מבאסה לקלאסה: 15 אלבומים שנקטלו בצאתם אבל היום נחשבים קלאסיקות

מבקרים הם עם קשוח, אבל לעיתים גם הם מודים בטעויות שלהם. הנה 15 אלבומים שזכו לביקורות גרועות בצאתם אך היום נחשבים לקלאסיקות של ממש.

רגע  לפני, הנה 10 (וקצת) אלבומים שטעיתי לגביהם ועכשיו מקבלים ציון חדש>>

The Velvet Underground & Nico (1967)

להגיד שאלבום הבכורה של הוולווט אנדרגאונד עם הזמרת הגרמניה ניקו, זכה בצאתו לביקורות פושרות יהיה עדין.

מבקרי התקופה לא ידעו איך לאכול את התערובת ההזויה אך המופלאה הזאת של סאונד רפיטטיבי, אקספירמנטלי עם טקסטים על נושאים שהיו טאבו בזמנו כמו סמים, זנות ועוד ולכן זו אולי הסיבה שהם די שחטו אותה.

האמת היא שגם הקהל לא בדיוק התחבר ליצירה ובצאתו גירד האלבום את המקום ה- 199 במצעד האלבומים האמריקאי, אך לזמן כידוע סגולות משלו ואט אט החל האלבום לצבור קהל מעריצים אדוק. כיום ידוע האלבום בזכות האמרה לגביו ש"לא הרבה אנשים קנו אותו אבל כל מי שעשה זאת הקים להקה".

בין המוזיקאים שהודו כי הושפעו עמוקות מהאלבום אפשר למצוא את פטי סמית, REM, איגי פופ, נירוונה ועוד המון אחרים.

כיום מיותר לציין שמדובר בקלאסיקה ובאחד האלבומים המיוחדים והייחודיים שנוצרו אי פעם.
גאונות צרופה או הגזמה פראית? The Velvet Underground & Nico ביקורת אלבום>>

The Beach Boys- Pet sounds

מילא שהקהל או המבקרים לא מקבלים את היצירה שלך, אבל חברי הלהקה שלך?! זה בדיוק מה שקרה לבריאן וילסון כשהשמיע לראשונה את השירים שירכיבו את Pet Sounds לחבריו להרכב שבדיוק חזרו ממסע הופעות באסיה.

חברי הלהקה לא השכילו להבין את הגאונות של וילסון, את מורכבות היצירה ואת הטקסטים האינטרוספקטיביים של טוני אשר שהחליפו את המנוני החוף הקלילים איתם הייתה מזוהה הלהקה יותר מכל.

גם הקהל לא ממש קיבל בזרועות פתוחות את אלבום ה- 11 של "נערי החוף" ולראייה הוא מכר הכי פחות מכל האלבומים שלהם שיצאו עד אליו.

אבל במקרה הזה ההיסטוריה עשתה צדק עם ההפקה המורכבת, החשיבה מחוץ לקופסה והעיבודים שוברי המוסכמות שהשפיעו על דורות של אמנים, ביניהם אחד, פול מקרטני, שבניסיון להתעלות עליו כתב את סרג'נט פפר.

כיום האלבום ניצב בשורה אחת עם היצירות המוזיקליות הגדולות ביותר שנוצרו אי פעם ואחת החשובות מאז נולדה המוזיקה הפופולארית כפי שאנו מכירים אותה אך אולי חשוב מהכל, זה גם אחד האלבומים הכי אהובים עלי.
צלילי הקסם: Pet Sounds של הביץ' בויז>>

The Rolling Stones- Exile on Main St

עם צאתו נתפס אלבומם הכפול של הרולינג סטונס כגדול מדי, עמוס מדי ומבולגן מדי. הוא מלא בהמון רעיונות, המון ז'אנרים ובעיקר המון רצון לצאת מהקופסה באופן שלא כולם ידעו איך לאכול אז ב- 1972.

עם הזמן הראשים החלו להיפתח והאלבום החל להיתפס כאמיץ על ידי המבקרים והמעריצים כאחד שהיללו את היכולת של הסטונס לקפץ בין ז'אנרים תוך שמירה על סאונד אותנטי, חם ומלא בקסם.

לא רק שהאלבום זוכה היום לחיבוק עז ונחשב בין יצירותיה הגדולות של הלהקה, יש כאלה שאף רואים בו קפסולה מושלמת של רוקנ'רול בצורתו הטהורה ביותר.

Led Zeppelin- Led Zeppelin

כשמזכירים אלבומים שזכו בצאתם לקבלת פנים פושרת ובהמשך הפכו לקלאסיקות, תמיד מככב אלבום הבכורה של לד זפלין.

למען האמת לכתוב על קבלת הפנים שלו "פושרת" זה עוד לעשות עימו חסד. המבקרים קטלו את האלבום מכל כיוון אפשרי כאשר ידועה בעיקר הביקורת הארסית של מגזין ה"רולינג סטון" אשר כינה את האלבום "חיקוי חיוור לג'ף בק".

יחד עם זאת, ככל שהלהקה הלכה וצברה קהלים, הצלחות והשפעה, גם דעת המבקרים כלפי יצירת הביכורים של ההרכב הלכה והשתנתה וכיום הוא נתפס כאחד מאלבומי הרוק החשובים והמשפיעים אי פעם. איך אומרת הקלישאה? עם הצלחה אי אפשר להתווכח.

Neutral Milk Hotel- In the Aeroplane Over the Sea

מעט מאוד צדיקים בסדום הבינו את גדולתו של אפוס האינדי המופלא הזה של ג'ף מנגום וחבריו (ותודה לכם פיצ'פורק… בערך) אבל האמת, במקרה הזה אפשר מעט להבין אותם. אלבומם השני של ההרכב מלואיזיאנה הוא לא בדיוק טיול בפארק. עם טקסטים על אנה פרנק ומוזיקת lo-fi לעיתים צורמת, צריך זמן בשביל להבין אותו, אך מי שיעשה זאת יתוגמל בהתאם.

מדובר באחד האלבומים האלה שככל שאתה מתעמק בהם יותר כך אתה מוצא יותר ויותר יופי כאשר כל פעם מתגלה בפניך משהו חדש.

עם צאתו המבקרים אולי לא הבינו אותו אך מוזיקאים אחרים בהחלט כן. כמו במקרה של הוולווט אנדרגראונד, האלבום הזה השפיע מאוד על אמנים אחרים שהצביעו עליו כהשפעה מכרעת עליהם ודרכם האלבום אט אט התגלה מחדש. ארקייד פייר למשל סיפרו כי האלבום הזה הוא שדחף אותם לחתום בלייבל Merge ולא בשום מקום אחר.

מדהים לחשוב שהיצירה הזאת הזה שזכתה לביקורות נוראיות ומכירות כמעט אפסיות עם יציאתה אי שם ב- 1998 נחשבת כיום לאחת מיצירות האינדי החשובות בהיסטוריה וכזו אשר השפיעה על דורות של מוזיקאים.

זה היה שיאו של ההרכב ושל מנהיגם, ג'ף מנגום, שלאחריו פחות או יותר פרש למעט הבלחות פה ושם. אגדה שלא תחזור.
אלבום האינדי הגדול בהיסטוריה? In the Aeroplane Over the Sea של Neutral Milk Hotel>>

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

Lana Del Rey- Born to Die

אני זוכר עד היום בבהירות את פריצתה לתודעה של לנה דל ריי. זה התחיל עם התלהבות מסינגל (הבערך) בכורה שלה, Video Games, והמשיך בויכוח בלתי נגמר אודות האותנטיות של הפרסונה אותה הציגה.

אלבום הבכורה המצופה שלה זכה, בניגוד לאחרים ברשימה, למכירות יפות במיוחד אבל את המבקרים זה לא הרשים והם המשיכו לראות בה חקיינית, פופוליסטית לא כנה וגם לא כזאת מוכשרת.

פסט פורוורד ל- 2019 ומגזין ה"רולינג סטון" שכינה את הטקסטים ב- Born to Die "טראשיים וחסרי הגיון" כינה את דל ריי "אחת מהכותבות הגדולות של אמריקה" עת יציאת אלבומה השישי, Norman Fucking Rockwell!.

המהפך הזה לא רק מראה את השינוי של מבקרי המוזיקה ביחס לדל ריי אלא גם כלפי אלבום הבכורה שלה שנחשב כעת לאחד המשפיעים בעיצובו של הפופ הנשי של הדור האחרון.

בין יתר המוזיקאיות שהושפעו ממנה ומ- Born to Die ישירות אפשר למצוא את לורד, בילי אייליש, טיילור סוויפט, מיילי סיירוס ואחרות שגם אם אתם לא אוהבים, אי אפשר להתכחש להצלחתן ולהשפעה האדירה שלהם על התרבות והמוזיקה בשני העשורים האחרונים.

Bob Dylan- Blood on the Tracks

מסתבר שגם אהוב המבקרים לא חסין בפני ביקורות קטלניות. עם צאת אלבומו ה- 15 של המשורר האגדי, לא כולם בדיוק התחברו אליו.

האלבום האקוסטי בעיקרו זכה לביקורות פושרות במיוחד במקרה הטוב ועוקצניות מאוד במקרה הרע, כמו הביקורת שנכתבה עליו ב- NME בה נטען כי "האלבום כל כך טראשי שהוא נשמע כמו כמו טייקים מחזרות". אאוץ'.

כיום האלבום מוכתר עיתים קרובות כאחד הטובים בקריירה של דילן. הוא מקבל הכרה על ההפקה האותנטית והטקסטים הכנים עד כדי כאב שלו על חייו וגירושיו מאשתו דאז, שרה.

בסוף כשכותבים את הלב, האמת יוצאת החוצה והופכת למשהו שבלתי אפשרי להתעלם ממנה.

David Bowie – Low

העניין הזה של מבקרים שלא מבינים את היצירה של דייויד (אין עוד מלבדו) בואי, ממהרים לשפוט אותה לחומרה ואז מגלים אותה מחדש, הוא כמעט ריטואל קבוע בקריירה של הגאון המוזיקלי ולא שונה מכך הייתה ההתייחסות ל- Low.

האלבום, אותו מיקמתי במקום הראשון בדירוג אלבומי דייויד בואי שלי, זכה כמו לא מעט מקודמיו ואלה שיגיעו אחריו, לביקורות פושרות במיוחד. לקח זמן למבקרים להבין אותו באמת ועד כמה הוא פורץ דרך.

שינוי הכיוון שלקח בואי באלבום הזה בעקבות המוזיקה האלקטרונית שבקעה מגרמניה המערבית בזמנו, היה קשה לעיכול והביא הרבה מבקרים להתייחס אליו כ"משעמם", "חסר שירים אמיתיים" או "פסקול לסרט גרוע".

עם עליית האסתטיקה האלקטרונית ואימוצה על ידי עוד ועוד הרכבים, התקבעה ההבנה ש- Low, כמו הרבה מאלבומיו של בואי, פשוט הקדים את זמנו. היום הוא נתפס כמבשר העתיד, חדשני ומופת לפריצת גבולות ופיוז'ן בין אלמנטים מוזיקליים שונים.

Beatles- Abbey Road

כן כן, אתם קוראים נכון, גם את יצירת המופת המונומנטלית של ארבעת המופלאים היו מבקרים שבצאתה. וויליאם מאן מ"הטיימס" למשל כינה אותה "לא אותנטית", אד וורד מה"רולינג סטון" קרא לה "מלאכותית" בעוד ניק כהן, ממבקרי הרוק הגדולים בהיסטוריה, טען כי "אין באלבום שום דבר מיוחד".

האמת שלא כל כך ברור מה עבר לחברה האלה בראש, אבל מזל שההיסטוריה עשתה את עבודתה וכיום האלבום זוכה בדיוק להכרה לה הראוי, כאחד האלבומים הכי טובים של הביטלס (בעיני הטוב ביותר) ואחד הגדולים ששוחררו אי פעם.

The Killers- Sam's Town

בעוד שאלבום הבכורה של החבורה מואגס זכתה לחיבוק עצום משני צידי האוקיינוס, אלבומם השני כבר קיבל הרבה פחות חום ואהבה. זכורה בעיקר הביקורת הארסית שקיבל האלבום מהמבקרת, סיה מישל, עבור ה"ניו יורק טיימס", בה כינתה את האלבום "מכאיב" ולא בקטע טוב.

בזמנו נתפס אלבומם השני של הקילרס כריצה מהירה מדי אל תוך סגנונות חדשים תוך ניסיון בריחה מכל מה שייצג אלבום הבכורה שלהם אבל כמובן שאלה שטויות. כיום האלבום כבר נתפס על ידי המבקרים כאחד מאלבומי הרוק הטובים החשובים של שנות ה- 2000.

אגב, בסקר שערך מגזין ה"רולינג סטון" ב- 2010, הגיע Sam's Town למקום הראשון בדירוג האלבומים הכי פחות מוערכים שלא בצדק של העשור.
תסמונת האלבום השני? עשור ל- Sam's Town של הקילרז>>

באנר מועדון תרבות

Black Sabbath – Black Sabbath

אלבום הבכורה של מבשרת הרוק הכבד ספג ביקורות נוראיות בצאתו. המבקרים לא הבינו שמתחת לאפם מתחוללת מהפכה של ממש.

אמנם האלבום יצא בדמדומי תקופת ההיפים, אבל הצליל המאיים שלו הרגיש כמו שרשראות טנק המאיימות לדרוס את מה שנשאר מילדי הפרחים של הסיקסטיז.

בעוד המבקרים היו עסוקים בלחבוט באלבום, ילדי מעמד הפועלים, שהיו הכי רחוקים מהאחווה של ההיפים, ראו באלבום את המציאות היומיומית המדכדכת שלהם. כמו בהרבה מקרים גם הילדים הללו יקימו להקות שיושפעו רבות מהצליל האפל, הכבד והקודר של בלאק סאבאת' שיהדהד שנים קדימה ויבשר את תחילתו של הרוק הכבד, המטאל ואחיהם לז'אנר.

כאשר המבקרים יסתכלו אחורה לשורשי הז'אנרים הללו ואחרים הם יגלו מחדש את האלבום ומשם הדרך להערכה מחודשת והגדרתו כ"קלאסיקה", תהיה הרבה יותר מהירה.

Pink Floyd- Wish You Were Here

למבקרים תמיד היו יחסים מורכבים עם פינק פלויד. חלקם ראו בהם את התגלמות המוזיקה בעוד אחרים ראו בהם בלון נפוח מחשיבות עצמית ואובר פומפוזיות.

המקרה של Wish You Were Here מורכב עוד יותר כי לא כל המבקרים היו פתוחים ונכונים לקבל את הלהקה על הצד הרך יותר שלה. עם שירים המושפעים ממצבו הפשי של סיד בארט, מחאה כנגד תעשיית המוזיקה ובעיקר הציפיות חסרת פרופורציות אחרי Dark Side of the Moon, יקח מספר שנים עד שהמבקרים יבינו איזה זהב טהור האלבום הזה שכיום נחשב לאחת מפסגות המוזיקה הפופולארית.
Wish You Were Here של פינק פלויד- ביקורת אלבום>>

Pet Shop Boys- Behaviour

בשנות ה- 80 צמד הפט שופ בויז האלמותי שלט במצעדים ביד רמה בזכות שילוב יוצא דופן של מלודיות דאנס קליטות ורקידות לטקסטים חדים ופוליטיים.

באלבומם הרביעי והראשון שיצא בשנות התשעים, ויתרו ניל טננט וכריס לאו על המנוני הדאנס שהיו מזוהים איתם עבור שירים אינטימיים, נוגעים ואישיים. הבעיה הייתה שלא כולם התחברו לשינוי הזה.

רבים מהמבקרים והמעריצים כאחד רצו את הבויז שלהם יותר פופיים ורקידים אבל מי שלקח נשימה וצלל את תוך Behaviour גילה יצירה מופלאה, כמעט חד פעמית ביופייה.

ככל שעברו השנים עוד ועוד מבקרים ומעריצים גילו את האלבום הזה והבינו שאמנים אמיתיים לא מפחדים לשם את הלב שלהם על השולחן, גם אם זה פחות מסחרי.

כיום Behaviour נחשב לא רק לאחד האלבומים הכי טובים ברפרטואר של הפט שופ בויז אלא לאחד האלבומים הכי טובים בניינטיז. קלאסיקת פופ אמיתית.
להתנהג בהתאם: Behaviour של פט שופ בויז- ביקורת אלבום>>

 

Oasis- (What's the Story) Morning Glory

בעוד אלבום הבכורה של אואזיס, Definitely Maybe, זכה למעמד של קלאסיקה מיידית, בניגוד למה שנוטים לחשוב, ל- What's the Story זה לקח קצת יותר זמן.

"אלבום שלא אומר כלום על שום דבר" כינו אותו במגזין ה- Q כאשר מבקרים אחרים קראו לו "גנארי", "בנאלי" ושאר ירקות. אבל כמו לכל אורך ההיסטוריה, ידיהם של האחים גלאגר היו על העליונות ובביקורות עכשוויות מקבל האלבום הזה כמעט תמיד ציון מושלם.

כיום כל בר דעת יודע שמדובר באחד מהאלבומים הכי טובים של שנות התשעים וכזה אשר עיצב והביא את תנועת הבריטפופ להמונים. בקיצור, אל תתעסקו עם הגלאגרים.
What's the Story) Morning Glory) של Oasis ביקורת אלבום>>

Lou Reed- Transformer

סוגר את הרשימה מי שבמידה רבה פתח אותה. ללו ריד ולמבקרים תמיד היו יחסים מורכבים. מצד אחד לפעמים היה נדמה שהוא עושה להם דווקא (מי אמר Metal Machine Music?), מן הצד השני הם תמיד ידעו להעריך את כתיבתו הלא מתפשרת ואת הגבולות שתמיד ניסה למתוח.

במובן הזה Transformer לא היה שונה. גם כאן המבקרים הרימו גבה לאור ה"מוזרות" וחוסר האחידות שלו אך לבסוף נפלו שדודים לרגליו.

כיום אפשר למצוא את האלבום בכל דירוג הסוקר את האלבומים הגדולים בהיסטוריה ללא יוצא מן הכלל כאשר כולם כבר מבינים עד כמה מדובר באלבום משפיע של אחד ממשוררי הרוק הגדולים אי פעם.

גם אני עשיתי טעויות והתוודיתי עליהן. הנה 10 (וקצת) אלבומים שטעיתי לגביהם ועכשיו מקבלים ציון חדש>>

הפוסט הבא אצלך לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

101 הקאברים הגדולים בכל הזמנים

להקליט קאבר זו כנראה הדרך היפה ביותר לספר לאמן כמה אתם אוהבים את השיר שלו. לאורך ההיסטוריה קאברים כבשו את ראשי המצעדים, קישטו את הפלייליסטים של כל אחת ואחד מאיתנו והפכו לפסקול חיינו, הרבה פעמים מבלי שידענו כלל שהם קאברים.
קבלו רשימה אולטימטיבית של 101 הקאברים הגדולים בכל הזמנים.  

שבעים השירים הגדולים של שנות ה- 70
שמונים השירים הגדולים של שנות ה- 80
תשעים השירים הגדולים של שנות ה- 90
מאה השירים הגדולים של שנות ה- 2000

100 השירים הגרועים בהיסטוריה

101. Youth Group- Forever Young

כן יש משהו כמעט מתבקש שלהקה שקוראים לה (בתרגום חופש) "להקת נערים" תבצע את "צעיר לנצח", להיט האייטיז האלמותי של אלפאוויל.

אז נכון שהוא נכתב בהזמנה עבור סדרת הנעורים The OC, ונכון שהוא קיטשי ונכון שהוא מתקתק אבל כשקאבר עובד הוא פשוט עובד.

100. Queens of the Stone Age- Goodbye Yellow Brick Road

אלבומי מחווה זה תמיד דבר טריקי. ראשית זה לא פשוט אף פעם להרכיב אלבום שלם מגרסאות כיסוי של אותו אמן ושנית, תמיד יש פערים גדולים באיכות גרסאות הכיסוי השונות.

לא שונה מכך הוא אלבום המחווה שהוקלט עבור אלטון ג'ון וברני טופין, Revamp: Reimagining the Songs of Elton John & Bernie Taupin. עם ספקטרום של אמנים כמו 'קולדפליי' ואד שירן ועד 'הקילרס' ו'ממפורד אנד סנס' התוצאה לא אחידה אבל היא מאפשרת לשיר הסיום, בדמותו הקאבר של להקת הרוק הוותיקה, Queens of the Stone Age ל-  Goodbye Yellow Brick Roadלזרוח בכל עוצמתה ובכל יופייה.

99. Alien Ant Farm- Smooth Criminal

גם גילטי פלז'ר הוא עדיין פלז'ר וזה בדיוק הסיפור של גרסת הכיסוי הזאת של Alien Ant Farm.

ההרכב מקליפורניה מחשמל בצורה נפלאה ואנרגטית ביותר את הקלאסיקה הזאת של ג'קסון ולוקח אותה עמוק אל תוך מחוזות הרוק, האלטרנטיב והטרלול ולמרות שזה נשמע נורא, התוצאה עם יד על הלב די מעולה.

98. Whitney Houston- I Will Always Love You

אני לא חובב דיוות וגם לא ממש את השיר הזה אבל היי, עם הצלחה קשה להתווכח. יוסטון לקחה את המנון שבורות הלב הזה של דולי פרטון והפכה אותו למגה מפלצת כאשר שרה אותו בקולה הענק בפסקול לסרט בכיכובה "שומר הראש".

עד היום זה אחד משירי האהבה הכי מזוהים עם הניינטיז והכי גדולים אי פעם וגם מגיע לו להיות פה רק בגלל שאלפי זוגות רקדו לצליליו במסיבות כיתה כשיצא. לחיי הנוסטלגיה.

97. Natalie Imbruglia- Torn

נכון, להיט הניינטיז הזה הוא לגמרי צ'יזי פינת מביך אבל היי הוא עושה את העבודה. גם העובדה שאימברוגליה האוסטרלית הצליחה להעלים לגמרי מהראדר את העובדה שמדובר בכלל בקאבר ללהקת Ednaswap האמריקאית, נותנת לה כמה נקודות זכות.

אולי זאת פשוט נוסטלגיה מתוקה אבל בכל זאת מדובר באחד הקאברים הכי מצליחים ששוחררו בשנת התשעים והאמת. גם אי פעם.

96. Devo- (I Can't Get No) Satisfaction

אני אומר, אם כבר לעשות קאבר אז לקחת אותו לקצה. לזרום עד הסוף עד שהוא יהיה ממש שלכם וזה בדיוק מה שעושים Devo לקלאסיקה של הרולינג סטונס.

הביצוע הזה כל כך שונה מהמקור עד שאם הוא יקפוץ לכם ברדיו או באיזה פלייליסט יש מצב שבכלל לא תזהו שמדובר בקאבר ועוד של אחד השירים הכי מפורסמים בהיסטוריה.

95. Everything but the Girl- Time After Time

אינספור גרסאות כיסוי הוקלטו ושוחררו לקלאסיקה הרומנטית הזאת של סינדי לאופר ובאמת שלרבים מהם יש מקום ברשימה הזאת.

אז למה דווקא Everything but the Girl זכו בכבוד? אולי זה קולה המהפנט של טרייסי ת'ורן ואולי פינה חמה בלב אבל בשורה התחתונה מדובר בקאבר עדין, מינימליסטי ומלא קסם שעם כל השמאלץ עדיין מצליח לרגש.

ברנדון פלאוורס מ'הקילרס' אמר פעם ש"אם שיר נשמע טוב על גיטרה לבד, זה אומר שהוא באמת שיר טוב" וזה בגדול מה שקורה כאן.

94. Atomic Tom- Don't You Want Me

אין לי נתונים מדויקים לאושש את הטענה הזאת אבל לדעתי קלאסיקת האייטיז האלמותית הזאת של Human League היא אחת היצירות להן בוצעו הכי הרבה גרסאות כיסוי אי פעם. למעשה, יכולתי לעשות דירוג שלם רק מקאברים לשיר הזה.

הגרסה של להקת הרוק הניו-יורקית, התפרסמה בזכות העובדה שלקחה חלק בסרט Take Me Home Tonight שעושה הרבה כבוד למוזיקה ולתרבות של האייטיז.

מסאונד ניו וייב "מסונתז", הופכים אטומיק טום את השיר הזה במיומנות רבה לשיר פופ-רוק מקפיץ ואנרגטי שעושה המון כבוד, טוב ובעיקר כיף בלב ועם כל הכובד, חשוב שיהיה לנו כיף מדי פעם לא?

חובבי אייטיז, ממליץ לכם גם להעיף מבט בקליפ שכולל לא מעט רפרנסים לעשור הכי צבעוני בהיסטוריה.

93. The Wallflowers- Heroes

אולי הקאבר הכי פחות מוערך ברשימה. כל כך הרבה גרסאות בוצעו לאורך השנים לשיר המושלם של דייויד בואי (אין עוד מלבדו) אבל דווקא זה של פרויקט הרוק של ג'ייקוב דילן (הבן של), מצליח גם להשאר נאמן לרוח המקורית וגם להעניק לו אדג' של חספוס ואקטואליות. 

הגרסה הובילה את פסקול הסרט "גודזילה" מ- 1998 שלמרות הצלחתו הקופתית לא נחשב לסוגה עילית אך עדיין מתהדר בפסקול די מדהים שכולל הרכבים כמו 'ג'מירוקוואי', רייג' אגנסט דה מאשין', 'אייר', 'פו פייטרס' ועוד. 

92. Charlie Hickey- Time to Pretend

כנראה השיר הכי חדש ברשימה ואולי הוא כאן בגלל שהקלאסיקה הזאת של MGMT היא מהשירים האהובים עלי. בכל מקרה, המוזיקאי מפסדינה שחתום בחברת התקליטים של פיבי ברידג'רס, מספק כאן טיפול רגיש, אקוסטי ונפלא לאחד השירים הכי יפים שיצאו בעשור הראשון של שנות ה- 2000.

91. Sarah Brightman- Glosoli

צריך לא מעט חוצפה בשביל לבצע מחדש שיר של סיגור רוס, אחד ההרכבים המרתקים בהיסטוריה של המוזיקה.

ברייטמן סיפרה על החשש שלה כשביקשה מהלהקה לבצע את Glosoli (משהו כמו "לזרוח" באיסלנדית) ועל הרתיעה שלהם מכך שברייטמן תתרגם את מילות השיר לאנגלית אך בסוך הם התרצו וכולם יצאו נשכרים.

ברייטמן אמנם לקחת את השיר למחוזות יותר "נגישים" אך עושה זאת מבלי לגרוע ביופיו המקורי ועם הרבה כבוד לאסתטיקה המקורית שלו. אבל יודעים מה,  רק על האומץ לנגוע בשיר של סיגור רוס מגיע לה מקום ברשימה.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

90. The National- Learning

הנשיונל הוכיחו כבר מזמן שהם לא מסוגלים להוציא שיר לא טוב וגם הביצוע שלהם ל- Learning של Perfume Genius. מוכיח את זה.

למרות שיצא בסוך הכל כבי סייד לסינגל I Need My Girl מ- 2014, הנשיונל שופכים את כל הרגש שיש להם אל תוך הקאבר הקטן והמינימליסטי הזה והתוצאה, כמו ברוב הרפרטואר שלהם, מרטיטה את הלב.

89. Candy Flip- Strawberry Fields Forever

זה רק היה מתבקש לעשות גרסה אלקטרונית ל- Strawberry Fields Forever המהורהר והמרתק של הביטלס וזה בדיוק מה שעשו Candy Flip ב- 1990.

נישאים על גלי תרבות הרייבים וסצנת "מדצ'סטר" האלקטרונית, לוקחים Candy Flip את הקלאסיקה של הביטלס לכיוונים רקידים, טריפיים, הזויים והתוצאה? קסומה, נפלאה ומרעננת גם היום.

88. No Doubt- It's My Life

ב- 2003 החליטו 'נו דאוט' לשחרר אוסף להיטים אך מכייון שהיו בהפסקה ולא רצו להכנס לתהליך של כתיבת שיר הם החליטו לבצע קאבר שיצא כסינגל שיקדם את האוסף. 

ההרכב ניגן מספר קאברים כאשר לקו הסיום הגיעו Don't Change של INAX, הבלדה, A Question of Lust של 'דפש מוד' ו- It's My Life של Talk Talk.

הבחירה בסופו של דבר ב- It's My Life התבררה כנכונה. השיר הפך ללהיט ענק, היה מועמד לגראמי ובילה 28 שבועות במצעד הסיגנלים האמריקאי.  

אולי זה כי אני מעריץ של מארק הוליס ו- Talk Talk אבל אני באמת חושב שהגרסה של 'נו דאוט' עושה הרבה כבוד לשיר הענק הזה.

87. Weezer- Africa

בכדי לקצר סיפור ארוך (מעניין אך ארוך), בדצמבר 2017, צייצה בטוויטר, מארי קילם בת ה- 14, ללהקת וויזר "It's about time you bless the rains down in Africa" או בתרגום חופשי: הגיע הזמן שתעשו קאבר לשיר Africa של 'טוטו' זאת אחרי הלהקה כבר ביצעה קאבר לשיר אחר של 'טוטו', Rosanna.

בקיצור ואחרי שהציוץ הפך למגה ויראלי, במאי 2018 שיחררה הלהקה את השיר יחד עם אלבום קאברים מלא שזכה לכינוי The Teal Album.

הקליפ המופלא שצולם לשיר מציג את ווירד אל ינקוביץ' עם מחווה משלו לקליפ של הלהקה Undone – The Sweater Song. למרות שלא מדובר בביצוע גאוני או יוצא מן הכלל, הסיפור סביב השיר הפך אותו לאחד הקאברים המפורסמים ביותר שממחיש את כוחה של המדיה בעידן המודרני.

86. Ghost- It's a Sin

עשרות קאברים בוצעו לקלאסיקת הסינת'פופ האדירה הזאת של צמד הפופ האלמותי, פט שופ בויז (הגרסה של אולי אלכסנדר ואלטון ג'ון הייתה קרובה להכנס), אבל באופן מעניין היא בעיקר חביבה על הרכבי מטאל.

בעצם חביבה זה אנדרסטייטמנט, יש לשיר הזה כל כך הרבה גרסאות מטאל שזה כבר הפך לקלישאה, כנראה בגלל המסרים המחאתיים והאנטי ממסדיים ודתיים שבו.

ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהגרסה הבאמת מיוחדת הזאת של להקת המטאל השוודית, Ghost מ- 2018 שגורמת לשיר הזה להשמע כאילו הוא נכתב על ידי להקת מטאל ולא על ידי שני בחורים אנגלים מעונבים.

85. The Futureheads- Hounds of Love

זה לא פשוט בלשון המעטה לעשות קאבר לקייט בוש אבל The Futureheads עומדים במשימה בכבוד עם עיבוד ווקאלי, רוקיסטי מהדהד ומעניין לשיר הנושא מתוך אלבום המופת שלה, Hounds of Love.

הקאבר הזה אף נבחר על ידי מגזין NME כסינגל הטוב ביותר לשנת 2005 שזה לגמרי יפה. אגב, זה לא הקאבר היחיד לקייט בוש כפרה עליה ברשימה.

84. Tears for Fears- My Girls

צמד הפופ הנפלא לא שחרר אלבום חדש במשך תקופה של כמעט  18 בין השנים 2004-2022 אבל ב- 2014 הם פינקו את המעריצים שלהם עם Ready Boy & Girls?, תקליט במהדורה מוגבלת ומיוחדת לכבוד Record Store Day המכיל 3 קאברים שבקלות כל אחד יכול היה להכנס לרשימה.

בתקליט אפשר למצוא את Ready to Start של ארקייד פייר, And I Was a Boy from School של הוט צ'יפ ואת My Girls השמיימי של אנימל קולקטיב.

למרות פסגת המופת הגאונית של פנדה בר וחבריו, טירז פור פירס עושים כבוד לקלאסיקה הזאת עם קאבר מעט יותר עדין, מעט יותר פשוט, אבל לא פחות יפה.

83. Lorde- Everybody Wants to Rule the World

ומהמקור אל הקאבר. טירז פור פירז כל כך התרשמו מגרסאת הכיסוי שהקליטה הזמרת הניו זילנדית ללהיט שלהם עבור פסקול הסרט "משחקי הרעב" עד שהם השתמשו בו בתחילת כל הופעה בסיבוב ההופעות העולמי שלהם, Rule the World.

במיומנות רבה לוקחת לורד את סטנדרט האייטיז הנפלא מלכתחילה הזה ומוסיפה לו אפיל אפל ומלודרמטי שיושב על הקול שלה כמו כפפה ליד. אני עדיין לא חושב שהוא יפה כמו הגרסה המקורית אבל הוא ללא ספק ביצוע מקורי ומעניין בפני עצמו.

82. SOAK- Bloodbuzz Ohio

הנשיונל כבר הפכו מזמן לאחת הלהקות החשובות והמשפיעות בדורנו והקאבר הזה של הזמרת האירית והנון-בינארית, ברידי מונדס ווטסון (תחת שם הבמה שלה SOAK), הוא דוגמה נהדרת לכך.

"מאט ברנינגר הוא אחד מכותבי השירים האהובים עלי" סיפרה ווטסון לאחר שהקליטה את הקאבר הנפלא הזה, ולמרות שהשיר המקורי מדבר על שורשיו וביתו של ברנינגר, ווטסון לא מתקשה להכנס לנעליו הגדולות בקטע הזה שכבר הספיק להפוך לקלאסיקה מודרנית.

81. Counting Crows- Untitled (Love Song)

אלבומי קאברים הם בדרך כלל בעייתיים וגם אלבום המחווה של קאונטינג קרואוז המופלאים, Underwater Sunshine (or What We Did on Our Summer Vacation), לא שונה ולמרות זאת יש בו נקודת אור אחת מאוד גדולה בדמות הקאבר הנפלא הזה לשירם של The Romany Rye.

האמת היא שהגרסה של קאונטינג קרואוז לא ממש שונה מהמקור אבל זה לא משנה כל עוד אדם דוריץ מגיש את הטקסט בכל כך הרבה רגש ואמת פנימית. טוב זה לא פייר, גם אם הבן אדם הזה ישיר את רשימת המרכיבים שעל גבי קופסת דגני בוקר הוא עדיין יצליח לרגש.

באנר מועדון תרבות

80. Ramones- I Don't wanna Grow Up

השיר הזה של טום וייטס שעוסק בנון-קונפורמיזם וברצון הטבעי שלנו לא לגדול, כאילו נכתב במיוחד במיוחד עבור הראמונס האנטי ממסדיים ששאפו תמיד לשמר את רוח הנעורים שלהם ושל הרוק.

אגדות הפאנק הקליטו את השיר הזה עבור אלבום הפרידה שלהם, Adios Amigos מ- 1995, ואיזה פרידה מעולה זאת!

79. Van Halen- You Really Got Me

תשמעו אני תמיד מחפש את העומק במוזיקה שלי אבל לפעמים גם סתם כיף טהור זה מעולה וככה בדיוק מרגיש הקאבר הזה של ענקית ה- Hair Matel לקלאסיקה של הקינקס. וגם, אף פעם לא ימאס לי לשמוע עוד פעם סולו של אדי ואן הלן האדיר.

78. UB40- Red Red Wine

בשל היותה מעצמה קולוניאלית בין לאומית, הגלובליזציה של שנות ה- 80 הביאה איתה לממלכה הבריטית שלל ז'אנרים חדשים כמו הרגאיי, הסקא, דאב ואחרים שהתמזגו בתוך המוזיקה המקומית. מתוך ההיתוכים הללו קמו להקות שקיבלו על עצמם השפעות "זרות" כמו 'הפוליס', 'מדנס', 'הקלאש', פיטר גבריאל וכמובן UB40.

דוגמה נהדרת לפריצת האופקים הזאת הוא הקאבר של ההרכב ברמינגהאם, שלקח את השיר האקוסטי בעיקרו שלו ניל דיימונד מ- 1967 והפך אותו לשיר רגאיי טהור.

התוצאה הייתה להיט היסטרי שכבש את המקום הראשון המצעד הבריטי.

77. Guns N' Roses- It Ani't Fun

מה בדרך כלל עושה להקה רגע לפני שהיא מתה? משחררת אלבום קאברים כמובן, וזה בדיוק מה שגאנז אנד רוזס עשו ב- The Spaghetti Incident.

מכל השירים באלבום הדי מיותר הזה, עומד בגאון מעל כולם It Anit Fun של ה- Dead Boys, שנבנה באיטיות עד לקליימקס אפי מטורף בו מציג אקסל רוז את אחת התצוגות הווקאליות המרשימות ביותר שלו אי פעם.

אז כן יש את Knockin' on Heaven's Door ואת Live and Let Die אבל It Ani't Fun לפחות רמה את מעליהם.

76. José González – Heartbeats

אמן הגיטרה הידוע בזכות גרסאות הכיסוי האקוסטיות הרבות שעיבד, מתעלה כאן לרמה חדשה של יופי עם הקאבר הזה ל- The Knife השוודיים.

מדהים איך שגונזלס (שחי בעצמו בשוודיה אחרי שהוריו ברחו מארגנטינה) מצליח לשמור על העיבוד הקיים אך את הטקסטורות של הסינתיסייזר הוא מחליף בגיטרה האקוסטית. ככה עושים קאבר.

75. Metallica- Whiskey in a Jar

מדהים איך גם שיר עם אירי שבוצע על ידי אינספור אמנים מצליח להשמע מהודק וייחודי בידיהם המיומנות של חברי מטאליקה (איזה משפט סחי יצא לי).

הגרסה של מטאליקה לשיר הזה שהתפרסם הכי הרבה כנראה בביצוע של Thin Lizzy מנובמבר 1972, מגיעה מתוך אלבום הקאברים שלהם, Garage Inc מ- 1998 שמלבד Whiskey in a Jar מכיל גם כמה גרסאות כיסוי לא רעות בכלל לבוב סיגר, בלאק סאבאת' ואחרים.

74. The Lightning Seeds- You Showed Me

הלהקה הבריטית שזכתה ל- 15 דקות התהילה שלה במחצית השניה של הניינטיז בזכות גל הבריט-פופ שסחף את העולם, הציגה את הגרסה שלה לקלאסיקה של The Turtles ועשתה את זה מעולה.

למרות שהעיבוד לא ממש שונה מהותית מהמקור, עם ניחוח טריפ-הופי ואדישותו המקסימה של הסולן, איאן ברודי, השיר הזה מצליח לזרוח גם היום.

73. Soccer Mommy- I'm On Fire

לא הרבה מסוגלים להכנס לנעליים העצומות של "הבוס" אבל סופיה רג'ינה אליסון, Soccer Mommy בשבילכם, עומדת במשימה בכבוד עם קאבר אקוסטי, עדין ומרגש לשיר הנפלא של ספרינגסטין מתוך אלבומו הקלאסי, Born in the USA.

72. Lilly Allen- Somewhere Only We Know

בשנת 2013 הפשיטה לילי אלן את הלהיט הזה של להקת Keane לכדי בלדת פסנתר מלאת שמאלץ אך עדיין אפקטיבית. הקאבר של אלן הגיע עד למקום הראשון במצעד הבריטי והפך ללהיט גלובלי ושיר מבוקש לפרסומות.

71. Frank Black- Hang on to Your Ego

לקח לי זמן לגלות את הקסם המדהים שאוצר בתוכו Pet Sounds, אלבומם המופתי של הביץ' בויז, אבל כשזה קרה התאהבתי בו עד מעל לראש.

בשל הרפרנסים שבו לשימוש בסמים, כשלראשונה יצא באלבום, קיבל Hang on to Your Ego מילים שונות ושם שונה: I Know There's an Answer, אבל עם הזמן וההוצאות החדשות, גם הגרסה המקורית שוחררה.

פרנק בלאק, האיש והפיקסיז, הקליט את הקאבר הזה עבור אלבום הסולו הראשון שלו כאשר את העיבוד העדין והמקורי מחליף הדיסטושן ואת ההרמוניות השמיימיות של ההרכב מקליפורניה מחליף קולו המחוספס של בלאק והתוצאה? לא פחות מאדירה

70. Marilyn Manson- Sweet Dreams

היום זה כמעט בנאלי לעשות קאברי רוק לשירי פופ מהאייטיז אבל כשמרלין מנסון עשו את זה ב- 1995 זה היה לגמרי מרענן. את ריף הסינתיסייזר האייקוני מחליף ריף גיטרה יפה לא פחות אך גם כזה שמצליח למעורר אי נוחות והכי בקטע טוב.

מרלין מנסון ינסו לשחזר את הנוסחה עם Tainted Love ו- Personal Jesus אבל זה פחות עבד ועד היום Sweet Dreams נשאר אולי השיר המפורסם ביותר שלהם.

69. Tina Turner – Proud Mary

למרות שמדובר בשיר שהוקלט במקור על ידי Creedence Clearwater Revival ב- 1969, אפשר להודות שהגרסה של "מלכת הרוק" הפכה להיות הגרסה המפורסמת ביותר שלו.

את הגרסה שלה הקליטה לראשונה טרנר עוד ב- 1970 יחד עם בעלה אייק אך ב- 1993 הקליטה אותו מחדש עבור פסקול הסרט What's Love Got to do With It והפכה אותו לנצח לשלה. 

68. Santana- Black Magic Woman

השיר המהפנט נכתב על ידי פיטר גרין, אחד מחלוצי הלהקה הלונדונית פליטווד מק ב-1968. יש הטוענים שבעקבות כתיבת השיר, גרין המשיך והתקרב למאגיה שחורה ולעוסקים בה.

בכל מקרה מאז שוחרר לראשונה נעשו מספר גרסאות כיסוי לשיר, אך הגרסה של סנטנה, עם הקצב הרוק-בלוז-לטיני והגיבסון הבוכייה זיכתה את האלבום Abraxas, בו השיר מככב, בפלטינה מרובעת.

67. Iron & Wine- Such Great Heights

במקור השיר הזה שייך לפרויקט הצד של בן גיברד (Death Cab for Cutie) והמפיק ג'ימי טמברלו ששחררו בפברואר 2003 את אחד האלבומים האלקטרוניים הכי יפים של שנות ה- 2000 תית השם The Postal Service.

אחד השירים הכי יפים ומוכרים מהפרויקט הוא Such Great Heights, שהוא במקרה גם אחד השירים הכי אהובים עלי באופן אישי. משם לקח את המושכות סמואל ארווין בים הידוע בשם הבמה, Iron & Wine, כשהקליט מחדש את השיר כבלדה אקוסטית מינימליסטית, 180 מעלות מהמקור האלקטרוני.

הגרסה של Iron & Wine הופיעה בסרט Garden State עם נטלי פורטמן ואף שוחררה כ'בי-סייד' לסינגל המקורי, מה שהפך אותה למוכרת כמעט כמו המקור.

66. Cranberries- Go Your Own Way

להקת הרוק האירית הקליטה את הגרסה שלה לקלאסיקה של פליטווד מק בסשנים לאלבומם השלישי, To the Faithful Departed. למרות שהשיר לא נכנס לאלבום אלא שוחרר רק בגרסת הבונוס שלה, הלהקה ניגנה אותו בסיבוב ההופעות עם אנרגיות מטורפות שהעיפו אותו למעלה.

מדובר בגרסה די נאמנה למקור אבל כשהמקור כל כך טוב, אין באמת על מה להתלונן. וכמה שאני מתגעגע לקולה האדיר של דולורס או'ריורדן המדהימה.

65. Moby- Temptation

כאחת הלהקות המשפיעות בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית, לאורך השנים בוצעו אינספור קאברים לשיריהם פורצי הדרך של ניו אורדר. המוכר (והמשעמם) ביותר הוא כנראה זה של Frente האוסטרליים ל- Bizarre Love Triangle אבל דווקא הקאבר של מובי לסינגל הרביעי בסך הכל של חלוצי המוזיקה האלקטרונית, הוא אולי היפה ביותר.

במקור השיר הזה שנכתב על אהבה אבודה, קיבל עיבוד קצבי ומרקיד, אבל בידיו המיומנות של מובי ועם קולה העדין להפליא של הזמרת, לורה דון, Temptation הופך לבלדה מרירה – מתוקה ומלאת קסם שתמחץ לכם את הלב. פנינה חבויה ולא מספיק מוערכת וזה הזמן לתקן.

64. Bruce Springsteen- Because the Night

אני לא יודע טכנית עד כמה השיר הזה נחשב קאבר כי בכל זאת ברוס ספרינגסטין כתב אותו בעצמו יחד עם פאטי סמית' ובגרסה שלו הוא אפילו שינה את המילים, ובכל זאת כשהביצוע כל כך טוב לא נתחשבן על כך.

השיר הזה זכה אמנם לאינספור קאברים נוספים אבל הביצוע של הבוס תמיד יזרח מעל כולם, יחד עם הביצוע המקורי של סמית' כמובן.

63. Talking Heads- Take Me to the River

כשאחת הלהקות הכי מיוחדות בהיסטוריה פוגשת את אחד מזמרי הסול הגדולים ביותר, חייב לצאת משהו טוב וזה בדיוק המקרה של Take Me to the River. 'טוקינג הדס' בחכמה משמרים את המהות והגרוב של השיר המקורי אך מוסיפים לו את הטאצ' היחודי שלהם והתוצאה? לא פחות מקסם.

62. Bon Iver- I Can't Make You Love Me

טוב זה לא באמת פייר, גם אם אם אתן לג'סטין ורנון לשיר את ההמנון של אוזבקיסטן כנראה שהלב שלי יתנפץ לרסיסים על הרצפה. הבן אדם שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב, ביצע מחדש את שירה של בוני רייט לייב במסגרת ה- Jagjaguwar Session המדהים שלו יחד עם מתופף ההרכב, שון קרי, הנפלא לכשעצמו.

הגרסה שוחררה במסגרת חגיגות העשור לאלבום המושלם Bon Iver ובאמת מדובר באחד השירים הכי יפים, כנים ומרגשים ברשימה הזאת וזה לא פשוט.

61. Keren Ramirez- I Didn't Know I Was Looking for Love

עם כמה שהטקסט של השיר הזה קיטשי, ככה הוא גם אפקטיבי. בגרסה של הזמרת הבריטית, קרן רמירז מ- 1998, הבלדה העדינה של Everything but the Girl עוברת טרנספורמציה לקטע דאנס/האוס רקיד שהפך ללהיט מועדונים גדול תוך שהוא עדיין שומר על רוח הרומנטיקה של הביצוע המקורי. אחד השירים שיעשו לכל מי שגדל בשנות התשעים קווץ' של נוסטלגיה בלב.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

60. Quiet Riot- Cum On Feel The Noize

האמת שהגרסה הזאת של להקת הגלאם מטאל, Quiet Riot, לשירם של Slade, נשמעת ממש, אבל ממש דומה למקור ועדיין, קאבר זה קאבר והשיר הזה הפך הרבה יותר מפורסם בזכות הביצוע של Quiet Riot.

למעשה הגרסה של Quiet Riot הייתה כל כך מצליחה שהסינגל מכר ארגזים בארצות הברית. למרות שלא מדובר בשיר בעל מסר עמוק מדי, עם השנים הוא הפך לסטנדרט רוק שקשה להתעלם ממנו.

59. Bjork- It's Oh So Quiet

הקאבר של ביורק לשירה של בטי האטון מ- 1951 הוא אחד הביזאריים בקריירה שלה וזה הישג כשמדובר בביורק. הקאבר הזה כל כך שונה ולא מייצג את המוזיקה הנשגבת של האמנית האיסלנדית שבדיוק בגלל זה כל כך מתאים לה לבצע אותו.

58. Kim Carnes- Bette Davis Eyes

הלהיט העצום הזה של קים קרנס ששהה תשעה שבועות (לא רצופים) בראש מצעד הסינגלים האמריקאי וזכה בגראמי הוקלט לראשונה על ידי זמרת אמריקאית אחרת בשם ג'קי דשאנון.

בעוד הביצוע הראשוני נשמע כמו שילוב של סווינג עם מעט אר אנ' בי, הקאבר של קים קרנס לוקח את השיר למחוזות אחרים לגמרי עם עיבוד חדש וסינתיסייזרים ברוח התקופה.

כשהשיר התפוצץ והפך ללהיט גדול, אפילו בטי דייויס בעצמה התקשרה להודות לקים קרנס על כך שלפתע אפילו הנכד שלה מבין מי היא באמת.

57. Peter Gabriel- Flume

לא מעט קאברים בוצעו לבון איבר לאורך השנים וכמעט כולם מצוינים אבל זה של פיטר גבריאל הוא כנראה המיוחד מכולם. קולו העמוק של גבריאל והעיבור המינימליסטי הופכים את הקטע הזה למהורהר עוד יותר מהמקורי ולממש מצמרר.

השיר הזה מגיע מתוך אלבום הקאברים שגבריאל שחרר ב- 2010, ממנו יכולים היו להכנס בקלות שירים נוספים לרשימה כמו הביצועים שלו ל- Heroes של דייויד בואי (אין עוד מלבדו) או ל- My Body is a Cage של ארקייד פייר שהיה כל כך קרוב להצטרף לרשימה אבל הנה, גם הוא הוזכר כאן וקיבל את הכבוד המגיע לו.

56. Sonic Youth- Superstar

למרות המוזיקה המתקתקה משהו שיצרו הקרפנטרס, בעיקר קרן קרפנטר, היוו השראה לדורות של אמנים כמעט מכל קצוות הקשת המוזיקלית.

ב- 1994 שוחרר אלבום מחווה לקרפנטרס בשם If I Were a Carpenter שהיה מורכב כולו מביצועים של להקות אלטרנטיב לשירי ההרכב.

הגרסה של סוניק יות' ל- Superstar התבררה כמבריקה במיוחד בזכות החספוס והדיסטורשנים שמשנים לגמרי את החזות של הגרסה המקורית שגם היא בכלל קאבר לצמד הנשכח מהסיקסיטז, Delaney and Bonnie.

55. Ryan Adams- Wonderwall

בניינטיז אואזיס הייתה אחת הלהקות הגדולות בעולם (אם לא הגדולה ביותר), הרבה בזכות המגה להיט המפלצתי שלה, Wonderwall, שהפך את החבורה ממנצ'סטר לשם מוכר בכל בית.

מכל המוזיקאים שהקליטו קאבר לשיר הזה (והיו לא מעט), נואל גאלאגר אמר על אדמס כי "הוא היחיד שבאמת הצליח לעשות אותו כמו שצריך". כבוד.

54. The White Stripes- Jolene

מתוך כל מיליארד הגרסאות שבוצעו לקלאסיקה הזאת של דולי פרטון, הקאבר של 'הווייט סטרייפס' היא אולי המפתיעה והמיוחדת ביותר.

למרות ששיחררו גם גרסאת אולפן לקאבר הזה כבי-סייד לסינגל Hello Operator, דווקא גרסת ההופעה החיה שלו צעדה גבוה יותר במצעדים ברחבי העולם ואף נבחרה על ידי קוראי מגזין ה'רולינג סטון' כקאבר הלייב הגדול בכל הזמנים. סחטיין.

53. Dum Dum Girls- There Is a Light That Never Goes Out

צריך ביצי ברזל בכדי לבצע שיר של הסמית'ס ועוד את הקלאסיקה הגדולה ביותר שלהם, מזל של- Dum Dum Girls אין כאלה.

ההרכב בהובלתה של קריסטין גונדרד לוקח את העצב התהומי של השיר הזה והופך אותו לבריכת כעס רוויית דיסטורשן שמצליחה לשמר את הקסם המקורי אך מזווית מעט שונה. לא סתם בחרתי בקלאסיקה של הסמית'ס במקום הראשון בדירוג שמונים השירים הגדולים של שנות ה- 80

52. Yo La Tengo- Friday I'm in Love

הקיור היא ללא ספק מהלהקות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה וכפועל יוצא מזה, אלפי קאברים בוצעו לשיריה לאורך השנים. מאדל ועד בלינק 182, מסמסשינג פאמפקינס ועד פיבי ברידג'רס, אין הרבה אמנים שלא סיפקו את האינטרפטציה שלהם לאיזשהו שיר שכתב רוברט סמית' ובכל זאת, לרשימה נכנס דווקא הקאבר היחסית צנוע הזה של Yo La Tengo הנפלאים.

ההקלטה הזאת של הקלאסיקת האופטימית משהו של הקיור נשמעת כל כך פשוטה, כאילו הוא הוקלטה על ידי חברים בסלון, אבל מכאן גם הקסם שלה. הפשטות, הצניעות והאהבה הכנה למקור.

51. The Clash- I Fought the Law

הפאנקיסטים תמיד שאפו להחזיר את הרוק לשורשיו לכן זה לא פלא שהקלאש המיתולוגים בחרו לתת בוסט מודרני פאנקיסטי לשיר הרוק הזה מ- 1960.

הקטע המקורי נכתב עוד ב- 1958 על ידי הגיטריסט סאני קרטיס והוקלט על ידי the Crickets אחרי שקרטיס החליף את באדי הולי המנוח. משם השיר התגלגל וקיבל המון גרסאות כיסוי שהפכו אותו לאחד השירים המזוהים עם רוח המרדנות של הרוקנ'רול. ועדיין, הגרסה של הקלאש בועטת יותר מכולם.

באנר מועדון תרבות

50. Led Zeppelin- Dazed and Confused

באחד מסיבובי ההופעות של ה- Yardbirds, זכה לחמם אותם זמר הפולק האמריקאי, ג'ק הולמס שביצע שיר פולק אקוסטי בשם Dazed and Confused. ג'ימי פייג' כל כך התרשם מהשיר שהחליט לצרף אותו לרפרטואר ההופעות של ה- Yardbirds.

לאחר ש"ציפורי החצר" התפרקו, אימץ פייג' מחדש את השיר, הפעם עם ההרכב החדש שלו, The New Yardbirds. אחרי שהוסיף מילים חדשות לשיר ושינה את שם הלהקה ל- Led Zeppelin…. נו, השאר היסטוריה.

49. Urge Overkill- Girl You'll Be a Woman Soon

הקאבר הנפלא הזה של הרכב הרוק האלטרנטיבי משיקגו לשירו של ניל דאימונד, מוכיח שטרנטינו לא רק גאון קולנוע אלא שיש לו גם אוזן מצוינת.

השיר הזה שהוקלט על ידי Urge Overkill ב- 1992, מצא את דרכו לסרט "ספרות זולה" של טרנטינו ומשם דרכו לרשימת הקאברים הגדולים בכל הזמנים כבר הייתה קצרה. כמו הסרט, גם הקאבר הזה כבר מזמן הפך לקלאסיקה.

48. The Rolling Stones- Like A Rolling Stone

טוב, זה רק היה מתבקש שהרולינג סטונס יבצעו קאבר לשיר האלמותי הזה של בוב דילן. דילן הוא מהיוצרים שבוצעו לשיריו הכי הרבה קאברים בהיסטוריה, כאשר יש סיכוי טוב ש- Like A Rolling Stone עומד בראשם וזה בפני עצמו אומר הרבה, אבל הביצוע של הרולינג סטונס עומד מעל הרוב המוחלט.

למעשה זה מרגיש כאילו השיר הזה נכתב במיוחד עבור ההרכב הבריטי האגדי והביצוע שלהם לא רק שעושה חסד עם הגרסה המקורית אלא מרגיש כאילו תפור למידותיהם המדויקות.

47. Madness- It Must Be Love

כמו דני סנדרסון בישראל, גם במקרה של מדנס קשה לדעת מתי הם רציניים ומתי הם סתם עושים שטויות אבל האמת שרוב הזמן זה לא משנה כי השירים שלהם פשוט מצוינים ולא שונה מכך הוא הקאבר שלהם לזמרת הבריטית, לבי סיפר, שיצא במקור ב- 1972.

כמו תמיד במקרה של מדנס, כדאי לכם גם לצפות בקליפ לשיר הזה, לא תצטערו.

46. Cyndi Lauper- Girls Just Want To Have Fun

אני חייב להודות שלא מדובר באחד השירים האהובים עלי (בלשון המעטה) אבל העובדה שסינדי לאופר לקחה את השיר הזה שבוצע לראשונה על ידי גבר והפכה אותו להמנון העצמה נשית (ממש כמו ארית'ה פרנקלין עם Respect) הוא באמת מדהים.

מרוב שהשיר הזה מזוהה עם לאופר, עד היום לאף אחד אין שמץ של מושג שהוא נכתב ובוצע לראשונה על ידי הזמר האמריקאי, רוברט הזארד. 

45. Bruce Springsteen- Jersey Girl

בגלל ש"הבוס" כל כך מזוהה עם ניו ג'רזי, קל מאוד לטעות ולחשוב שהשיר Jersey girl הוא שלו, אבל האמת היא שהשיר נכתב במקור על ידי טום וייטס על אישתו, קתלין ברנן, ילידת ניו ג'רזי.

למרות שעידן את מילות השיר ("הזונות בשדרה השמינית" הפכו ל"בחורות בשדרה השמינית") ולמרות ששוחרר רק כבי-סייד לסינגל Cover Me, הגרסה של ספרינגסטין הפכה לאהודה ביותר ולאחד השירים המזוהים איתו.

44. Mark Ronson feat. Amy Winehouse- Valerie

מה לא נכתב ונאמר על קולה הייחודי של איימי ויינהאוס? על האטיטוד, ההגשה והכריזמה הנשפכת? את כל אלו ועוד הכניסה הזמרת אל תוך הקאבר הנפלא שהפיק מארק רונסון לשיר של להקת The Zutons הליברפולית שיצא במקור ב- 2006.

רונסן סיפר לימים שהצמד החליט לגנוז את השיר אך לאחר מותה של ויינהאוס הוא חזר אליו וגילה שמדובר באחד הביצועים הווקליים הכי מרשימים של הזמרת המנוחה והוא לגמרי צדק.

43. Marvin Gaye – I Heard It Through The Grapevine

בניגוד להרבה שירים ברשימה הזאת שבצאתם לא זכו להצלחה אך אחרי שעברו עיבוד מחדש התפוצצו, I Heard It Through The Grapevine דווקא כן הצליח ואפילו כבש את המקום הראשון במצעד האמריקאי בביצוע של Gladys Knight & the Pips.

ב- 1968, שנתיים בלבד לאחר הצלחתו הראשונית, שחרר מרווין גיי את הגרסה שלו שגם הצליחה לכבוש את פסגת מצעד הסינגלים האמריקאי וגם להפוך לקלאסיקת סול על זמנית. 

42. Johnny Cash- Ring of Fire

כן כן, אחד השירים שהפכו את את ג'וני קאש ל… ובכן, ג'וני קאש, הוא קאבר. השיר נכתב תחילה על ידי אישתו השנייה של קאש, ג'ון קרטר, ובוצע לראשונה על ידי אחותה, אניטה קרטר.

אחרי שלא זכה לתהילה עולם (ואני כיתב זאת בעדינות), לקח קאש את המושכות והפך את השיר הזה לאחד המזוהים ביותר עימו וללהיט ענק שהוכתר לאחד ממאה השירים הגדולים בכל הזמנים על ידי מגזין ה'רולינג סטון'. זה לא יהיה השיר האחרון של קאש ברשימה.

41. Nouvelle Vague- In a Manner of Speaking

ההרכב הצרפתי קנה לעצמו שם של ממש במחצית הראשונה של שנות ה- 2000 בזכות קאברים שביצע בסגנון בוסה נובה לשירי גל חדש מסוף הסבנטיז והאייטיז.

לאורך השנים שחרר ההרכב לא מעט קאברים מוצלחים בין היתר להרכבים כמו דפש מוד, הקיור, ניו אורדר ואחרים אבל מעל כולם עומד In a manner of Speaking שלמרות שנחרש עד דק בגלגל"צ מצליח להשמע מרענן גם היום.

משיר דארק אייטיז אפל, הופכים Nouvelle Vague את השיר הזה לרומנטי, עדין ומכשף שקשה לעמוד בפניו.

40. Ugly Kid Joe- Cats in the Cradle

בין כל להקות הרוק האלטרנטיבי של תחילת שנות ה- 90, איפשהו שם בין נירוונה לפרל ג'אם, היו Ugly Kid Joe ששיחררו ב- 1992 את אלבום הבכורה שלהם שזכה להצלחה ענקית הרבה בזכות הקאבר הנפלא שלהם לשיר הפולק של הארי צ'אפין מ- 1974.

בצאתו, מכר Cats in the Cradle חצי מיליון עותקים שהזניקו לא רק את הקריירה של הלהקה אלא גם את גל הרוק האלטרנטיבי בכלל.

39. Regina Spektor- No Surprises

למרות שרבים ורבות עשו זאת לאורך השנים, זה אף פעם לא פשוט חדש שיר של רדיוהד ועוד לצאת מהאירוע כשידך על העליונה אבל רג'ינה ספקטור עושה זאת בגדול.

עם קולה העדין שמעוטר בארפג'ו פסנתר עדין, ספקטור מגישה גרסה מינימליסטית וקסומה לקלאסיקה הפוסט מודרנית הזאת של רדיוהד עם הרבה רגש והרבה כבוד ליצירה המקורית.

38. Muse- Feeling Good

מעולם לא הייתי חובב גדול של הגרסאות המוקדמותשל השיר (הגרסה המקורית מגיעה בכלל מהמחזמר The Roar of the Greasepaint – The Smell of the Crowdׁ), אבל זאת של מיוז, היא פשוט פצצת אנרגיה מטורפת שקשה לעמוד בפניה.

למרות שהשיר הזה קיבל גרסאות מענקי מוזיקה כמו נינה סימון, פרנק סינטרה, ג'ורג' מייקל ואחרים, הגרסה של מיוז לוקחת אותו לקיצון עם הררי דיסטורשנים נפלאים וים של כריזמה.

37. Joan Jett and the Blackhearts- I Love Rock 'N' Roll

עוד קאבר שהפך כל כך מפורסם עד שלא הרבה יודעים שבכלל מדובר בקאבר. למרות שבוצע על ידי אינספור אמנים כולל בריטני ספירס (?WTF) השיר הזה שיצא במקור ב- 1975 תחת ידיהם של The Arrows, מזוהה יותר מכולם עם ג'ואן ג'ט.

אמנם לא מדובר באחת מפסגות הרוקנ'רול אבל כשיצא ב- 1981 הרוק היה בדעיכה מסוימת והשיר הזה סיפק לו זריקה אנרגיה נחוצה שתוכיח שהז'אנר הבועט לא מתכוון ללכת לשום מקום וטוב שכך.

36. Eric Clapton- Cocaine

בסבנטיז קוקאין היה אחד מחבריו הקרובים ביותר של אריק קלפטון כך שזה היה ממש מתבקש עבורו להקליט גרסה משלו לשירו של הזמר והגיטריסט האמריקני, J.J Cale.

למרות שהוא נתפס כשיר שמאדיר את השימוש בסם, האמת היא שהוא בכלל שיר אנטי סמים, זה לפחות מה שקלפטון טוען. בכל מקרה, לא משנה למה התכוון המשורר, השיר הזה עדיין ממכר (הבנתם מה עשיתי פה?).

35. The Killers- Ultraviolet (Light My Way)

לציון עשרים שנה לצאתו של Achtung Baby, התקבצה ב 2011 חבורה מרשימה ביותר להקות שהקליטו יחד אלבום מחווה מיוחד ליצירה המפורסמת והמשפיעה של 'יו 2' בשם AHK-toong BAY-bi Covered.

בין השמות שלקחו חלק בפרויקט ניתן למצוא את 'דפש מוד', 'סנואו פטרול', פטי סמית', 'ניין אינצ' ניילס' ואחרים שמספקים קאברים באמת נהדרים לשירי האלבום המקורי.

אך מעל כולם עומדים 'הקילרס' עם ביצוע לא פחות ממופתי ל- Ultraviolet (Light My Way) שאמנם לא יצא כסינגל אך הפך לאחד השירים הכי אהובים ברפרטור של הלהקה האירית המיתולוגיצ ובצדק מוחלט.

"כשהתבקשנו לקחת חלק בפרויקט, ארבעתנו החלטנו פה אחד לבצע את השיר הזה" סיפר מתופף הלהקה, רוני ונוצ'י ואין ספק שזו הייתה החלטה מעולה. למרות שיש מפורסמים ממנו, מדובר באחד הקאברים הכי יפים שהוקלטו אי פעם מתוך אחד מאלבומי המחווה האיכותיים ביותר שראו אור.

34. George Harrison- Got My Mind Set on You

את השיר הזה שבוצע לראשונה על ידי זמר ה- R&B, ג'יימס ריי, הכיר ג'ורג' הריסון כבר בקיץ של 1963 אז טס לבקר את אחותו שגרה באילנוי שבארה"ב.

24 שנים אחרי הוא החליט לסגור מעגל ולהקליט את השיר בעצמו, החלטה מצוינת שהפכה אותו לאחד הלהיטים האהובים של הריסון ואף הביאה אותו לראשי המצעדים ב- 1987.

33. Janis Joplin- Me and Bobby McGee 

הלהיט הזה שהפך להיות כל כך מזוהה עם ג'ניס ג'ופלין, נכתב במקור על ידי כריס כריסטופרסון ופרד פוסטר עבור הזמר רוג'ר מילר ב- 1969.

הגרסה של ג'ופלין שיצאה ב- 1971, הייתה השיר השני אי פעם שכבש את המקום הראשון במצעד הסינגלים האמריקאי על ידי אמן שכבר לא בין החיים. הראשון אגב היה אוטיס רדינג עם (Sittin' On) The Dock of the Bay.

32. Fiona Apple- Across the Universe

חוץ מסופלה שוקולד טוב, אחד הדברים שהכי קשה לעשות הוא קאבר ראוי לביטלס אבל פיונה אפל עושה זאת בגדול. רבים וטובים ניסו לשחזר את הקלאסיקות של הביטלס ללא הצלחה יתרה (אני מחריג אותך מר קוקר), כולל את השיר הזה ממש שאפילו ג'ון לנון בכבודו ובעצמו ניסה "לשפר" יחד עם דייויד בואי עבור אלבומו של האחרון Young Americans.

אבל דווקא הגרסה של אפל שהוקלטה עבור הסרט Pleasantville עושה את השירות הטוב ביותר עבור Across the Universe. פיצ'פורק אפילו קבעו כי הקאבר של אפל הוא ההיילייט של הסרט והפסקול כולו.

31. Etta James- At Last

בשנות החמישים והשישים העניין הפעוט הזה של זכויות יוצרים לא ממש בשיאו ולכן היה מאוד מקובל ששיר יקבל המון גרסאות מאמנים שונים, החכמה היא להפוך אותו לשלך וזה בדיוק מה שעשתה Etta James ל- At Last, שיצא במקור עוד ב- 1941.

ג'יימס לקחה את השיר והפכה אותו לאחד משירי האהבה הגדולים בכל הזמנים ולאחד הלהיטים הכי מוכרים וחשובים שלה.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

30. Pet Shop Boys- Go West

במהלך הקריירה הארוכה והמדהימה שלהם, ביצעו פט שופ בויז עשרות קאברים מדהימים לשירים ממגוון ענק של ז'אנרים ולכן זה לא השיר היחיד שלהם שתמצאו ברשימה אבל בהחלט אחד הבולטים שבהם.

בשנת 1992 הוזמנו הבויז להופיע במופע צדקה לגיוס תרומות למלחמה באיידס במועדון ה'הסיינדה' האגדי והחליטו לבצע קאבר לאחד השירים הפחות מוכרים של להקת ה'ויליג' פיפל'.

למרות שהגרסה הייתה חצי אפויה והסולן, ניל טננט, שכח חלק נכבד מהמילים, הרגישו הצמד כי יש פוטנציאל בביצוע הזה והחליטו להקליט אותו מחדש עבור אלבומם המופתי, Very.

מיד עם צאתו כסינגל בספטמבר 1993, התפוצץ הקאבר הזה לכל עבר והפך ללהיט עצום ולאחד השירים שהגדירו את הניינטיז. עם קליפ אייקוני, רפרנסים פוליטיים לפירוקה של ברית המועצות והפקה מודרנית, כבש השיר את צמרות המצעדים בכל רחבי העולם כולל גם כאן בישראל בו הוא נבחר אפילו כשיר השנה.

29. A-ha- Crying in the Rain

כחובב אייטיז מושבע, אין ספק בכלל שהעשור הזה צריך לקבל יותר הכרה ובתוכו גם להקות שקל מדי ללגלג עליהן כמו א-הא. הקאבר הזה של ההרכב הנורווגי המעולה לשירם הנפלא של 'האברלי בראדרס', מגיע מתוך התקופה ה"בוגרת" והקודרת יותר של השלישייה, תקופה שהגיעה אחרי להיטי הפופ האפקטיביים שלה.

הבחירה בשיר כמו גם העיבוד המהורהר יותר שלו, מציגים טרנספורמציה מעניינת עבור הלהקה שנתפסה עד אז כ"לא מספיק רצינית" וגם עושה המון כבוד למקור.

28. Deep Purple- Hush

באופן מפתיע, את הלהיט הראשון של דיפ פרפל, כלל לא כתבו דיפ פרפל. ריצ'י בלאקמור שמע את Hush לראשונה בהמבורג בביצועו המקורי של בילי ג'ואל רויאל וחשב שזו תהיה נקודת פתיחה טובה עבור הלהקה החדשה שלו.

בלאקמור צדק ו- Hush לא רק שהפך ללהיט גדול אלא גם לאחד השירים הכי מזוהים עם 'דיפ פרפל' ומהקטעים הכי מזוהים עם ההארד רוק בכלל.

27. Roberta Flack- Killing Me Softly

חתיכת היסטוריה יש לשיר האולטרה מפורסם הזה. היסטוריה של דמעות, שערוריות ומלחמות קרדיטים. שורשיו של השיר מגיעים עד לתחילת שנות ה- 70 אז נכחה הזמרת לורי ליברמן בהופעה של הזמר דון מקלין וחשה כי הוא שר ממש אליה ועליה.

ליברמן שירבטה כמה מילים על מפית ואז חלקה את הרעיון היצירתי שלה עם צמד הכותבים נורמן גימבל וצ'ארלס פוקס שיצרו יחד את Killing Me Softly With His Song.

לצערה של ליברמן הגרסה שלה לשיר לא הצליחה אך זו של רוברטה פלאק מ- 1973 הצלחה גם הצליחה ואף הביאה לזמרת זכייה מרשימה בגראמי.

26. Smashing Pumpkins- Landslide

רבבות גרסאות בוצעו לקלאסיקה הזאת של פליטווד מק ורבים מהם ראויים להכלל ברשימה הזאת, אבל מה לעשות שיש לי חולשה לבילי קורגן?

השיר שהופיע במקור כבי-סייד לסינגל Disarm המופתי, שומר על הסאונד האקוסטי העדין של הביצוע המקורי בזמן שקולו החודר של קורגן מעניק לו את החספוס המתבקש.

גם סטיבי ניקס עצמה שכתבה וביצעה את השיר במקור החמיאה לקורגן על הביצוע וסיפרה שהם אף הפכו לחברים בעקבותיו ואיזה כיף זה להיות חבר של סטיבי ניקס. 

25. Aretha Franklin- Respect

השיר הזה של האישה והקול האדיר, ארית'ה פרנקלין, שיצא ב- 1967, הפך לאחד מהמנוני הנשים הגדולים אי פעם אבל קשה להאמין שהוא בכלל בוצע לראשונה על ידי גבר, ולא סתם גבר, אלא "המלך של מוזיקת הנשמה", אוטיס רדינג.

העובדה הזאת מחזקת עוד יותר את ההישג של פרנקלין כשהפכה את השיר הזה לא רק לשלה, אלא של כל אישה באש היא. ללא ספק ריספקט.

24. Joe Cocker- With A Little Help From My Friends

עם קולו העמוק והבלתי ניתן לחיקוי, הפך ג'ו קוקר את הקלאסיקה הזאת של הביטלס לגמרי לשלו. משיר "חמוד", בואכה ילדותי, הופך אותו קוקר להמנון גדול מהחיים עם טוויסט מלנכולי משהו.

בניגוד לרוב השירים כאן, קוקר שינה כמעט לחלוטין את המבנה של השיר ואת העיבוד שלו לכדי משהו חדש שמתאים למידותיו הגדולות. צעד אמיץ שהשתלם בגדול.

23. Tori Amos- Smells Like Teen Spirit

גם אם תנגנו את Smells Like Teen Spirit על משולש וקסילופון הוא ישמע אדיר כי שיר שבמהות שלו הוא טוב, מאוד קשה להרוס.

למרות שבגסרה הזאת העיבוד שלו צומצם לפסנתר לבד על פסנתר בלבד, איכשהו טורי אמוס מצליחה לשמר את האנרגיה המקורית של השיר וזה נפלא ומרגש בעת ובעונה אחת.

22. Run DMC- Walk This Way

מצחיק שגם אחרי שהקליטו את השיר יחד עם סטיבן טיילור וג'ו פרי, חברי 'ראן די.אמ.סי' עדיין לא רצו לשחרר אותו כסינגל כי לא חשבו שהוא טוב מספיק.

בסופו של דבר הסינגל שוחרר ולא רק שהפך לאחד השירים המצליחים בשנות השמונים ולתחיית הקריירה של איירוסמית', הוא גם הניח את היסודות למספר רב של ז'אנרים ופיוז'נים שיבואו בעקבותיו ויהפכו להיות סופר פופולריים בעתיד.

21. The Righteous Brothers- Unchained Melody 

השיר הזה שיצא במקור עוד ב- 1955, נכתב במקור עבור סרט בשם Unchained ומכאן שמו. מאז הוא עבר עשרות ידיים כאשר הוא מוגדר כאחד השירים שבוצעו לו הכי הרבה גרסאות במאה ה- 20.

עם כל כך הרבה ביצועים לאורך השנים קשה עוד יותר להתבלט אבל הגרסה של The Righteous Brothers עושה בדיוק את זה. הדבר המדהים הוא שהשיר הוקלט כ-"בי סייד" לסינגל Hung on You בגלל שעל פי מפיק הצמד, פיל ספקטור, הוא רצה שיר שלא יתייחסו אליו אלא רק לסינגל.

אבל בעוד הסינגל לא הצליח, דווקא Unchained Melody נוגן על ידי שדרני הרדיו עד שהפך ללהיט ולגרסה המפורסמת ביותר של השיר הקלאסי הזה.

באנר מועדון תרבות

20. Jimi Hendrix- Hey Joe

רבים טוענים לבעלות על Hey Joe, אבל אף אחד לא ביצע אותו כמו ג'ימי הנדריקס. אין הרבה מה לכתוב על הקטע הזה שהפך כבר מזמן לקלאסיקת רוק כי הכל כבר נכתב. לפעמים צריך רק להגביר את הווליום וליהנות.

19. Faith No More- Easy

אחד הקאברים הכי לא צפויים אך הכי מוצלחים בהיסטוריה של המוזיקה. בביצוע הזה של פיית' נו מור ל'קומודורס' של ליינול ריצי', רצתה הלהקה הקשוחה לברוח קצת מהסאונד הכבד שלהם ולהראות צד אחר באישיותם וזה עובד בענק.

למרות שהעיבוד נשאר פחות או יותר נאמן למקור, מייק פאטון והחברים מגישים בצורה מושלמת את השיר עם תוספת קמצוץ של חספוס גברי כי בכל זאת גראנג' וזה.

18. The Animals– The House of the Rising Sun

העובדה ש"בית השמש העולה" הוא סיפור על בית זונות זה פרט טריוויה די ידוע, אבל העובדה שהוא קאבר לשיר עם נושן שהתפרסם בזכות הביצוע של בוב דילן, זה כבר פחות ידוע.

הקאבר הזה בגרסה של "האנימלס" הבריטים שוחרר בשיאה של הפלישה הבריטית השנייה והפך ללהיט ענק. האנימלס בחכמה רבה "חישמלו" את השיר הזה ובמידה רבה תרמו דרך העיבוד החדשני שהעניקו לו לעלייתו של הרוק לגדולה במחצית השנייה של הסיקסיטז.

17. Beck- Everybody's Got to Learn Sometimes

הבלדה הזאת בוצעה על ידי כל כך הרבה אמנים עד שאף אחד אפילו לא בטוח מה המקור שלה. אז ובכן השיר המקורי יצא ב- 1980 והוא נכתב ובוצע על ידי צמד הפופ הבריטי, The Korgis. אמנים כמו Glasvegas, Yazz, Army of Lovers, ו- Erasure הם רק חלק קטן מהשמות שחידשו את השיר הזה אבל מעל כולם עומדת הגרסה המהפנטת של בק.

עם הסטייל היחודי שלו והטאצ' שאי אפשר לבלבל עם אף אחד אחר, הופך בק את השיר הזה למרגש יותר מאי פעם, הרבה בזכות העובדה ש"כיכב" בסצנת הסיום של סרט המופת המרגש של מישל גונדרי, "שמש נצחית בראש צלול".

16. Elvis Presley- Hound Dog

בשנות הארבעים, החמישים ואפילו השישים, היה מאוד נפוץ עבור אמנים להקליט שירים של אחרים בלי המון התחשבות בדברים פעוטים כמו זכויות, קניין רוחני וכאלה.

למעשה אחד הזרזים לפריצתו של הרוקנ'רול בשנות החמישים הייתה אימוצם של שירי בלוז ורוק שחורים על ידי אמנים לבנים, תשאלו את הרולינג סטונס והביטלס שעשו מזה קריירה, אבל קצת לפניהם היה שם מלך הרוקנ'רול, אלביס פרסלי.

פרסלי ביצע לא מעט קאברים בימי חייו אבל המפורסם מכולם הוא כנראה שיר הרית'ם אנד בלוז של הזמרת ביג מאמא ת'ורנטון. עם הכריזמה הבלתי נגמרת שלו, הוסיף פרסלי לשיר את החספוס הגברי, קולו העמוק וכמובן את החישמול והאטיטוד שיהפכו אותו לגדול בדורו.

15. Red Hot Chili Peppers- Higher Ground

קחו את הפאנק סטיבי וונדר, תתבלו אותו עם הפלפל של רד הוט צ'ילי פפרס ותקבלו את אחד הקאברים הפאנקיים והאנרגטיים ביותר שאי פעם יצאו.

השיר הזה שוחרר כסינגל הראשון מתוך Mother's Milk, אלבום הבכורה של ג'ון פרושיאנטה וצ'אד סמית' כחברים מן המניין ולמרות שבזמנו הוא לא זכה למספיק הערכה היום הוא נחשב לאלבום הפריצה של ההרכב והרבה תודות לסטיבי וונדר.

14. B.B. King- The Thrill is Gone

מדהים לחשוב שהשיר המזוהה ביותר עם אגדת הבלוז, השיר שהפך לסטנדרט בלוז, השיר שהביא לבי.בי קינג 2 פרסמי גראמי, הוא בכלל קאבר.

הגרסה המקורית לשיר יצאה עוד ב- 1951 על ידי מוזיקאי הבלוז, רוי הוקינס אבל כאמור, קינג הוא זה שהפך אותה לאלמותית.

13. Beatles- Twist and Shout

הקטע הזה היה אחד משירי הפריצה של הביטלס והפך כל כך מזוהה איתם עד שמעטים יודעים שהוא הוקלט לראשונה על ידי the Top Notes ב- 1961, שנתיים לפני שהביטלס שחררו את הגרסה שלהם.

העובדה שהביטלס אימצו את השיר הזה, הייתה זרז לפריצתו של הגל השני של הרוקנ'רול באמריקה בחסות "הפלישה בריטית". אם תרצו, מדובר באחד הקאברים, לא רק הכי יפים שהוקלטו אי פעם, אלא גם הכי חשובים.

12. Frank Sinatra- My Way

אחד השירים המוכרים והיפים ביותר אי פעם הוא במקורו בכלל צרפתי. כן כן, אחד השירים הכי מזוהים עם פרנק סינטרה ועם התרבות הפופולרית האמריקאית בכלל, יצא לראשונה בצרפת בשנת 1967 תחת השם Comme d'habitude.

לאחר ששמע אותו לא אחר מאשר דייויד בואי (אין עוד מלבדו), הוא החליט בשנת 1968 לכתוב לו מילים חדשות ולתת אותו לפול אנקה תחת השם Even a Fool Learns to Love.

גם פול אנקה שינה את המילים והחליט לתת אותו לפרנק סינטרה, הפעם תחת השם My Way והשאר? היסטוריה.

David Bowie- Wild is the Wind .11

מרוב שהשיר הזה כל כך מזוהה עם דייויד בואי (אין עוד מלבדו), לא הרבה יודעים שמדובר בכלל בקאבר לשירו של ג'וני מאטיס מ- 1957 עבור הסרט באותו השם משנת 1957.

האמת היא שבואי הכיר את השיר דרך הביצוע של נינה סימון אותה הוא העריץ והחליט לתת צ'אנס בעצמו לקטע הזה לאות הערכתו אליה.

הגרסה של בואי, הסוגרת את אלבומו העשירי, Station to Station, עדינה ורומנטית בניגוד להרבה משירי התקופה שלו.

מספרים כי בואי ביקש לכבות את כל האורות בסטודיו לפני שהקליט את השיר בכדי להכנס למוד המתאים וכנראה שזה עזר כי הביצוע של בואי הוא ללא ספק אחד מהחידושים הכי יפים ומרגשים אי פעם.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

10. Soft Cell- Tainted Love

לא הרבה יודעים אבל אחד משירי הניו וייב המפורסמים של האייטיז הוא בכלל קאבר לשיר סול של הזמרת גלוריה ג'ונס מ- 1965.

הקאבר של סופט סל שיצא ב- 1981 היה בנוי כולו על סינתיסייזרים ומכונות תופים ובמידה רבה הצלחתו הענקית (מקום ראשון במצעד הסינגלים הבריטי) דחפה מאוד את ז'אנר הסינת'פופ למיינסטרים.

9. Jimi Hendrix- All Along the Watchtower

כשהגיטרה של הנדריקס פוגשת את הטקסט של בוב דילן, אין סיכוי שלא שלא תצא מזה קלאסיקה.

הנדריקס הקליט את השיר הזה שנה אחת בלבד אחרי שיצא לראשונה ונתן לו בוסט מחשמל, מהפנט ומעט פסיכדלי, שלקח את הטקסט המקורי למחוזות רחוקים ומופלאים. בדיוק בגלל קטעים כאלה ג'ימי הנדריקס נחשב עד היום לאייקון חד פעמי.

8. Fine Young Cannibals- Suspicions Minds

עוד דאבל קאבר! השיר הזה התפרסם בזכות הביצוע של מלך הרוקנ'רול, אך כמו הרבה מלהיטיו, הוא הוקלט ושוחרר עוד ב- 1968 על ידי מארק ג'יימס.

ב- 1986 החליטו Fine Young Cannibals להקליט גרסה משלהם לשיר אחרי שלטענתו של רולנד גיפט, סולן ההרכב, אלביס פרסלי בא אליו בחלום ואמר לו שהוא יקליט את הגרסה הכי טובה אי פעם ל- Suspicions Minds. וואלה צדק.

7. Nirvana- The Man Who Sold the World

הרבה לסתות נפלו כשבהופעת האנפלגד המופלאה שלהם, בחרו נירוונה לבצע את אחד משיריו המוקדמים של דייויד בואי (אין עוד מלבדו), אבל הרווח הוא כולו שלנו.

בעדינות מופתית הנוגדת במידה מסוימת את הפרסונה של קוביין, מצליח הזמר האלמותי להגיש את הטקסט של בואי כאילו היה שלו ולהרטיט את נימי הנפש העדינים ביותר. הבחירה בשיר הזה ממחישה לדעתי שוב את העבודה, שלצד הביטלס, אין אמן שהשפיע על מגוון כל כך רחב של אמנים וז'אנרים כמו דייויד בואי.

6. Placebo- Running up that Hill

אחד השירים הכי יפים שנכתבו אי פעם מקבל גרסה איטית, מהורהרת ואניגמטית בידיהם המיומנות של פלסיבו. את הדרמה של בוש החליף עיבוד מנימליסטי, קסום ובמידה מסוימת אף עוכר שלווה, שעליו מנצח קולו הייחודי של בריאן מולוקו.

הקאבר שלוקח את הקלאסיקה של קייט בוש הכי רחוק מגרסתו המקורית אבל זאת למעשה המשמעות האמיתית של קאבר לא? לפעמים האומץ משתלם.

5. Sinéad O'Connor- Nothing Compares 2 U

לא כולם יודעים שאחד השירים הכי מרגשים שהוקלטו אי פעם הוא למעשה קאבר. את הלהיט ההיסטרי הזה של שינייד אוקונור כתב לא אחר מאשר פרינס עבור פרויקט הצד שלו The Family ב- 1985.

אך בזמן שהביצוע של פרינס לא קיבל תשומת לב מיוחדת, הגרסה השקטה והמלנכולית במיוחד של אוקונור הפכה ללהיט גלובלי היסטרי שהקפיץ את הזמרת האירית למעמד של כוכבת על.

ואי אפשר ללא מילה על הקליפ האייקוני לשיר שבנוי רובו ככולו מקלואז' אפ על פניה של אוקונור עד לרגע המרגש בו הזמרת בוכה באמת כאשר היא שרה "כל הפרחים ששתלת בגינה האחורית אמא נבלו עכשיו כשהלכת" ונזכרת באמה המתעללת שהלכה לעולמה שנים שנים מוקדם יותר.

4. Gary Jules- Mad World

הקאבר היפיפה הזה של גארי ג'ולס מתוך הסרט "דוני דארקו" (אחד הסרטים האהובים עלי), הפך לאחד הלהיטים המפתיעים שאי פעם כשכבש את המקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי בחג המולד של 2001.

השיר המקורי של Tears for Fears האלמותיים יצא אי שם בשנת 1982 והיה מלא סינתיסייזרים ומכונות תופים שהקנו לו הרגשה קלסטרופובית כמעט כאילו העולם באמת משתגע. לעומתם ג'ולס בגרסתו העדינה, מפשיט את השיר מכל אלמנט אלקטרוני ומשאיר אותו חשוף לצלילי פסנתר רכים ונגיעות צ'לו ומוכיח שלפעמים פחות זה יותר.

3. Pet Shop Boys- Always on My Mind

לא לחינם, הקאבר הזה של פט שופ בויז לקלאסיקה של אלביס פרסלי (שהיא בעצמה קאבר לברנדה לי), נבחר כקאבר הגדול בכל הזמנים על ידי צופי ומאזיני ב- BBC. כשמדברים על לקחת שיר ולהפוך אותו ב- 180 מעלות לשלך, מתכוונים בדיוק לזה.

במלאות עשור למותו, התבקשו אשפי הפופ הבריטיים ליצור קאבר לאחד משיריו של 'המלך' עבור תכנית ספיישל ייחודית. הבויז בחרו ב- Always on My Mind שהתקבל בכזאת התלהבות עד שהשיר שוחרר כסינגל והגיע למקום הראשון במצעד הבריטי בדצמבר 1987 (Christmas Number One).

את העדינות והרומנטיקה של פרסלי, מחליף קצב Hi-NRG מדבק, מלא שכבות של סאונד שנשמע אפי, אקטואלי ורענן עד היום. קלאסיקת פופ אמיתית.

2. Johnny Cash- Hurt

סדרת ה- America Recordings של ג'וני קאש והמפיק הגאון, ריק רובין, ניפקו לא מעט גרסאות כיסוי נפלאות כמו: Personal Jesus או Bridge Over Troubled Water אך אין בכלל ספק שמעל כולם עומד Hurt, הביצוע המופתי של קאש ל- Nine Inch Nails.

למעשה, ההקלטה של קאש כל כך מפורסמת עד שהרבה אנשים כלל לא יודעים שמדובר בקאבר. קאש, בעזרתו של רובין, הופך את השיר הזה על פניו עם עיבוד קאנטרי נפלא ומרגש בצורה יוצאת דופן.

גם הקליפ הנפלא שמלווה את השיר הפך לקלאסיקה בעצמו ומהווה את המצבה המכובדת והיפה ביותר שג'וני קאש יכול היה לבקש.

1. Jeff Buckley- Hallelujah

כל כך הרבה קאברים הוקלטו להללויה האלמותי של לאונרד כהן, אבל מעל כולם עומד אחד יפה ומיוחד שהפך את השיר הזה באמת לקלאסיקה על זמנית.

עם גיטרה חשמלית בלבד ובקולו העצמתו אך החודר למרחקים, מספק באקלי סטנדרט לאיך עושים קאבר ומוכיח שלפעמים לא צריך הפקות גרנדיוזיות אלא רק טקסט משובח, כלי נגינה ורגש. המון רגש. 

הפוסט הבא אצלך לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

שבעים השירים הגדולים של שנות ה- 70
שמונים השירים הגדולים של שנות ה- 80
תשעים השירים הגדולים של שנות ה- 90
מאה השירים הגדולים של שנות ה- 2000

100 השירים הגרועים בהיסטוריה

7 מוזיקאים מיותרים בלהקות ענק

כמו פטמות על השריון של באטמן, עלי בייבי על סלט או הקריירה של קרן פלס, יש דברים שהם פשוט מיותרים, ממש כמו המוזיקאים האלה שהיו חברים בלהקות ענק.

מארק "בז" בארי (Happy Mondays)

בסוף שנות השמונים העיר מנצ'סטר הייתה מרכז העולם המוזיקלי החדש. סצנת "מדצ'סטר" התפוצצה וקיץ האהבה השני היה בשיאו הפסיכדלי.

על כל הטירוף הזה ניצחו ה'האפי מאנדייז' אחת הלהקות הצבעוניות, ההזויות, המסוממות והכיפיות בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. בשיאם כינה אותם פול מקרטני "הביטלס בשלב של Strawberry Fields Forever".

הלהקה ששילבה בשיריה רוק אלטרנטיבי, דאנס ופסיכדליה, ריתקה אלפים להופעותיה שהפכו לרייבים ענקיים של סקס, סמים ורוקנ'רול כמיטב המסורת.

בין המוזיקאים (אם כי לקרוא לאנשים מאחורי ה'האפי מאנדייז' מוזיקאים זו מחמאה גדולה) שעמדו על הבמה, היה אחד, שלא כל כך ברור מה הוא עושה. הבחור היה ידוע בסצנה כ"בז" (Bez) ולמרות שהתפקיד הרשמי שלו בהרכב היה נגן כלי הקשה, בפועל מה שהוא עשה היה לקפוץ על הבמה בצורה מאוד מוזרה עם מרקס. אמיתי אני לא צוחק.

הריקוד ההזוי והאישיות האקצנטרית של "בז" לא הועילה יותר מדי מוזיקלית, אבל תדמיתית היא הפכה את המאנדייז לאחד הסמלים של סצנת "מדצ'סטר" ושל התרבות האלטרנטיבת של שנות השמונים.

רינגו סטאר (Beatles)

לפי המיתוס, כשנשאל ג'ון לנון האם רינגו סטאר הוא המתופף הטוב בעולם, הוא ענה: "בעולם? הוא אפילו לא המתופף הכי טוב בביטלס". בין אם המשפט הזה באמת נאמר או לא, האווירה ברורה למדי, רינגו לא היה הכח המניע של היצירה של הביטלס, וזה עוד בלשן המעטה.

ואכן למרות כמה רגעי קסם כמו With a Little Help from My Friends או Octopus's Garden אי אפשר לומר שמתופף אחר היה בהכרח משנה את הסאונד של הביטלס מקצה לקצה. גם אם נסתכל על זה הפוך, קשה לומר שסטאר השפיע רבות על הסאונד של ארבעת המופלאים.

אין ספק שכבודו של המתופף המיתולוגי במקומו מונח אבל בואו רק נגיד שהוא צריך להגיד כל בוקר תודה ענקית לקארמה ובעיקר לפיט בסט.

ג'ו האן (לינקין פארק)

אמנם נתפסתי על ג'ו האן אבל העניין הזה רלוונטי לכל להקת נו מטאל שהתהדרה בעמדת Dj על הבמה. כי הרי מה אומר רוקנ'רול יותר מאשר די ג'יי שעושה סקרצ'ינג על הבמה. גם התירוץ הזה של לנסות ולשלב את עולמות ההיפ הופ בתוך הז'אנר הוא לא תירוץ.

כיאה למישהו שלא עשה יותר מכמה צלילי "ויקי ויקי" פה ושם בשירי הלהקה, התרומה של האן ללינקין פארק הייתה הרבה פחות מוזיקלית והרבה יותר חזותית כאשר בין היתר הוא ביים חלק מהקליפים של הלהקה ועיצב את עטיפות אלבומיה.

לינדה מקרטני (Wings)

"כנפיים" הייתה הלהקה הראשונה של פול מקרטני פוסט הביטלס והיא ללא ספק הייתה רשומה על שמו. מקרטני כתב את כל השירים, ניגן על כל הכלים וחוץ מלעשות ספונג'ה הוא עשה פחות או יותר את הכל.

העובדה שאשתו דאז, לינדה מקרטני, קיבלה קרדיט על השירים בדיוק כמוהו היא לכל הפחות תמוהה, בטח כאשר לא היה לה כל עבר מוזיקלי וכי פול היה זה שהתעקש שתהיה חלק מהמוזיקה שלו. הדברים שאתה עושה עבור האהבה.

אנדרו רידגלי (!Wham)

בכל צמד מוזיקלי תמיד יש את זה שעושה יותר ואת זה שעושה פחות, אבל במקרה של וואם יש את זה שלא עשה כלום וקוראים לו אנדרו רידגלי.

בשלב מאוד מוקדם בקריירה שלהם הבינו ג'ורג' מייקל ואנדרו רידגלי שמייקל הוא החצי המוכשר יותר בלהקה ונתנו לו להוביל גם בפרונט וגם בכל מה שקשור לכתיבה ולמוזיקה עצמה.

כך יצא שלרידגלי, שגם ככה כמעט ולא נוכח מוזיקלית בשירים של וואם, אין כמעט קרדיטים על היצירות של ההרכב. המצב היה אבסורדי עד שלעיתים שירים של הלהקה נתפסו כשירי סולו של מייקל בלבד. אחד מהם הוא דווקא קטע בו רידגלי כן היה שותף בכתיבתו, שיר קטנטן שהפך ללהיט ענק בשם Careless Whisper. יחי האירוניה.

אנדרו פלטשר (דפש מוד)

מרטין גור הוא הנשמה של דפש מיד, דייב גאהן הוא הפנים שלה ואנדרו פלטשר הוא… לא יודע, סוג של הדוד הנחמד שנקלע לסיטואציה אני מניח.

אני לא רוצה להמעיט בערכו של פלטשר שהיה כנראה באמת בן אדם נחמד אבל בואו, דפש מוד לא בדיוק חבה לו את חייה. לעזאזל אפילו אלן ויילדר השפיע יותר על הסאונד של ההרכב מפלטשר שבקושי קיבל קרדיטים על שירי ההרכב אם בכלל.

ויקטוריה בקהאם (ספייס גירלז)

אני יודע, לבחור איזה חברה בספייס גירלז הייתה הכי מיותרת זה כמו לבחור בין ברוקולי או תרד, שניהם חסרי טעם או משמעות. ובכל זאת, ויקטוריה בקהאם הייתה חסרת תועלת ממש כמו טופו במנגל של יום העצמאות.

היא לא ידעה לזוז, בטח שלא לשיר, והובאה לשם על תקן פנים יפות נטו (וגם על זה אפשר להתווכח). בין כל ה"תפקידים" שקיבלו הבנות (בייבי, ספורטי ומה שלא יהיה שם) היא קיבלה את הכי פחות ברור "פוש ספייס", שזה סוג של סנובית – תפקיד שהיא עושה בהצלחה עד היום.

אם מישהו בכל זאת תוהה לגבי היכולות המוזיקליות של גברת בקהאם הוא מוזמן להתרשם מאלבום הסולו היחיד שלה שיצא ב- 2001. השמועה אומרת שמי שהאזין לו לא נשאר אותו דבר. אהה והיא הכניסה שיר גם לרשימת 100 השירים הגרועים ביותר בהיסטוריה של מועדון תרבות.

כל החברים לאורך השנים חוץ מבילי קורגן (Smashing Pumpkins)

סמאשינג פאמפקינס היא מלהקות הרוק האהובות עלי ולא בגלל סאונד הגיטרה של ג'יימס איהא או הפנים היפות של דרסי ורצקי (ושלא יהיה ספק, הן מהממות) אלא בגלל השירים האלמותיים שכתב, הלחין וניגן בהם את כל הכלים, בילי קורגן.

עוד ב- 2018 בביקורת שלי על אלבומם העשירי והמיותר של הדלעות Shiny and Oh So Bright, כתבתי (וסליחה מראש שאני מצטט את עצמי) כי: "שנים שאני לא מצליח להבין מדוע מתעקש קורגן, בקנאות דתית כמעט, לשמר את המותג סמאשינג פאמפקינס בחיים. גם ככה הוא כותב לבדו את כל המילים, הלחנים ובהרבה מקרים אף מנגן בעצמו על כל הכלים, אז מה הקטע?".

בכל מקרה, קורגן כנראה לא קורא את מועדון תרבות (הפסד שלו) ואין ספק שההרכב שלו הוא אחד מאלה שהגדירו את הניינטיז אבל זה לא בגלל חבריה, אלא בגלל מי שעמד כל השנים בפרונט, לטוב ולרע.

הפוסט הבא אצלך לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

באנר מועדון תרבות

5 אלבומים אהובים על בועז כהן

בועז כהן הוא אחד מאנשי המוזיקה החשובים בישראל. הוא מוזיקאי, מרצה, כותב, שדרן רדיו ומגיש התכנית 'משמרת לילה' באקו 99 ואלה חמישה מהאלבומים שהוא הכי אוהב.

את התזה שלי במסגרת לימודי התואר השני כתבתי על ביקורות מוזיקה באינטרנט בישראל. אני חולה על ביקורות מוזיקה ולמדתי בחוג לתקשורת אז זה לגמרי התחבר.

אני לא אלאה אתכם בכל תוצאות המחקר (שזכה להצטיינות אהמ אהמ), רק אומר שניתן היה לראות בברור ששיח אמיתי סביב מוזיקה פופולרית כבר כמעט ולא קיים באתרים המסחריים הגדולים – הוא עבר לזירות אחרות, בעיקר לבלוגים ולרשתות החברתיות שלא מוכפפים לשיקולי רייטינג וטראפיק.

תוך כדי המחקר הגעתי לבלוג המצוין "לונדון קולינג" של לא אחר מבועז כהן. למי שלא מכיר, מעבר להיותו מוזיקאי בעצמו, כהן הוא גורו בכל הקשור למוזיקה ותרבות פופולרית. הוא אחד ממגישי הרדיו המוכרים בישראל, מרצה מבוקש, כותב ועורך ספרים ובעיקר, השראה עצומה לכל מי שמעוניין, כמוני, ליצור שיח עמוק ואמיתי על מוזיקה פופולרית.

כהן היווה השראה עצומה עבורי לפתוח את הבלוג הזה ממש, כך שלארח אותו כאן ולשמוע ממנו על 5 האלבומים שעיצבו את הטעם ואת אישיותו המוזיקלית היא לא פחות מסגירת מעגל עבורי. אז קבלו את חמישה מהאלבומים הכי אהובים על כהן עם נגיעות קטנות וקסומות ממחוזות חייו כמו שרק הוא יודע לכתוב.

Suede- Suede (1993)

האלבום הזה משקף באופן מובהק את תחושותיי מאותם חודשים. הייתי בלונדון. ביליתי הרבה בבנין של MTV בקמדן טאון. ראיתי הופעות. גם הופעה חגיגית של סוויד שהשיקו את התקליט בקילבורן. באותו זמן כתבתי כתבות ל"7לילות" של ידיעות אחרונות. גם על סוויד כתבתי. זה עדיין אחד מאלבומי הניינטיז האהובים עלי ביותר.

התקליט שמתחיל ב"כל כך צעירים" ומסתיים ב"החיים הבאים". מין מסע כזה, של צעיר מבולבל, מלא רצון לאהבה, מישהו שמחפש דרך, שמנסה להתגבר על משבר נפשי. יש את כל זה באלבום הבכורה של סוויד, מחובר במיוחד בחוטים עדינים של זהב ועצב לנשמתי הדואבת של אותם ימים.

Beatles- Abbey Road (1969)

בדצמבר חגגו לי יום הולדת שש. אמא אפתה לי עוגה ויצרה את הספרה 6 בסוכריות זעירות צבעוניות. קיבלתי מתנות מכל הדודים והדודות. מתנה אחת אני זוכר ולא אשכח עד יומי האחרון. הדודה אורה, אחותה הצעירה של אמי, הביאה לי את התקליט החדש של הביטלס. "אבי רואד".

אחרי שכל האורחים הלכו שמתי אותו על הפטיפון בסלון. ביטלס שמעתי מהיום בו נולדתי (באמת, ובאופן ממשי – לא כדימוי, ביום בו נולדתי אמא השכיבה אותי בעריסה, ואבא שם את פליז פליז מי על הפטיפון). אבל באלבום הזה נמשחתי למשפחת הרוקנרול. כל הצד השני נוגן ונוגן ונטחן כל אותו חורף והרבה שנים אחריו.

Miles Davis- Bitches Brew (1970)

"מעלית לגרדום", התקליט (ופס הקול של מיילס דייויס) שהופיע ב-1958, היה אלבום ג'אז לילי, המבוסס על החצוצרה של דייויס, עם מברשות שמלטפות את המצילות של התופים כמו לשון על פיטמה מזדקרת, עם באס שעובד ישר על הבטן התחתונה, ועם התנהלות הרמונית שמעלה בדמיון מיד שני גופות עירומים מתחת לסדיני סאטן, בפאריז שאחרי המלחמה, בבית מלון סליזי, ביצ'ס ברו היה זיון פרוע בצהרי היום, על חוף הים שטוף השמש.

דייוויס יוצר מוסיקה שמשתלטת על הצופה. ב"מעלית לגרדום" היא מוזיקה אווירתית, כמו מופע סקסי בקברט מוזר, במרתף, מתחת לאדמה, באיזשהו פאב ספוג עשן סיגריות וסיגרים וריח של יין. אבל ב"ביצ'ס ברו" בקטעים הקצביים דייוויס מחצרץ בחצוצרתו ממש ככוכב פורנו נלהב הקודח בזוגתו השואגת תזמורת-של-איש-אחד, שנע קדימה ואחורה בנחישות, אבל לא זז מילימטר אחד מהמטרה.

The Clash- London Calling (1979)

אחד האלבומים שעיצבו אותי וגם לונדון היא העיר שתמיד מחכה לי. הקלאש – תקליט כפול – מתנה שקניתי לעצמי ליום הולדת 16, דצמבר 1979. "לונדון קולינג" מצע פרוש פוליטי, חריף, רזה, מהודק, עטוף בתמהיל של פאנק, סקא, רגאיי, רוקבילי, גיטרות, זעם, שמאלנות אדומה, סוציאליזם אנגלי אמיתי, ניפוץ גיטרת באס לרסיסים, עטיפה שהיא הצדעה לאלביס פרסלי, עם להיט בועט, ועם לונדון שונה, לונדון קוראת, סימון של נקודה בזמן, זמן אחר.

Talk Talk- Spirit of Eden (1988)

המפגש עם מוזיקה שגורמת לתת ההכרה להיפתח כמו מניפה להתפרש אל על אל מימדים שלא שיערת שקיימים בך, בנפשך, כמו להיקלע לכנסיה נסתרת בפרבר של עיר ירידים אנגלית ולהגיע בדיוק אל סוף התפילה.

כמו להירדם אחר הצהריים במיטה רחבה כשבחוץ יורד גשם, עם מישהי שפגשת היום בבוקר, רוח גן עדן, טוק טוק, זה האלבום ששום דבר אחריו לא יישמע אותו דבר. בלעדיו אין רדיוהד של המאה ה-20 ואין פוסט רוק ואין פורקיופיין טרי ואין להקות נוגות אינסטרומנטליות שמבקשות לעשות את הבלתי אפשרי ולהתיך ז'אנרים בצורה מושלמת אל תוך קערית מלאה סודות וכשפים.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

צילום התמונות: חגי מרום

​10 שירים על התבגרות, נוסטלגיה ומה שביניהם

כן כן, הנה הגיע לו היום הזה בו אני מזדקן בשנה וחוגג יום הולדת. אז לציון 32 שנות קיומי קבלו רשימה מיוחדת של 10 שירים על התבגרות, הזדקנות, נוסטלגיה ועוד, שגם השפיעו על טעמי המוזיקלי באופן אישי. 

Beatles- In My Life

את ארבעת המופלאים גיליתי בשלב מאוחר יותר בחיי. זה התחיל מ- Abby Road ו- Sgt. Pepper ולאט לאט הזדחל אל תוך אלבומים ישנים יותר ושירים נחבאים יותר. אחד מאותם שירים היה עבורי In My Life (כן נו, לקח לי זמן להגיע לשם). "פיסת אמנות קטנה" כינה את השיר הזה ג'ון לנון בצדק, אבל פיסה כזאת שאוצרת בתוכה כל כך הרבה רגש ונוסטלגיה נדיר למצוא גם בימינו.

David Bowie- Changes

האיש שעשה הכל לפני כולם, הזיקית, האיש שנפל מכוכב אחר, מוכיח בקלאסיקה הזאת שגם לו יש רגשות וגם הוא אנושי. את השיר הפשוט הזה ביחס לרפרטואר הפסיכי והמגוון כל כך שלו, כתב בואי בעת שעבר מגוון שינויים בחייו האישיים, בראשם הפיכתו לראשונה לאבא. בנוסף מתייחס בואי בשיר להתרחקותו מהמיינסטרים ולשינויים האמנותיים שהוא עתיד לעבור תוך בחינה רפלקטיבית של הקריירה שלו עד כאן.

Smashing Pumpkins- 1979

המוזיקה והטקסטים של בילי קורגן והסמשינג פאמפקינס, תמיד פנו לבני נוער ולכל הדברים שמעסיקים אותם. הניכור, הניסיון להשתלב, רגשי הנחיתות וכמובן זעם הנעורים, השירים של הדלעות מלאים במוטיבים הללו. לא סתם מכונה אלבום המופת הכפול שלהם מ-1995, Mellon Collie and The Infinate Sadness, אשר מתוכו נלקח השיר, "החומה של דור ה- X" (הכוונה היא כמובן לאלבום The Wall של פינק פלויד).

גם 1979 לא שונה והוא עוסק במעבר שבין הנעורים להתבגרות. ברגעים האלה שאתה כבר מתחיל לעשות דברים של "מבוגרים" כמו למצוא עבודה, להוציא רישיון, אבל בתוכך אתה עדיין מרגיש ילד. כי בינינו, מי מאיתנו לא מרגיש ילד לפעמים.

Arcade Fire- In the Backseat

זה כנראה השיר הכי עצוב ברשימה וכיאה לשיר שחותם אלבום בשם "הלוויה", אתם לא תופתעו לגלות שהוא עוסק ב… כמה מפתיע… מוות. אבל רגע, זה לא כזה דיכאוני כמו שזה נשמע. למעשה השיר הזה של להקת הרוק הקנדית הוא אלגוריה מרגשת ומלאת קסם לכוחו של לגלגל החיים שלעולם לא יעצר.

תחילה מספרת לנו הזמרת, רזין שסיין, עד כמה היא אוהבת לנסוע במושב האחורי של המכונית שם היא יכולה ליהנות מהנופים המתחלפים, לישון או פשוט להיות עם עצמה. אבל עכשיו כאשר עץ המשפחה שלה מאבד אט אט את עליו, עליה לעבור למושב הנהג ולאחוז בהגה, כמטאפורה להיותה המבוגרת עכשיו כשאחרים הלכו לעולמם.

Alphaville- Forever Young

מי מאיתנו לא פנטז אף פעם על להישאר צעיר לנצח? על פניו להיט האייטיז של אלפאוויל הגרמנים הוא שיר אופטימי החוגג את הנעורים. אבל אם תקשיבו לעומק, תוכלו למצוא בין השורות של השיר שנכתב בזמן המלחמה הקרה, גם הרבה פחד. פחד מפני ההתבגרות, המוות ועוד. "מקווים לטוב אך מצפים לרע מכל…" שר הסולן, מריאן גולד, בשיר שהפך להמנון הנעורים האולטימטיבי.

באנר מועדון תרבות

The Killers- When You Were Young

השיר הזה היה הסינגל הראשון מתוך Sam's Town, אלבומם השני של הקילרס, שהושפע מאוד מהמוזיקה של ברוס ספרינגסטין. כיאה לטקסטים של "הבוס", הלכו פה חברי הלהקה על שיר התבגרות "קלאסי" השואב את ההשראה שלו מ- Born to Run ו- Thunder Road של ספרינגסטין שגם הם שירי התבגרות נפלאים.

When You Were Young נוגע בכל נקודות הנוסטלגיה הקרובות לליבנו ומתאר כיצד משתנה תפיסת המציאות שלנו ככל שאנו מתבגרים ואיך אנו נוהגים להסתכל תמיד אחורה לילדותנו ולגלות מה הותרנו מאחור.

The Who- My Generation

פיט טאוסנד ראה בעצמו שופר לקולם של בני הנוער ושל תת תרבות ה'מודס' בעיקר. לא סתם שירי הלהקה מכוונים לבני הנוער ובעיקר לאלה המתקשים למצוא לעצמם מקום בעולם ומרגישים מנודים ומנוכרים.

"הדור שלי" מכנה אותם טאוסנד וזה דור שאינו מאמין בדור ההורים המיושן והמסורתי שרוצה להגביל את מחשבותיהם ובטח שלא בפוליטיקה, בצבא או בשיטה.  "אני מקווה למות לפני שאזדקן" שר דולטרי את אחת השורות המזוהות כנראה יותר מכל, עם רוח הרוקנרול ובני הנוער.

Fleetwood Mac- Landslide

"גם אני מתבגרת. אפילו ילדים מתבגרים…" כתבה סטיבי סטיבי ניקס באחד השירים המרגשים והיפים ביותר ברפרטואר של פליטווד מק. ניקס כתבה את השיר הזה ברגע של משבר בחייה בו הפרויקט המוזיקלי שלה עם לינדזי בקינגהאם נכשל והיא התלבטה האם לחזור ללימודים או להישאר בעולם המוזיקה.

לשמחתנו היא נשארה ולפי הסיפור, שלושה חודשים לאחר מכן היא ובקינגהאם הצטרפו לפליטווד מק והשאר, כמאמר הקלישאה, היסטוריה.

Pet Shop Boys- Being Boring

השיר הזה של, אשפי הפופ הבריטיים, נבחר על ידי המגזין TIME כאחד מ-100 השירים הגדולים בהיסטוריה וזה ממש לא בחסד. מדובר ביצירה מופלאה, מלאת קסם ונוסטלגיה העוסקת בהתבגרות ובאופן בו החיים מקבלים פרספקטיבה שונה בכל שלב חדש שאנו עוברים.

"מעולם לא חלמתי שאהפוך להיות המפלצת שהתכוונתי להיות…" שר טננט בקולו המלטף וכל סופרלטיב שארעיף על השיר הזה לא יצליח לתאר עד כמה הוא אני אוהב אותו, אז פשוט אציין שלדעתי זהו ללא ספק זה אחד השירים הכי יפים שנכתבו אי פעם.

Pink Floyd- High Hopes

כשכל החברים שלי בכיתה ה' תלו בחדרים שלהם פוסטרים של הבקסטריט בויז, ספייס גירלז, פיטר אנדרה ושות', אני הופנטתי מהמוזיקה של פינק פלויד שהכיר לי אחי הגדול.

מעל כל היצירות וערימות השירים של הלהקה שלא יכולתי להפסיק לשמוע, התאהבתי דווקא ב- High Hopes, בעיקר בזכות בקליפ המרהיב שלו. השיר (והקליפ) נכתב מתוך פרספקטיבה אוטוביוגרפית של דייויד גילמור הנזכר בנוף ילדותו ובכל מה שאיבד והרוויח בחייו.

נקודת השיא: סולו הסלייד המושלם של גילמור על גיטרת 'סטיל' בסוף השיר. זה לא יהיה מוגזם לומר שזה השיר שגרם לי להתאהב במוזיקה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

 

באנר מועדון תרבות

7 אלבומים קלאסיים עם שירי פתיחה מושלמים

אתם יודעים מה אומרים, אין שני לרושם ראשוני. קבלו 7 שירים שפותחים בצורה מושלמת שבעה אלבומים קלאסיים. 

Arcade Fire- Neighborhood #1
מתוך האלבום: Funeral 

המהות של שיר פתיחה היא להכניס את המאזין לאווירה הכללית של האלבום וזה בדיוק מה שעושה Neighborhood #1, שפותח את אלבום הבכורה המופלא של ארקייד פייר מ-2004.

האלבום הקודר שעוסק ברובו במוות ופרידה נפתח בצלילי פסנתר קרירים, אפלוליים, מהורהרים וכל כך יפים המלווים בטקסט על עולם פוסט-אפוקליפטי מפחיד. העולם הזה קפוא ומכוסה שלג שמסתיר לא רק את בנייניו הפיזיים אלא גם את הזיכרונות והעבר.

שיר יפה עד כדי כאב שמגלם בתוכו את כל העצב המלווה אותנו בחיים וגם במוות ומהווה את האינטרדוקציה המושלמת ליצירה מטלטלת כמו Funeal.

15 שנים ל- Funeral של ארקייד פייר>>

Guns N' Roses- Welcome to The Jungle
מתוך האלבום: Appetite For Destruction

כשויליאם ברוס רוז ג'וניור הגיע לראשונה לקליפורניה מאינדיאנה מולדתו, הוא הרגיש שהוא הגיע לג'ונגל. ג'ונגל מטורף ומשוגע שהיה שונה מכל מה שהוא הכיר עד היום.

אז הוא שינה את שמו לאקסל רוז, הקים את אחת מלהקות הרוק הגדולות ביותר ותיעד את תחושותיו בקלאסיקה המופלאה הזאת שפותחת את Appetite For Destruction, אחד מאלבומי הרוק הנמכרים והמצליחים בהיסטוריה.

אין תחליף לאדרנלין שמבעבע בגוף ברגע שמתחילים להתקיף אותך צלילי הגיטרה של סלאש. החשש הקל שמשתלט עלייך, הפרנויה. אתה יודע שגילית עולם חדש של רוק לא מתפשר ו- Welcome to The Jungle הוא כרטיס הכניסה המושלם בשבילו.

The Beatles- Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band
מתוך האלבום: Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band

שתי דקות ושתי שניות ששינו את העולם. כשחובבי מוזיקה בכל הגלובוס לחצו לראשונה פליי על אלבומם השמיני של ארבעת המופלאים הם פשוטו כמשמעו היו בהלם. אף אחד לא ידע או הבין בכלל שב- 1967 אפשר לייצר כאלו צלילים וכזאת מוזיקה.

ריף הגיטרה של הריסון, התזמור הקלאסי, הסמפלים, כולם הכינו את הקרקע לביטלס "החדשים" ובפעם הראשונה בהיסטוריה, גם המבקרים הכי קיצוניים הסכימו שעידן חדש של מוזיקה החל.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

Radiohead- Everything in its Right Place
מתוך האלבום: Kid A

בשנייה ש- Everything in its Right Place מתחיל להתנגן מבינים שזאת האשכבה המוזיקלית של תום יורק לרדיוהד של פעם. השירים שהרכיבו את Pablo Honey את The Bends וחלק מ- OK Computer כבר לא יחזרו. המלך מת, יחי המלך.

Kid A הוא מהיצירות היותר יפות ואמיצות שיצא לי לשמוע בשלושים השנה האחרונות כזאת שאין דרך יותר יפה יותר לפתוח אותו מאשר עם הקטע המושלם הזה.

הזיה, סיוט, קסם, כל מילה תהיה במקום בניסיון לתאר את הטלטלה המוזיקלית הזאת וזה חלק ממה שהופך בכלל את רדיוהד לכזאת להקה אניגמטית ומצליחה.

טריוויה, הסרט ההזוי והמהרהר "ונילה סקיי",מ- 2001 נפתח לצלילי השיר הזה.

לרקוד עם דמעות בעיניים- Kid A של רדיוהד>>
המחשב עדיין עובד: 20 שנה ל- OK Computer של רדיוהד>>

Bon Iver- Perth
מתוך האלבום: Bon Iver

כל שיר באלבומו השני של של הפרויקט של ג'סטין ורנון מתייחס למיקום גיאוגרפי אחר. זהו מן מסע פיזי ורוחני המוביל אותנו אל תוך נבחי נפשו של האדם על שלל רגשותיו ותחושותיו וכנראה שאין שיר מושלם יותר להכניס אותנו לאווירה הזאת מאשר Perth.

קשה לי לתאר במילים את היופי הנשגב הפורץ החוצה מצלילי הגיטרה הראשונים של השיר. קול הפלסט של ורנון שמצטרף לאחר מכן מפלח גם הוא את הנשמה, רגע לפני שהתפרצות תופים גדולה מרעידה את הלב ומוכיחה לנו שיש לנו כאן עסק עם יצירה אחרת, כזאת שלא לוקחת את המאזין שלה כמובן מאליו.

יצירה שמוכיחה שגם אחרי עשרות שנים של מוזיקה, עדיין אפשר להמציא את הגלגל מחדש. Perth הוא רק חלק אחד ממה שהופך את Bon Iver לקלאסיקה מדרנית שאתם חייבים להאזין לה.

Pink Floyd- Shine On You Crazy Diamond
מתוך האלבום: Wish You Were Here

שום רשימה כזאת לא תהיה שלמה ללא לפחות שיר אחד של פינק פלויד. זה לא באמת משנה איזה שיר פתיחה שלהם תבחרו, אין אלבום של הפלוידס שלא מתהדר באינטרו מהדהד על גבול המושלם.

החל מ- Atom Heart Mother המתקדם ועד ל- Cluster One המינורי, פינק פלויד תמיד ידעו לפתוח את האלבומים שלהם עם שירים שהם לא פחות מיצירות אמנות.

אך אם בכל זאת צריך לבחור, כנראה ש- Shine On You Crazy Diamond, המחווה בת ה-13 וחצי דקות לסיד בארט שפותחת את Wish You Were Here, היא באמת הקטע הכי יפה שפותח איזשהו אלבום של פינק פלויד.

כמו רכבת הרים רגשית ומטורפת במיוחד, מזמינה אותנו הלהקה לצלול אל תוך עולמו של בארט, לבכות על מר גורלו ולחגוג את הגאונות שלו. קטע מטלטל מתוך האלבום הכי אישי ואינטימי שפינק פלויד אי פעם שחררו.

The Cure- Plainsong
מתוך האלבום: Disintegration

כנראה הפתיחה המושלמת ביותר לאלבום שאי פעם שמעתי. פעמוני הרוח, השקט שלפני הסערה ואז התפרצות בלתי מרוסנת של רסיסי מוזיקה יפים עד כדי כאב.

"שיר פשוט" זה התרגום המילולי של הקטע שפותח את האלבום הכי יפה של רוברט סמית' והקיור, אבל כמה סמלי שאן בו שום דבר פשוט.

שטחי הסינתיסייזר, הגיטרה הכל כך מזוהה של סמית', הפעמונים, המצילות, כל אלה יוצרים מארג מוזיקלי כל כך מלא עד שאפשר לטבוע בו וכמה שאתם תרצו לטבוע בכל היופי הזה. שלמות היא מילה כל כך לא גסה במקרה הזה.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות

10 שירים עם משמעות שונה לגמרי ממה שחשבתם

מכירים את הלהיטים החרושים האלה שאתם בטוחים שאתם יודעים על מה הם מדברים? אז זהו, תחשבו שוב. קבלו 10 שירים מפורסמים שהמשמעות שלהם שונה לחלוטין ממה שחשבתם.

חלק ב': 10 שירים נוספים עם משמעות שונה מזו שחשבתם>>

Madonna- Like a Virgin
על מה אנשים חושבים שזה: איבוד בתולים
על מה זה באמת: התחושה המשכרת של להתאהב מחדש

כנראה שתופתעו לשמוע שאת הלהיט הזה של מדונה כתב בכלל גבר. יותר ספציפי, ביל שטיינברג, כך שמראש אין כאן ממש התייחסות לנערה תמימה ההולכת לאבד את בתוליה.

שטיינברג שכתב יחד עם שותפו, טום קלי, עשרות מלהיטי התקופה, סיפר כי השיר נכתב אחרי שהיה הרוס מקריסתה של מערכת יחסים בעייתית שהיה שותף לה ורגע לפני שהכיר מישהי חדשה. החששות, הפרפרים והפחד מפני כניסה לקשר חדש גרמה לו לחוש אם כן… כמו בתולה (איך לא?).

אנלוגיה מופרכת? יתכן. טייטל גאוני ליצירת באז שיווקי? ללא ספק. בכל אופן לא מדובר בשיר על סקס אלא על חשש רומנטי. זה כמובן לא מנע ממנו לחזק את התדמית של מדונה כילדה הטובה הכי רעה בתעשייה.

Red Hot Chili Peppers- Give it Away
על מה אנשים חושבים שזה: סקס, סקס ועוד קצת סקס
על מה זה באמת: קארמה שחפצים צריכים לעבור מאחד לשני

אי אפשר באמת להאשים אף אחד שחושב שהשיר הזה הוא על מין. אחרי הכל הפלפלים החריפים הם הרכב מפוצץ טוסטסטרון ומיניות ששר לא מעט על הנושא. אבל האמת היא מאוד שונה. על פי אנתוני קידיס, סולן הלהקה, השיר הוא על גישה בחיים שאומרת שככל שתיתן יותר ככה תקבל יותר.

הרעיון לשיר הגיע לקידיס אחרי שראה אצל  חברתו, הזמרת הגרמניה, נינה היגן, ג'קט שהוא מאוד אהב, והיא מצידה התעקשה שהוא יקח אותו בטענה כי כאשר מעניקים דברים, מקבלים בחזרה וזה יוצר אנרגיה טובה.

Bryan Adams- Summer of 69

על מה חושבים שזה: חוויות התבגרות מהקיץ של 1969
על מה זה באמת: סקס

אחרי שתסכלתי אתכם (?) עם מדונה ורד הוט צ'ילי פפרס, קבלו שיר שבאמת מדבר על סקס. בניגוד למה שנהוג לחשוב על שיר ההתבגרות המוזיקלי הזה, בריאן אדמס היה בן 10 בקיץ 69, מה שקצת סותר את התזה שהשיר נכתב מחוויותיו האישיות.

אז על מה בכל זאת מדבר הטקסט? על פי אדמס על סקס. או יותר נכון על סקס בתקופת הקיץ ועל התנוחה האהובה עליו אהמ אהמ 69.

Beatles- Lucy in The Sky With Diamonds
על מה אנשים חושבים שזה: LSD
על מה זה באמת: ציור ילדים תמים

בואו נשים את הסאגה הטרחנית הזאת מאחורינו אחת ולתמיד. לא. Lucy in The Sky With Diamonds הם לא ראשי תיבות של LSD והשיר הוא לא על הסם המדובר. הרעיון לשיר הגיע ללנון אחרי שראה ציור שצייר בנו, ג'וליאן, ובו ילדה מעופפת לה בשמיים ומסביבה יהלומים. מעל הציור כתב ג'וליאן "לוסי בשמיים עם יהלומים" והשאר היסטוריה.

האם התיאורים הביזאריים שבשיר הם תוצאה של השימוש התדיר של לנון בסמי הזיה? את זה כנראה לא נדע לעולם, אבל השיר הזה הוא לחלוטין לא שיר הלל ל- LSD.

Depeche Mode- Personal Jesus
על מה אנשים חושבים שזה: שיר מחאה אנטי דתי
על מה זה באמת: להיות שם עבור מישהו שיקר לך

אני מודה שאפילו אני הופתעתי לגלות את המשמעות האמיתית מאחורי הלהיט האלמותי הזה של דפש מוד והאמת? אי אפשר להאשים אותי.

מרטין גור כתב לא מעט שירים בגנותו של אלוהים כך שזה טבעי לחשוב שגם Personal Jesus הוא שיר אנטי דתי. אבל האמת היא שונה לגמרי.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

את ההשראה לשיר שאב גור מספרה של פרסיליה פרסלי (אשתו של), "אלביס ואני", בו היא מספרת על יחסיה עם מלך הרוקנ'רול ואיך הוא היה שם בשבילה בעת הצורך.

גור מספר שהטקסט הוא על איך זה להיות ישו עבור מישהו. להיות שם עבור מישהו שאתה אוהב, לתמוך בו ולדאוג לו. הרעיון הוא שכל אחד יכול להיות אלוהים בתוך ליבו.

U2-One
על מה אנשים חושבים שזה: אחווה ואהבה נצחית
על מה זה באמת: שיר על יחסים בין אב לבנו ויציאה מהארון

העובדה שהשיר הזה היה להיט ניינטיז ענק, אחד השירים המושמעים אי פעם ברדיו ושיר העשור של ישראל, לא מנעה ממיליוני מעריצים לתפוס אותו בצורה אחרת ממה שהתכוון המשורר.

בעוד שהנטייה היא לחשוב שהשיר עוסק בנושאים כמו אחווה, שלום ואהבה מרגשת, חדי העין (או אלה שפשוט קראו את המילים), יבחינו שהאמת קצת שונה.

בראיון למגזין המוזיקה ה"רולינג סטון" סיפר בונו: "זה סיפור על אב ובנו. ניסיתי לכתוב על מישהו שהכרתי שיצא מהארון אבל פחד לספר לאביו הדתי. יש לי הרבה חברים הומוסקסואליים שנדפקו מיחס המשפחות שלהם אליהם אז חלק מהשיר הוא על זה, אבל הוא גם על אנשים שנאבקים בכדי להישאר ביחד, בין אם זה במסגרת של להקה או במסגרת רומנטית". אז בפעם הבאה שאתם רוצים להקדיש לחבר או לחברה שלכם את השיר הזה, תחשבו שוב.

R.E.M- Losing My Religion
על מה אנשים חושבים שזה: איבוד האמונה באלוהים
על מה באמת השיר: שיר על אהבה אובססיבית

למרות שם השיר והקליפ המלא במוטיבים דתיים נוצריים, אין שום קשר בינו לבין אלוהים. "לאבד את הדת" הוא ביטוי אמריקאי דרומי שמשמעותו היא ממש לעצבן מישהו או לחילופין לאבד אמון במישהו. בהמשך לכך, השיר הוא שיר די סטנדרטי על אהבה נכזבת ואובססיבית. "חשבתי ששמעתי אותך צוחקת, חשבתי ששמעתי אותך שרה, חשבתי שראיתי אותך מנסה". לא סתם השווה מייקל סטייפ את השיר הזה ל- Every Breath You Take של פוליס.

אני לא יודע אם להיט הניינטיז הזה היה אי פעם פסקול של איזשהו דתל"ש או חוזר בשאלה, אבל אם כן אני מניח שיבאס אותו לדעת שלמשמעות המקורית שלו אין קשר לאלוהים.

Bruce Springsteen- Born in The USA
על מה אנשים חושבים שזה: שיר הלל פטריוטי לארה"ב
על מה זה באמת: מחאה נגד יחס המדינה כלפי יוצאי מלחמת וייטנאם

כנראה הדוגמה המפורסמת בהיסטוריה לשיר שלא הובן כהלכה. מספיק לקרוא את מילות הלהיט הזה של "הבוס" בשביל להבין שמדובר באחד השרים הכי מחאתיים שאי פעם נכתבו על מלחמת וייטנאם ויחס האומה האמריקאית ליוצאיה. "הם שלחו אותי לארץ רחוקה ונתנו לי רובה בכדי שאהרוג את האדם הצהוב" זועק ספרינגסטין את כאבם של הלומי הקרב. "היה לי אח ב'קה סאן' שנלחם נגד הוייטקונג, הם עדיין שם, הוא כבר מזמן נהרג…".

כנראה שאף אחד לא חשב שהזמר הכל כך אמריקאי יכול להיות כל כך בוטה כלפי ארצו שלו. גם העובדה שדגל ארה"ב עיטר את הקליפ לשיר ואת עטיפת האלבום ממנו יצא (Born in The USA מ- 1984) הוסיפה לבלבול. התוצאה? מיליוני אנשים ברחבי העולם שבטוחים, עד היום(!), שמדובר בשיר סופר פטריוטי, שלא לומר לאומני, כלפי ארצות הברית.

הדיסוננטיות בין שם השיר, החזות של ספרינגסטין והטקסט הכל כך אנטי ממסדי, הביאו אפילו את נשיא ארצות הברית לימים, רונלד רייגן, להשתמש בשיר הזה ובספרינגסטין כדוגמה לאהבת המולדת בקמפיין הבחירות שלו. על אף המבוכה, זה לא מנע ממנו להיבחר לנשיאות ולהפוך עם השנים לאחד הנשיאים האהובים בהיסטוריה האמריקאית.

שלמה בר והברירה הטבעית- ילדים זה שמחה
על מה אנשים חושבים שזה: האושר שבלהביא ילדים לעולם
על מה זה באמת: מחאה נגד עידוד ילודה במשפחות מעוטות יכולת

בשנת 1976 העלה תיאטרון חיפה הצגה מחאתית בשם "קריזה" שכתב יהושוע סובול בהשראת עשרות ראיונות שקיים סובול בעיירות פיתוח ובאזורים חלשים כלכלית בישראל שכונו אז "ישראל השנייה". ההצגה עסקה באוכלוסיה החלשה של מדינת ישראל שעיקרה היה ממוצא מזרחית והציגה סיפורים על עוני, פשע ואפליה עדתית. הצגה זו ללא ספק הייתה הטיזר למה שיוביל את המהפך של 77.

את המוזיקה להצגה כתב שלמה בר, מנהיג להקת "הברירה הטבעית", ועולה ממרוקו בעצמו, ואחד השירים שהלחין עבורה היה "ילדים זה שמחה" למילים של סובול. אז אם לא הבנתם עד עכשיו, לגמרי מדובר בשיר מחאה היוצא נגד עידוד הילודה המוגזם של המדינה (מי אמר קצבאות ילדים?) וגם נגד אותן משפחות שמביאות ילדים בגלל מצווה שכתובה "בתורה? בגמרא"? מי באמת יודע, מבלי יכולת אמיתית לכלכל אותם. אז בפעם הבאה שתשמעו את השיר הזה בברית או בריתה, יש מצב טוב שתרגישו אי נוחות קלה.

אחינועם ניני- הוא (בואי כלה)
על מה אנשים חושבים שזה: שיר חתונה רומנטי
על מה זה באמת: 
שיר על אהבה נכזבת ולקינוח, מוות

הרבה לפני ש"ברית עולם" של שלומי שבת השתלט על כל חופה בישראל, הייתה תקופה שהשיר "הוא", הידוע יותר בכינויו, "בואי כלה", היה שיר החתונה האולטימטיבי. הבעיה היא, שזה כנראה השיר האחרון עלי אדמות שתרצו לצעוד איתו בדרך לחופה.

השיר שנכתב על ידי לאה גולדברג שמעולם לא זכתה להינשא או להביא ילדים לעולם וכנראה משום כך הוא מלא בדידות עמוקה ויוקדת.

אם המילים: "בירח אדום מול הים מפכה דמך, בירח אדום מול הים דמי ודמך… וגלים בדכים זועקים בבכים את שמך…" נשמעים לכם אופטימיות, אתם מוזמנים להמשיך ולהתרגש ממנו, אבל שיר רומנטי על כלה ביום חתונתה זה ממש, אבל ממש לא.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

חלק ב': 10 שירים נוספים עם משמעות שונה מזו שחשבתם>>

10-d7a9d799d7a8d799d79d-d7a9d797d7a9d791d7aad79d-d7a9d790d7aad79d-d799d795d793d7a2d799d79d-d7a2d79c-d79ed794-d794d79d.png

באנר מועדון תרבות

עדיין מריח כמו רוח נעורים: Nevermind של נירוונה

ניכור, מרדנות, אהבה, חברות, Nevermind נוגע בכל הנושאים שלעד יעסיקו את בני הנוער ולכן הוא גם תמיד ישאר רלוונטי. כל כך הרבה שנים עברו מאז יצא והוא עדיין מריח כמו רוח נעורים.

ציון המועדון: ★★★★★

כש- Nevermind יצא הייתי רק בן 6. צעיר מדי בכדי להרגיש את הדף הפיצוץ של מהפכת הגראנג' שהגיע מסיאטל. כתוצאה מכך, לא ממש גדלתי על המהפכה האלטרנטיבית שסחפה את העולם במחצית הראשונה של שנות התשעים.

בזכות אחי הגדולים התחנכתי על ברכי 'פינק פלויד', 'הקיור', 'גאנז אנד רוזס', 'אואזיס' ואחרים. קוביין פחות היה נוכח בחיי כשגדלתי.

כנראה זו גם הסיבה שבגללה המוזיקה של השלישייה מאברדין וושינגטון (לא, הם לא מסיאטל) תמיד עברה קצת מעלי.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

זה לא שהיא לא הייתה טובה או שלא האזנתי ל-Nevermind עשרות פעמים אבל איכשהו, במשך המון שנים, האלבום הזה לא נגע בי כמו שהוא "אמור" היה לנגוע בי על פי כל המצעדים, הביקורות, הסרטים הדוקומנטריים והאגדה שהפך להיות.

גם כשלמדתי לנגן על גיטרה וניגנתי במשך שנים את Smells Like Teen Spirit ,Come as You Are ואחרים, זה היה כאילו על אוטומט, משהו שאתה חייב להכיר ולנגן. בניגוד לתינוק שעל העטיפה האייקונית שלו, אני מעולם לא צללתי אל תוך Nevermind בניסיון אמיתי להבין מה יש בו.

אבל כל זה השתנה ברגע שהתחלתי לחוות אותו מחדש והפעם לא דרך העיניים שלי, אלא דרך העיניים של בני נוער אחרים.

עדיין מריח כמו רוח נעורים…

כשהתחלתי ללמוד מיד אחרי הצבא בבית הספר למוזיקה 'רימון', התחלתי להעביר גם שיעורי גיטרה.

מהר מאוד גיליתי שיש פלייליסט די קבוע של שירים שכל הגיטריסטים הצעירים שעברו דרכי חלמו לנגן. בין היתר היו שם 'גרין דיי', 'פינק פלויד', 'לד זפלין', 'הביטלס' וכמובן, 'נירוונה'.

מכיוון שמורה לגיטרה הוא קודם כל פסיכולוג ורק אז מורה, שמעתי המון הסיפורים, הרהורים, חששות וחוויות השמורות רק לאלה החווים על בשרם את גיל ההתבגרות המבלבל. 

כך, למרות שלא הייתי בעצמי שם בזמן אמת, האינטרקציה עם תלמידי הגיטרה המתבגרים שלי גרמה לי להתבגר מחדש עם Nevermind ולהבין אותו כמו שלא הבנתי מעולם.

אם תרצו חוויתי התפרצות נעורים מחודשת הפעם  דרך עיניהם של עשרות בני נוער ומתבגרים מרדנים שרק רצו להתפוצץ על העולם עם גיטרה ביד. בפעם הראשונה בחיי הבנתי באמת מה הופך את Nevermind לאלבום אלמותי.

"אני גרוע במה שאני הכי טוב בו…"

עוד מימיו הראשונים, סוד ההצלחה של הרוקנ'רול היה נעוץ בעובדה שהוא פנה בעיקר לבני נוער. למעשה, לפני פריצתו בשנות ה-50, לא היה בכלל שוק כזה שנקרא 'בני נוער'.

הסגנון החדש, הבועט והסקסי היה אנטיתזה לעולם המבוגרים הממסדי והמיושן והתאים כמו כפפה ליד עבור צעירי אמריקה ובריטניה שבדיוק נכנסו לגיל ההתבגרות – גיל בו הם מחפשים משמעות לחייהם ובעיקר דרך למרוד במוסכמות.

האפקט הזה הוא שהטעין לעד את הרוקנ'רול במשמעויות החתרניות שמלוות אותו עד היום ולפסקול המושלם עבור צעירי העולם.

כמו עשרות אלבומים לפניו, גם Nevermind פונה לבני הנוער ולמרכיב האנטי קונפורמי שבהם. אבל ההבדל הוא שבעוד אלבומים אחרים מדברים על בני הנוער, Nevermind מדבר אל בני הנוער. אם להיות קצת פחות פיוטי, Nevermind הוא אלבום שמסתכל לבני הנוער בלבן של העין ועוסק בכל מה שמעניין אותם.

באנר מועדון תרבות

כך למשל, Smells Like Teen Spirit הוא המנון האאוטסיידרים המושלם. Breed הוא מחאה כנגד ההתברגנות, מוסד הנישואין וכל מה שמצופה מהצעיר הממוצע להיות כשיגדל, Come as You Are הוא שיר על צביעות ועל האופן בו אנשים מצפים ממך להתנהג, Lithium הוא מניפסט על תיעוב עצמי וכך הלאה והלאה.

אם עדיין לא קלטתם את הנקודה אז אפשר למצוא כאן את כל הנושאים עליהם כותבים בני נוער ביומנים שלהם לפני השינה (או בסטטוס של 90 תווים בעידן הנוכחי).

דוברו של דור ה-X

כל שיר ב-Nevermind הוא חץ מדויק אל תוך ליבם של בני הנוער אך זה בלבד לא היה מבטיח לאלבום חיי נצח. מה שכן סייע בכך הוא דמותו הכריזמטית להחריד של קורט קוביין שהפך בעל כורחו לגיבור (או אנטי גיבור, תלוי איך מסתכלים על זה) עבור אותו דור של צעירים.

בכדי שיצירה תצליח בקנה מידה כל כך גדול כמו שהצליח Nevermind, חייב להיות בה מרכיב אותנטי, ואין אדם אותנטי יותר שידבר לבני הנוער בגובה העיניים מאשר קורט קוביין- הילד הדחוי שבא ממשפחה מפורקת, סבל מהצקות, התמכרות לסמים, דיכאון ושהשיא שלו בחיים היה כשחזר לעבוד כשרת בבית הספר בו למד (השפלה שצלקה אותו לעד וזכתה למחווה בקליפ ל-Smells Like Teen Spirit).

אם יש יוצר שמכיר את נפשו המיוסרת של בן הנוער הממוצע הרי זהו קוביין שבמיומנות מופלאה וטונות של הזדהות ורגישות, שר לצעירי העולם בדיוק את מה שהם הרגישו ועד היום זה עדיין עובד כמו קסם.

"היום מצאתי את החברים שלי, הם בתוך ראשי…"

ועם כל זה, Nevermind הוא לא אלבום פורץ דרך, הוא לא האלבום הכי טוב בכל הזמנים ולעזאזל הוא אפילו לא האלבום הכי טוב בניינטיז. אבל הוא כן אלבום נצחי כי הוא נוגע בנושאים שליד יעסיקו את בני הנוער.

יצירת מופת שהביאה ז'אנר חדש ואלטרנטיבי מהשוליים ישירות אל תוך המיינסטרים וגרמה לאחת ממהפכות הרוק הגדולות  שידע העולם מאז שנות ה-50.

להקות אחרות שהגיעו בעקבות נירוונה כמו 'פרל ג'אם', 'סמשינג פאמפקינס', 'סאונדגארדן' ואחרות, חבות ל-Nevermind וקורט קוביין לא רק את ההצלחה שלהן, אלא את החשיבות שמתלווה אליהן כמי שנשאו את דגל הגראנג' והמשיכו להשמיע את קולם של הצעירים.

גם היום, כל כך הרבה שנים מאז שיצא, ממשיך Nevermind להיות פסקול ההתבגרות המושלם עבור מיליוני צעירים מסביב לעולם ויצירת חובה עבור כל מי שאוהב רוק. עם כמה שקורט קוביין סרב להפנים את זה, כנראה שלעד נגזר עליו להיות קולו של דור.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

nevermindבאנר מועדון תרבות

15 שירים קלאסיים מאוסים שכבר אי אפשר לשמוע

יש לא מעט שירים שבאיזשהו שלב בחיים שלנו אהבנו בטירוף אבל עם הזמן הם נמאסו עלינו, או יותר נכון המאיסו את עצמם עלינו בגלל עשרות פעמים ששמענו אותם בכל חור. אז קבלו את 15 הכי חרושים וטחונים שכבר לגמרי נמאס לשמוע אותם.

15. Red Hot Chili Peppers- Californication

הפלפלים החריפים הם ללא ספק אחת הלהקות האהובות בארץ ואפשר להבין למה. המוזיקה הפאנקית והמעולה שלהם תמיד דיברה לכל מתבגר שאי פעם חלם להחזיק גיטרה ולנגן בפני מיליון אנשים ללא חולצה ועם גרב על הזין.

אבל בתחילת שנות ה-2000 אי אפשר היה לברוח מהם ומהאלבום הסופר מצליח שלהם, Californcation. שלא תבינו לא נכון, מדובר באלבום מעולה, אבל מאז שיצא, שיר הנושא שלו נטחן ללא היכר והפך להיות אחד השירים המאוסים ביותר שיצא לי לשמוע, בטח ובטח הכי מאוס של הלהקה.

העובדה שהוא נבחר בישראל כשיר העשור של שנות האלפיים, לא ממש עזרה לו להישאר כיף ובכל מקרה, יש להם בערך 100 שירים יותר טובים ממנו.

14. The Eagles- Hotel California

מכירים עוד שיר של האיגלס? קחו שניה… לא? OK אולי זו הסיבה שהשיר הזה כל כך מאוס. או אולי זה סולו הגיטרות (הבאמת נפלא) ששמעתם כבר 500,000 פעם בשנה האחרונה.

כבר 40 שנה שהשיר הזה נטחן בכל תחנת רדיו שמכבדת את עצמה ומנוגן על ידי כל תלמיד גיטרה מתחיל, מתכון בטוח להמאסה מהירה של קלאסיקה. חבל.

13. 2Pac- Changes

הייתי בן 13 כשיצא Changes של טופאק שאקור ועד היום אני זוכר שתוך ימים מיציאתו, כל התלמידים בשכבה החלו ללבוש מכנסי X-BOY ענקיים, לצעוק "יו יו יו" ולהתנהג כאילו הם יצאו עכשיו מהגטו של קומפטון.

אין ספק שהתרומה של Changes והחשיפה שהוא העניק גם לטופאק וגם למוזיקה השחורה באופן כללי הייתה ענקית. הבעיה היא שעד היום הוא נשאר אחד השירים הכי חרושים בז'אנר וכזה שסחף את הגנגסטראפ למחוזות הפופ בצורה שרידדה את המסר שלו. למרות המעמד ההיסטורי המכובד שלו, עדיין מדובר בשיר שעם כל האזנה והאזנה רק הופך מעיק ומציק יותר.

12. Police- Roxanne

למרות ששחרר בקריירה שלו לא מעט שירי מופת, אני מודה שמעולם לא התחברתי יותר מדי לסטינג. הוא תמיד נתפס בעיני כטרחן יהיר ומתנשא, בדיוק כמו 'רוקסן'. עשרות הרפרנסים התרבותיים להם הוא זכה (כן, שיר על זונה איזה קטע), והעובדה שהוא תמיד מתנגן בכל פאב או מסיבה שתכנסו אליהם, הצליחו להמאיס אותו לעולמי עד.

תוסיפו לכך את העובדה שמדובר בשיר לגמרי בינוני ואת הצרחות המעיקות של סטינג בבתים, והרי לכם שיר שהוא גם מוקצה מחמת מיאוס וגם אוברייטד בצורה קיצונית.

11. Bon Jovi- Always

במחצית הראשונה של שנות התשעים, בון ג'ובי היה הגבר הכי לוהט בסביבה וכל להיט שלו ושל הלהקה מלאת האגו שלו, כבש את פסגות המצעדים בכל העולם. לא שונה מהם היה Always שהפך בישראל לשיר הסלואו הרשמי של תלמידי ותלמידות כיתות ו' במסיבות מקלט.

אחרי טירוף הגראנג' ומנת יתר של גברים מסוקסים בחולצות פלנל, לרגע קצר ב-1994 היה נחמד להאזין לשיר האהבה הקיטשי הזה, אבל היום, אין מצב לשמוע אותו מבלי להצטייד בשקית הקאה.

10. Pink Floyd- Money

גילוי נאות, אני מעריץ ענק של פינק פלויד. אני חושב שמדובר בחלוצים מוזיקליים אמיתיים ובאחת הלהקות הגדולות אי פעם. אבל גם לי יש גבול והוא עובר בכמות הפעמים הבלתי אפשרית שניתן לשמוע את Money.

אני מאשים את כל תוכניות הכלכלה בטלוויזיה וברדיו שבמהלך השנים טחנו את צליל הפתיח שכוללים כסף המרשרש, מטבעות וקופה רושמת. האמת היא שאני מדלג עליו כבר שנים ומתנחם בעובדה שאחריו ב- Dark Side of the Moon תמיד מגיע Us and Them.

לפנק אותך בתוכן בלעדי למייל

9. Beatles- Help

על הגאוניות של הביטלס ואינספור הקלאסיקות שהם העניקו לעולם אין ממש צורך להרחיב. אבל גם להם יש כמה שירים שנטחנו קצת יותר מדי (מי אמר Here Comes the Sun?) אבל עוד אחד שנטחן בטירוף הוא כמובן Help.

מדובר בשיר של הביטלס שכולם מכירים, עילאיים ומתנשאים בינוניים וסבירים, קטנים וגדולים, ממש כולם. אולי זו הסיבה שאין מצב לעבור שבוע מבלי לשמוע את השיר בוקע מאיזה רמקול, סרטון פרסומת או סתם מפיו של הבחור השבוז לידך בעבודה ביום ראשון. בקיצור, מיצינו את השיר הזה ממזמן.

8. Bob Dylan- Knocking on Heaven's Door

אולי זו הגרסה של גאנז אנד רוזס, אולי גרסאת הרגאיי המזעזעת של קלפטון, אולי זאת של אבריל לאבין (נשבע לכם) או אולי בכלל זאת של מאיר אריאל שגרמו לכל מי שיש לו אזניים לתעב את השיר הזה.

על כל פנים, אין ספק שזה אחד מהשירים הכי מאוסים בתולדות המוזיקה בזכות אינספור גרסאות הכיסוי שנעשו לו. אני מציע שניתן לשיר הזה כמה שנים של מנוחה ואז נוציא אותו מהבוידעם ונחליט אם לתת לו עוד צ'אנס.

7. Aerosmith- I don't wanna miss a thing

הבלדה הזאת, מתוך שובר הקופות "ארמגדון" הייתה להיט היסטרי ב-1998. למעשה, מדובר בלהיט כל כך גדול שלא ברור אם הסרט קידם את השיר או שהשיר קידם את הסרט.בכל מקרה מדובר בקטע קיטשי להחריד שנחמד אולי לשמוע אותו כשאתה בן 15 וקונה לחברה שלך שרשרת חצי לב, אבל הוא לא שומר בשום צורה על הרלוונטיות שלו ככל שאתה מתבגר.

גם העובדה שבקליפ סטיבן טיילור, כאילו שר את השיר לביתו, שמשחקת בסרט, ליב טיילור, הופכת את הכל לעיסה הוליוודית מאוסה שנראית היום קרינג'ית מאי פעם.

6. Oasis- Wonderwall

אואזיס היא אחת הלהקות הכי אהובות עלי. למעשה, What's the Story היה האלבום הראשון שקניתי אי שם בגיל 10. ועדיין, אפילו אני לא מסוגל לשמוע את השיר הזה יותר.

למעלה משני עשורים לאחר שיצא לראשונה הוא ממשיך באופן קוסמי להתנגן כאילו הוא שוחרר ממש אתמול. נכון, זו כוחה של קלאסיקה אמיתית אבל בואו נעשה טובה וניתן לה לנוח איזה שנה שנתיים ומי יודע? אולי אפילו נתגעגע קצת.

5. Queen- Bohemian Rhapsody

בסדר בסדר תנשמו… אבל בואו נודה באמת והיא שלמרות שהשיר הזה באמת אדיר, מתי הייתה הפעם האחרונה שבאמת היה בא לכם לשמוע אותו מרצונכם החופשי? לא תפסתם אותו ברדיו והגברתם, אלא ממש לחצתם פליי בשביל לשמוע אותו.

לא משנה לאן תסתכלו השיר הזה נמצא בכל מקום! מסרטים סוג ג' דרך תוכניות טלוויזיה, רדיו, פרומואים וכו', הרפסודה של קווין שטה לכל מקום, וכן, זה מעצבן ומאוס! יש לקווין ולפרדי מרקורי מספיק שירים אחרים לחרוש עליהם. אפשר להתקדם.

4. R.E.M- Losing My Religion

מי שמכיר את אר.אי.אם יודע שיש להם עשרות שירים שעולים עשרות מונים על Losing My Religion. אבל עם השתלטות הלהקות האלטרנטיביות מהאייטיז על המיינסטרים בניינטיז, השיר הזה היה במקום הנכון ובזמן הנכון והחפירה החלה.

גם העובדה שהשיר הוא שיר אהבה די סטנרטי ואין לו שום הקשר דתי, לא מוסיפה לו הילת מיסתורין או איכות מסוימת ששווה להאזין לו בגללה במשך 30 שנה. סך הכל שיר די סטנדרטי. אגב אתם מוזמנים לקרוא על עוד שירים עם משמעות שונה לחלוטין מזו שחשבתם.

3. Led Zeppelin- Stairway to Heaven

אולי זה בגלל שכל ילד שתופס גיטרה בפעם הראשונה בחייו מנסה לנגן אותו ואולי זה בגלל שמשמיעים אותו ללא הפסקה לפחות פעם ביום באיזשהו מקום. בשורה התחתונה, עד כמה שהשיר הזה טוב, ושלא יהיה ספק הוא פאקינג טוב, כבר ממש קשה להאזין לו.

יש מצב שזה השיר הכי חרוש ברשימה ולמרות הסולו של ג'ימי והשירה השמיימית רוברט, יש דברים שצריך לתת להם לנוח ו- Stairway to Heaven הוא אחד מהם.

2. Deep Purple- Smoke on the Water

אז נכון, מדובר באחד הריפים הגדולים (אם לא הגדול) בתולדות הרוק, אבל ראבק, באמת שבלתי אפשרי לשמוע אותו יותר. אפילו חובבי הרוק האדוקים ביותר יודו שהיכולת שלהם להקשיב לשיר הזה הגיעה למיצוי בערך בגיל 12. שיר נחמד, ריף אדיר, אבל בואו, יש שירים טובים מזה.

1. Metallica- Nothing Else Matters

ללא ספק, הלהיט הכי מאוס בהיסטוריה. שוב, שיר טוב והכל, אבל כזה שמיצה את עצמו כבר לפני אלפי השמעות. הלהיט ההיסטרי הזה אמנם הביא את מטאליקה להמונים אבל הוא לא מייצג בשום צורה את הרוח של הלהקה. מדובר בקלישאת רוק לבני 14 פלוס שלא ברור איך הצליחה להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים ועדיין להתנגן ללא הפסקה בכל פעם בהקשרים של רוק, גיטרות, ניינטיז ועוד.

וגם, הקטע הזה שכל שמוק תופס גיטרה ומתחיל לפרוט את הפתיחה של השיר הוא ללא ספק מהרגעים הכי מייגעים שיצא לכל אדם, לא רק נגני גיטרה, לחוות.

רוצה תוכן בלעדי לפני כולם?>> יאללה פנק אותי!
רוצה לקרוא עוד>> המועדון גם בפייסבוק!

באנר מועדון תרבות