המקומית היא העובדה כי כלי המיתר מבוססים על סימפול מתוך השיר The Last Time של ה'רולינג סטונס'.
העניין הזה גרר את אשקרופט והלהקה לחתום על חוזה דרקוני שמנע מהם כל הכנסה מלהיט הענק הזה. בסופו של דבר רק במרץ 2019 הודיע רשמית אשקרופט כי מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס ויתרו על הקרדיט שלהם בשיר ושעכשיו הוא יכול סוף סוף ליהנות ממנו.
31. Pearl Jam- Alive
לא רק שמדובר בסינגל הראשון של הלהקה אי פעם, אלא מדובר פחות או יותר בשיר שבזכותו פרל ג'אם הפכו להיות… ובכן, פרל ג'אם.
אדי ודר כתב את המילים בהשראת סיפור חייו (פלוס כמה טוויסטים מדמיונו) על הגילוי שאביו "הביולוגי" הוא למעשה אביו המאמץ. הזעקה "I'm Alive" נתפסה על ידי מעריצי הלהקה כחגיגה של החיים אך ודר כתב את זה בקונטקסט שונה לגמרי של הלקאה עצמית על העובדה שהדמות בשיר נשארה בחיים למרות הכל.
30. Radiohead- Street Spirit (Fade Out)
לא משנה באיזה מצב רוח אתם, תמיד תוכלו לסמוך על ת'ום יורק שיגרום לכם לרצות לחתוך את הורידים.
כמה שהשיר הזה, שסוגר את אלבום המופת The Bends, עצוב, ככה הוא גם יפה. פריטת הארפג'יו העדינה על הגיטרה ממיסה את הלב וקולו הנשבר של יורק הופכים את הקטע הזה למיוחד במינו ולאחד היפים ברפרטואר של הלהקה הענקית הזאת.
29. Sinéad O’Connor- Nothing compares 2 U
אפשר להגיד הרבה על הירידה מהפסים של שינייד אוקונר בשנים האחרונות, אבל שום דבר לא יקח ממנה את הביצוע המופתי לשיר הזה, שנכתב במקור על ידי פרינס עבור פרויקט הצד שלו, The Family.
לאורך רוב חייה סבלה אוקונור מהתעללות וקשה לחשוב על שיר שמתאים יותר בכדי לתאר את המצב הנפשי שלה, מצב של חרדה תהומית, פחד, עצב ולב שבור תמידית.
ההגשה האותנטית של השיר הזה היא בית ספר למוזיקה והדמעות האמיתיות שהיא מזילה בקליפ ברגע שהיא נזכרת בפרחים שאימה ז"ל נהגה לשתול בגינה, שוברות את הלב בכל פעם מחדש. 12 שירי הפרידה הגדולים בכל הזמנים
28. Suede- Animal Nitrate
ב- 1993 הוזמנה Suede, אז להקת רוק לא מוכרת בעליל, להופיע בטקס פרסי ה'בריטס' שנחשב לערב החשוב של תעשיית המוזיקה הבריטית.
הלהקה נתנה בראש עם דיסטורשן ואטיטוד שלא נראה בממלכה שנים והפכה בין לילה לדבר החם במדינה. זה היה רגע מיוחד שנחקק בדפי ההיסטוריה של המוזיקה הבריטית וזה גם הרגע המדויק בו נולד הבריט-פופ.
27. R.E.M- Losing My Religion
למרות שלשיר הזה אין שום קשר לדת, הוא בהחלט הזניק את הקריירה של אר.אי.אם למעמד אלוהי.
לא הרבה יודעים ש- Out of Time, האלבום האולטרה מצליח של REM שהכיל את Losing My Religion הוא אלבומם השביעי(!) של ההרכב, שהעביר את מרבית שנות השמונים באנונימיות יחסית.
רק אחרי שחתמו ב- Warner Brothers זכתה הלהקה ליחסי ציבור רציניים וחוו סוף סוף את המיינסטרים. במידה רבה הסיפור של אר.אי.אם הוא סיפורה של הסצנה האלטרנטיבית כולה שהתפוצצה בתחילת שנות התשעים.
Losing My Religion מציג גם את הטרנספורמציה שעברה הלהקה והסצנה כולה מהפקות צנועות ואותנטיות מקסימלית לסאונד מלוטש יותר, שירים חדים יותר וקליפים יקרים הרבה יותר.
26. Nirvana- Lithium
אחד השירים שמתארים יותר מכל את הירידה מהפסים של קוביין ואת ההתדרדרות הנפשית שלו אל תוך תהומות מהם לא יוכל לצאת.
"אני כל כך בודד אבל זה בסדר, גילחתי את ראשי…" שר קוביין ואי אפשר שלא להזדהות ולהצטער על כך שלא יצא לנו לשמוע יותר ממנו. 25 שנה ל- Nevermind>>
25. Jeff Buckley- Hallelujah
איזה עוד סופרלטיבים נשארו לכתוב על השיר הזה שעדיין לא נכתבו? אחד הקאברים הגדולים בכל הזמנים לשיר על זמני שכאילו נתפר בדיוק למידותיו של באקלי.
הגיטרה החשמלית המהפנטת וקולו הרגיש והמפעים של באקלי מתחברים ליצירה שכנראה ולא תפסיק לרגש אף פעם.
24. Pearl Jam- Jeremy
עם השנים פרל ג'אם נהיו בעיני קצת בלתי נסבלים. אולי זה הקמפיין המביך שקרא להביא אותם ארצה לפני כמה שנים והסתיים במפח נפש. בכל מקרה במחצית הראשונה של העשור פרל ג'אם שלטו במצעדים ושחררו אלבומי איכות נפלאים אחד אחרי השני. מעל כולם עמד כמובן אלבום הבכורה, עמוס הלהיטים, Ten.
כמו רוב המסרים בסצנת הגארנג' ובאלבום Ten בפרט, גם Jeremy מדבר על בני הנוער הדחויים בחברה ועל ההתמודדות שלהם עם החיים עצמם. השיר הושפע מסיפור אמיתי של ילד שוליים שירה בעצמו בפני בני כיתתו, סיפור שמובא כמעט בשלמותו בקליפ. ללא ספק אחד השירים שעיצבו את המוזיקה האלטרנטיבית של העשור.
23. New Order- Regret
4 שנים אחרי Technique המעולה שהושפע מהסאונד האלקטרוני של איביזה, חזרו ניו אורדר לאמץ את הגיטרות בסינגל הבכורה מאלבומם השמיני, Republic שיצא ב- 1993.
ללא ספק בכלל, Regret הוא אחד משירי הפופ-רוק הטובים של העשור. עם ריף גיטרה ממכר וקולו הרך והאלמותי ברנרד סאמנר מדובר בלהיט שנשמע מדהים גם כיום.
22. Neutral Milk Hotel- On the Aeroplane Over the Sea
כמו הרבה יצירות אחרות בעבר, גם On the Aeroplane Over the Sea לא זכתה להכרה גדולה בזמן אמת, אך עם השנים הפכה לאחת ההשפעות הגדולות על סצנת האינדי והאלטרנטיב.
"ארקייד פייר", "אר.אי.אם", "ברנד ניו" ועוד עשרות אמנים ולהקות הושפעו מהאלבום המדהים והכל כך ייחודי הזה של ג'ף מנגום שנכתב בהשראת סיפורה על אנא פרנק.
לא באמת היו להיטים או סינגלים מצליחים מהאלבום הזה, אבל שיר הנושא שלו הוא כנראה המפורסם ביותר. בכל מקרה מדובר באחת היצירות החשובות ביותר בעשורים האחרונים.
"המאניקס" הן מהלהקות האהובות והמעורכות ביותר בהיסטוריה הבריטית. היא שייכת לזן נדיר של הרכבים שמצליחים לשלב בצורה מושלמת טקסטים מאוד פוליטיים על מצע גיטרות מכסחת ועדיין לשמור על אפיל פופולארי ונגיש.
לא חסרים שירים של הלהקה שראויים לדירוג שכזה, אבל Motorcycle Emptiness, הסינגל החמישי מאלבום הבכורה שלהם, Generation Terrorists, מציג בצורה המושלמת את הדנ"א שלהם.
בשיר הלהקה תוקפת את אורח החיים הראוותני של כולנו ואת תרבות הצריכה שאנו חיים בה. מבחוץ הכל נוצץ כמו ניאון, אבל מפנים יש בור ששום מוצר צריכה לא ימלא.
20. Oasis- Don't Look Back in Anger
אחד השירים שבאופן אישי גרמו לי להתאהב באואזיס ובבריטפופ בכלל. בניגוד לרוב שירי הלהקה, את הקלאסיקה האדירה הזאת שר דווקא נואל גאלאגר ובכך מוסיף עוד צבע לרפרטואר המוזיקלי של אואזיס.
השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ועד היום נחשב לאחד הקטעים המזוהים ביותר עם שנות התשעים. ב- 2012 הוא אף נבחר למקום הרביעי ברשימת השירים הפופולאריים ביותר שאי פעם הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי. לא רע בכלל. 20 שנה ל- What's the Story Morning Glory>>
19. R.E.M- Man on the Moon
מלא רפרנסים לתרבות האמריקאית והתרבות המערבית בכלל יש בשיר הזה, אבל מעל כולם נחה רוחו של הקומקאי האגדי, אנדי קאופמן, שהיווה השראה גדולה למייקל סטייפ. מאוחר יותר, הסרט על חייו של קאופמן, בכיכובו של ג'ים קרי, אף יקרא Man on the Moon ואר.אי.אם יכתוב עבורו את הפסקול.
Man on the Moon יצא כסינגל השני מאלבומם הסופר מצליח, Automatic for the People, שאפשר היה למצוא בכל בית בישראל בשנות ה- 90, והרבה בזכותו הפכה הלהקה לאחת המשפיעות בשנות התשעים.
18. Bjork- All is Full of Love
עם מתח תמידי בין פופ לאוונגרד, ביורק היא ללא ספק מהיוצרות המרתקות של העשור. אלבומה השלישי, Homogenic מ- 1997 הוא מהאלבומים השלמים והמרתקים ביותר שזכינו לשמוע בשנות התשעים, הרבה בזכות השיר שסוגר אותו, All is Full of Love.
השיר יצא כסינגל האחרון מהאלבום ומציג את ביורק בשיאה האמוציונאלי והמוזיקלי. השיר גם ידוע בזכות הקליפ פורץ הדרך שלו, שזכה באינספור פרסים המציג צמד הרובוטים הולכים ונבנים עד לסוף רומנטי והמקסים.
17. Oasis- Wonderwall
אין הרבה שירים שמסמלים את הניינטיז יותר מ- Wonderwall של אואזיס, וזה למרות שאף אחד עד היום לא ממש יודע מה זה בכלל 'וונדרוול' ("מישהו שניתן לסמוך עליו ושיציל אותך מעצמך" לפי נואל). בכל מקרה, מהרגע שיצא באוקטובר 1995, אי אפשר היה לברוח מהלהיט המפלצתי והממכר הזה שהגדיר את הבריט פופ כתופעה הכי חזקה בעולם ואת אואזיס כלהקה הבריטית הכי גדולה בעולם מאז הביטלס.
בעיני הוא רחוק מלהיות השיר הכי טוב של החבורה ממנצ'סטר, אבל אי אפשר להתכחש לקסם שבו שמצליח לזרוח גם אחרי כל כל הרבה שנים. מהלך האקורדים הפשוט אך הכל כך יפה על הגיטרה האקוסטית לצד ביצוע קולי מרהיב של ליאם ידאגו שהשיר הזה לא יעלם לעולם.
העובדה ש- Mr. Jones הוא הלהיט הכי מפורסם ומצליח של קאונטינג קרוז היא לא פחות מאבסורד מעצבן. מדובר בשיר שהכי פחות מייצג אותם מכל הרפרטואר שלהם, ובטח השיר שהכי פחות מייצג את אלבום המופת ממנו הוא נלקח, August and Everything After שיצא ב- 1993.
מי שיותר מייצג את המלנכוליה של האלבום ואת הכתיבה יוצאת הדופן של אדם דוריץ, הוא השיר שפותח אותו, Round Here. לא אגזים אם אכתוב שמדובר באחד השירים היותר נוגים ונוגעים של העשור ובפנינה חבויה שמציגה טקסט קרוב לשלמות של כותב דיכאוני בצורה יוצאת דופן.
לקראת סוף שנות השמונים, הפלפלים החריפים היו במשבר. הגיטריסט המייסד, הילל סלובק הלך לעולמו והמתופף ג'ק איירונס עזב. אך מעז יצא מתוק כשללהקה הצטרפו צ'אד סמית' וג'ון פרושיאנטה שישנו לעד את הסאונד של ההרכב.
האלבום הראשון של הרביעייה החדשה, Mother's Milk מ- 1989, היה מוצלח יחסית, אבל זה לא הכין אותם ואת העולם ל- Blood Sugar Sex Magic המופתי שיצא שנתיים אחריו. כל שיר באלבום הזה היה מדויק כמו חץ במטרה והתלכיד החדש היה יציב ומפעים מאי פעם.
מעל כולם עומד להיט הענק Under the Bridge שמוצא את קידיס באחת הנקודות הרגישות בחייו. "מתחת לגשר" היה המקום בו נהג קידים לרכוש את הסמים שלו, ובשיר הוא מתאר את החוויה של להיות מכור להרואין ובודד בלוס אנג'לס. מעבר לעובדה שמדובר כבר בקלסיקה מודרנית, אני נשבע לכם שגם ברגעים אלו, מישהו אי שם מנסה לנגן את הריף הפותח של השיר.
14. Guns N' Roses- November Rain
כשהמתופף מאט סורום הצטרף לגאנז אנד רוזס בהקלטות של Use You Illusion, הוא סיפר שהוא ציפה "לתת בראש" עם שירים סטייל Appetite For Destruction. להפתעתו הוא קיבל אקסל מרוכך יותר שמעדיף לתזמר כלי מיתר מאשר להגביר את הדיסטורשן.
שינוי הסטייל הזה, שבא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר ב- November Rain המופתי, יביא את את גאנז לגבהים חדשים של הצלחה מסחרית ואמנותית.
אבל מעבר לשיר עצמו, אי אפשר שלא לדבר על הקליפ שלו שחרך את MTV והפך את גאנז אנד רוזס לשם הכי חם על הפלנטה ואת הרוק לז'אנר הכי מצליח.
כשסלאש עולה על הפסנתר של אקסל ודופק את אחד הסולואים המפורסמים בהיסטוריה בקליפ האפי לשיר הזה, הוא יצר את אחד הרגעים המכוננים של הניינטיז. רגע קטן שגרם למיליוני נערים ברחבי להרים את הגיטרה ולדמיין שהם כוכבי רוק.
13. Radiohead- Fake Plastic Trees
אחד השירים הכי עצובים של רדיוהד, וזה אומר המון. האגדה מספרת שתום יורק פרץ בבכי לאחר שסיים להקליט את השיר. בין אם זה נכון ובין אם לא, אי אפשר שלא לשמוע ולהרגיש עד כמה יורק מחובר למילים שלו ועד כמה הן נוגעות בו.
זהו אחד השירים הבודדים מהתקופה הראשונה שלהם שרדיוהד מקפידים לנגן בהופעות גם כיום ולא סתם זהו גם בדרך כלל מסמר הערב. עד כמה שהשיר הזה עצוב, כך הוא גם יפה.
12. Smashing Pumpkins- Disarm
מבין כל שירי הרוק המכסחים שאפיינו את תחילת הקריירה המטאורית של ה'פמפקינס', דווקא הבלדה הזאת היא המפורסמת ואולי גם היפה מכולן.
"אף פעם לא באמת היה לי את האומץ לרצוח את ההורים שלי, אז במקום כתבתי על זה שיר" סיפר קורגן על השיר הזה שנכתב בהשראת זיכרונות הילדות הטראומתיים שלו. כמה מדהים איך הטראומה של האחד היא הנחמה של האחר. להתפרק בחיוך: Disarm של סמשינג פאמפקינס>>
11. Guns N' Roses- Don't Cry
כמה לבבות שבורים השיר הזה ליווה במהלך שנות התשעים. כמה דמעות זלגו לצליליו. בצמד אלבומי המופת, Use You Illusion, אקסל רוז כבר לא הסתפק בדיסטורשן וסולואים אלא דחף את עצמו ואת הלהקה לקצה המנעד המוזיקלי והרגשי שלה. וכשאקסל אקסל מתחבר לצד הרגיש שלו יוצאות לו פנינים חסרות תקדים ביופיין כמו שמוכיח השיר הזה שכנראה ולעולם לא יפסיק לרגש.
10. Pet Shop Boys- Being Boring
המגזין TIME בחר בשיר הזה כאחד ממאה השירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם ולגמרי בצדק. השיר הנפלא הזה הוא סוג מסיבת פרידה מהנעורים, מהאהבות הגדולות שהיו לנו, מהחוויות, הזכרונות וגם מהחברים שנפלו בדרך.
"אף פעם לא השתעממנו" שר ניל טננט בקולו המלטף, ואכן הדבר האחרון שהפט שופ עשו בכל הקריירה הענפה שלהם הוא לשעמם אותנו.
אחרי שבשנות השמונים כבשו את העולם עם סדרת אלבומים ולהיטי ענק אלקטרוניים, הוכיחו הבויז גם ניינטיז שיש בהם הרבה יותר עומק, יכולת ונשמה. תשאלו אפילו את טרנט רוזנר ואקסל רוז שמעריצים את השיר הזה. 25 שנה ל- Behaviour של פט שופ בויז>>
9. Radiohead- Karma Police
לרדיוהד הייתה מן בדיחה פנימית כזאת על פיה כשאחד מחברי הלהקה עשה משהו לא במקום, השאר הזהירו אותו כי "משטרת הקארמה תתפוס אותו". מה שהחל כבדיחה התגלגל במוחו של יורק לאחד השירים היפים של הניינטיז העוסק בגורל ו… ובכן, קארמה.
"קארמה זה חשוב" סיפר לימים יורק. "עצם הרעיון שמשהו כמו קארמה קיים משמח אותי. השיר הזה מוקדש לכל מי שעובד בחברות גדולות. זה שיר נגד בוסים".
השיר גם ידוע כמובן בזכות הקליפ המדהים והאולטרה מפורסם שלו שבוים על ידי ג'ונתן גלזר שאף ביים את Just, עוד אחד מהקליפים אדירים שצולמו אי פעם.
8. Oasis- Live Forever
אלבום הבכורה של אואזיס היה כל מה שהקהל האנגלי היה זקוק לו באמצע שנות ה-90. חבורה של צעירים משולי מעמד הפועלים ששרים ללא רסן על הרצון לברוח מחיי היום יום האפורים לסיגריות, לאלכוהול ולחלומות על הצלחה ענקית ככוכבי רוק.
דווקא Live Forever מציג את הצד הרגיש יותר של הלהקה עם טקסט נוסטלגי משהו, שמזכיר אפילו את הגינה של בית משפחת גאלאגר. השיר הזה הוא גם הסיבה העיקרית שהלהקה הכבר מגובשת של ליאם הסכימה לצרף לשורותיה את נואל אחרי שהאחרון הציג בפניהם את השיר שכתב. ללא ספק ההחלטה הטובה ביותר בחייהם.
7. Pink Floyd- High Hopes
לא רק שמדובר באחד השירים הפחות מוערכים שלא בצדק ברפרטואר העצום של פינק פלויד, אלא באחד השירים הכי לא מוערכים Ever. פנינה חבויה שנועלת באופן מושלם קריירה חסרת תקדים של להקה גדולה מהחיים (ותסלחו לי שאני לא מחשיב את The Endless River).
המילים הנוסטלגיות מרפרפות לילדות של חברי הלהקה ויוצרות מסמך מרגש בטירוף לסופה של תקופה. סולו הסלייד המפורסם של גילמור בסוף השיר הוא מהמשובחים והיפים בקריירה שלו וזה לכשעצמו אומר המון. גם הקליפ היוצא מן הכלל הוא אחד היפים שאי פעם צולמו. שבע דקות של בגן עדן. 25 שנה ל- The Division Bell>> "נהר אינסופי"- High Hopes של פינק פלויד>>
6. Nirvana- Smells Like Teen Spirit
זה אולי לא השיר הכי יפה של העשור, אולי לא השיר הכי יפה של תנועת הגארנג', לעזאזל זה אפילו לא השיר הכי יפה ברפרטואר של נירוונה, אבל זה בהחלט השיר הכי משפיע של העשור.
"רוח הנעורים" של קורט קוביין ונירוונה גרמו למיליוני אאוטסיידרים ברחבי העולם להרגיש טוב עם עצמם. הוא גרם למיליוני בני נוער זועמים ומרדניים להחזיק גיטרה, להתהדר בחולצת פלנל מאובקת ולחבק את הזעם, הכעס והעצב שמקונן בתוכם. זה בסדר להיות בן נוער, זה בסדר להיות שונה, זה בסדר להיות פשוט אתה וזה מה שהפך את קורט קוביין לקולו של דור.
5. Smashing Pumpkins- Tonight Tonight
"החומה של דור האיקס" כינה בילי קורגן את יצירת המופת שלו מ- 1995, Mellon Collie and the Infinite Sadness, ואכן היא הייתה קולו של דור. דור הגראנג' דור הנוער הזועם, האאוטסיידר שמתקשה למצוא מקום בעולם.
המוזיקה של קורגן ו"הדלעות" תמיד הייתה יותר ניסיונית והטקסטים יותר פיוטיים, אולי בגלל זה תיאורי העצב האינסופי שלהם דיברו אל מיליוני בני נוער מתוסכלים בכל העולם.
אחרי שנים שלא שמעתי אותו, לפני כמה שבועות קפץ לי ברדיו Enjoy the Silence ואני חושב שרק אז, אחרי כל כך הרבה שנים, הצלחתי באמת לתפוס עד כמה הוא מדהים.
יש שירים שלא משנה כמה ינגנו אותם, כמה יחרשו עליהם, כמה יטחנו אותם וכמה חשבתם שאתם מכירים אותם. הם אף פעם לא ימאסו. שירים שהם פשוט מושלמים ו- Enjoy the Silence הוא אחד כזה.
מרטין גור מנסח בשיר הזה מסר גלובלי שכל אדם יכול להזדהות איתו: הצורך בשקט ובמרגוע בתוך העולם המטורף הזה. דווקא בעידן הדיגיטל חסר המעצורים והעכבות שאנו חיים בו, השיר הזה מקבל משנה תוקף והופך להיות רלוונטי אולי יותר מתמיד. עדיין נהנים מהשקט: דפש מוד- Enjoy the Silence>>
3. Pulp- Common People
הבריט פופ היה קולם של מעמד הפועלים. קולם של "פשוטי העם" ואנשי מעמד הצווארון הכחול שעבדו קשה במפעלים במהלך היום ואת מעט הזמן הפנוי שהיה להם בערב הקדישו לבירה, סיגריות, מוזיקה וכדורגל.
על הפער הזה בדיוק שר בפואטיות מעוררת השתאות ג'ארוויס קוקר ב- Common People. זהו סיפור אהבה בין נערה מהמעמד הגבוה לבין בחור פשוט ששר לה שהיא לעולם לא תבין איך לחיות כאחד העם.
"לעולם לא תחיי כמו פשוטי העם, לעולם לא תעשי מה שפשוטי העם עושים, לעולם לא תכשלי כמו פשוטי העם, אף פעם לא תראי את החיים שלך נעלמים אל האופק…". מושלם. 15 שירי הבריטפופ הגדולים ביותר>>
2. Bjork- Hyperballad
יש שירים שקשה לתאר במילים עד כמה הם יפים ו- Hyperballad הוא אחד כזה. שיר שנוגע בשלמות ומצליח לטלטל, לרגש ולהפעים בעת ובעונה אחת.
ביורק נכנסת בשיר לנעליה של אישה שקמה מוקדם מאוד בכל בוקר בכדי לפסוע לקצה צוק שלידו היא חיה ולהשליך ממנו שלל חפצים. בעודה צופה בהם מתרסקים היא מדמיינת איך זה יהיה כשהיא תקפוץ משם. הניגוד בין המעשה האלים והמחשבה האובדנית, עוזר לה לחזור הביתה למערכת היחסים האובר מגוננת שלה.
השיר הזה משלב בתוכו שלל סגנונות וז'אנרים כמו שביורק אוהבת לעשות ונחשב לאחת מפסגות היצירה שלה ושל הניינטיז בכלל. קטע שהשפיע על דורות של אמנים וזכה לאינספור גרסאות כיסוי. בקיצור, קלסיקה מודרנית.
1. Radiohead- Paranoid Android
לא רק השיר הכי יפה ברפרטואר של רדיוהד, אלא השיר הכי יפה וחשוב של העשור כולו. בהרבה מובנים, Paranoid Android מסכם את כל התמות שרדיוהד עוסקים בהן ב- OK Computer ובקריירה שלהם בכלל: בדידות קיומית, פחד מטכנולוגיה, פרנויה, כאוס והכל באריזה מוזיקלית אחת מפעימה במיוחד.
למרות אורכו (6:27) רדיוהד סרבו לקצץ את השיר עבור הרדיו וכך הצליחו שלא להרוס אפילו קמצוץ מהקסם שלו. זה מתחיל אקוסטי, ממשיך כאוטי, עובר מארבע רבעים לשבע שמיניות (סליחה על המונחים המוזיקולוגיים), מתפוצץ בסולו אדיר ונמוג באחת הסיומות הגדולות ביותר שנכתבו אי פעם.
כמובן אי אפשר גם בלי קליפ האנימציה המופלא וההזוי בעת ובעונה אחת שבוים על ידי השוודי, מנגוס קרלסון. קרלסון יצר בשנות התשעים סדרת אנימציה בשם "רובין" שחברי הלהקה מאוד אהבו ולכן הם גם פנו אליו שיפיק להם את הקליפ על בסיס הדמות של רובין. ל- MTV זה הספיק והקליפ שודר ללא הפסקה.
עד היום מדובר בשיר לא פחות ממהפכני בעולם המוזיקה הפופולרית שהשפיע על דורות של אמנים ומפיקים ושינה את הדרך בה חושבים מוזיקה ומרכיבים שיר.
ברוכים הבאים למועדון השיר הקלאסי. מועדון מצומצם של יצירות אלמותיות שגם היום עושות צחוק ממבחן הזמן והפעם… כמעט 30 שנה לאחר שיצא, עדיין אין דבר כיף יותר מאשר ליהנות מהשקט עם דפש מוד.
"התפרצו אל תוך עולמי הקטן…"
הנה סיטואציה שכל ילד ניינטיז מכיר: שמעת שיר ברדיו או ב- MTV, אהבת אותו ועכשיו בא לך לשמוע אותו שוב. מה עושים? בהיעדר יוטיוב, ספוטיפיי, iTunes וטרום עידן הקאזה והאימיול (השם יקום דמן) האופציה הסבירה להאזין שוב ושוב לשיר שבאמת אהבת היא לקנות את האלבום המלא בו הוא נמצא. לעזאזל אפילו סינגלים כמעט ובלתי אפשר היה למצוא בארץ כי היבואנים חששו מפגיעה במכירות האלבומים.
כך אני זוכר את עצמי בגיל 12 או 13 בערך, מבקש מאבא שלי שיקנה לי את Violator של Depeche Mode כי שמעתי את Enjoy the Silence ב- MTV ונורא אהבתי אותו. במחיאת, איך אפשר שלא? לא הכרתי את השיר כשיצא בזמן אמת כי הייתי צעיר מדי, אבל גם באמצע שנות התשעים עדיין היית חייב לקנות את הדיסק המלא גם אם כל מה שרציתי זה לחרוש בריפיט עוד ועוד על אותו שיר אחד ויחיד.
אז קיבלתי את הדיסק ואני זוכר עד היום כיצד התפעלתי מהורד האדום ששובר את הרקע השחור העז שמסביבו. האור בקצה המנהרה מעולם לא היה אדום יותר. פתחתי את עטיפת הפלסטיק, הנחתי את השיר בנגן התקליטורים (זוכרים?) ושקעתי. ואז שוב, ושוב, ושוב…
כמובן שבגיל הזה לא הייתה לי את הסבלנות הנדרשת בכדי לעבד ולהכיל אלבום שלם של דפש מוד, זה יגיע בגיל מאוחר יותר, אבל את Enjoy the Silance חרשתי גם חרשתי. פעם אחר פעם ובמשך שנים שמתי את השיר הזה בנגן התקליטורים בבית ובדיסקמן בדרך לבית הספר ונהניתי ממנו בכל פעם מחדש.
אבל אז, וכמו בכל קשר רומנטי, התחלנו להתעייף האחד מהשני. אני עברתי לרעות בשדות זרים עם פינק פלויד, אואזיס, רדיוהד ואחרים ודפש מוד נשארה סוג של זיכרון ילדות מתוק. Enjoy the Silence נשאר ברקע כאחד השירים שעיצבו בדיעבד את טעמי המוזיקלי, אבל בווליום יותר נמוך. נחלת העבר. פיסה מפעם שהייתה ואיננה.
"מילים הן חסרות משמעות.."
פסט פורוורד ל- 2009, אני בדרך למכללה וברדיו מכריזים בחגיגיות שדפש מוד סוף סוף מגיעים לארץ באופן רשמי, ועם איזה שיר בוחר הקריין לסיים את הדיווח? ניחשתם נכון: Enjoy the Silence. אבל אז משתנה אצלי משהו.
פתאום, אחרי למעלה מעשור שלא שמעתי אותו, נפלה עלי תובנה לכאורה פשוטה, אך משמעותית: מדובר בשיר מושלם. כן כן חברים, מעטים השירים שאני יכול לכנות אותם מושלמים, אבל Enjoy the Silence הוא מיחידי הסגולה שזכו להצטרף למעגל המאוד מצומצם שלי.
המעריצים הפנאטים של דפש מוד יגידו שברפרטואר הלהקה יש שירים יפים יותר בעוד שאחרים יגידו שיש מושלמים ממנו. אבל כנראה שהטענות הללו יעלו (ומהבחינה הזאת די בצדק) בעיקר בגלל העובדה שמדובר בשיר, מה לעשות, טחון. אבל זה הקטע עם קלסיקות, שלא משנה כמה פעמים תשמעו אותם, תמיד יהיה בהם אותו זיק של גאונות דרכו תבינו למה השיר הזה כל כך גדול.
"כל מה שאי פעם רציתי נמצא כאן בזרועותיי…"
כשמרטין גור הציג לראשונה את Enjoy the Silence לשאר חברי הלהקה, היה מדובר בבלדת פסנתר, מינימליסטית ואיטית, לא משהו חריג ברפרטואר של גור וההרכב. היה זה אלן ויילדר שהתעקש שהשיר צריך להיות קצבי יותר.
גור שבהתחלה לא אהב את הרעיון התרכך והשיר קיבל תופים וקצב. אך כאן לא הסתיימו ההברקות של ויילדר. "אולי תוסיף מעל המוזיקה מעט גיטרה" אמר למרטין גור שמצידו מיד חשב על אחד הריפים הכי פשוטים והכי ממכרים בהיסטוריה של הפופ. לימים יספר גור: "אחרי זה, הסתכלנו אחד על השני ובפעם הראשונה בהיסטוריה של הלהקה כולנו הסתכלנו אחד על השני ואמרנו, זה הולך להיות להיט".
ואכן Enjoy the Silence היה להיט. מה זה להיט, היסטריה של ממש. על התפר שבין שנות השמונים העליזים לתחילת הניינטיז האלטרנטיביות, Enjoy the Silence היה ההמנון המושלם לדור מבולבל שנע בין חושך לאור, בין אהבה לתיעוב עצמי ובין רעש לשקט.
השיר אף הביא את הלהקה לפסגות חדשות של הצלחה. "עברנו עשור של עליה מתמדת בפופולריות שלנו" סיפר דייב גהאן בראיון למגזין Q ב- 2008. "אבל שום דבר לא הכין אותנו להצלחה של Violator. פתאום התחלנו לקבל צ'קים עם סכומים עצומים של תמלוגים ויכולנו לעשות כל מה שאנחנו רוצים".
"מילים הן טריוויאליות, העונג נשאר…"
מה שמייחד קלסיקה היא הכוח שלה להישאר רלוונטית תמיד, ובמקרה של Enjoy the Silence, סיכוי טוב שהשיר רלוונטי היום יותר מהזמן בו שוחרר לאוויר העולם לפני כ- 29 שנים. בעידן הדיגיטל ואוטוסטרדת המידע הבלתי אפשרית שהמוח שלנו נלחם להכיל בכל שנייה, כל מה שאנחנו יכולים לקוות לו הוא טיפה של שקט בים של רעש. תחינה לרגע אחד של ווליום נמוך והתבוננות עצמית בין עולמות האינטרנט, הטלוויזיה והמכשיר הסלולרי.
השיר זכה לתחייה מחודשת ב- 2004 ברמיקס מידיו של איש לינקין פארק, מייק שינודה, שהוסיף לו את הנו-מטאל של התקופה והעניק לו טוויסט רוקיסטי מפתיע באיכותו. גם כריס מרטין מקלדפליי עשה מחווה לקליפ האייקוני של השיר כשהתחפש למלך הנודד ברחובות בקליפ נוסף ל- Viva La Vida. הקליפ בוים על ידי הבמאי המפורסם, אנטון קורבין, שעבד רבות עם דפש מוד והפיק כמובן גם את הקליפ הבלתי נשכח ל- Enjoy the Silence.
Enjoy the Silence, הוא סך כל הדברים הנפלאים בדפש מוד ובמוזיקה בכלל. רגע מזוקק של גאונות. רגע מזוכך של היסטוריה שיחרט לעד בתולדות המוזיקה הפופולרית. בקיצור, קלסיקה.
נישאים על גלי הפופוליזם של עידן טראמפ, מבקשים מאיתנו דפש מוד לצאת למהפכה וכן, זה פתטי כמו שזה נשמע. מדהים שאלבום שנקרא "רוח" יכול להיות כל כך נטול נשמה.
ציון המועדון: ★★☆☆☆
לפני שהגרעין הקשה של מעריצי דפש מוד הפנטיים יפסיק לקרוא את הבלוג הזה לנצח, קבלו הבהרה. אי אפשר לחשוד בי כמי ששונא את הלהקה. אני מעריץ פנאטי של האייטיז על כל גווניו, פריק סינת'פופ ואני מחזיק ברוב הדיסקוגרפיה המוקלטת של דפש מוד. אבל עדיין על אף כל אלה, חייבים להודות: האלבום הבאמת טוב האחרון שלהם היה אולטרה, ועברו מאז כבר 20 שנה ועם כל הצער שבדבר, Spirit, לא ישנה את הסטטיסטיקה.
יש להקות שגם אם הן לא יוציאו שיר חדש ב-20 השנים הקרובות, הן עדיין בקלות ימלאו אצטדיונים ויחיו יפה מאוד (וזה עוד בלשון המעטה) מתמלוגים ומכירות. דפש מוד היא לחלוטין להקה כזאת אז תהרגו אותי, אני לא מבין בשביל מה הם צריכים להוציא מוזיקה חדשה ועוד בינונית כל כך לאוויר העולם? אפשר להבין את הרצון שלהם כאמנים להמשיך וליצור אבל מילא אם הם היו יוצרים דברים חדשים, מעניינים, ניסיוניים, מגוונים, שונים. אבל כלום. הדפשים ממשיכים בשלהם.
Spirit הוא סוג של אלבום פוליטי. "ככל שאני מתבגר אני חושב יותר ויותר על העתיד ועל מה אשאיר לילדים שלי" סיפר מרטין גור. אך בפועל הוא נשמע כמו יבבה אנכרוניסטית ומיושנת עם טקסטים חרושים נוסח "לאן הולכים מכאן" או "הטכנולוגיה עוד תהרוס את כולנו" עם עלק ביקורת על פוליטיקאים ואנשי "הכוח" שמשחקים בכולנו. אבל לא רק שהתמות האלו חרושות לעייפה, גם המוזיקה של הלהקה לא משתנה וחוויית ההאזנה לאלבום החדש היא פשוט מייגעת.
הפתיחה עם דווקא מבשרת טובות עם Going Backwards שלמרות הטקסט המעייף שבו על כך שהעולם משתגע ואנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים ובלה בלה בלה, מצליח עוד לעניין איכשהו. אבל פה זה פחות או יותר נגמר.
Where's the Revolution, הסינגל הראשון מהאלבום שמגיע לאחר מכן הוא שיא הפתטיות. עם מוזיקה מיושנת ומעופשת שנשמעות כמו שאריות מ- Playing the Angel וטקסט מביך שמתאים כמו כפפה ליד אופורטוניסטית בעידן הקיצוניות של טרמפ, דפש מוד מעולם לא היו פופוליסטיים יותר. "איפה המהפכה?" שואל מרטין גור ממרומי האחוזה שלו בסנטה ברברה ועוד מעז לתבל זאת ב"קדימה אנשים אתם מאכזבים אותי". סורי, אני פשוט לא קונה את זה גם אם זה סרקזם במיטבו.
אבל משם זה לא הולך ומשתפר. The Worst Crime שבא לאחר מכן מרדים (בקטע רע כן?) ואני ממש אשמח להכיר מעריץ אחד של דפש מוד שמוכן להגיד בלב שלם ש- Scum שבא לאחר מכן הוא שיר טוב. לא ברור מה קרה לבקרת האיכות של מרטין גור כשכתב את המילים "חלאה חלאה, מה עשית אי פעם בשביל מישהו? חלאה חלאה, מה אתה הולך לעשות כשהקארמה תגיע?"
האלבום החדש מתיימר להיות פוליטי אבל הוא לא נשכני, מקורי אבל הוא נשמע כמו כל דבר אחר שהלהקה עשתה, מרגש אבל לא אישי. מדהים שאלבום שנקרא "רוח" יכול להיות כל כך נטול נשמה. גם הבאתו של ג'יימס פורד המוערך (ארקטיק מאנקיז, Florence and the Machine, קלקסונס ועוד) לעמדת המפיק, לא מזיזה את דפש מוד מאותן נוסחאות וטריקים מעייפים שנשמעים אותו דבר כבר 20 שנה.
מי שבכל זאת יתעקש לקבל כמה נקודות אור באלבום ימצא אותם ברגעים השקטים יותר עם שירים כמו Cover Me ,Poison Heart, No More, אבל גם הם רחוקים מלדגדג את הקלסיקות הבאמת מרשימות מהרפרטואר המפואר של הלהקה.
דפש מוד לא זקוקים למוזיקה חדשה בשביל להוכיח את מקומם בהיסטוריה או בשביל לצאת לסיבוב הופעות סולד אאוט. הם בטח גם לא צריכים אלבום חדש ומביך להחריד בשביל להצהיר "היי אנחנו עדיין כאן". Spirit לא מוסיף דבר לרפרטואר המרשים שדפש מוד יורישו לעולם ולכן הוא לא יותר מנקודה זניחה בקריירה שלהם שאני מתקשה להאמין שאפילו המעריצים הכבדים ביותר של הלהקה ימצאו מספקת.
אחרי שכבשו את העולם בשנות ה-90 עם סיבובי הופעות ענקיים שכללו סקס, סמים ומוות קליני, שחררו ב-1997 דפש מוד את אלבום ההתפכחות וההאנגאובר שלהם, וכמה שההאנגאובר הזה יפה. 20 שנים לאלבום הכי אישי והכי כואב של דפש מוד.
ציון המועדון: ★★★★★
אני אוהב את דפש מוד. מאוד. לא בצורה פנאטית כמו אלו המשתייכים למועדון המעריצים שלהם בארץ (שנחשב לאחד האיכותיים בעולם) אבל אוהב מאוד. והאמת היא שזה לא תמיד היה ככה.
עד 2009 הייתה לי היכרות יחסית בסיסית עם דפש מוד. רכשתי את Violator עוד בגיל 12 והכרתי את רוב הלהיטים. אבל אף פעם לא צללתי לעומקם של האלבומים והקריירה הענפה של הלהקה. לכן כשהתבשרנו על בואם ארצה להופעה במאי 2009, זו הייתה הזדמנות מצוינת עבורי לצמצם פערים.
אז הרמתי טלפון לחברתי לספסל הלימודים וצרכנית תרבות מדהימה שאני מאוד מעריך, מאיה פישר, שהייתה ידועה בחיבתה העזה לדפש מוד ולדייב גהאן בפרט. תהיתי לאיזה אלבומים אני חייב להאזין בשביל להבין את המהות של דפש מוד, התשובה שלה הייתה מפתיעה וחד משמעית: אולטרה! "זה האלבום האהוב עלי" היא אמרה.
אז הקשבתי לה ואכן רכשתי את אולטרה. אבל יחד איתו הצטיידתי גם ב- Songs of Faith and Devotion, Music For the Masses ו- Sound of the Universe, כי בכל זאת צריך להתכונן להופעה, ואל תקשיבו למבקרים, זה אלבום לא רע בכלל. בין כל האלבומים, איכשהו אולטרה מצא את עצמו בתחתית הערמה. בכל אופן , מצאתי את עצמי מתחבר הרבה יותר לאלבומים האחרים. ל"להיטים", כמה פרובינציאלי מצידי.
ואז לילה אחד, אחרי טיסת חזור מברצלונה, לא הצלחתי לישון ומצאתי את עצמי מול המחשב מאזין למוזיקה. רק אני, הלילה והמוזיקה. זה היה הזמן המושלם לתת לאולטרה ניסיון נוסף ובערך 2 דקות אל תוך האלבום רציתי להכות את עצמי בראש על שלא הצלחתי להבחין ביופי עוצר הנשימה קודם לכן. מפה לשם, התאהבתי.
"האהבה זקוקה לקדושים המעונים שלה…"
בעוד Violator מ- 1990 הביא את דפש מוד להמונים, Songs of Faith and Devotion מ- 1993 כבר כבש את המקומות הראשונים במצעדים בארה"ב ובבריטניה וביסס את דפש כאחת הלהקות הגדולות על הגלובוס.
עם שורת להיטים חרושים ב- MTV וסיבוב הופעות מפלצתי (The Devotional Tour) שמגזין ה-Q זיכה בתואר "סיבוב ההופעות ההולל ביותר בהיסטוריה של הרוקנ'רול" (וסליחה מראש על התרגום הגרוע, למילה מושחת יש קונוטציות אחרות בעברית), דפש מוד נכנסו לסלון של כל חובב מוזיקה והפכו לתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה.
אבל כמו תמיד, להצלחה יש מחיר. אנדרו פלטשר נכנס לדיכאון והוחלף להמשך סיבוב ההופעות, מרטין גור שתה את עצמו לדעת והשיא היה עם הודעתו של אלן ויילדר על עזיבתו ביוני 1995.
ואם זה לא מספיק אז דייב גהאן, שהספיק להתגרש מאשתו ולעבור לארה"ב, התמכר לקוקאין והרואין, ניסה להתאבד וחווה למשך 2 דקות מוות קליני אחרי שבלע קצת יותר מדי ממריצים. טיפה יותר מדי.
לאור כל אלו, אפילו חסידיה הגדולים ביותר של דפש מוד לא חלמו על קאמבק. עזבו קאמבק, אף אחד לא חשב שכל חברי הלהקה ישארו בחיים עד סוף העשור. באופן טבעי שמועות על התפרקותה של דפש מוד החלו לצוץ אבל אלו כמובן היו מוקדמות מדי. כמאמר השיר שפותח את אולטרה, הלהקה הביטה אל תוך קנה הרובה אבל יצאה בחיים.
"צא מהכלוב שלך ועלה על הבמה…"
להפתעת העולם ולשמחת המעריצים, ב-14 באפריל יצא אולטרה, אלבומה התשיעי של דפש מוד שהציג הרכב מצומצם שכלל את דייב גהאן, אנדרו ופלטשר ומרטין גור. השלושה, לא רק שבדרך נס הצליחו ליצור אלבום חדש, הם הצליחו ליצור את אלבומם היפה והקסום ביותר עד כה.
כל המתחים, הריבים, הסמים, המוות, הכל התנקז אל תוך יצירת מופת חד פעמית עגמומית, עצובה וכואבת מאין כמוה.
זה מתחיל עם Barrel of a Gun שמתכתב עם חוויות ההתמכרות והדיכאון של השלישייה בדגש על המוות הקליני וניסיון ההתאבדות של גהאן. גם הסאונד שחזר להיות מלוכלך ואינדוסטריאלי מהדהד לשורשי הלהקה ובעיקר לאלבומים Black Celebration ו- Some Great Reward. דפש מוד ללא ספק חזרו.
Barrel of a Gun עלול להיות אולי קשה לעיכול למי שאינו נמנה על מעריציה האדוקים של הלהקה אבל אלו שיצלחו אותו יבואו על שכרם מהר מאוד עם The Love Thieves, בלדה עגמומית שקטה ויפה מאין כמוה עם טקסט מעורפל אודות כוחה של האהבה ופגועיה המצולקים.
"ואני מודה לך על שהבאת אותי לכאן, על שהראית לי בית…"
המלנכוליה והנימה האישית ממשיכים גם עם Home, מהשירים היפים בקטלוג המרשים של דפש מוד והאהובים עלי ביותר באופן אישי. את השיר שר מרטין גור שמודה שזה אחד מהקטעים האהובים עליו ביותר והכי פחות מוערכים לדעתו של הלהקה. השיר אגב הוא התייחסותו האישית של גור להתמכרות שלו לאלכוהול.
לאחר מכן מגיע It's no Good שמתהדר בעוד קליפ נפלא של אנטון קורביין המציג את הלהקה כמן להקת ברים זולה שמופיעה במקומו סליזיים להחריד. למרות שהוא אהוב מאוד, אני חושב שהוא מן הרצועות החלשות באלבום, אבל שוב, הכל יחסי כשמדובר באלבום כל כך טוב.
אחרי שנים שכיסו את עצמם בשכבות של איפור, סאונד ו"קוליות", אולטרה הוא האלבום האישי ביותר של דפש מוד. אחרי החגיגות בלילה הקודם, אולטרה הוא ההאנגאובר. וכמה שההאנגאובר הזה כואב.
"אתה צריך לראות איך זה מרגיש עם הרגליים על הקרקע" שר גהאן ב- Useless המופתי שניה לפני מגיח Sister of Night השיר היפה באלבום וכנראה האהוב עלי בכל הקטלוג של הלהקה.
"אחות הלילה, בשמלתך העצובה ביותר את צועדת אל האור, נואשת להרשים", מפלרטט גהאן בקולו המיוסר עם הלילה או הציפייה למוות, תחליטו אתם. תהא כוונת המשורר אשר תהא, מדובר בשיר שמפלח את הנשמה כמו כדור רובה שישאיר אתכם פצועים בשטח, מתחננים לעוד מהיופי הזה.
"אני יכול לשמוע את נשמתך בוכה, להאזין לרוח שלך נאנחת" ממשיך היגון עם Freestate המושלם כשלאחריו מגיע The Bottom Line המהורהר ו- Insight המושלם שמהווה סגירה אינטרוספקטיבית קסומה ואפילו אופטימיות בה "רוח האהבה תתרומם בתוכך, תדבר אלייך ותאמר לך בברור כי האש עדיין בוערת…".
"מעולם לא הסכמתי להיות הקדוש שלך…"
אולטרה הוא אלבום מדמם שנכתב בהשארת נפשותיהם המצולקת של אלה שכבשו את פסגת העולם אך הרגישו ריקנות בלתי ניתנת למילוי. זהו אלבום שמציף שאלות על אמונה, סמים, אהבה ומהות הקיום.
יצירה אותנטית בה ליבו של האמן נפתח בפני כל המעוניין לחטט בפצעיו המגלידים. זהו האלבום האישי ביותר שכתב מרטין גור בחייו ולצערי כנראה גם האלבום הגדול האחרון של דפש מוד.
מועדון תרבות 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.