משם יהו"ה לשם בן ע"ב: על מוצאה של טכניקה קומבינטורית בכתבי ר' אברהם אבן עזרא וגלגוליה בספרות הסוד האשכנזית, הפרובנסאלית והנוצרית-רנסנסית, בתוך: ר' אברהם אבן עזרא: איש אשכולות, עורך: דב שוורץ, תל אביב תשפ"ג, עמ' 283-252, 2023
This article examines episodes in the history of a combinatorial technique that clarifies the rel... more This article examines episodes in the history of a combinatorial technique that clarifies the relationship between the Tetrageammaton – YHWH, and the Seventy-Two-Letter Name of God. In the first part of the article I examine the first acquaintances of the technique in question throughout the writings of R. Abraham ibn Ezra, as well as in the writings of some of his anonymous commentators. In doing so, the possibility of the technique's relation to the Pythagorean Tetractys is discussed. In the second part of the article I examine the adoption of the technique by three thinkers from different periods and cultural environments: the Ashkenazi Ḥasid R. Elazar of Worms, the Provençal Kabbalist R. Asher ben David, and the Renaissance Hebraist Johann Reuchlin. With each of these thinkers, Ibn Ezra's technique was used for different interpretive moves, as part of its renewed placement in cosmological, theosophical, and angelological contexts. The article also includes a section of a bibliographic nature, cataloging anonymous examples of manuscripts in which the technique was copied based on its adaptation by R. Asher ben David in combination with Ashkenazi-Ḥasidic esotericism.
Uploads
Articles by Idan Pinto
On the one hand, the article sheds new light on R. Ezra b. Solomon’s of Gerona adaptation of early available sources, chiefly the writings of R. Saadia Gaon mediated by R. Abraham Ibn Ezra, and R. Judah Halevi’s Kuzari. On the other hand, a new perspective on R. Ezra's reception in Barcelona emerges in the context of early linguistic Kabbalah around the enigmatic figure of Baruch Togrami. The article further reveals the adaptation of the two anonymous essays by several kabbalists: R. Abraham Abulafia, R. Joseph Gikatilla, R. Moses de León, R. Bahya b. Asher, R. Isaac of Acre, R. Menahem Recanati and R. Joseph Angelet. In this way, the importance of the two anonymous texts becomes clear, as our knowledge of the texts available to these kabbalists expands. Attached to the article is an annotated edition of the two essays.
מאמר זה דן בתולדותיה הטקסטואליות של האנלוגיה המשולשת עולם–משכן–אדם בשני
חיבורים אנונימיים ודומים מן המאה השלוש עשרה, 'ארבע מחנות שכינה' ו'סדר ענין המשכן'.
שני החיבורים נקשרו בשמו של ר' ברוך תוגרמי – מקובל עלום ומסקרן שידיעותינו על אודותיו
מעטות. החל משנות השבעים של המאה השלוש עשרה ניתן לאתר את עקבות החיבורים הללו
בכתבי מקובלים שבמידה כזו או אחרת משותפת להם הזיקה לעיר ברצלונה, מקום פועלו
המשוער של ר' ברוך. לשם שחזור התהוותם של שני החיבורים האנונימיים נבחנות במאמר
הופעותיה של האנלוגיה המשולשת במקורות קודמים שעמדו ברקעם. בחינה זו מניבה תמונה
מורכבת ועשירה של שנות השבעים של המאה השלוש עשרה בקטלוניה ובפרט ברצלונה, עיר
של מפגשים רבי עניין בין זרמים קבליים שונים.
מצד אחד המאמר מאיר באור חדש את שאלת היחס בין זקן המקובלים בגירונה, ר' עזרא
בן שלמה, לבין מקורות קודמים שעמדו לרשותו ובראשם כתבי רב סעדיה גאון בתיווכו של
ר' אברהם אבן עזרא, וספר 'הכוזרי' לר' יהודה הלוי. מצד אחר מועמדת תמונה חדשה של
התקבלות כתבי ר' עזרא בסביבת התהוותה של הקבלה הלשונית המוקדמת בברצלונה, סביב
דמותו המסתורית של ברוך תוגרמי. העיון בשאלת ייחוס החיבורים לתוגרמי, גם אם אינו קובע
מסמרות באשר לדמותו הנעלמה, יש בו כדי לקדם את ידיעותינו על ראשית הופעתו של זרם
קבלי חשוב. נוסף על כך המאמר חושף את גלגולי שני החיבורים האנונימיים בכתבי שורה
של מקובלים: ר' אברהם אבולעפיה, ר' יוסף ג'יקטיליה, ר' משה די ליאון, ר' בחיי בן אשר, ר'
יצחק דמן עכו, ר' מנחם רקנאטי ור' יוסף אנג'לט. בכך מתבררת חשיבותם של שני החיבורים
הללו – המוהדרים כאן לראשונה – ומורחבות ידיעותינו על מקורות טקסטואליים חדשים
שעמדו לרשות מקובלים ידועים אלה.
בפירושו של ר' בחיי בן אשר אבן חלאוה על י"ב אבני החושן (שמות כח טו) נכללו מספר מובאות מן הספרות הלאפידרית – היא ספרות האבנים הימי-ביניימית. בדומה לשכבות החושן, גם פירושו של בחיי ערוך במתכונת מרובדת הכוללת מלבד השימוש בספרות הלאפידרית גם פירוש קבלי המושתת בעיקר על היחס בין צבעי האבנים לגווני התיאוסופיה הספירתית, ופירוש לשוני-סימפאטטי המפרט את היחס בין ע"ב האותיות החקוקות על י"ב האבנים ושם בן ע"ב תיבות. במאמר זה אני בוחן את כל אחת מן השכבות השונות ומברר את שאלת היחס ביניהן על יסוד היכרותו של בחיי עם ספרי אבנים. המאמר פותח בבירור פילולוגי ומושגי של המקורות הלאפידריים ששימשו את ר' בחיי, אגב השוואת פירושו שלו לחומרים משיקים שהגיעו לידינו. בהדרגה הדיון עובר לניתוח מושגי של מספר מונחי המשמשים אותו כגון 'טהרה', 'רוחניות' ו'כח עליון' – על רקע השימוש בהם בספרות ההרמטית והאסטרומאגית בת הזמן. לאחר מכן נבחנת שאלת היחס בין הפירוש הקבלי והלשוני על האבנים, להקשרים האסטרומאגיים המאפיינים ענפים מסוימים של ספרות האבנים. לבסוף מוקדש ניתוח רעיוני לפירושו של בחיי על מצוות הקמת האבנים מעבר לנהר הירדן, ונבחנת האפשרות שברקע פירושו הלשוני-מאגי ניצבת היכרותו המקדימה עם הספרות הלאפידרית.
Ḥalawa from Saragossa (1255–1340), through a study of two Halakhic
practices of fasting and feasting. The first part of the article analyzes Baḥya’s perceptions of fasting, engaging with its effects on the relationship between body and soul, and more specifically on the inner relations between the different faculties of the soul. The ritual of fasting is thus portrayed as focused on the human soul, not on the body, ultimately leading to the ascension and empowerment of the intellectual soul over the animalistic one. The second part of the article is devoted to a study of ritualistic meals in Baḥya’s writings. This study revolves around Baḥya’s interpretation of the two biblical feasts: Isaac’s feast before his death (Gen. 27:4) and Jethro’s feast celebrating his conversion (Ex. 18:12), which serve as models for halakhically mandated celebratory meals. Here Baḥya relied on the interesting interpretation of his teacher R. Solomon b. Aderet’s (known as Rashba) – to which he added the mystical element of the drawing down of the Holy Spirit. Additionally, the article examines related topics such as Baḥya’s critical view of the status of fasting among Christians and Muslims, his perception of the relationship between fasting and feasting, as well as his attitude toward joy, the heavenly eating of Adam before the fall, and vegetarianism.
במוקד המאמר ניצב ילקוט קטן ונשכח, המחזיק חמשה חיבורים קבליים מן המאה י"ג. בעוד שכמה מן הפריטים שנכללו בו נידונו בעבר בספרות המחקר, טרם נחשפה אגידתם יחד ועריכתם ביד מכוונת לכדי הילקוט הנידון. שחזור הילקוט הנעשה כאן לראשונה, מאפשר להסביר את האופן שבו טקסטים שנתחברו במקור במחוזות שונים, ואשר משקפים היכרות עם תבניות תיאוסופיות שונות, נקראו והובנו כמכלול, ואף נערכו במחשבה תחילה תוך פירוש האחד באמצעות משנהו. את הנוסח הייחודי להופעת הטקסטים שנאגדו בילקוט, ניתן מעתה להסביר לאור חשיפת היותם חלק ממכלול ברור ומוגדר. חלקו הראשון של המאמר כולל את שחזור קווי המתאר של הילקוט, עיון בתולדות המחקר שהוקדש עד כה לכל אחד מפריטיו, ודיון המציע חשיבה מחודשת על פשר מיקומם ומשמעותם של כל אחד מן הטקסטים כחלק מן המכלול החדש שבו הוצבו. חלקו השני של המאמר מוקדש לשימושו של רבנו בחיי בן אשר בילקוט הנידון. באמצעות עיון משווה ושימוש בכלי מחקר פילולוגיים, מוכח כי הילקוט נערך כבר לפני שנת נ"א (1291) – עת חיבור ביאורו של בחיי על התורה. בדומה לעריכה המרתקת שעברו פריטי הילקוט בידי העורך העלום, כך גם בחיי עיבד את החומרים שעמדו לפניו, ואותם טקסטים מעובדים שמצא בילקוט עברו עתה עיבוד נוסף, עת שנערכו מחדש לכדי כתביו שלו. חלק זה של המאמר כולל גם עיון פרשני-רוחבי בפשר הצבתם של הטקסטים בהקשרים נרחבים יותר בכתביו של בחיי, על רקע מקבילות טקסטואליות בנות הזמן. למאמר נספחת מהדורה מוערת של הילקוט.
On the one hand, the article sheds new light on R. Ezra b. Solomon’s of Gerona adaptation of early available sources, chiefly the writings of R. Saadia Gaon mediated by R. Abraham Ibn Ezra, and R. Judah Halevi’s Kuzari. On the other hand, a new perspective on R. Ezra's reception in Barcelona emerges in the context of early linguistic Kabbalah around the enigmatic figure of Baruch Togrami. The article further reveals the adaptation of the two anonymous essays by several kabbalists: R. Abraham Abulafia, R. Joseph Gikatilla, R. Moses de León, R. Bahya b. Asher, R. Isaac of Acre, R. Menahem Recanati and R. Joseph Angelet. In this way, the importance of the two anonymous texts becomes clear, as our knowledge of the texts available to these kabbalists expands. Attached to the article is an annotated edition of the two essays.
מאמר זה דן בתולדותיה הטקסטואליות של האנלוגיה המשולשת עולם–משכן–אדם בשני
חיבורים אנונימיים ודומים מן המאה השלוש עשרה, 'ארבע מחנות שכינה' ו'סדר ענין המשכן'.
שני החיבורים נקשרו בשמו של ר' ברוך תוגרמי – מקובל עלום ומסקרן שידיעותינו על אודותיו
מעטות. החל משנות השבעים של המאה השלוש עשרה ניתן לאתר את עקבות החיבורים הללו
בכתבי מקובלים שבמידה כזו או אחרת משותפת להם הזיקה לעיר ברצלונה, מקום פועלו
המשוער של ר' ברוך. לשם שחזור התהוותם של שני החיבורים האנונימיים נבחנות במאמר
הופעותיה של האנלוגיה המשולשת במקורות קודמים שעמדו ברקעם. בחינה זו מניבה תמונה
מורכבת ועשירה של שנות השבעים של המאה השלוש עשרה בקטלוניה ובפרט ברצלונה, עיר
של מפגשים רבי עניין בין זרמים קבליים שונים.
מצד אחד המאמר מאיר באור חדש את שאלת היחס בין זקן המקובלים בגירונה, ר' עזרא
בן שלמה, לבין מקורות קודמים שעמדו לרשותו ובראשם כתבי רב סעדיה גאון בתיווכו של
ר' אברהם אבן עזרא, וספר 'הכוזרי' לר' יהודה הלוי. מצד אחר מועמדת תמונה חדשה של
התקבלות כתבי ר' עזרא בסביבת התהוותה של הקבלה הלשונית המוקדמת בברצלונה, סביב
דמותו המסתורית של ברוך תוגרמי. העיון בשאלת ייחוס החיבורים לתוגרמי, גם אם אינו קובע
מסמרות באשר לדמותו הנעלמה, יש בו כדי לקדם את ידיעותינו על ראשית הופעתו של זרם
קבלי חשוב. נוסף על כך המאמר חושף את גלגולי שני החיבורים האנונימיים בכתבי שורה
של מקובלים: ר' אברהם אבולעפיה, ר' יוסף ג'יקטיליה, ר' משה די ליאון, ר' בחיי בן אשר, ר'
יצחק דמן עכו, ר' מנחם רקנאטי ור' יוסף אנג'לט. בכך מתבררת חשיבותם של שני החיבורים
הללו – המוהדרים כאן לראשונה – ומורחבות ידיעותינו על מקורות טקסטואליים חדשים
שעמדו לרשות מקובלים ידועים אלה.
בפירושו של ר' בחיי בן אשר אבן חלאוה על י"ב אבני החושן (שמות כח טו) נכללו מספר מובאות מן הספרות הלאפידרית – היא ספרות האבנים הימי-ביניימית. בדומה לשכבות החושן, גם פירושו של בחיי ערוך במתכונת מרובדת הכוללת מלבד השימוש בספרות הלאפידרית גם פירוש קבלי המושתת בעיקר על היחס בין צבעי האבנים לגווני התיאוסופיה הספירתית, ופירוש לשוני-סימפאטטי המפרט את היחס בין ע"ב האותיות החקוקות על י"ב האבנים ושם בן ע"ב תיבות. במאמר זה אני בוחן את כל אחת מן השכבות השונות ומברר את שאלת היחס ביניהן על יסוד היכרותו של בחיי עם ספרי אבנים. המאמר פותח בבירור פילולוגי ומושגי של המקורות הלאפידריים ששימשו את ר' בחיי, אגב השוואת פירושו שלו לחומרים משיקים שהגיעו לידינו. בהדרגה הדיון עובר לניתוח מושגי של מספר מונחי המשמשים אותו כגון 'טהרה', 'רוחניות' ו'כח עליון' – על רקע השימוש בהם בספרות ההרמטית והאסטרומאגית בת הזמן. לאחר מכן נבחנת שאלת היחס בין הפירוש הקבלי והלשוני על האבנים, להקשרים האסטרומאגיים המאפיינים ענפים מסוימים של ספרות האבנים. לבסוף מוקדש ניתוח רעיוני לפירושו של בחיי על מצוות הקמת האבנים מעבר לנהר הירדן, ונבחנת האפשרות שברקע פירושו הלשוני-מאגי ניצבת היכרותו המקדימה עם הספרות הלאפידרית.
Ḥalawa from Saragossa (1255–1340), through a study of two Halakhic
practices of fasting and feasting. The first part of the article analyzes Baḥya’s perceptions of fasting, engaging with its effects on the relationship between body and soul, and more specifically on the inner relations between the different faculties of the soul. The ritual of fasting is thus portrayed as focused on the human soul, not on the body, ultimately leading to the ascension and empowerment of the intellectual soul over the animalistic one. The second part of the article is devoted to a study of ritualistic meals in Baḥya’s writings. This study revolves around Baḥya’s interpretation of the two biblical feasts: Isaac’s feast before his death (Gen. 27:4) and Jethro’s feast celebrating his conversion (Ex. 18:12), which serve as models for halakhically mandated celebratory meals. Here Baḥya relied on the interesting interpretation of his teacher R. Solomon b. Aderet’s (known as Rashba) – to which he added the mystical element of the drawing down of the Holy Spirit. Additionally, the article examines related topics such as Baḥya’s critical view of the status of fasting among Christians and Muslims, his perception of the relationship between fasting and feasting, as well as his attitude toward joy, the heavenly eating of Adam before the fall, and vegetarianism.
במוקד המאמר ניצב ילקוט קטן ונשכח, המחזיק חמשה חיבורים קבליים מן המאה י"ג. בעוד שכמה מן הפריטים שנכללו בו נידונו בעבר בספרות המחקר, טרם נחשפה אגידתם יחד ועריכתם ביד מכוונת לכדי הילקוט הנידון. שחזור הילקוט הנעשה כאן לראשונה, מאפשר להסביר את האופן שבו טקסטים שנתחברו במקור במחוזות שונים, ואשר משקפים היכרות עם תבניות תיאוסופיות שונות, נקראו והובנו כמכלול, ואף נערכו במחשבה תחילה תוך פירוש האחד באמצעות משנהו. את הנוסח הייחודי להופעת הטקסטים שנאגדו בילקוט, ניתן מעתה להסביר לאור חשיפת היותם חלק ממכלול ברור ומוגדר. חלקו הראשון של המאמר כולל את שחזור קווי המתאר של הילקוט, עיון בתולדות המחקר שהוקדש עד כה לכל אחד מפריטיו, ודיון המציע חשיבה מחודשת על פשר מיקומם ומשמעותם של כל אחד מן הטקסטים כחלק מן המכלול החדש שבו הוצבו. חלקו השני של המאמר מוקדש לשימושו של רבנו בחיי בן אשר בילקוט הנידון. באמצעות עיון משווה ושימוש בכלי מחקר פילולוגיים, מוכח כי הילקוט נערך כבר לפני שנת נ"א (1291) – עת חיבור ביאורו של בחיי על התורה. בדומה לעריכה המרתקת שעברו פריטי הילקוט בידי העורך העלום, כך גם בחיי עיבד את החומרים שעמדו לפניו, ואותם טקסטים מעובדים שמצא בילקוט עברו עתה עיבוד נוסף, עת שנערכו מחדש לכדי כתביו שלו. חלק זה של המאמר כולל גם עיון פרשני-רוחבי בפשר הצבתם של הטקסטים בהקשרים נרחבים יותר בכתביו של בחיי, על רקע מקבילות טקסטואליות בנות הזמן. למאמר נספחת מהדורה מוערת של הילקוט.