Department of Jewish History and Thought

Moshe Lavee (University of Haifa), "The Samaritan may be included - Another look at the Samaritans in Talmudic Literature", offers an innovative approach towards the Samaritans in rabbinic literature. he shows the crucial role of the Babylonina Talmud in the shift towards their definition as "absolute gentiles". Using rhetorical devices, reworking rephrasing and rearranging earlier texts, the Talmud provides a binary conceptual framework in whihc there is no place for liminal groups in between Jews and gentiles. This new framework served as a means for identity demarcation, replacing former inclusive perceptions of the Samaritans and became dominant in post-Talmudic era.

Rav Yosef Rosh Ha-Seder (died ~1211) left us many lists of books he was occupied with - both real volumes of books as well as his own writing fantasies. His lists are a faithful mirror of the literary trends of his time. In this article I show how they reflect the marginality of Haggadic Midrash within the rabbinic corpus, as well as the early beginnings of its improving status. I apply contemporary theories concerning process of canonization, portraying Rav Yosef as a canon agent.
Beyond books, texts and endless lists, the paper also try to present the touching personality of Rav Yosef.

The article analyzes a unique version of the midrashic list of the verses describing the descent of the Shekhinah. This unique list is documented in an unnoticed Genizah fragment of a Siddure. A model for analyzing lists of verses is suggested, based on the tension between the narrative and the lexicographic functions of the list. On the basis of this model it is suggested that the unique Genizah version is tend towards the development of new narrative, hinting at the mover towards the concept of Sephirot. A survey of parallels of the list in rabbinic literature, Yalkutim, Piyyut demonstrates this development, pointing to clear allusions to Sefer Yezirah.

The article describe the Francois at Nicola Grandchamp Fondation Project for the study of Reception of Haggaic Midrash in the Genizah. The variety of relevant sources are classified and identified, and two examples of lists of verses that reflects unknown midrahic materials are presented in detail.

The article follows the variation of the exegetical narrative concerning the birth of Isaac, in the context of the perception of non-Jews. It claims for a significant difference between the early presentation in early rabbinic sources from the land of Israel and the later picture in the Babylonian Talmud. In the first the suckling of Isaac symbolizes missionary tendencies, and the wish to bring the gentiles near; In the second a sense of polemics and debated is felt, and the event is only aimed at showing the mistake of non-Jews. Later Midrashic sources demonstrates a combination of both trends. The case is seen as an example for the departure from missionary trends that are common in Palestine and missing in Babylonia.

Moshe Lavee (Haifa) compares the traditions from the two divergent rabbinic milieus of Late Antiquity—Babylon and the land of Israel (Palestine), and by uncovering the work of late redactors and transmitters, he is able to portray the important shift in the image of Abrahamas a proselytizer that occurred as rabbinic traditions migrated from the land of Israel to Babylon
during the first half of the first millennium.The image of braham’s
mission to the nations was very popular in traditions preserved in classical rabbinic literature. Abraham is portrayed as proclaiming the name of God in public; leading people to recognize the monotheistic belief; practicing common missionary acts; serving food and taking care of people’s
needs in order to, or in a manner that, brought them near either to the faith, to God, or to the Jewish people.The Babylonian Talmud shows a coherent and consistent tendency to depart from these earlier Jewish Palestinian traditions encouraging missionary activity.The tendency was accomplished using the literary strategies of (1) internalizing the mission, (2) a shift from preaching to polemics, and (3) silencing the missionary
traditions. The Palestinian traditions lost their missionary flavor and were converted in Babylonian circles to deal with the intra-Jewish rabbinic mission for rabbinic dominance among the Jews themselves.

Tractate Yebamoth of the Babylonian Talmud contains a long unit devoted to the procedure of conversion (Yeb 46a–48b). Form analysis of the unit reveals its design as a ‘tractate within a tractate.’ The unit is a collection of discussions on baraitas. It follows various literary conventions, such as placing a full description of the procedure towards the end and concluding with haggadic material and a verse of comfort. A variety of methods are applied in order to identify the unique Babylonian tendencies documented in this unit. Synoptic comparison to tannaitic parallels demonstrates the growing stringency and institutionalization of the rabbinic conversion procedure. A common structural feature of each discussion is the ending with an amoraic statement that reassure the halakhic validation of the
stringent views. Stammaitic comments and the overall literary structure of the unit also seem to confirm this tendency.
This unit demonstrates Babylonian efforts to further reinforce the boundaries of Jewish identity. The traditions as preserved in this unit show that Babylonian proclivities were gradually attributed to earlier Palestinian authorities. The most prominent
example is the institution of the court for conversion. This is a Babylonian construct, systematically presented in places where it is missing in Palestinian rabbinic sources. In our unit it is also attributed to early Palestinain amora’im, and even to a tanna. Not only did the Babylonian sages change the model of conversion from witnessed circumcision (and later immersion) to court controlled procedure, they also projected their innovations onto earlier generations.

The article present four comparative studies of rabbinic narratives that refer to the 'other': woman, gentiles, slaves, etc:
(1) The Stories of Dama Ben netinah in the Palestinian and Babylonian Talmuds.
(2) The stories of Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer and their slaves.
(3) The stories of Beruriah and Rabbi Meir.
(4) The story of the daughter of Rabbi Akiva.
The earlier versions of the stories tend to demonstrate a relatively positive attitude towards the other. The later version subvert this attitude, by suggesting minor but significant changes in the setting of the earlier version, or by presenting a mirroring story, that suggest a sturcutral opposition and inversion of the earlier story.

This article proposes a reconstruction of the Babylonian perspective on the relations of R. Hiyya and Rabbi. We argues that shared motifs, structures and expressions justify reading a group of scattered traditions and stories as if they belong to a single cluster, which may be read coherently. A comparison to parallel traditions in rabbinic compilations from the land of Israel shows the Babylonian character of this reconstructed story. Thus, this story should not be read as reflecting the actual history of the Tannaim, but rather as expressing contrasting values and impressions that were later associated with the figures of Rabbi and Rabbi Hiyya. Rabbi represents tough political leadership, which is expressed, among other things, by restricting the spread of Torah  study and by Messianic aspirations. Rabbi Hiyya symbolizes opposition to Rabbi, emphasizing Torah education for the masses, social concern, and investment in the immediate future – the next generation. The reading strategy suggested in this paper seeks to integrate two different approaches to the study of rabbinic literature: the literary approach to reading rabbinic stories, and the study of the contribution of late redactors, transmitters and editors to the formation of the Babylonian Talmud.

Tractate Bekhorot discusses the laws of sanctification of the firstborn. As such it is a fascinating site for gender-oriented readings of rabbinic literature. One of the goals of a feminist commentary to Tractate Bekhorot is to reveal the role of the laws of the firstborn in establishing cultural constructs and power relations. In this paper I wish to establish the foundations of such a reading against the argument for gender neutrality of the halakhic language.
Various laws concerning birth, seminal emission and conversion are examined against related aggadic sources. The paper points out at essential similarity between the models of power relationships that underline these halakhic and aggadic texts in the Bavli. The halakhic sources demonstrate an invasion of the Babylonian rabbinic mind into the body of the ‘other,’ either the non-Jew or the woman. The invaded body is presented as lacking control over physical materials that burst out of it. A reversal of this structure of power relations is seen in haggadic materials, such as the exegetical narratives about Joseph and the Moabite women. Here non-Jewish women take control over Jewish men. In the halakhic materials the rabbis held (imagined) control over the ‘other,’ their inverted haggadic depictions point out an anxiety or fear from the opposite model of control.

A pre-academic article of mine, suggesting a reading of acollection of narratives about euphemisms in Bavli Pesahim. My reading points out the function of language and other means of expressions, such as non verbal communication in uncovering hidden intentions and identities.

מאמר מוקדם שלי, בו אני מנתח את קובץ סיפורי הלשון הנקיה מבבלי פסחים ג ב - ד א ורואה בו עיסוק מהותי בשאלת טיבה של השפה ואמצעי הבאה אחרים לא מילוליים לחשיפת כוונותיו, מגמותו וזהותו של האדם.

The lecture was given in the context of inter-religious dialogue. Therefore, the beginning and the end are devoted to expressions of my personal views and ethics. The core of the scholarly argument in the lecture is as such. The rabbinic Pethirah is a common model for interpreting the Psalms. The Pethira interpret abstract notions and concepts from biblical poetry as referring to concrete events and figures in Biblical Prose. As such it deviates from a common mode of interpretation in Second Temple Judaism in which such abstract notions were also actualized. They were interpreted as referring to contemporary figures and events. I suggest that the Psalms 73-89 supply an archetype for the model of the Pethira. First, I argue that the liturgical occurrence holds hermeneutical values, providing examples of the functions of quotations from Psalms in Jewish liturgy of Late Antiquity. The use of our psalms in the genres of petitions (Selihot) and lamentations (Kinot) provide a merger of the individual and more abstract stand before god in the Days of Awe and the historical and political experience of the destruction of the Temple. Just as this citations implies a certain interpretations of the quoted or alluded Psalms, so can the Psalms be read as acts of interpretations. In various aspects in psalms 73-89 we see the move from the abstract to the concrete: in references to to Biblical events and figure, in the redaction of the whole unit that places one next to another psalms of abstract and concrete nature, and finally in the conversion of portrayals of ancient near eastern myth into allusions to biblical events (Gods' war on the Sea and the Exodus). It is in these three features that I find the third book of Psalms as a source of inspiration for the rabbinic Pethira.

Dieser Vortrag wurde im Rahmen eines interreligiösen Dialogs gehalten. Am Anfang und am Ende finden sich daher einige persönliche Bemerkungen über meine Sichtweise und Ethik. Die wissenschaftliche Argumentation des Vortrages ist die folgende: Die rabbinische Petira ist ein übliches Modell zur Interpretation von Psalmen. Die Petira interpretiert abstrakte Ideen und Vorstellungen der biblischen Poesie, indem sie sie auf konkrete Ereignisse und Personen der biblischen Prosa bezieht. Als solche leitet sie sich von einer allgemeinen Art jüdischer Interpretation aus der Zeit des 2. Tempels her, in der derartige abstrakte Ideen ebenfalls aktualisiert wurden, indem sie auf zeitgenössische Personen und Ereignisse bezogen wurden („Pecsher“).
Ich stelle hier die These auf, dass die Psalmen 73-89 als Archetypos für das Model der Petira fungierten, denn zum einen ist ihre liturgische Rezeption von hermeneutischem Wert, indem sie Beispiele für die Funktion von Psalmzitaten in der jüdischen Liturgie der Spätantike bietet. Der Gebrauch unserer Psalmen in den Genres der Bitte (Selichot) und Klage (Kinot) zeigt eine Verschmelzung des Individuums und dem eher abstrakten Stehen vor Gott an den Hohen Feiertagen mit der historischen und politischen Erfahrung der Zerstörung des Tempels. So wie diese Zitate eine gewisse Interpretation der Psalmen, die zitiert oder auf die angespielt wird, implizieren, so können auch die Psalmen selbst als Interpretationsakte gelesen werden. In verschiedenen Aspekten in Psalm 73-89 sehen wir die Bewegung vom Abstrakten zum Konkreten: In Bezügen auf biblische Ereigsnisse und Personen, in der Redaktion der gesamten Einheit, die einen abstrakten Psalm neben einen anderen konkreten stellt, und schließlich in der Verwandlung antiker altorientalischer Mythen in Anspielungen auf biblische Ereignisse (Gottes Kampf mit dem Meer und Exodus). Es ist aufgrund dieser drei Merkmale, dass ich das dritte Buch der Psalmen als Inspirationsquelle für die rabbinische Petira ansehen möchte.

This article surveys the various attestations of a Midrashic enumeration of twelve different merits of marriage, which was found in the Cairo Genizah. This list is shown to be a late expansion of earlier and shorter lists documented in classical rabbinic works. The variety with which it appears in the Genizah may be representative of various phenomenon related to late Midrashic materials from the Tanhumah-Yelamdenu genre which will be discussed in detail.

יכין אפשטיין ומשה לביא, בלא אשה - גלגוליה של רשימה מדרשית והתקבלותה של ספרות תנחומא-ילמדנו, גנזי קדם ט, תשע"ג, עמ' 13 - 50.

המאמר סוקר את גלגוליה של רשימה מדרשית במקורות שונים מן הגניזה הקהירית. הרשימה מציג יב טובות של חיי הנישואין. הרשימה היא הרחבה מאוחרת של רשימות קצרות יותר שהופיעו בספרות האמוראית הקלאסית. . ריבוי הופעותיה בגניזה מייצג מספר תופעות הקשורות בספרות התנחומא ילמדנו. ראשית, גרסאותיה של הרשימה המתועדות בגניזה מדגימות חילופים רבים בסדרה ובפרטיה, ומדגימים את המסירה הנזילה של  המדרש המאוחר, ואת תולדותיו בתקופה שקדמה למיצובו. .
השינויים בין הגרסאות השונות גם מדגימים את הגורמים השונים המשחקים תפקיד בעיצוב המדרש המאוחר: שיקולים הקשורים בפרשנות, במקורות הקודמים של המדרשים ושיקולים טכניים (סידור אלפבתי).
נוסף על זאת, העובדה כי הרשימה משמשת שוב ושוב בשימושים משניים מדגימה את מידת נוכחותה  של ספרות התנחומא ילמדנו והשימוש בה בקהילות הגניזה. מצאנו את הרשימה במדרש מאוחר ונרחב המכונה תנחומא הארוך, בעיבוד בערבית יהודית, בקטע נוסף בערבית יהודית ובלקט חומרים מדרשיים.
כל אלו מעידים כי דווקא המסורת המדרשית המאוחרת הייתה נפוצה במיוחד, אפילו יותר מגרסאותיה בספרות חז"ל הקלאסיות.

יום רביעי, י"ד שבט, 15/1
מצפור ע"ש אביבה וסמי עופר, קומה 30
9.00 התכנסות
9.30 פתיחה וברכות
אברהם מלמד, הקתדרה ע"ש וולפסון
משה לביא, המרכז לחקר הגניזה
11.30 מושב ראשון: מדרש והאגדה - 9.45
במסירותיהם
יו"ר: איל בן אליהו
עדן הכהן - 'המדרש המאוחר בפיוטיו של פייטן ארץ-ישראלי בן המאה התשיעית'
פנחס מנדל - על רצח, רבנים ורמאות: מעשה 'כידור' (בבלי יומא פג ע"ב) ופיתולי
המסירה של אגדה
יונתן וורמסר - תנחומא בובר: מהדורה אחת או מהדורות הרבה?
13.30 מושב שני: ספרות ההיכלות בגניזה - 12.00
יו"ר: הלל ניומן
גדעון בוהק - פנחס והמלאכים: לקראת שחזור חיבור היכלות לא ידוע מגניזת קהיר
ירון זיני - רבדיה השונים של ספרות ההיכלות ומודל התגבשותה של ספרות
התנחומא ילמדנו
~ הפסקת צהרים ~
16.45 מושב שלישי: בין מדרשים לדרשים - 14.45
יו"ר: יהודית הנשקה
נחם אילן - הדרשה שבעל פה ברקעו של 'מדרש דוד' המיוחס לר' דוד הנגיד נכד הרמב"ם
ורד רזיאל קרצמר - בין מדרשים לדרשות למועדים
דן גרינברג - אופן השימוש של מדרשים ודרשנים בחיבורי רס"ג: מדרש אגור ויוסף
ראש הסדר
17.00 מושב רביעי: לכבוד צאת ספרו של אורי ארליך,
'תפילת העמידה של ימות החול'
יו"ר: משה לביא
סטפן רייף - הרהורים על 'תפילת העמידה של ימות החול
יוסף טובי - תרגומי תפילה לערבית יהודית
דליה מרקס - לדובב שפתיהם: תפילות מגניזת קהיר בסידורי ימינו
אורי ארליך - תגובה

יום חמישי, ט"ו שבט, 16/1
מצפור רבין, בנין רבין
*ההרצאות באנגלית (למעט המסומן "ע")
9.30 פתיחה וברכות
ד"ר זהר שגב, ראש החוג לתולדות ישאל
12.00 מושב ראשון: מסורות מוקדמות - 9.45
ומבנים מאוחרים
יו"ר: מיכה פרי
שינה שיק – מדרש ראשית הפרשיות: עיון באחידות ספרותית
טובה סכר - מערלת האילן ועד עשרת הורגי מלכות - לשאלת הקומפוזיציה
במהדורת תנחומא קדומה
יונתן שגיב - מסע מאהל מועד לגניזת קהיר ובחזרה. - המדרש המאוחר ותרומתו
לחקר המדרש המוקדם
צבי שטמפפר - מדרשים בסכוליון אבוד לברייתא לי"ג מידות
12.15 מושב שני: כלים חישוביים בחקר - 13.15
הגניזה וקומראן
יו"ר: רוני שויקה
משה לביא - כלים חישוביים בחקר קטעי מדרשי אמוראי ארץ-ישראל מן הגניזה
יונתן בן- דב, נחום דרשוביץ – קריאה בקטעים בכתב סתרים מקומראן באמצעות
שיטות מתקדמות לזיהוי תמונה וכתב
~ ארוחת צהריים והרמת כוסית למשתתפי הכנס ~
14.30 מושב שלישי: בין מדרש לפיוט - 16.15
יו"ר: תמר צבי
אופיר מינץ מנור - לידת המחבר: הפיוט כחלופה ליצירה הקולקטיבית בספרות חז״ל
איתי מרינברג מיליקובסקי - דברים מכוסים: למשמעותה של קומפוזיציה
מקבילה בפיוט קלירי ובמדרש לשבת פרשת פרה (ע)
רוני שויקה - 'תורה חתומה ניתנה' – לעקבותיה של מסורת אבודה בפיוט הארץ-ישראלי (ע)
שמעון פוגל - לידת שמשון בפיוט ובמדרש המאוחר (ע)
חתימת הכנס - אפרים לב על המרכז לגניזה
דברי סיכום: משה לביא

The article traces the building blocks of the rabbinic concept of Nohaide laws as they appear in Jubillees, the Temple Scroll and the Genesis Apocryphon: the commandments given to Noah or by him to his sons; the motif of blaimng the sons of Noah for violating the commandments; and the rejection of the sons of Noah and the election of Israel, including its eschatological dimensions. The artilce also presents the percedents of legal discrimination against non-jews in the context of the ban against theft and murder. These various elements were later incorporated into a well-developed rabbinic conceptual framework of the Nohide laws. However, it is only in the rabbinic corpus, and especially in the Baylonian Talmud, that the Nohide laws were framed in terms of a binary model of distinction between Jews and Gentiles. The elements, motifs and conventions that later constituted the rabbinic concept are found in the earlier corpora in different contexts and settings. For example, the laws given to Noah or his sons are seen as par of a continuous chain of covenants rather than as a different legal system for non-Jews. Blaming the sons of Noah appears in the idelological context of the election of the Qumran sect rather than of the election of Israel as a whole. Finally, the halakhic context of the Nohide laws in rabbinic literature is an important development. It reflects a generic shift towards the development of distinct legal systems for Jews and non-Jews. I it also suggested that Acts 15 may be seen as the earliest legal cocretization of the laws, leading from Second Temple and secterial origins to the later rabbinic framework.

Applying a social interaction approach to the study of the reception of different literary genres, this article focuses on an unnoticed Judeo-Arabic Genizah fragment whose contents deal with the relative cultural value of midrash and piyyut in medieval Mediterranean society. The fragment describes a debate concerning the identity of Elijah and his connection to the zealous act of Phineas. The debate, which probably took place in the early
thirteenth century in Fustat, occurred in reaction to a synagogue
performance of Havdalah liturgical poetry. The arguments for and against the poems were based on aggadic traditions. A survey of relevant piyyutim reveals that this debated motif was indeed subject to variations and alterations. A similar development
can be traced in the evolution of another Havdalah piyyut composed by Rabbi Yehudah Ha-Levi. The fluidity of the poetic texts likely reflects the same literary hierarchy presented in the events recorded in the Genizah fragment (and at the same time reinforced by them): a growing appreciation of the authority of aggadic midrash, alongside the perception of the Havdalah piyyut
as creative performance, and not as an authoritative source of
knowledge.

--- a sound track of the lecture is found in the link --- http://hsf.bgu.ac.il/cjt/files/sounds/KenesHugim2011/Moshe%20Lavie-Hugin2011.mp3

Midrashic fragmenst from the Cairo Genizah enable us to trace the development and evolution of aggadic midrashim in the second half of the first millenium. In this lecture I examine some fragments published centuries ago, that contain a unique work, conssits only of Halakhic proems for biblical lections in the Palestinan reading of the Torah. A systematic comparison of the proems in these fragments with the printed editions of the Tanhumah teaches shows that they contain many lost and unknonw proems (petichtaot), yet at some cases they can be traced to medieval anthologies or other genizah fragments. In other cases, partial prallels in rabbinic literature teaches us about the ways by which the proems were shaped in conformity with the conventions of the Halakhic proem.
Thus it is suggested the fragments are indeed parts of a wider and lost Tanhuma collections in strong relations to the printed edition of Devarim Rabbah. Together they imply at an earlier, consistent and coherent Tanhumah Yelamdenu collection, closer in its style and language to classical Midrashim, in accordance with Mrac Bregeman's observations. 

I thank the authorities of the Cambridge University Library for the permission to present the Genizah Fragments included in the attached power point presentation.

"מדרש הפתיחתאות" – תרומת קטעי גניזה של פתיחתאות בהלכה לתולדות ספרות התנחומא

ממצאי הגניזה הקהירית בתחום המדרש והאגדה מאפשרים לנו להתחקות במשהו אחר גיוונה והתפתחותה של ספריית מדרשי האגדה במחצית האלף הראשון לספירה. בהרצאה זאת אבקש לבחון מחדש קטעי גניזה יחודיים אשר התפרסמו לפני כמה עשורים. בקטעי גניזה אלו חיבור ובו אך ורק הפתיחות בהלכה לעשרים וארבעה סדרים על פי סדר הקריאה הארץ ישראלי.
השוואה שיטתית של הפתיחות המצויות בקטעי גניזה אלו לפתיחות המתועדות לפנינו במגוון מהדורות ספרות התנחומא המוכרות מלמד כי אוסף זה כולל פתיחות רבות שאינן מוכרות. עם זאת, בחלק מן המקרים ניתן לאתר את רשמיהם של חומרים אלו בילקוטים ובקטעי גניזה אחרים. במקרים אחרים, מקבילות חלקיות בספרות המדרשית המוקדמת או בחיבורים תנחומאיים מורות על דרכי עיצובן של הפתיחות ועל התאמתן לקונבנציות המצויות בפתיחות בשאלה המוכרות לנו ממקורות אחרים. ממצאים אלו מחזקים את העמדה המעריכה אוסף זה כקיצור מתוך חיבור תנחומאי שלם שאינו עוד לפנינו, ויש יסוד לסברה כי הוא שייך לרבדים הקדומים ביותר של ספרות רבת גוונים זו.
סקירת ספרות התנחומא/ילמדנו העשירה, מגלה כי בעוד הפתיחות שלנו מכסות אך ורק סדרים מתוך החומשים בראשית – שמות, הרי שסגנונו של מדרש דברים רבה הנדפס הוא הקרוב ביותר למצוי בקטעי גניזה אלו, ויחדיו הם מרמזים למגבש תנחומאי קדמון, אחיד ועקבי, הקרוב בסגנונו במידה רבה למדרשי האמוראיים הקלאסיים, ברוח מסקנותיו של מרק ברגמן על סמך קטע גניזה אחר. 
"