מבאסה לקלאסה: 15 אלבומים שנקטלו בצאתם אבל היום נחשבים קלאסיקות

מבקרים הם עם קשוח, אבל לעיתים גם הם מודים בטעויות שלהם. הנה 15 אלבומים שזכו לביקורות גרועות בצאתם אך היום נחשבים לקלאסיקות של ממש.

רגע  לפני, הנה 10 (וקצת) אלבומים שטעיתי לגביהם ועכשיו מקבלים ציון חדש>>

The Velvet Underground & Nico (1967)

להגיד שאלבום הבכורה של הוולווט אנדרגאונד עם הזמרת הגרמניה ניקו, זכה בצאתו לביקורות פושרות יהיה עדין.

מבקרי התקופה לא ידעו איך לאכול את התערובת ההזויה אך המופלאה הזאת של סאונד רפיטטיבי, אקספירמנטלי עם טקסטים על נושאים שהיו טאבו בזמנו כמו סמים, זנות ועוד ולכן זו אולי הסיבה שהם די שחטו אותה.

האמת היא שגם הקהל לא בדיוק התחבר ליצירה ובצאתו גירד האלבום את המקום ה- 199 במצעד האלבומים האמריקאי, אך לזמן כידוע סגולות משלו ואט אט החל האלבום לצבור קהל מעריצים אדוק. כיום ידוע האלבום בזכות האמרה לגביו ש"לא הרבה אנשים קנו אותו אבל כל מי שעשה זאת הקים להקה".

בין המוזיקאים שהודו כי הושפעו עמוקות מהאלבום אפשר למצוא את פטי סמית, REM, איגי פופ, נירוונה ועוד המון אחרים.

כיום מיותר לציין שמדובר בקלאסיקה ובאחד האלבומים המיוחדים והייחודיים שנוצרו אי פעם.
גאונות צרופה או הגזמה פראית? The Velvet Underground & Nico ביקורת אלבום>>

The Beach Boys- Pet sounds

מילא שהקהל או המבקרים לא מקבלים את היצירה שלך, אבל חברי הלהקה שלך?! זה בדיוק מה שקרה לבריאן וילסון כשהשמיע לראשונה את השירים שירכיבו את Pet Sounds לחבריו להרכב שבדיוק חזרו ממסע הופעות באסיה.

חברי הלהקה לא השכילו להבין את הגאונות של וילסון, את מורכבות היצירה ואת הטקסטים האינטרוספקטיביים של טוני אשר שהחליפו את המנוני החוף הקלילים איתם הייתה מזוהה הלהקה יותר מכל.

גם הקהל לא ממש קיבל בזרועות פתוחות את אלבום ה- 11 של "נערי החוף" ולראייה הוא מכר הכי פחות מכל האלבומים שלהם שיצאו עד אליו.

אבל במקרה הזה ההיסטוריה עשתה צדק עם ההפקה המורכבת, החשיבה מחוץ לקופסה והעיבודים שוברי המוסכמות שהשפיעו על דורות של אמנים, ביניהם אחד, פול מקרטני, שבניסיון להתעלות עליו כתב את סרג'נט פפר.

כיום האלבום ניצב בשורה אחת עם היצירות המוזיקליות הגדולות ביותר שנוצרו אי פעם ואחת החשובות מאז נולדה המוזיקה הפופולארית כפי שאנו מכירים אותה אך אולי חשוב מהכל, זה גם אחד האלבומים הכי אהובים עלי.
צלילי הקסם: Pet Sounds של הביץ' בויז>>

The Rolling Stones- Exile on Main St

עם צאתו נתפס אלבומם הכפול של הרולינג סטונס כגדול מדי, עמוס מדי ומבולגן מדי. הוא מלא בהמון רעיונות, המון ז'אנרים ובעיקר המון רצון לצאת מהקופסה באופן שלא כולם ידעו איך לאכול אז ב- 1972.

עם הזמן הראשים החלו להיפתח והאלבום החל להיתפס כאמיץ על ידי המבקרים והמעריצים כאחד שהיללו את היכולת של הסטונס לקפץ בין ז'אנרים תוך שמירה על סאונד אותנטי, חם ומלא בקסם.

לא רק שהאלבום זוכה היום לחיבוק עז ונחשב בין יצירותיה הגדולות של הלהקה, יש כאלה שאף רואים בו קפסולה מושלמת של רוקנ'רול בצורתו הטהורה ביותר.

Led Zeppelin- Led Zeppelin

כשמזכירים אלבומים שזכו בצאתם לקבלת פנים פושרת ובהמשך הפכו לקלאסיקות, תמיד מככב אלבום הבכורה של לד זפלין.

למען האמת לכתוב על קבלת הפנים שלו "פושרת" זה עוד לעשות עימו חסד. המבקרים קטלו את האלבום מכל כיוון אפשרי כאשר ידועה בעיקר הביקורת הארסית של מגזין ה"רולינג סטון" אשר כינה את האלבום "חיקוי חיוור לג'ף בק".

יחד עם זאת, ככל שהלהקה הלכה וצברה קהלים, הצלחות והשפעה, גם דעת המבקרים כלפי יצירת הביכורים של ההרכב הלכה והשתנתה וכיום הוא נתפס כאחד מאלבומי הרוק החשובים והמשפיעים אי פעם. איך אומרת הקלישאה? עם הצלחה אי אפשר להתווכח.

Neutral Milk Hotel- In the Aeroplane Over the Sea

מעט מאוד צדיקים בסדום הבינו את גדולתו של אפוס האינדי המופלא הזה של ג'ף מנגום וחבריו (ותודה לכם פיצ'פורק… בערך) אבל האמת, במקרה הזה אפשר מעט להבין אותם. אלבומם השני של ההרכב מלואיזיאנה הוא לא בדיוק טיול בפארק. עם טקסטים על אנה פרנק ומוזיקת lo-fi לעיתים צורמת, צריך זמן בשביל להבין אותו, אך מי שיעשה זאת יתוגמל בהתאם.

מדובר באחד האלבומים האלה שככל שאתה מתעמק בהם יותר כך אתה מוצא יותר ויותר יופי כאשר כל פעם מתגלה בפניך משהו חדש.

עם צאתו המבקרים אולי לא הבינו אותו אך מוזיקאים אחרים בהחלט כן. כמו במקרה של הוולווט אנדרגראונד, האלבום הזה השפיע מאוד על אמנים אחרים שהצביעו עליו כהשפעה מכרעת עליהם ודרכם האלבום אט אט התגלה מחדש. ארקייד פייר למשל סיפרו כי האלבום הזה הוא שדחף אותם לחתום בלייבל Merge ולא בשום מקום אחר.

מדהים לחשוב שהיצירה הזאת הזה שזכתה לביקורות נוראיות ומכירות כמעט אפסיות עם יציאתה אי שם ב- 1998 נחשבת כיום לאחת מיצירות האינדי החשובות בהיסטוריה וכזו אשר השפיעה על דורות של מוזיקאים.

זה היה שיאו של ההרכב ושל מנהיגם, ג'ף מנגום, שלאחריו פחות או יותר פרש למעט הבלחות פה ושם. אגדה שלא תחזור.
אלבום האינדי הגדול בהיסטוריה? In the Aeroplane Over the Sea של Neutral Milk Hotel>>

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

Lana Del Rey- Born to Die

אני זוכר עד היום בבהירות את פריצתה לתודעה של לנה דל ריי. זה התחיל עם התלהבות מסינגל (הבערך) בכורה שלה, Video Games, והמשיך בויכוח בלתי נגמר אודות האותנטיות של הפרסונה אותה הציגה.

אלבום הבכורה המצופה שלה זכה, בניגוד לאחרים ברשימה, למכירות יפות במיוחד אבל את המבקרים זה לא הרשים והם המשיכו לראות בה חקיינית, פופוליסטית לא כנה וגם לא כזאת מוכשרת.

פסט פורוורד ל- 2019 ומגזין ה"רולינג סטון" שכינה את הטקסטים ב- Born to Die "טראשיים וחסרי הגיון" כינה את דל ריי "אחת מהכותבות הגדולות של אמריקה" עת יציאת אלבומה השישי, Norman Fucking Rockwell!.

המהפך הזה לא רק מראה את השינוי של מבקרי המוזיקה ביחס לדל ריי אלא גם כלפי אלבום הבכורה שלה שנחשב כעת לאחד המשפיעים בעיצובו של הפופ הנשי של הדור האחרון.

בין יתר המוזיקאיות שהושפעו ממנה ומ- Born to Die ישירות אפשר למצוא את לורד, בילי אייליש, טיילור סוויפט, מיילי סיירוס ואחרות שגם אם אתם לא אוהבים, אי אפשר להתכחש להצלחתן ולהשפעה האדירה שלהם על התרבות והמוזיקה בשני העשורים האחרונים.

Bob Dylan- Blood on the Tracks

מסתבר שגם אהוב המבקרים לא חסין בפני ביקורות קטלניות. עם צאת אלבומו ה- 15 של המשורר האגדי, לא כולם בדיוק התחברו אליו.

האלבום האקוסטי בעיקרו זכה לביקורות פושרות במיוחד במקרה הטוב ועוקצניות מאוד במקרה הרע, כמו הביקורת שנכתבה עליו ב- NME בה נטען כי "האלבום כל כך טראשי שהוא נשמע כמו כמו טייקים מחזרות". אאוץ'.

כיום האלבום מוכתר עיתים קרובות כאחד הטובים בקריירה של דילן. הוא מקבל הכרה על ההפקה האותנטית והטקסטים הכנים עד כדי כאב שלו על חייו וגירושיו מאשתו דאז, שרה.

בסוף כשכותבים את הלב, האמת יוצאת החוצה והופכת למשהו שבלתי אפשרי להתעלם ממנה.

David Bowie – Low

העניין הזה של מבקרים שלא מבינים את היצירה של דייויד (אין עוד מלבדו) בואי, ממהרים לשפוט אותה לחומרה ואז מגלים אותה מחדש, הוא כמעט ריטואל קבוע בקריירה של הגאון המוזיקלי ולא שונה מכך הייתה ההתייחסות ל- Low.

האלבום, אותו מיקמתי במקום הראשון בדירוג אלבומי דייויד בואי שלי, זכה כמו לא מעט מקודמיו ואלה שיגיעו אחריו, לביקורות פושרות במיוחד. לקח זמן למבקרים להבין אותו באמת ועד כמה הוא פורץ דרך.

שינוי הכיוון שלקח בואי באלבום הזה בעקבות המוזיקה האלקטרונית שבקעה מגרמניה המערבית בזמנו, היה קשה לעיכול והביא הרבה מבקרים להתייחס אליו כ"משעמם", "חסר שירים אמיתיים" או "פסקול לסרט גרוע".

עם עליית האסתטיקה האלקטרונית ואימוצה על ידי עוד ועוד הרכבים, התקבעה ההבנה ש- Low, כמו הרבה מאלבומיו של בואי, פשוט הקדים את זמנו. היום הוא נתפס כמבשר העתיד, חדשני ומופת לפריצת גבולות ופיוז'ן בין אלמנטים מוזיקליים שונים.

Beatles- Abbey Road

כן כן, אתם קוראים נכון, גם את יצירת המופת המונומנטלית של ארבעת המופלאים היו מבקרים שבצאתה. וויליאם מאן מ"הטיימס" למשל כינה אותה "לא אותנטית", אד וורד מה"רולינג סטון" קרא לה "מלאכותית" בעוד ניק כהן, ממבקרי הרוק הגדולים בהיסטוריה, טען כי "אין באלבום שום דבר מיוחד".

האמת שלא כל כך ברור מה עבר לחברה האלה בראש, אבל מזל שההיסטוריה עשתה את עבודתה וכיום האלבום זוכה בדיוק להכרה לה הראוי, כאחד האלבומים הכי טובים של הביטלס (בעיני הטוב ביותר) ואחד הגדולים ששוחררו אי פעם.

The Killers- Sam's Town

בעוד שאלבום הבכורה של החבורה מואגס זכתה לחיבוק עצום משני צידי האוקיינוס, אלבומם השני כבר קיבל הרבה פחות חום ואהבה. זכורה בעיקר הביקורת הארסית שקיבל האלבום מהמבקרת, סיה מישל, עבור ה"ניו יורק טיימס", בה כינתה את האלבום "מכאיב" ולא בקטע טוב.

בזמנו נתפס אלבומם השני של הקילרס כריצה מהירה מדי אל תוך סגנונות חדשים תוך ניסיון בריחה מכל מה שייצג אלבום הבכורה שלהם אבל כמובן שאלה שטויות. כיום האלבום כבר נתפס על ידי המבקרים כאחד מאלבומי הרוק הטובים החשובים של שנות ה- 2000.

אגב, בסקר שערך מגזין ה"רולינג סטון" ב- 2010, הגיע Sam's Town למקום הראשון בדירוג האלבומים הכי פחות מוערכים שלא בצדק של העשור.
תסמונת האלבום השני? עשור ל- Sam's Town של הקילרז>>

באנר מועדון תרבות

Black Sabbath – Black Sabbath

אלבום הבכורה של מבשרת הרוק הכבד ספג ביקורות נוראיות בצאתו. המבקרים לא הבינו שמתחת לאפם מתחוללת מהפכה של ממש.

אמנם האלבום יצא בדמדומי תקופת ההיפים, אבל הצליל המאיים שלו הרגיש כמו שרשראות טנק המאיימות לדרוס את מה שנשאר מילדי הפרחים של הסיקסטיז.

בעוד המבקרים היו עסוקים בלחבוט באלבום, ילדי מעמד הפועלים, שהיו הכי רחוקים מהאחווה של ההיפים, ראו באלבום את המציאות היומיומית המדכדכת שלהם. כמו בהרבה מקרים גם הילדים הללו יקימו להקות שיושפעו רבות מהצליל האפל, הכבד והקודר של בלאק סאבאת' שיהדהד שנים קדימה ויבשר את תחילתו של הרוק הכבד, המטאל ואחיהם לז'אנר.

כאשר המבקרים יסתכלו אחורה לשורשי הז'אנרים הללו ואחרים הם יגלו מחדש את האלבום ומשם הדרך להערכה מחודשת והגדרתו כ"קלאסיקה", תהיה הרבה יותר מהירה.

Pink Floyd- Wish You Were Here

למבקרים תמיד היו יחסים מורכבים עם פינק פלויד. חלקם ראו בהם את התגלמות המוזיקה בעוד אחרים ראו בהם בלון נפוח מחשיבות עצמית ואובר פומפוזיות.

המקרה של Wish You Were Here מורכב עוד יותר כי לא כל המבקרים היו פתוחים ונכונים לקבל את הלהקה על הצד הרך יותר שלה. עם שירים המושפעים ממצבו הפשי של סיד בארט, מחאה כנגד תעשיית המוזיקה ובעיקר הציפיות חסרת פרופורציות אחרי Dark Side of the Moon, יקח מספר שנים עד שהמבקרים יבינו איזה זהב טהור האלבום הזה שכיום נחשב לאחת מפסגות המוזיקה הפופולארית.
Wish You Were Here של פינק פלויד- ביקורת אלבום>>

Pet Shop Boys- Behaviour

בשנות ה- 80 צמד הפט שופ בויז האלמותי שלט במצעדים ביד רמה בזכות שילוב יוצא דופן של מלודיות דאנס קליטות ורקידות לטקסטים חדים ופוליטיים.

באלבומם הרביעי והראשון שיצא בשנות התשעים, ויתרו ניל טננט וכריס לאו על המנוני הדאנס שהיו מזוהים איתם עבור שירים אינטימיים, נוגעים ואישיים. הבעיה הייתה שלא כולם התחברו לשינוי הזה.

רבים מהמבקרים והמעריצים כאחד רצו את הבויז שלהם יותר פופיים ורקידים אבל מי שלקח נשימה וצלל את תוך Behaviour גילה יצירה מופלאה, כמעט חד פעמית ביופייה.

ככל שעברו השנים עוד ועוד מבקרים ומעריצים גילו את האלבום הזה והבינו שאמנים אמיתיים לא מפחדים לשם את הלב שלהם על השולחן, גם אם זה פחות מסחרי.

כיום Behaviour נחשב לא רק לאחד האלבומים הכי טובים ברפרטואר של הפט שופ בויז אלא לאחד האלבומים הכי טובים בניינטיז. קלאסיקת פופ אמיתית.
להתנהג בהתאם: Behaviour של פט שופ בויז- ביקורת אלבום>>

 

Oasis- (What's the Story) Morning Glory

בעוד אלבום הבכורה של אואזיס, Definitely Maybe, זכה למעמד של קלאסיקה מיידית, בניגוד למה שנוטים לחשוב, ל- What's the Story זה לקח קצת יותר זמן.

"אלבום שלא אומר כלום על שום דבר" כינו אותו במגזין ה- Q כאשר מבקרים אחרים קראו לו "גנארי", "בנאלי" ושאר ירקות. אבל כמו לכל אורך ההיסטוריה, ידיהם של האחים גלאגר היו על העליונות ובביקורות עכשוויות מקבל האלבום הזה כמעט תמיד ציון מושלם.

כיום כל בר דעת יודע שמדובר באחד מהאלבומים הכי טובים של שנות התשעים וכזה אשר עיצב והביא את תנועת הבריטפופ להמונים. בקיצור, אל תתעסקו עם הגלאגרים.
What's the Story) Morning Glory) של Oasis ביקורת אלבום>>

Lou Reed- Transformer

סוגר את הרשימה מי שבמידה רבה פתח אותה. ללו ריד ולמבקרים תמיד היו יחסים מורכבים. מצד אחד לפעמים היה נדמה שהוא עושה להם דווקא (מי אמר Metal Machine Music?), מן הצד השני הם תמיד ידעו להעריך את כתיבתו הלא מתפשרת ואת הגבולות שתמיד ניסה למתוח.

במובן הזה Transformer לא היה שונה. גם כאן המבקרים הרימו גבה לאור ה"מוזרות" וחוסר האחידות שלו אך לבסוף נפלו שדודים לרגליו.

כיום אפשר למצוא את האלבום בכל דירוג הסוקר את האלבומים הגדולים בהיסטוריה ללא יוצא מן הכלל כאשר כולם כבר מבינים עד כמה מדובר באלבום משפיע של אחד ממשוררי הרוק הגדולים אי פעם.

גם אני עשיתי טעויות והתוודיתי עליהן. הנה 10 (וקצת) אלבומים שטעיתי לגביהם ועכשיו מקבלים ציון חדש>>

הפוסט הבא אצלך לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

שבעים השירים הגדולים של שנות ה- 70

מהרוק המתקדם ועד הדיסקו, מהפאנק ועד הניו וייב, אלה שבעים השירים הכי גדולים של שנות ה- 70.

שמונים השירים הגדולים של שנות ה- 80
תשעים השירים הגדולים של שנות ה- 90
מאה השירים הגדולים של שנות ה- 2000
101 הקאברים הגדולים בהיסטוריה
100 השירים הגרועים בהיסטוריה

70. The Doors- Riders on the Storm

האגדה מספרת כי השיר הזה, אשר נועל את אלבומם השישי של "הדורז", הוא האחרון שכתב ג'ים מוריסון בחייו. 

בעוד לשיר יש לא מעט אינטרפטציות, הרווחת מכולן גורסת כי השיר הוא הוא אוטוביוגרפי וכי מוריסון ראה בעצמו כאדם "הרוכב בסערה". בנוסף לכך תוכן השיר מתכתב עם תסריט שכתב הזמר לפני מותו בשם "הטרמפיסט" על טרמפיסט היותר למסע הרג.

עד היום מדובר באחד השירים הכי קלאסיים של ההרכב כמו גם אחד המוכרים והמשפעים ביותר שלה ולגמרי בצדק

69. Buggles – Video Killed the Radio Star

למרות שהשיר הזה מפורסם בזכות היותו הקליפ הראשון ששודר אי פעם ב- MTV (ב- 1 באוגוסט 1981), הוא שוחרר למעשה רשמית כבר בספטמבר 1979.

מאחורי השיר עומד טרבר הורן, אחד המפיקים המוזיקליים הגדולים של שנות השמונים והוא עסק, כמו הרבה מהמוזיקה האלקטרונית של התקופה, בשינוי וב"השתלטות" של הטכנולוגיה על המוזיקה והתרבות הפופולארית בכלל. 

68. Michael Jackson- Don't Stop Til You Get Enough

לפני שפרץ כמו מטאור בשנות השמונים, למייקל ג'קסון כבר היה קילומטרז' מוזיקלי רב מאחוריו אבל רק כאשר הוא פגש את המפיק המיתולוגי, קווינסי ג'ונס שהפיק את את אלבומו החמישי, Off the Wall, החל הזמר לממש את הפוטנציאל האמיתי שלו.

השיר הזה יצא כסינגל הראשון מתוך אלבום הפריצה של ג'קסון שהציג תמהיל הרבה יותר קוהרנטי של פאנק, דיסקו, אר נ' בי ופופ שיציתו מחדש את אחת הקריירות הגדולות אי פעם.

67. Bee Gees- Stayin’ Alive

אפשר לצחוק על הבי ג'יז אבל האמת היא שאין ממש על מה. בזכות הרמוניות שמימיות ושירי פופ נצחיים, המוזיקה של הבי ג'יז תמשיך לחיות הרבה אחרי שכל ההייטרים יעלמו.

בין כל הרכבי הרוק, הרוק המתקדם והרוק הכבד, הבי ג'יז לא פחדו להניף את דגל הדיסקו בגאון ולעשות את זה בצורה לא פחות ממבריקה. נכון היו שם גם הוילג' פיפל, גלוריה גיינור, Earth Wind & Fire ועוד אבל הבי ג'יז עמדו מעל כולם. 

66. David Bowie- Sound and Vision

השיר הזה לקוח מתוך אלבומם המופת של בואי, Low שפתח את טרילוגיית ברלין המיתולוגית ובו בחרתי אף כאלבום הטוב ביותר של דייויד בואי.

במחצית השניה של שנות השבעים בחר בואי להתנתק מהסמים ומאמריקה ו"ברח" לברלין. שם, על רקע החומה, כתב בואי מוזיקה חדשה שלא רק תרחיק אותו מהסמים אלא גם מכל מה שהוא עשה עד היום. 

תחת השפעה של להקות גרמניות כמו Neu!, קאפטוורק ואחרות, ההחל לשלב בואי אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית ואקספרמנטלית אל תוך המוזיקה שלו כאשר התוצאה הייתה לא פחות ממרהיבה, בדיוק כמו השיר הזה.

65. XTC- Making Plans for Nigel

אנדי פרטרידג' מ- XTC כתב את השיר הזה כמחווה לכל מי שאי פעם התתעללו בו, הציקו לו או הפלו אותו. "מעולם לא ספגתי התעללות" סיפר פרטרידג', "אבל תמיד הייתה לי אמפתיה עבור אלה שכן".

השיר שיצא בשלהי 1979, ייצג נאמנה את הפוסט-פאנק והגל החדש שהחלו לצבור יותר ויותר פופולריות והציג את מטמורפוזה שעברה המוזיקה הפופולרית מרוק אצטדיונים נפוח למוזיקה הרבה יותר אישית ואינטרוספקטיבית.

63. Blondie- Heart of Glass

להיט הענק הזה שהפך את בלונדי ואת דבי הארי בפרט, לשמות מוכרים בכל בית, נכתב הרבה לפני שיצא ב- 1978.  "ניסינו אותו בסגנון רגאיי, בסגנון בלדה אבל שום דבר לא עבד עד שפגשנו את כריס צ'פמן (מפיק אלבומה השלישי של הלהקה)" סיפרה הארי לימים.

עוד סיפרה הארי כי השיר לא נכתב על אהבה ספציפית אלא על לב שבור באופן כללי וידוע שכמובן שהארי שברה לא מעט לבבות בשנות השבעים והשמונים.

62. T. Rex- Get it On

שיר גלאם רוק קלאסי שכולו הלל לסקס ומיניות. מארק בולן כתב אותו כניסיון לכבוש את אמריקה אחרי שהלהקה כבר הצליחה במולדתה, אנגליה. השיר אכן נהיה להיט באמריקה אבל הלהיט היחיד של הלהקה וזה שיצמיד לה לנצח את תדמית ה- One Hit Wonder.

אגב גם אואזיס חייבים את הקריירה שלהם לשיר הזה אחרי שנואל גלאגר גנב את ריף הגיטרה שלו עבור Cigarettes and Alcohol.

61 Nick Drake- Pink Moon

לפעמים גיטרה אקוסטית, פסנתר וכנות זה כל מה שצריך בשביל ליצור קלאסיקה. בחייו ניק דרייק לא זכה לטעום את טעם ההצלחה וכך ככל שהקליט יותר, נכנס עמוק יותר אל תוך עולמה האפלולי והמסוכן של מחלת הדיכאון הקשה.

באלבומו השלישי, Pink Moon, הוא כבר ויתר על העיבודים והתזמורים ויצר אלבום שכולו גיטרה ורגש גולמי. גם היצירה הזאת לא נחלה הצלחה בזמן אמת (בלשון המעטה) אבל כן יצרה אדוות השפעה אדירות שהגיעו הרבה מעבר למה שדרייק ציפה בחייו הקצרים.

באופן פרדוקסלי משהן, דווקא השיר הכל כך אלטרנטיבי הזה זכה לפרסום ענק בשל שימוש שנעשה בו בפרסומת מסחרית לפולקסווגן גולף בשנת 1999. נסתרות דרכיו של אל המוזיקה.

באנר מועדון תרבות

60. James Brown- Get Up (I Feel Like Being a) Sex Machine

אין בכלל ספק שג'יימס בראון הוא אחד המוזיקאים המגניבים אי פעם. מלך הפאנק, איש חזון ופורץ דרך ששבר את גבולות הגזע בעולם המוזיקה ועוד סטייל. נישא על גבי המהפכה המינית של הסיקסטיז ג'יימס בראון ניפק בתחילת העשור את אחד ההמנונים הכי סקס-אפילים שיש וכמו שרק הוא יודע.

59. Cat Stevens- Father and Son

השיר היפיפה הזה של קאט סטיבנס (לפני שהפך ליוסוף אסלאם) מדבר על אחד הנושאים היותר מרגשים שיש, קשר בין אב לבנו כאשר האחרון רוצה שהבן ילך בתלם אשר סלל עבורו האב אך הילד רוצה למצוא את דרכו בעולם לבדו.

הנושא הכל כך אנושי של השיר גרם לו לבלוט מאוד לא רק בשנות השבעים אלא למעשה עד היום כאשר נעשה בו שימוש באינספור סרטים, סדרות ועוד.

58. Carpenters- Yesterday Once More

בין הרוק המתקדם לכבד, בין הדיסקו לתחילת האלקטרוניקה, היו שם הקרפנטרס עם קרן קרפנטר המהממת שיצרו מוזיקת פופ קטנה, עדינה, לא מזיקה ובעיקר מאוד יפה.

בזמנו אנשים לא כל כך ידעו איך לאכול את הקרפנטרס, מצד אחד היו צמד האחים מקליפורניה הילדים הטובים של עולם המוזיקה, מן העבר השני אי אפשר היה להתכחש לכישרון שלהם לכתוב שירי פופ מופלאים, שמאלצים, אך מלאי רגש וכנות.

הדבר המתבקש היה לכלול ברשימה את הלהיט הגדול והמפורסם ביותר שלהם, (They Long to Be) Close to You והאמת שבצדק, אבל תאלצו "להסתפק" ב- Yesterday Once More שהוא בקלות אחד השירים הכי נוגים ונוגעים של העשור הזה.

בשיר הזה, שהוא ערגה לימים פשוטים יותר בהם היינו מאזינים למוזיקה כאילו היא הייתה המצפן שלנו לחיים טובים יותר, מציגה קרן קרפנטר ביצוע ווקאלי לא פחות ממושלם. בכלל קרן, שהלכה לעולמה ב- 1983 כתוצאה מסיבוכים הקשורים במחלת האנורקסיה ממנה סבלה, השפיעה על דורות של זמרות ואמנים ועל פי השיר הזה בהחלט ניתן להבין מדוע. מדובר חד משמעית באחת הזמרות הכי גדולות אי פעם. 

57. ELO- Mr Blue Sky

ג'ף לין הוא בקלות אחד המוזיקאים המוכשרים שידע העשור הזה ובכלל. היכולת שלו לשלב בהצלחה בין רוק, פופ, אלקטרוניקה ורוק מתקדם הפכו כל יצירה שלו למרתקת ולא שונה מהשאר הוא Mr Blue Sky שנכלל באלבומו השביעי, Out of the Blue, שמכר עד היום לא פחות מ- 10 מיליון עותקים.

לין כתב את השיר הזה אחרי שהתעורר בוקר אחד וראה קרן שמש קטנה אחרי שבועיים של חורף. מסתבר לפעמים כל מה שצריך בשביל מוזה זה רגע אחד של קסם טבעי.

56. Neil Young- Heart of Gold

את היצירה הקסומה הזאת כתב ניל יאנג אחרי שסבל מפציעת גב ולא יכול היה לנגן על הגיטרה החשמלית שלו. כתוצאה מכך פינה יאנג יותר זמן לגיטרה האקוסטית שלו ומתוך כך יצר לא רק את Heart of Gold הנפלא אלא את כל אלבום המופת שלו, Harvest, עליו אמר יאנג כי זהו "אלבומו הטוב ביותר".

55. Black Sabath- Paranoid

הרבה מצביעים על בלאק סבאת' כלהקת ההאבי מטאל הראשונה ולא מעט בזכות השיר הזה. עם ריף אייקוני ואוזי אוסבורן אחד על הביצוע הווקאלי, בלאק סבאת' הציבה רף חדש של רוק שישנה את פני המוזיקה לנצח.

54. Leonard Cohen- Lover Lover Lover

בשנת 1973, מכל המקומות בעולם, בחר לאונרד כהן להגיע למדינת ישראל ולהופיע בפני חיילים במלחמת יום כיפור. החוויה עוררה באופן טבעי אצל כהן רגשות עזים שבאו לידי ביטוי באלבומו הרביעי New Skin for Olde Ceremony ובשיר Lover Lover Lover בפרט שהפך מאז לאחד משיריו המוכרים והאהובים ביותר.

53. The Police- Roxanne

במחצית הראשונה של שנות השמונים פוליס התחרתה בכבוד על תואר הלהקה הגדולה בעולם והרבה בזכות סינגל הבכורה של ההרכב שיצא באפריל 1978.

השיר שנכתב מנקודת מבטו של גבר המאוהב בזונה, חיבר בהצלחה את הרוק הבריטי עם השפעות זרות שהגיעו אל הממלכה מהאיים הקריביים, מאפריקה ומאסיה ופתח את הדלת עבור אמנים כמו "מאדנס", "הספיישלס", "בלונדי" ועוד רבים אחרים.

52. AC/DC- Highway To Hell

הרוק הכבד של שנות השבעים לעולם לא היה יכול להיות כל כך דומיננטי ללא AC/DC. למרות שיגיעו לשיאם המסחרי עם בראין ג'ונסטון, השיר הזה, כמו רבים אחרים של הלהקה, מלא אנרגיות ועצמה שאי אפשר להתעלם מהם. שיר קלאסי של אחת מלהקות הרוק הגדולות אי פעם. 

53. Janis Joplin- Me and Bobby McGee

הקאבר הזה של ג'ניס ג'ופלין שבוצע לראשונה על ידי הזמר רוג'ר מילר ונכתב על ידי כריס כריסטופרסון (שיצא תקופה קצרה עם ג'ופלין), הוא השיר השני אי פעם של אמן שנפטר שכבש את מצעד הסינגלים האמריקאי. הראשון אגב היה (Sittin' On) The Dock of the Bay של אוטיס רדינג.

למרות שיצא לאחר מותה, השיר הזה הפך לאחד המוכרים והאהובים ברפרטואר של ג'ופלין. על מילות השיר סיפר כריסטופרסון כי היא ניסה לתפוס את האמוציות של הסצנה האחרונה בסרט La Strada מ- 1954 בה גיבור הסרט מביט אל הים ופורץ בבכי.

51. Elvis Presley- Burning Love

השיר הלא פחות מאדיר הזה של מלך הרוקנ'רול היה הליט הגדול ביותר שלו מאז Suspicious Minds שיצא ב- 1969 והראשון שלו בשנות השבעים.

כמו רבים משיריו, גם Burning Love, העוסק במערכת יחסים מתפרקת, בוצע לראשונה על ידי זמר אחר, הפעם זמר הקאנטרי-סול, ארתור אלכסנדר. בעקבות כך הפך אלכסנדר לזמר היחיד בהיסטוריה שאת שיריו ביצעו גם הביטלס (Anna (Go to Him)), הרולינג סטונס (You'd Better Move On) ובוב דילן (Sally Sue Brown).

50. Lynyrd Skynyrd- Freebird

אין הרבה להקות שהמוזיקה שלהן זועקת אמריקה כמו זו של הלהקה מג'קסונוויל פלורידה. על אף הטרגדיות הרבות שפקדו אותה, לינרד סקינרד נחשבת עד היום לאחת מאבות המזון של הרוק הדרומי האמריקאי בזכות שירי רוק נצחיים כמו Simple Man, Sweet Home Alabama וכמובן Freebird.

מילות השיר מתארות אדם אשר מסביר לחברתו מדוע הוא לא יכול להתחייב אליה. שורת הפתיחה "אם אעזוב מחר עדיין תזכור אותי?" זה משפט מדויק שאמרה חברתו של אלן קולינס, גיטריסט הלהקה ומכותבי השיר.

49. Bob Dylan- Hurricane

השיר הענק הזה מתוך האלבום Desire ששחרר בוב דילן ב- 1975, נכתב אודות האשמתו ברצח משולש וכליאתו של המתאגרף רובין "ההוריקן" קרטר וחברו, ג'ון ארטיס.

דילן היה מן הקולות הבולטים נגד משפטו של קרטר אשר הורשע פעמיים ובילה בבתי הכלא כ- 19 שנים. בעיני רבים, כמו גם בעיניו של בוב דילן כאמור, המניעים למשפטו של קרטר היו גזעניים, לא צודקים ולא מוסריים. קרטר שוחרר לבסוף רק ב- 1985 וכל החשדות הוסרו ממנו.

48. Tom Petty- American Girl

הסינגל השני אי פעם של טום פטי אך הראשון שהזניק אותו לתודעה. מעבר לכך שהוא מזוהה עם הזמר שבניגוד למה שנוטים לחשוב לא מקליפורניה אלא מפלורידה, הפך השיר הזה לאחד מהמנוני הרוק הגדולים בהיסטוריה האמריקנית. או כפי שהוא כונה בעבר "חלק מהקאנון האמריקאי".

מעבר לאינספור גרסאות הכיסוי שנעשו לו, השיר הזה גם העניק השראה (שלא לומר נגנב) על ידי מגוון אמנים בין היתר הסטרוקס ב- Last Nite ורד הוט צ'ילי פפרס ב- Dani California.

47. Creedence Clearwater Revival – Who'll Stop the Rain

במשך שנים השיר הזה נתפס כמחאה נגד מלחמת וייטנאם, אבל בשנת 2012 בזמן הופעה באריזונה, סיפר ג'ון פוגרטי כי בזמן שהיה בפסטיבל וודסטוק הוא ראה את מאות אלפי האנשים רוקדים ומתחבקים בזמן שירד עליהם גשם ללא הפסקה, חוויה שהותירה בו רושם עז. אז אולי השיר לא נכתב ישירות על מלחמת וייטנאם אבל הוא בהחלט תוצר שלה.

46. Iggy Pop- The Passenger

אני מודה שהייתה תחרות קשה עם Lust for Life, אבל מכיוון שהאחרון כל כך מזוהה דווקא עם שנות התשעים (ותודה לטריינספוטינג), אז הלכתי על השיר הזה שנכתב כסוג של מסע של פאנקיסט מתבודד ברחבי העולם.

השיר, כמו גם האלבום ממנו נלקח, הופקו על ידי האחד והיחיד, דייויד (אין עוד מלבדו) בואי, בזמן שהשניים הוציאו את עצמם לגלות כפויה בברלין על מנת להתנקות מסמים.

45. Eric Clapton- Cocaine

זה אולי לא השיר הכי יפה ברפרטואר של אריק קלפטון אבל הוא בהחלט אחד הממכרים בו (ראיתם מה עשיתי פה?).

השיר נכתב ובוצע במקום על ידי גיטריסט הבלוז, J.J. Cale, מוזיקאי ממנו קלפטון כבר שאל את שירו After Midnight. "באותה תקופה מילאתי את הגוף שלי בקוקאין ואלכוהול" סיפר קלפטון שמעולם לא היה זר לסמים מכל הסוגים, אבל היי, לפחות יצאה לו מזה אחלה מוזיקה.

44. Aerosmith- Dream On

את להיט הפריצה של איירוסמית' כתב סטיבן טיילר כבר בגיל 17 על הפסנתר של אבא שלו שעמד בסלון ביתו. "אני זוכר שהתחלתי לנגן משהו קטן שהזכיר את המוזיקה הקלאסית שאבא שלי נהג לנגן אבל מעולם לא חשבתי שזה יהפוך לשיר אמית" סיפר טיילור לימים. והוסיף כי "זה שיר על כך שאסור לעולם להפסיק לחלום עד שהחלומות שלך מתגשמים".

עם השנים הפך השיר הזה לא רק לאחד הפופולאריים ברפרטואר של איירוסמית' אלא גם לסטנדרט רוק קלאסי שהציג לעולם את קולו של טיילור שיהפוך למוכר בכל בית.

43. Paul Simon- 50 Ways to Leave Your Lover

באמת שקשה לבחור את השיר הטוב ביותר של פול סיימון מהעשור הזה משום שהיו לו כל כך הרבה מופלאים ובכל זה נדמה לי ש- 50 Ways to Leave Your Lover מייצג את היהודי הצנום טוב מכולם.

עם קורטוב הומור, עיבוד עדין, מלודיה קליטה וים רגש, פשוט בלתי אפשרי שלא להתאהב בשיר הזה עד עמקי הנשמה.

42. The Ramones- Blitzkrieg Bop

השיר שהתחיל את הכל. הסינגל הראשון אי פעם של להקת הראמונס האגדית שהציג לעולם את הטירוף הזה שנקרא פאנק. עם ריף מדבק, קצב מהיר ואנרגיות בלתי נגמרות, מתקפת הבליץ הזאת של הרמונס הייתה הדבר הכי מדבק בשנות השבעים.

השיר אמנם מעולם לא היה להיט (אני לא משוכנע שלראמונס בכלל היו "להיטים") אבל הוא הפך להמנון ענק לכל מי שאי פעם פרק את זעם הנעורים שלו עם גיטרה ודיסטורשן.

41. The Rolling Stones- Wild Horses

מדהים שמיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס, כל כך לא היו שלמים עם הגרסאות הראשונות של השיר הזה עד שהם החליטו פשוט לתת אותו להרכב The Flying Burrito Brothers. רק כאשר נכנס ההרכב לתהליך ההקלטות של Sticky Fingers, החליטו ג'אגר וריצ'ארדס לתת ניסיון נוסף לשיר שהפעם השביע את רצונם ואף יצא כסינגל השני מתוך האלבום.

"השיר הוא דוגמה קלאסית לדרך העבודה בה אני ומיק עובדים" סיפר ריצ'ארדס לימים. "אני הבאתי את האקורדים ואת ריף הגיטרה ומיק הביא את המילים". "זה שיר על לא להיות איפה שאתה רוצה להיות" סיפר ג'אגר, "בעיקר כשאתה בדרכים מיליון קילומטר מהבית".

באנר מועדון תרבות

40. Marvin Gaye- What's Going On

בשנת 2020 עדכן מגזין הרולינג סטון את רשימת 500 האלבומים הגדולים בהיסטוריה שלו כאשר את המקום הראשון תפסה לא יצירתה של הביטלס או של בוב דילן אלא אלבומו ה- 11 של מרווין גיי, What's Going On.

כמו רוב שירי האלבום, גם שיר הנושא שלו עוסק באלימות משטרתית, מחאה חברתית ורצון לשינוי – נושאים שאפיינו מאוד את הלך הרוח החברתי של שנות השישים ותחילת השבעים, בטח ובטח בקהילת האפרו-אמריקאים.

39. Lou Reed – Walk on the Wild Side

כמי שהיווה את קולם של האאוטסיידרים, גם השיר הענק הזה של משורר הרוק מניו יורק עוסק באנשים משולי החברה, במקרה הזה טראנסים שהגיעו לניו יורק ונאלצו לעבוד בזנות.

אם שנות השישים היו חלום על עולם טוב יותר, הסבנטיז כבר היו עשור של התפכחות. כפועל יוצא מזה לא חשש ריד לעסוק בנושאים, שהיו נחשבים אז טאבו כמו סמים, זנות, נטייה מינית והכל ללא פילטרים. כל אלה ועוד הופכים עד היום את המוזיקה של ריד לבאמת נצחית.

38. Dire Straits- Sultans of Swing

לפני שהתפוצצו בשנות השמונים, הפליאו הדייר סטרייטס עוד בסבנטיז בעזרת אלבום בכורה נפלא שממנו יצא השיר שהזניק אותם לתודעה.

עם ערימות ליקים, סולואים ותפקידי גיטרה, השיר הזה של מארק נופלר וחבריו הפך לאחד השירים הכי "מנוגנים" אי פעם על ידי תלמידי גיטרה עד היום, מה שמבטיח ששם הלהקה יהיה חקוק לנצח בדברי ההיסטוריה של הרוק. 

37. Simon and Garfunkel- Bridge over Troubled Water

לצד Who'll Stop the Rain, זה כנראה השיר הכי "ותיק" ברשימה משום ששוחרר בינואר 1970 (The Boxer לא נכנס רק משום שיצא במרץ 1969). המנון החברות האולטימטיבי הזה יכול אולי להשמע מעט שמאלצי לעיתים אבל זה רק כי אנחנו הפכנו להיות ציניים וקרים.

מדובר ביצירה קסומה שהביאה לשיא את החיבור בין מלודיות הפופ המופלאות של פול סיימון לקולו האדיר של ארט גרפונקל לכדי קלאסיקה נצחית.

36. Elton John- Rocket Man

להיט הענק הזה של  סר אלטון ג'ון נכתב בהשראת ספרו של סופר המדע הבדיוני, ריי ברודברי, The Rocket Man העוסק באסטרונאוט שמתגעגע הביתה בעקבות משימתו בחלל.

בזמנו גרר השיר השוואות לקלאסיקה של דייויד בואי, Space Oddity, מה גם ששני השירים הופקו על ידי גאס דאג'ן אך בעוד השיר של בואי אקוסטי בעיקרו, Rocket Man זכה לעיבוד הרבה יותר מלא ודרמטי כיאה לאישיותו הצבעונית של אלטון ג'ון.

35. Genesis- Firth of Fifth

אחרי שהביטלס התפרקו חברות התקליטים חיפשו את הביצה הבאה שתטיל עבורם ביצי זהב ולכן הן לא חששו להשקיע סכומי עתק בלהקות תוך שהם מעניקים להן חופש פעולה רחב ותקציבים כמעט בלתי מוגבלים.

מתוך כך צמח הרוק המתקדם אשר שאף לדחוף את גבולות הרוק לקצה ולשלב בתוכו אלמנטים מהמוזיקה הקלאסית בכדי להוכיח את עליונותו המוזיקלית.

לא כל אמני ואלבומי הז'אנר הזדקנו טוב, אבל ג'נסיס בהחלט כן, בעיקר אלבומה החמישי, Selling England by the Pound מ- 1973. כל האלבום הזה הוא יצירה אחת מפעימה ביופיה אבל מכל כל השירים עומד בגאון Firth of Fifth, כמעט 10 דקות של טירוף חושים ואקסטזה מוזיקלית שהפכה לאחת המייצגות של הרוק המתקדם לדורותיו.

34. Sex Pistols- God Save the Queen

זה לא מקרי שהסקס פיסטולס מגיעים מיד אחרי ג'נסיס משום שאחת הסיבות לצמיחתו של הפאנק, שהסקס פיסטולס היו כאמור ממנהיגיו, היה הרוק המתקדם.

אמני הפאנק סלדו מהרוק המתקדם הפומפוזי והיומרני ושאפו להחזיר את הרוק לשורשיו המחאתיים, הפוליטיים, הקצרים והטעונים.

הסקס פיסטולס שחררו אמנם רק אלבום אחד אבל כזה ששינה את העולם לנצח הרבה בזכות God Save the Queen החתרני שהעז לצאת נגד כל מה שנחשב טאבו בתרבות הבריטית.

33. David Bowie- The Jean Genie

דייויד בואי תיאר את Aladdin Sane כ"מה קורה כשזיגי סטארדסט מגיע לארצות הברית". התשובה אגב היא תענוג מטורף! כל כך הרבה שירים מדהימים יש באלבומו השישי של דייויד בואי עד שבאמת קשה לבחור אחד אבל בכל זאת הלכתי על השיר שהוא כנראה המפורסם ביותר, אבל כמו ברוב המקרים אצל דייויד בואי, כל שיר אחר מהאלבום יכול היה להשתלב פה. אגב כשדמיין

בואי את הפרסונה האמריקאית של זיגי סטארדסט הוא חשב על לא אחר מאשר איגי פופ איתו הוא ישתף פעולה כאמור בהמשך העשור. 

32. Don McLean – American Pie

עבור דון מקלין, "היום בו המוזיקה מתה" הוא לא רק יום מותם הטראגי של שלושת כוכבי הרוקנ'רול: באדי הולי, ריצ'י ואלנס ו"ביג בופר", אלא פרידה מאמריקה של פעם. אמריקה התמימה, הישנה והטובה.

מקלין קנה לעצמו תהילת עולם לנצח בזכות השיר הזה שנחשב עד היום לאחד ההמנונים הגדולים של העשור ושל ארצות הברית של אמריקה בכלל.

31. Stevie Wonder- Superstition

האיש והאגדה, סטיבי וונדר, הוא לחלוטין אחד האמנים שהגדירו את שנות ה- 70. מי האמין שהלהיט האדיר הזה נכתב בכלל עבור אמן אחר, ג'ף בק שמו. בלחץ חברת התקליטים של וונדר, מוטאון, החליט הזמר להקליט אותו בעצמו, לשחרר אותו כסינגל המוביל מאלבומו ה- Talking Book והשאר היסטוריה.

30 Talking Heads- Psycho Killer

מי האמין ששיר על מחשבותיו של רוצח פסיכופט יכול להיות כל כך מהנה? הקלאסיקה האדירה הזאת של Talking Heads הקפיצה את הלהקה למודעות וסימנה אותה כאחד מההרכבים היותר מעניינים ושונים בנוף המוזיקלי, הבטחה שהיא לגמרי תקיים.

29. Pink Floyd- Another Brick in the Wall, Part 2

אחד ההמנונים הכי גדולים ברשימה הזאת. אייקון של התנגדות לקונפורמיזם, לצרות האופקים ולפס ייצור של מערכת החינוך המיושנת.

כשלרוגר'ר ווטרס עוד היה אכפת מממוזיקה הוא ידע לעשות דברים מופלאים ועם הגיטרה של דייויד גילמור לצידו השילוב בכלל היה מושלם. נו טוב, לפחות נשאר לנו ליהנות מהזיכרון של מה שנשאר מאחד ההרכבים הגדולים בהיסטוריה.

28. Joy Division- Disorder

נכון יש את New Dawn Fades, Shadowplay את She's Lost Control האדיר ועוד רבים אחרים אבל Disorder תמיד יהיה שער הכניסה שלי ושל עוד רבים אחרים אל תוך עולמו המסתורי, הקסום, המרתק והכאוטי של איאן קרטיס.

עם הגיטרה המופלאה של ברנרד סאמנר, הבס המדבק של פיטר הוק, התיפוף הכמעט מכאני של סטיבן מוריס וכמובן קולו העמוק כמו הים של איאן קרטיס, השיר הזה מגיע לתהומות הנפש העמוקות ביותר.

למרות הזמן הקצר יחסית שפעלו, ג'וי דיוויז'ן ואיאן קרטיס ישפיעו על דורות של אמנים וכואב הלב לחשוב כמה עוד שירים נצחיים הפסדנו עם לכתו של הזמר.

27. Bob Dylan- Tangled Up in Blue

השיר הפותח מ"אלבום הפרידה" של דילן מאישתו דאז, שרה. היוצר האייקוני כתב את השיר הזה בקיץ 1974 אחרי שהתבודד בחווה שרכש במינסוטה יחד עם אחיו דייויד והיה בסערת רגשות בעקבות נישואיו המתפרקים והעומס הנפשי שחווה מהקריירה שלו.

את הטקסט הכל כך מיוחד והלא ליניארי הזה, כתב אשף המילים היהודי בעקבות קורסים שלקח אצל המרצה, נורמן ראבן, שלימד אותו להסתכל על הזמן בצורה מעגלית. 

26. George Harrison- My Sweet Lord

כנראה שרק בסבנטיז שיר דתי על הארי קרישנה יכול היה להפוך לכזה להיט אבל האמת היא שלגמרי בצדק משום שמדובר באחד השירים יותר מרוממי הנפש של העשור.

ג'ורג' האריסון היה הראשון ששחרר אלבום סולו לאחר התפרקותם של הביטלס (אלבומו השלישי והמשולש All Things Must Pass) ולפי My Sweet Lord המוזות בעטו ורק חיכו להתפרץ החוצה.

25. David Bowie- Starman

תכלס, כל שיר מאלבום המופת החמישי של דייויד בואי יכול היה להכנס ברשימה הזאת בקלות. הסיבה היחידה שבחרתי ב- Starman היא מפני שהוא מייצג נאמנה את האלבום בכלל את דמותו של זיגי סטארדסט.

אגב, דמותו של זיגי סטארדסט התבססה מן שילוב בין הפרסונה של הזמר הבריטי, וינס טיילור וחלוץ המוזיקה הפסיכדלי, Legendary Stardust Cowboy.

24. Eagles- Hotel California

למרות שמדובר באחד השירים הכי חרושים בהיסטוריה, Hotel California הוא עד היום מסימני ההיכר הגדולים ביותר של הסבנטיז.

רגע לפני השתלטותו הסופית של הדיסקו ואיתה המוזיקה האלקטרונית, Hotel California היה סוג של שירת ברבור לז'אנר שלעולם לא יחווה הצלחה מסחרית כפי שחווה בשנות השבעים. ואיזה סולו גיטרה אלמותי.

23. Derek and the Dominos- Layla

אחד הריפים המפורסמים בהיסטוריה נולד מפואמה שקרא אריק קלפטון בשם לילה ומג'נון שנכתבה במאה ה- 12 על ידי המשורר חכים ג'מאל א-דין נזאמי.

הפואמה המתארת גבר צעיר המתאהב עד כדי טירוף הדהדה לקלפטון את אהבתו הבלתי ממומשת לפאטי בויד, אישתו של חברו הטוב, ג'ורג' האריסון וכך נולד השיר Layla.

כמו בכל סיפור אהבה רומנטי, בויד וקלפטון זכו לממש את אהבתם ונישאו אך למציאות היו תוכניות אחרות והשניים התגרשו ב- 1989, מה שלא מנע כמובן מ- Layla להפוך לאחד השירים האהובים בהיסטוריה.

22. Rolling Stones- Shine a Light

אחת הלהקות שהגדירו את שנות השישים, לא הורידה את הרגל מהגז גם בשנות השבעים. עם סדרת אלבומי מופת ושירים נצחיים, קשה עד בלתי אפשרי לברור בפינצטה את אלה שהכי בלטו בעשור הזה ובכל זאת הלכתי על השיר הנפלא הזה מתוך האלבום הטןב ביותר של הלהקה ולו מפני שהוא הפך לאחד מהמנוני הרוק הגדולים אי פעם.

את המילים המקוריות כתב ג'אגר על גיטריסט הלהקה, בריאן ג'ונס והתמכרותו לסמים אך משזה הלך לעולמו, שינה הזמר חלק מהמילים והפך אותו לקלאסיקה שהוא היום.

21. Gary Numan- Cars

בניגוד לאסקפיזם שהציע הרוק המתקדם או האגוצנטריות של הרוק המסורתי, להיט הענק האלקטרוני הזה של גארי ניומן מ- 1979 עוסק בדקדנטיות העירונית ובניכור הטכנולוגי בעידן החדש.

במקרה הזה מתייחס ניומן למכוניות שעברו שדרוג משמעותי באותה התקופה. "כאן בתוך המכונית אני מרגיש הכי בטוח שיש" שר ניומן בקולו הכמעט מכני על מצע סינתיסייזרים שישפיע על דורות של מוזיקאים שינסו לשחזר את הסאונד הכל כך ייחודי הזה שנשמע בזמנו כאילו הוא נלקח מהעתיד.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

20. Deep Purple- Smoke On the Water

לפני שדורות של מאזינים הפכו את השיר הזה לקלישאת רוק, בלט Smoke On the Water כאחד הקטעים הכי כיפיים, מעניינים וקליטים של הסבנטיז. השיר הזה הוא הרבה יותר מריף הגיטרה אייקוני הוא קצת פופ, קצת דיסקו, הרבה רוק ובעיקר ממכר. 

19. The Who- Baba O’Reilly

אין מילה שאכתב על המהפכה המוזיקלית והתודעתית שהובילו The Woh בקרב צעירי העולם המערבי שתהיה מוגזמת מדי. מדובר בהרכב שהוא מאבות המזון של מהפכת הרוק והמוזיקה הפופולרית בכלל.

השיר הזה אשר פותח את אלבומם החמישי והאייקוני, Who's Next מ- 1971, נשמע רענן, מרתק ומעל הכל אופורי למרות כל השנים שעברו. זה שיר מלא אנרגיה, קסם, יופי וגאולה שיחיו לנצח. וכל זה מבלי להזכיר את Behind Blue Eyes, Won't Get Fooled Again, Bargain את האלבום המושלם Quadrophenia ועוד.

18. Pink Floyd- Time

בתכלס לכל Dark Side of the Moon יש מקום בדירוג הזה אבל אבל כפיתי על עצמי לבחור שיר אחד מתוך האלבום המופתי הזה, אז Time עושה עבודה נהדרת בלייצג אותו ואת הנושאים שבו נאמנה.

את השיר כתב רוג'ר ווטרס על כך שאנשים בעידן המודרני עסוקים סביב השעון בעוד הזמן נוזל להם מבין הידיים. אהה כן, ויש כמובן את הסולו המושלם של דייויד גילמור.

17. The Cure- Boys Don't Cry

אני כל כך אוהב את השיר הזה שאפילו כתבתי עליו בהרחבה במועדון השיר הקלאסי. בעידן של גיבורי גיטרה מסוקסים ופאנקיסטים משוגעים רוברט סמית' לא פחד לחשוף את רגשותיו האמיתיים ולספר על גבר המתחנן על ברכיו בדמעות עבור אהובתו שתחזור אליו.

הכנות, הרגישות והתספורות הנוראיות יסמנו את רוברט סמית' והקיור כהרכב שונה בנוף המוזיקלי וכהבטחה לכל האאוטסיידרים אי שם.

16. Blue Oyster Cult- The Reaper (Don't Fear)

השיר האדיר הזה שמבקש מאיתנו לא לפחד מהמוות, הוא באופן אישי אחד האהובים עלי אי פעם. הריף המהפנט, קולו הנהדר של דונלד רוסר, הכל בשיר הזה כל כך מדויק שאי אפשר שלא ליפול לרגליו.

עם שילוב של מעט פאתוס, קמצוץ הומור וים רגש, לא סתם הפך השיר הזה שנכתב על ידי רוסר לאחר שאובחן כסובל מבעיה בלב, לאחד השירים שבוצעו להם הכי הרבה קאברים בהיסטוריה.

אני אישית הגעתי אליו דרך ספרו המופתי של סטיבן קינג, "העמדה", בו הוא מצוטט ממילות השיר ועל כך אין לי אלא להודות למר קינג עד היום.

15. Bob Dylan- Knockin’ on Heaven’s Door

אולי לא השיר הכי יפה של בוב דילן אבל בהחלט אחד הכי משפיעים שלו פוסט (אם יש דבר כזה שיר של בוב דילן שלא השפיע).

את הקטע הזה כתב דילן עבור הסרט Pat Garrett and Billy the Kid, ובאופן יחסי הוא מהשירים הפחות מורכבים טקסטואלית שלו, רק שני בתים אשר שניהם מתייחסים לאירועים ספציפיים בסרט, מה שמוכיח שלפעמים הכי פשוט הוא גם הכי יפה.

14. Elton John- Goodbye Yellow Brick Road

אלבומו השביעי של סר אלטון ג'ון הוא מהמשובחים שיצאו לא רק בשנות השבעים אלא בכלל. מדובר באמת ביצירה מפעימה שמכילה בתוכה להיטי ענק בין היתר את Candle in the Wind, Bennie and the Jets, Saturday Night's Alright for Fighting ועוד.

בין כל אלה בולט כמובן שיר הנושא שאת מילותיו כתב שותפו של ג'ון ליצירה, ברני טופין, על כך שלפעמים אדם צריך לחזור לשורשים ולפשטות שלו – בדיוק ההפך מאלטון ג'ון שחי חיים צבעוניים וראוותניים במיוחד.

13. Bruce Springsteen- Born to Run

אם היה אפשר לתמצת את כל המהות של ברוס ספרינגסטין אל תוך שיר אחד הרי שזה יהיה Born to Run.

המנון הנעורים האולטימטיבי הזה הביא את ספרינגסטין לראשונה להמונים ושינה לעד לא רק את הקריירה של "הבוס", אלה את המוזיקה האמריקאית בכלל.

ספרינגסטין ניגן את השיר הזה לראשונה במאי 1974 כאשר חימם את הזמרת בוני ראייט. בקהל ישב אז מבקר המוזיקה האגדי, ג'ון לנדאו, שיכתוב בזמן אמת כי הוא חזה "בעתיד הרוקנ'רול". לנדאו אגב יהפוך למנהלו האישי של ספרינגסטין.

12. Queen- Bohemian Rhapsody

נכון, מדובר באחד השירים הכי חרושים בהיסטוריה אבל איזה שיר. לעיתים זה נשמע כאילו כל הסבנטיז נדחסו אל תוך 5 דקות ו- 55 שניות גדולות מהחיים של פופ, רוק, אופרה ופרדי מרקורי אחד. מדובר אמנם רק בלילה אחד באופרה אבל כזה שיחרט לנצח.

11. ?David Bowie- Life on Mars 

כל כך הרבה שירים מדהימים הותיר דייויד בואי לעולם הזה ואחד הגדולים שבהם הוא ללא ספק ?Life on Mars.

לקוח מתוך אלבום הפריצה של דייויד בואי, Hunky Dory, תחילה היה ?Life on Mars לא פחות מאשר פרודיה על שירו של פרנק סינטרה, My Way אך אז הוא התפתח למן סיפור (לא הכי קוהרנטי בעולם) על נערה שמוצאת מפלט מהמציאות באולם הקולנוע, בדיוק כפי שהמוזיקה של בואי היוותה עבור כולנו מפלט מחיי היום יום.

באנר מועדון תרבות

10. Fleetwood Mac- Go Your Own Way

כנראה שיר הפרידה הטוב ביותר לא רק בסבנטיז אלא בכלל (טוב אולי יחד עם Lost Cause של בק).

לינדזי בקינגהאם כתב את השיר העצוב אך גם מלא הזעם הזה על פרידתו הסוערת מסטיבי ניקס שהחזירה לו בקלאסיקה משלה, השיר הנפלא Dreams שבקלות יש לו מקום ברשימה הזאת אז דמיינו שגם הוא פה.

שני השירים הללו נכללים באלבומה ה- 11 של הלהקה, Rumours, שנחשב עד היום לאחת מפסגות היצירה של ההרכב ולאחד האלבומים הטןבים שיצאו אי פעם.

9. Donna Summer- I Feel Love

בלי הגזמה, קטע הדיסקו הזה (פוסט דיסקו בעיני) אחד אחד מהשירים הכי משפיעים בהיסטוריה של המוזיקה וזאת בזכות ההפקה שהקדימה את זמנה של מפיק העל האיטלקי, ג'ורג'יו מורודר.

מדובר באחד משירי הדאנס הראשונים והחשובים ביותר אי פעם. קטע שהציב סטנדרט מוזיקלי אלקטרוני חדש שטרם נשמע עד אז. השיר הזה יהדהד וישפיעו על אינספור ז'אנרים כמו הטכנו, הטראנס, הסינת'פופ,  Hi-NRG ועוד.

8. The Clash- London Calling

הסקס פיסטולס אולי היו התדמית של הפאנק אבל הקלאש היו המהות שלו. עם שירים נוקבים על סוגיות חברתיות ופוליטיות, הקלאש יצקו אל תוך הפאנק "המלוכלך" את הערכים על בסיסם יתחנכו דורות של פאנקיסטים ומאזיניהם הנון-קונפורמיסטים.

בדצמבר של 1979, רגע לפני שהעשור מסתיים, שחררו הקלאש את אלבומם הגדול ביותר ואת אחד מהמניפסטים המפורסמים של תרבות הפאנק.

עם רפרנסים לפוסט אפוקליפסה, התפוררותה של לונרון ואפילו ל"ביטלמאניה שהוכתה עד עפר", שיר הנושא של היצירה האייקונית הזאת הוא לא רק אחד החשובים של העשור אלא מהשירים הגדולים ביותר אי פעם.

7. Led Zeppelin- Stairway to Heaven

נכון הוא חרוש, נכון הוא מוקצה מחמת מיאוס בחוגים מסוימים ונכון, הוא לא השיר הכי טוב של לד זפלין (נשבע לכם) אבל למרות כל אלה, בואו, Stairway to Heaven הוא עדיין מושלם.

אולי העובדה שכל מי שמחזיק גיטרה בפעם הראשונה רץ לנגן את השיר גרמה לנו עם השנים לקחת את הגאונות שלו כמובן מאליו, אבל גם היום מדובר בקטע פורץ דרך, שמיימי, חד פעמי שגרם למיליונים לאחוז גיטרה ולדמיין שהם ג'ימי פייג'.

6. Pink Floyd- Wish You Were Here

למרות המוזיקה המתקדמת, האפוסים הפומפוזיים והיצירות המפעימות, דווקא השיר הכי פשוט ברפרטואר המפלצתי של פינק פלויד הוא הכי יפה שלה.

שיר הנושא מתוך אלבומם התשיעי של פינק פלויד הוא שיאה של היצירה המוקדשת כולה למייסד הלהקה, סיד בארט, ואיזה מחווה מושלמת זאת.

בזכות קולו המלטף והגיטרה השמיימית של דייויד גילמור, מצליח השיר הקסום הזה לחצות את גבולות הזמן והמרחב הישר אל תוך לבבות המאזינים כבר 50 שנה. אני לא יודע אם יש דבר כזה "שיר מושלם", אבל השיר הזה בהחלט נמצא הכי קרוב לכך.

5. Kraftwerk- The Model

לכתוב על קראפטוורק שהיא הייתה להקה פורצת דרך, יהיה האנדרסטייטמנט של המאה. מדובר בהרכב חלוצי שעיצב מחדש את המוזיקה כפי שאנו מכירים אותה כיום. לא סתם כונתה הלהקה על ידי ה"ניו יורק טיימס": "הביטלס של המוזיקה האלקטרונית".

את The Model שיצא ב- 1978 בחרתי מהסיבה הפשוטה והיא שמדובר כנראה בשיר הכי מפורסם של הלהקה, אבל בתכלס, כל שיר אחר שלה יכול היה לככב כאן.

4. The Beatles- Let it Be

הרבה מבקרים היו ליצירה האחרונה של הביטלס, כולל פול מקרטני עצמו שלא אהב את העיבודים המנופחים לטענתו באלבום ובכל זאת, שיר הנושא שלו הוא לא רק אחד השירים הכי מזוהים עם ארבעת המופלאים אלא עם שנות השבעים בכלל.

פול מקרטני כתב את השיר הזה על אימו שנפטרה כשהיה בן 14 בלבד (Mother Mary). הוא סיפר לג'יימס קורדן בפרק של Carpool Karaoke כי לילה אחד, כשהרגיש לא טוב והיה בחרדה, אימו באה אליו בחלום, אמרה לו "דברי חכמה" ושהכל יהיה בסדר ופשוט Let it Be.

על אף שמדובר בשיר מאוד טעון רגשית, מקרטני מספר כי הוא נושא מסר אופטימי של השלמה והתקדמות בחיים למרות כל הקשיים והאתגרים העומדים בפנינו. אגב, פרט טריוויה נחמד הוא שהשיר "לו יהי" של נעמי שמר נכתב על בסיסו של Let it Be.

3. John Lennon- Imagine

עם כמה שהשיר הזה נשמע כיום תמים ואפילו אוטופי עד כדי ניתוק, הכנות שלו נחצבה ישירות מליבו של אחד המוזיקאים הגדולים אי פעם וזה בפני עצמו הופך אותו לבעל ערך אמיתי.

זוהי תפילה כל כך אנושית לאנושיות, קריאה לאהבת חינם בעידן של איבוד דרך ותפילה לחיבור אנושי באופן שתרגש כל אדם אשר לב פועם בחזהו.

2. Kate Bush- Wuthering Heights

כנראה השיר הכי יוצא דופן ברשימה, של האמנית הכי יוצאת דופן של שנות השבעים. עם שעטנז של ריקוד, שירה, פופ, ואפילו נגיעות של מוזיקה קלאסית, מעטים האמנים ששחררו סינגל ראשון כל כך מפעים אמיץ ומדהים ביופיו.

בוש תצמח להיות אחת האמניות המשפיעות בהיסטוריה והכל החל מסיפור האהבה של הית'קליף וקת'רין מהספר "אנקת גבהים" בשילוב כריזמה מטורפת וכישרון בלתי נגמר.

1. David Bowie- Heroes

שיר הנושא מתוך המגנום אופוס של דייויד בואי הוא מפסגות היצירה של האמן הכי מגוון בהיסטוריה של המוזיקה הפופולארית.

עם שילוב מופלא בין הרוק לאלקטרוניקה הברלינאית החדשה, סיפורו הנוגע של בואי אודות זוג אוהבים משני צדדיה של חומת ברלין הוא מניפסט על כוחה של האהבה אך גם על כוחה של המוזיקה לגשר על כל הפערים.

כמו כל טרילוגיית ברלין, Heroes השפיע על דורות של אמנים והוכיח, בדיוק כמו חומת ברלין עליה נכתב השיר, שגבולות נוצרו רק בשביל שנפרוץ אותם ושכל אחת ואחד מאיתנו יכולים להיות גיבורים ולו אם זה רק ליום אחד.

הפוסט הבא אצלך לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

שמונים השירים הגדולים של שנות ה- 80
תשעים השירים הגדולים של שנות ה- 90
מאה השירים הגדולים של שנות ה- 2000
101 הקאברים הגדולים בהיסטוריה
100 השירים הגרועים בהיסטוריה

15 אלבומי מחאה חריפים ונפלאים במיוחד

מכירים את אלה שאומרים שצריך להפריד אמנות מפוליטיקה או מסוגיות חברתיות בוערות? אז זהו, שהם מדברים שטויות. אמנות, כמעט כמו כל דבר אחר בחיינו, היא פוליטית, היא נוצרת באקלים חברתי מובחן והיא בהכרח גם משקפת אותו. הנה 15 אלבומי מחאה שעושים את זה הכי טוב שאפשר.  

Pink Floyd- Animals

היצירה הזאת של פינק פלויד (ולא סתם אני משתמש במילה יצירה) היא טייק אוף על ספרו האייקוני של ג'ורג' אורוול, "חוות החיות". אך בעוד בספר אורוול מפנה את חיצי הביקורת שלו כלפי הקומוניזם, רוג'ר ווטרס מעצב את היצירה מחדש ותוקף דווקא את הקפיטליזם הדורסני והחזירי.

באלבום מתאר ווטרס שלושה מעמדות של חיות: החזירים (פוליטיקאים), הכלבים (בעלי ההון) והכבשים (הציבור ההולך כעדר אחר הפוליטיקאים ובעלי ההון) החיים זה לצד זה ולא ממש בהרמוניה אלא יותר ביחסי תלות וכוח.

מעבר למחאה הקפיטליסטית בעולם המודרני, במידה רבה היצירה הזאת גם מהווה מענה מצד ווטרס ופינק פלויד לתנועת הפאנק האנטי ממסדית שצמחה באותה תקופה ויצאה בחריפות נגד "הניתוק" של להקות הרוק המתקדם דוגמת פינק פלויד וחברותיה לז'אנר. אז מי אמר שרוק מתקדם לא יכול להיות מחאתי?
דירוג כל האלבומים של פינק פלויד>>

The Clash- London Calling

אחד האלבומים הגדולים בהיסטוריה והאהובים עלי באופן אישי, London Calling הוא מופת של כתיבה חברתית, פוליטית, בועטת שמהדהדת עד ימינו.

המלוכה הבריטית, המשטרה, גזענות, תרבות הצריכה, אין הרבה נושאים שאלבומם השלישי של הקלאש לא עוסק בהם. אך לא רק בגלל הטקסטים שבו London Calling הוא יצירת מופת, אלא בגלל בליל הז'אנרים שמותכים יחד בתוכו.

מרוקבילי, דרך פופ, מרוק ועד רגאיי, האלבום הזה הוא חוויה מוזיקלית מתפרצת שהרחיבה את המנעד המוזיקלי של הפאנק, הרבה אל מעבר לגבולות המוכרים שלו.
London Calling ביקורת אלבום>> 

Sex Pistols- Never Mind the Bollocks, Here's the Sex Pistols

אם כבר הקלאש, אז אין מצב לא להזכיר את הסקס פיסטולס שהרעידו את הממלכה הבריטית בשלהי שנות השבעים. בין אם הם נרקחו במוחו הקודח של מלקולם מקלארן או בין אם הם היו הדבר האמיתי, אין ספק שהסקס פיסטולס היו מהלהקות הכי בועטות ואנטי ממסדיות בהיסטוריה.

אין הרבה הרכבים בריטיים שמסוגלים לשיר על מלכת אנגליה כי היא "אינה בת אדם" ולכן גם אם לא מדובר באלבום הכי גדול או הכי יפה בהיסטוריה, הוא בהחלט אחד המשפיעים.

'Bob Dylan- The Times They Are a-Changin 

לבחור רק אלבום מחאה אחד של בוב דילן זה כמעט לעשות לו עוול ובכל זאת אם צריך לבחור אז אלבומו השלישי לוקח את הבכורה בתחום, בעיקר בגלל התקופה בה הוא יצא.

מלחמת וייטנאם, התנועה לזכויות האזרח, ההתעוררות הפמhניסטית, הקריאה לשוויון מצד הקהילה הגאה, כל אלה ועוד היוו מצע מעולה לכותב מחונן כמו דילן לשפוך את מחאתו החוצה בתקופה שעדיין לא חיבר את הגיטרה החשמלית למגבר. 

Rage Against the Machine- Rage Against the Machine

כשאלבום הבכורה של הלהקה מלוס אנג'לס קליפורניה יצא בשלהי 1992, הוא התפוצץ כמו רימון לכל עבר. האלבום לא היה "עוד" אלבום מחאה על הגזענות והבעיות העמוקות בחברה האמריקאית, הוא היה ממש קריאה לנקיטת עמדה עם מילים שהן לא פחות ממהפכניות מצידו של זאק דה לה רוחה.

עד היום נותר האלבום הזה כאחד מאלבומי הבכורה המרשימים שיצאו אי פעם וכסטנדרט לאיך צריך להשמע רוק מחאתי אמיתי ובועט. בקיצור, הרבה יותר מאבטיח בשקל.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

Kendrick Lamar- To Pimp a Butterfly

לקרוא למה שקנדריק לאמאר עושה באלבום הזה ראפ או היפ הופ יהיה אנדרסטייטמנט. מדובר ביצירת פיוז'ן מדהימה שבין היתר השפיעה אפילו על דייויד בואי (אין עוד מלבדו).

באלבום הזה, שנכנס אפילו לפלייליסט האישי של נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובאמה, לא מפחד לאמאר להכניס ידיים עמוק אל תוך פח הזבל שנקרא הגזענות האמריקאית ולצאת משם עם שירים אקטואליים להחריד שמדהים שנכתבו 50 שנה אחרי שהשחורים בארה"ב זכו לשוויון.

Public Enemy- It Takes a Nation of Millions to Hold Us Back

פאבליק אנמי לא היו הראשונים לשיר על חיי הגטו והגזענות כלפי השחורים באמריקה, אך הם עשו זאת בצורה האותנטית ביותר שאפשר.

בלי מסכות ובלי פוזות, ההרכב מלונג איילנד שם מראה מול פניה הלבנות והשבעות של ארצות הברית ובכנות יוצאת דופן מוציא את כל החרא החוצה, אבל בצורה בלתי נשכחת.

Marvin Gaye- What's Going On

בשנת 2020, בדירוג 500 האלבומים הגדולים של הרולינג סטון (שנבחרו על ידי מוזיקאים ולא על ידי מבקרים), אלבומו ה- 11(!) של מרווין גיי הגיע למקום הראשון וזה רק חלק קטן מהסופרלטיבים וההישגים לו זכה במרוצת השנים ולגמרי בצדק.

בניגוד להרבה אלבומי מחאה ברשימה, What's Going On מכיל המון רגש, אהבה ובעיקר אופטימיות בתוך סיטואציות וזמנים קודרים כמו מלחמת וייטנאם והמאבק לזכויות האזרח באמריקה,  מה שמוכיח שחמלה אינה חולשה, כי אם תקווה.

Body Count- Body Count

"אלבום רוק עם מנטליות של ראפ" כינה החבר והמייסד, Ice-T, את אלבום הבכורה של Body Count ואכן, עם הטקסטים המחאתיים של הראפ והגישה הזועמת של הרוק, Body Count הפך לאחד האלבומים הכי זועמים שהוקלטו אי פעם.

"כמו שהביץ' בויז' שרו על הים, ככה גם אנחנו שרנו על המקומות שבהן אנחנו גדלנו" סיפר Ernie C. לא סתם האלבום הזה מלא בשירים על הברוטאליות של המשטרה נגד האוכלוסיה השחורה ועל נושאים חברתיים קשוחים כי זו המציאות אליה גדלו חברי ההרכב. וגם, איזה עוד להקה מסוגלת לשחרר שיר כמו Cop Killer.

Sly & The Family Stone- There's a Riot Goin' On

מסתבר שמחאה יכולה להיות לא פחות מחאתית כאשר היא גרובית. באלבומם החמישי, הניחו בצד חברי Sly & The Family Stone את הסאונד האופטימי והמוכר שלהם ועברו לחקור טריטוריות יותר קשוחות ומאתגרות.

נישאים על גלי מחאת השחורים באמריקה ואלבומו של מרווין גיי, What's Going On, סיפקו חברי ההרכב אלבום ייחודי בנוף המחאתי שמשלב המון קצב, ריתמיקה וגרוב עם טקסטים חברתיים שחודרים לגוף לא פחות מאשר בייס דראם או גיטרה בס.

באנר מועדון תרבות

Green Day- American Idiot

למרות הצלחתם, לאורך הקריירה שלהם חטפו גרין דיי לא מעט ביקורת על כך שעיקרו את החתרנות מהפאנק, אבל כל זה השתנה בשנת 2004 עם אלבומם השביעי.

הימים הם ימי פוסט פיגועי ה- 11 בספטמבר, חוק הפטריוט ובעיקר המלחמה בטרור שהפכה את ארה"ב מקורבן לתוקף המערער את היציבות העולמית. גרין דיי ראו במו עיניהם את האומה שלהם משנה את פנייה מליברלית וחופשית לשטופת שנאה ורצון לנקמה ולא יכלו לשבת בצד.

התוצאה הייתה, American Idiot, אלבום מחאה יוצא דופן שיוצא בצורה חריפה במיוחד נגד מדיניותה של ארצות הברית באותם ימים. ההצלחה של האלבום הקנתה לגרין דיי את פרס הגראמי היוקרתי ואפילו מחזמר מצליח בברודוויי על פי סיפור האלבום.

Pet Shop Boys- Fundamental

אשפי הפופ הבריטיים, תמיד ידעו לשלב בין מוזיקה הפונה רגליים עם טקסטים שופנים לראש. התמהיל הזה הוא שהפך אותם לצמד המצליח בתולדות המוזיקה הבריטית ולאחד מהרכבי הפופ המשפיעים בהיסטוריה.

כמו American Idiot, גם אלבומם התשיעי של הפט שופ בויז נכתב בימים של פוסט פיגועי ה- 11 בספטמבר והמלחמה בטרור, רק מהצד הבריטי שלה.

באלבום הסופר פוליטי הזה, מבקרים ניל טננט וכריס לאו לא רק את ארצות הברית ואת רצונה לפרוק עצבים על כל מי שלדעתם היה קשור לאותם פיגועים נוראים, אלא גם על טוני בלייר שגיבה את ג'ורג' בוש לכל אורך הדרך, את תקשורת ההמונים שהפכה את הכל לקרקס ואת החדירה לפרטיות של כל אחד ואחת מאיתנו בחסות חוק הפטריות ותוכנית תעודות הזהות הדיגיטליות של ממשלת הלייבור.

"לפעמים הפיתרון גרוע יותר מהבעיה" שר טננט ב- Twentieth Century ומתמצת המון מהלך הרוח והתחושות באותם ימים הזויים.

Tracy Chapman- Tracy Chapman

בניגוד להמון אחרים שעושים בעיקר רעש וצלצולים על כך שהגיעו משכונות מצוקה, טרייסי צ'פמן מביאה את המחאה שלה שקטה, אבל הכי חזקה שיכולה להיות.

אין שיר קטע שיסביר מה זה להיות שחור בארצות הברית של שנות השמונים טוב יותר Behind the Wall, דקה וחמישים שניות של א-קפלה בהן זועקת צ'פמן על כל הפעמים בהם התקשרה למשטרה למרות שידעה שהניידת לעולם לא תגיע.

שנים שמדברים על מהפכה אבל צ'פמן לא רואה אותה, ולא רק שהיא לא רואה אותה, היא כבר לא מצפה לה ורק רוצה לברוח במכונית מהירה, הכי רחוק שהיא רק יכולה.

U2- War

הרבה לפני שהם נהיו צמר גפן מתוק, ליו 2 היו דברים טובים וחשובים להגיד כמו שאפשר לשמוע באלבומם השלישי War. כמו הרבה להקות ואמנים אחרים מאירלנד (קרנבריז, שינייד אוקונור ואחרים), גם יו 2 גדלו בצל ההתכתשויות הבלתי פוסקות בין צפון אירלנד לבריטניה, עובדה שהשפיעה רבות על המוזיקה שלהם.

מעשי האלימות ההדדיים הותירו צלקות רבות אצל חברי להקת יו 2 שהקדישו לכך חלק נכבד מהרפרטואר שלהם, בעיקר כאמור באלבומם War שמציג שניים משירי המחאה הגדולים על הקונפלוקט האירי-בריטי: New Year's Day ו- Sunday Bloody Sunday.

Manic Street Preachers- Generation Terrorists

אלבום הבכורה של המאניק סטריט פריצ'רס הושפע רבות מ'הקלאש' ו'פאבליק אנמי", אולי כתוצאה מכך הוא מלא בהמנוני רוק זועמים וטקסטים חותכים הנעים בין מחאה אנטי קפיטליסטית למחאה פוליטית ולא בהכרח בסדר הזה.

ביצירה הזאת היה זה עדיין ריצ'י אדוארדס שכתב את המילים ואין הרבה נושאים שהוא נמנע מלעסוק בהם, בין היתר: המונרכיה הבריטית, החשש ממלחמת עולם שלישית, קפיטליזם חלול, תרבות צריכה ריקנית ועוד. בעוד נורות הניאון הצבעוניות מרצדות מעלינו, נפשותינו חלולות מבפנים אבל לפחות הפסקול של "המאניקז" שווה את זה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

תסמונת האלבום השני: 10 אלבומים שניים מדהימים

אומרים שאלבומים שניים נוטים לאכזב. אפילו יש לזה שם: "תסמונת האלבום השני". אז הנה 10 אלבומים שניים שדווקא מוכיחים את ההפך.

Muse- Origin of Symmetry

אלבום הבכורה של מיוז, Showbiz, היה אמיץ ונפלא בזכות עצמו, אבל רק ב- Origin of Symmetry הדנ"א של השלישייה מטיינמות' התגבש באמת לכדי יצירה אחת שלמה ומפעימה ביופיה.

הבס הדומיננטי, הטקסטים החדים, קולו האדיר של מת'יו בלאמי, הכל התחבר בסינרגיה אחת לכדי אלבום שיקפיץ את מיוז למעמד של אחת מלהקות הרוק הגדולות של דורנו. וגם, הוא מכיל את Citizen Erased שזה השיר הכי טוב של ההרכב, אז מה עוד צריך?

כשהמוזות בועטות: 15 שנה ל- Absolution של מיוז>>

Oasis- (What's the Story) Morning Glory

אלבום הבכורה של אואזיס, Definitely Maybe, היה קולם של מעמד הפועלים המדוכא שרק רוצה לברוח מחיי היום יום האפורים לכדורגל, לסיגריות ולחלומות על סקס, סמים ורוקנ'רול. אבל ב- Whats the Story הלהקה ממנצ'סטר כבר הפכה לקולו של דור שלם.

שום פס קול של שנות התשעים לא יהיה שלם בלי לפחות אחד מלהיטים הנצחיים שקיימים באלבום הזה. Some Might Say, Don't Look Back in Anger, Wonderwall, Champagne Supernova עם פול וולר על הגיטרה ומעל כולם בעיני Cast No Shadow המרגש שנכתב על ריצ'רד אשקרופט. תעשו Shuffle ותיפלו על שיר שאתם מכירים בוודאות. כמאמר הקלישאה של אואזיס עצמם המציאו, האלבום הזה יחיה לנצח.
20 שנה ל- Whats the Story Morning Glory של אואזיס>>

Bon Iver- Bon Iver

עם לב שבור ובעיצומו של משבר חיים רציני, נכנס ב- 2007 ג'סטין ורנון לבקתה של אביו בויסקונסין המושלגת ויצא ממנה עם יצירת המופת For Emma Forever Ago.

האלבום שהיווה את קרש הקפיצה עבור ורנון ולהקתו, בון איבר, הוקלט במינימום אמצעים ומבוסס רובו ככולו על הגיטרה האקוסטית של ורנון, מה שאי אפשר לומר על האלבום השני של ההרכב.

Bon Iver שיצא ב- 2011 הוא יצירת מופת שמצליחה להעלות את הסאונד הבסיסי והנטורלי של ההרכב בכמה רמות בעזרת עיבודים מפעימים, כלי נשיפה קסומים וטונות של רגש.

באלבום לוקח אותנו ורנון למסע במשעולי נפשו המיוסרת דרך מקומות אמיתיים ובדויים המייצגים רגשות אנושיים, מה שהופך את האלבום הזה לאחד המרגשים ביותר אי פעם. לא סתם בחרתי בו במקום השני ברשימת 50 אלבומי העשור שלי. לפעמים שלמות היא לא מילה גסה.
קלאסיקה מודרנית: 5 שנים לאלבום Bon Iver>>

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

Nirvana- Nevermind

האלבום השני של נירוונה הפך להיות כל כך ענק עד שיש אנשים שעוד בטוחים שזה אלבום הבכורה של הלהקה.

אבל האמת היא שאלבום הבכורה של נירוונה, Bleach, יצא כבר כבר ב- 1989 תחת הלייבל Sub Pop. רק כאשר חתמה השלישייה מסיאטל בענקית Geffen והוצמד לה המפיק בוץ' ויג (גארבג'), הפכה הלהקה לסנסציה עם Nevermind.

רבים ראו בצעד הזה "התמסחרות" מצידה של נושאת דגל הגראנג' ותרבות האלטרנטיב, אבל מה לעשות שמוזיקה טובה היא פשוט מוזיקה טובה וב- Nevermind יש שפע ממנה.

כמעט 30 שנה עברו מאז יצא האלבום השני של נירוונה והוא עדיין מלא זעם ויופי בדיוק כמו ביום שהוא יצא. קלאסיקות לא מתות, הן רק נשמעות טוב יותר.
עדיין מריח כמו רוח נעוים: 25 שנה ל- Nevermind של נירוונה>>

Bob Dylan- The Freewheelin’ Bob Dylan

שניה לפני שהוא מאמץ את הגיטרה החשמלית ומצטרף למהפכת הרוק, שיחרר במרץ 1963 בוב דילן את אלבומו השני והמונומנטלי The Freewheelin’ Bob Dylan.

האלבום יהפוך את דילן מ"עוד זמר פולק" לקולו של דור בזכות שירים נצחיים כמו: A Hard Rain's a-Gonna Fall Masters of War, Girl from the North Country, Blowin' in the Wind ועוד רבים אחרים. בעיני לפחות, מדובר באלבום הטוב ביותר של היהודי הצנום ששינה את העולם.

New Order – Power Corruption And Lies

המבקרים שחטו את האלבום הראשון של ניו אורדר לאחר שאיאן קרטיס התאבד ולקח את ג'וי דוויז'ן איתו לקבר. הם ראו בו ניסיון כושל לשחזר את הצליל של אותו הרכב מיתולוגי.

אבל אחרי שנתיים של כתיבה, הופעות והרבה מסיבות בניו יורק, המציאו את עצמם ניו אורדר מחדש כלהקהת "דאנס-רוק" פורצת דרך שהשפיעה ברבות השנים על דורות של מוזיקאים.

באופן אישי אני לא חושב ש- Power Corruption And Lies הוא אלבומם הטוב ביותר של ניו אורדר, אבל הוא בהחלט החשוב ביותר בהתפתחות של ההרכב ושל המוזיקה האלקטרונית בכלל.

Radiohead- The Bends

באווירה הכללית של 1993, Pablo Honey לא הרגיש חריג במיוחד. הוא השתלב היטב בזרם הבריטפופ ולהקות הרוק החדשות שזכו ל- 15דקות התהילה שלהן. אבל The Bends היה גייים צ'יינג'ר.

העיבודים הפכו מעניינים יותר, ההפקה עשירה יותר ואפילו ניצנים אלקטרוניים שיהפכו את רדיוהד למה שהיא היום אפשר כבר לשמוע באלבום הנפלא הזה.

באנר מועדון תרבות

The Bends גם מכיל כמה מהקלאסיקות הגדולות של ההרכב כמו Fake Plastic Trees, Just, Street Spirit, The Bends, High and Dry, My Iron Lung והשיר ששובר לי את הלב בכל פעם מחדש, Bullet Proof… I Wish I Was.
אני עדיין אוהב יותר את OK Computer אבל פאק איזה אלבום אדיר זה The Bends!

The Killers- Sam's Town

המקרה של Sam's Town הוא שונה משאר האלבומים כאן מכיוון שבצאתו הוא ספג ביקורת קשה על כך שאינו עומד בסטנדרטים של אחיו הגדול, Hot Fuss, שיצא שנתיים לפניו. אבל כמובן שמדובר בקשקוש מוחלט כי אין ספק שמדובר באלבום מעולה. קוראי מגזין ה"רולינג סטון" אפילו דירגו אותו בראש רשימת 20 האלבומים הלא מספיק מוערכים של העשור.

אלבומם השני של הקילרז מביא לכדי שלמות את הנוסחה הכוללת המון דיסטורשן לצד סינתיסייזרים שברנדון פלאוורס כל כך אוהב. הגיע הזמן לעשות קצת כבוד לאלבום הבאמת נפלא הזה.
תסמונה האלבום השני? עשור ל- Sam's Town של הקילרס>>

Pixies- Doolittle

הנה רק חלק קטן מהשירים שמופיעים באלבומם השני והאדיר של פיקסיז: Debaser, Hey, Here Comes Your Man, Monkey Gone to Heaven, Wave of Mutilation, אפילו La La Love You שאני פשוט משוגע עליו נמצא שם. תגידו? מה צריך יותר מזה?

בזמן אמת הפיקסיז לא מילאו איצטדיונים (בלשון המעטה) אבל בכל זאת הם אחד ההרכבים שהשפיעו הכי הרבה על המוזיקה האלטרנטיבית ובכלל (רק תשאלו את נירוונה).

דוליטל היה ונשאר אלבום מונומנטלי עם אנרגיות שיא, טירוף, כיף וזעם נעורים שמצליח להרעיד ולצמרר אותי בכל פעם מחדש. אלבום פשוט ענק.

Foo Fighters- The Colour and the Shape

בעוד שאלבום הבכורה של הפו פייטרס היה בעיקר מאמץ סולו של דייב גרוהל, The Colour and the Shape כבר נשמע יותר כמו להקה מגובשת (על אף שגרוהל נשאר כמובן במושב הנהג).

עם טקסטים אינטרוספקטיביים יותר שכתב גרוהול בעקבות גרושיו מהצלמת ג'ניפר יאנגבלד ועיבודים נגישים יותר, The Colour and the Shape העיף את הלהקה לגבהים חדשים של הצלחה וסלל את דרכה להיות אחת המשפיעות בעשרים השנים האחרונות.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

רוצה לקבל עדכונים חמים ממני

 

מכת בכורות- 25 אלבומי בכורה מרשימים במיוחד

כל הקלישאות נכונות, כולל זאת שאומרת אין שני לרושם ראשוני. קבלו 25 אלבומי בכורה מדהימים מופתיים שקרעו את מבחן הזמן ושמו את האמנים שיצרו אותם על המפה!

The Strokes – Is This It?

אחרי הטירוף של הגראנג' והבריט-פופ, לקראת סוף שנות ה-90, נכנס הרוק לתרדמת עמוקה שהגיעה לקיצה רק ב-2001 עם ההתפרצות המחודשת של רוק הגראז'ים בהנהגתם של הסטרוקס.

עם מעילי עור, ג'ינסים צמודים וטקסטים על חרמנות נעורית, החזירו ג'וליאן קזבלנקס והסטרוקס את הרוק למרכז הבמה והשפיעו על דור חדש אל אמנים כמו ארקטיק מאנקיז, הקילרס, קינג אוף ליאון ועוד.

Elvis Presley – Elvis Presley

אלבום הבכורה של אלביס פרסלי הוא הרבה יותר מסתם עוד אלבום משובח, זוהי נקודת ציון היסטורית של ממש בהתפתחות המוזיקה הפופולרית. זהו אלבום הרוק הראשון שהגיע לראשי המצעדים, הראשון שמכר למעלה ממיליון עותקים והוא ללא ספק אחד מהרגעים המכוננים שהביאו את הרוקנ'רול למיינסטרים.

אבל כמובן שמעבר לערך ההיסטוריה שלו, אלבומו המלא הראשון של "מלך הרוקנ'רול", פשוט מפוצץ בשירים טובים ובמוזיקה מלאת נשמה וגרוב שמוכיחה שגם אחרי כל כך הרבה זמן כשזה מגיע לרוקנ'רול, אין עוד מלבדו.

Guns N' Roses – Appetite For Destruction

בין כל להקות הרוק והמטאל המצועצעות של שנות ה-80, גאנז אנד רוזס בלטו כמי שנתנו בראש בלי התנצלויות ובלי להתקלח יותר מדי. בעידן של בון ג'ובי, פויזן, ואן היילן ואחרות, המוזיקה הבלתי מתפשרת של 'השושנים' הייתה הדבר הכי מלא חיים וטירוף שקיבלנו בעשור הזה.

החיבור בין הכריזמה הבלתי נגמרת של אקסל לגיטרה של סלאש, יצרה את אלבום הבכורה הנמכר של העשור ואת אחד המשפיעים בתולדות הרוק הכבד.

Arctic Monkeys – Whatever People Say That's What I'm Not

אלבום הבכורה של ארקטיק מאנקיז הוא חתיכת תצוגת תכלית של רוק בריטי בועט, שנון, צעיר וחצוף שמוכיח שיש חיים אחרי אואזיס והליברטינז. Whatever People Say הוא לא אלבום קונספט אבל התכנים בו סובבים סביב הברים והרחובות הצדדיים של אנגליה על שלל טיפוסיה המפוקפקים והמגניבים כאחד.

זה מן אלבום כזה שמלא רוח נעורית שעושה לך חשק עז לחזור לגיל 16, לתפוס גיטרה ולהתקרחן על החיים שלך.  לא יאמן שאלכס טרנר היה פחות מבן 18 כשהוא כתב חלק מהטקסטים באלבום הזה. קלאסיקה.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

The Stone Roses – The Stone Roses

בשנת 2000, מגזין המוזיקה המפורסם, ה-NME, בחר באלבום הבכורה של הסטון רוזס, The Stone Roses, לאלבום הבריטי הטוב ביותר בכל הזמנים. לא הרולינג סטונס, לא אואזיס, לא הביטלס, The Stone Roses הוא האלבום הבריטי הטוב ביותר בהיסטוריה. ואם אתם חושבים ש-NME השתגעו או שהם חריגים, אין לכם מושג עד כמה אתם טועים.

אלבום הבכורה של הלהקה (והיחיד שבאמת חשוב ברפרטואר שלה הכולל בסך הכל 2 אלבומים) הוא אחד האהובים בהיסטוריה הבריטית ואחד החשובים שבהם.

The Stone Roses מציג שילוב מושלם בין מוזיקת האינדי הבריטית של שנות ה-80 וסצנת "מאדצ'סטר" יחד עם תרבות הרייבים וה-LSD שלימים תכונה "קיץ האהבה השני". הלכה למעשה כמעט כל הופעה של הלהקה הסתיימה ברייב מטורף של ריקודים וסמים אל תוך הלילה. ;פריצת הגבולות המוזיקליים והגישה "העצמאית" האלטרנטיבית, הניחה את הבסיס למה שיהפוך בעתיד להיות הבריט-פופ.

The Doors – The Doors

לא רק שאלבום הבכורה של 'הדלתות' מתהדר בטקסטים המורכבים והאמנותיים של ג'ים מוריסון שהוכיחו שגם רוק יכול לגלם בתוכו מסרים עמוקים, גם מוזיקלית מדובר באלבום פורץ דרך. ריי מנזרק, רובי קריגר, וג'ון דנסמור מתחו את גבולות הרוק של התקופה לקצה ואימצו (יש היאמרו אף המציאו) את הרוק הפסיכדלי.

קלידי 'הפנדר רודס' של מנזרק יחד עם קולו המיוסר והטקסטים המופלאים של מוריסון היו מפגן יכולת של להקה חד פעמית שעד היום נחשבת לאחת הגדולות בתולדות הרוק ולגמרי בצדק.

רק לחשוב על שירים כמו Light My Fire, Alabama Song, Break On Through The End מאוגדים בתוך אלבום זה מספיק בשביל להגדיר אותו כאחד הגדולים בהיסטוריה.

Arcade Fire- Funeral 

צריך הרבה אומץ בשביל לקרוא לאלבום הבכורה שלך "הלוויה" אבל זה בדיוק מה שעשו ארקייד פייר. רבים מקרוביהם ובני משפחתם של חברי הלהקה הלכו לעולמם בזמן עבודתם המוזיקלית המשותפת ולכן זה היה בלתי נמנע שתחושת המוות תחלחל גם לאלבום הראשון של ההרכב הקנדי.

אווירת הנכאים הקשה אך המלטפת התחברה בצורה נפלאה לאינדי-רוק ולכלי המיתר הקלאסיים שיחד יצרו את אחד מאלבומי הבכורה המרגשים, העצובים והאמיצים שנוצרו אי פעם.

Oasis – Definitely Maybe

מי היה מאמין ששני אחים מובטלים ואלכוהוליסטים בני 20 פלוס ממנצ'סטר יהיו חתומים על אחת המהפכות המוזיקליות הגדולות ביותר בהיסטוריה של האי הבריטי. אבל זה בדיוק מה שקרה עם ליאם ונואל גאלאגר כאשר הקימו את אואזיס (ליאם הקים, נואל הצטרף אל תכנסו לזה).

אלבום הבכורה של הלהקה, Definitely Maybe מ- 1994, הפך בין לילה את האחים גאלאגר לכוכבי על ואת ה'בריט-פופ' לז'אנר הכי חם על הפלנטה. עם שירים על הרצון לברוח משגרת החיים האפורה אל הנחמה הנמצאת בסיגריות, באלכוהול ובחלומות על תהילה, ביטאו אואזיס טוב יותר מכל להקה אחרת באותה התקופה את קולו של מעמד הפועלים שכורע תחת העומס וחולם על מציאות אחרת.

תוסיפו לכך את טונות הכריזמה של ליאם ואת היכולת המופלאה של נואל לכתוב שירי פופ-רוק מושלמים והרי לכם קלאסיקה שרק הולכת ומשתבחת עם השנים.

Jeff Buckley – Grace

המחשבה הראשונה שקפוצת לראש כשמסיימים לשמוע את Grace, אלבום הבכורה של ג'ף באקלי, היא כמה חבל ובלתי נתפס היא העובדה שלא נשמע עוד מהמוזיקאי הכל כך מוכשר הזה.

כמו אלבומי הבכורה של The Velvet Underground או Bob Dylan, גם Grace היא יצירה חד פעמית שהשפיעה על דורות של אמנים ומבצעים החל מתום יורק ועד אסף אבידן. זהו אלבום מלא רגש ועצמות שקשה לשפוט במילים כך שכל מה שנותר הוא שוב, להצטער על כך שלא נזכה לעוד מבאקלי.

The Sex Pistols – Nevermind the Bollocks Here's the Sex Pistols

אז נכון, הראמונס היו יותר מגניבים והקלאש יותר מתוחכמים, אבל הסקס פיסטולס גילמו בצורה הטהורה ביותר את הגישה של הפאנק. ה- DIY, הסטייל (או חוסר הסטייל), אי היכולת לנגן (נשבע לכם) וההתרסה הבוטה נגד התרבות והפוליטיקה הבריטית, כל אלה התגבשו לתוך אלבום בכורה שזעזעה את הממלכה הבריטית.

פחות בגלל המוזיקה, יותר בגלל הבלאגן, Nevermind the Bollocks הוא אלבום של זעם נעורים וכעס אנטי ממסדי טהור שהפך בין לילה לסנסציה בקרב בני הנוער הבריטיים ושינה לגמרי את יחסי הגומלין בין רוק לתרבות ולחברה.

Pet Shop Boys- Please

גם קריירה מפלצתית שנפרשת על פני למעלה מ- 40 שנה מתחילה מאלבום בכורה אחד.אז נכון, יש לפט שופ בויז האלמותיים אלבומים טובים יותר אבל בשנות השמונים העליזות, ניל טננט וכריס לאו הציגו פופ שונה שהכיל מסרים מחאתיים, פוליטיים וחברתיים והכל התחיל כבר מאלבום הבכורה שלהם.

אגב, הצמד הבריטי קרא לאלבום "בבקשה" כי הם חשבו שזה יהיה מצחיק שאנשים יכנסו לחנות התקליטים ויבקשה את האלבום החדש של פט שופ בויז "בבקשה". כן, הומור זה לא בהכרח הצד החזק שלהם.
מאסטרפיס בבקשה: Please של פט שופ בויז ביקורת אלבום>> 

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

Lady Gaga- The Fame

לא משנה אם אהבתם או שנאתם את אלבום הבכורה של ליידי גאגא, אבל דבר אחד בטוח, בקיץ 2008 בלתי אפשר היה להתעלם ממנו.

עם עליית הרשתות החברתיות ועידן הדיגיטל, ליידי גאגא ידעה להשתמש במדיה בצורה מושלמת כשהפכה את עצמה למותג בזכות אטיטוד ייחודי, תלבושות משוגעות ומוזיקה קליטה להחריד כפי שהתפוצצה כבר עם אלבום הבכורה שלה שבאופן אירוני (או שלא?) הביא לה תהילת עולם.

Billie Eilish- When We All Fall Asleep, Where Do We Go

על התפר שבין העשור השני לשלישי של שנות ה- 2000, התפוצצה בילי אייליש כמו מטאור על העולם בזכות אלבום הבכורה הלא פחות ממופתי שלה.

עם מעריצים כמו דייב גרוהל ות'ום יורק, הפקה ביתית אך מהודקת ושירים על חרדות ו'קסנקס', אייליש הפכה לפסקול של כל נערה מתבגרת כמעט בין לילה.
סופרגירל: בילי אייליש- When We All Fall Asleep, Where Do We Go ביקורת אלבום>>

Olivia Rodrigo- Sour

עם כל הכבוד לבילי, שנתיים אחריה כוכבת נוספת באזורי החיוג שלה, שחררה אלבום בכורה לא פחות מרשים. בגיל 17 בלבד שחררה רודריגו את אחד האלבומים הכי מעניינים וכנים (אבל על אמת) שעוסקים בהתבגרות בעידן הנוכחי.

הבלבול, האהבה הראשונה, רישיון הנהיגה, החרדות, הכל מתנקז אל תוך יצירה באמת נפלאה שאף מצליחה בכישרון רב להכיל ספקטרום רחב של ז'אנרים. בקיצור, תקשיבו לי ותקשיבו לאוליביה רודריגו.
חמוץ מתוק: אוליביה רודריגו- Sour ביקורת אלבום>>

Pearl Jam- Ten

עם כל הכבוד ל- Nevermind, קל לשכוח שהוא היה אלבומם השני של נירוונה ולכן Ten של פרל ג'אם הוא בעיני אלבום הבכורה הגדול ביותר של סצנת הגראנג'.

עם המנוני רוק נצחיים, כריזמה מטורפת ואחד מהקולות הגדולים ביותר בהיסטוריה של הרוק, Ten הוא אלבום בוכרה מושלם שייצג דור של שלם של אאוטסיידרים.

Counting Crows- August and Everything After

אלבום הבכורה של קאונטינג קרואוז האהובים, הוא בקלות האלבום הכי מרגש ברשימה. בזכות הטקסטים החשופים להפחיד של הסולן, אדם דוריץ, "אוגוסט" הוא אלבום שחודר עמוק אל תוך הנשמה ולא משחרר בקלות.

זהו אלבום של מסע פיזי ונפשי שמעטות היצירות שמצליחות להתחרות באמוציות שהוא מצליח לייצר. גם היום עם כל האהבה אליו, הוא עדיין לא מספיק מוערך.
כל מה שלמדתי על אהבה: August and Everything After ביקורת אלבום>>

Portishead- Dummy

האלבום החלוצי שהציג את הטריפ הופ של בריסטול לעולם הוא ללא ספק אחת מיצירות הבכורה המפתיעות והאיכותיות ביותר שידע עולם המוזיקה.

עם קולה המהפנט של בת' גיבונס המתובל בצלילים העגמומיים והאפלים שרקח עבורה, ג'ף ברואו, יוצרים יחד הצמד אלבום ייחודי וקסום עם סטייל כמעט חדש שבאמת קשה לעמוד בפניו.

Joy Division- Unknown Pleasures

אם לדיכאון היה קול, הוא כנראה היה קולו של איאן קרטיס, האיש והאגדה שתלה את עצמו בגיל 23 בלבד. אלבום הבכורה שלו יחד עם ג'וי דוויז'ן היה פורץ דרך וממבשרי הפוסט-פאנק האינטרוספקטיבי והקודר.

עם שירים כמו Disorder, New Dawn Fades, Shadowplay, She's Lost Control ואחרים, Unknown Pleasures ישפיע על דורות של אמנים וישים את מנצ'סטר בחזית מוזיקת האינדי הבריטית.

The Smiths- The Smiths

ואם כבר אינדי בריטי ממנצ'סטר, אי אפשר שלא להזכיג את אלבום הבכורה של הסמית'ס. הוא אולי לא מכיל את הלהיטים הגדולים והמוכרים ביותר שלהם אבל הוא בהחלט מניח את היסודות עבור אחת הקריירות הקצרות אך המשפיעות בתולדות המוזיקה.

כבר בשניות הפתיחה של Reel Around the Fountain המופתי אפשר להבין שהסמית'ס היא לא "עוד" להקה אלא הרכב ששם את הלב שלו על השולחן וכמה שזה כואב ככה זה גם יפה.

The Jimi Hendrix Experience- Are You Experienced

כמו פצצה מתקתקת, ככה התפוצץ הכישרון של ג'ימי הנדריקס באלבום הבכורה שלו. תחשבו על זה שניה, אין בן אדם אחד שהחזיק גיטרה חשמלית בחייו ולא האזין לאלבום הזה, עכשיו תנו לזה לשקוע רגע.

המוזיקה המחשמלת (ליטרלי) שבוקעת מהאלבום הזה התאימה כמו כפפה ליד לקיץ האהבה של 1967 שהובל על ידי התנועה ההיפית שמיהרה לחבק לחיקה את הנדריקס.

מדהים שכישרון כזה חד פעמי הלך מאיתנו בגיל 27 בלבד. תחשבו כמה עוד ריפים מושלמים של גיטרה נמנעו מאיתנו.

The Velvet Underground- The Velvet Underground and Nico

אלבום האלטרנטיב הראשון בהיסטוריה, האלבום שכל מי שקנה אותו הקים להקה, פורץ דרך ומרתק, אלה רק חלק מהסופרלטיבים שנשפכו על אלבום הבכורה של הוולווט אנדרגראונד.

גם מי שלא מתעלף ממנו, לא יכול להתכחש לאימפקט התרבותי שלו. החל מעטיפת הבננה האייקונית, דרך הטקסטים החתרניים ועד לסאונד המחוספס והריפטטיבי, The Velvet Underground הוא מפץ שממשיך להשפיע עד היום.

Daft Punk- Homework

מי האמין שאחד ההרכבים הכי חשובים של המוזיקה האלקטרונית בשנות ה- 90 ובכלל החל את דרכו כלהקת פאנק?

מזל שמהר מאוד הבינו תומא בנגלטר וגי-מנואל דה הומם-קריסטו שזה פחות הפורטה שלהם שלהם ועברו למוזיקה אלקטרונית שתשלב אלמנטיים קלאסיים של דיסקו וסינת'פופ עם האוס וטכנו כמו שמוצג באופן מעלף באלבום הבכורה המופתי שלהם, Homework.

Patti Smith- Horses

כמו הרבה אלבומים ברשימה הזאת, גם אלבום הבכורה של פטי סמית' השפיע למרחקים ארוכים ועל ספקטרום ענק של להקות החל מאר.אי.אם ועד מוריסי.

סמית' סיפרה כי היא הקליטה את האלבום כניסיון להציל את הרוק מלהקות הגלאם רוק ורוק האציטדיונים ששלטו באותה תקפו ואיבדו את הקשר לחתרונותו האמנותית של הז'אנר. זהו אחד מאלבומי הפאנק הראשונים וללא ספק כאמור, אחד המשפיעים ביותר.

The Killers- Hot Fuss

לרגע אחד בקיץ של 2004 היה נדמה שהקילרס הולכים להיות הדבר הגדול הבא אבל למרות שזה לא בדיוק התממש, אלבום הבכורה שלהם, Hot Fuss, הוא בהחלט ניצחון מרשים.

עם פזמונים ממכרים, ריפים נהדרים וקולו המהדהד למרחקים של ברנדון פלאוורס, מדובר ביצירה שמופקת נהדר, מלאת אנרגיות וכזאת שמצליחה להשמע רעננה עד היום.

The Libertines- Up the Bracket

בין אואזיס לארקטיק מאנקיז, היו אלה פיט דוהרטי ו'הליברטינס' שדאגו לשמר את האינדי הבריטי והבועט בחיים.

עם שירים על סמים, אלכוהול ואסקפיזם מהמציאות האפורה של מעמד הפועלים הבריטי, הליברטינס הציגו יצירה שמצד אחד נשענת על כתפי ענקים אך עדיין מצליחה להיות רלוונטית בפני עצמה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות

10 קאברים מעולים ששווים האזנה

בעבר פרסמתי כאן 10 קאברים גרועים במיוחד ומיותרים להחריד שהאוזן האנושית לא ממש מסוגלת לסבול. עכשיו זה הזמן לעשות כבוד דווקא לאלה ששדרגו את הגרסה המקורית אז קבלו 10 קאברים מעולים במיוחד!

Placebo- Running Up the Hill (במקור של קייט בוש)

הגרסה של פלסיבו לקלאסיקה של קייט בוש היא ההיפך הגמור מכל מה שאנחנו מכירים ואוהבים מהזמרת הבריטית המדהימה.

את התיאטרליות והפאתוס מחליפים מינימליזם ושקט עוכרי שלווה שלא רק שאינם גורעים מהגרסה המקורית, אלא מוספים לה מימד אישי ומהורהר של חשבון נפש.

אז את פלסיבו הפסקתי לשמוע אי שם בסביבות גיל 20, אבל את הדברים הטובים שהם עשו אי אפשר לקחת מהם.

9. Fine Young Cannibals- Suspicious Mind (במקור של אלביס פרסלי)

לרגע אחד בשנות השמונים, ה- Fine Young Cannibals היו הדבר הכי מגניב בסביבה, דבר שכנראה נסך בהם מספיק ביטחון לקחת את הקלאסיקה הזאת של מלך הרוקנרול ולעשות בה כרצונם.

למרות סגנון הסקא הפקנאי של הקניבלים, הקאבר הזה לגמרי עובד! עם עיבוד עדכני לזמנו וקופצני במיוחד אפילו לקשוחים ביותר יהיה חשק לעמוד על הרגליים ולהתחיל להתנועע כמו אלביס.

8. Red Hot Chili Peppers- Higher Ground (במקור של סטיבי וונדר)

סטיבי וונדר הוא אחד ממקורות ההשארה המובהקים ביותר במוזיקה של Red Hot Chili Peppers ולכן קאבר מצידם לשיר של האבא המייסד היה רק עניין של זמן.

בשנת 1989 החליטו הפלפלים להרים את הכפפה והקליטו גרסה פרועה משהו משלהם ל- Higher Ground המעולה של וונדר. הפפרס מצליחים להזריק לשיר מנה הגונה של מרץ ומעיפים אותו לגבהים חדשים, תודות לגיטריסט החדש בזמנו של הלהקה, ג'ון פרושאנטה שהיה אז כולה בן 19.

יחד עם צ'אד סמית' על התופים, פלי על הבס והכריזמה של קידיס על המיקרופון, פשוט לא היה סיכוי שהקאבר הזה יכשל.

7. Marilyn Manson- Sweet Dreams (במקור של Eurythmics)

מרלין מנסון, מרבים לקחת להיטי אייטיז ולהפוך אותם לגרסאות רוק מלוכלכות וכבדות. חלקן טובות יותר, חלקן פחות, אבל במקרה של Sweet Dreams הם שיחקו אותה. הלהקה מצליחה לתפוס את להיט הסינת'פופ של יורית'מיקס ולהפוך אותו למשהו אחר לגמרי.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

האינטרו הכל כך מפורסם של השיר המקורי מקבל כאן עיבוד חשמלי שמצליח לשמור על הרעננות המקורית ולהוסיף לו אנרגיות מחודשות. בסופו של דבר ריף טוב הוא ריף טוב, לא משנה באיזה כלי תנגן אותו.

זה גם אחלה קטע למי שרוצה להתחיל לנגן על גיטרה חשמלית. טיפ ממני. אההה, וגם אחרי שתצפו בקליפ, סיכוי סביר שהדבר האחרון שתהנו ממנו זה חלומות מתוקים. 

6. Johnny Cash- Hurt (במקור של Nine Inch Nails)

למרות שהפך כבר מזמן ללהיט גלגל"צי טחון, הגרסה הנוגעת של ג'וני קאש לקלאסיקה האינדוסטריאלית של Nine Inch Nails לא מפסיקה לרגש אף פעם. למעשה השיר הזה יושב כל כך נכון וכל כך יפה על אחד מגדולי הזמרים האמריקאים בכל הזמנים עד שקשה להאמין שהוא לא נכתב עבורו מלכתחילה.

גם הקליפ לשיר מצליח לצמרר כאשר יש המכנים אותו כ"מצבה" של האיש בשחור. אין ספק שזה אחד מהרגעים הגדולים ביותר שסיפק לנו קאש בקריירה הארוכה שלו וקרדיט ענק לריק רובין הגאון על היוזמה וההפקה.

5. Jimi Hendrix- All Along The Watchtower (במקור של בוב דילן)

בוב דילן שחרר לעולם את הקלאסיקה הזו ב- 1967 וכנראה שהיא הותירה חותם עז במיוחד על ג'ימי הנדריקס שכעבור שנה בלבד שחרר גרסה משלו.

הפעם את המפוחית הרכה מחליפה כמובן הגיטרה שמפיחה חיים אחרים ביצירה המדהימה מלכתחילה של דילן. בכלל כשהטקסט של דילן פוגש את הוירטואוזיות של הנדריקס רק דברים טובים יכולים לצאת מזה.

4. Nirvana- The Man Who Sold The World (במקור של דייויד בואי)

נירוונה עושים דייויד בואי. יש סיכוי שזה יהיה גרוע? גם אם קורט קוביין היה שר שיר של "אבבא" או של סטטיק ובן אל יש סיכוי סביר שזה היה יוצא בן זונה היה.

נירוונה ביצעו את הקאבר הזה בהופעת האנפלאגד המפורסמת שלהם בניו יורק שמאז כבר הספיקה להפוך להיסטוריה.

המראה המיוסר של קוביין וסקולו הסדוק בעודו שר את המילים "מתתי לבד לפני שנים רבות" על רקע זרי הליליות והנרות השחורים שדולקים על הבמה, הפכו בדיעבד לפרידה אחרונה. בדיוק בשביל הרגעים הללו אנחנו מאזינים למוזיקה.

3. Gary Jules- Mad World (במקור של Tears For Fears)

הקאבר הבאמת יפיפה הזה נכתב במיוחד עבור הסרט "דוני דארקו" משנת 2001. בזמן אמת הסרט לא כל כך הצליח אך עם השנים הוא זכה למעמד של קאלט.

עם ההכרה המחודשת שוחרר גם הקאבר הזה מחדש רק שהפעם הוא כובש את ראשי המצעדים משני צידי האוקיינוס ועוד בזמן כריסטמס- הזמן היוקרתי ביותר להגיע למקום הראשון במצעדי המכירות. לא פחות מנס.

באנר מועדון תרבות

השיר המקורי יצא אי שם בשנת 1982 והיה מלא סינתיסייזרים ומכונות תופים שהקנו לו הרגשה קלסטרופובית כמעט כאילו העולם באמת משתגע.

ג'ולס בגרסתו העדינה, מפשיט את השיר מכל אלמנט אלקטרוני ומשאיר אותו חשוף לצלילי פסנתר רכים ונגיעות צ'לו. לפעמים פחות זה יותר. 

2. Pet Shop Boys- Always on My Mind (במקור של אלביס פרסלי)

נכון, השיר עבר הרבה גלגולים עד שהגיע לידיו של מלך הרוקנרול, אבל אין ספק כי עד שהפט שופ בויז נכנסו לתמונה, הגרסה שלו הייתה המפורסמת מכולן.

הסיפור הוא כזה: ב- 1987 התבקשו אשפי הפופ הבריטיים להשתתף בתוכנית ספיישל לציון עשור למותו של אלביס פרסלי ולכבוד המאורע הם החליטו לבצע רענון לשירו הקלאסי של הזמר, Always on My Mind.

הביצוע העכשווי והפופי בטירוף ללהיט של אלביס היה כל כך מיוחד וזכה לתגובות סופר נלהבות עד שהצמד החליט לשחרר אותו כסינגל. וכך בחג המולד של 1987 הגיע החידוש של הצמד למקום הראשון כמעט בכל מצעדי הלהיטים ברחבי אירופה והיה לאחד מלהיטי העשור.

כמיטב המסורת הפט שופ בויזית הצמד מזריק לשיר מנה הגונה של סינתיסייזרים, מכונות תופים ותיכנותים מכל הבא ליד שמעיפים אותו לרמות חדשות של גאונות. קלאסיקת פופ.

1. Jeff Buckley- Hallelujah (במקור של לאונרד כהן)

מה עוד ניתן לומר על הקטע המושלם הזה של ג'ף באקלי? לפעמים כל מה שצריך בשביל ליצור קלסיקה אמיתית זו גיטרה, רגש וכמובן גם מעט כישרון לא יזיק.

התשוקה שבאקלי מכניס לשיר, העצמה והחיבור האמיתי שלו עם הטקסט, הופכים את הקאבר הזה לרגע אלמותי שיישאר איתנו לעד. נשאר רק להתבאס על כך שלא נזכה ליהנות יותר מהכישרון הנדיר הזה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

הקאברים הגדולים ביותררוצה לקבל עדכונים חמים ממני