Omri Ben-Zvi
Omri received his B.A in philosophy and his LL.B (both magna cum laude) in 2011, and earned his LL.M (summa cum laude) in 2013 and his PhD in 2016, all from the Hebrew University of Jerusalem. Between 2011-2013 he clerked for Justice Hanan Melcer at the Supreme Court of Israel. Between 2013-2016 he was the editor-in-chief of 'Hukim', the Hebrew University's journal on legislation. Omri currently works at the Ministry of Justice of Israel.
Address: Israel
Address: Israel
less
Related Authors
Interests
Uploads
Papers by Omri Ben-Zvi
מתח בלתי-פתור זה מתבטא בישראל בגישה הבעייתית של בית המשפט לשאלת תחולת זכויות היסוד על זרים, במסגרת השלב החוקתי הראשון בביקורת השיפוטית. הפסיקה הישראלית המועטה המתייחסת לנושא העלתה באופן ראשוני שתי הצעות: הראשונה היא כי יש להתייחס לזרים ולאזרחים בצורה זהה, כלומר להכיר בזכויות היסוד של זרים באופן מלא. ההצעה השנייה היא כי "גרעין" זכויות היסוד חל הן על זרים והן על אזרחים ותושבים, ואולם זכויות שהן "בפריפריה" – ראוי שלא יוכרו ביחס לזרים. המאמר טוען ששתי התפיסות הללו הן בעייתיות, ממספר טעמים נורמטיביים ודוקטרינריים, וכי יש להחליף אותן בתיאוריה מפורטת ומבוססת יותר של תחולת זכויות היסוד על זרים.
הרעיון הבסיסי שהמאמר מקדם הוא כי יש להבחין בין זכויות יסוד שמבוססות מבחינה נורמטיבית על רכיב של שהייה במדינה לאורך זמן מינימלי מסוים ("זכויות מבוססות שהייה"; לדוגמה הזכות לקיום מינימלי בכבוד), לבין זכויות שההצדקה הנורמטיבית העקרונית שלהן אדישה לשהייה לאורך זמן במדינה (לדוגמה, הזכות לחיים). על בסיס ההבחנה הזו, המאמר טוען כי על המדינה לכבד באופן מלא את הזכויות החוקתיות של כל מי שהיא מקבלת שעליה להכיל בתוך גבולותיה לתקופה מינימלית מסוימת – אלה הם החברים המלאים "בקהילה החוקתית" של המדינה. יחד עם זאת, מי שאיננו עתיד להישאר לאורך אותו פרק זמן מינימלי בגבולות המדינה – אף הוא זכאי להכרה חוקתית, אך רק ביחס לאותן זכויות שאינן מבוססות שהייה. המאמר מסביר את התיאוריה הזו מבחינה משפטית ומבחינה פילוסופית.
This inquiry also clarifies why decades of insightful theoretical work have failed to establish the supremacy of any contract theory. The Article's main thesis in this respect is that the continuing struggle between different contract theories is isomorphous to the battle of aesthetics that rages in the legal community as a whole. Since there is no meta-aesthetic way to determine which aesthetic construction is correct – contract theories, which rely on different aesthetics, cannot produce conclusive evidence of their superiority.
מתח בלתי-פתור זה מתבטא בישראל בגישה הבעייתית של בית המשפט לשאלת תחולת זכויות היסוד על זרים, במסגרת השלב החוקתי הראשון בביקורת השיפוטית. הפסיקה הישראלית המועטה המתייחסת לנושא העלתה באופן ראשוני שתי הצעות: הראשונה היא כי יש להתייחס לזרים ולאזרחים בצורה זהה, כלומר להכיר בזכויות היסוד של זרים באופן מלא. ההצעה השנייה היא כי "גרעין" זכויות היסוד חל הן על זרים והן על אזרחים ותושבים, ואולם זכויות שהן "בפריפריה" – ראוי שלא יוכרו ביחס לזרים. המאמר טוען ששתי התפיסות הללו הן בעייתיות, ממספר טעמים נורמטיביים ודוקטרינריים, וכי יש להחליף אותן בתיאוריה מפורטת ומבוססת יותר של תחולת זכויות היסוד על זרים.
הרעיון הבסיסי שהמאמר מקדם הוא כי יש להבחין בין זכויות יסוד שמבוססות מבחינה נורמטיבית על רכיב של שהייה במדינה לאורך זמן מינימלי מסוים ("זכויות מבוססות שהייה"; לדוגמה הזכות לקיום מינימלי בכבוד), לבין זכויות שההצדקה הנורמטיבית העקרונית שלהן אדישה לשהייה לאורך זמן במדינה (לדוגמה, הזכות לחיים). על בסיס ההבחנה הזו, המאמר טוען כי על המדינה לכבד באופן מלא את הזכויות החוקתיות של כל מי שהיא מקבלת שעליה להכיל בתוך גבולותיה לתקופה מינימלית מסוימת – אלה הם החברים המלאים "בקהילה החוקתית" של המדינה. יחד עם זאת, מי שאיננו עתיד להישאר לאורך אותו פרק זמן מינימלי בגבולות המדינה – אף הוא זכאי להכרה חוקתית, אך רק ביחס לאותן זכויות שאינן מבוססות שהייה. המאמר מסביר את התיאוריה הזו מבחינה משפטית ומבחינה פילוסופית.
This inquiry also clarifies why decades of insightful theoretical work have failed to establish the supremacy of any contract theory. The Article's main thesis in this respect is that the continuing struggle between different contract theories is isomorphous to the battle of aesthetics that rages in the legal community as a whole. Since there is no meta-aesthetic way to determine which aesthetic construction is correct – contract theories, which rely on different aesthetics, cannot produce conclusive evidence of their superiority.